להורדה/ הדפסה

mikveh

מקוה טבילת עזרא

ספר גילוי האמת לדור האחרון חלק ב הקדמה 28 עמודים יט אדר ב (1)

סיום הזוהר העולמי – כל יום בכדקה אחת !!!הצטרפו אל הלימוד הגדול בעולם עכשיו

לחצו כאן
  

 

אוצר הזוהר1 |   ספר הזוהר הקדוש  |  פתח אליהו  |   תיקון מ"ח בראשית תמן   |    תיקון מ"ג אוצר חכמת הזוהר 2  -104 ספרים |  ספרא  דצניעותא  |    תיקוני הזוהר |    אדרא רבא |    אדרא זוטא הערב רב וכל המסתעף |    עלוני "אור הזוהר" |   זוהר "חוק לישראל" |      ספר " שכר ועונש"

 

 

בעזרת השם יתברך

ספר  מקוה ישראל ה'

חלק שלישי

מקוה ישראל

התוכן

א.  גודל הנחיצות לטבול במקוה – לעת הצורך.

ב.   היאך להתנהג באין לו מקוה באותו מקום.

ג.   היאך לנהוג כל הזמן עד הטבילה בבוקר.

ד.   פרטים הנחוצים לדעת לכל טובל במקוה, כמו חציצה.

ה.  מנהג לטבול בכל יום – ועש"ק – וש"ק – עיו"ט, ויו"ט.

ו.   בזמנים שאסור לטבול כמו יוה"כ וט"ב – כיצד נוהגים.

טבילה אחר העונה

א) כבר נתפשט ליזהר בטבילת עזרא (עי' או"ח סי' פ"ח) וכמו שהזהירו פוסקים וספרים ליזהר בו גם בזה"ז שיש בו מעלות עצומות לטהרת הגוף והנפש ומאריכין ימיו ושנותיו – להזהיר, ועוד יש בו תועלת עצומה הבאתיו בביאורים. ומדקדקין לקום בבוקר באופן שיעלה בידו לברך ברכת התורה וקר"ש בזמנו אחר הטבילה במקוה. ובעש"ט הק' הזהיר מאד אף באונס ודוחק לטבול עכ"פ פעם אחת ולא יזיק לו המקוה וכיון שאין החתן יוצא יחידי מביתו יזמין את בר לווייתו באופן שיהי' לו פנאי לטבילה וקר"ש ולא יצטרך לסמוך אדיעבד לקרות את שמע קודם טהרת מקוה. וגם בשבת קודש נזהרין לטבול טבילה זו כמבואר בפוסקים. ומצוה על כל צבור לתקן מקוה חמה בכל יום והעושה כן מאריך ימים[א].

ב) כמו כן יש לדקדק ולהזהר מאד לטבול במקוה אם ח"ו נכשל במקרה לילה רח"ל שזה מועיל למחות כח הטומאה הנולד אם טובל מיד ביום ההוא. וטובלין בכל ימות השנה לבד יוה"כ וט"ב. (אולם עמ"ש בענין יוה"כ בביאורים לאות הקדום באורך)[ב].

ג) נמצא בספרים דאפילו על חלום רע [שחלם לו שבא על אשתו וכ"ש אחרת] אפילו לא נכשל במקרה ח"ו יזהר מאד בטבילה דיכולין הקליפות להזיק לבנים קטנים ח"ו והוא עוד יותר ממעשה רע בעצמה רח"ל, אבל בטובל בבוקר אין להם כח להזיק. (הקדמת ס' אור עינים להרה"ק מהרא"צ סאפרין מקאמארנא זצ"ל בן בעל שלתה"ט זצ"ל)[ג].

ג*) בזה"ז הטבילה חובה יותר מבימי קדם מפני מקואות חמין דשכיחי בכ"מ, וע"כ אין להביא ראי' ממה שהקילו בו בימים קדמונים שלא יכלו לעמוד בו משא"כ בזה"ז (פרהש"ד ח"ד סי' ב' תורת חיים סי' פ"ח).

ומצינו בהפוסקים האחרונים שהפליגו במעלת וחובת הטבילה בזה"ז ואפרוט תמצית דבריהם.

א.   הרגיל בו הוא כנדר ואין רשאין לבטלו (שו"מ, חסל"א, יד יצחק, פרהש"ד, עין יצחק, שלמח"מ).

ב.   י"א דלא מהני התרה (שו"מ, עין יצחק), ויש מקילין (חסל"א, יד יצחק, ש"מ).

ג.    בטלוהו רק לתורה ולא לתפלה (שו"מ).

ד.   מקיים מ"ע מרמ"ח מ"ע ונפשו מזדככת כד' החינוך (אוצה"ח קאמארנא).

ה.   המחמיר תע"ב (פמ"ג), וכן נהגו אנשי מעשה (ח"א).

ו.    מנהג יפה הוא שאין למעלה הימנו, שתעלה עי"ז תורתם ותפלתם למעלה בקדושה וטהרה (כה"ח).

ז.    אין רשות לקהל לסגרו אפי' הכוונה שלא יעשה אי נקי וימנעו הנשים מלילך (עין יצחק, שו"ת נפש חי').

ח.   לזה כוונו חז"ל באמרם "תלמיד חכם שאין בו דעת נבילה טובה הימנו" (מד"ר ויקרא פ"א) עפ"י אמרם (שבת פ"ב) דעת זה טהרות, ור"ל ת"ח שאינו טובל לצורך נבילה טובה הימנו דטומאת קרי חמור מנבלות שיוצא מגופו (שו"ת דבר משה).

ט.   אין לסתור מקוה ישנה לבנות במקומה חדשה דביטול אנשים ממקוה לאו מילתא זוטרתא הוא (אמרי יושר).

י.    הזהיר בטבילת עזרא יהי' מובטח שלא ישלוט בו דבר כישוף, וכל שונאיו יפלו תחתיו.וכל הדינים נמתקין מעליו, וכל אריכות הגלות, וצרות הבאות על ישראל בדור הזה בשביל שבטלו טבילה זו (סגולות ישראל).

(עי' ביאורים לאות א' הבאתי באורך דברי הפוסקים הללו, ומקורותיהם בדיוק).

ג**) אעתיק תמצית לשון הקדמונים במעלת טבילת עזרא[ד]:

א.   הרמב"ם העיד על עצמו שמעולם לא ביטל טבילה זו והטובל במקוה כטובל במימי הדעת (תר"י ברכות כב.).

ב.   דעת רב האי גאון דדוקא לקר"ש בטלוהו ולא לתפלה (שם).

ג.    התפלה יותר מקובלת בטבילה – לד"ה (שם).

ד.   הנזהר בטבילה זו – מדה טובה ומשובחת – יודע דרך טוב – ורוב טובה יחזו בה – ותע"ב (חינוך מצוה ק"פ).

ה.   טבילה זו קדושה גדולה (מאירי ברכות כב.).

ו.    אם יטהרו עכ"פ ש"ץ בכל מקום ימהרו ביאת הגואל (שו"ת מן השמים ה') ובזה"ז כל יחיד דינו כש"ץ (קצה המטה).

ז.    טבילת בע"ק הוא ענין קידוש השם בפני גוים (תשובת הגאונים, ס' הפרדס לרש"י ז"ל).

ח.   מי שהוא בעל נפש ירגיש בנפשו שינוי כל עוד שלא רחץ לקריו, וכבר ניסה שמפסידין במגעם דברים דקים כפנינים ויינות (ס' הכוזרי מובא בדע"ת).

ד) ונעתיק עוד תמצית הנאמר בספרן של צדיקים במעלת וחובת טבילה זו:

א.   עיקר כוונת עסקו בתורה תהי' להשיגה וכו' וכדי שלא יהי' עיכוב להשיגה לא יעצב לעולם ולא ימנע עצמו לעולם להיות טהור ע"י טבילה (משנ"ח שארית יום ראשון).

ב.   הנזהר בטבילה מתחבר להקב"ה להיות אחד כביכול ואשרי חלקו, ואם אינו נזהר ח"ו מקצץ בנטיעות (האריז"ל).

ג.    לא יאמר דבר שבקדושה בעוד טומאתו עליו – אם לא מאונס ודוחק גדול – עפ"י האריז"ל (ר"ח, באה"ט, שלחה"ט).

ד.   בעש"ט הק' הזהיר מאד אף באונס ודוחק גדול לטבול בהכרח פעם אחת עכ"פ (שלחה"ט).

ה.   קבלה בידינו מקוה"ק רוח אפינו הבעש"ט זצ"ל, כשצריך למקוה וטובל עצמו לא יזיק בשום אופן (משמרת שלום).

ו.    א"א להשיג תכלית יראת ד' אלא הנזהר בטבילה זו (מאור ושמש פ' אמור).

ז.    הלומד ומתפלל בלי טבילה זו א"א בשום אופן להגיע לגופי תורה ומצות (שם).

ח.   הלומד ספרי קבלה והוא בלתי טהור יוכל חלילה לבא עי"ז לאפיקורסות (שם).

ט.   בזמנים הקדמונים לא היו יודעין מיראת הרוממות כלל, מחמת שהיו לומדים תורה ולא נזהרו בטבילה זו (שם).

י.    הכת ש"ץ ימ"ש נעשו אפיקורסים על שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף (שם).

יא.  הי' העולם שמם עד שבאו שני המאורות הגדולים לעולם הבעש"ט הק', ואדמו"ר הרב ר' אלימלך נבג"מ, והם פתחו שער לד' צדיקים יבוא בו שלא יהרהר אדם שום הרהור תורה עד שיטבול עצמו לקריו שחכמי הגמ' לא בטלוהו אלא מפני שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה, אבל אותן האנשים הרוצים להשיג גופי התורה ומדות צריכין להיות נזהר מאד בטבילה זו (שם).

יב.  אחד מג' דברים להסיר מונע התפלה – מקוה (ליקוטי תורה, קצוה"ש).

יג.   האדם הרוצה ליכנס לעבודת השי"ת ולהיות יר"ש לאמיתו צריך לשמור טבילת עזרא – בלי לעבור – לעת הצורך (אורח לחיים), וביותר לתפלה צריך לטבול עצמו (שם) וצריך אדם הירא לשמור זאת שלא יעבור חלילה ע"ז (שם).

יד.  אפילו לא יוכל לטבול בבוקר יטבול באותו היום אפילו לפנות ערב (דרך אמונה ומעשה רב).

טו.  עיקר טהרת הלב ליזהר ללמוד לשמה להיות הת"ח נזהר במקוה (סידור לב שמח).

טז.  הגה"ק מהר"מ מנאדבורנא זכי"ע אמר בע"ק אסור בתורה ותפלה, ובעלי שו"ע היו בעלי רוחה"ק והבינו שאם יאסרו תורה מה תהא בה. אבל האמת הוא שבע"ק אסור בתורה ובתפלה (מאמר מרדכי).

יז.   טבילה יותר חשובה מקרבן ע"ג המזבח (מגיד תעלומה).

יח.  נכון מה שנזהרין בכ"מ שעכ"פ הבעל תפלה לא יעמוד לפני העמוד אם לא הי' מקודם בבוקר במקוה (נמוקי או"ח).

יט.  בעל ערוגת הבשם זצ"ל מזהיר באזהרה בתר אזהרה ליזהר בטב"ע (הכנה דרבה).

ד*) כבר הבטיחו לן קדושי עליון שהבא לטהר מסייעין לו להזדמן לו טהרה. וגם מי שהוא חלוש וכיוצא יטבול עכ"פ פעם אחד ולא יזיק לו דבר[ה].

ד**) אם אירע שנתאחר השעה ואם ימתין עד אחר הטבילה יעבור זמן קר"ש. יקרא קר"ש לפני זה כי אין הטבילה דוחה מצות קר"ש בזמנו. מיהו אם באפשרות לקרות קר"ש לפני סוף הזמן – אם לא יאמר ברכת התורה לפני זה – יקרא קר"ש לפני ברכת התורה.[ועי' בסמוך או' ד*].

וכבר הארכתי במקום אחר דלא נכון הדבר מה שסומכין לקרות את שמע רגעים אחדים לפני סוף הזמן ולפעמים שוהין בהמקוה ושאר הכנות בעצלתיים על סמך זה. דמלבד שמבואר בשו"ע (סי' נ"ח ס"ב) דיש להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל. עוד זאת דא"א לצמצם הרגעים ופעמים שהמורה שעות אינו מדיוק על הרגע ויוכל לעבור על הזמן בלי יודעים. ועוד דלפעמים יזדמן אונס ברגע האחרון כמו הצורך לנקבים וכיוצא באופן שאסור לקרות קר"ש. ואונס כזאת קרובה לפשיעה כיון שאפשר להקדים בקצת זריזות ומיעוט שיחה (ועמ"ש בביאורים העתקה ממ"ש בספרא דהאי קודש הקדשים המגיד ממעזריטש זצוק"ל).

גם יש להעיר כי היוצא לבית הכסא בלילה או בעת קומו ממטתו אסור לו לאחר מלברך עד אחר הטבילה משום דאז כבר יצטרך לנקביו עוד הפעם. וכ"ש שבלילה צריך לברך וכמ"ש לעיל (או' יא*) ע"ש. (ועמ"ש בע"ז בהערה לאות ט"ו).

כשהזמן קצר עד שלא יספיק אפילו ליטול לידים במים ינקה ידיו בצרור, או עפר, או כותל או קורה, מטלית יבש, בגד עב, או מטפחת קשה. ואפי' בגד שלבוש בו. מיהו כותל שממשו חלק ומצהיר ע"י הצבע או ע"י נייר כותל (ווא"ל פאפי"ר) במקום צבע לא מועיל[ו].

ד***) ישנם כמה דברים העלולין לדחות קריאת שמע מצד חיוב קיומן בצירוף הטבילה וע"כ נכון לדעת בכל כי האי גוונא מה קודמם, ואפרטם:

א.   טבילה או ברכה התורה – טבילה קודמת להרגיל בו.

ב.   קר"ש או ברכת אשר יצר – קר"ש קודם.

ג.    טבילה או נקיון הגוף – טבילה קודם.

ד.   ברכה"ת או קר"ש – קר"ש בזמנו עדיף, ואפילו יש עדיין זמן קר"ש שנית לפניו[ז].

ה) אף אנשי מעשה הנוהגין בטב"ע אל יבטלו מפני זה לא תורה ולא תפלה וגם בלילה בעוד שלא טבל ולא ינוח מלקום באשמורת מלעסוק בתורה. ומ"מ יזהר מאד שלא יעסוק אז בסתרי תורה אלא בנגלה. ואם לומד בספר שמביא קטעים מזוה"ק [כמו ראשית חכמה וכיוצא] ידלג עליהם. וכן ימנע מאמירת פסוקים שיש בהם אזכרות שמות בדאפשר, כמו אמירת תהלים[ח].

ז) ברואה שלא יספיק הזמן לטבול לפני ברכה"ת וקר"ש יש עצה ותקנה מהאריז"ל ובעש"ט הק' זכי"ע לרחוץ הידים בכלי בסדר מיוחד ויעלה לו במקום מקוה עד שיהי' לו מקוה וזהו הסדר:

הנה השם הוי' ב"ה במילוי כזה יו"ד – ה"י – וי"ו – ה"י הן סך הכל עשר אותיות. יקח הכלי ביד ימינו ונתנו ליד שמאל. ומתחיל לערות על יד ימין פעם אחד ומכוין לאות ראשונה שהוא י'. אח"כ מערה על ימין ומכוין לאות ו' ואח"כ על שמאל ומכוין לאות ו' מערה על ימין ומכוין לאות ד' ככה ימשיך עד שיגמור כל עשר אותיות ע"י נט"י בדילוג פעם אחד על ימין ופעם על שמאל.

אח"כ מערה על יד ימין עשר פעמים רצופין ומכוין לכל עשר אותיות זה אחר זה אות אחד לכל נטילה ואחריו עשר פעמים על יד שמאל רצופין ומכוין להעשר אותיות אות לכל נטילה.

וסדר זה להמרגיל עצמו בו בזמן קצר נעשה קל למאד אף שתחלתו נראה כי כבד ממנו הדבר ההרגל נעשה טבע וכשכבר נתרגל בו ימשך הנטילה מרישא עד גמירא מינוט אחד ולא יותר. וחבל להתעצל בדבר כזה שעולה בניקל וראשו מגיעה השמימה. ונכון שבלילה מיד אחר קיום העונה יטול ידיו בסדר זה כמ"ש בה' עונה (אות יא*).

ויצטער על שא"א לו לעת עתה לטבול ממש ויחשוב בעת הנטילה שבזה סר הטומאה ומתלבש ומ"מ לא יסמוך ע"ז לקום מאוחר בבוקר כי עצה זו נתקן לאונס ולא לסמוך ע"ז לכתחילה וכדלעיל (אות י"ב). (ולענין נטילה זו להרואה קרי ביוה"כ או ט"ב עמ"ש בביאורים לטבילה ביוה"כ או ט"ב)[ט].

מקוה

ח) לכתחלה מדקדקין לצורך טבילת עזרא למקוה כשרה של גשמים. ואם אפשר במים חיים הר"ז משובח ובדיעבד כשרה גם בשאובים בקרקע ובלבד שלא יהיו זוחלין. וזה שכיח כששואבין המים – או כשהפילטער עובד. ואם גם זה אין לו יהדר עכ"פ לרחוץ כל גופו תחת מקלחת (שויע"ר) שוטף מים רבים (ועי' ביאורים אופן טהרתו). ובאין לו גם זאת יהדר עכ"פ לקיים נטילת ידים הנ"ל אות ט"ו.

(וגם מי שיש לו מקלחת רצוי שיקיים גם נטילת ידים הנ"ל). וכן מי שיש לו רק מקוה של זוחלין יטבול וגם יטול לידים אם אפשר ירחוץ גם במקלחת.

ומבואר בספרים דאם לא טבל במקוה לפני התפלה משום אונס אפילו השתמש בשאר עצות ונזדמן לו אח"כ במשך היום ואפילו בלילה לפני השינה לטבול במקוה, טוב לטבול. וע"י הטבילה "במקוה" זוכה להאריך ימים ושנים.

עוד מבואר בכ' האריז"ל דהטובל בלי כוונה לא די שלא תיקן אלא ח"ו פוגם בפגמים גדולים וצריך לכל הפחות לכוון שכוונת טבילתו לשם טהרה.

[ויש נוהגין מיד אחר העונה לרחוץ כל הגוף בשויע"ר והוא דבר נכון ומועיל לניקוי הגוף, וגם עולה במקום מקוה עד הטבילה, ועמ"ש באות ט' הסמוך היאך להתנהג ברחיצת מקלחת. – וכבר כתבתי דגם הרוחץ בשויע"ר יקיים נט"י הנ"ל][י].

ט) אם משתמש בשפיכת ט' קבין ע"י מקלחת – שויע"ר אז לכתחילה ינקה גופו בבורית וכיוצא שלא יהא עליו דבר החוצץ ואח"כ יעמוד תחת שויע"ר שיעור 2 מינוט – בזרם היותר חזק וצריך לדקדק שיגיעו המים לכל מקום שבגופו. (ובזרם בינוני השיעור בערך 1/4 2 מינו"ט)[יא].

י) אין לחוש בטבילת אנשים לחציצה שעל הגוף כ"ז שאין מכסה רוב גופו. החציצה דבר שמקפידין עליו, אז אם אפשר בלי טירחא וצער להסיר החציצה מוטב לעשות כן אבל בטבילת ערב יום הכפורים מקפידין שלא יהא עליו חציצה.

בטובל אחר תשה"מ או ראיית קרי ידקדק להטיל מים לכה"פ פע"א בינו לבין הטבילה[יב].

יא) טבילה בשב"ק: הפוסקים אף אותן שלא נטו לדרך החסידים טרחו להתיר הטבילה בשבת ויו"ט ואפי' מקוה חמה[יג].

יב) טבילה סתם בשב"ק: להאריז"ל (שעה"כ דף ע"ג) דאף אם טבל עש"ק ולא נטמא בשבת בתשה"מ צריך לטבול בשב"ק בבוקר דהפרש גדול ישנו בין קדושת ליל שבת לקדושת יום השבת שהוא קדושה יתירא. (ובמ"ב (שכ"ו ס"ח) בבה"ל מסיק דלפמ"ש מהרי"ל דיפה נוהגות הנשים שאין טובלות שלא בזמנן משום חשש סחיטה נ' דגם טבילה זו יש למנוע ודי במה שמקילין היכא דצריך טבילה. ובס' קצוה"ש למהרא"ח נאה ז"ל סי' קל"ג אות ח' אחר שהביא דברי בה"ל כ' בזה"ל: ותמיהני עליו אחרי שבעצמו הביא מתוס' שבת משם הכתבים דהיינו כתבי האריז"ל לטבול בשבת שחרית איך מסיים אח"כ באיסור שלא לטבול ול"ש לומר בזה דבמקום פלוגתא בין פוסקים למקובלים הלכה כפוסקים דמצד הדין אין שום איסור ומי יכול לצאת בחומרא נגד האריז"ל, ע"ש שהאריך מאד ומסיק וז"ל: ע"כ אין להחמיר כלל שלא לטבול בשבת שחרית ואדרבה מצוה קעביד וכן הי' מנהג האריז"ל ומנהג רוב ת"ח בירושלים מקדמת דנא כמ"ש הרב מזבח אדמה… וכן המנהג פשוט האידנא בעיה"ק ירושלים ת"ו בין הת"ח מכל העדות חסידים ופרושים וספרדים[יד].

יג) טבילה סתם עש"ק: מצוה וחיוב מדברי מרן האריז"ל (שעה"כ דף ס"א – ופע"ח שער השבת פ"ג ופ"ד) ומדברי זוה"ק (פ' תרומה דף קלו:) לטבול בנהר או במקוה בכל עש"ק, עכ"ל שלחה"ט סי' ר"ס סעי' ז', ובכה"ח שם או' ד' וה'. וע"ע בראשית חכמה (שעה"ק דף קנו:) וז"ל: העיקר שצריך האדם לעשות ביום הששי בגופו לקנות קדושת השבת ונשמה יתירה היא טבילה במ' סאה, עכ"ל. וטבילה זו מובא גם במ"א סי' רפ"ה. ועי' בשל"ה (שער האותיות אות ק') דכל אדם צריך טבילה בכל ע"ש מדינא. עוד כ' שם (ריש מס' שבת) דטבילה בעש"ק היא קדושה גדולה וטהרת הקודש. וכן יש טעם גדול עפ"י מ"ש בשו"ת תפארת צבי הנ"ל. ובס' יעבץ דהטובל עש"ק קדוש יאמר לו. ובמנחת שבת (סי' ע"ב או נ"ט) בשם האריז"ל דטבילת עש"ק תועלת גדול להשגת חכמה. וביסוד ושורש העבודה (שער ח' פ"א): כי הטבילה בעש"ק מועיל לקבל נשמה יתירה בשב"ק ובלתי טהרת המקוה בודאי לא ישיגנה. גם ראיתי נוהגין שטובלין י"ד טבילות ואשרי חלקם כי כל המרבה לטבול הר"ז משובח עכ"ל[טו].

יד) טבילה בכל יום: הנה כבר נתפשט מאד אצל חסידים אנשי מעשה לטבול בכל יום בבוקר ואף בלא נטמאו[טז].

טו) בשלחן ערוך ובפוסקים הזהירו כמה דברים אשר נחוצים לכל הטובל בשבת לדעת אותם: א) הטובל בשבת יזהר שלא יבא לידי סחיטה בכל מקום שיש קיבוץ שערות צפופות. ב) מה דיש להדר שלא יהיו המים חמין רק פושרין. ג) אין לשהות במקוה אלא לצורך טבילה, אבל מותר להרבות בטבילות כמה שירצה. ד) גם בעת לבישת הבגדים במרחץ צריך ליזהר שלא לשהות רבה שלא יבא לידי זיעה אלא יתלבש ויצא. ה) אם טובל בנהר כמו במעונות הקיץ צריך ליזהר בעוד כמה דברים: שלא לשוט על פני המים (שקורין שווימען) – אסור להשיט במים דבר להוליכו אצלו או להביאו אצלו ולכן קסמין שעל המים אסור להפצילן (לדחותן) לכאן ולכאן כדי לנקות המים שיהיו יפים – אם הנהר בכרמלית לא ברה"י יזהר שיהי' המטפחת ומלבושיו סמוך לנר דמיד שיצא מהנהר ינגב המים שעליו ולא יעבירם ד' אמות בכרמלית – ויש מחמירין שגם בגוף הנהר אסור לילך ד' אמות אם חלק מגופו יש עליו מים הם חוץ למים – וכל הדברים האלו אפילו בבריכה שבחצר אם המים נעקרים ויוצאין חוץ לבריכה דדינו אז כנהר. אבל ביש לה כתלים גבוהים מכל צד מותר דאפי' נעקרו א"א לצאת מהבריכה ודינו ככלי ולא כנהר ובשתי דינים הראשונים (של השטה) א"צ ליזהר ודוקא כשהמים צוננין אבל החמין אסור לשוט אפי' בבית אלא לטבול וכנ"ל. ו) וכמו"כ מחמירין הפוסקים בענין נשיאת האלונטית סביב הצואר במקום שאסור בהוצאה. ז) יש ליזהר שלא ליקח בידים – אפילו במקוה שבבית-שער או שאר מאוס שבמקוה ולזרקו מהמים. ח) בענין סלסול בפיאות, ועשיית השקה עמ"ש בביאורים[יז].

יט) עוד הזהירו הספרים בענין הסתכלות במקוה שאחז"ל עליה (סנהדרין צ"ב) עונשים קשין מאד על המסתכל בערוה. ובמקום שבא לטהר עצמו לא יהא מצוה הבאה בעבירה ח"ו. וכ"ש שצריכין לחנך בזה הקטנים[יח].

[א])  להעתיק כל ענינים שנאמרו בספרים בענין טבילת עזרא מצריך חיבור בפ"ע ע"כ לא העתקנו רק ראשי פרקים להראות עד היכן הדברים מגיעין ושגם הגאונים הקדמונים שלא השתייכו לכת החסידים כלל דקדקו בכך ועד כמה. ושלכו"ע התפלה יותר מקובלת עם הטבילה.

ובטרם הצעת הדברים אבאר מ"ש בפנים דעוד יש בו תועלת עצומה. הנה כבר האריכו הסופרים וספרים בגודל חומר עון ז"ל אפילו במקרה ח"ו שפוגם בעליונים ובתחתונים ואין דבר הנותן כח לחיצונים כזה ושכל חיות האדם ומזלו בזה ובבא בהא תליא. וכבר אמרו דורשי הרשימות – הכל תלוי במז"ל – ולעיל באות ז' הרחבתי הדיבור בזה קצת. גם זאת ידוע לכל מעיינים מאשר כתבו הספרים כי טבילה במקוה ביום הפגם אין למעלה הימנו והוא מוכרח לניקוי העון, ואין להאריך, ומ"מ כתבתי קצת לקמן אות יב**. איברא החוש מעיד דהרגיל בטבילה זו נזהר בו לעולם גם לצורה מקרה לילה אבל האינן נזהרין לעולם אין נזהרין והוא גרעון כפי שהביאו ספרים הנ"ל וכבר נתפשט המנהג אצל החסידים ואנשי מעשה לטבול בכל יום. כמ"ש בסמוך בשם משמרת שלום. ובסמוך הבאתי בשם בעש"ט הק' זכי"ע דטבילה עומד במקום תענית יום אחד. ע"ש. ועי' בש"ס ברכות פ"ג וכן במ"א ומ"ב סי' פ"ח דהמשמש מטתו אפילו חולי, יותר מחויב, ומצינו בדחז"ל דישראל קדושים היו נוהגין בטבילה זו מאליהם עוד לפני מתן תורה, כדאי' בתדב"א (פ"ז).

ודע דאע"ג שהחסידים הן הן שהפיצו מנהג זה לטבול בבוקר לפני התפלה. מ"מ כן נהגו והנהיגו הרבה מגדולי אשכנזים אצל תלמידיהם, ומקובל אצל נכדי הגה"צ ממאד (מהר"ש בראך זצ"ל) שהי' תלמיד מובהק למהר"ם שיק זצ"ל שאמר לו דמפני ג' דברים אוהב החסידים ואחד מהם מפני שנזהרין בטבילת עזרא,ובתולדות שמואל (אונסדארף) דב' דברים יש להתנהג כחסידים – אש ומים – היינו התלהבות בתפלה, וטבילה בכל יום.

בקדמונים – בענין הטבילה:

א. בכ"מ (סוף ה' קר"ש) שלא בטלוה אלא נתבטלה מעצמה מפני שלא הי' כח ברוב הצבור לעמוד בה. וכ' ע"ז בפמ"ג (פ"ח א"א א') דמי שירצה לנהוג ולטבול תע"ב. ולהלן שם (ש"ג מש"ז ג') דמי שטובל תמיד חשיב אצלו טבילת מצוה.

ב. כבר העיד הרמב"ם באגרת על עצמו דמעולם לא ביטל טבילה זו, וכל הטובל במקוה כטובל במימי הדעת (תר"י ברכות כב.).

ג. כ' רבינו האי גאון ז"ל דלא אמרי' בטלוהו לטבילותא אלא לגבי קר"ש אבל לתפלה אין מתפללין עד שירחצו (שם).

ד. והרי"ף ז"ל כ' ולאו טבילה דוקא אלא רחיצה בט' קבין (רי"ף שם).

ה. התפלה יותר מקובלת עם הטבילה לדברי הכל (שם בשם הרב"י).

ו. בטור סו"ס רמ"א כ' דהמחמיר תע"ב.

ז. בחינוך (מצוה ק"פ) כ': אמנם בענפ"ש המטהר לקריו גם היום מדה טובה ומשובחת היא לו, יודע דרך טוב ורוב טובה יחזו בה ותע"ב.

ח. במאירי (ברכות כב.) כ': מ"מ טבילה זו קדושה גדולה וכל המחמיר בה תע"ב.

ט. בירושלמי (ברכות פ"ג הד') אמרו: דכל המחמיר בה יאריך ימים בטובה.

י. בשו"ת מן השמים (סי' ה') וז"ל: ועבדתם את ד' זו תפלה, אפשר טמא מקריב קרבן וכו' וד"ז גורם אריכות הגלות וכו' שמענו מאחורי הפרגוד ולטהר כל ישראל יחד א"א, אך אם יטהרו ש"צ בכל מקום ימהרו ביאת הגואל.

יא. כ' הרא"ה (בהקדמה לשער בית הנשים): ואדונינו אדון כל הנביאים נצטוה בפרישתו, וגם אנו נצטווינו לגדולה להטהר בטבילה, רבותינו ז"ל אמרו הרבו בטבילות לאחוז במדות וכו' עכ"ל.

יא*. בס' הפרדס לרש"י ז"ל, דענין טבילת בע"ק הוא ענין של קידוש השם בפני גוים. וכ"ה בתשובת הגאונים שער תשובה סי' חצ"ר כמבואר בכ"י ח"ג סי' נ"ה.

יב. בשו"ת מן השמים דברים נפלאים עד מאד בענין טבילת עזרא מפי הקב"ה – הבאתיו בסמוך או"ק ט"ו* ע"ש.

יב*. הכוזרי (מאמר כ' סי' ס') דמי שהוא בענפ"ש ירגיש בנפשו שינוי כל עוד שלא רחץ לקריו, וכבר ניסה שמפסידים במגעם דברים דקים כפנינים ויינות (מובא בדע"ת).

יג. דעת הר"ש במס' ידים דמ"מ תשעה קבין בעינן (מובא בשו"מ ח"א קכ"ג).

יד. באחרונים בענין טבילה:

בח"א (כלל ג' סעי' ל"ז) ומ"ב אות ד' בשם א"ר, ומ"מ אנשי מעשה נוהגין בתקנה זו. ועמ"ש לעיל בשם פמ"ג דהמחמיר חע"ב.

בערוה"ש (פ"ח ב'): ומדברי הרמב"ם נראה שלא החכמים ביטלוהו אלא מאליה נבטלה מפני שלא יכלו לעמוד בתקנה זו וכו', ולכן מצינו במשניות שנהגו בתקנה זו לפי שעדיין לא נבטלה, וגם עכשיו יש מהדרים ששומרים לטבול לקירויין וכו' עכ"ל.

בשו"ת פרי השדה (ח"ד סי' ב') דבזה"ז יש מהדרים ששומרים לטבול לקירויין וכו' עכ"ל.

בשו"ת פרי השדה (ח"ד סי' ב') דבזה"ז דשכיחי מקואות ל"ש לומר מ"ש הכ"מ שא"א לעמוד בתקנה זו וע"כ הוא יותר חובה מבימים הקדמונים. (אמר המו"ל: וכ"ש בזה"ז שבית הטבילה בנוי ומשוכלל עם כל המצטרך ובפרט כשהוא באותו בנין שבבית הכנסת).

בדע"ת בשם שו"ת בשמים ראש סי' כ' דאסור בתפלין כ"ז שלא טבל. ועמ"ש ע"ז בשו"ת פרשת מרדכי סי' ה'.

בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' קכ"ג דן אי מהני התרה למי שקיבל לטבול לתפלה וכן בפרהש"ד שם.

ודעת שו"ת חסל"א סי' י', ושו"ת יד יצחק ח"א קכ"ט, דמהני התרה וכ"ה בש"מ ה' טב"ע. ועי' בת"ח כלל ג' ס"ק פ"ב.

בתורת חיים (סופר) סי' פ"ח דהאידנא דיש טבילה בחמין אין מהראוי לזלזל בטבילה זו דמגמ' מוכח שהקילו בה משום צינה.

בשו"ת עין יצחק (או"ח סי' ב') דל"מ התרה ע"ז, דכיון דמבואר בגמרא ובירושלמי דהמחמיר בה מאריכין – ימיו ושנותיו לא מצי להתחרט ע"ז בלבב שלם דודאי רוצה בברכת חז"ל.

בשו"ת שו"מ הנ"ל דנהגו עלמא חסידים ואנשי מעשה לטובל לתפלה והוי כמו נדר ואי"ל התרה, ועוד כ' שם דלא בטלו לטבילותא רק לתורה ולא לתפלה.

בשו"ת נפש חי' (או"ח סי' מ') דאין להקהל רשות לסגור את המקוה לאנשים – אפי' אם הכוונה שלא יעשה אי נקי ומונעים הנשים מלילך למקוה – וכל המבטל דינו כמבטל רבים מלעשות מצוה.

בכה"ח סי' ע"ו אות פ"א דהנוהגין לטבול מנהג יפה הוא שאין למעלה הימנו כדי שתעלה תפלתם ותוכתתם למעלה בקדושה ובטהרה ועליהם תבא ברכת טוב, עכ"ל.

וע"ע דבר נפלא בשו"ת נו"ב מהד"ק או"ח ל"ב שמסדר תשובה לאחד, וכ': ומה טוב שלא יבטל מטבילת קרי, ע"ש. ובשו"ת תפארת צבי על יור"ד ח"ב סי' כ"ז, הבאתיו בדין טבילה בשב"ק – בסמוך. ובאוצר החיים להגה"ק מקאמארנא זצוק"ל (פ' מצורע מצוה קע"ז) וז"ל: וכל הטובל במקוה מטומאתו אף בזה"ז מקיים מ"ע מרמ"ח מצות ונפשו מזדככת כד' רבינו הקדוש בעל החינוך. ובסגולות ישראל (מע' ט' אות א') להגאון מהר"ש ליפשיץ בעמה"ח ברי"א, וז"ל: והזהיר בטבילת עזרא יהי' מובטח שלא ישלוט בו דבר כישוף, וכל שונאיו יפלו תחתיו וכל הדינים נמתקים מעליו, וכל אריכות הגלות וכל הצרות הבאות על ישראל בדור הזה היא ע"י שבטלו טבילת עזרא, עכ"ל.

והאמת ניתן להיאמר דהמעיין היטב בדברי הקדמונים דלהלן שכתבו להתיר טבילה זו אפילו בעצם יום הכפורים להרגיל בו ש"מ דבעיניהם לאו דבר פשוט הוא. וכן יש ללמוד מהכרעת האחרונים שם להקל. וגם מד' מאורי האחרונים שהתאמצו לתת יד להמקילין בשבת כדבסמוך.

בשו"ת דבר משה (סי' ס"ד) וז"ל לזה רמזו חז"ל באמרם (מד"ר ויקרא פ"א) ת"ח שאי"ב דעת נבילה טובה הימנו כמאמרם ז"ל דעת – זה סדר טהרות – ולז"א כל ת"ח שאי"ב דעת ר"ל שאי"ל טהרה במקוה נבילה טובה הימנו אחר שאיננו טהור מטומאת קרי שהוא חמור מכל הטומאות מפני שיוצא מגופו, עכ"ל.

בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' ר"א אות א') דאין לסתור מקוה ישנה לבנות במקומה חדשה דביטול אנשים הרגילין במקוה לאו מילתא דוטרתא הוא, ע"ש.

בקצה"ג על מט"א תיקונים והשמטות לסי' תקפ"ה דלדעת מרן החת"ס לאור הקפידא שש"ץ עכ"פ יטבול, בזה"ז כל יחיד דינו כש"ץ.

ובזמן הזה: בשו"ת פרהש"ד הנ"ל דבזה"ז דשכיח מקואות חובה יותר (הבאתיו לעיל). בתורת חיים (סופר) סי' פ"ח וז"ל: ובפרט באידנא שיש טבילה בחמין ע"כ אין מהראוי לזלזל בטבילה זו דבגמ' מוכח שהקילו משום צינה משא"כ בזה"ז, ולא עוד דלתפלה הרבה מחמירין שעדיין התקנה במקומה עומדת, ובשו"מ (מהד"ג ח"א קנ"ד) דהוי כחפלת ערבית רשות וקבלו עליהן חובה והוכיח מתוספתא ידים פ"ב דחובה הוא.

טו) מספרן של צדיקים: מצוה לטבול ולזהר שלא יאמר דבר שבקדושה בעוד טומאתו עליו אם לא מאונס ודוחק גדול, כך פסק מרן האריז"ל (בשלחה"ט שם וז"ל ומרן הבעש"ט הזהיר מאד אף באונס ודוחק שיטבול בהכרח פעם אחד. וכ' בס' משמרת שלום (קיידאנוב) סי' ב' וז"ל: וקבלה בידינו מקוה"ק רוח אפינו הבעש"ט זצ"ל כי כשצריך למקוה וטובל את עצמו לא יזיק לו בשום אופן, ע"ש.

ועי' בס' מאור ושמש עה"ת פ' אמור שכ' שא"א לו לאדם שישיג תכלית יראת ה' אלא אם נזהר בטבילת עזרא וכו' ואם הוא לומד ומתפלל ואינו נזהר בטבילה זו א"א בשום אופן להגיע לגופי תורה ומצות ואם הוא לומד ספרי קבלה והוא בלתי טהור יוכל לבא חלילה עי"ז לידי אפיקורסות ובזמנים הקודמים שהיה דבר ה' יקר בימים ההם ולא היו יודעים מיראת הרוממות כלל זאת היה מחמת שהיה לומדים תורה ולא נזהרו בטבילה זו והכת ש"ת ימ"ש שהיו אז בימים ההם מזה נעשו אפיקורסים שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף והיה העולם שמם עד שבאו שני המאורות הגדולים לעולם הבעש"ט הקדוש ואדמו"ר הרב ר' אלימלך נבג"מ והם פתחו שער לה' צדיקים יבואו בו שלא יהרהר אדם שום הרהור תורה עד שיטבול עצמו לקריו שחכמי הגמרא לא בטלוהו אלא מפני שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה אבל אותן האנשים הרוצים להשיג גופי התורה ומצות צריכין להיות נזהר מאוד בטבילה זו עכ"ל ע"ש.

בס' ליקוטי תורה (פ' תבא, ד"ה תחת) דאחד מג' דברים להסיר המונע בתפלה הוא המקוה, ע"ש. מובא בקצה"ש סו"ס י"ב.

בס' אורח לחיים (פ' ראה עה"כ כל צפור) וז"ל: בשם כאדמו"ר מהר"י זצל"ה יראת ד' טהורה עומדת לעד כי האדם הרוצה ליכנס בעבודת השי"ת ולהיות יר"ש לאמתו צריך לשמור טבילות עזרא בלי לעבור בעת הצורך. וביותר לתפלה צריך האדם לטבול עצמו. הגם שבטלו לטבילת עזרא מ"מ לתפלה לא בטלו וצריך האדם הירא לשמור זאת שלא לעבור חלילה ע"ז… עכ"ל.

בראשית חכמה (שער אהבה פ"א) וז"ל: והזהיר לעשות הטבילה בזמנה בודאי לא ישיגהו שום מזיק כי שומר מצוה לא ידע דבר רע.

ברחמי האב (אות כ"ט), להיות טהור בכל עת ושלא להתעצל לטבול במקוה בכוונה רצוי' כי הכל הולך אחר הכוונה.

טו*) בשו"ת מן השמים (סי' ה') יש תשובה נפלאה מן השמים בנחיצות ומעלות טבילה זו, ואחר התשובה שאל פעם ב' אם הדברים יצאו מפי הקב"ה והשיבו הן. ולימוד ומוסר גדול בענין הטבילה יש ללמוד מכל תיבה כמעט, ע"כ אמרתי להעתיק כל תשובה עם השאלה ומשם ילמוד כל מעיין שמעלת הטבילה גבוה מעל גבוה.

וזה לשון השאלה: על טבילת בעלי קריין דאמרי' בטלוה לטבילותא כר"י בן בתירא, וכתבו הגאונים דהנ"מ לקר"ש ולד"ת אבל לתפלה צריך טבילה או ט' קבין, ויש מקילין ואומרים דאפי' לתפלה בטלוה וסומכים על הירושלמי דאמר בפרק יום הכפורים דאסור ברחיצה אסור בתש"ה מבעי שהרי צריך לרחוץ קודם שיתפלל ומשני במקום שנהגו שלא לטבול אי נמי תפתר קודם תקנה, וע"ז שאלתי אם יש לסמוך על הירושלמי ולומר כי תקנת עזרא לא נתקבלה בכל המקומות ובמקום שנהגו נהגו, ובמקום שלא נהגו מותר להתפלל בלא טבילה ובלא ט' קבין, ואם הלכה כדברי הגאונים שמחמירין ואומרים שצריך טבילה או ט' קבין לתפלה.

והתשובה:

והשיבו ועבדתם את ד' אלהיכם זו תפלה, ואפשר טמא ומקריב קרבן. וא"ת שאר טומאות אינו דומה טומאה היוצאה מאונס לטומאה היוצאה מדעת, אינו דומה טומאה הבאה מחוץ לטומאה היוצאה מגופו, ועזרא כשתיקן ברוה"ק ראה ותיקן, ועל הירושלמי דע אילו חיה עמהם בב"ה לא מצאו ידיהם, ועוד הרי חזר בו ואמר קודם תקנת עזרא נשנית משנה זו, ודבר זה גורם אורך הגלות כי אם היתה תפלת ישראל כתיקונה היה כבר נשמע תפלתם זה ימים רבים אך סבלות הגלות ומע"ט ות"ת הם העומדים לישראל. ואח"ז השיבו שמענו מאחורי הפרגוד ולטהר כל ישראל יחד א"א אך אם טהרו ש"ץ בכ"מ אבא אליך וברכתיך, אחרי ראותי כל אלה שאלתי ליל ג' י"ט כסליו אם בא לפי מאת ה' ואם לאו, וכך היתה שאלתי אנא מלך עליון האל הגדול והגבור והנורא שומר הברית והחסד לאוהביו. שמור בריתך וחסדיך עמנו וצוה למלאכיך הקדושים הממונים על תשובת שאלת חלום למלאכיך הקדושים הממונים על תשובת שאלת חלום להשיבני על מה שאשאל לפני כבודך תשובה אמתית ונכונה דבר דיבור על אופניו ברור ומבואר בפ' ובהלכה בלי שום ספק אשר שאלתי בענין טבילת בע"ק, אם נאצלו הדברים מרוה"ק ואם יש בהם תועלת וטוב לגלות לחתני ר' יוסף ולצוות עליו להודיע לחכמי הארץ או אם באו לפי מרוח אחרת ואין בהם תועלת וטוב לי להסתירם ולהעלימם.

והשיבו, באמת היה דבר ה'. והדברים עתיקים עתיק יומין אמרן והיום יום בשורה וחכינו עד אור הבוקר, אח"ז השיבו והאיש אשר יעשו בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם ומת האיש ההוא, והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך.

עוד אעתיק דבר נורא מאוד מכ' האריז"ל (בפע"ח שער השבת פ"ג) דהנזהר בטבילת מקוה נעשה מטבילה טבל – י' שמתחבר להקב"ה להיות אחד כביכול ואשרי חלקו ואם אינו נזהר בטבילת מצוה אז נעשה בטל י' ח"ו שמקצץ בנטיעות ח"ו וע"ע בבי"צ פט"ב סי' ע"ט שמצא בשו"ת הגאונים (שע"ת סי' חצ"ר לר"ה גאון) כיון דהישמעאלים נזהרין בזה לכן גם לישראל ליזהר בזה.

טו**) בס' דרך אמונה ומעשה רב (דף נ"ב) וז"ל: גם פע"א אמר (רה"ק מהר"ן מברעסלוב זצוק"ל) שצריכין ליזהר מאד לטבול באותו היום שיהי' האדם בלתי טהור ואפי' אם לא יוכל לטבל בבוקר עכ"פ יטבול באותו היום אפילו לפנות ערב כי צריכין ליזהר מאד לטבול באותו היום דוקא… גם בל"ז הזהיר מאד להיות רגיל בטבילת מקוה (גם בסתם) ואמר שבימים שאין אומרים בהם תחינה כגון ביומי דניסן וכיוצא המובאים בשו"ע צריכין להיות רגיל ביותר בטבילת מקוה, עכ"ל.

בס' בית אהרן (קארלין) בליקוטים: ואמר (הרה"ק מהרר"א מקרלין זצוק"ל) ששמע בשם הבעש"ט זצוק"ל וזכי"ע פי' הפסוק בזעם תצעד ארץ. בזעם ר"ת זביחה – עירובין – מקואות שע"י דברים אלו תצעד ותתייסד הארץ. עוד אמר דאי' בספרים אע"פ שאין נבואה בחו"ל אבל במקום מים יוכל להיות. עוד אמר שמי שמאמין באמת בטהרתו במקוה ונהנה ומקבל חיות מזה בטוח הוא אף שהוא חלש ורחיצת המים מזיקין לו עכ"ז הטבילה לא תזיק לו כלל, ע"ש.

בסידור לב שמח בהקדמה וז"ל: וגם העיקר טהרת הלב ליזהר ללמוד לשמה הוא להיות הת"ח נזהר במקוה וכו'. ושמעתי ממו"ח הרה"ק מבעלז זלה"ה (הוא השר שלום מבעלזא זכי"ע) שלכך מסיים הגמ' בברכות (בסוגיא דטב"ע) כל הנזהר בה מאריך ימים שדרך הת"ח שי"ל מיזוג רך ולכך אומר שאם ילך למקוה יזיק לו. ולכך אי' בגמרא כל הנזהר בהמאריך ימים מבלי היזק חלילה, עכ"ל שם.

בנימוקי או"ח (לבעל מנח"א זצ"ל) סי' פ"ח דיפה מנהג חסידים ואנשי מעשה שנתפשט דרכם ליזהר בטב"ע ולכן נכון מה שנזהרין בכ"מ שעכ"פ הבעל תפלה לא יעמוד לפני העמוד אם לא הי' מקודם בבוקר במקוה. וציין שם לעיין בספרו חו"ש עה"ת ומנח"א שמביא מקור דהוא דת יהודית לטבול במקוה, ע"ש.

ובס' הכנה דרבה (לבעל ערוה"ב) דף טו"ב אות י"א מזהיר באזהרה אחר אזהרה ליזהר בטב"ע, וע"ע עמק יהושע האחרון בסופו בע"ז.

ובס' מאמר מרדכי (דף כה.) להקדוש המפורסם מהר"מ מנאדבורנא זצוק"ל שפע"א דבר רבינו הקדוש ואמר בע"ק אסור בתורה ותפלה אע"פ דבש"ע כתיב להיתר בעלי שו"ע הי' בעלי רוחה"ק והבינו שיהי' הדור חלוש מלטבול ואם יאסרו הלימוד והתפלה תורה מה תהא בה. אבל דעו שאמת הוא שבע"ק אסור בתורה ותפלה, עכ"ל.

בשל"ה אות טהרה וז"ל: ואני אומר הבא לטהר מסייעין לו מי שעושה מוסכם לעשות בטהרה בודאי הקב"ה יסייע לו להזמין לו טהרה, ע"ש.

בסה"ק מגיד תעלומה (ברכות טו.) לבעל בני יששכר דטבילה יותר חשובה מקרבן על המזבח. וע"ע במשנ"ח (שארית יום ראשון) וז"ל: ועיקר כוונת עסקו בתורה תהי' להשיגה וכו' וכדי שלא יהי' לו עיכוב להשיגה לא יעצב לעולם ולא ימנע עצמו לעולם להיות טהור ע"י טבילה כי זהו העיקר, עכ"ל.

[ב])  הקדוש מהרח"ו זכי"ע מביא בשם האריז"ל בשער רוחה"ק דף ד' ד"ה "ובענין טומאת קרי" וז"ל: א"ל מורי ז"ל (הוא האריז"ל) כי כל אותו היום מתגלה אותה הטומאה וניכרת במצחו אף אם טבל אלא שהוא גלוי דבר מועט אבל אם לא טבל הוא נגלה שם תמיד כ"ז שלא טבל עכ"ל. והחיד"א בעבוה"ק קו' צפורן שמיר סי' ז' אות ק"ד דמסורת היא שהרואה קרי וטובל ביום ההוא דוקא ומתודה כראוי נמחה המזיק של קרי עכ"ל. וכ' ע"ז בכה"ח (ע"ו אות כ"א) וע"כ נוהגים יראי ד' לטבול לקריין ביום ההוא ואם אפשר להם טובלין קודם התפלה כדי למחות המזיק ולהתפלל בטהרה. [וע"ע בסמוך אות' ג']. ובקב הישר (פכ"ב אות ה') וז"ל: כשאדם עובר עבירה הן ג"כ נרמזים העבירות במצחו באש שחור מ"מ אם מתחרט ויגע וטרח לתקן בעשיית תשובה העונות שעשה, אזי מסלק החשך ואש שחורה בושת במצחו מעון ובשבת כשבאה הנשמה יתירא אחרי חצות לישראל אזי נתכסה אותו העון מכל וכל זולת טומאת קרי או שתקן המעשיות אינו נסתלק בלתי טבילה, עכ"ל.

במגיד תעלומה (ברכות כ"ב) דבהוצאת ז"ל חייב מיתה ביד"ש וכשטובל א"ע במים קרים נפטר ממיתה. ועי' בליקוטי מהר"ן (ח"א ס' ר"ה) וז"ל תיקון למקרה לילה רח"ל לומר י' קאפי' תהלים באותו היום שאירע לו ח"ו כי יש כח באמירת תהלים להוציא הטיפה מהקליפה שלקחה אותה וכו' ומי שזוכה לאמרם באותו היום א"צ לפחוד עוד מפגם הנורא של המקרה ח"ו כי בודאי נתקן עי"ז. ועי' בהקדמה לתיקון הכללי, דתיקון הראשון הוא המקוה שצריכין לטבול במקוה. ואח"כ תיקון הלזה.

[ג])   ביסוד ושורש העבודה (שער המים פ"י) וז"ל: גם להרבות בטהרת טבילה ככל האפשרי כי זה עיקר טהרת נפש גם בכל השנה וביחוד אם בלתי טהור הוא מטומאת קרי ר"ל או מטומאת הזיווג יזהר לטבול בו ביום קודם תפלת שחרית. וז"ל בז"ח דף י"ד ע"ד: ובחג נידונין על המים על שהם מבזין בנט"י ועל שהם מזלזלין במקואות ובטהרות שהם במים, ועל כך נדונין על המים על ענין המים. עכ"ל.

[ד])  (הבאתי דבריהם בהרחבה בביאורים לאות א', ע"ש).

[ה])  עי' משמ"ש קיידנוב סי' ב' דקבלה בידינו מבעש"ט הק' זכי"ע הצריך למקוה וטובל עצמו לא יזיק לו בשום אופן. ובשלחה"ט סי' פ"ח בשם בעש"ט הק' דגם באונס יטבול עכ"פ פעם אחד. ובר"ח שער אהבה פ"א דהזהיר לעשות טבילה בזמנה לא ישיגהו שום מזיק כי שומר מצוה לא ידע דבר רע. ובבית אהרן, קארלין, דמי שמאמין באמת בטהרתו במקוה ונהנה ומקבל חיות מזה בטוח הוא אף שהוא חלש ורחיצת המים מזיקין לו עכ"ז הטבילה לא תזיק לו כלל. ובסי' לב שמח בהקדמה ששמע מחמיו הגה"ק רב שר שלום מבעלזא זכי"ע דלכך מסיים הגמרא בברכות (פ"ג סוגיא דטב"ע) "כל הנזהר בה מאריך ימים" שדרך ת"ח שי"ל מזג רך ולכך אומר דאם ילך למקוה יזיק לו. וע"כ אמר הגמ' דהנזהר בה מאריך ימים מבלי היזק חלילה, ע"כ.

[ו])   בענין שאסור לבטל מקר"ש בזמנו עבור זה כ"כ בסי' יעב"ץ – בפמ"ג סי' פ"ח, ומ"ב שם, ובש"מ או' כ' ובישועות חכמה סי' טו"ב ונלמד בכ"ש מדין דלקמן או' י"ג* ע"ש. ומ"ש לקרוא לפני ברכה"ת עפ"י ד' הרמ"א סו"ס מ"ו ומחבר סי' מ"ז סעי' ח'. ואע"ג שכ' במ"ב סו"ס מ"ו דהמנהג שלא לומר פסוקים לפני ברכה"ת מ"מ י"ל דאדעתא דהכי לא קבלו (ובאות ד* הארכתי). ועי' בש"מ (שם בשו"א אות לה) שדן אם לסמוך אזמן קר"ש דשעות שוות שיוכל לקרוא אחר הטבילה ומסיק דהכל לפי האדם דאם נזהר לעולם לקרות בזמן בעלי השו"ע ואחרונים בזמניות כבר שויא עליו חובה ואסור לבטלה ע"ש.

ואם צריך לפנות, הדין כך הוא: לכתחילה ודאי יפנה תחלה לקבל עליו עומ"ש בגוף נקי, אולם יקרה לפעמים שאם יפנה – וגם יטבול יעבור זמן קר"ש, כע"כ ככה יתנהג, אם א"א לו אלא או בטבילה או בהכנת גוף נקי אם יכול להעמיד עצמו עד פרסה (ע"ב מינוט) יטבול ויקרא קר"ש, ואפילו אם אינו יכול לעמוד עד פרסה אבל התחיל לקרוא קר"ש ואח"כ נתעורר לנקבים ג"כ יגמור הקר"ש. אבל אם לא התחיל עדיין ואינו יכול לעמוד עד פרסה, ג"כ יש להקל בשעהד"ח למי שנזהר לקרות קר"ש בטהרת מקוה. ואם צריך לקטנים קל יותר.

מקור הדין: באו"ח סי' צ"ב, ועי' מ"ב סק"ז דביכול להעמיד עד פרסה מותר בקר"ש לכתחילה. וע"ש דהשע"ת סי' ו' סק"ד מחמיר, וע"כ לכתחילה יש ליזהר גם בכה"ג אבל לצורך יש לסמוך אמקילין כמבואר במ"ב אות ט' שם. וכן באינו יכול לעמוד עד פרסה אולם נתעורר לה כשכבר התחיל קר"ש מבואר שם בסעי' ב' דאין לחוש, ואם לא התחיל עי' מ"ב או"ק ו' דבדיעבד מקילין בק"ש אם קרא ואינו יכול לעמוד עד פרסה, והלא קי"ל שעהד"ח כדיעבד, וע"כ כתבתי דשעהד"ח כדיעבד. וכן בישועות חכמה סי' טו"ב בשם הגר"ז סי' פ' דקר"ש צ"ל בזמנו אפי' בלא גוף נקי. ועמ"ש שם אות ט' בשם הגה"ק מצאנז זכי"ע (ועמ"ש בדיני מקוה ישראל דגדולי האחרונים מסתפקין למי שרגיל בטבע אי מהני התרה).

וכ"ז בצריך לגדולים, ובצריך לקטנים קיל טובא דאפילו לתפלה דחמירא מקר"ש ולכו"ע אם אינו יכול לעמוד עד פרסה לא יצא פליגי הפוסקים דאולי דוקא בגדולים אבל בקטנים י"א בדיעבד אם לחזור ולהתפלל והוא דעת מ"א וח"א. וכ' בבה"ל דכן דעת הרבה ראשונים כמבואר במגן גבורים ובנד"ד כ"ש דיש להקל כיון דבקר"ש מותר בדיעבד אפילו בגדולים אם אינו יכול לעמוד וז"פ.

אין הזמן מספיק לקרות כל ג' פרשיות – יכוון לקיים מ"ע של זכירת יציאת מצרים ויאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", ואח"כ יקרא קר"ש (עי' מ"ב סי' מ"ו ס"ק ל"א דלכתחילה יקרא פ' יצי"מ בזמנה ואין פ' ציצית מעכבת כמבואר בשע"ת סי'.en..

ודע עוד דהחובה לגמור הקריאה בתוך הזמן ולא סגי בהתחיל בזמן דמבואר במ"א, ופמ"ג, גר"ז, מ"ב סי' פ"ט וסי' קכ"ד והארכתי בזה במקו"א, דהעיקר לדינא כמותם בפרט לענין זמן קר"ש דאורייתא.

אם יצא מבית הטבילה או מבה"כ ועד שיטול ידיו במים יעבור הזמן. או אפילו ספק, יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי אפי' בכותל או מטלית יבש או במטפחת קשה, [רדב"ז ח"א סי' ל"ח ובברכ"י סי' ס"ב כ' בגד עב, מטלית או שק, ובח"א כלל ז' ס"ב דאפי' במפה]. ומה שכתבנו בענין כותל שממשו חלק ומצהיר, המעיין היטב בפוסקים הנ"ל ימצא דאינו מועיל רק דבר שמשמושו קשה ועב דע"י החיכוך סר מלמולי זיעה שבידים. משא"כ בכותל כזה. ובימים הקדמונים היו טחין בטיט וסדין בסיד הכותלות וע"כ הקילו בכל כותל סתם. משא"כ עכשיו בימינו.

ובענין היוצא מבה"כ, בשע"ת ומ"ב סי' ז' דאם נצרך עוה"פ להטיל מים א"א לברך על הראשונה. ובכה"ח אות ח' בשם כמ"פ בעבר חצי שעה אינו יכול לברך עוד.

ומ"ש בשם המגיד ממעזריטש זצוק"ל בס' ליקוטים יקרים סי' רמ"ג וז"ל:

צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו (תהלים פה, יד), ר"ל דרך מוסר, כי יש בני אדם ההולכים לדבר מצוה להתפלל או כיוצא בו, ובאמצע הדרך עומד לדבר עם בני אדם, אף שעושה אחר כך המצוה, עבירה הוא בידו שלא הלך בזריזות, והעונש שלו לאחר פטירתו גם כן מדה כנגד מדה, לפי שידעו מכמה ספרים שמעבירים את האדם על הנהר על מעבר קצר מאד, וזה לו יסורים קשים עד מאד, כי יש לו פחד ורעדה, אך צריך הוא לרוץ מהרה מאד, כי זה פעולה לעבור מהרה. והנה באמצע הדרך והמעבר שולח לו הקב"ה מלאך אחד לעכבו, ומלאך הזה הוא שנברא מאותו המצוה, והיה לאותו המלאך צער, כי במחשבתו שחישב בביתו לילך לדבר מצוה ההוא נברא נשמה להמלאך, ובעשיית המצוה נברא הגוף להמלאך, ובשביל ששהה האדם לברוא הגוף להמלאך מחמת שעמד באמצע הדרך לדבר עם בני אדם, ומחמת אותו העיכוב, גם כאן בא המלאך באמצע המעבר ומעכבו כדי שלא ירוץ במהרה.

וזהו צדק לפניו יהלך וגו' כפשוטו, כי כל המצות הולכים לפני האדם לאחר פטירתו, אך שיראה בשעת הליכתו לדבר מצוה שילך בזריזות ולא בעצלות, בכדי שישים לדרך פעמו, ולא יעכבוהו במעבר הנהר, עכ"ל.

[ז])   בענין טבילה קודמת לברכה"ת וכן מ"ש דקר"ש בזמנו קודמת לברכה"ת ואפילו קר"ש הראשונה אע"ג דנשאר זמן אחר לקר"ש כבר רמזתי בקיצור באות הקדום. ועי' חקרי לב (או"ח סי' ט' ד"ה אך) דדעת המחבר סי' מ"ז מעיקר הדין כמתירין רק חושש לסברא המחמיר באמירת פסוקים. וכ"כ בערוה"ש סי' מ"ו סעיף י"ד ואף שהחיד"א (בשו"ת יוסף סי' ס"ו) השיג עליו ע"י שו"ת פני יצחק ח"ה בהשמטות או"ח סי' ה' דף קס"ב שתי' דעת החק"ל מהשגת החיד"א וכ"כ בשו"ת בצל החכמה סי' מ"ז מעיקר הדין כמתירין רק חושש לסברא המחמיר באמירת פסוקים. וכ"כ בערוה"ש סי' מ"ו סעי' י"ד ואף שהחיד"א (בשו"ת יוסף אומץ סי' ס"ו) השיג עליו עי' שו"ת פני יצחק ח"ה בהשמטות או"ח סי' ה' דף קס"ב שתי' דעת החק"ל מהשגת החיד"א. וכ"כ בשו"ת בצל החכמה סי' א' אות ה'. וזהו אפי' לדעת המחבר אבל אנן נגררין בתר הרמ"א שכ' דהמנהג כהמקילין וכן הביא בב"י בשם מהרי"ל שכן המנהג באשכנז להקל, וכ"כ בשכנה"ג שכ"ה מעיקר הדין, וכ"כ בשעה"ד או' כ"ג משמעות בהגר"א. ואע"ג שסיים הרמ"א דבהיום נהגו להחמיר, אבל לא במקום ביטול מצוה עוברת הנהיגו כך כל שמעיקר הדין אי"ב חשש. ובענין טבילה עמ"ש במקוה ישראל דהרגיל בו הוא כנדר, וי"א דלא מהני התרה. ע"ש.

[ח])  וכמ"ש ר"י בן בתירא לאותו תלמיד פתח פיך ויאירו דבריך שאין ד"ת מקבלין טומאה. וכן הי' מנהג האריז"ל. והמחמיר שלא לעסוק בתורה ותפלה בלא טבילה סברא זרה היא ואין לסמוך עליה – כ"כ בר"ח שער אהבה פי"א מועתק בפת"ע ח"א דף ד"ה אות ד' בסופו. ובשלום ואמת אות ל"א. וכ"כ ביסוד ושורש העבודה ליל שבת. והנה לכאורה יש סתירה לזה מדברי מאור ושמש פ' אמור דשם כ' בשם בעש"ט ור"ר אלימלך זכי"ע דהם פתחו שער לד' צדיקים יבאו בו שלא יהרהר אדם שום הרהור תורה עד שיטבול עצמו לקריו וכו' העתקתיו לעיל אצל חובת טב"ע. מיהו המעיין היטב בדבה"ק יראה שלא היתה כוונתו לפטור מתורה ותפלה בשביל מקוה אלא להיפוך דמאד יזהרו וימסרו עצמם ללמוד ולהתפלל בטהרה והיינו שבזריזות יטבלו שלא יצא ביטול תורה ותפלה ע"י מניעת טבילה. וכן מבואר מהטעם שנתנו דחז"ל לא בטלוהו אלא מפני שאין הצבור יכולין לעמוד בה אבל אותן הרוצין להשיג גופי התורה והמצות צריכין להיות נזהר מאד בטבילה זו. ולפ"ז מי שע"י חומרא זו יבא לידי ביטול תורה ותפלה או פו"ר הדרינן לדין הש"ס שהרי הוא בכלל אותם אשר בשבילם בטלו חז"ל טבילה זו והיאך יתחכם עליהם. ועוד לא עליהם כוונו הצדיקים אלא לאותן המתרפקין להשיג גופי תורה ומצות ועושין פעולות לצאת שניהם לטבול ובאופן שלא יצטרכו לבטל מתורה ותפלה עבורו. וכל המעמיק בד' המאור ושמש ימצאנו שכן הוא. והעד על כל זה מ"ש הגה"ק בעל בני יששכר (אשר כל דברי בעש"ט ושאר צדיקים שגורין כל היום בפיו) וכ' (בהוספות מהרצ"א ע"ס סור מרע ועשה טוב) בזה"ל: וכדאי הקדוש בעל ר"ח לסמוך עליו ובפרט מי שאינו מתנהג בפרישות מע"ש לע"ש א"כ יתבטל כל לילה מתורה ועבודה ישתקעו הדברים ולא יאמרו, עכ"ל (מובא בשו"א שם). וע"ע במ"א סי' ר"מ שלא לבטל מפו"ר משום שאי"ל מקוה. ובשל"ה דאחר תשה"מ יאמר המפיל. מכל אלה מוכח דדברים הנ"ל לא להקל נאמרו אלא להחמיר בתוס' זהירות ופרישות. ועי' בתורת חיים (סי' פ"ח) שחקר אם רשאי לא להתפלל וללמוד רק בהרהור ומסיק שאין להחמיר ולאו דוקא קר"ש ותפלה אלא ה"ה ללמוד רשאי. ועי' מ"ב סי' פ"ח דאם יעבור זמן קר"ש ותפלה אינו רשאי להחמיר ואפילו להתבטל מתפלה בצבור אין נכון להחמיר בזה, וכ"כ בערוה"ש ובשו"ת מנחת יחיאל (ח"ב סי' קי"ג).ועי' בשלח"מ ומשמרת שלום (קאיידנוב) סי' ב' שנוטין להקל להתפלל ביחידות בפרט אם מרגיש שיטריד מלכוון ע"י מניעת טבילה. ועי' שו"ת מנחת יצחק ח"ג ט"ו וח"ד סי' ס"א, ובתהל"ד. ופשוט דדוקא שאי"ל מקלחת לעשות ט' קבין דאז ודאי שלא יבטל מתפלה בציבור בשביל ההידור של טבילה דוקא. עוד פשוט שלא כוונו הפוסקים לתת יד לאותן שנעשה להם הרגל לקום במאוחר בצירוף הטבילה צריך להתפלל ביחידות, וכ"ש שבכה"ג אסור לשהות בטבילות מרובות אם עי"ז יבטל תפלה בציבור.

ודבר פשוט מאד דכל המדובר בפוסקים לבטל תפלה בציבור משום טב"ע, אבל הטובלין בסתם כמנהג אנשי מעשה לטבול בכל יום לפני תפלת שחרית פשיטא שאינו דוחה תפלה בציבור. ואגב ראוי להעיר דתפלה בציבור הכוונה להתפלל שמו"ע יחד עם הצבור ולכה"פ בעת חזרת הש"ץ אבל כשמתפלל שמו"ע בעת שהצבור אין עומדין כלל בשמו"ע אי"ז תפלה בצבור. ומ"ש לימנע מאמירת שמות ע"י לעיל די"א בזה"ז עיקר חיוב לתפלה ועכ"פ לכו"ע אזכרות שמות חמור מת"ת ויש לו מקור בברכות כב. וע"ע באחרונים או"ח סי' א' דמותר לומר מודה אני בלי נט"י בבוקר כיון שאי"ב שמות, ע"ש.

ומ"ש שלא יעסוק אז בחכמת הנסתר, המעיין בלשון מאור ושמש (פ' אמור) שהבאתי לעיל יראה הבדל גדול ביניהם דעל עסק בנגלה כ' "דא"א בשום אופן להגיע לגופי תורה ומצות", וע"כ בשעהד"ח אין לבטל תורה בשביל זה כמ"ש לעיל. ולענין חכמת נסתר כ' "ואם הוא לומד ספרי קבלה והוא בלתי טהור יוכל לבא חלילה עי"ז לידי אפיקורסות". עוד שם "והכת ש"ץ ימ"ש שהיו אז בימים ההם מזה נעשו אפיקורסים שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף" ע"ש, ובפרט שאין בזה ביטול תורה כיון דיכול ללמוד נגלה. וכן ראיתי בהכנה דרבה (לערוה"ב) שהזהיר ע"ז מאד.

[ט])  מקור הדברים במכתב קודש של הקדוש מהר"ם מטשערנוביל זכי"ע נדפס בפתיחה לס' חסל"א בענין רחיצת ידים במקום שאין מקוה. וכן בשלחן הטהור להגה"ק מקאמארנא סי' פ"ח סעיף ב' שכן תיקן הבעשטה"ק ומי כמוהו מורה בענינים אלו של טומאה וטהרה שהן חק ולמעלה מהשגתינו וכל דבריו תורה מן השמים. ודברי מהר"ם הנ"ל הובא בהערות וציונים לשם. ומ"מ מבואר שם דעצה זו גילה לצורך אונס ודוחק במקום שאין מקוה אבל לא לסמוך ע"ז במקום שיש מקוה. וע"כ כתבתי דבלילה עד הקימה ישתמש בעצה זו וכן ביום אם נתאחר באונס אבל לא לקום מאוחר ע"ס זה דלא לזה נתקן. וכ"ה בסוף צוואת הריב"ש בשמו.

והנה עצה זו עלה בלבי זה יותר מעשר שנים מעת שראיתי כן בשלחה"ט. אח"כ מצאתי בס' קדושה וצניעות שכן הוא בס' אמת ליעקב דף קי"ז בקבלה מהאריז"ל שייעצו כן. ולדעתי בעצה זו ניצול מכמה מבוכות שיש חוששין מלהוציא דברי קדושה לפני הטבילה ועי"ז מבטלין כמה ברכות ולפעמים קר"ש בזמנה העיקרי שלא כדין וסומכין על בדיעבד'ס וכיוצא. ומ"ש ליטול כלי ביד ימין עי' סי' ד' סעי' י' ובכה"ח ומאסף שם.

ודע דמ"ש באו' יא* שא"א לדחות שום ברכה המחוייבת משום חוסר טבילה כן מבואר בכל האחרונים שבסי' פ"ח וסי' ר"מ ובתוכם גם השל"ה והגר"ז שתמכו בגוף ענין הטבילה בזה"ז. דמ"מ כיון שבטלה טב"ע אף שהנהיגו להחמיר אבל לא להקל. וכן מ"ש באות יג' דהיוצא מבה"כ לא ימתין מלברך עד אחר הטבילה וכו' דכל שנצרך לנקביו עוה"פ בטל ברכה ראשונה ע"י ברכ"י סי' ז' ושו"ת מהר"ם שי"ק או"ח סי' א'. ושיעור חצי שעה בפני יצחק מערכת א' אות ח' ובא"ח פ' ויצא אות י"ב.

ובהיות ששם הוי' במילואו ניתן לכתוב גם בשאר אופן נקוט סימן זה בידך דאין בכל הסדר רק ג' אותיות הללו י' – וגם ה' – וגם ו' זולת פעם אחת שיש גם אות ד' ודו"ק.

ומ"ש "דיחשוב במחשבתו שסרה טומאה ויצטער על מניעת הטבילה כעת", דבר זה שורשו בשל"ה בעניני תפלה, מובא בפת"ע ומטעמי השלחן סי' פ"ח וז"ל: ומי שלא יכול לעשות כן מחמת איזו מניעות יחשוב בלבו בשעת רחיצה הא דאיתא בברכות (דף ט"ו) א"ר בר אבא אר"י כל הנפנה וכו' ופירש"י וכו'. ומי שמצטער על שאינו טובל את עצמו ומתלבש ברוח טהרה בשעה שרוחץ אז הוא כאילו טבל ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, עכלה"ק. גם כתבנו לקמן באות ט"ז דבטבילה הכוונה להסיר הטומאה מוכרח וה"ה בנטילה העומדת במקום טבילה, ע"ש.

[י])   אעתיק מ"ש בשלח"מ ה' טב"ע או' ט"ז: טבילה זו לכתחילה נכון שתהי' במים חיים (לחוש לי"א בסי' יעב"ץ) ועכ"פ במי מקוה הכשרה (של גשמים לצאת דעת בה"ג וכמ"ש במראה כהן מובא בפת"ע). ומ"מ אף מ' סאה שאובים בקרקע כשרים לטבילה זו (בקרקע דוקא כמ"ש במ"א – ומחה"ש – שו"ע הגר"ז – סי' יעבץ – ותורה אור). וכל שהכלי נקובה בשוליה כשפופרת הנוד אף שפקקה אח"כ מותר לטבול בה לכו"ע (פתחי תשובה – ותשובה י"ג שבסו"ס דברי יחזקאל) ויש מקילין אפילו בכלי (ד"ח המובא בפת"ע ונח"א בהגה באו"ח החדש, ועכ"פ עדיף משפיכת ט' קבין וכמ"ש הפ"ת בפת"ע).

ושלש מאות ליטער מים די בטבילה זו (אם כי חלילה להקל בנשים עי' לחם סי' ר"א סק"י, ומהרש"ק ח"א קכ"א, ושו"ת פרהש"ד ח"א קכ"ב, וברורי המצות ערך מציצה אות י"ג, מ"מ בטב"ע לדידן שהיא רק חסידות כבר הורה זקן סבא קדישא בדברי יחזקאל סי' י"ג להקל בג' מאות ליטער (ע"כ מש"מ שם הערות שלום ואמת). ע"ע בקצה"מ סי' תר"ו אות כ"א, ואכמ"ל. ובירושלמי ברכות דהמחמיר לטבול במים חיים – מאריך ימים.

ואעתיק קטעים בע"ז מטה"ק (להרה"ק מהר"א ראטה זצוק"ל) מאמר מקוה פ"ב וז"ל: וכן החמירו בחו"ל (ר"ל הצדיקים וחסידי חו"ל כמ"ש לפנ"ז) שיהא המים מקורו ממים חיים מפני חשש זב כי כמ"פ אדם נעשה זב ואין ידוע לו בפרט לפ"ד תדב"א (רבה פט"ו). נמצא אשר אדם שנטמא שלשה פעמים לקריו ולא טבל אז נעשה לבסוף זב, ואז אי"ל טהרה רק במים חיים… וג"כ תדע שראיתי בירושלמי שיש תנא דסבירא לי' שגם בטבילת בע"ק צריך טבילה במים חיים (ועי' בירושלמי דפאה).

עוד כ' שם: בענין טבילת המקוה כלולים במימות המקוה כל השמות הקדושים. ולכן אם המקוה כשרה והוא מים חיים אז שורין בו כל השמות הקדושים וכל הכינויים. וכן אם המקוה כשרה סתם במי גשמים וכשרה עפ"י שיטות הפוסקים יש בו מעלה גדולה ויתירה – לענין המשכת טהרה על האדם, ולפ"ז אם היא שאובה שהמשיכו כולה שהיא כשרה לדעת ר' אחאי גאון (כדאי' בשאלחות פ' אחרי) י"ל מעלה פחותה מזה. ומקוה של מים שאובין שהיא כשרה לבעלי קריין לפי שלא הי' אפשר להחמיר במקוה מפני שלא בכל מקום היו שכיחים מקואות. ובזמן הגמרא החמירו בזה הטבילה מאד. והמים שאובין צריכין להיות ד"א בקרקע ולא בכלי רק באדם שהוא חולה או י"ל מיחוש ואין בנמצא לו מ' סאה הקילו ללמוד תורהו להתפלל בהטלת ט"ק על גופו. ומי שא"א לעשות גם זה תיקן רבינו האריז"ל נטילה על הידים במקום טבילת מקוה (הבאתיו לעיל אות ט"ו).

ומסיים שם: הארכתי בזה למען תדע שכל שאפשר לך להחמיר לטבול במקוה היותר כשרה תטהר נפשך ונשמתך להמשיך עליך קדושה יתירה ביותר וכו' עכל"ה.

ובשו"ת משנה שכיר (כ"א סי' ע"ט) דלמעשה הטובל טבילת עזרא וכ"ש נדה הטובלת ראוי להחמיר כשיטת ירושלמי (ברכות פ"ג ה"ד) שיטבלו במים חיים דבטבילה במים חיים יש מעלה מיוחדת דמתברך בזה בחיים ארוכים וטובים, ע"ש.

טבילה בכלי: ודע דאע"ג שהעתקנו מש"מ בשם נח"א ודרכי חיים דטבילה בתוך הכלי עדיפא מט"ק מ"מ למעשה מסתפקנא כיון דענין התרת שאובין בכלי בפלוגתא תליא עי' בב"י סי' פ"ח דפליגי אמוראים. וגדולי האחרונים נקטו בקרקע דוקא והם: מ"א, שו"ע הגר"ז, מחה"ש, חי' רעק"א, מ"ב, ושם וכ"כ בא"ר סי' פ"ח, וכ"מ בח"א סוף כלל ד' ומט"א סי' תר"ו אות ב' ומ"א שם ורק קצת אחרונים הקילו כמ"ש לעיל בשמם ואין ספריהם תח"י לעיין בהם מקורן. אולם מצאתי במקו"ח לחו"י שכ' בסי' פ"ח דגם בכלי יש להקל, ומלשונו נ' דכיון דאיכא פלוגתא אזלינן להקל. מיהו לא כ' דעדיף מט"ק. והדעת נותן כיון דט"ק פשוט מדינא דגמרא בלי שום חולק דמועיל ודאי עדיף, בפרט דקי"ל אין עושין ספד"ר לכתחילה (כמ"ש במקו"א באורך). ועי' בטור סי' רמ"א שכ' דיש חסידים ואנשי מעשה מחמירין לטבול וחומרא יתירא הוא דל"ד טבילה אלא רחיצה בט"ק, ונ' בפרישה שם דמסכים לו בזה. ומובא גם בבאה"ט סי' פ"ח. מיהו במקום שי"ל ט"ק כזה ומקוה מ"ס בכלי רצוי שיקיים שניהם דבעניני טבילה וטהרה אין אתנו יודע עד מה, ומטעם שכתבנו.

זוחלין: הנה לפעמים יארע ענין זחילה כששואבין המים מבור הטבילה ואפילו נשאר בו מ"ס זוחלין נינהו וכן במקום שיש כלי רשת הנקרא פילטער לנקות המים וכך דרכו שהמים הולכים ושבים במדי עברם בכלי זו נצחין הפסול מן הצד ואפשר שכלי זו יעשה מלאכתו ולא יכירנו הטובל כי אין המים מתמעטים, וכבר ביאר אאמו"ר שליט"א דזחילה גמורה הוא וכן דעת הרבה מורים מובהקים. ובענין זחילה בטבילת עזרא כבר נודע בשערים שדעת הפוסקים כמעט כולן להחמיר ואף שדעת ערוה"ב להקל (מובא בזכ"י דבסמוך), וכן בשו"ת אמרי דוד סי' כ"ט, מ"מ עי' בשו"ת מחזה אברהם או"ח סי' י"ג שהעיר ממ"א סי' קנ"ט ומחה"ש סי' פ"ח ס"ק כ"ז דזוחלין אין כשרין. וכ"כ בשו"ת זכרון יהודה מהד"ת או"ח סי' יא', וכן באבן שלמה על הראב"ן סוף ח"ב בהוספות (לבעל לחם שלמה) העיר מס' עצי אלמוגים סי' קנ"ט ס"ק כ"ה להחמיר, ושו"ת כרם יהושע סי' י' ושו"ת מהר"י אשכנזי יור"ד סי' ל"ז, ע"ש. ובטל תורה ברכות כב. כי להדיא דזוחלין פסול דאורייתא ע"כ אף לבע"ק פסולין, ע"ש.

והאמת ניתן להגיד כי מסתימת כל הפוסקים שדנו לענן שאובין בקרקע או כלי נ' להדיא דזוחלין פסולין דלא הי' להו לסתום אלא לפרש חידוש גדול כזה ואי"ל דסמכו שנדע להקל מט"ק דא"כ גם לענין שאובין כן, אע"כ דאין לדמותן. וכמו שכבר העירו בכעי"ז. ועוד נ' דממה שנחלקו לענין שאובין (עי' ב"י סי' פ"ח) האמוראים ש"מ דבסתם נקטינן טבילה זו ככל טבילות אחרות ורק בשאובין שמצינו מקור במשנה (לדיעה זו) נחתו להקל, והיאך נקום אנן להקל בזוחלין דחמירי עוד משאובין. מכ"ז הדעת מכרעת כהמחמירין. וע"כ בא"א רק בזוחלין מוטב לעשות ט"ק. אבל בלית לי' גם זאת יטבול בזוחלין ויעשה גם נטילה הנ"ל.

ולענין מים הזוחלין לתוך המקוה: בד"ח (ה' מקואות ס"ה) מחמיר דשם זוחלין עליו, והעיר מקור בריב"ש סי' רצ"ב, ובשו"ת שו"מ (מהדצ"ד ח"ג סי' מ"ו) חולק – וכן בלחוש ס"ק ט"ו. ויש מביאים ראי' להחמיר מרש"י שבת סה: – קט. ד"ה ר"י ובגד"ט (בבא סק"ה) שנ"ל מלשון הריב"ש דל"מ זחילה וסיים בצד"ע. ובד"ח שם דבר"ש מקואות ל"מ כן. ובס' מי השילוח סי' ב' סעיף ז' מתיר דאי"ז זחילה.

רחיצה במקלחת – שויע"ר: הנה כבר כתבנו לעיל דבאין מקוה ישתמשו בעצה של ט"ק. ובזמנינו רחיצה ע"י מקלחת (שויער) עולה במקום ט"ק כמו שכבר העלו גדולי אחרונים בדור העבר והן רוב מנין ובנין של המורים הקשישים המובהקים ולהלן אפרוט שמותיהם אי"ה מה שדנו בזה וכאן ארשום פרטים נחוצים לדעת בענין זה: א) הנה מעיקר דין תקנת עזרא מסקינן בגמרא (ברכות כב:) וכ"פ הרמב"ם (ה' חפלה פ"ד ה"ו) דבריא המרגיל (שמשמש מטתו – רש"י) וכן חולה המרגיל בעינן ארבעים סאה, ובריא לאונסו (במקרה) ט"ק, וחולה לאנסו פטור מכלום, ע"כ. ולפ"ז לא הי' בדין שיועיל מקלחת למשמש. אולם סומכין ע"ז כיון דקי"ל שבטלה טב"ע כמבואר בפוסקים. מיהו אותן אנשי מעשה שיודעין לדקדק בע"ז מאד מטעם הענין הגדול שיש בטבילה זו עפ"י גילוי האריז"ל ובעש"ט הק' זכי"ע ותלמידיהן להן ראוי לדעת דכל כה"ג שאין בנמצא רק הטלת ט"ק ולא מקוה ממש למעט בעונה עדיף ולא ח"ו למעט מעיקר החיוב שמדינא אלא לצמצם במה שהוא יותר ע"ז (ובתנאי שלא יבא לידי מכשול עי"ז) כי עיקר הטהרה ע"י המקוה (וכעי"ז בלח"מ ה' טב"ע) וכן שבהזדמנות ראשונה לטבול במקוה כשרה לעשות כן. ומה גם שמהרבה ראשונים ואחרונים הנ"ל יוציא דלא בטלה קת"ע לתפלה תק"ע לתפלה – וי"א גם לשאר דבר כנ"ל.

וסדר הרחיצה כך הוא: קודם ילחלח כפות רגליו במים ובעת שפיכת המים עליו יש לו לעמוד זקוף ושני ידיו מונחין כנגד לבו ולא ידחוק אותם בחיבוק הרבה רק בריוח קצת כדי שיבאו המים גם שם (מט"א סי' תר"ו אות י', מ"ב פ"ח אות ד'. וכעי"ז בכה"ח או' ז' ע"ש).

והנה הפמ"ג עומד ומזהיר (סי' פ"ח מש"ז א') דצריך שיבאו המים בכל מקום שבגופו ממש. וז"ל: הני ט"ק מבואר ברמב"ם (ה' תפלה פ"ד ה"כ) מנהג פשוט בספרד שרוחצין "כל בשרו" משום הכון וכו' משמע דבט"ק בעינן כל גופו שלא יהא מקום שלא יבואו שם שמים כטבילה. וא"י עכשיו מטילין ט"ק וכמעט מקצת גופו לא נגעו כלל מים בו עכ"ל הפמ"ג. וע"ז כ' המט"א (תר"ו באלל"מ ג'): ודקדוקו מהרמב"ם אינו מוכרח. אך מ"מ צריך שכל המים יעברו נגד גופו וסביב לו וזהו נקרא רחיצת "כל גופו". וגם יש לדקדק שיהי' כל הגוף ראוי לביאת מים, ונראה דחציצה פוסלת בט"ק דהא אפי' בנט"י פוסל, עכ"ל. הנה הקיל מצד אחד דאפי' לא באו למקום אחד כשר והחמיר לענין חציצה. ודבר חידוש יוצא מזה כי ט"ק דינו הפוך מטבילה במקוה ממש, דבטבילה אין חוששין לחציצה (כדבסמוך) אבל צריך שיהיו המים נוגעין כל גופו ממש. ובט"ק הוא להיפוך לדעת המט"א. ומ"מ נ' דאף לדעתו אין לחוש לחציצת בית הסתרים בעת הטלת ט"ק, ל"מ למ"ד דל"ב ראוי לביאת מים אלא מדרבנן הו"ל תרי דרבנן וגם ט"ק בזה"ז קיל יותר שאינו מעיקר התקנה אלא מחומרא. אלא אפילו למ"ד חיובו מה"ת בשאר מקום מ"מ נראה ממט"א דט"ק הוא כענין נט"י דל"ש בו כלל הענין של צורך ראוי לביאת מים רק בחלק החיצון שבגוף. וע"ע בחת"ס בחי' לאו"ח קס"ב מ"א סק"ה דיליף נט"י ק"ו מט"ק ש"מ דט"ק חמיר מנט"י.

ולדינא נראה דבזה"ז שמשתמשין במקלחת ידקדקו לעמוד תחתיו באופן ובשיעור שיבאו המים בכל הגוף דהרי פליגי בזה הפמ"ג ומט"א ואע"ג דספד"ר להקל מ"מ כיון דחזינא שאפי' לד' המט"א ט"ק חמירא מנט"י ושכ"ד מרן החת"ס הנ"ל, א"כ כיון דקי"ל (או"ח ק"ס סעי' י"א) כל ספק בנט"י להקל, ומ"מ כ' הגר"ז בשם הראב"ד דכל שיש מים אחרים מזומנים לפניו אומרים לו קום ורחץ כ"ש בזה. ומסתברא דבכה"ג גם המט"א יודה וכמו שמצינו בדחז"ל שאמרו בכה"ג (ע"ז) הא מיא בשיקעתא דנהרא זילו וטבול. ומסגנון לשונו נ' דבא ללמד זכות על שהקילו בט"ק אף שאין מגיעין המים בכ"מ (ע"ש). ובימים ההם הי' דוחק גדול דהי' צורך שתיעשה בג' כלים בב"א או זה אחר זה שיתחיל השני עד שלא הפסיק הראשון. וברור לכל מבין דבכה"ג כמה קשה שיגעו מים לכל מקום ממש. אבל במקלחת ודאי צריכין ליזהר שלא לצמצם המים.

ועוד קצת סמך לזה ממ"ש (הפוסקים באו"ח) סי' קנ"ח סי' דאע"פ ששיעור נט"י רביעית מ"מ הנוטל רביעית מצומצם בא לידי עניות (מאמר אות יד' בשם רש"ל, ושו"ע הגר"ז שם אות יד'). וביארו שם דהיינו ביש מים בריוח אל יצמצם ה"ה בענינינו (לד' החת"ס הנ"ל) יש ללמוד דאפי' מצד השיעור א"צ שיבאו לכל מקום מ"מ אי"ז ראי' דיש מים בריוח. איך שיהי' לדינא נ' פשוט מטעם שכתבנו לעיל דבזה"ז א"א לסמוך על הדוחק דסגי אף אם לא הגיעו המים לגוף.

אחרי כתבי כל אלה מצאתי מקור בראשונים דבעינן שיגיעו המים בכל מקום דבתי"ט (מקואות פ"ג מ"ד) הביא ד' הראב"ד שביאר הטעם למה תקנו חז"ל ט"ק וכ' דכך שיערו חז"ל דט"ק מים שיבוא על כל גופו א"א באופן אחר. וכ"ה במאירי ברכות דכך שיערו שבט"ק כל גופו עולה בהו דרך נתינה (דוגמת מ' סאה שעולה כל גופו דרך טבילה). ולפ"ז משמע לכאורה דבעינן דוקא נגע בכל גופו. ובשו"ת ארץ צבי לובלין סי' פ"ט דלא מהני כשבא המים על רוב גופו ולא כחכם אחד שר"ל דמהני.

שיעור ט' קבין: במט"א (סי' תר"ו סעי' י"א) דצריך כ"ד קווארט לשפיכת ט"ק ובשעה"ד"ח שאין כלים מחזיקין כ"כ יש להקל בי"ח קווארט, ע"כ. וכ"כ במ"ב סי' פ"ח אות ד'. ובדברי יחזקאל בסופו (סי' י"ג) דשיעור ט"ק ט"ז קווארט. ועי' בקצה"מ אות כ"א. וע"ע במשמרת שלום (ה' אבילות) אות ט' סק"ו החזיק ג"כ בשיעור זה לענין ט"ק דמת. והנה בשיעור הליטער 23 ליטער הוא בערך 240 קווארט. ולפ"מ שהעידו ספרי זמנינו קווארט שלנו גדול מקווארט שלהם ולא להיפוך באופן שמדת כ"ד קווארט (או כ"ג ליטער) עולה יפה גם לזה"ז.

ומדדתי במקלחת שלנו וראיתי כי בזרם החזק שוטפת כ"ד קווארט בקצת יותר של מינוט וחצי וידוע שגם זרם החזק לאו כל עתים שוות, ולפיכך הטוב לעמוד תחתיו בערך שתי מינו"ט לצאת מדי כל ספק. ובקילוח בינוני הוא לערך ב' מינוט ורבע.

בח"א כלל קמ"ד או' ו' דמותר ליקח מים חמין לט"ק. ובמקו"ח לחו"י (סי' תר"ו) כ' בזה"ל: אפילו חמין, כ"כ תשב"ץ. משא"כ למהרי"ל, עי' של"ה שם.

דברי הפוסקים במקלחת (שויע"ר): בשו"ת צור יעקב (קונטרס שארית יעקב – סי' נ"ט) דשרי אלא שצריכין להיות המים נוזלים בלי הפסק. ובטהרת המים סי' נ"ט הביא ממכ"ע הבאר שיצא בפולין שנת תרצ"ו (סי' כ"ג) דאריך למיעבד הכי. והנה במקלחת יש לדון משתי צדדין להחמיר אחד משום כח גברא – והשנית משום כלי. ואודות כח גברא כבר העירו מד' ס"ח (סי' תתכ"ח) דכשר בנפלו ממילא שלא ע"י אדם וכ"מ בברכות כב: דנפל עלואי ט"ק. ובשו"ת פרהש"ד (ח"ד קמ"ט) דבט"ק לא בעינן כח גברא ובאיזה אופן שיפלו עליו סגי. וכ"ה בשו"ת תורת יקותיאל (או"ח סי' ג' ה') ובשו"ת תפארת אדם (סי' כ"ח) לעשות כן בשבת בצוננים. ובמשנה דמקואות (פ"ג מ"ד) כ' "בע"ק שנפלו עליו תשעה קבין". והנה הגאון הגדול מהר"מ אריק זצ"ל בהג' על ס"ח העיר מש"ס גיטין ט"ז שכ' בלשון "שנתנו עליו" משמע דבעי נתינה, וכ"ה בברכות שם. אולם במשנה האחרונה (מקואות שם) דנתנו לאו דוקא. ובטהרת המים שם העיר דבתוספתא כ' נפלו, וכ"ה בירושלמי ברכות פ"ד הד' כמ"ש בכו"י ח"ג סי' נ"ה ושכן הוא בדקדוקי סופרים ברכות שם בבע"ק שנפלו דכ"ה הגי' בר"ש מקואות.

ברם יש דשדי בה נרגא בהיתרא דט' קבין ע"י מקלחת מד' הראב"ד שכ' (בתמים דעים סי' ס"ו) וז"ל: ונ"ל שתשעה קבין שאמרו לרחיצת בעל קרי שמצותן בנטילה ולא בטבילה צריכין שיבאו עליו מכח אדם שאל"כ א"א שלא יתפזר מהם לבטלה ונמצאו תשעה קבין חסרים. ובברכות (כב.) א"ל ר' זירא לשמעי' אייתי תשעה קבין ושדי עלאי אלמא צריכין הן שיבאו מכח אדם וכיון שא"א לשיעור מצומצם אלא מכח אדם גזרו אפילו ביותר מכשיעור שלא יהא אלא מכח אדם, כנ"ל, עכ"ל. וכ"כ בשו"ת הראב"ד סי' כ"ג ריש עמוד פ"ג. ע"ש. נמצא דמקלחת שאינו כח אדם רק שפיכה הראשונה בלבד כמבואר באו"ח קנ"ט סעיף ט' השאר לא נחשב כח אדם ואינן כשרין לט' קבין.

וכבר העיר הגאון שה"ת בעל אמרי יושר בהג' על ס"ח דמוכח מס"ח סי' תתכ"ח דאם אין לו מי שישפוך עליו ט"ק יכניס המים וכו' ומוכח להתיר אפילו בלי כח גברא. וכן מוכח ממתניתין (מקואות פ"ג מ"ד) בע"ק חולה שנפלו עליו תשעה קבין ע"כ. מוכח מזה דגם בלי כח גברא כשרין.

ולענ"ד יש לדון בע"ז להיתרא אפילו לדעת הראב"ד אפילו אם הגזירה שכ' נוהג בזה"ז מ"מ אין לחוש במקום הצורך, דהנה במ"א סי' תרכ"ט ס"ק כ"ב גבי נסרים של ד' שאין מסככין בהו משום גזרת תקרה, כ' דבשעהד"ח שאין במה לסכך מסככין בהו וה"ה בכל דבר האסור משום גזירה. וע"ש במחה"ש שהביא כן מהרשב"א דף י"ד ע"ב. וכזה בב"ח סי' ת"ס שכ' שם בזה"ל: דלאו בשופטני עסקינן דלא אכל כלל מצה בלילה ראשונה ועבר על מ"ע דאורייתא כדי שלא יעבור איסור דרבנן, עכ"ל. וכ"ה בשו"ת בנין ציון (סי' ל"ג) בשופר שאי"ל השיעור דבאי"ל שופר אחר יתקע בזה דשיעור שופר דרבנן ולא גזרו בשעהד"ח. וכ"כ באמרי בינה או"ח ר"ס י"ד, דהיכא דא"א לקיים חוק החיוב דרבנן יקיים עכ"פ של תורה. וכ"כ הפמ"ג בכמה מקומות (בפת"כ ח"ג סי' ז' חסי' נח סק"ב, ד"ה כתב, וסי' קפ"ז א"א סק"ג, וסי' תקפ"ו ס"ק ח"י) וכן דעת האחרונים באו"ח סי' תרכ"ט שהעתיק דברי מ"א הנ"ל לפסק הלכה והם א"ר ס"ק ט"ו. ש"ע הגר"ז סעיף ל"ג, ביכורי יעקב ס"ק ל"ג, מ"ב סק"נ, ערוה"ש סעי' י"ג. וכ"כ בעל בני יששכר בס' דפ"ק בהקדמה (דף ג' ע"ב אות ב').

ועי' בפמ"ג (סי' קפ"ד א"א ח') דמתחלה רצה לומר דכל המקיים מצוה של תורה שלא עפ"מ שתקנו חז"ל לא יצא כמ"ש התוס' בסוכה ג. כיון ששמע להט"ז קפ"ד א' שמע מינה דסובר הט"ז דאף דמדרבנן לא יצא מן התורה יצא ע"ש, וע"ע מ"ש מהפמ"ג תקפ"ו א"א ח"י. ותרר"ט ס"ק כ"ב. אחר שהביא שיטת הר"י ר"י ברכות לענין קר"ש ש"ע אחר חצות לילה דאע"ג שמן התורה זמנה כל הלילה כיון שקבעו חכמים זמנה עד חצות אם לא קראה קודם לכן העמידו חכמים דבריהם לבטל מ"ע של תורה בשוא"ת, וכ' הפמ"ג לחלק דאם הדרבנן מטעם גזירה כמו שופר שהצריכו ד' גודלין שלא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע בזה אמרי' דכשא"א לקיים המצוה באופן שהצריכו חז"ל יקיים כפי דין תורה אבל מה שפסלו שלא מטעם גזירה י"ל העמידו דבריהם אף במקום ביטול מצוה. מובא בשד"ח מערכת מ' כלל נ"ט.

ולפ"ז גם בנ"ד אפילו לדעת הראב"ד י"ל היינו דוקא במקום שאפשר גזרי' אבל בדלא אפשר ודאי עדיף לקיימה בלי כח גברא מלבטלה לגמרי דאם במצוה של תורה כשגזרו משום סייג מ"מ לא העמידו דבריהם במקום ביטול הענין לגמרי.

איך שיהי' הדבר פשוט דבתקנה זו נקטינן כהמקילין שכתבו להתיר בלי כח גברא כשא"א בכח גברא. אבל בדאפשר יש להדר אחר מקוה דוקא וכמ"ש לעיל.

ולמעשה האחרונים העלו להקל במקלחת, והן: שו"ת צור יעקב הנ"ל, שו"ת תורת יקותיאל הנ"ל, מהר"ם אריק הנ"ל, שו"ת פרהש"ד הנ"ל, שו"ת תפארת אדם הנ"ל, טהרת המים הנ"ל, שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' ס'-ס"א, שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' כ"א וסי' כ"ח ס"ח, שו"ת שבט הלוי או"ח כ"ד, שו"ת קנין תורה ח"א סי' ל"ג, בית ברוך על ח"א תי"ג ע"ש.

ומ"מ נ' דכ"ז רק בשעהד"ח כגון חולי או אי"ל מקוה וכיוצא. אבל בסתם לא יסמוך ע"ז אלא יטבול במקוה כשרה, וכ"נ מד' האחרונים הנ"ל שכוונו להטות קו להקל באי"ל מקוה.

ובענין הכלי: בשו"ת צור יעקב שם מדייק מלשון שנפלו דלא בעי כלי וכן בס' גולת עליות (מקוואות פ"ג מ"ד) כ' דא"צ לדקדק שהמים ישפכו מכלי שלם דגם אם הכלי שבור אין בזה קפידא ולכך אמרו שנפלו. ובבית ברוך על ח"א דף תי"ג דלא מצינו שיהא צריך בזה דין כלי רק שיהא ט"ק מכונסין ועי' החיבור של הצינורות חשוב כאילו כל המים נשפכין עליו ממקום המכונס. מביא בכו"י שם. ועי' בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' ט"ו) שמקיל וכ"כ עוד הפעם בתשובתו הנדפסת בטהרת יו"ט חט"ז דף רפ"א להביא ב' ראיות לזה דא"צ כלי האחד מלשון רש"י גיטין ט"ז. דמוכח מדבריו דזהו קולא שהקילו בט"ק שאובין ושאינן שאובין יותר טוב והוא ד' רש"י בב"י סי' פ"ח וט"ז סק"א ע"ש שהאריך. וכ"כ להקל בשו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' ס"א. ובאמת בראי' הנ"ל מגיטין יש לפקפק דפשטות כוונת רש"י ז"ל דהקילו לטהר בשאובין אע"ג דסתם טבילה של תורה באינן שאובין בטב"ע הקילו. וכ"כ שו"ת שאילת משה או"ח סי' ה' ובשם נחלת שמעון סי' א'.

ועי' בטהיו"ט חט"ז (דף רע"א) תשובת הגאון רי"מ הכהן ראפאפורט שכ' על דברי בעל צור יעקב מי יבא אחרי המלך ממלכי רבנן את אשר כבר עשהו ועל כיוצא בו אחז"ל "וכבר הורה זקן", וגם הגה"צ משארמאש זצ"ל התיר מקלחת ונדפס בתפארת נפתלי סי' ט"ו. ועי' תשובת הגה"צ מריסקעווע זצ"ל (בעהמ"ח אורחות המשפטים) שחולק על מי שרצה לערער על ההיתר משום הראב"ד בת"ד דפסק שלא מהני דהרשב"א בתוה"ב שער ד' מביא ד' הראב"ד וחולק עליו ע"ש שהאריך ומונה עשרה מורים שהתירו מקלחת לט"ק. עו"ש בטהריו"ט דף ר"צ תשובת הגאון משטראסבורג בעל קנין תורה להקל בשעהד"ח ואונס, ע"ש. וכן פסק בעל שבט הלוי (שם דף רצ"א) וכן יש שם (דף שמ"ח) תשובת הגה"צ מפאפא זצ"ל להקל במקלחת וסיים דבריו בזה"ל: ומכל הלין טעמא נ' לענ"ד דהדין עם הגאון בעל צור יעקב שפסק דמועיל לטהרת ט' קבין כשעומד תחת צינור ה"טוש" – עד שמשער שנפלו עליו ט' קבין. ושפיר עביד מעכ"ת הד"ג לייעץ לכל אלה אשר אנוסים מלטבול במקוה טהרה בעת הצורך שיטהרו עצמם בטהרת ט' קבין ע"י הקילוח מים שיש בבתי המרחץ שבבתים, לקיים בזה תקנת עזרא. שוב מצאתי בלקט הקמח החדש סי' פ"ח שגם הוא מיקל בזה.

והנה למעשה כתבתי בפנים בכה"ג דרצוי שיקיים נט"י ג"כ והטעם כיון דבענין כלי לא מצינו בראשונים מקור להקל דהמעיין היטב בדברינו דלעיל יראה דבענין כח גברא יש יסודות ושרשים בש"ס וראשונים להקל משא"כ לענין כלי שמוזכר במשנה לענין בע"ק (מקוואות פ"ג מ"ד) לית לן גילוי מפורש בש"ס וקדמונים וגם בגדולי האחרונים לא האריכו לטהרו רק בעל צור יעקב הנ"ל דשאר אחרונים הנ"ל (פרשהש"ד, תורת יקותיאל ועוד) ג"כ לא דיברו רק מכח גברא. וכבר כתבתי דבענין טומאה וטהרה שהן חוקי ובלתי שכלי קצרה דעתינו מלדמות מילתא למילתא ולחדש בהם דבר ובפרט דיש אחרונים שפקפקו מטעם זה וכבר אמרו חז"ל בכיוצא "וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה", אלא דמ"מ דעת הרבה גאונים מובהקים להקל וכמ"ש לעיל. מ"מ יר"ש יוצא ידי שניהם ויעשה גם נט"י כיון שאי"ב הפסד וכמ"ש לעיל בכל כה"ג. בפרט לפמ"ש דמדינא דגמרא ט"ק לא ניתנה אלא לאונס ולא לבריא או חולה ששמש וכ"ה בשו"ע סי' פ"ח ע"ש.

מקלחת לכל יום: בשו"ת תפארת נפתלי (סי' ט"ו) דמי שא"צ למקוה רק לטהרה לתפלה לא נחשב השויע"ר כמו טבילה דט"ק לא מועיל רק לטהרת קרי אבל שיועיל לתוס' טהרה וקדושה לא נזכר כלל. ומ"מ מי שאי"ל מקוה נכון שיהדר אח"ז אפילו אינו בע"ק כיון שיש חשש שראה מים חלוקים או עכורים. ואע"ג דלא גזר עזרא ע"ז לענין תורה ותפלה מ"מ הרוצה להחמיר שייך ג"כ קדושה ע"ז לתפלה וד"ת ע"כ.

מ"ש לטבול דוקא בו ביום: ואפילו בלילה לפני השינה, כבר ביארתי לעיל אות יב' ביאורים או"ק טו**) בשם הספרים דטבילה לאונס דוקא בו ביום מכלה כח המזיק שנברא. וכן לענין חיוב טבילה חובתו בו ביום דוקא. ובענין אורך ימים ושנים כן מבואר בגמרא (דף כ"ג) דהמחמיר בה מאריכין ימיו ושנותיו ופירש"י לטבול במ"ס, ע"ש. וכבר כתבתיו לעיל בדין עיקר חובת הטבילה. וע"ע בשו"ת לב חיים ח"ב בקו"א שכ' דאם לא טבל קודם התפלה יטבול אח"ז. וכ"כ בפקודת אלעזר מובא בלקט הקמח החדש אות ו'. ומ"מ בלא מצא כלל באותו יום אעפ"כ יהדר להקדים הטבילה כפי האפשר.

כוונה לטהרה: האריז"ל אמר דברים נוראים בטובל בלי כוונה. וז"ל הפרע"ח (שער השבת פ"ג): לכן מי שיטבול בלי כוונה יצא מקו ד' דהיינו מקוה וכפר במקוה ישראל ד' ומעלה בו מעל, מעלה בד' מעל וכו' וכשלא יכוין בזה אז טובל ושרץ בידו, עכלה"ק.

ואחריו בא הגה"ק בעל עטרת צבי מזידיטשוב זצוק"ל וקרא תמה שהוא נגד המקובל מבעש"ט זכי"ע שלמקוה אינו מזיק העדר הכוונה כי אפי' טובל סתם בלי כוונה ג"כ נמשך עליו בע"כ טהרה מכח מימות המקוה. ומסיק שם שכוונת תלמידי האריז"ל באמרם "הטובל בלי כוונה" אין הכוונה לטבול בשמות דוקא אלא "דהטובל ואינו מכוין לשם טהרה" מקצץ בנטיעות ח"ו כי צריך עכ"פ לכוין לטבול לשם טהרה וקדושה. וכ' ע"ז בטה"ק (מאמר מקוה ישראל פ"ג) וז"ל: והנה עכ"פ אליבא דכולהו כוונה לשם טהרה בעינן ואל"כ אז ח"ו מקצץ בנטיעות וא"כ האיך מצאו ידיהם ורגליהם אלו שמתעדנין במימי המקוה ולא עוד אלא שברוב פתאותיהם מסכנין הרבה אנשים חלושי כח בגודל חימום המים כי כל פתי מראה גבורתו וצווח יותר לחמם ועל צואריהם מוטל ועל השומעים להם מה שגורמים ח"ו בזה חולשות להרבה אנשים, אשר גלוי מספרי קודש ומפי רופאים שמים חמים ביותר מזיקין לעצבים וללב ולריאה ועוד לכמה אברים ח"ו. לכן כל יר"ש שהולך לטבול לשם טהרת מקוה לא יהא לו חלק עמהם. וראיתי מצדיקים וחסידים ואנשי מעשה מילדותי שלא שהו במקוה כלל רק כשיעור שרוצה לטבול עצמו עפ"י טוב כוונתו והכנת לבו, עכ"ל.

[יא])                פשוט שינקה עצמו קודם שלא יהא שום חוצץ. וחשבון במינו"ט כבר ביארתי בביאורים לאות הקדום דכל המציאות בשויע"ר שבזמנינו. גם נתבאר שם דבעינן שיגיעו המים לכל מקום. ומי שרוצה לברר הדבר היטב לדעת במקלחת שמשתמש בו כשיעור הזרם שהוא רוחץ בו יקח כלי המחזיק קווארט או שתים ויניח המים לזרום בה ויראה כמה סעקונדעס יש ואח"כ יכפול שיעור המים עד שיעלו לכ"ד קווארט (כ"ג ליטער) וכן לעומתו יכפול שיעור הסעקונדע"ס ואז יעלה לו שיעור המדוייק.

מ"ש שלא יהא עליו דבר החוצץ כבר נתבאר היטב בביאורים לאות ח'.

[יב]) חציצה: ראשון מאחרונים המדברים מזה הוא בס' שו"ת מאמר מרדכי ובסי' א' שם תשובה ארוכה מהשואל הגאון מהרי"ם אבד"ק העלישוא ומסיק לקולא. ובסי' ב' מבעהמ"ח מסכים להקל. והובא בשע"ת סי' פ"ח וכ' דכן המנהג שאין מדקדקין בחציצה בטב"ע. וכ"פ ש"א הגאון מהרש"ק בחכ"ש, ובמ"ב ודע"ת למהרש"ם העירו שניהם מס' האשכול דכבר כ' כן להקל. ובקובץ על הרמב"ם (סוף ה' קר"ש) ג"כ להקל ושכן ראה בכת"י להגאון מהר"ם הב' ז"ל. גם הביא מרבו מהר"י גינצבורג מח"ס זרע יעקב דאין חציצה פוסל. וכ"כ בהג' יד שאול יור"ד קצ"ח בשם מאמר מרדכי והסכים עמדו. והנה כמה אחרונים יצאו לדון בדין זה ולהוכיח מד' הש"ס יבמות מה' דחציצה פוסלת לבע"ק עי' מנ"ח מצוה ק"ל והניחו בצ"ע. ובדבריהם נדחה קרא לה גם למה שתמה בשו"ת אבני צדק (יור"ד ק"ו) ע"ד היד שאול דהיאך אפ"ל דלדידן דבטלוהו לטבילתא ואינו רק מדת חסידות אין חציצה פוסלת והלא דין דיבמות הנ"ל מובא בשו"ע יור"ד סי' רס"ח, וא"כ גם לדידן נאמר והניחו בצ"ע. ובס' ילקה"ג או"ח קו"א כיון לדברי האבנ"צ. ובעל שו"מ עצמו הוקשה לו ד"ז והניחו בצ"ע (עי' שו"מ מהדורא ד' ח"ב סי' ק"ט, ועי' יד שאול סי' רס"ח). ברם לד' מאמר וקובץ שם אין ראי' לדבריהם שהם מפרשים פי' הגמרא כהרי"ף דיבמות שם וע"ע במהר"ם שי"ק על המצות (מצוה ק"פ) שכ' ליישב תמיהת המנ"ח דיש ב' ענינים בטבילת בע"ק אחד לטהרות והשני משום תקנת עזרא ובתק"ע אין משום חציצה ובגמ' מיירי לטהרות. וכ"כ בדע"ת למהרש"ם או"ח תר"ו ליישב שי' הרשב"א יבמות מז. אולם כבר תמה בילקה"ג שם גם בבבל ושלא בזמן הבית מתוספתא פ"ג דפרה מובא בר"ש שם. וברש"י נדה דף ו.

ובצפנת פענח (מהד"ת ה' יסודה"ת פ"ה ה"ח) דד"ז אי חציצה פוסלת פליגי בה רש"י והרי"ף יומא פח. וכ' דהעיקר כפי' הרי"ף דאין משום חציצה וכ"כ בתוס' ישנים שם דהעיקר כהרי"ף וכ"פ הר"מ ה' שביתת עשור פ"ג ה"ג. וע"ע בשו"ת עמודי אש (סי' ג' אות י"ב) שהביא ראי' דחציצה פוסל בבע"ק ממ"ש הראב"ד ה' ברכות פ"ו ה"ה ול"ד הלח"מ שם ד' הראב"ד דנט"י ובע"ק שוין. וא"כ כיון דחציצה פוסל בנט"י ה"ה בטב"ע. ויפה העיר בככ"י הנ"ל בימין צדקו שלא הרגיש בעל עמו"א דבאו"ח קנ"ט הובא דעת הרמב"ם וראב"ד וכ' הגר"ז דהעיקר כרמב"ם ולא כראב"ד וכ"כ במ"ב דדעת רוה"פ כרמב"ם. עוד הביא שם משו"ת מצפה ארי' (מהד"ת יו"ד נ"ח) שהביא ראי' דפוסל חציצה משבת ק"כ. ודחה אותה בסברת מהר"ם שי"ק הנ"ל דלטהרות הוי חציצה אבל לא לענין תק"ע. והביא שכן מפורש יוצא מרש"י יומא ח' שכ' ע"ד הגמ' דשבת דמיירי בטבילת טהרה שהטילה הכתוב עליו. עוד כ' בככ"י שם להביא ראי' להקל מצב' ב"י וב"ח סי' קצ"ה שהעירו ע"ד הטור דכ' דשער אינו חוצץ באיש דלמה כתבו הטור הא אין נפ"מ לדידן. ולמה לא תירצו דנפ"מ למ"ש הטור באו"ח סי' פ"ח דהמחמיר בטב"ע תע"ב. אלא ודאי דאעפ"כ אין להחמיר בחציצה. ועי' בשלחן מלכים (דיני טב"ע אות י"ב דחציצה אינה פוסלת אלא אם הוא על רוב גופו.

ובשו"ת דוב"מ סי' ע"א כ' שכבר העלו דפוסל חציצה והביאו ראיות מיומא ויבמות הנ"ל וציין ליד שאול הנ"ל. וע"ז כ' בככ"י שם דהוא תמוה דאדרבה הי"ש כ' דאין ראי' מגמרות הנ"ל ויותר בארוכה בדברי שאול קצ"ח, ובי"ש סי' סי' רס"ח. ולענין דינא להקל בחציצה דרוב הפוסקים הגאונים הגדולים אשר מימיהן אנו שותין כן הכריעו והם: האשכול, מהר"ם שי"ק, מהרש"ם, מ"ב, מאמר מרדכי ב' גדולים, הגאון מראגאטשוב בצפנח פענח, וש"פ שפקפקו כ' רק דצ"ע אבל לא החליטו היפוכו ולא שבקינן פשיטותא דהנך בשביל הצ"ע דהני בפרט בדבר שאינו אלא חומרא בעלמא ועוד גרוע מסתם דרבנן. ומה גם שיסודי הפקפוק של הפוסקים נתיישבו בד' הפוסקים האחרים שאר לא שזפתה עינם כפי שנ' בהתשובה. ועל כולם לא ראו דברי הקדמון האשכול שכ' להדיא להקל, ומי יבא אחרי המלך.

ברם בדאפשר כתבתי להסיר החציצה: אם הוא דבר שמקפידין, וחילי דהמעיין בפ"ו הנ"ל יראה דעיקר טעם שהקילו משום דאע"ג דלטהרות בעינן טבילה בלי חציצה מ"מ בטב"ע הקילו זאת אומרת דיש ויש מעלה בגוף הטהרה להטובל בלי חציצה. ופוק חזי במט"א (סי' תר"ו) הבאתיו בסמוך כ' לדקדק עכ"פ עיוה"כ בלי חציצה כלל. ועוד לד' כמ"פ שיטת רש"י וכן להראב"ד לפסול חציצה, בשגם אותן הפו' שפקפקו לגמרי בענין החציצה כמו האב"ד, ושו"מ, ומנ"ח, ועוד, וכבר כתבתי לעיל דאף בדברים שהקילו חז"ל בטב"ע כמו שאובין וכיוצא מ"מ בדאפשר יש להחמיר בהן משום שהטהרה עילאית יותר עי"ז מטעם דלהלן נראה פשוט וברור דכל שמועט המקפיד הוא ואפשר להסירו בניקל טוב להסירו. אבל בדבר שאין מקפידין אין לחוש כלל דאפילו בטבילת נדה מה"ת אין איסור אפילו דרבנן ורק לכתחילה חשש לו הרמ"א (קצ"ח ס"א) וביאר הלבוש שם הטעם דלא הוי גזל"ג וטעמו לא שייך כאן ובדידן חומרא יתירא טובא הוא. יעי' שו"ת חת"ס יור"ד קצ"ג דלד' רש"י מועט המקפיד בגוף (ולא בשער) חוצץ מה"ת.

ונ' עוד דגם עפ"י חומרא זו א"צ להקפיד להטיל מים או לעשות צרכיו לפני הטבילה (כל שכבר הטיל פעם אחת לאחר התשמיש – כדלקמן) לצאת ד' הרמ"א שפסק כן (סי' קצ"ח סעי' מ"ג) לענין נדה דשם נאמרו ב' טעמים: או משום המ"ר וצואה עצמם דעל ידיהם א"ר לביאת מים או משום דע"י שעוצרת עצמה מעצמת ומהדקת שפתי הרחם להדדי ומונעת ביאת מים למקום גלוי. טעם הראשון כ' באורך בשו"ת אבני נזר יור"ד רנ"ד. ומלבד מה שמבואר שם דלטעם זה אי"ז רק חומרא לכתחילה ולא אדיעבד. עוד יש לן חבל גדול של פוסקים דבחלל האדם היינו הבלוע באדם א"צ אפילו ראוי לביאת מים. ראש המדברים שו"ת רמ"ע מפאנו (סי' ק"י) וז"ל: הכלל בחציצה שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ומה שהוא חלל הגוף אפי' ראוי לביאת מים א"צ אלא במקום שדרכו להיות מתגלה לפעמים כגון תוך העין ובית הסתרים וקמטים. ונכון ליזהר על שפתי החוטם בפנים שלא יהי' בו לפלוט יבש אבל בחלל הפנימי פשיטא שאינו מעכב, והמחמיר לא הקפיד אלא בצואת החוטם ואין צואה אלא יוצאה קצת וכו' עכ"ל. ואע"ג שתמה מהרש"ק ע"ז (בקונ"א השמטות למי נדה סי' כ') מקידושין דף כ"ה, כבר תירצו בשו"ת בית יצחק יו"ד סי' כ' ובשו"ת אלף המגן ח"ב סי' כ"ו, ע"ש. וכן האריך והעלה בנו"ב מהד"ק יור"ד ס"ד ומהד"ת יור"ד קל"צ. ושו"ת זכרון יוסף סי' י'. וכ"כ בשו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' ל"ו). ובסד"ט קצ"ח סוס"ק כ"ג, ובשו"ת חזון נחום (סי' ס"ז) והעירו שם דכבר קדמוהו בסברא זאת הר"ש בסוף מקואות. וכן בשו"ת כוכב מיעקב סי' קל"א ועוד (ואכמ"ל). ולפ"ז בנ"ד אין לחוש אפי' לכתחילה אע"ג שלסברת האבנ"נ חוששין לנדה לכתחילה. ועוד הלא בבית הסתרים דבעינן רלב"מ פליגי הראשונים אי הוי מה"ת, דעת התוס' (קידושין כה:) מה"ת, אבל הרשב"א שם הביא די"מ שהוא מדרבנן וכן הביא הרמב"ן שם. וכ"כ הריטב"א מובא במשל"מ (ה' מקואות פ"א ה"ה) וא"כ הדבר קיל יותר לד' האומרים שכל המדובר רק מחציצה דרבנן. וע"ע בשו"ת חת"ס יור"ד קצ"ג דמיקל אפי' ספק בלוע במקום חולשה רבה. וא"כ ע"כ בבלוע גמורה מקיל לגמרי וכ"ש בנ"ד. ודברי רמ"ע הנ"ל הובא בגליון רע"א סעי' ז' ובינ"א אות י"א.

ולטעם השני שניתן לרמ"א סעי' מ"ג הנ"ל שכתבו הגאון רע"א (סי' ס') וגם בשו"ת בית יצחק יור"ד סי' כ' דלא חיישינן דלמא עצרה אבל אם נודע שעצרה י"ל דמעכב גם בדיעבד. מ"מ בנ"ד ראוי לדעת חדא דבמ"ר לא שייך זאת ואפי' לגדולים רק בצריך הרבה ועצר עצמו כמובן ובכה"ג ודאי ראוי גם בלא"ה לצאת לביה"כ קודם משום בל תשקצו (עי' או"ח סי' ג' סעי' י"ז ובשע"ת ס"ק ט"ז די"א שהוא מה"ת וע"ע במחז"ב שם. ובשו"ת שו"מ מהד"ת ח"ג קכ"ב ד"ה והנה ותפא"י סופ"ח דברכות ואכמ"ל).

סוף דבר הכל נשמע דצריך לצרכיו הרבה לא יטבול אז משום בל תשקצו ובצרכיו הגדולם לי"א יש עוד טעם נוסף להדר (כמ"ש כאן) אבל בלא"ה אין חשש. ולענין צואת החוטם כבר כתבתי בשם הרמ"ע ליזהר בשפתי החוטם בפנים שלא יהי' בו לפלוף יב אבל בחלל הפנימי אין צריך לחוש. וכ"ז כתבתי לא לדינא אלא בתור מוטב לעשות כן מטעמים שביארתי כבר לחוש לחציצה כשאין בו טירחא יתירא, עי' לעיל.

ערב יום הכפורים: במט"א (סי' תר"ו סעי' ח') דחייב אדם לטהר עיוה"כ מטומאת קרי ולשם תשובה ויש לדקדק בחציצה יותר משאר טבילות שטובלין הזכרים כל ימות השנה שאין מדקדקין בה כל כך. ולכן טרם שנכנס לבית המרחץ יטול צפורניו ואם צפרני רגליו גדולים יש ליטול גם אותן… וגם יחצוץ שיניו שלא יהי' בין השיניים דבר חוצץ ויכנס למרחץ וירחץ עצמו במים חמים שיהא גופו נקי, ויסרוק שערותיו במסרק. ואנשי מעשה שנהגו שלא לסרוק הזקן במסרק יפרידו השערות בנחת ביד במה דאפשר ואח"כ יטבלו במקוה של מ' סאה טבילה אחת, ע"ש.

הטלת מים לפני הטבילה: במט"א סי' תר"ו (סעי' ט"ו) וז"ל: מי שנטמא טומאת קרי וטבל קודם שהטיל מים לא עלתה לו טבילה וצריך לחזור ולטבול שנית אחר הטלת מים ובכל זה אין חילוק בין אם ראה קרי לאונסו או הוא בע"ק מחמת תשמיש עכ"ל. ובהג' הגאון מהר"י פיק ז"ל לסי' תר"ו כ' ג"כ דחסידים ואנ"מ שזהירין בטב"ע צריכין ליזהר בזה ועכ"פ חולה וזקן, והובא במ"ב בה"ל סו"ס תר"ו ובכה"ח שם. וכ"ה בפת"ע סי' פ"ח. ברם בקצה"מ שם העתיק מגליון מהרי"א אבד"ק סוואליעווע שהעיר על המט"א דאין הדבר כן בסתם אלא כל שבריא דיכול לעמוד על רגלו אחת ולנעול או לחלוץ מנעליו א"צ טבילה שנית כמבואר בחולין כ"ד, וברמב"ם, ע"ש. איברא בימינו כבר האיר לארץ ולדרים ס' מקור חיים לבעל חו"י וכ' (בסי' פ"ח) בזה"ל: ואע"פ דקי"ל בילד בריא אין קפידא מ"מ בדורותינו ירדה חולשה לעולם וכו' עכ"ל. ולפ"ז גם שמקיל בנח"א וכ' דרק בעיוה"כ החמיר במט"א לד' החו"י זה אינו. וכן נקטו בסי' יעב"ץ ובס' עומר השכחה מובא בפ"ע שם. וכ"כ באלף המגן או' כ"ו להחמיר כל השנה בזה.

[יג]) עי' שו"ת מהריא"ז ענזיל (סי' ע"א) ושו"ת חסל"א (או"ח סי' ל') שו"ת בית יצחק יור"ד (ח"ב סי' ל"ה), דברי שאול (יור"ד סי' שפ"א) שו"ת מחזה אברהם (סי' נ"ט) שו"ת בנין ציון (סי' ע"ו) וע"ע שו"ת ד"ח (ח"א ל"א) היתר טבילה בחמין. ובשו"ת אבני צדק (או"ח סי' ל"ז) ג"כ מתיר, וכן בשו"ת מהרש"ג סי' קכ"ח שלא אסרו רק רחיצה של תענוג בחמין. ועי' תשורת ש"י (סי' טו"ב) ובשו"ת אבני נזר (סי' תקכ"ו) דמ"מ אסור לשהות אלא נכנס ויוצא מיד. ומ"ב אע"ג שכ' (שכ"ו ז') דיזהר שלא יהי' רק פושרין ציין אח"כ לקרבן נתנאל פ"ב סי' כ"ד, וכ' בשעה"צ אות ה' דבשעה"ד יש לסמוך על הק", ע"ש. ועי' אור שמח ה"ש פכ"ג ה"ח, ולבוש"מ או"ח ס"א והגר"א דעתו שלא לטבול טב"ע בשבת, הביאו המ"ב בבה"ל שם, מ"מ דעת האחרונים כמ"א שם דמותר. והא לך לשון המ"ב (אות כ"ד) וז"ל: ומי שנוהג להקל אין למחות בידו כי רוב האחרונים סותמין להקל בזה, ועכ"פ בנטמא בשבת ויו"ט גופא נ' ודאי דאין להחמיר וכן נתפשט המנהג להתיר אך יזהר מאד שלא יבא לידי סחיטה דהוא איסור גמור עכ"ל. ועמ"ש האריז"ל (שעה"כ דף עג.) דאם נטמא בקרי או בתשה"מ הטבילה בשבת מוכרחת. ובס' זכרון למשה מנהגי חת"ס דף ק' אות ג' כ' בעל קצה"מ שנשבע (כמעט) רב גדול אחד (הגה"צ מקאסאן) שיודע בבירור שהלך מרן החת"ס בשב"ק בבוקר במקוה שהי' בביתו תחת דירתו, ולא ידע מזה נברא. וע"ע בשו"ת ריב"ם שנייטוך סי' כ"א דאדם מותר לטבול בשבת ומצוה הוא. וע"ע שו"ת ישועות מלכו סי' י"ט ושו"ת עצי חיים או"ח סי' כ"ו.

[יד]) והגה"ק מקאמארנא אחר שהביא דעפ"י האריז"ל חייב לטבול כ' בזה"ל: ומי שעובר על דבריו בלי אונס שרי לי' למיקרי עבריינא כי כל דבריו אפי' דבר קטן הוא מה ששמע לא מפי מלאך ולא מפי שרף אלא מפי הקב"ה עצמו, עכ"ל. (שלחה"ט סי' ר"ס ס"ז). וע"ע מ"ש הגה"ק ר' צדוק הכהן הגדול מלובלין זצ"ל בס' תפארת צבי על יור"ד (ח"ב סי' כ"ז) באורך דלא רק בשבת ויו"ט הוי מצוה אלא אפילו לפני כל עשיית מצוה יש מצוה לטבול עצמו. וכל העושה כן וכוונתו לשמים מצוה עביד ומקבל שכר כעושה מצוה אע"פ שאינה מצוה חיובית, ע"ש. ובילקוט ראויבני שדומה לטבילת כ"ג בין בגד ובגד ועבודה לעבודה ביוה"כ. מובא בבדה"ש פ"ג א'.

ובשו"ת הד"ר סי' כ"ט או' קפ"ט בזה"ל: ובזה לו לעגה להשו"ב מזיטאמיר שהדפיס סידור של הגאון יעב"ץ והוסיף מדילי' ומחמיר שלא לטבול בשבת מחשש סחיטה, וכבר הלכו בו הנמושות והאריז"ל הזהיר מאד ע"ז דחיובו כמו עש"ק, ע"ש. ובס' בית אהרן כ' דחיובו יותר מע"ש. ומי ישמע לו בדבר זה וכבר אמרו אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין וכו' אין שומעין לו שכבר נהגו,. עכ"ל, מובא בסגול"י מערכת טבילה, וסיים ע"ז: ואני מאז אמרתי מקור למנהג טבילת שחרית בשבת משבת דף מ:, ע"ש.

בשו"ת הגה"צ מפאפא זצ"ל (בעל ויגד יוסף) וז"ל: ועפי"ז נ' פשוט דכששוהין במקוה חמה בש"ק ומספרין ומדברין שם דברים בטלים או אפילו אינם דברים בטלים שוב הוי בכלל רחיצה ועוברים על גזירת חז"ל (מובא בטהיו"ט חט"ז דף של"ג).

[טו])                ויש להעיר לאותן המדקדקין לטבול איזה מספר מיוחד בער"ש (עי' כה"ח ר"ס) דנכון שיגביהו כל הראש בין טבילה לטבילה לפמ"ש בדין טבילת נשים בשם הפוסקים, ע"ש.

ערב יו"ט – ער"ה – עיוה"כ: מצוה לטבול ערב יו"ט גם בזה"ז (רש"י יבמות כ"ט, באה"ט יור"ד שע"ג כ"א) עי' שע"ת תקכ"ט. ובב"ש אה"ע נ"ה סק"י דחייב אדם לטהר ברגל בזה"ז. וכ"מ בטור או"ח תר"ג ובמט"א תרכ"ה סעיף י"ד ובאלל"מ אות כ"ד. ועי' בב"ח תכ"ט ובחי' חת"ס לשם. וכ"כ בפמ"ג א"א קכ"ח סק"ע, ובשו"מ מהדו"ג ח"א קכ"ג, ובצל"ח ביצה יח. ובמק"א הארכתי.

וער"ה, בתשו' ר"י מינץ מובא בחת"ס או"ח קצ"ג כ' דיש מצוה, וכן במט"א תקפ"א סעיף נ"ג.וע"ש תקפ"ה סעיף א' בענין טבילה שנית לפני התקיעות, ועי' שו"ת שם משמעון או"ח כ"ז, ובענין עיוה"כ עי' או"ח סי' תר"ו ומט"א שם לדקדק שלא יהא חציצה בטבילה זו ואסיים בד' קצה"מ (תרכ"ה) וז"ל: ואין להאריך דכבר פשט המנהג בכל תפוצות ישראל לטבול הכל ברגלים ק"ו בר"ה ויוה"כ משום אימת הדין.

ערב פסח: י"א דערב פסח הכל מודים דטבילתו חיובית אף בזה"ז (שו"ת מחז"א או"ח סו"ס י"ג בשם בעל אמרי יושר).

[טז])                העירו פוסקים רבים מקור נכון לזה מד' הגמ' (ברכות טו.) מדאמר "כאילו טבל" משמע דלכתחילה צריכין לטבול. ראי' זו כ' במשמרת שלום (קיידנוב). וכן בבדה"ש סי' קל"ג או' ח', וגם בד"ת (מונקאטש) ח"ג אות כ' בשם הגאון מהוהר"ד שליסעל ז"ל. ובס' חדשים גם ישנים ברכות פ"ג. וע"ע בשו"ת ערוה"ב או"ח יט'. ועי' בבני יששכר (יום תרועה מאמר ג' או ב') תועלת הגדול מטבילה, ובסי' דה"ח.

והגה"ק מקאמרנא זצוק"ל (סי' פ"ח או' א') וז"ל: ראוי לזהר בטבילה בכל עת שמטהר נפשו – רוחו ונשמתו, ונשמר בלילה ממקרה לילה, ונתקדש ונעשה בריה חדשה. עכל"ה. ועוד יש להעיר ממ"ש בליקוטי תורה (פ' תבא ד"ה תחת) מובא בקצה"ש (סו"ס י"ב) דאחד מג' דברים להסיר המונע בתפלה הוא המקוה. ועוד מבואר בתפא"צ על יור"ד ח"ב סי' כ"ז דלא רק בשבת ויו"ט הוי מצוה אלא אפילו לפני כל עשיית מצוה יש מצוה לטבול עצמו, ע"כ. ולפ"ז י"ל שטובלין בבוקר פע"א בכל יום להמצות שבאותו יום כיון דא"א לעמוד לטבול לפני כל מצוה ממש דוגמת מסירת מודעה להגה"ק מבוטשאטש לענין כוונת השמות – והמצות פע"א בבוקר. ביסוד ושורש העבודה (שער הכולל פט"ו) דכל המרבה לטהר הר"ז משובח כי גדול מעלת טהרה במקוה אף לטהורים.

ובשלח"מ (דף לו:) דטבילת מקוה נחשב כתענית יום אחד, וכן ראיתי מכבר בשם רחמי האב. ולפ"ז כין דחלושי כח אנן להתענות, עכ"פ צריכין לטבול שתחשב כתענית. וי"ל טעם פשוט למנהג זה משום צניעות כעין מ"ש הרמ"א יור"ד סו"ס קצ"ח בנשים שאין זהירות שלא תתגלה עניני צניעות שלה ע"ש. וגם כאן אילו הי' המנהג שלא לטבול רק לעת הצורך הי' משום ביטול הצניעות, ועוד שהיו מתביישין לטבול וכמעט שייך לומר בה דלולא זה לא נתקיים עיקר טבילת עזרא. ובפרט לבחורים דיש בו גם ענין אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וע"כ נתפשט לטבול בקבע. ושמעתי עוד טעם נכון בשם האדמו"ר הראשון מבעלז זכי"ע דדרשו חז"ל על הא דאמרו "ושוב יום אחד לפני מיתתך" וכי יודע אדם זמן מיתתו אלא כ"ש שישיב היום שמא ימות למחר (שבת קנג.). ולפ"ז כין דקי"ל בה' יוה"כ סי' תר"ו שיש לטבול עיוה"כ משום תשובה ה"ה בכל יום דכל יום צריך אדם לשוב בתשובה.

ועוד נ' לפמ"ש הרמב"ם ה' ביאת מקדש (פ"ה ה"ד) דאין אדם נכנס לעזרה לעבודה אע"פ שהוא טהור עד שטובל א"ע. א"כ כיון דבזה"ז התפלות במקום קרבנות (ברכות פ"ד) רצוי לטבול לפני סדר התפלות דהיינו לפני תפלת שחרית.

בס' לקוטים יקרים (להגה"ק ממעדריטש זצוק"ל) אות קע"ח וז"ל: אמרו על ר' ישראל בעש"ט ע"ה שזכה לכל ההארה והמדריגות שהיו לו הכל מחמת המקואות שהי' מחמיד מאד בטבילות. והמקוה בתמידות טוב יותר מהתענית שהתענית מחליש הגוף מעבודת השם. ועוד יותר טוב שהכח שהוא מניח בתענית יתן הכח ההוא בלימוד תורה ובתפלה שיתפלל בכל כוחו וכוונתו ובזה ישיג ויבא למדריגה. ועי' ביושר דברי אמת (אות מ"ב) שהביא ג"כ שאמר הבעש"ט שזכה לכל המדריגות שלו בעבור שהחמיר בטהרת המקוה תמיד, ובאמת זהו ענין גדול מאד כי המקוה מטהר הגוף והנפש אבל צריך לעשות הכל בכוונה לא ח"ו מצות אנשים מלומדה, ואזי ח"ו לא נחשב לכלום, ע"כ. וע"ע בצוואת ריב"ש טוב אות ג': לעשות טבילה כל מה שיוכל ובפרט בעת הצורך, ע"ש.

בשל"ה הל' חשובה בשם אביו הגאון זצלה"ה דמי שנאנס לעשות איסור צריך טבילה. וק"ו מי שעושה איסור ברצון ח"ו אז כשעושה תשובה צריך טבילה. וכ"כ בא"ז סי' קי"ב שכל בעלי תשובה צריכין טבילה ע"ש. וכ' ע"ז בליקו"מ (סדר צניעות בסופו) דמכאן יש סמך למנהג אנשי מעשה הנוהגין לטבול בכל יום בשחרית כי בכל לילה עושין תשובה על יום העבר כאשר נצטוינו מפי זוה"ק לכך בבוקר טובלין עצמן כדין כל בעלי תשובה שצריכין טבילה.

ולפלא שי"ל עוד מקור בראשונים ע"י אבן עזרא (פ' ויצא) עה"כ – והטהרו והחליפו – דהעומד להתפלל בבה"כ וביהמ"ד יטהר במקוה אף אם הוא טהור וצריך ללבוש בגדים נאים. והטעם דאף טהור הנכנס לביהמ"ק צריך טבילה וחליפות שמלות וכן העומד להתפלל בבה"כ וביהמ"ד הוי ממש כעומד בבהמ"ק (מעגלי צדק עה"ת שם).

ודבר נפלא בזכרון למשה (מ' צ"ו) ששמע מבעהמ"ח שאילת יעקב בשם הצדיק מהר"י גלאזנער שהי' משב"ק אצל מרן החת"ס זצ"ל ומדי יום ביום בעלות השחר הלך עמו לטבול במים קרים – מים חיים שבה טבל הגה"ק מהר"ם טיסמניץ זצ"ל, מובא בשו"ת דברי ישראל ח"ב דף כ"ז.

חובת צבור לתקן מקוה: בשלח"מ (דיני טב"ע אות כ"א) חובה ומצוה על כל הציבור בכל עיר לתקן מקוה חמה בכל יום. והעוסק בצרכי צבור ומתקן מקוה חמה מאריך ימים. וציין שם לסי' יעבץ ות"ח. וזה לשון כה"ח (פ"ח ה') ומיהו טוב ונכון שבכל מקום ומקום יכינו להם מקוה מים חמין כדי שיוכל כל אדם לטבול בו לתשמישו ולקריו ועי"ז יהיו כולם טהורים ותעלה תורתם ותפלתם בקדושה תמיד.

בשו"ת תפארת נפתלי (הנדמ"ח) בענין מקוה לבחורים לטבול בכל יום כ' וז"ל: הנה אני הייתי משגיח ע"ז ומזהיר שיטבלו ובעזהי"ת דברי עשו פירות שהיו נזהרין מאד לטבול בכל יום וכאשר ראיתי מרבותי ובפרט מרן אדמו"ר מהר"י גר"וו זצ"ל בעל זכרון יהודה שהי' מזהיר תמיד הבחורים לטבול וגם הי' שם תקנה וכו' וזה הי' תקנה גדולה והלכו כל הבחורים למקוה הן בחורים מהחסידים הן מאשכנזים עכ"ל.

טבילה ביום הכפורים: בשלחן מלכים (דיני טב"ע) אות ט' וז"ל הרואה קרי ביוה"כ אסור לו לרחוץ גופו או לטבול או לשפוך על גופו ט' קבין אע"פ שבשאר הימים הוא רגיל בטבילה ואינו מבטלה בשום פעם, אך אם הוא לח מקנחו במפה ודיו, ואם יבש הוא או שנתלכלך רוחץ המקומות המלוכלכים ומתפלל, ומ"מ אם לבו תוהה עליו ואין דעתו מיושבת עליו (משום שרגיל בטבילה זו – הפוסקים) וא"א לו להתפלל ולומר דבר שבקדושה עד שיטבול יכול לטבול בצנעה פעם אחת ולא ישהה כלל בהמים, ויכוין בפירוש שאינו רוחץ להנאת רחיצה כלל, עכ"ל. ובא"א מותר במקלחת במקום ט' קבין (ובצנעה שלא ירגישו ב"ב). וגם האינו טובל עכ"פ במוצאי יוה"כ ידקדק לטבול.

ודע: דאע"ג שבשו"ע סי' תרי"ג וכן באחרונים שם מבואר דאפילו הרגיל לא יטבול ביוה"כ ואפי' שפיכת ט"ק (עי' לבוש, ב"ח, הגר"ז, ח"א, מ"ב מט"א) מ"מ יש סמך גדול להקל מירושלמי ופסיקתא וחבל ראשונים. וכן נקטו הרבה גדולי האחרונים אשר מהוראתן אנו חיים:

מקור הירושלמי יומא פ"ח ה"א בר"י ב"ר חלפתא. ובשו"א (שבש"מ שם) בשם ירושלמי פסחים פ' מקום שנהגו דהיו מדליקין נרות במרחצאות בליל יוה"כ ופי' בקרבן העדה כדי שהרואה קרי יטבול. וכן בפסיקתא דר"כ (פסקא דיוה"כ) דהטובל ביוה"כ יטבול בצנעה. ובשבלי לקט (השלם) דמותר לטבול לקרי ביוה"כ כיון שאינו לתענוג וכן בס' האשכול (ה' קר"ש ותפלה סי' ב') דמותר לרחוץ ט' קבין וה"ה טבילה גמורה. ובאגודה שבת (פ' שמונה שרצים) דכהן שרגיל לטבול לנש"כ מותר לטבול ביוה"כ. בשו"ת מהרי"ל (סי' קמ"א – רד) דהכל לפ"מ שהוא אדם. ופי' האחרונים דהיינו אם רגיל לטבול ומצטער עליו [מהרש"ק בדע"ת – ובעל המאסף בדחו"ש] ובשו"ת מהר"י מברונא סי' מ"ט דמהרי"ו אמר לאחד שיטבול ביוה"כ לקריו להתפלל בטהרה ותמה ע"ז שזהו נגד הפוסקים ומתרצו וז"ל: כיון דנהגינן לטבול ביוה"כ (נ' דר"ל בעיוה"כ) להיות כמלאכים עפ"י המדרש, קבלנו עלינו מצוה לכן טבלינן יוה"כ לקרי דמנהג מבטל הלכה וכו' דאי לא טביל לבו נוקפו ולא מצי מתפלל וכיון דהיום חייב בד' תפלות פשיטא דטבלינן לקרי למאן דלבו נוקפו עכ"ל. ובשו"ת מהרי"ף סי' ר"ד כ' וז"ל ועלענין טבילה ביוה"כ מורים לו לפ"מ שהוא אדם. הביאו בהג' מהרש"ם סי' תרי"ג.

ועי' בנחל אשכול (ה' תפלה סי' ב') שכן דעת רי"ף, בה"ג, רב סעדי' גאון, ובעל העתים. ובשערי תשובה סי' רצ"ה בשם ר"ה גאון ובס' מאה שערים לרי"ץ גיאת עמ' נ"ב וה' ת"ב עמ' כ"ב. ובס' המנהיג סוף ה' יוה"כ סי' ע"ב וז"ל וי"א דלתפלה יכול לטבול ביוה"כ דלא אמר ר"י אלא לד"ת וכו' אבל לתפלה לא וכ"פ בפי' ר"ח ונ' דבריו, וכן עושין אנשי ארץ ישראל וכן מנהג פרובינצ"א לטבול ביום כיפור, וכן עיקר.

וע"ע בעוללות אפרים (מאמר רמ"ג) דלצורך תפלה התירו. וע"ע בטור וב"י סי' תרי"ג בשם הרי"ף והרא"ש להתיר טבילה זו אלא שד' הרמב"ם לא לטבול דבטלה התקנה. וגם בפרדס הגדול לרש"י ז"ל (סי' קע"ט) דשרי לטבול. ברוקח (רי"ז – יו"כ) וז"ל: בע"ק טובל ביוה"כ במדרש הרנינו ובלבד שירחץ במקום צנוע, עכ"ל. וע"ע בשד"ח מע' יוה"כ סי' ג' אות כ"ט.

והא לך הכרעת הגאונים והצדיקים: בזוהר חי (להגה"ק מקאמארנא זכי"ע) הק' ס' זוה"ק דף א' וז"ל: ואם אירע לו ח"ו חלילה ביוה"כ סואב (טומאה) חייב לטבול מן הדין אע"פ שמרן הב"י ורמ"א לא פסקו כן זה בימיהם שהספרדים לא טעמו מעולם טעם טבילה להטביל ולמה יתיר להם ביוה"כ טבילה על חנם אף שהמנהג אשכנזים לטבול עכ"פ בעיוה"כ להתפלל בטהרה מ"מ לא ראה מרן הרמ"א להתיר כיון שרגיל בכל השנה להתפלל בלי טבילה וכו' אבל מי שנזהר מלומר שום דבר שבקדושה בלתי טבילה פשוט לכל הדיעות הב"י, והרמ"א מהרי"ו ומהרי"ל וכל הראשונים יודו שחייב לטבול תיכף וכו' כדי להקביל פני השכינה בתפלתו באמת, ומי שאינו מורה כן בודאי אינו יודע הלכה ברורה, עכדה"ק.

הגה"ק בעל מנחת אלעזר כשבאו לשאול שאלה בזה צוה לטבול בצנעה במקוה בבוקר ואמר שכן קיבל מאבותיו הק'. מובא בדחו"ש אות תשנ"ז. הגאון בעל מאסלה"מ מאריך בהערה לשם לברר הלכה זו עפ"י הירושלמי וקצת מפוסקים הנ"ל. הגאון בעל שלח"מ הכריע להקל כמו שהבאתי לשונו בתחילת דברינו.

בס' סגולות ישראל להגאון מהר"ש ליפשיץ ז"ל (בעל ברית אבות) ערך טבילה כ' בזה"ל: ואפי' אם אירע ח"ו מקרה לילה בליל יוה"כ רח"ל יטבול תיכף כאור הבוקר כמ"ש הה"ק בס' אור עינים בהקדמה כלל כ"ד ובס' ברכה משולשת ע"ש אבל רק בצנעה יעשה זאת כמ"ש הגאון מבערזאן שליט"א וכו' וסוד ד' ליראיו שכן אמרו רז"ל… ואשרי למי שציית לד' הה"ק בס' אור עינים.

בקצה"מ (תרי"ג או' ח') וז"ל: המקילין לטבול יש להם ע"מ לסמוך כמ"ש בעיקרי הד"ט סי' ל"א מהרי"א מקאמארנא זצ"ל, ע"ש. אבל רק בצנעה יעשה זאת.

בשו"ת רב פעלים (ח"ב ס"א) דלסתם בנ"א יש להורות כפי ההלכה בשו"ע אבל למי שלבו נקפו ודעתו מבולבל יש להתיר לו לטבול, בשו"ת עצי חיים (רי' ה' מקואות) ששמע מאביו שצוה לטבול, ע"ש. ובסי' יעב"ץ (סדר בע"ק) דמי שרגיל לטבול בכל השנה, מותר. ובאו"ח החדש (תרי"ג סעי' י"א) וז"ל: ועי' אור עינים (ח"ב הקד' כלל כ"ד) דאם אירע ח"ו מקרה לילה ליל יוה"כ רח"ל לא יאמר שום דבר שבקדושה עד שיטבול תיכף דוקא באור הבוקר ובאם לא יטבול הוא וב"ב עומדים בסכנה גדולה וכ' שכמה וכמה באו לפניו וצוה להם לטבול תיכף וללבוש חלוק לבן ואחר הטבילה בירך אותם ולכולם הי' ת"ל שנה טובה ומתוקה וחיים ארוכים עם ב"ב עכ"ל. בס' דברי יצחק (דף לב:) שמעתי בשם הרב הצדיק מסטערעליסק זצוקלה"ה שאמר שאם ראה דמות בחלום ילך לטבול במקוה ובאם לא ראה דמות אזי אינו כלום וא"צ טבילה, עכ"ל. בס' נר דוד בסוף הספר וז"ל: הפגם הזה אם יזדמן חלילה וחלילה ביום צום אזהירך שלא תעשה רעש ולא לגלות לשם אדם ותלך לטבול ורחץ וטהר בצנעה (הגם שראיתי בכמה ספרים שאסור לטבול אבל כן קבלתי ממורי ורבי הק' בעל יטב לב זי"ע) ותלבש מכנסיים אחרים וכו' עכ"ל.

ובכה"ח תרי"ג אות ז"נ וז"ל: מיהו בתשו' מהר"ש הלוי או"ח סי' ס"ט כ' דאם רגיל לטבול שאר ימות השנה יטבול גם ביוה"כ והב"ד השו"ג אות כ"ז אלא שכ' דאנן נקטינן כד' השו"ע שקבלנו הוראותיו וכ"כ היפל"ל ח"ב או' י"ג. אך אם קפץ וטבל נ' שאין קונסין אותו כיון שי"ל ע"מ לסמוך. שו"ג שם. ומ"מ אם אפשר יש לטבול תיכף במוצאי יוה"כ כדי שימחה המזיק וכו' עכ"ל.

ועלה ברעיוני לנקוט בשיפולי גלימא דהני צדיקייא לומר בתור פטטי אורייתא טעם היתר טבילה ביוה"כ דבאמת קי"ל (שבת קי"א, תענית יג.) דחייבי טבילות טובלין כדרכן אפילו ט"ב ויוה"כ. והטעם דלא קי"ל כן משום דבזה"ז אין הטבילה בזמנה לא התירו (עי' תרי"ג סעי' י"ב ותקנ"ד סעי' ח' מ"ב ס"ק י"ז) ולפ"ז כיון דטבילה זו זמנו דוקא בו ביום כמ"ש בשם האריז"ל (עי' כה"ח סי' פ"ח) דרק טבילה ביומו הורג המזיק וא"כ הו"ל חובת שעתי'.

ט' קבין: פשוט דבא"ל מקוה שרי בט' קבין וכמ"ש בשם האשכול שכ"כ להדיא – למי שמקיל במקוה – ודוקא בצנעה שאפילו ב"ב לא יכירו.

נט"י: גם האינו טובל מ"מ אם זהיר כל השנה במקוה יש מקום גדול לומר להקל בנט"י שכתוב הארי"ל ובעש"ט הק' הבאתיו לקמן אות ט"ו, דזה ברור כיון שגילו הם כן הר"ז כהלכה פסוקה דעומדת במקום מקוה ואין להסתפק בו כלל (ובתולדות קו"א שאצל הד"ח הי' דברי הגה"ק מראפשיץ כתוספתא מפורשת). וא"כ כיון שהפוסקים הנ"ל הקילו אפילו מקוה, עכ"פ יש לסמוך עליהן לענין נטילה זו. וגם יש לצרף לה דברי הרדב"ז כ"א סי' ל"ז' שכ' בזה"ל: "כלל – זה יהי' מסור בידך כל שאינו מכוין להנאת רחיצה אפי' אין בו אלא משום הכון לקראת אלקיך ישראל מותרת. וכ"כ בכנה"ג בהגה"ט, שו"ג ח', כה"ח תרי"ג ז'. וצ"ע. ומ"מ פשוט דעד קשרי אצבעותיו ודאי שרי אלא דצ"ע אם זה מועיל במקום מקוה. ונ' דמי שמבולבל דעתו המקיל לא הפסיד. ומצאתי לי סעד ממ"ש בשו"ת יד סופר סי' ז' אודות מה שחקר בשו"ת מהר"ל דיסקין (קו"א או' מ"ח) בחולה שאכל בח"ב אי נוטל ידיו או לא. ועז"כ דתמיה לו מה זו שאלה הלא בת"ב ויוה"כ לא אסור רק רחיצה של תענוג ושאינו של תענוג שרי (או"ח תקנ"ד סעי' ז-י"ד, וסי' תרי"ג) והנוטל לפת אינו מכוון לתענוג אלא למדות חז"ל ובשו"ת לבוש"מ מהד"ת יור"ד י"א הסכים עמו וכ' שסברתו נכונה מאד ע"ש.

תשעה באב: לפמ"ש הפוסקים לענין יוה"כ להקל בצנעה להרגיל בו נ' דה"ה וכ"ש בת"ב ובלבד שלא ישהה במים. ואע"ג דקצתן התירו משום קדושת היום שיהא נקי וטהור מ"מ הרבה התירו משום שרגיל להתפלל בטהרה ונוהג כל ימות השנה בטבילה זו. וכ"כ בס' מאה שערים להרי"ץ גיאת ה' ח"ב עמ' כ"ב הבאתי דבריו לעיל ביוה"כ. וכן לענין מקלחת (בדא"א במקוה – בצנעה) ובתנאי שיהא בצנעה (וע"ע בא"ו ט"ז לקמן דמקלחת צ"ע) ובענין נט"י (דלקמן אות ט"ו) נ' להקל להזהיר מאד בטב"ע בכל השנה במכ"ש ממ"ש לעיל לענין יוה"כ.

[יז]) בענין סחיטה, עי' שכ"ו מ"א ח' ומ"ב כ"ד, ועי' בה"ל באורך והגר"א החמיר בטבילת שבת משום חשש זה. ועי' בב"י יור"ד קצ"ט ובענין ניגוב מקום השערות במטפחת עי' בא"ח שנה ב' פ' פקודי ובמנח"ש סי' פ"ו וישועות חכמה לבעל מסגה"ש וכבר האריך והרחיב ככל הצורך בקצה"ש סי' קל"ג בדה"ש או' ח' ומסיק דסחיטה לא הוי אלא בקיבוץ של שערות הצפופות זו לזו שהמים נבלעו בתוכן אבל בשערות נפרדות זו מזו כאלו שעל הידים איך בהם סחיטה וה"ה לשער העפעפים שאינן צפופות זל"ז ואינן שוכבות זו על זו דאי"ב סחיטה.

חמין במ"ב שכ"ו סק"ז שיהו פושרין ואע"ג דהפוסקים האריכו בהירת טבילה בחמין המעיין היטב בדבריהם ימצא שמהן ומדבריהם מוכח דב"ז באין ברירה ושעהד"ח או למוד זכות וגם לדידהו אם אפשר יעשו פושרין. ואעתיק קצת דוגמאות. בקש"ע סי' פ"ו או' ג' דמותר לטבול בצונן. בשו"ת ד"ח (ח"א סי' ל"א) דאע"ג דמצד הדין אסור לטבול בחמין כבר נהגו כל גדולי דורינו היתר בזה והנח להם לישראל וכו' עכ"ל. הרי דלדעתו מעיקרא דדינא אסור ומיירי שם מטבילת נשים ולא מאנשים ומה שנהגו גדולי הדור היתר עי' לקמן שהוא מדוחק ובצירוף צדדין דל"ש בזה"ז. בשו"ת אבני צדק או"ח ל"ז דנהגו היתר כיון דהכל חולים אצל הצינה. אבל גם בפושרין סגי דלא יבא לידי חולי כיון שבית המרחץ עצמו מקום הלבישה מחמם היטב. וכזה ניתן להיאמר על שו"ת חסל"א מהד"ק סי' ל' שדבריו כד' האב"צ. וכן בשו"ת מהר"י ענזיל סי' ע"א דאין למנוע הטלת חמין למקוה בשבת כיון דהרבה אנשים חלושי כח ורפוי אברים מוסרים נפשם על טבילה זו, ועוד דהחמין שמטילין בלילה הולכין ומצטננין כל הלילה ואינם בכלל חמין. בשו"ת בנין ציון (סי' ע"ו) דהאיסור לרחוץ בחמין שהוחמו ע"י האור אבל חמין הבאין למקוה מתבטלים בהמים שהיו שם מקודם. ולפ"ז בזה"ז שאין המחמם מתערב עם המים אלא ע"י צנורות מחממין המים ול"ש ביטול כמו בהוחם ע"י האור אסור לדעתו. ופוק חזי עד כמה החמירו המחמירין בחמין. בשו"ת חכ"צ (סי' י"א) בטבילה (לנשים) בליל שבת בחמין אסורה לכו"ע והעוברת איסורא עבדא ושרי לימקרייה עבריינא ומסיק דלא שרי אלא בצונן או הפגת צינתן בלבד. ובשו"ת נו"ב מהד"ת (או"ח כ"ד – כ"ה): לדעתי מעולם לא נאסר רחיצה בפושרין רק חמין וכן אני מזהיר הבלנים שיתנו החמין למקוה בעוד היום גדול כדי שכשתחשך לא יהיו רק פושרין. ושם מביא דברי הקרבן נתנאל שע"י הרא"ש שבת (פ"ג סי' כ"ב או' ק') שכ' דבעיקר הדין כבר כ' באריכות שטבילת מ' מקוה בחמין לא הוי בכלל גזירת מרחצאות. וכ' ע"ז הנוב"י שאין לגרור אחריו בדבר שאין טעמו מבורר ולא נודעו ראיותיו. ואח"כ כ' הנו"ב (בסי' כ"ו) דמעלים עין אם אין בעל המרחץ נזהר כי לגוף הדין אין האיסור ברור הטבילה בחמין בשבת, ע"ש.

ויש לציין דבר פלא דבס' גידולי טהרה ה' מקואות בשו"ת שבסוף הספר סי' ל' העיד על רבו הנו"ב שמעולם לא הנהיג היתר בשום מקום בחמין ומש"כ בזה הי' כדי לחוש לכבודו של הגאון השואל.

זאת תורת העולה מהנו"ב: דמעיקר הדין נ"ל לאסור חמין וכך מצווה להבלנין ואין לסמוך על היתרא דק"נ, אולם מעלים עין כשהבלן לא ציית כיון שאין האיסור ברור בחמין. וזה כ' בטבילת נשים. ובטבילת אנשים צ"ע אם הי' מיקל ועוד כמ"ש לקמן דבזה"ז שיש שוהין במקוה ולא כנשים שטובלין ויוצאין ולד' הפוסקים השהייה בכלל רחיצה חובה כפולה ומכופלת שיהיו המים פושרין. ועי' שו"ת רע"א ח"א ר"ס טו"ב. ובשו"ת חת"ס או"ח קמ"ו ד"ה אמנם נ' דמסכים להחכ"צ. ובשו"ת עולת שמואל (סי' כ"ז) מיירי מטבילת נשים ליל שבת. וע"ע שו"ת שו"מ מהדו' ה' סי' מ"ו וע"ע פת"ש יור"ד קצ"ז אות ב' ודכ"ת שם. ובשו"ת חסל"א סי' ל' מדבר מחמין מועטין לצוננן מרובין ולט' נשים. ומ"ש בפתה"ד שכ"ו אות ח' בשם הנוב"י דמסכים להק"נ נעלם ממנו מ"ש בגד"ט הנ"ל.

ויש להעיר דבר חידוש מאחד מארזי הלבנון שכל בית ישראל נשען עליו שכ' דאסור לבע"ק לטבול בשבת בחמין שהוחמו מע"ש מובא בכלבו והביאו בכה"ח שכ"ו ל"ג וכ' דבשו"ת דברי יוסף סי' ס"ד (לבעל שו"א הקדמון) יצא להליץ בעד הנשים שטובלות ליל שבת בחמין ובסופן של דברים עמד כנגדו דברי רב האי גאון הללו. ודע דדברי הפוסקים הנ"ל שמקילין בחמין אין חוצצין לדברי ר"ה גאון דהם דיברו מטבילת נשים והוא מיירי מטבילת בע"ק. וע"ע בשו"ת ישועות מלכו (או"ח י"ט) שלא יהא חם ביותר רק מזוקק. וכן האריך בקובץ שערי תורה ח"ז קונטרס א' לבאר דבר זה ושם ישנו תשובת מו"צ מראדום ז"ל שכ' על תשובת בעל ישועות מלכו שבשם דצדקו דבריו. והעיר דכן סברי הני ה' רזי עולם חכ"צ (הנ"ל) נו"ב (הנ"ל) רעק"א (הנ"ל) והס"ט סי' קצ"ט ולא כקרבן נתנאל וח"ו להורות היתר בדבר המפורש בש"ס וכל הפוסקים לאיסור. ומ"ש הס"ט קצת היתר כבר הורה אדמו"ר הגה"ק ז"ל בתשובה (בעל אבני נזר) דאי"ז ענין למקואות דידן שמחזיקין חומם זמן רב. וכ' שם מכשול שראו עיניו. וסיים דבריו בבקשה מגדולי דורינו שיצאו בקולי קולות בשע"ת בהזהרה שיחדלו ממקוה רותחת רק פושרין כמו שנוהגין בכל תפוצות ערי ישראל וכל העם ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה עוד. מביאו בטהרת יו"ט חי"ט בתשובת אב"ד דעברעצין בע"ז וסיים, דבפרט שבעוה"ר הרבה בני אדם יושבין במקוה זמן ארוך מדברין ומשיחין בה ומי יתיר ד"ז במים חמין ורב ברכות ינוחו על ראש מי שאינו מניח לעשות מקוה כ"א במים פושרין שאין דרך בנ"א לישב ולדבר ולשהות בה.

וכן בתשובת הגה"צ מפאפא זצ"ל (טהרת יו"ט חט"ז דף של"ג) כ' עפי"ז נ' פשוט כששוהין במקוה חמה בש"ק ומספרין ומדברין שם דברים בטלים או אפי' אינם דברים בטלים מ"מ שוב הוי בכלל רחיצה ועוברין על גזירת חז"ל וצריך להזהיר ע"ז שלא יהא מצוה הבאה בעבירה, ע"ש. וע"ע שו"ת האלף לך שלמה סי' ק"מ – קמ"ט. ועמ"ש לקמן (בד"ה ומענין לענין) טעם נוסף להדר שלא יהיו חמין מאד בעת ההשקה. וגם בסתם.

שהייה במקוה: בשו"ת אבני נזר (תקכ"ו) דאסור לשהות אלא ליכנס ליטבול ולצאת מיד. וכזה כתבתי בשם הגה"צ מפאפא זצ"ל. ולהרבות בטבילות כ' שם דשרי וכבר הבאתי בשם יסוש"ה דכל שמרבה בטבילה אפילו שבת הר"ז משובח. ימהר בלבישה, שלא יזיע עי' קצה"ש למהרא"ח נאה ז"ל סי' קל"ג בדה"ש אות י"ג בשם מ"ב. השטה בנהר, מבואר בסי' של"ט ס"ב וסעי' ו' ומ"ב שם. בדה"ש שם אות ז'. ודע דכפי הנראה (במ"ב אות ב') ענן השטה אינו דוקא מה שקורין העולם שווימע"ן אלא כל מין פעולה במים בפשיטת גופו בכלל הוא. לנגב סמוך לנהר, בסי' שכ"ו סעי' ז', ואע"ג דהעיקר ניגוב המים עי' פמ"ג ומ"ב סי' ג' דצריכין ליזהר שלא לילך ד' אמות בגילוי הגוף והראש. ומ"מ אם י"ל אלונטית גדולה שמעטף בו גם גופו וכך הולך למקום בגדיו קיל טפי – עי' סי' ש"א סעי' י"ד ושעה"צ שם. בגוף הנהר יזהר מד"א, הנה בע"ז מצינו מבוכה בפוסקים. בפמ"ג הובא במ"ב שכ"ו כ"ב דבנהר גופא כשעולה מעמוק לגבוה וחצי גופו חוץ למים לא ילך ד"א שהנהר הוא כרמלית, ע"ש. וכ' דלפ"ז כשטובל בנהר ובתחלתו המים נמוכים יזהר שלא ילך ד"א רחוק משפתו, דבחזרתו ישא המים שעליו ד' אמות. והובא גם בבדה"ש שם. ולעומתם יצאו גאוני פולי"ן וגאליציע בכחא דהיתרא, במנחת פתים (לבעל אמרי יושר) סי' שכ"ו הביא ממאירי דמתיר אפי' חוץ לנהר כשהוא כרמלית (נגד השו"ע) ומ"מ גם להשו"ע משמע שלא אסרו רק חוץ לנהר ולא תוך הנהר, והטעם דכ"ז שרגליו במים גם שלמעלה הוי חיבור ול"מ מעביר. וכעי"ז כ' בשו"ת ארץ צבי סי' ע"ב (להגאון מקאזיגלוב) ועוד הוסיף סניפין. וכן בשו"ת צור יעקב (סי' קע"ב) האריך להקל. ובשו"ת אור המאיר סי' ד"ן ובשו"ת ארץ צבי שם האריך בהיתר יציאה לחוץ כשיש מים בזקנו או פאת ראשו. ויש להוסיף סברת ט"ז שכ"ו סק"ב כיון דא"א ל"ג רבנן. וכן בטב"ע.

בריכה שבחצר – כנהר, עי' היטב של"ט ס"ב ומ"ב גדר איסור שיטה. נשיאת האלונטית, בשו"ת לבוש"מ מהד"ד סי' קמ"א דאין הדרך ללבוש אלונטית והכל יודעין שהערמה הוא וכורך על צוארו רק להסתפג. ועמ"ש בשו"ת מהרש"ג ח"ב סי' מ"ח בע"ז, ויוצא מדבריו שם דכל שאין הדרך לעשות כן בחול אסור. וכן אם לפי ראות בנ"א ל"נ כלבוש אלא כמכוין להוציא דבר ע"ש (ובמטפחת האף יש היתרים אחרים).

שלא ליקח בידים שער או שאר דבר מאוס, יש בו שתי איסורים אחד משום מוקצה, והשנית משום בורר כמו שכבר האריכו הפוסקים ואכמ"ל. אבל בדוחה המים שלפניו ועי"ז נדחה המוקצה להלאה הו"ל טלטול מן הצד לצורך דבר המותר.

מענין לענין יש להעיר מעוד כמה פרטים: בענין סלסול בפיאות בשבת – בלקט הקמח החדש דף רפ"ד וז"ל: שמעתי שמרן הגה"ק מהרי"ד מבעלזא (זכי"ע) בראצפערט הזהיר שרגילין לכרוך הפאות (ארויפדרייען הפיאות) בשבת כשהפאות לחים מטבילה יזהרו מאד מלעשותו עד שהן יבשים לגמרי. ובענין עשיית השקה בשבת – הפוסקים התירוהו עי' גד"ט ס"ק מ"א לחו"ש ס"ק צ"ב. דאינו רק מסיר מסך המבדיל וע"ע שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' ע"ח. ובשמ"ב העיר מתוספתא (עירובין פ"ח ה"ח) ומובא ברמב"ם (שבת פכ"ב הכ"א) דמותר לעשות השקה בשבת. מיהו יש להעיר מטעם בנין וסתירה בשבת דקי"ל (שי"ג ס"א) פקק החלון מותר לפתוח ולסתום בשבת דוקא אם עשוי לפתיחה וסתימה תדיר אבל אם לעתים רחוקות לא (עי' שם בשו"ע הגר"ז, פמ"ג, ומ"ב) והאריכו הפוסקים בשיעור תדיר. ומשם יש לדון לכאן. וכמו"כ יש לדון מטעם חימום מים בשבת דקי"ל (שי"ח סי"א) דאסור ליתן מים צוננים לאמבטי חמין אפי' היא כלי שני. וכ' במ"ב (ס"ק ע"ז) דוקא מועטין אבל מרובין עד שיעשה פושרין מותר. ולפ"ז אולי יש לחוש דע"י פתיחת נקב השקה אותן המים המקובצין בעובי נקב ההשקה בין דור לדור שמועטין הן מתחמם ע"י בור הטבילה אם המים חמין מאד וצריכין לברר המציאות בזה. ואותן המתחסדין לפתוח נקב השקה בשעת טבילתן לצאת ידי המחמירין בהשקה שנפסקה (עי' רי"ו נתיב כ"ו, כריב"ש סי' חצ"ר, ר"ש מקואות פ"ח מ"א, שו"ת גידו"ט סי' י', צ"צ החדש סו"ס קע"א ועוד ואכ"מ) צריכין לדעת אם אינו חומרא דמייתי לידי קולא. ועוד דלד' כמ"פ אין השקה מועלת מקרים לחמין שהיס"ב דהוי כשני מינים עי' ריטב"א (מכות ד.), שו"ת גד"ט סי' ב', לחו"ש ר"א צ"ג, שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' ע"ה. ובמקוה חמה מאד – יש כמה חששות (נוסף למ"ש לעיל) לפ"מ דקי"ל (שי"ח סי"א) דאמבטי של חמין אפילו הוא כלי שני אין נותנין לה מים צונן שמחממן הרבה דלפעמים המים שנטפו מהטובלין – עת יציאתן ממקוה. ששטוחין ע"פ הרצפה סביב בור הטבילה צוננין כבר והטובל דורס עליהן ואח"כ נכנס לטבול עם המים צוננין הדבוקין לרגליו. ובפרט שמצוי מים הנשארין מליל שבת עד שב"ק בבוקר. וכן לפעמים בשוהה במקוה זמן הרבה בין טבילה לטבילה מצטננין המים שעל גופו, ובטובל אח"כ מתחממין עי"ז.

[יח])                אחז"ל שם דהמסתכל בערוה קשתו ננערת, ופירש"י "כח קושי אבר שלו ננער שאינו מוליד", ע"כ. ובפרטות צריכין ליזהר כשמביאין קטנים למקוה שלא יצא שכרם בהפסד עבירה גדולה כזו. וידענו מהנוהגין להסיר בתי עינים לפני הכניסה למקוה ואין לובשין מחדש עד צאתם משם. וכמו"כ פושטין ולובשין ופניהם שלא כנגד העם. והולכין עד המקוה עם המטפחת תלוי לפניהם, או מהדרין לפשוט מעיל העליון סמוך ממש למקוה.

ואעתיק מ"ש בזה בס' טהרת הקודש פ"ו ופ"ז וז"ל:

ובענין הסתכלות כתבו בספרים שאסור להסתכל באנשים הערומים, שזה חד מפגמי היסוד, וכל שכן ח"ו להסתכל בברית קודש, כאשר אמרו (סנהדרין צ"ב.) המסתכל בערוה קשתו ננערת, וכל שכן בקשת חבירו שהוא עוד יותר חמור כמבואר במפרשים, ומי שאינו נזהר מלהסתכל באנשים ערומים, הוא נכשל גם כן בהסתכלות הקשת שלו ושל חבירו, ואם אמרו רז"ל קשתו ננערת ח"ו, בוודאי דבריהם לא יצאו לבטלה, אם כן [יצא לו עוד] שמהליכתו במקוה יפסיד הרבה יותר משירויח.

ועוד יש פתאים מבוהלים יותר, אשר עומדים ערומים בלי בושה ומורא שמים עליהם, ומסיחים זה לזה ערום בלא לבוש בלי שום בושה, ומבואר בשו"ע (או"ח סימן ב') שאסור להיות רגע בלי לבוש, וגם כשלובש חלוקו צריך [להיות] מכוסה שלא יעמוד רגע ערום בלי לבוש, והנה במקוה לא אפשר זאת, אבל על כל פנים תיכף שיוכל ללבוש את עצמו ילבש, וכל שכן שח"ו לעמוד סתם ערום אפילו רגע, וכל שכן עוד להסיח עם חבירו, הנה פתי כזה בוודאי ממשיך זוהמא גדולה על נפשו ולא שירויח, וצריך כל ירא שמים קודם שהולך למקוה לבקש מה' שלא יכשל [בשום] איסור בפגם הראיה ובעניני דיבור, ומובא בספר הקדוש נוצר חסד (מהקדוש מקאמארנא ז"ל פרק שישי) שצריך ליזהר מלדבר שום דבר במקוה, וז"ל וישים לבו אל הדיבורים כי האותיות יש להם כח גדול ואחר כך בעמדו להתפלל וללמוד תורה יעלה כל הדיבורים למעלה עם כל הניצוצין ובלבד שיכוין לבו לשמים. ולכן יזהר מאד שלא לדבר שום אות שאינו הכרחי בבית המרחץ אף בחול ומכל שכן בשבת קודש כי הדיבורים אלו אי אפשר להעלות והם דברים בטלים ממש, ועובר בעשה ומחלל שבת ונרגן מפריד אלוף ונידון בכף הקלע, ולכן יזהר כל ירא שמים לנפשו ואור לו באור כי הדיבור הוא דבר השם יקר מאד עכ"ל.

והרי [תראה] אזהרת זה הצדיק, שלא דיבר ח"ו דיבורים [סתם] מעצמו, אם לא היה מקבל זאת מרבותיו או מגילוי נשמות שהיה גדול בזו המדריגה כידוע.

לכן לפעמים אם לא אפשר מפני דרכי שלום שחבירו שואל ממנו [איזה דבר] אז יענה לו בקיצור ויראה להשתמט עצמו בכל מה שיוכל, כי מובא בסידור השל"ה הקדוש שאם אדם מדבר בבית הכסא מתעבר בו שד רח"ל על ידי הדיבורים, וככה ח"ו יכול להיות גם בדברו במרחץ, ולא עוד אלא שאין להדיבורים עליה.

ועוד שאתי דיבור ומבטל מחשבה, כי באם יטה אזנו לשמוע השטותים והבלים שמפטפטים שם הולכי בטל, וכל שכן שמסייע להם עם הדיבורים אז ימשיך זוהמא על נפשו ויטמטם שכלו ולא יהא בכחו עוד לכוין שום כוונה, כאשר גלוי וידוע ובדוק ומנוסה לכל בר דעת.

ויזהר מאד מלהסתכל באנשים ערומים שזה פגם גדול מאד כמובא בספרים הקדושים, וכל שכן שיבא על ידי זה להסתכל בקשת חבירו, אשר אמרו רז"ל המסתכל בערוה קשתו ננערת רח"ל, וכבר הבאתי לעיל (מאמר קדושת עינים פרק ה') שמובא במפרשים שכל שכן בקשת חבירו, שהוא חמור יותר.

וסיפר לי גיסי הרה"ח ר' שמואל הי"ד מקדושים שבארץ המה, איך שעמד פעם אחת אצל אחד מגדולי צדיקים המפורסמים (הוא הגאה"ק מרן ר' ישכר דוב זי"ע אבד"ק בעלזא), והיה המדובר מאחד מאנשי חסידיו שצריך לעמוד לצבא, ואמר אחד ממשפחתו של אותו צדיק, הוא בטח יצא לחירות שיש לו מום בגופו. ושאלו הצדיק מהיכן ידעת, והשיב לו, שראה אותו במקוה, והתחיל לצעוק זה הצדיק על קרובו, היתכן האיך עושים כזה להסתכל באיש ערום וכי לא ידעת שזה פגם גדול מאד, והוכיחו זמן רב על זה, ומעשה רב.

ולפעמים זה הקדשת עינים [ששומר עצמו בבית המרחץ, הוא יותר תיקון מעצם טבילת המקוה].

כי בכל סייג קדושה שאדם בר ישראל מקדש עצמו כמו בשמירת עינים וכדומה, ובפרט בענין שהוא רק מחומרות היראים והחסידים אקרי קדוש באותה שעה ונמשך עליו ועל נשמתו קדושה גדולה מאד.

והמקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה (יומא ל"ט).