כל דפי הערב רב

בס"ד

ניסיון הערב רב לפני  הגאולה

מנהיגים מהערב רב ישלטו חמישה במינם [סימנם נג"ע ר"ע] ויבנו בתי כנסיות, רק כדי להתגבר בכך על העם

מובא בזוהר בראשית: וחמש מינין אנון בערב רב ואנון [סימן נג"ע ר"ע] נפילים גבורים ענקים רפאים עמלקים… ומאלין שאשתארו מנהון בגלותא רביעאה, אנון רישין בקיומא סגי ואנון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר (שם ו'): "כי מלאה הארץ חמס מפניהם…" "גבורים" מינא תליתאה עלייהו אתמר: "המה הגבורים… אנשי השם", ואנון מסטרא דאלין דאתמר בהון (בראשית י"א): "הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם", ובנין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ספר תורה ועטרה על רישוי ולא לשמא דייה אלא למעבד לון שם, הדא הוא דכתיב: "ונעשה לנו שם", ובסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאנון כעפרא דארעא וגזלין לון…

פירוש הזוהר: המתמנה על הצבור ומנהיגם ברחמים, בידוע שנשמתו מכנסת ישראל, אבל המתמנה בכלי חמס, נשמתו משורש נחש. הבונים מוסדות תורה לקנות להם שם ולהתגבר בזה על העם, למשול עליהם ביד חזקה, המה ה"גבורים"מהערב רב. "… וזה להם האות כי כל המתמנה על הצבור ומנהיגם ברחמים ונותן נפשו עליהם, בידוע, שנשמתו מכנסת ישראל, כי מרחמם ינהגם. אמנם המתמנים על ישראל בכלי חמס, נפשותיהם באה משורש נחש… כי לא יבנו הם בתי כנסיות ובתי מדרשות רק להיות חרב בידם לעשות חפצם ורצונם להתגבר על העם…" ("כתם פז" מהגאון המקובל האלוקי עיר וקדוש כמורנו הרבי רבי שמעון לביא זצוק"ל בעל מחבר זמר "בר יוחאי" בדף פ"ה)

בס"ד
שמע ישראל

  הבדלו מן העדה הרעה הזאת

הזהרו מן הערב רב

מי לה' אלי!!! – אל אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר !!!

סימני הרעה והקללה הכי הגדולה של הדור שרבני הערב רב שולטים עליו, וכמעט הגדולה מכולם, שכולם יטמנו ידיהם בצלחת מבלי לעשות מאומה, ויאמרו רק דבר אחד:
עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
הכל נגמר, כולם כבר עשו תשובה, ואין לנו כבר מה לעשות בעולם, הכל בסדר, וכך יבלבלו את כל העולם

הגאון מורינו רבי יצחק מוולאזין זצ"ל כאשר צפה בחכמתו על מעשה הדור, עלה בדעתו להציע איזה תיקונים וסדרים טובים בהאומה, ויתנגדו לו הרבה רבנים מכת בעלי הבטחון, אז ענה להם במר נפשו את המשנה הידועה בסוף מסכת סוטה (פרק ט משנה טו) רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה^[1], וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, וְאֵין שׁוֹאֵל^[2],

עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ… וְאֵין מְבַקֵּשׁ.

עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא… וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה. בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת… וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֵסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדָּרֶת… אֹיבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכָּלֶב…

וְעַל מִי יֶשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

עד כאן לשון המשנה שם.

ולפלא מדוע שלשה המשנה את חתימת המאמר "עַל מִי יֶשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם, שלשה פעמים. והיה לה לאמרה בסוף כל המאמרים.

ועל כן אמר הגר"י ז"ל אשר גם חתימת המאמר הוא גם כן אחת מסימני הרעה והקללה רחמנא ליצלן, וכמעט הגדולה מכולם, הן אם נדלדלו אנשי מעשה כו', ומה ראוי למאשרי הדור לעשות? לקום בפרץ עמם ודתם, אולם המה תחת להתאחד ולתת עצות וסדרים ישרים למען לעצור בעד הרעה, הנה אמנם יטמנו ידיהם בצלחת מבלי לעשות מאומה, ויאמרו רק "עַל מִי יֶשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם!" בהתקוה כי מן השמים ירחמו גם כי לא ינסו דבר מה בפועל, שלשה המשנה שלש פעמים להראות כי גם זאת מעיקרי סימני הקללה, עד כאן.

[1]) תוי"ט על מסכת סוטה (פרק ט משנה טו): ונדלדלו אנשי מעשה – אין חש להם:  ואין דורש – לישראל:  ואין מבקש עליהם רחמים – עכ"ל רש"י:

 ואין שואל – בשלום חברו. כן נ"ל:  רבי אליעזר הגדול – הוא רבי אליעזר בן הורקנוס תלמיד ריב"ז כנזכר בפרקי אבות [פ"ב מ"ח]:  שרו חכימיא – לשון רש"י התחילו החכמים:  ספריא מלמדי תינוקות שהם קטנים מן החכמים – ע"כ. ואין שואל ואין מבקש – הכי גרסינן במשנה בגמרא דבבלי וירושלמי. ולא קשיא דלא אמר ואין דורש. כיון דתרי תנאי נינהו. ולישנא דמר הכין. ודמר הכין.

[2]) ואין שואל – בשלום חברו. בספר אור הנר יפה סוטה דף מ"ט: ביאר, שלא יהיה למי לשאול שאלות חמורות כמבואר בתנא דבי אליהו זוטא (פרק טז): ר' ישמעאל בן אלישע אומר מה שיוכל האדם ללמוד בעשרה שנים יכול הוא לשכחה בשתי שנים הא כיצד אם אדם יושב ששה חדשים בטל ואינו שונה הוא אומר על הטהור טמא ועל הטמא טהור ואם הוא יושב י"ב חדשים בטל ואינו שונה הוא מחליף את דברי חכמים של זה בזה ואם הוא יושב י"ח חודש בטל ואינו שונה הוא משכח ראשי הפרקים ואם הוא יושב כ"ד חודש בטל ואינו שונה מאבד ומשכח אפילו ראשי מסכתותיו ולבסוף הוא יושב ודומם. ומתוך שהוא אומר על טהור טמא ועל טמא טהור ומחליף דברי חכמים של זה בזה ומשכח ראשי הפרקים ומאבד ראשי המסכתות עליו אמר שלמה (משלי כד) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה. על שדה איש עצל עברתי זהו שיושב בטל ואינו שונה ועל כרם אדם חסר לב זהו שדעתו גסה עליו במשנתו והנה עלה כלו קמשונים סוף שהוא מבקש דבר ממשנתו ואינו מוצא כסו פניו חרולים סוף שהוא מתבייש וגדר אבניו נהרסה סוף שאינו רואה סימן ברכה לעולם. וכו'. ומפני טעם הזה היו גדולי ישראל חוזרים כל שנה על כל ד' חלקי שו"ע, ובזה פירשתי אין דורש ואין מבקש, שאין לנו היום הגדולי ישראל שילמדו את עם ישראל שילמדו שו"ע, והם לומדים עם אנשים משניות גמרא, אבל קצת שו"ע אין דורש ואין מבקש, ואיך אפשר להיות יהודי בלי שידע לכל הפחות המחבר עם הרמ"א בכל ד' חלקי השו"ע, ולכן הודפס הבית יוסף זצ"ל בזמנו את כל ד' חלקי שו"ע מחולק לימי החודש שיגמרו בכל חודש כל הד' חלקי שו"ע, ואכמ"ל.

THE HOLY RABBI CHAYIM VITAL ZT’L WARNS US ABOUT THE CATEGORY OF RABBIS WHOSE MAIN PURPOSE IS HONOR AND TO MAKE A NAME FOR THEMSELVES

We read in the introduction to the Holy book Etz Chayim what  Rabbi Chayim Vital, may his merit shield us, (who was the student of the Holy ARI zt’l) wrote concerning the Erev Rav:  All those that do kindness and toil in the Torah, all they do for themselves, and in particular through our many sins, in our times, the Torah has been made into a hammer with which to do their own ends for many baale torah, who occupy themselves in the Torah in order to receive their reward and other benefits and luxuries, and in order to be in the group of heads of Yeshivot, and judges (dayanim) in their courts, so that their names and fame are spread throughout the land, and the actions of these Rabbis resemble those of the generation of the Dispersion, those who built the Tower of Babel, with its top reaching the heavens, and the main motivation for their actions is what is written there in the Torah: “Let us make a name for ourselves” as it is written in the Zohar (Bereshit 25b) on the verse : “These are the generations of the Heavens and earth…” that there are five types of Erev Rav and the third type is called Giborim (powerful ones) and on them it is written: “These are the Giborim of old, men of name” and they belong to the side of those about whom it is written: “Let us build for ourselves a city and a tower…” and let us make a name for ourselves by building Synagogues and Houses of Study and putting in them Torah Scrolls with crowns on their heads but not for G-d’s sake they do thus but for their own benefit.

 BETTER FOR THESE RABBIS HAD THEY NOT BEEN BORN

Continues the Holy Rabbi Chayim Vital: And on this type of Erev Rav it was said in the Talmud (Berachot 17): “He who occupies himself with the Torah not for its own sake, it would have been better for him had his fetus overturned and would not have come out to the air of the world” And indeed these people look humble and righteous, when they say that all their involvement with the Torah is for its own sake, nevertheless the Great and wise, the Tanna Rabbi Meir peace be upon him, testified against them that it is not as they say, when he said (what we just quoted at the beginning of the introduction, Pirke Avot 6:41): “Rabbi Meir said: He who studies the Torah for its own sake (without ulterior motives) deserves many things, and not only that, but the whole world is indebted to him. And he is called beloved friend, loved by G-d and men, he pleases the Creator and humanity. The Torah covers him with modesty and fear, makes him virtuous, merciful, devote, just and faithful, moves him away from sin guiding him by the path of virtue, etc” “The secrets of the Torah are revealed to him and he is turned into an endless fountain of wisdom, and he becomes modest, patient, forgiving offenses, etc”

THE EREV RAV BUILD GREAT SYNAGOGUES
AND YESHIVOT ONLY TO  BECOME FAMOUS
 AND NOT FOR HASHEM'S SAKE

Zohar ha Kaddosh I 25

See also Introduction  to Etz Chayim R Chayim Vital

THE RABBI OF THE EREV RAV SAYS TO THE WEALTHY: GIVE ME MONEY

THE WEALTHY PERSON SAYS: GIVE ME HONOR

THE RABBI SAYS: I WILL BUILD A BIG BUILDING AND NAME IT AFTER YOU AND WE WILL SAY WE DID IT FOR HASHEM AND FOR OUR LOVE OF FELLOW JEW

THE WEALTHY PERSON ASKS: RABBI CAN YOU MAKE THE WOMEN'S PARTITION LOWER SO THAT MY WIFE CAN SEE THE TORAH WHEN YOU READ OUT OF IT?

THE RABBI ANSWERS: NO PROBLEM

THE REGULAR PERSON WHO KNOWS THE HALACHA SAYS: RABBI BUT MAYBE IF YOU LOWER THE PARTITION THEN WE WILL BE ABLE TO LOOK AT WOMEN AND THEN OUR PRAYERS [THE SHEMA AND THE TEFILLAH] WILL NOT BE ACCORDING TO HALACHA?

THE RABBI ANSWERS: AH YOU DON'T KNOW ABOUT HALACHA, WHO'S THE RABBI HERE ANYWAY? MOREOVER, IF THE WIFE OF THIS WEALTHY PERSON CAN NOT LOOK AT THE TORAH, THEN SHE WILL NOT COME AND THIS PERSON WILL NOT GIVE ME THE MONEY…

THE CONGREGANT SAYS: RABBI THERE ARE SOME PEOPLE WHO DON'T STOP TALKING IN THE MIDDLE OF SERVICE, CAN'T YOU TELL THEM TO BE QUIET?

RABBI: WELL, YOU KNOW THAT SOME PEOPLE ONLY GET THE CHANCE TO SEE EACH OTHER IN SYNAGOGUE AND THEY WANT TO TALK TO EACH OTHER

CONGREGANT: RABBI BUT ALL OUR PRAYERS GO THE EVIL FORCES [SITRA ACHRA] WHEN PEOPLE TALK DURING SERVICES: HOW CAN WE ALLOW THIS TO GO ON?

RABBI SAYS: WELL YOU KNOW THOSE ARE THE GUYS WHO SUPPORT OUR SHUL SO I CAN'T JUST TELL THEM TO SHUT UP

CONGREGANT: SO WHY DO YOU BUILD GREAT BUILDINGS? DON'T YOU SEE THAT BECAUSE OF THE EXPENSES YOU HAVE TO SELL YOURSELF AND THE TORAH TO GET MONEY FROM THE WEALTHY?

RABBI: BUT LOOK AT THIS BEAUTIFUL BUILDING, LOOK HOW MUCH HONOR WE GIVE TO HASHEM WITH THIS BEAUTIFUL AND UNIQUE TEMPLE!

AND SO THE STORY GOES…

מה אומר רבי חיים וויטאל והבעל שם טוב זי"ע

על הבנינים הגדולים והמפוארים בירושלים ובכל ארץ ישראל ובכל העולם

הבנין הכי הגדול בירושלים – הערב רב הכי הגדול בעולם

אתה נותן להם כסף אתה מחזיק את הערב רב הכי הגדול השטן הכי הגדול בעולם שילחם נגד משיח צדקינו 

עם הכסף שלך שאתה מחזק אותם אתה נלחם נגד הקדוש ברוך הוא, שלפני ביאת המשיח הקדוש ברוך ילחם עם הערב רב, ואתה מחזק את השונא הגדול של הקדוש ברוך הוא

כמה יותר ספרי תורה שהוא מכניס בבית המדרש שלו יותר קליפה מכניס, כי כל זה עושים בשביל הגאווה הגדולה שמסריח מסוף העולם ועד סופו (ראה באריכות בעץ חיים הקדמה א', ובתולדות יעקב יוסף פ' נשא).

 האם ידעת? איזה עשירים הם ראשי הערב רב, מעכבים את הגאולה שלימה ונלחמים ישר נגד הקדוש ברוך הם עם כל הצדקות שנותנים, וכמה יותר צדקות שנותנים מעכבים יותר את הגאולה שלימה והם יהיו עיקר הגורמים שיהיה חס ושלום גירוש לעם ישראל [עם צרות גדולות אשר לא היתה כמוהו], וכולם יפסידו הפרנסות, וכל זה יהיה האשמה שלהם. וכל זה הם יכולים לתקן על ידי תוכחה, שיפרסמו וידפיסו הסידי הזה עד שיגיע לכל אחד ואחד מישראל, אבל רק אם יעשו את זה תיכף ומיד ממש, כי כל יום הוא פסידא דלא הדרי, כי הזמן עבר. ואם לא יעשו את זה הם יהיו הראשונים שילכו בגירוש ויהיה להם צרות גדולות אשר לא היתה כמוהו ח"ו (משכיל אל דל מהצה"ק רבי הלל מקאלאמאייע).

בספר עץ חיים הקדמת מוה"ר חיים וויטאל זי"ע על שער ההקדמות הקדמה א' וז"ל:

אָמַר הַצָעִיר מֵעִיר, הַדַל בְּאַלְפֵי חַיִים וִיטַאל בֶּן לַאַדוֹנִי אָבִי הָרַב יוֹסֵף ווִיטַאל זלה"ה, בִּהְיוֹתִי בֶּן שְׁלֹשִׁים לְכֹּחַ תָּשַׁשׁ כֹּחִי יָשַׁבְתִּי מִשְׁתּוֹמֵם, וּמַחְשְׁבוֹתַי תְּמֵהִים, כִּי עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ וְאַנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ, רְפוּאָה לֹא עָלְתָה לְמַחַלָתֵינוּ, אֵין מָזוֹר לְבְּשָׂרֵנוּ, וְלֹא עָלְתָה אֲרוּכָה לְמַכָּתֵינוּ לְחֻרְבַּן בֵּית מִקְדָשֵׁינוּ… וְכָּלוּ כָּל הַקִצִין וְעַדַיִין בֶּן דָוִד לֹא בָּא.

וְנוֹדַע אֵת אַשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל דוֹר שֶׁלֹא נִבְנֶה בֵּית הַמִקְדָשׁ בְּיָמָיו כְּאִלוּ נֶחְרַב בְּיָמָיו, וְאֶתְּנָה אֶת פָּנַי לַחְקוֹר וְלָדַעַת מַה זֶה וְעַל מַה נִתְאַרֵךְ קִיצֵינוּ וְגָלוּתֵינוּ, וּמַדוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי, וּמָצָאתִי אָוֶן לִי וְאָנִינָה בְּקִרְבִּי וְלִבִּי דַוָּי, מִמַאֲמַר א' הוּבָא בְּסֵפֶר הַתִּיקוּנִים תִּיקוּן ל' דַף ע"ז ע"ב, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: תַּנִינָא כָּתַב וְרוּחַ אֱלֹהִי"ם מֵרַחֶפֶת וגו' מַאי וְרוּחַ אֶלָא בְּוַדַאי בִּזְמַנָא דִשְׁכִינְתָּא נָחְתַת בְּגָלוּתָא הַאי רוּחַ נָשִׁיב עַל אִינוּן דְמִתְעַסְקִי בְּאוֹרַיְיתָא בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְאִשְׁתַּכְּחַת בֵּינַיְיהוּ וְהַאי רוּחַ אִתְעַבִיד קָלְא וְיַמָא הָכִי אינון דמיכין דשינתא בחוריהון סתימין עינין אטימי לבא קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סכלתנו למינדע ביה ואיהו בינייכו ורזא דמלה קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך וגו' והיא אומרה מה אקרא כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירה דאכלי חציר, וכל חסדו כציץ השדה כל חסד דעבדי לגרמייהו הוא דעבדי, ובההוא זמנא מ"כ ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב דא איהו רוחו של משיח, ווי לון מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וגרמין דאסתלק נביעו דְחָכְמָה דְאִיהוּ יו"ד מִינָהּ וְאִשְׁתְּאָרַת בי"ת יְבֵישָׁה וַי לוֹן דְּגָרְמִי עֲנִיוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בְּעָלְמְא, וְהַאי רוּחַ דְּאִסְתַּלַּק, אִיהוּ רוּחַ דְּמָשִׁיחַ כְּמָה דְאִתְּמַר. וְאִיהוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאִיהוּ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'.

פִּקוּדָא תִּנְיָנָא, וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר, ובג"ד אָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עָד שֶׁתַּחְפֹּץ כו' דְאִיהוּ רְחִימוּ בְּלֹא פְּרָס וְלֹא עַל מְנָת לְקָבֵּל פְּרָס, וְיִרְאָה וְאַהֲבָה עַל מְנָת לְקָבֵּל פְּרָס אִיהִי שִׁפְחָה וְתַחַת שָׁלֹש רָגְזָה אֶרֶץ וגו', תַחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְבִירְתָּה עכ"ל.

וְהִנֵה מַה שֶׁכָּתַב בִּתְּחִילַת דְבָרָיו וַאֲפִילוּ כָּל אִינוּן דְמִשְׁתַּדְלֵי בְּאוֹרַיְיתָא כָּל חֶסֶד דְעַבְדֵי לְגַרְמַיְיהוּ וכו' עִם הֶיוֹת שֶׁפָּשְׁטוּ מְבוּאָר וּבִּפְרַט בִּזְמַנֵינוּ זֶה בַּעֲוֹונוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשִׂית קַרְדּוּם לַחְתּוֹךְ בָּה אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עִסְקָם בְּתּוֹרָה עַל מְנָת לְקָבֵּל פְּרָס וְהַסְפֵקוֹת יְתֵירוֹת וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדִינֵי סַנְהֶדְרָאוֹת לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים, מִגְדָל וְרֹאשׁוֹ בַשָׁמַיִם וְעִיקָר סִיבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶׁכָּתוּב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שָׁם, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזוֹהַר בְּפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דף כ"ה ע"ב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

עַל פָּסוּק אֵלֶה תּוֹלְדוֹת הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שְׁחַמִשָׁה מוֹנִים יֵשׁ בְּעֵרֶב רַב ^]וּמִן הַג' מִינִים מֵהֶם הוּא הַנִקְרָא כַּת גִבּוֹרִים דְעַלֵייהוּ אִתְּמַר הֵמָה הַגִבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אֲנְשֵׁי הַשֵׁם וְאִינוּן מִסִטְרָא דְאִילֵין דְאִיתְּמַר בְהוֹן הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָל וגו' וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם בְּבִנְיַן בָּתֵּי כְנֵסִיוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשָׁוִין בְהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעַטָרָה עַל רֵישֵׁיה וְלֹא לִשְׁמָה אֶלָא לְמֶעְבַּד לוֹן וכו' וְהִנֵה עַל הַכַּת הַזֹאת אָמְרוּ בִגְמָרָא כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹא לִשְׁמָה נוֹחַ לוֹ שְׁנֶהֶפְכָה שִׁלְיָיתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לְאַוִיר הָעוֹלָם. וְאָמְנָם הָאַנָשִׁים הָאֵלֶה מַרְאִים תֵּימָה וְעֲנָוָה בְּאָמְרָם כִּי כָל עִסְקָם בַּתּוֹרָה הוּא לִשְׁמָה.

וְהִנֵה הַחָכָם הַגָדּוֹל הַתַּנָא רַבִּי מֵאִיר עָלָיו הַשָׁלוֹם הֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁלֹא כַּךְ הוּא בְּאוֹמְרוֹ לְשׁוֹן כְּלָלוּת כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָה זוֹכֶה לְדִבְרֵי הַרְבֶּה וכו' וּמְגַלִים לוֹ רָזֵי תּוֹרָה וְנַעֲשֶׂה כְּנָהָר שְׁאֵינוֹ פּוֹסֵק וְהוֹלֵךְ וּכְמַעְיָין הַמִתְגַבֵּר מֵאֵלָיו בִּלְתִּי הִצְטַרְכוּ לִטְרוֹחַ וּלְעַיֵין בָּה וּלְהוֹצִיא טִיפִּין טִיפִּין שֶׁל מֵימֵי הַתּוֹרָה מִן הַסֶלַע הִנֵה זֶה יוֹרֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָה כְּהִלְכָתָה וּמִי זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִזְלוּ עֵינָיו דְמָעוֹת בִּרְאוֹתוֹ הַמִשְׁנָה הַזֹאת וְרוֹאֶה חֶסְרוֹנוֹ וּפְחִיתוּתוֹ.

הֲאָמְנָם אַף עַל פִּי שֶׁלְכְאוֹרָה אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ לְשׁוֹן הַמַאֲמָר עַל אוֹפָן זֶה [הגהה – אֶפְשָׁר כַּוָונָתוֹ עַל לְקַנְטֵר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב הַתּוֹס' פְּסָחִים נ' ע"ב אב"ן ח"ן, ובע"ח כת"י שֶׁל הַחָסִיד בַּעַל יוש"ה גָרַס אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ כו' עַל עַם הָאָרֶץ וְלֹא עַל תַּלְמִיד חָכָם כו'], עִם כָּל זֶה דָבָר קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד לוֹמַר וְכִי בְּשׁוּפְטְנִי עַסְקִינָן וְלֹא בִכְלָלוּת כָּל הַתַּלְמִידֵי חַכָמִים הָעוֹסְקִים בַתּוֹרָה וְ הָרְאָיָה עַל זֶה אוֹמְרוֹ דֶרֶךְ כְּלָלוּת  וְאַפִילוּ כָּל אִינוּן דְמִשְׁתַּדְלֵי בְאוֹרַיְיתָא כָּל חֶסֶד דְעָבְדֵי לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדֵי וְאֵין לוֹמַר דְמִלַת כָּל הִיא יְתֵירָה וּמְשַׁבַּשְׁתָּא שְׁהַרֵי מִקְרָא דוֹרֵשׁ וְכָל חַסְדוֹ כְּצִיץ הַשָׂדֶה שֶׁלֹא נֶאֶמַר וְחַסְדוֹ אֶלָא וְכָל חַסְדוֹ לִרְמוֹז כִּי כָּל הַתַּלְמִידֵי חַכָמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה הַנִקְראֵת תּוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָה הֵם דוֹמִים בְּחֶסֶד הַהוּא אֶל צִיץ הַשָׂדֶה מִשׁוּם דְלְגַרְמַיְיהוּ עַבְדֵי אַבָל בִּיאוּר לָשׁוֹן הַנִזְכָּר לְעֵיל יוּבָן רֵאשִׁיתוֹ מֵאַחֲרִיתוֹ בְּאוֹמְרוֹ וְיִרְאָה וְאַהֲבָה עַל מְנָת לְקָבֵּל פְּרָס אִיהִי שִׁפְחַה וְתַחַת שָׁלֹש רָגְזָה אֶרֶץ.

וְהָעִנְיָן יוּבָן בְּמַה שֶׁכָּתוּב בס"ה בְּפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דַף כ"ז ע"ב, ובג"ד אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֹא טוֹב הֶיוֹת הָאָדָם לְבַדוֹ אֶעֱשֶה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדוֹ דָא מִשְׁנָה אִיתְתָא דְהַהוֹא נַעַר וְאִיהוּ שִׁפְחָה דִשְׁכִינְתָּא וְאִי זָכוּ יִשְׂרָאֵל אִיהִי עֵזֶר לוֹן בְּגָלוּתָא מִסִטְרָא דְהֵיתְּר טָהוֹר כָּשֵׁר וְאִי לֹא אִיהִי כְּנֶגְדוֹ מִסִטְרָא דְטָמֵא פָּסוּל אָסוּר וכו' דְלֵית יִחוּדָא עַד דְעֵרֶב רַב יִתְמָחוּן מִן עָלְמָא ובג"ד אִתְקַבֵר מֹשֶׁה לְבַר מֵאַרְעָא קַדִישָא וּקְבוּרְתָּא דִילֵיה אִיהִי מִשְׁנָה דְשָׁלְטָא עַל מַטְרוּנִיתָא דְאִיהִי קבלה לְמֹשֶׁה וּמַלְכָּא וּמַטְרוּנִיתָא מִתְפַּרְשָׁא מִבַּעֲלָה ובג"ד תַּחַת שָׁלֹש רָגְזָה אֶרֶץ תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ דָא עָבְדָה יְדִיעָה ושפחה דא משנה ונבל כי ישבע לחם דא ערב רב.

הִנֵה מְבוּאָר כִּי תּוֹרָתֵינוּ הַקְדוֹשָׁה כְּלוּלָה וְנִמְצֵאתְ בְּכָל ד' עוֹלָמוֹת אבי"ע וּבִהְיוֹתָה בָּעוֹלָם הָאַצִילוּת אָז נִקְרְאָה קַבָּלָה כִּי שָׁם הִיא מוּפְשֶׁטֶת מִכָּל הַלְבוּשִׁים הַנִקְרָא פְּשַׁט מִלָשׁוֹן פָּשַׁטְתִּי אִם כּוּתֹּנְתִּי שֶׁהוּא בְחִינַת הַמַלְבּוּשִׁים הַחִיצוֹנִי שֶׁהוּא עַל גַבֵּי עוֹר אָדָם הַמִתְפַּשֵׁט מֵעָלָיו לִפְעָמִים וְזֶהוּ עיקַר מִלַת פְּשַט.

וְאָמְנָם בָּעוֹלָם הָאַצִילוּת אַשֶׁר שָׁם הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּנִזְכַּר במדרז"ל וְגַם בְּדִבְרֵי הַמִתַּרְגֵם עַל פָּסוּק דוֹדִי צַח וְאָדוֹם וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וְאֶהֱיֶה אֶצְלוֹ אָמוּן וגו' הַנִדְרַשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁהָיָה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא עוֹלָמוֹת וְאֵין סָפֵק כִּי לֹא כְמַעֲשֵׂה אָדָם הָרִאשׁוֹן וְלֹא כְמַעֲשֵׂה דִבְנֵי חָרִי וּכְמַעֲשֵׂה אַתוֹנוֹ דְבִלְעָם וְכַיוֹצֵא בָהֵם בִּהְיוֹתָם כְּפְּשׁוּטָם הָיָה מִשְׁתַּעְשֵׁעַ בָהֶם הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַלְפַּיִם שָׁנָה קוֹדֶם שֶׁנִבְרָא הָעוֹלָם וּבוֹרֵא בָהֶם עוֹלָמוֹת.

אָמְנָם שַׁעְשׁוּעוֹת שֶׁל הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְהְיוֹתוֹ בּוֹרֵא בָּה אֶת עוֹלָמוֹ הָיְתָה בִּהְיוֹתוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּבְחִינַת הַנְשָׁמָה הַפְּנִימִית שֶׁבָּה הַנִקְרָא רָזֵי תּוֹרָה הַנִקְרָא מַעֲשֶׁה מְרְכָּבָה הִיא חָכְמַת הַקַבָּלָה כְּנוֹדַע אֶל הַיוֹדְעִים וְטַעַם הַדָבָר הוּא לִהְיוֹתוֹ עוֹלָם הָאַצִילוּת הָעֶלְיוֹן מְאֹד טוֹב וְלֹא רָע דְלֹא יָכִיל לְהִתְעַרְבָא עִמֵיהּ קְלִיפָּה וְעֲלֵיה אִתְּמַר וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן כְּנִזְכַּר בְּסֵפֶר הַתִּיקוּנִין דַף ס"ו תִּיקוּן י"ח וְכֵן בסה"ז בְּפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דַף כ"ח ע"א עַיֵין שָׁם וְלָכֵן גַם הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם אֵינֶנָה רַק מוּפְשֶׁטֶת מִכָּל לְבוּשֵׁי הַגוּפְנִים מַה שֶׁאֵין כֵּן לְמַטָה בָּעוֹלָם הַיְצִירָה עוֹלָם דְמַטַטְרוּ"ן הַנִקְרָא עֶבֶד טוֹב וְהוּא הַנִקְרָא עֵץ הַדַעַת טוֹב מֵסִטְרָא וּמֵסִטְרָא דִסְמָאל שֶׁהוּא קְלִיפִּין דִילֵיה נִקְרָא עֶבֶד רַע כִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם הֵם שִׁית סד"מ הַנִקְרָאִים שִׁפְחָה כְּנִזְכַּר לְעֵיל וּכְנִזְכַּר בְּפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית שָׁם דַף כ"ז עָמוּד א וְלָכֵן נִקְרַאת מִשְׁנָה לְפִי שְׁשָׁם יֵשׁ שִׁינוּיִים הַפוּכִים טוֹב מֵסִטְרָא דְעֶבֶד טוֹב הֵיתֶּר כָּשֵׁר טָהוֹר רַע מֵסִטְרָא דְעֶבֶד רַע אִיסוּר טָמֵא פָּסוּל, גַם הוּא מִלָשׁוֹן כִּי מָרְדְכַי הַיְהוּדִי מִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה שִׁפְחָה הַנִקְרָא עֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ גַם נִקְרָא מִלָשׁוֹן שֵׁינָה כְּנִזְכַּר בְּפָּרָשַׁת פִּינְחָס דַף רמ"ד עָמוּד ב קם זמנא תנינא ואמר מארי מתניתין נשמתין ורוחין ונפשין דילכון אתערו כען ואעברו שינתא מניכון דאיהו ודאי משנה אורח פשט דהאי עלמא ואנא לא אתערנא בכו אלא ברזין עילאין דעלמא דאתי דאתון בהון לא ינום ולא ישן, וזה יובן במ"ש יותר למעלה שם ורבנן דמתניתין ואמוראי כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה ונמצא כי המשנה והש"ס הם הנקרא גופי תורה,

וְהִנֵה דִבְרֵיהֶם כַּחַלוֹם בְּלִי פִּתְרוֹן וּרְזִיָה וְסִתְרֵיה הַפְּנִימִים הַנִקְרָא נִשְׁמַת הַתּוֹרָה הֵם הֵם פִּתְרוֹן הַחַלוֹם הַנִפְתָּר בְּהָקִיץ בְּסוֹד אַנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר וכמ"ש חַכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַחַשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם זֶה תַלְמוּד בַּבְלִי אֲשֶׁר אֵינֶנוּ מֵאִיר אֶלָא עַל יְדֵי ס"ה הֵם הֵם רָזֵי תּוֹרָה וְסִתְרֵיה אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֶמַר וְתּוֹרָה אוֹר וְאֵין סָפֵק כִּי כְּמוֹ שֶׂהַיֵצֶר נִקְרַאת עֶבֶד וְשִׁפְחָה בֶּעֶרֶך הָאַצִילוּת וְנִקְרָא קְלִיפִּין וּלְבוּשִׁין דְחוֹל כְּנִזְכַּר בְּהַקְדָמַת סֵפֶר הַתִּיקוּנִין דַף ג' עָמוּד ב' וְזֶה לְשׁוֹנוֹ וּבְיוֹמֵי דְחוֹל לָבִישׁ עֶשֶׂר כִּתּוֹת דְמַלְאָכַיָא דִמְשַׁמְשֵׁי לְיוּ"ד סְפִירוֹת דְבְּרִיאָה וְאִם כֵּן אֵין לִתְּמוֹהַ כִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם שֶׁהִיא הַמִשְׁנָה תִּהְיֶה נִקְרָא שִׁפְחָה וּקְלִיפִּין דְתּוֹרָה דְאֲצִילוּת וְזֶה סוֹד כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר הְנִזְכַּר לְעֵיל בְּמַאֲמַר הָרִאשׁוֹן כִּי כְּמוֹ שְׁהַחִטָה שֶׁהִיא בְּגִימַטְרִיָא כְּמִנְיַן כ"ב אוֹתִיוֹת הַתּוֹרָה הַגְנוּזָה תּוֹךְ כַּמָה קְלִיפִּין וּלְבוּשִׂין שְׂהֶם הַסוּבִּין וְהַמוּרְסָן וְהַתֶּבֶן וְהַקַשׁ וְהָעֵשֶׂב הַנִקְרָא חָצִיר כֵּן הַמִשְׁנָה אֵצֶל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה נִקְרָא חָצִיר וְזֶה נִרְמַז בס"ה פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא בְרַעֲיָא מֵהֵימְנָא דַף רע"ה עָמוּד ב' אֵצֶל רַבָּנָן וַוי לְאִינוּן דְאָכְלִין תֶּבֶן דְאוֹרַיְיתָא וְלֹא יָדְעֵי בְסִתְרֵי אוֹרַיְיתָא אֶלָא קָלִין וַחַמוֹרִין דְאוֹרַיְיתָא קָלִין אִינוּן תֶּבֶן דְאוֹרְיַיתָא וַחַמוֹרִין אִינוּן חִטָה דְאוֹרַיְיתָא ח"ט ה' אִלָנַא דְטוֹב וְרַע וכו' וְאִלוּ בָּאְתִי לְהַרְחִיב דְרוּשׁ זֶה לֹא יַסְפִּיקוּ מֵאָה קוּנְטְרְסִין בְּלִי סָפֵק בְּלִי שׁוּם גוּזְמָא הֲאָמְנָם הֲחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ כִּי דִבְרֵי אֶמֶת אַנִי אוֹמֵר וְאַל יִתְמַה הָאָדָם בִּרְאוֹתוֹ סֵפֶר הַזוֹהַר אֵיךְ קוֹרֵא אֶל הַמִשְׁנָה שִׁפְחָה וּקְלִיפִּין כִּי עֵסֶק הַמִשְׁנָה כְּפִי פַּשְׁטֵיה אֵין סָפַק שֶׁהֵם לְבוּשִׁין וּקְלִיפִּין חִצוֹנִים בְּתַכְלִית אֵצֶל סוֹדוֹת הַתּוֹרַה הַנִגְנָזִים וְנִרְמָזִים בִּפְּנִימִיוּתָה כִּי כָּל פַּשְׁטֵיה הֵם בָּעוֹלָם הַזֶה בִּדְבָרִים חוּמְרִים תַּחְתּוֹנִים. עכ"ל

This is what the Holy Zohar (1, 25-26) says about the types of Erev Rav: There are five types among the Erev Rav "mixed multitude", Nefilim, Gibborim, 
Anakim, Refaim, and Amalekites…

THE GIBBORIM BUILD SYNAGOGUES AND YESHIVOT FOR THEIR OWN BENEFIT BUT CLAIM THEY DO IT ONLY FOR G-D’S SAKE

The Gibborim (mighty ones) are those of whom it is written: “They are the mighty ones…men of name” (Genesis 6, 4). They come from the side of those who said: “Come, let us build a city and make a name for ourselves” (Bereshit 11,4). These men build synagogues and Yeshivot and place in them Torah Scrolls with rich ornaments, but they do it not for the sake of G-d, but only to make themselves a name, and as a result  of this the powers of evil rule over Israel (who must be humble like the dust of the earth), according to the verse “And the waters prevailed greatly upon the earth” (Bereshit 7:19).

       THE EREV RAV ARE THE ONES WHO CAUSED THE EXILE

     And at that time the Erev Rav are taken from the world, and about Moshe and Israel each one with his partner it is written: “And they were both naked, Adam and his woman and they were not ashamed”, because the nakedness will have passed from the world. Because they are the ones who caused the Exile, the Erev Rav indeed and on them it is written: “And the snake was ARUM  [Clever] more than any other beast of the field etc”. Clever for evil more than the beasts that are the nations of the world, the idolaters. And they are the sons of the Primordial snake that seduced Chava, and the Erev Rav are indeed the filth that the snake transmitted to Chava, and from that filth came out Cain who later killed Hevel (Who is Moshe) the tender of sheep…And Moshe in order to cover the nakedness of his father (Adam) wanted to make the Erev Rav do Teshuvah. And the Holy One Blessed be He considers a good intention like the act itself and He said to Moshe: Watch out from them for they are from a bad lineage, they are the sin of ADAM, that it was said to him: “From the tree of good and evil do not eat”. They are the sin of Moshe and Israel. And because of them Israel went to exile, and were expelled from there, and this is what is written: “And Adam was expelled…” (Bereshit) and ADAM is certainly Israel…And they (The Erev Rav) are the seed of Amalek of whom it is written: You shall erase the memory of Amalek. And they caused that the two tablets were broken…  Zohar ha Kaddosh I 28b

     " . . . Therefore, the war against the Erev Rav is the most difficult and bitterest of all. We must strengthen ourselves for this war, and anyone who does not participate in the battle against the Erev Rav becomes, de facto, a partner with the k'lipah of the Erev Rav, and is better off not having been born." (Kol HaTor, Chapter 2, Section 2:2)

The Erev Rav delay the redemption far more than all the nations of the world. (Zohar, Raya Mehemna)

They are called 'Erev Rav' because they are the heads of the Jews in exile, and therefore they are called 'rav.' (Likutim HaGra)

 דברים פרק כה

(יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. (יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. (יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.

תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח

זכר עמלק + 7 אותיות = 474

ערב רב = 474

ספר הזוהר חלק א' פרשת בראשית, דף כ"ה עמוד א'

ואת ו' נחתת עמיה, בגין דלא יתאביד בינייהו, דעתיד איהו ברזא דגלגולא לאתערבא בינייהו בגלותא בין ערב רב, דאינון נשמתייהו מסטרא דאלין דאתמר בהון (ישעיה נא ו) כי שמים כעשן נמלחו וגו'. ואלין אינון דלא בעא נח רחמי עלייהו, ואתמר בהון וימחו מן הארץ, בגין דהוו מאלין דאתמר בהון (דברים כה יט) תמחה את זכר עמלק, ומשה לא אסתמר מנייהו, ואפיל ה' בינייהו, ובגין דא איהו לא יעול לארעא דישראל, עד דיתוב ה' לאתרה, ובגין דא נחת איהו מדרגיה, ונחית ביה ו', ובגין דא ה' נפלת, ו' יוקים לה ו' דמשה. ובגין דה"א זעירא ה' דאברהם דאיהי דהבראם, אתזער איהו בגינה, אתמר ביה (ישעיה סג יב) מוליך לימין משה וגו', ואפיק לה מתמן בחילא דו', ואייתי לה עמיה, מיד שריא עליה י"ה. ואשתלים אומאה, (דאתמר) (שמות יז יו) כי יד על כס יה מלחמה ליהו"ה וגו', מאי מדר דר, דא משה, דאתמר ביה (קהלת א ד) דור הולך ודור בא, והא אוקמוה, דלית דור פחות מששים רבוא, ודא משה דאתמר ביה דאנתתא חדא ילדה ששים רבוא בכרס אחד…. [ואות ו' ירדה עמו (משה) כדי שלא תאבד ביניהם, שעתיד הוא בסוד הגלגול להתערב ביניהם בגלות בין ערב רב, שהם נשמותיהם מצד אלו שנאמר בהם כי שמים כעשן נמלחו וגומר. ואלו הם שלא בקש נח רחמים עליהם ונאמר בהם וימחו מן הארץ, בגלל שהיו מאלו שנאמר בהם תמחה את זכר עמלק, ומשה לא נשמר מהם והפיל ה' ביניהם, ובגלל זה הוא לא יכנס לארץ ישראל עד שתשוב ה' למקומה. ובגלל זה ירד הוא ממדריגתו וירדה בו ו', ובגלל זה ה' נפלה, ו' יקים אותה ו' של משה ובגלל שהה' הקטנה ה' של אברהם שהיא של הבראם, הוקטן הוא בגללה. ונאמר בו מוליך לימין משה וגומר. והוציא אותה משם בכח הו' והביא אותה עמו. מיד שרה עליו י"ה, ונשלמה שבועה כי יד על כס י"ה' ונשלמה שבועה כי יד על כס יה מלחמה לה, וגומר, מהו מדר דר. זה משה שנאמר בו דור הולך ודור בא. והרי העמידוהו שאין דור פחות מששים רבוא, וזה משה שאמרנו בו שאשה אחד ילדה ששים רבוא בכרס אחד].

….וחמש מינין אינון בערב רב, ואינון (סי' נג"ע ר"ע) נ'פילים ג'בורים ע'נקים ר'פאים ע'מלקים, ובגינייהו נפלה ה' זעירא מאתרהא, בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו, טול ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק, אשתאר בב"ל, (בראשית יא ט) כי שם בלל יהו"ה שפת כל הארץ. ואלין  אינון דאשתארו מאלין דאתמר בהון (שם ז כג) וימח את כל היקום, ומאלין דאשתארו מנהון בגלותא רביעאה, אינון רישין בקיומא סגי, ואינון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר (שם ו יג) כי מלאה הארץ חמס מפניהם, אלין אינון עמלקים. [וחמש מינים הם בערב רב, והם נפילי"ם, גבורי"ם, ענקי"ם, רפאי"ם, עמלקי"ם, ובגללם נפלה ה' קטנה ממקומה, בלעם ובלק מצד עמלק היו, קח ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק, נשאר בבל, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ואלו הם שנשארו מאלו שנאמר בהם וימח את כל היקום, ומאלו שנשאר מהם בגלות רביעית, הם ראשים בקיום הרבה, והם עומדים על ישראל כלי חמס, ועליהם נאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם, אלו אלו עמלקים].

ספר שער הפסוקים – פרשת בלק

 דע כי כל דברים אלו מיוסדים, ע"ד בחי' גלגול נשמותיהם, מהיכן נשרשו. הנה עמלק הוא בחי' פסולת הרע, שהוברר מן קין בן אדה"ר, והוא בחי' אחת מן ה' מיני ערב רב, שנתערבו בישראל, שהם, עמלקים, רפאים, כנזכר בזוהר בפרשת בראשית כי גם בערב רב, היה עירוב רע של קין ושל הבל. ולכן עמלק שונא גדול לישראל היה, וכמ"ש למטה בפסוק ויסר קיני מתוך עמלק, כי הטוב שבקין, נברר ביתרו הנקרא חבר הקיני, הנפרד מקין, ר"ל מן הרע של קין, שהוא עמלק.

ספר עץ הדעת טוב – פרשת בא

וגם ערב רב וכו' מלת וגם ריבה להוסיפם עם יצא הצאן והבקר הנזכר בסוף הפסוק וכאלו אמר וצאן ובקר עלה אתם וגם ערב רב והכוונה להודיעכי הערב רב לא הי' תוך ענני כבוד אלא חוצה להם גם מקנה הצאן והבקר. ודע כי אלו היו נפשות חצוניות מצד עשו שעליו נאמר ורב יעבוד צעיר והם ערבובייא מסטרא דרך וז"ש בספר הזוהר כי לא מצריים היו אלא עמלקים וכו' ה' מינים הנזכר שם בפרשת בראשית בפסוק המה הגבורים וכו' ובזה יתבאר טעם ויאהב יצחק את עשו לסיבת כי ציד בפיו הם אלו הערב רב שהיו מתחברים אז בו והיו עתידים להתגייר נודע כי הגרים מחמת יראה הם מסטרא דפחד יצחק ולא באלה בחר ה' כי אם בזרעו יעקב.

הערב רב שולטים על ישראל

הראשים על ישראל יהיו בכל אתר ואתר – הערב רב, וכל יראי השם יהיו בצער ובדוחק תחתם – המה יהיו הדיינין ויקבלו שוחד, ותמלא הארץ חמס מפניהם.

ה"רעיא מהימנא" מביא (בפרשת נשא דף קכ"ו), וזה לשונו: ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעיא ככלב מת דסרח בינייהו, דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בין מלכוון ואתהדרו אנון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקודשא בריך היא דאתמר בהו (יחזקאל ל"ד ל"א): "ואתן צאני וצאן מרעיתי אדם אתם", ולית לון יכולת למעבד טיבו עם תלמיד חכם ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו,ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין, אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון, ואפילו חיי שעה, וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדחקא ביגונא חשיבין ככלבים, בנים המסולאים בפז, איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות? דלא אשכחו אכסניא בינייהו, ואנון ערב רב אנון עתירין בשלוה בחדוא בלא צערא בלא יגונא כלל, גזלנין מרי שוחד דאנון דינין רישי עמא "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (בראשית ז' ג'), עליהם אתמר(איכה א' ה'): "היו צריה לראש…"

הערב רב יש להם קימה פתאום – זהו הסימן
 לדעת שהם אינם מצד הקדושה

עוד מהרב הקדוש מקאמרנא: כל תשוקת הערב רב לקפוץ בראש.

הרבי הקדוש מסאסוב אמר: כל מה שיש בקדושה יש נגדו בסטרא אחרא. הצדיקים כפופים לפני הסטרא אחרא, כי דרכם צלחה.  יש מפורסמים שמפרסם אותם הסמאל – ראש