פרשת אחרי מות- זוהר תורה

 

 

 

 

 

 

ספר זוהר תורה

פרשת אחרי מות

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן וגו'", "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וגו'", אמר רבי יהודה, כיון שכתוב: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה", למה פעם אחר, "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ", שהרי בדבור הראשון די.

דיבור אחד מהמלכות ודיבור אחד מז"א

אלא כך למדנו, כתוב: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו" (ויקרא א, א), וכתוב: "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה'" (שמות כד, א), והרי נתבאר הענין, שבתחלה מדרגה אחת, ואחר כך מדרגה אחרת, אף כאן, "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה" מדרגה אחת, ואחר כך "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ" מדרגה אחרת, [א] והכל במשקל אחד עולה, ומן שורש אחד הכל נתחבר.

f   f    f

נדב ואביהו נחשבו כמתים לפי שלא היה להם בנים

רבי יצחק אמר כתוב: "אַחֲרֵי מוֹת", וכתוב: "וַיָּמֻתוּ", כיון שאמר: "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" האם לא נדע שהם מתו, אלא כך למדנו, שתי מיתות מתו, אחת לפני ה', ואחת שלא היו להם בנים, שכל מי שאינו זוכה לבנים, חשוב כמת, לפיכך כתוב: "אַחֲרֵי מוֹת", "וַיָּמֻתוּ".

f   f    f

רבי אלעזר אמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן וגו'", מקרא זה יש לעיין בו, כי נראה שהוא מיותר, שהרי כתוב אחריו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ", הרי כאן התחלת הפרשה, וזה המקרא שמקודם למה נכתב, שכתוב: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה", מה זה שאמר לו?

הקטרת ניתנה דוקא לאהרן בשביל שהיה מרבה שלום בעולם

אלא בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא העבודה של קטרת הסמים לאהרן, רצה שלא ישתמש בזה איש אחר בחיי אהרן, מה הטעם, לפי שאהרן הרבה שלום בעולם, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה מבקש להרבות שלום בעולם, על ידך ירבה שלום למעלה, הרי קטרת הסמים יהיה מסור בידך מכאן ולהלאה, ובחייך אל ישתמש בו אדם אחר, נדב ואביהו הקדימו בחיי אביהם להקריב מה שלא נמסר להם, ודבר זה גרם להם שטעו בו.

נדב ואביהו דחקו השעה בחיי אביהם לפיכך טעו בה

ולמדנו, שמשה היה מהרהר מי גרם להם טעות זה, והיה מיצר, מה כתוב: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן", ומה אמר לו, "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ", בהקריבם לא כתוב, אלא בקרבתם, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, זה גרם להם, שדחקו השעה בחיי אביהם, וטעו בזה, וזהו שכתוב: "אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" (ויקרא י, א), אותם לא צוה, אבל לאהרן צוה.

f   f    f

            ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­                                                                                                                                                                                                                              היו צריכים לשתף את אהרן בתיקונים שהיו רוצים לעשות

רבי יוסי אמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן", אחרי מות נדב ואביהו צריך לומר, מפני מה אמר סתם "שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן", והרי ידוע שבניו היו, אלא כך למדנו, שעד עתה לא עמדו ברשותם, אלא ברשות אביהם, ולפיכך "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ", שהם דחקו את השעה בחיי אביהם, והכל היה בעבור חטא ההוא שעשו, שכתוב: "בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה" (במדבר ג, ד).

על ידי זה גרמו אחיזת החיצונים שנקראים אש זרה

שלמדנו מה שבמקום אחד כתוב בהקריבם "לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה", ובמקום אחד כתוב: "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'", זה וזה היה, ולפיכך כתוב כאן בני אהרן, וכתוב בקרבתם [ב].

f   f    f

מיתת בני אהרן מכפרת על ישראל

למדנו, שאמר רבי יוסי, תקנו החכמים לקרות ביום הכפורים פרשה זו, כדי לכפר על ישראל בגלות, ובעבור זה נסדר לומר סדר עבודת יום הזה ביום הכפורים, לפי שמיתתם של בני אהרן מכפר על ישראל.

המצטער על מיתת צדיקים מוחלין לו כל עוונותיו

מכאן למדנו, כל אדם שרבונו שולח עליו יסורין, כפרה על חטאיו הם, וכל מי שמצטער על יסורי הצדיקים, מעבירים את חטאיו מן העולם, ועל כן ביום זה קורין אחרי מות שני בני אהרן, שישמע העם, ויצטערו על מיתת הצדיקים, ויכופר להם חטאותם, וכל המצטער על מיתת הצדיקים, או מוריד דמעות עליהם, מכריז הקדוש ברוך הוא עליו, ואומר: "וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר" (ישעיהו ו, ז), ולא עוד אלא שלא ימותו בניו בימיו, ועליו כתוב: "יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וגו'" (שם נג, י).

f   f    f

ביום הכיפורים עוסקין במיתת בני אהרן וזה במקום הקרבנות

עוד אמרו, בכל זמן שהצדיקים מסתלקים מן העולם, נסתלק הדין מן העולם, ומיתת הצדיקים מכפרת על חטאי הדור, ועל כן הפרשה של מיתת בני אהרן נקראת ביום הכפורים, להיות כפרה על חטאות ישראל.

אמר הקדוש ברוך הוא, התעסקו במיתת הצדיקים האלה, ויחשב לכם כאילו אתם מקריבים קרבנות ביום הזה לכפר עליכם.

שלמדנו, כל זמן שישראל יהיו בגלות, ולא יקרבו קרבנות ביום הזה, ואותן השני שעירים לא יוכלו להיקרב, יהיה להם לזכרון שני בני אהרן, ויכפר עליהם.

f   f    f

נשמתם לא נאבדו

אמר רבי חייא, בוא וראה, בני אהרן לא נמצא בישראל כמוהם, מלבד משה ואהרן, והם נקראו "אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כד, יא), ולפי שטעו לפני המלך הקדוש, מתו, וכי הקדוש ברוך הוא רצה להמיתם, והרי למדנו בסוד המשנה, שהקדוש ברוך הוא עושה חסד בכל, ואפילו עם רשעי עולם שאינו רוצה להאבידם, ואותן צדיקי אמת התעלה על דעתך שהם נאבדו מן העולם, זכות שלהם היכן היא, זכות אביהם היכן היא, וכמו כן זכותו של משה, ואיך נחשוב שהם נאבדו.

אלא כך למדנו מן המנורה הקדושה, [ג] שחס הקדוש ברוך הוא על כבודם, ונשרפו הגופות שלהם מבפנים, ונשמותיהם לא נאבדו, וזה נתבאר.

f   f    f

למה אנשים אינם מתעוררים משנתם לחשוב שיגיע יום הדין?

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וגו'". רבי שמעון פתח ואמר: "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא וגו'" (קהלת א, ז), אמר רבי שמעון, מתפלא אני על בני העולם, שהרי אין להם עינים לראות, ולב להבין, ואין יודעים, ואין נותנים לבם להסתכל ברצון רבונם, איך הם ישנים ואין מתעוררים משנתם, טרם שיבוא יום ההוא שיכסה עליהם חשך וערפל, ויתבע רבון הפקדון ההוא דין וחשבון מהם.

אין מטה אזנו לשמוע הכרוז

והכרוז בכל יום קורא להם, ונשמתם מעידה בהם בכל יום ולילה, התורה מרימה קולה לכל צד, מכרזת ואומרת: "עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי" (משלי א, כב), "מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ" (שם ט, ד), "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי" (שם פסוק ה), ואין מי שיטה אזנו, ואין מי שיתעורר לבו.

עתידה תורה להשתכח מדורות אחרונים

בוא וראה, שעתידים דורות האחרונים, שתשתכח התורה מהם, וחכמי לב יאספו למקומם, ולא יהיה נמצא מי שיסגר ויפתח, ווי לדור ההוא.

כדורו של רבי שמעון לא יהיה עד שמשיח יבוא

ומכאן ולהלאה לא יהיה דור כדור הזה, עד הדור שיבא מלך המשיח, והדעת יתעורר בעולם, שכתוב: "כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם" (ירמיהו לא, לג).

הנהר נקרא יובל וכן חיים שמו

בוא וראה, כתיב: "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" (בראשית ב, י), ולמדנו מה שמו של הנהר ההוא, ביארנו כי יובל שמו, שכתוב: "וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו" (ירמיהו יז, ח). ובספרו של רב המנונא סבא, חיים שמו, שמשם יוצא חיים לעולם, והם נקראים חיי המלך, [ד] והרי נתבאר, שאותו העץ הגדול והתקיף, אשר מזון לכל בו, נקרא עץ חיים, עץ שנטע שרשיו באותן החיים, והכל עולה יפה.

הנהר משקה את הנטיעות והעצים

ולמדנו, שהנהר ההוא הוציא נחלים עמוקים, בשמן המשחה, [ה] להשקות הגן, ולהרוות עצים ונטיעות, שכתוב: "יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע" (תהלים קד, טז).

השפע יורד לנצח והוד ומשם ליסוד הנקרא צדיק

ואותן הנחלים מתפשטים ונמשכים ונאספים בשני עמודים, הנקראים יכין ובועז, [ו] ומשם יוצאים כל אותן הנחלים, ונובעים במדרגה אחת הנקראת צדיק, [ז] שכתוב: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה).

השפע יורד למלכות הנקראת חכמה תתאה

וכולם הולכים ונאספים למקום ההוא שנקרא ים, והוא ים החכמה, זהו שכתוב: "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וגו'" (קהלת א, ז). [ח]

השפע זורם תדיר לנצח והוד ושם מתעכב עד שנכנס ליסוד

ואפשר תאמר, שהנחלים מגיעים למקום זה ונפסקים ואין חוזרים אחר כך,[ט] כתוב: "אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת" (שם), לפי שהנהר ההוא אינו פוסק לעולם, שם הם שבים, לאיזה מקום שבים, לאותן שני העמודים נצח והוד, ללכת בהמדרגה צדיק, להמציא ברכה ושמחה.

וזהו הסוד שלמדנו: "לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ" (תהלים קד, כו), זה צדיק.

עיני כולם נשואות אל היסוד שישפיע שפע למלכות ומשם להם

"כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ" (שם קד, כז), איזו עתו, זו מלכות שנקראת עתו של צדיק, [י] ולפיכך כולם מחכים לעתו הזאת, כולם שנזונים למטה, ממקום זה נזונים, וזה הסוד שכתוב: "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ" (שם פסוק טו), כמו שביארנו.

בעת הייחוד כל העולמות שרויים בשמחה

ובוא וראה, בשעה שזה הכל ממתיק לעתו, ומתחבר עמה, אז כל העולמות בשמחה, כל העולמות בברכות, אז שלום נמצא בעליונים ותחתונים.

על ידי מידת הכהנים שהוא חסד יורד למלכות שפע

וכאשר גורמים רשעי עולם, שלא יהיה נמצא שם ברכות מאותן הנחלים, ויונקת עת זו מצד הדין הקשה, אז דינים נתעוררים בעולם, ושלום לא נמצא, וכאשר מבקשים בני העולם להתברך, אין יכולים אלא על ידי הכהן, לבעבור שיתעורר כתר שלו, ותתברך מדת המלכות, [יא] וברכות תהיינה נמצאות בכל העולמות.

כשחוזרים בתשובה יכולים לעורר על ידי מידת החסד את השפע כמקודם

למדנו, שאז שאל משה מלפני הקדוש ברוך הוא דבר זה, ואמר לו, אם בני העולם ישובו לפניך, על ידי מי מתברכים, אמר לו הקדוש ברוך הוא, ולי אתה אומר, "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ", שהרי בידו נמסרות הברכות למעלה ולמטה.

f   f    f

אהרן לא יטעה להביא אל הקודש המלכות דקליפה

וכאן בא הקדוש ברוך הוא להזהיר לאהרן, שלא יטעה באותו החטא שטעו בניו, שהרי עת זו ידוע, ולפיכך אל יטעה לחבר עת אחרת אל המלך, [יב] זהו שכתוב: "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ", כלומר אף על פי שיראה זמן שנמסרה ביד אחרת הנהגת העולם, מכל מקום לא יהיה נמסר בידו לייחד בו לקרבו אל הקודש, [יג] שהרי אני ושמי אחד הוא, ולפיכך "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵ"ת אֶל הַקֹּדֶשׁ".

רק המלכות דקדושה יביא אל הקודש

ואם רוצה לדעת במה יבא, בזאת, "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ, שזאת הזו היא עת שנאחזת בשמי, [יד] כעת זו הנאחזת בשמי יבא אל הקדש.

האם נאבדו בני אהרן כמו עדת קרח?

רבי אלעזר שאל לאביו, ואמר לו, כתוב אצל בני אהרן: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ" (ויקרא י, ב), וכתוב בעדת קרח, "וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ" (במדבר טז, לה), היש לחשוב ששקולים זה כזה?

עדת קרח נאבדו נפשותם ולא בני אהרן

אמר לו רבי שמעון, בני אהרן אינם כמוהם, שלא כתוב בהם אבדה כמו בעדת קרח, שכתוב בהם: "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (במדבר טז, לג), וכתוב: "הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ" (שם יז, כז), להכליל אותן שהקריבו קטרת הסמים ר"ן איש, שנאבדו בודאי, אבל אלו לא נאבדו.

למה לא כתוב מתי כן יכול להכנס?

עוד שאל, שכתוב: "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ", וכתוב: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ", כיון שאמר "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת", מדוע לא כתב באיזה זמן יכנס?

אין הכונה שלא יבוא בכל זמן אלא שלא יביא את המלכות דקליפה

אמר לו רבי שמעון, הרי זה נאמר, וידעו הכהנים את הזמן, אבל כאן בא להזהיר על מה שחטאו בניו.

נחת רוח הגדול ביותר לה' הוא הקטורת

בוא וראה, כל הקרבנות וכל העולות, הם ריח ניחח להקדוש ברוך הוא, אבל לא כמו הקטרת, שהקטרת מעולה מהכל, ולפיכך היו מכניסים אותו בפנים בחשאי, וזה נתבאר.

בקטורת נענשו יותר מהכל כשהקטירו בבמות

ולפיכך לא נענש כל איש בשאר קרבנות ועולות כמו בקטרת, שכל מעשה הקדוש ברוך הוא נתחבר ונתקשר בזה יותר מבכל עבודות, ועל כן נקראת קטרת, וזהו שנאמר: "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב" (משלי כז, ט).

f   f    f

יש עת רצון ויש עת דין

רבי אבא אמר, "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וגו'", זמנים יש לפני הקדוש ברוך הוא להמצא בהם רצון, ולהמצא ברכות, ולהתפלל תפלות, ולפעמים אין עת רצון, וברכות אינן מזדמנות, ודינים קשים נתעוררים בעולם, ולפעמים הדין תולה.

תלוי לפי חדשים בשנה

בוא וראה, זמנים יש בשנה שיש בהם עת רצון, וזמנים יש בשנה שהדין נמצא, וזמנים יש בשנה שהדין נמצא ותולה. [טו]

תלוי לפי ימים בחודש

זמנים יש בחדשים שעת רצון נמצאת בהם, וזמנים יש בחדשים שדינים נמצאים ותולים על כולם. [טז]

תלוי לפי ימים בשבוע

זמנים יש בשבועות שעת רצון נמצאת, וזמנים יש בשבוע שהדינים נמצאים בעולם. [יז]

תלוי גם בימים עצמם

זמנים יש בימים שעת רצון נמצאת בעולם, והעולם נמתק,[יח] וזמנים יש בימים שדינים תלוים ונמצאים, וכמו כן אפילו בשעות.

מנלן? מאלו הפסוקים

ועל זה כתוב: "וְעֵת לְכָל חֵפֶץ וגו'" (קהלת ג, א), וכתוב: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן" (תהלים סט, יד), וכתוב: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ וגו'" (ישעיהו נה, ו), וכתוב: "לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה" (תהלים י, א), וכתוב: "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי" (ירמיהו לא, ב), ולפעמים שהוא קרוב, שכתוב: "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו" (תהלים קמה, יח), לפיכך "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וגו'".

f   f    f

כשהשכינה נגלית הכרובים מקישים בכנפיהם ואומרים שירה

"כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ", הכהן לא ראה את השכינה בשעה שהיה נכנס, אלא ענן היה יורד, וכאשר היה יורד היה מגיע על הכפרת, אז נתעוררו כנפי הכרובים, והיו מקישות בהן, ואמרו שירה.

שירה זו אמרו

ומה השירה שאמרו, "כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד וְנוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים" (דברי הימים א' טז, כה). כך אמרו כשהיו מרימים כנפיהם, ובשעה שפרסו אותן אמרו, "כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַה' שָׁמַיִם עָשָׂה" (תהלים צו, ה).

כשהיו מחפים על הכפורת אמרו, "לִפְנֵי ה' כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים" (שם צח, ט).

וכנפי הכרובים עולות ויורדות, ומזמרים שירה, מכסים הכפורת, ומנשאים אותן, זהו שכתוב "סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם" (שמות כה, כ), סוככים דוקא. [יט]

הכהן כששמע קולם היה מניח הקטורת

וקולם היה שומע הכהן במקדש, אז הניח את הקטרת במקומו ונתכוון מה שצריך לכוון, לבעבור שיתברך הכל, ומניין שקולם היה נשמע, ככתוב: "וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל וגו'" (יחזקאל א, כד), וכתוב "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו וגו' מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז, פט).

מישרים הכונה על שני הכרובים

אמר רבי יוסי, "וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים" (תהלים צח, ט), מהו במישרים, ככתוב: "מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ" (שיר השירים א, ד), להכליל שני הכרובים שהיו בדמות זכר ונקבה, מישרים ודאי, [כ] זהו שכתוב "וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים".

לכל דבר צריך להיות זכר ונקבה

רבי יצחק אמר, מכאן למדנו, שבכל מקום שלא נמצא זכר ונקבה, אינם כדאי לראות פני השכינה, זהו שכתוב: "יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ" (תהלים קמ, יד), ולמדנו כתוב: "צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב, ד), היינו בחינת זכר ונקבה, [כא] אף כאן הכרובים זכר ונקבה, ועליהם כתוב: "אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים" (תהלים צט ד), "וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים", ובעבור זה "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו", וזה נתבאר.

הקדוש ברוך הוא מכניס הצדיקים בשלו בשביל שרוצה בכבודם

בי יהודה אמר "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", זכאים הם הצדיקים שהקדוש ברוך הוא מבקש בכבודם, ולמדנו, מלך בשר ודם אם אדם רוכב על סוס שלו, בן מות הוא, והקדוש ברוך הוא הרכיב לאליהו על שלו, שכתוב: "וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם וגו'" (מלכים ב' ב, יא), כאן מה כתוב, "וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", והקדוש ברוך הוא הכניסו למשה בענן, ככתוב "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן" (שמות כד, יח), בתוך הענן ממש, "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", זהו שכתוב: "וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן" (ישעיהו ד, ה), וכתוב: "כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם" (שמות מ, לח), וכתוב: "וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן" (שמות לד, ה), "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת".

כל מעשה הכרובים היו בנס לשמח השכינה

למדנו בענין המקום שהיו שורים בו הכרובים, כמו שנתבאר, שהכרובים בנס היו יושבים.

ולמדנו שג' פעמים ביום נעשה נס בכנפיהם, בשעה שנתגלה עליהם קדושת המלך, הם מעצמם היו מנשאים כנפיהם, ויפרסו אותן, ויכסו על הכפרת, אחר כך היו מרפים כנפיהם ונדבקו בגופותם, ככתוב: "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה" (שמות כה, כ), פורשי ולא פרושי, [כב] סוככים ולא סכוכים, והיינו שבנס היו עומדים ומשמחים בהשכינה.

f   f    f