דעו נאמנה כי כמעט כל הבשר בהמה הנמכר היום הוא בכלל לא גלאט כשר רק גלאט טריפה/ מלבד זה שעוברים על חמשה הלכות שחיטה הלכה למשה מסיני
להורדה ספר על כשרות: SAR_KASRUSH_4_NO._11
דברי מרן עובדיה יוסף זצוקלל"ה-
המקור :להורדה: מהכרעותיו המחמירות של הרב עובדיה יוסף זצ"ל
http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/skira.asp?id=230
אכילת בשר "חלק"
רבים מצרכני הבשר ערים להבחנה בין כשרות "רגילה" ובין כשרות מהודרת המציינת שהתוצרת היא "גלאט" כלומר "חלק". הבדלים אחדים יש בין כשרות "רגילה" לכשרות המהודרת, העיקרי בהם יסודו בשאלת היחס ההלכתי לבשר בהמה שנמצאה ברֵיאתה סרכה (רקמה דבוקה). נסביר. בהמה שנמצאה בריאתה סרכה, יש להניח שניקבה ריאתה לפני שחיטתה והיא בגדר "טרפה" ואסורה באכילה. יש כמה מן הראשונים הסבורים שאם ניתן להסיר את הדיבוק בקילוף בציפורן או במיעוך וכדומה, הבהמה כשרה, ויש מי שסבורים שהיא טרפה. הרשב"א יצא חוצץ נגד המיעוך, והורה שאם השוחט נוהג כן, יש להעבירו מתפקידו. וכן פסק לימים רבי יוסף קארו:
כל מקום שאסרו סרוכת הריאה, אין הפרש בין שתהא הסרכא דקה כחוט השערה בין שתהא עבה וחזקה ורחבה כגודל, ולא כאותם שממעכים ביד, ואם נתמעכה תולין להקל. וכל הנוהג כן, כאילו מאכיל טריפות לישראל10.
אבל הרמ"א11 פוסק ש"יש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם… תולין להקל". הוא מודה שזו "קולא גדולה" אבל:
כבר נהגו כל בני מדינות אלו, ואין למחות בידם, מאחר שיש להם על מה שיסמוכו. ומכל מקום, צריך להיות הבודק ירא אלהים שיודע ליזהר למעך בנחת שלא ינתק בכח… המנהג בעירנו למשמש ולמעך בכל הסרכות, ואין חילוק בין סרכא לסרכא.
אף כאן יש לציין שמלבד האשכנזים, יש קהילות "ספרדיות" חשובות בצפון אפריקה ובפרס ובתימן שנהגו בהן להקל למעך את הסרכות.
הרב עובדיה נשאל בעניין מי שנוהג לאכול בשר "חלק", והוזמן לסעודת מצווה משפחתית שהגישו בה בשר "כשר" בלבד, אם מותר לו לאכול ממנו. הרב עובדיה ניצל תשובה זו12 כדי להבהיר באריכות את האיסור המוחלט לשיטתו לאכול בשר שאינו "חלק":
פתח דברי יאיר להודיע בקיצור נמרץ חומר הענין, כי בעוונותינו הרבים כמעט שנשתכח הדבר גם מאנשים החרדים לדבר ה', והמדקדקים במצות, ואילו כאן מחוסר ידיעה פשׂתה המספחת לאכול סתם בשר כשר… ואינם נזהרים לדרוש מהקצב אך ורק בשר שחתום עליו חלק או גלאט, וכגון דא מצוה רבה לאודועי, ובפרט לדידן הספרדים ועדות המזרח… אין להקל בזה בשום צד כלל.
הרב יוסף סבור שלאמתו של דבר אף האשכנזים צריכים לנהוג בארץ ישראל כמרן, וכל שכן הספרדים.
נכון הוא שבמקרה שנשאל עליו, שיש בו מצד אחד שאלת שלום בית וכבוד המשפחה, ומצד שני אין מדובר בבשר שידוע שהייתה בו סרכה, "יש להתיר למי שנזהר לאכול בשר חלק בלבד לסעוד על שלחנו של מי שאינו נזהר בזה ואוכל בשר כשר מן הבא בידו, ובפרט במקום סעודת מצוה".
עם זאת, כשאין מדובר בשעת הדחק, הרב יוסף מחייב לאכול רק בשר "חלק". הכרעתו זו, שתוצאותיה הכלכליות ברורות, מנוסחת בלשון מחייבת, אף על פי שהרב עובדיה יודע שיש מי שפסק לקולה, וכאמור אף בין הפוסקים הספרדים.
פאה נכרית ככיסוי ראש לנשים
בתלמוד הירושלמי13 נאמר שאישה נשואה רשאית לצאת לחצרה "בקפלטין", אך אינה רשאית לצאת בו למבוי, ובוודאי לא לרשות הרבים. ומהו "קפלטין" זה? רבי נתן מרומי (המאה הי') בעל הערוך (ערך קפליטין) אומר: "פירוש קפליטין בלשון רומי שער ותלתלים ופאה נכרית". אף על פי כן, הרב יהושע בעז (איטליה, המאה הט"ז), בעל "שלטי הגיבורים"14, התיר לנשים לכסות את ראשיהן בפאה נכרית, ואילו הרב יששכר בער איילנבורג (פולין, המאה הי"ז), בעל שו"ת "באר שבע", יצא חוצץ נגדו, ואסר זאת בלשון תקיפה ביותר15. מן המפורסמות, מאז ועד היום מהלכות שתי השיטות הלכה למעשה בקרב נשות ישראל. ופסק מרן בית יוסף:
איזו היא דת יהודית? הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית: יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחות… בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה16.
הרב עובדיה יוסף נתן את דעתו לסוגיה הזאת לא פעם, וגם כאן הכריע בתקיפות להחמיר ולאסור לבישת פאה נכרית. וזה לשונו:
לשאלת רבים וכן שלמים, אם מותר לאשה נשואה לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית לראשה במקום מטפחת או כובע. וכבר גליתי דעתי בזה בקצרה… להחמיר17.
לדעתו, כן הכריע רובן המכריע של הפוסקים במהלך הדורות. ולא זו בלבד, אלא שנראה לו כי גם מי שהקל בשעתו היה אוסר את הפאה בזמן הזה, כשהפאות הנכריות נראות ממש כשיער.
בזמן הזה, שבעוונותינו הרבים רבות בנות פרוצות הולכות בגילוי ראש ברשות הרבים, הרי גם ההולכת בפאה נכרית גורמת להרהורי עבירה, כי מאין ידע הרואה שפאה נכרית בראשה? והוא יסבור כי שערותיה הן, ויבאו לידי פריצות והרהורי עבירה הקשים מעבירה, ששער באשה ערוה… ולכן גם המנהג הזה, שידוע לנו שנוסד על פי איזה נשים ההולכות על פי האופנה החדשה, ונסחפים אחר הזרם של המודרניות, אשר כל חלקה טובה הכאיבו, נראה שמצוה וחובה לשרש אחר המנהג הרע הזה, ולהחזיר עטרה ליושנה, בדרכי הצניעות, על פי תורתנו הקדושה.
הרב עובדיה מציין שידוע לו כי הרב עובדיה הדאיה, פוסק ספרדי חשוב וראש ישיבת המקובלים בית אל, סבר אחרת והתיר לחבוש פאה נכרית18. יתרה מזאת. הרב עובדיה מודע לעובדה "שעינינו הרואות כמה נשי רבנים ואדמורי"ם שמקילות בזה". ואולם הוא סבור שהן עושות זאת שלא ברצון בעליהן:
וידעתי מכמה רבנים שאין ידם תקיפה למחות בנשותיהם על פתגם דנא [=דבר זה], אף על פי שאין דעתם נוחה ממנהג זה… וההכרח לא יגונה ולא ישובח… ואין לנו ללמוד ממנהג נשים שאין להן חכמה אלא בפלך, שאנו אין לנו אלא דברי רבותינו הפוסקים.
והוא ממשיך:
מצוה רבה לפרסם האיסור ברבים, ובפרט לספרדיות שנהגו לאסור מימות עולם ומשנים קדמוניות, ורק כעת התחילו ללמוד מאלו המורות היתר לעצמן שלא ברצון חכמים, דילפי הני נשי [=שלומדות אלה הנשים] מקלקלתא ולא מתקנתא. ומצוה להודיען שזוהי פירצה חמורה בגדר הצניעות של בנות ישראל הכשרות… (ומה מאד יש להזהיר את עורכי העתונות הדתיים שנעשה להם כהיתר לפרסם המקומות שמוכרים פאה נכרית, ומכשילים בזה את הרבים). וכל אשה המקבלת עליה לשמור לעשות ככל דברי רבותינו הפוסקים שאסרו הדבר בכל תוקף, ולצאת אך ורק בכובע או מטפחת המכסה את כל ראשה, תתברך בכל הברכות שבתורה, ובמזוני רויחי ובבני סמיכי, ותזכה לראות זרע קודש בנים גדולים בתורה ויראת ה' טהורה, מורי הוראות בישראל.
אמור מעתה. לא זו בלבד שהרב עובדיה מודע לדעת המתירים לחבוש פאה נכרית. הוא גם יודע שמדובר בנוהג רווח מאוד בציבור תורני המקפיד על קלה כחמורה, ועם זאת הוא כותב נחרצות שרק כך יש לנהוג: כובע או מטפחת, ובשום אופן לא פאה נכרית.
