ספר המנהיג בישראל כהלכתה- ביאור גדול להבין מי הם הערב רב האמיתי והסימנים לכך

ביאור גדול להבין מי הם הערב רב – בספר המנהיג בישראל כהלכתה / נא להפיץ בכל העולם / המנהיג שאין בו כל הסימנים האלו זה הערב רב האמיתי על פי חז"ל מדרים והזוהר הקדוש

ספר
המנהיג בישראל כהלכתה

להורדה: המנהיג בישראל כהלכתה

– בשער –

ויכוח בין תלמידי הבעש"ט זי"ע איזהו הדבר העיקרי שראש ומנהיג הדור צריך להשגיח עליו

בספר ברכות אברהם (פ' ואתחנן) כתב שמעתי שתלמידי הרבי ישראל בעל שם טוב ז"ל היו יושבים ביחד ומתווכחים איזהו הדבר העקרי שראש ומנהיג הדור צריך להשגיח עליו.

יש מהם אמרו, שהעיקר הוא להשגיח על הזביחה שיהיה השו"ב ירא שמים, וכן בכל שאר ענינים השייכים לזה כי ח"ו מאכלות אסורים מטמטמים את הלב.

ויש שאמרו עירובין הוא העיקר כי הלכות שבת כהררים התלויים בשערה (חגיגה ד-י ע"א) והאיסור חמור מאוד.

ויש אמרו מקוה היא העיקר להשגיח שהמקוה תהיה כשרה בלי שום חשש, כי אם יסוד בנין האדם הוא חס ושלום בלי כשרות קשה לו מאוד להתגבר על הרע ר"ל.

ואחר זה אמר להם מרן הריבש"ט ז"ל בזה הלשון, תיתי לי כי בעת הזאת פלפלו גם כן במתיבתא דרקיע איזה מהם עיקר ואמרו כמר וכמר.

והסימן הוא במקרא (חבקוק ג') בזע"ם תצעד ארץ ר"ת "זביחה, "עירובין, "מקוה, כל אלה הם יסוד הארץ. עכ"ל.

ראשי הגולה שהשפעתם מגיעים לכל העולם נתפסים על כל העולם מפני גודל כח השפעתם במחאה

"אמר רב פפא והני דבי ריש גלותא נתפסים על כולי עלמא. א"ר חנינא מאי דכתיב "ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו" אם שרים חטאו זקנים מה חטאו, אלא אימא על זקנים [פי' סנהדרין] שלא מיחו בשרים". (שבת נד:)

מי שבידו לשפוט ואינו שופט נענש

רב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל אתאי ההיא איתתא קא צווחה קמיה ולא הוה משגח בה א"ל לא סבר ליה מר אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה א"ל שיננא רישך בקרירי רישא דרישיך בחמימי הא יתיב מר עוקבא אב ב"ד דכתיב בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רוע מעלליהם וגו'. (שבת נה.) רישך בקרירי: אני שאני רבך איני נכוה אבל מר עוקבא שהוא ראש לי ולך ואב ב"ד יכווה בחמין. דכתיב בית דוד וכו'. לא ענש אלא מי שבידו לשפוט. חוץ מדבר זה: שנאמר במקרא זה שהוציא דבור לטובה ומפני עונש תוכחה חזר בו. עכ"ל.

מסירות נפש למנוע להחטיא את ישראל גורם שיעשו ניסים על ידו

אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא. ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה. ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא. ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא ואילו רק יהודה. כי הוה שליף חד מסאניה אתא מטרא. ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם. אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם. כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא. סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה. אגלאי מילתא דכותית היא. שיימוה בארבע מאה זוזי. אמר לא מה שמך אמרה ליה מתון. אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא. (ברכות כ.)

רב ומורה החביב על עדתו אינו סימן יפה

צורבא מרבנן דמרחמין לה בני מתא לאו משום דמעלו טפי אלא משום דלא מוכח להו במלי דשמיא. (כתובות קה:)

צדיק גמור שאינו מוחה הרי צדיק שאינו גמור ונענש בעון זה

בגמ' ע"ז (דף ד' ע"א) אמר ר' אבא בר כהנא מאי דכתיב חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, ולא והכתיב והכרתי ממך צדיק ורשע. בצדיק שאינו גמור אבל צדיק גמור לא, והכתיב וממקדשי תחלו, ותני ר' יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה מאלף ועד תיו, התם נמי כיון שהיה בידם למחות ולא מיחו הוי להו כצדיקים שאינם גמורים עכ"ל.

תלמידי חכמים מתים בקצירת ימים על שאינם נוקמים ונוטרים כנחש על דברי תורה ויראת שמים. (אבות דרבי נתן פרק כט)

אסור לו לדיין רב מורה ומנהיג לירא מפני איש באמירת תוכחה

בספרי פרשת דברים "לא תגורו מפני איש" וז"ל: לא תגורו מפני איש שמא תאמר מתירא אני מאיש פלוני שמא יהרגני, שמא יהרוג את בני ביתי, שמא ידליק את גדשי, או שמא יקצוץ את נטיעותי, ת"ל לא תגורו מפני איש עכ"ל, (הובא במגדול עוז).

הקב"ה העמיד את שם ועבר שיהיו מוחין ומתרין בדורם

ברבה פרשת וירא (סי' נב) על הפסוק "ויהי כאשר התעו אותי אלקים מבית אבי" וז"ל: א"ר חנין הלואי נדרוש הדין קריא בתלת אפין וניפוק ידוי בשעה שבקשו או"ה לזדווג לי עד שאני בבית אבי נתקיים עלי הקב"ה ובשעה שבקשו אוה"ע להתעות אותי נגלה עלי הקב"ה ואמר לי לך לך ובשעה שבקשו אוה"ע לתעות מדרכיו של הקב"ה העמיד להם שני גדולי' משל בית אבא שם ועבר והיו מתרין בהן עכ"ל.

ובילקוט עה"פ הנ"ל (סי' צ"א) כתב וז"ל: ובשעה שבקשו אוה"ע להתעות אותי מדרכיו של הקב"ה העמיד להן הקב"ה שני גדולי' משל בית אבא כגון שם ועבר והי' מתרין בהם עכ"ל.

מי שהיה בידו למחות ולא מוחה הגם שלמד ולימד ושמר ועשה הרי זה בכלל ארור ונקרא רשע

למד אדם ולימד, ושמר ועשה, והיה סיפק בידו למחות ולא מיחה הרי זה בכלל ארור אשר לא יקים וגו' לא למד אדם ולא עשה ולא שמר ולא למד לאחרים ולא היה סיפק בידו למחות ומיחה הרי זה בכלל ברוך. (ויקרא רבה כה)

חובה על רבני הדור לעמוד נגד פרצת הדור

במדרש רבה רות ויהי בימי שפוט השופטים וז"ל: (יחזקאל י"ג) כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו מה השועל הזה מצפה בחרבות לכשיראה בני אדם לאיזה צד יהי' בורח כך כשועלים בחרבות נביאיך לא עליתם בפרצות כמשה, למי הי' דומה משה רבינו לרועה נאמן שנפלה גדר סמוך לחשכה עמד וגדרה משלש רוחותי' נשתייר פרצה ולא הי' לו שעה לגדרה ועמד הוא בתוך הפרצה, בא ארי ועמד כנגדו, בא זאב ועמד כנגדו, אבל אתם לא עמדתם בתוך הפרצה כמשה, שאילו עליתם בפרצות כמשה הייתם יכולין לעמוד במלחמה ביום אף ד' עכ"ל. (ועיין בילקוט יחזקאל ק' י"ג)

הפירצה באה מהגדולים

בבראשית רבה פ' כ"ו וז"ל: בני אלקים רשב"י קרא להון בני דייניא, תני רשב"י כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, כומריא גונבין אלהיא מאן מומי ביה או מאן מקרב עכ"ל. [פי' המתנות כהונה משל בהכומרים שהם כהני עבודת כוכבים גונבים עבודת כוכבים ומראים שאין בה ממש. מי ישבע שוב בה או מי יקריב אליה קרבן עכ"ל].

אברהם אבינו אינו מניח להקב"ה וממשיך להוכיח בני דורו

בשוחר טוב (ק' קי"ח) על פסוק "מן המצר קראתי" וז"ל: חמשה צדיקים עמדו בעולם נח ועבר ושם ואשור ואברהם, נח לא הקפיד לעבור אלא עמד ונטע לו כרם, שם ועבר הטמינו את עצמן אשור אמר היאך אני דר בין שני רשעים הללו הלך לו שנאמר מן הארץ ההיא יצא אשור, אברהם צדקתו עומדת לעד אינו מניח להקב"ה ואף הקב"ה לא הניחו שנאמר אני ד' אשר הוצאתיך עכ"ל.

הקב"ה מעמיד נביאים בגלות שיוכיחו את העם ויחזירים למוטב

בתורת כהנים פ' בחוקתי והבאתי אותם בארץ אויביהם וז"ל: זו מדה טובה לישראל שלא יהיו ישראל אומרים הואיל וגלינו בין אוה"ע נעשה כמעשיהם אני איני מניחם אלא אני מעמיד נביאי עליהם ומחזירן אותם למוטב תחת כנפי ומנין שנאמר והעולה על רוחכם הי' לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' כגוים וכמשפחות האדמה אלא חי אני נאום ד' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם על כרחכם שלא בטובתכם ממליך אני מלכותי עליכם עכ"ל.

הצדיק צריך למחות ולהתבזות ולסבול הכאות מישראל על כבודו ית"ש

אמר לה הקדוש ברוך הוא (למידת הדין) הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים (ולפיכך הצדיקים נצולין). אמרה לו היה בידם למחות ולא מחו. אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מחו בהם לא היו מקבלין מהם. אמרה לו אם גלוי וידוע לפניך לפניהם מי גלוי ולפיכך היה להם למחות ולהתבזות על קדושת שמך ולסבול הכאות מישראל. (מדרש תנחומא תזריע ט)

אין להחניף לשום איש בתוכחה

בתנחומא פ' שופטים וז"ל: מעשה באחד שהי' לו דין עם מלך ממלכי בית חשמונאי ועמד לפני ר' שמעון בן שטח א"ל אין יש לי אצל המלך אמר ר' שמעון בן שטח להם לאותן דיינים שדנין עמו אם משגר אני בשביל המלך אתם מוכיחים אותו אומרים לו הן שגר בשבילו בא ונתנו את כסאו וישב בצד שמעון א"ל שמעון בן שטח עמוד על רגליך ותן את הדין א"ל וכי דנין את המלך פנה לימינו כבשו הדיינין את פניהם בקרקע לשמאלו כבשו פניהם בקרקע בא המלאך וחבטן בקרקע עד שיצאה נשמתן מיד נזדעזע המלך מיד אמר לי' שמעון בן שטח עמוד על רגליך ותן את הדין שלא לפני אתה עומד אלא לפני מי שאמר והי' העולם שנאמר [דברי' י"ט] ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ד' מיד עמד על רגליו ונתן את הדין לכך צריך שיהיו הדיינין נוהגין אימה בעצמן והבעלי דינין נוהגי' אימה בעצמן כביכול להקב"ה הם דנין שכך אמר יהושפט לדיינין כי לא לאדם תשפוטו כי אם לד' [ד"ה ב' ט'] עכ"ל. (ומעשה זה הובא ג"כ במס' סנהדרין דף י"ט ע"א קצת בלשון אחר)

קח את כל ראשי העם והוקע אותם, בראשי העם תלה על שלא מיחו בבני אדם. (תנחומא בלק יט)

עוונות ישראל וחטאתם תלויים בראשי דייניהם

בילקוט (יחזקאל סי' שמ"א) וז"ל: בן אדם צפה נתתיך באמרי לרשע הה"ד ואשימם בראשיכם אם שמרתם את התורה הרי ראשיכם שמורים ואם לאו אינם שמורים מלמד שאשמיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם עכ"ל.

בילקוט דברים (סי' תת"ב) ואשימם בראשיכם וז"ל: דבר אחר אם שמרתם את דבריכם הרי ראשיכם שמורים ואל לאו אינם שמורים מלמד שאשמיהם של ישראל תלוים בראשי דייניהם וכן הוא אומר בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל באמרי לרשע וגו' ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו וגומר עכ"ל.

כשאין הגדולים עושים מה שמוטל עליהם אשמת ישראל תלויה בראשם

כשישראל נשמעין לגדוליהן ואין הגדולים עושים צרכיהן אשמה תלוי' בראשיהן של גדולי', ואם לאו, תלוי בראשי עצמן. וכשאין הגדולים עושין צרכיהן, מה כתיב ד' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו וגו' עכ"ל.

צדיקים ומנהיגים שבדור צריכין למחות ולהתבזות ולסבול הכאות מישראל

בתנחומא פ' תזריע כתב וז"ל: אמר לו הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו כדי שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה וימותו מיד ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה נכנסו קטיגורי' לפני הקב"ה אמרה לפניו רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו א"ל הקב"ה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמרה לו הי' בידם למחות ולא מיחו אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא היו מקבלין מהם, אמרה לפניו רבש"ע אם לפניך גלוי וידוע, לפניהם מי גלוי, לפיכך הי' להם למחות ולהתבזות עבור קדושת שמך ולקבל על עצמם ולסבול הכאות מישראל כמו שהיו הנביאים סובלין מישראל שהרי ירמי' סבל כמה צרות מישראל וישעי' כמו כן דכתיב (ישעיה נ') "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים" ושאר הנביאים, מיד חזר הקב"ה ואמר למלאכי חבלה זקן ובחור ונשים וטף תהרגו למשחית עכ"ל.

ובילקוט יחזקאל מוסיף על זה: קפצה קטיגורי' לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע מפני מה אתם חס עליהם, איזה מהם נפצע מוחו עליך, איזה מהם נתן נפשו על קדושת שמך, באותו שעה אמר הקב"ה יפה למדה קטיגוריא הה"ד "וממקדשי תחלו" עכ"ל. (ילקוט יחזקאל קפיטל ט' סימן שמ"ט)

רב המחניף ואינו מוכיח ראוי שכל הקקלות שבתורה יבואו עליו

רב המחניף למי שמלא עוונות בשביל בצע כסף שבידו ואומר לו "צדיק אתה" ראוי שיבואו עליו כל הקללות שבתורה, אבל מי שמוכיח חבירו שיחזור בו נוטל ברכות אותו המתוכח אם קבל עליו וחוזר בו גם הוא מקבל ברכות. (ילקוט דברים תשצג)

אסור לרב לעצור ולהמנע מלומר דבריו

לא תגורו מפני איש אל תכנס דבריך מפני איש, שלא תירא מפני פלוני שלא יהרג את בנך, ושלא ידליק את גדישתך, ושלא יקוץ נטיעותיך, כי המשפט לאלקים. (ילקוט)

הצדיקים צריכים למסור נפשם על קדושת השם שלא יחטא הדור

רבי איבו אמר, אמר הקב"ה הא חרב בהמ"ק אל תגעו בצדיקים, ורבנין אמרין, אמר הקב"ה והא אין בידיהם כדי שטר, באותה שעה קפצה קטיגוריא לפני הקב"ה, רבש"ע מפני מה אתה חס עליהם, איזה מהם נפצע מוחו עליך, איזה מהם נתן נפשו על קדושת שמך, באותה שעה אמר הקב"ה יפה למדת קטגוריא ה"ד וממקדשי תחלו, (ועיין מ"ר איכה ע"פ ולא זכר הדום רגלו). (ילקוט יחזקאל ט')

נח היה מוחה בדור המבול לכך נקרא איש צדיק

בבראשית רבה (פרשה ל' פסוק ז) וז"ל: איש כל מקום שנאמר איש צדיק מומחה, שכל ק"כ שנה הי' נוטע ארזי' וקצצן אמרו למה כדין, אמר להון כן אמר מארי דעלמא דהוא מייתא מבולא על עלמא א"ל אין איתא מבולא, לא אתא אלא על ביתי' דההוא גברא, הה"ד לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, אמר ר' אבא בר כהנא כרוז אחד עמד לי בדור המבול זה נח תמן אמרין כרוז ליה לפיד ליה בוז, שהיו מבזין עליו, והיו קוראין ליה ביזיא סבא עכ"ל, הרי שרבותינו אמרו שהי' מוחים בדורם.

וכן מובא במדרש רבה (איכה ב') וז"ל: והכו אל תחוס עינכם ואל תחמולו בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו, והאיך זה. אלא באותה שעה קפצה קטיגוריא לפני כסא הכבוד אמרה לפניו רבון העולם, איזה מהן נהרג על שמך, איזה מהן נפצע מוחו על שמך, איזה מהן נתן נפשו על שמך, עכ"ל.

כשמנהיגי הדור וראשיה רואין דבר עבירה והופכין פניהם ממנו, גם הקב"ה עושה להם כן

ברבה איכה בפסוק "ויצא מבת ציון כל הדרה היו שרי' כאילים" וז"ל: רבי סימון בשם ר' שמעון בר אבא ורשב"ל בשם ר' יהושע, מה אילים הללו בשעת שרב הופכין פניהם אלו תחת אלו כך היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר להם הקב"ה תבא שעה ואני עושה לכם כן עכ"ל.

המנהיגים צריכים להוכיח גם כשמבזים אותם ומלעיגים עליהם

ותוכחתי לא אביתם (משלי א, ה). זה ירמיה שכל תוכחה ותוכחה שהיה מוכיח את ישראל היו מבזין אותו ומלעיגים עליו. אמר להם ירמי' חייכם [עתיד] יום לבא, כשם שהייתם מלעיגין עלי ומשחקים בי, לשחוק ולהלעיג עליכם, מנין ממה שכתוב אחריו (שם פסוק כו) גם אני באידכם אשחק וגו'. (מדרש משלי פ"א פל"ב)

מי שאינו מוחה עובר על ג' לאוין

מי שרואה עוברי עבירה ואינו מוחה עובר בשלשה לאוין. זה לשון הזוה"ק בפרשת ויחי: ואל תקנא בעושי עולה, דלא תשגח בעובדיהון, ולא תיתי לקנאה עלייהו, דכל מאן דחמי עובדיהון ולא קני לקב"ה, אעבר על תלת לאוין, דכתיב (שמות כ ג) לא יהיה לך אלהי"ם אחרים על פני, לא תעשה לך פסל וכל תמונה, לא תשתחוה להם ולא תעבדם, כי אנכי יהו"ה אלהי"ך אל קנא, בגין כך בעי ליה לבר נש לאתפרשא מנייהו, ולמסטי אורחיה מנייהו, על דא אתפרשנא וסטינא ארחאי. (זוהר הקדוש, חלק א', דף רלט.)

ענשים ופגעים קשים ומרים למי שאינו מוכיח

מי שבידו להוכיח ואינו מוכיח נלקה בצרעת. (זוהר הקדוש, חלק ג', דף מו:)

הצדיק שנתפס בעון הדור הנגעים באים על פניו

מובא בזוהר הקדוש: מי שהקב"ה מיסרהו בנגעים שתחת בגדיו הם יסורים של אהבה, אך אם הם בפניו לא של אהבה הם, זולת אם נתפס בעוון הדור, שהיה בידו למחות ולא מיחה, אז אף אם הוא צדיק גמור מייסרו הקב"ה בעוון הדור, שהנגעים באים על פניו.

שכר המקנא לכבוד השי"ת

כל ההוא בר נש דמקני לה לקודשא בריך הוא לא יכיל מלאכא דמותא לשלטא בה כשאר בני נשא. (זוהר הקדוש, חלק ג, דף כט:)

צדיק אינו נותן שינה לעיניו

הצדיק אינו נותן שינה לעיניו ביום ובלילה עד שמוכיח הרשעים ומביאם שישובי בתשובה. (זוהר הקדוש, חלק א, כ:)

אברהם מודיע שיש מנהיג בעולם שיצרו ומנהיגו בוויכוחים הוכחה אוסף אסיפות ודורש לפניהם מחבר ספרים מעמיד ישיבות וראשי ישיבות עד שמחזיר האנשים לדרך האמת

ז"ל הרמב"ם: בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו כיון שהכיר וידע התחיל לשוב תשובות על בני ארץ כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר בצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולא ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והי' מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ד' אל עולם וכיון שהי' העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו הי' מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וישב יצחק בגרר מלמד ומזהיר ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם עכ"ל. (רמב"ם ה' עכו"ם הלכה ג' פ"א)

הרב צריך לסבול ולהוכיח

כתב הרמב"ם ז"ל בספר המורה (ח"ג פ' כ"ט): בדבר מה שהי' לאברהם אבינו ע"ה עם בני דורו, וז"ל שם באמצע הדברים: אין ספק אצלי שהוא ע"ה כאשר חלק על דעת בני אדם כולם, שהיו מקללים ומגנים ומבזים אותו התועים ההם, וכאשר סבל הכל בעבור השם, וכן הדין לעשות לכבודו, עכל"ק.

הרי שדייק הרמב"ם בלשונו הק' "וכן הדין לעשות לכבודו" כדי להורות לכל שאין זה מכח חומרא או מצד מדת חסידות רק מצד הדין יש לעשות כן לסבול ולהתבזות בעבור כבוד שמו יתברך.

הדיינים חייבים לרוב את ריב ה'

ז"ל הרמב"ם: וכן יש לדיין לעשות מריבה עם הראוי לריב עמו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולהשביעו באלקים בעל כרחו שלא יעשה או שלא עשה שנאמר ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלקים עכ"ל. (רמב"ם ה' סנהדרין פ' כ"ד ה"ח)

המנהיגים חייבים לסבול מאנשי דורם

ז"ל הרמב"ם: ואצוה את שופטיכם זו אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק צא ולמד ממשה רבן של כל הנביאים כיון ששלחו הקב"ה במצרים ונאמר "ויצום אל בני ישראל", אמרו מפי הקבלה שאמר להם למשה ולאהרון על מנת שיהיו מקללים אתכם וסוקלין אתכם באבנים עכ"ל. (רמב"ם ה' סנהדרין פ' כ"ה ה"ב)

כהן משוח מלחמה מוכיח את אנשי המלחמה

ז"ל הרמב"ם בספר המצות (מצוה קצ"א): הוא שצונו שנמנה כהן שיוכיח לעם תוכחת המלחמה ויחזור מי שאינו ראוי לו להלחם או לחולשה בעבור שתהי' מחשבתו בענין יחייב לו מיעוט גבורה למלחמה והם ג' דברים שביאר הכתוב ואח"כ יכנסו למלחמה וזה הכהן נקרא כהן משיח מלחמה, ויאמר בתוכחת הלשון האמור בתורה ויוסף על זה מאמרים יעוררו הלבבות למלחמה ויביאם לסכן את עצמם לעזור דת ד' לעבדו ולשמור מצותיו ולהנקם מסכלים המפסידים יושר המדינות והוא אמרו יתעלה כקרבכם למלחמה ונגש הכהן עכ"ל הזהב.

לה

בית דין חייבים להעמיד שומרים שלא יבואו לידי עבירה

חייבים ב"ד להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגגות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה וכן יזהירו בדבר הזה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה ולא ימשכו ביין שלא יבואו לידי עבירה עכ"ל. (רמב"ם ה' יו"ט פ"ו ה' כ"א)

רב המוכיח את הרבים עושה קורת רוח לפני קונו. (תנא דבי אליהו רבה ג)

דבר הלכה ומסור גם ביד הפריצים יש למחות הגם שמזהירים שימירי דתם

בתשובת הרדב"ז (ח"א סי' קפ"ז) כתב וז"ל: שאלת ממני אודיעך דעתי באלו הפריצים העוברים עבירות ביד רמה ובשאט נפש וכשבאים לייסר אותם אומרים שימירו, האם נייסר אותם ולא נחוש או לא?

תשובה: כל ימי אני מצטער על זה כי על כן תפוג תורה ואין כח לכוף את הרשעים ועל זה אני מתפלל בכל יום שלא תארע תקלה על ידי אבל מ"מ אגיד לך דעתי בזה, לכאורה היה נראה לומר להניח אותם לעבור על קצת מצות כדי שלא יעברו על כל גופי תורה, תדע דהא כתבו המפורשים דכייפינן לגרש בטענת מאיס עלי כדי שלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה הרי שאנו מתירין לגרש שלא מן הדין משום שלא תצאנה לתרבות רעה, אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאין מכאן ראיה כלל דבהך כפייה אין אנו עוברים על דברי תורה דכיון שכופין אותי עד שיאמר רוצה אני אנן סהדי דגמר בדעתו לגרש ברצון כדי לשמוע דברי חכמים וסמכינן אהך טעמא כדי שלא תצאנה לתרבות רעה, אבל להתיר דבר האסור כדי שלא תצאנה אין לנו וכ"ש שלא נתיר לעבור על שום מצוה מפני חששא זו, וא"ת הא ניחא שלא נתיר אנו דבר של איסור, אבל לא נייסר אותו ולא נמחה בידו מפני חששא זו, הא ודאיליתא שהרי כולנו עריבים זה לזה וקרא כתיב ואם העלם יעלימו וגו', ותו שאם באנו לחוש לזה תתבטל התורה לגמרי כיון שיתפרסם הדבר שבשביל חששא זו אנו מעלימים עינינו מהרשעים, בני עולה יוסיפו לחטוא וירבה הגזל והחמס והניאוף וכיוצא בזה ולא מתקיים התורה אלא בשרידים, וכן מצינו בכל דור ודור שמיסרים את הרשעים ולא חששו לחששא זו, ותו דכי היכא דקיי"ל אין מעבירין על המצות ואין מדקדקים אם זו קלה או חמורה כך אין מעבירין על העבירות אעפ"י שזו קלה וזו חמורה, וכיון שמוטל עלינו לייסרו על עבירה זו שבא לידינו אין מעבירין עליה, ותו דכיון שהוציא אותו מפיו סופו לעשותו,וכן ראינו כמה פעמים שאעפ"י שלא נייסר אותו הולך ופושע בלא סיבה, ולכן ראוי לעשות המוטל עלינו ואם יצא יצא ואנחנו נושענו מערבותו שאין אנו עריבים במומרים והכי משמע קידושין ע"ב ע"א ממאי דאמר רבינו הקדוש בשעת פטירתו בדרך נבואה דר' אחי בר' יאשיה שמתינהו להנהו דאקפי פירא בכוורי וחללו שבת ואשתמוד משום דשמתינהו, ואיכא למידק מאי אשמעינן תלמודא בהך מלתא ורבינו הקדוש גופי' למאי הלכתא ניבא דבר זה, אלא לאשמעינן דאפילו אם נראה לחכמים מפני שהם מנדין או מחרימים או מיסרים יצא לתרבות רעה לא יניחו בעבור זה מלדון ומלעשות כהלכה,ולפי הנראה לא הי' שם חילול שבת מן התורה אלא מדרבנן מדשמתינהו ותו לא, ואפ"ה לא חשש כ"ש בנידן דידן שעוברים על התורה דודאי מוטל עלינו לקיים תורתינו ויהי' מה שיהי' אח"כ, ואע"ג שכתבתי כל זה להלכה, מ"מ יש למנהיג הדור להיות מתון בדברים כאלה, לפי שאין כל האנשים שווין ולא כל העבירות שוות, הא כיצד אדם שהוא רגיל בעבירות ובוטח בעצמו בטענתו אין חוששין לו ויהי' מה, ונעמיד התורה, ואם אינו רגיל, וקרוב הדבר שישמע, ממשיכין אותו בדברים עד שישוב מעט מעט ואין ממהרין להענישו מפני התקלה וכן כל כיוצא בזה והכל לפי ראות עיני הדיין והמנהיג, ובלבד שיהיו כל מעשיו לשם שמים; ע"כ התשובה. [ועיין בספר חסידים סי' קפ"א מובא לקמן שער כ"ה דף מ' ע"א]

הפריש הרב מאיסור תורה לדעה אחת אפילו בשוק

בשו"ע יו"ד (סי' ש"ג סעיף א') וז"ל: הרואה כלאים של תורה על חבירו אפי' הי' מהלך בשוק קופץ לו וקורעו מעליו מיד ואפי' הי' רבו וי"א דאם הי' הלובש שוגג א"צ לומר לו בשוק דמשום כבוד הבריות ישתוק ואל יפרישנו משוגג עכ"ל.

חייבין להכנס בספק עונש מהשררה ולהחזיק הנידוי על שעבר בינו לבין קונו כדי להחזיק הדת והתורה

בשו"ת תרומת הדשן (סי' רע"ו) וז"ל: שאלה חכם נידה אחד בשביל שהלך עם חבירו בערכאות של גוים ולא רצה לדון עמו בדיני היהודים כי סמך על תקיפתו עם הערכאות שיזכה בוודאי לפניהם,וכאשר נידה החכם על ככה גרם עם השררה שגזרו בקנס חמור שכל מי שיחזיק נידוי על זה פלוני ילקה בכובד וחומר, מחוייבים הציבור לכנוס בספק סכנה של עונש השררה שיחזיקו הנידוי ואולי יענשו או אין צריכין?

תשובה: יראה דלא מחוייבין ליכנס בסכנת עונש השררה בכה"ג, והאריך וסיים וז"ל: אמנם נראה דוקא בכה"ג שנתנדה בדברים שבינו לבין חבירו עבור עניני ממון וכה"ג, שסוברין השררה שלהם הכח והממשלה לשפוט ולדון ולגזור ולצוות כרצונם, ואין כאן פריקת עול הדת והתורה אם הולך בתוקף ובאלמות עם חבירו, אבל אם החרימוהו ונידוהו בשביל שעבר עבירות בפרהסיא בדברים שבינו לבין המקום ב"ה, כה"ג מחייבינן נפשינו ליכנס בספק עונש כדי להחזיק דתינו ותורתינו, ומשום קדושת השם, כדאשכחן פרק מי שמתו דר' אדא בר אהבה חזא לההוא גברא דהוי לבוש מלבוש כלאים סבר דישראל הוא קרעינהו מיניה בשוקא, וחשיב התם דמסר נפשו על קדושת השם,דמסתמא היה לו לירא מן הלובש ולא חש ומסר נפשיה, וצריך לתת לב לפי הענין עכ"ל.

ביו"ד (סי' של"ד סעי' מ"ח) וז"ל: אם נידוהו לאדם אחד על שעבר עבירה וגזר השר עונש על מי שיחזיק הנידוי חייבים ליכנס בספק עונש כדי להחזיק דתינו אבל אם נידוהו על דברים שבינו לחבירו כגון שהוליכו לערכאות אין אנו חייבים ליכנס בסכנת העונש עכ"ל.

באין אפשרות למחות בוודאי שאסור להחניף

במסכת סוטה (דף מ"א ע"א) וז"ל: וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות, אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה. בגמ' ע"ב תנא משמיה דר' נתן באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כליה שהחניפו לו לאגריפס בתו' ד"ה אותו יום וז"ל: ירושלמי תני ר' חנינא ברבי גמליאל אומר הרבה חללים נפלו באותו יום שהחניפו לו, ותמוה הדבר לומר אם היה ראוי מדין תורה כיון דאמו היתה מישראל, ותי' דלהיות מלך ישראל צריך להיות מאביו ואמו מישראל, וסיימו התוס' וז"ל: וזו היתה החנופה שמלך בזרוע שלא כדין תורה והודו לו והחזיקו בכך, נהי שלא יכלו למחות היה להם לשתוק לא להחזיקו, וזהו עונש החנופה בדבר עבירה שמחניף לחבירו מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקב"ה ועושה לעין של מעלה כאילו אינו רואה עכ"ל הזהב. ועי' במג"א (סי' קנ"ו) בסופו שהביא דברי תוספות אלה שם בקיצור להלכה. (מחנה חיים)

יחוס רק על כבוד ה'

מי שיושב על כסא הרבנות לא יחוס על עצמו, רק על כבוד ה' יהיו עניניו ולבו תמיד. (שו"ת "כתב סופר" אבן העזר סימן מז)

משה הוכיח ויסר בפרהסיא במקום חילול ה'

בפרשת כי תשא על הפסוק "ויעמוד משה בשער המחנה" כתב הרמב"ן וז"ל: וטעם ויעמוד משה בשער המחנה דבק במה שאמר, כי כיון שראה את העם שהיו לשמצה ולקלסה באויביהם, וזה חילול השם, עמד בשער המחנה וקרא בקול גדול מי לד' אלי והרג בפרהסיא כל עובדי עגל כדי שישמע הדבר בקמיהם ויתקדש שם שמים בהם תחת החילול שעשו עכ"ל.

מי שאינו מוחה על העוברים פי ד' עובר על לאו "ולא תשא עליו חטא"

מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב ומושכי העון הרי הוא נענש מפשעיהם לכל חטאותם, ועובר בלאו שנאמר "ולא תשא עליו חטא" וכו' וחובה על כל ירא אף כי אוהב טהור לב להעיר קנאה וכו', עד כאן לשונו. (שערי תשובה לרבינו יונה, שער ג, אות נט)

עונשו החמור של הדיין שמסלק עצמו מלהעניש את החייב בדין

ברקאנטי פרשת משפטים על פסוק ואלה המשפטים וז"ל: הדן דין אמת לאמיתו ונתפש (כיצד), כגון דיין שמדקדק דקדוקין לזכות לרשע, דתנינא בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה כדי לעשות סייג לתורה, והדיין מסלק עצמו מלהענישו ומדקדק בענין הדין למצא פתח לזכות אותו מן הדין ממש, והוא דין (פי' והוא דין אמת לפי הדין אם לא שהשעה צריכה לכך, לבוש) כשהקב"ה דן את העולם אותו הדיין נתפש עליו, ומסתלק מן העולם קודם זמנו, ואם לאו (פי' שלא נתפש הדיין עצמו. לבוש) עליו כתב (איוב יח, יט) "לא נין ולא נכד בעמו" כשעצמו אינו נתפש נתפש זרעו, עכ"ל.

אזהרות להמנהיגים שלא יעשה פשרות על חשבון התורה

בספר העקידה שער כ' (ומביאו ג"כ בתשובת מחנה חיים חלק ב' או"ח סי' ה' באריכות עיי"ש) אחרי אריכות דברים על ענין אם יש לבי"ד להניח לעבור בפומבי חטא קל כדי שלא לגרום חטאים גדולים כגון איסור אשת איש כתב וז"ל: ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים או ברשות בי"ד, חטאת יחיד הוא והוא בעונו ימות, על ידי בית דין של מעלה, או על ידי בית דין של מטה, וכל ישראל נקיים כמו שהיה עון פלגש בגבעה, אם היה בית דין שלהם מוסרין האנשים הרשעים ההם לבדם ביד ישראל, ואמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים, והדת ניתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זמה ועון פלילי וחטאת הקהל כולו, ולא ניתן למחילה אם לא בפורעניות הקהל, כמו שהיה בבני בנימין, על השתתפם בעון, והוא היה עון סדום כמו שביארנו, שהם ובתי דינין שלהם הסכימו, שלא להחזיק יד עני ואביון, ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם, משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים, ומי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק בבינה ונחלה בתורת אלקית, אמנם מה שנגפו על זה ישראל פעמים עם שכבר למדו ז"ל מסמיכת הספור טעם מספיק והוא עון פסל מיכה אשר לא מחו וכו'. עכ"ל העקידה.

התבונן נא היטב באלו הדבורים שאין להתיר לעשות חטא קל כדי למנוע מלעשות חטאים גדולים, ולא כמו בדורותינו אלה בעוה"ר אשר מהפכים דברי אלקים חיים ועושים פשרות ומוותרים הרבה גופי תורה, באמרם כדי להציל מעבירות יותר גדולות, ועל ידי זה ירדנו ירידה אחר ירידה בעוה"ר, אוי לנו מה שעלתה בימינו, ואין לנו להשען רק על אבינו שבשמים.

במה דורשים

צריך לדרוש מדברים שנכשלין בהם יותר מלדרוש להם פשטים. (פרי חדש יורה דעה סימן פב)

תוכן דרשת הרב יהיה דברי מוסר

עיקר הדרשה צריך שתהיה ללמד את חוקי האלוקים ואת תורותיו… וגם להמשיך לב השומעים באגדה המדריכים ליראת השם למנעם מחטא לפניו יתברך שמו ובתשובה ולא יכון להראות את עצמו שהוא חכם ויודע לדרוש פסוק או מאמר בכמה פנים. (ב"ח סימן ר"צ, ושירי כנסת הגדולה)

גדול הרודה עבריינים ומקיים לא תגורו יזכה למחיצת פינחס המקנא ורעה אליו לא תאונה. (פתחי תשובה סימן שלד בשם בכור שור)

אמירת תוכחה דוחה סעודה שלישית

רב הדורש לעם חוקי האלוקים ולהכניס בלבבם יראת שמים ונתאחר לבוא לבית המדרש לא יניח הדרשה בשביל סעודה שלישית לפי שלימוד תורה ויראת שמים לרבים קודם לכל המצוות שבתורה. (שולחן ערוך הגר"ז אורח חיים ר"צ, ד)

מזה (מפינחס) ילמד האדם שיקנא את קנאת ה' צב-אות כשרואה איזה חילול השם או חילול התורה. ראה איך החזיק לו השם יתברך טובה וחנות וברית שלום, עד כאן לשונו. (של"ה הקדוש בעשרה הלולים)

פרנס העוסק בצרכי ציבור אסור לסגף עצמו כי על ידי חלישותו יפסיד האחרים

בספר חסידים סימן תקכ"ז וז"ל: אדם שצריכים לו רבים אין רשאי לסגף עצמו [ג]. אם רבים לומדים לפניו או מליץ למלך ולשרים ולשופטים וכיוצא בהם, [ד] כי אם לא יוכל לדבר אז אחרים מפסידים.

[ג] עיין ירושלמי דמאי (פ"ז ה"ג) ומג"א סי' תקע"א סק"ב, ובע"ח ע' תענית י"א ב אר"ש האי בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשירותיה, ועוד שם אין ת"ח רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים, ועיין בשע"ת סי' תקנ"א סע' ל"ו בשם תושבת הרשב"א ובש"ך יו"ד סי' רכ"ח ס"ק כ"ו שאם נדר להתענות ומתבטל מלמודו מותר להתיר אות נדר וכן לשחוט ולבדוק ולהורות יש להתיר כי בכולם יש מצה וע' לק' סי' תרי"ז.

[ד] ע' ירושלמי ברכות פ"ה ה"א העוסק בצרכי צבור כעוסק בדברי תורה.

על כל אחד מישראל לשמור שהמצוה לא תתבטל כללות החיוב היא על המצוות שלא תתבטל בעולם מאיש ישראל צריכין לרדות במקל למנוע עושק ורשע וגם להוכיח בנועם דברי אהבה להטות בנ"א ליישר עקמומית הלב. ויזהר להיות נאה דורש ונאה מקיים ואז יכניס אהבת ד' בלב השומע. (דברים יא, כב).

כי אם שמור תשמרון. צריך לדעת למה כפל לומר שמור תשמרון, עוד מה שמירה היא זאת

עוד ירצה לצוות על המצות שיהיו נשמרים בין ממנו בין מהזולת, והכונה בזה שלא יאמר אדם כי לי אם אשמור את עצמי לבל עבור על אחת מהמצות ואין עלי להצר על ביטול המצות מהזולת, לזה בא מאמר ה' שמור אתם תשמרון את מצות פירוש לבל יתבטלו מהזולת, ובנועם דברים אלו נתן טעם שחייב ה' לישראל בערבות, כי כלולות החיוב היא על המצות שלא תתבטל בעולם מאיש ישראל, ולזה כל שמתבטלת הרי נעשה פשיעה בנות בתינו, כי התורה לנו ניתנה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורשה (פסחים מ"ט:) ועל האדם חיוב שמירת ארוסתו לבל תהיה נעלבת מהזולת, כמו כן הדבר הזה אשה יראת ה' הקנו לנו מן השמים עלינו חיוב שמירתה לבל ישלחו ידם במה שאין התורה חפצה, וזה יהיה ע"י הכח אשר יהיה ביד המצטווים לרדות במקל ולמנוע עושק ורשע, גם להוכיח בנועם דברי אהבה וחיבה להטות לב בני אדם ליישר עקמומיות הלב, והוא אומרו לעשותה לאהבה וגו' ללכת בכל וגו' ולדבקה בו, פירוש מאמר לעשותה על דרך אומרם (יבמות ס"ג:) נאה דורש ונאה מקיים.

גם אמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:) כל איש שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, שהבא להזהיר בני אדם ולהטותם אל הדרך הישר צריך שיהיה הוא קודם לכן עושה את כל המצות, והוא אומרו לעשותה ואז יכניס אהבת ה' בלב שומע, והוא אומרו לאהבה פירוש פועל יוצא לשני שיפעיל פעולת אהבתו יתברך בלבות בני אדם לבל ישלחו יד בתורת ה', ואומרו ללכת בכל דרכיו כלל במאמר כל דרכיו לו' אפילו דברים שאינם במושג בנבראים והוא על דרך אומרם ז"ל (ב"מ פ"ה.) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, ואמרו עוד ז"ל (סנהדרין י"ט:) כאילו בראו, וכפי זה מה ה' בורא ויוצר כמו כן המכניס אהבתו יתברך בלב עם ה'. (אור החיים דברים י"א, כ"ב)

מוכיח שמשבח העוה"ב וממעיט העוה"ז צריך שיכיר הכרה חושיית בטוב העליון, וישיג ג"כ השגת טוב העוה"ז, דבלא"ה יאמרו הבריות אם הי' טועם הנאת עוה"ז ותענוגיו ל"ה ממאסו. וגם בענייני עוה"ב לא יאמנו דבריו לשכל הטבעי אם הוא עצמו אין דבריו אלא מפי האמונה.

ראה אנכי נותן וגו' (דברים יא, כו). צריך לדעת למה אמר לשון ראיה על הדברים, עוד אמרו אנכי, עוד למה אמר לשון יחיד כיון שכל הפרשה כולה בלשון רבנים נאמרה, ונראה שהכוונה היא כי לפי שבא להבחירם בעולם העליון ולהמעיט כל טובות עולם הזה, וכדי שיתאמתו אצלם הדברים צריך שהמוכיח יהיה בו ב' עניינים, א' שיכיר הכרה חושית בטוב העליון, והב' שהשיג השגת טוב עולם הזה וקנייניו, כי אם המוכיח יהיה מושלל מקנייני עולם הזה לא יאמנו דבריו למשיגי טובת עולם הזה כי יאמרו אין אומרים למי שלא ראה יבא ויגיד שאם היה טועם טעמי הנאות גדולת העולם הזה וקנייניו ותענוגיו לא היה ממאיסו ובוחר בזולתו ובזה לא יטו אזנם לקבל דבריו.

גם הבא להפליג בטוב עולם הבא לא יוצדקו ולא יאמנו דבריו לשכל הטבעי כל שהוא עצמו אין דבריו אלא מפי האמונה והוא לא ראה ולא ידע, ולזה אמר מושיע ורב האיש משה ראה אנכי פירוש אלי תראו ותצדיקו ותשכילו להצדיק הדברים, כי הוא השיג להכיר טוב עולם הזה כי היה גדול מאוד וגבור ומלך ועשיר גדול כאומרם ז"ל (שבת צ"ב.), ויפה דודי אף נעים גם בטוב העליון הכיר כי עלה שמים וטעם טעם עליון, ואחר שהשיג הכרה חושיות הכרת ב' דברים והשגתם אמר להם הדברים האמורים בענין כאשר אבאר, ואומרו ראה לשון יחיד כי ראיה זו כלן שוים בהכרתה כאיש א' שגלוי לכל השגת משה בעולם הזה ובעולם הבא. (אור החיים דברים יא, כו)

הצדיק צריך לעשות למען העם שיחזרו בתשובה

לא תראה את שור וגו'. פרשת זו באה לרמוז בפרטות חיוב התוכחות שצריכין בני אל חי צדיקי עולם לעשות לעם ה', והן אלה צדיקים יקראו לצד מעלתם אחים, כמו שהעירותיך שכינוי זה הוא מדריגה היותר מעולה שבכל כינויים אשר יתכנו בהם יחידי עם, (שמות רבה נ"ב) ואותם צוה ה' כי תראה את שור אלה הם בני אדם שנמשלו כבהמות והם צאן קדשים ולזה קראם שור ושה, אחיך שהוא הקב"ה, ויחס לו שם זה להעיר אל מי מקדושיו הוא מצוה שהם הצדיקים כמו שכתבנו.

ואומרו נדחים על דרך אומרו (לעיל ד') ונדחת והשתחוית להם וגו' שהעובר פי ה' יקרא נדח, ויצו ה' לבל יתעלם אלא ישיבם לאחיו הוא אלהי עולם וכפל לומר השב תשיבם, נתכוון כי מתחילה ישיבם לדרך הטוב ובזה יתקרבו אל אביהם שבשמים, והוא אומרו תשיבם לאחיך. (אור החיים פ' כו תצא פ' כ"ב)

אלה דברי תוכחה דברים קשים דיבור משה רק לאלה הדיינים

עוד ירצה להגיד הכתוב שכל מ' שנה שהיה משה רועה ישראל במדבר לא דבר להם קשות זולת אלה הדברים הוא שדבר קשות, והגם שמצינו שאמר להם (במדבר כ' י') שמעו נא המורים, לא אמר דבר זה לכללות ישראל אלא לחלק א' שהיו מורים הוראה, וכן אמרו בספר הזוהר, אבל לכל ישראל לא דיבר קשות זולת אלה, והוא מה שדקדק לומר אל כל ישראל פירוש אל כולם הוא שלא דבר קשות אלא אלה אבל לקצתן ימצא שדבר קשות חוץ מאלה. (אור החיים פרשת דברים)

רב צריך להוכיח בני עירו ולא יחשדם שישנאוהו על כך אלא יחזיקם בכשרות

עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (כתובות קה:) האי צורבא מרבנן דסנו ליה בני מאתיה משום דמוכח להו במילי דשמיא. ומעתה יאמר החכם למה לי קנאה למה לי שנאה ותחרות עם זרע ישראל ואחדל מהוכיח ואהיה אהוב ונחמד לכולן, לזה נתחכם ה' וקודם שצוהו להוכיח צוה לבני ישראל שלא ישנאוהו ואחר כך צוהו להוכיח שהרי ישראל מוזהרים מה' לבל ישנאוהו. ואם תאמר ומי יערבנו לעם שלא ישנאוהו וישמרו מצות לא תשנא, לזה אמר ולא תשא עליו חטא פירוש שלא יחשדם בחטא זה אלא יחזיקם בכשרות. ואומר לשון יחיד לשלול החשד אפילו מיחיד שיחזיק כל איש ישראל שלא ישנאו בשער מוכיח, ובזה יוכיח ויחזור ויוכיח עד שיקבלו מוסרו. (אור החיים ויקרא יט, יז)

לפקוח על כל דרכי בני אדם שלא יפרצו גדרי התורה

המורם מכל האמור דיצא לנו מוסר השכל על כל רב ודין המושל בגבורתו בקהל עדתו להיות עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם יחיד או רבים איש ואשה שלא יפרצו גדר התורה והמצוות (שם).

הגאולה תלויה בדרשות תוכחה

ראה עיני ספר חזיונות כתובים באצבע מיד הקודש רבינו הרב חיים ויטל זצוק"ל בכתב ידו ממש ושם נאמר דרבינו האריז"ל היה מזהירו תמיד ובחלום ידבר בו שירבה דרשיו להוכיח לעם ולהחזירם בתשובה ובזה תלויה הגאולה, ואין קץ לשכרו. (מחזיק ברכה להחיד"א אורח חיים רצ)

הדרוש של הרב ביהמד"ר הקהילה יהי' דברי תוכחה

עיקר הדרוש יהיה להזהיר להמון ישראל את כל תוקף פרטי העבירות שאדם דש בעקביו וענשן וכמה דינים שנכשלין בהם וכמו שכבר כתבו רבותא בתראי. (החיד"א במחזיק ברכה סימן רצ)

לגבי דין היושב על כסא ההוראה לא אמרינן מוטב שיהיו שוגגין דאף שיודע שלא יקבלו על ספק המועט שיקבלו חיובא רמי עלה להוכיח. (אברהם אזכר למהרא"ף, דף כט, אות מ)

מוכיחי הדור להחזירם למוטב ממתיקין הדינים ומרבים שלום בעולם, אבל כשחס ושלום הרע של הדור גובר עד שמקלקל התוכחה והמוסר מזה נתקלקל שלום העולם ועל ידי זה נעשה גרוש חס ושלום ונעשה מחלוקת בעולם. (לקוטי עצות ערך תוכחה)

הקב"ה כורת עמו ברית

כל מי שיש בידו יכולת למחות ומוחה ונוקם נקמות מהרשעים בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא כורת עמו ברית ולזרעו אחריו כמו שעשה לפינחס. (ראשית חכמה, שער הקדושה, פרק יב, בשם הר"י אבוהב זצ"ל)

יורה לבני אדם עבודת אלקים ויוכיחם

בחובת הלבבות שער הכניעה (פרק ו') וז"ל: והתשיעי שינקום מן הרשעים לכבוד הבורא, ואל תשיאהו מחילתו לבני אדם בצד עצמו, למחול בדברי האלקים, או למי שידבר בנביאיו וחסידיו וסגולתו, ואל ינהג בעושק בני אדם איש את רעהו, כמנהגו במחילתו להם בעשקם אותו, אך יציל העשוק ויעזור להוציא מיד העושק, כמו שכתוב (ירמיה נ"ח) דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק, ואמר (איוב כ"ט) ואשברה מתלעות עול. ויורה בני אדם עבודת האלקים, ויוכיחם ויכלימם, ויצום על הטוב ויזהירם מן הרע בידו ובלשונו כפי יכלתו, וימהר לקחת דיני האלקים ממי שחייב בהם, ולא יכנע ולא ישפל בזה, כמ"ש בפנחס (תהלים ק"ו) ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם, עכ"ל.

לפעמים רק החכם המוכיח שומע הבת קול שמעורר לתשובה וע"י שאתה המוכח, שומע בקולו כשומע בכרוז מלכו של עולם

"ונשמע פתגם" (אסתר א, כ). כבר ידעתם מה שאמר בזוהר (שמות ה, א; וע' אבות ו' ב): בת קול יוצאת בכל יום ומכרזת: 'שובו בנים שובבים'! (ירמיה ג, יד) ובת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה"!

דקשה, למי מכריזים, והלוא אין אנו שומעים כלום? אלא ודאי אף על גב דאיהו לא חזי, מזליה חזי, כמו שאמרו במסכת מגילה (ג, א). וכן הכא נמי, אף על גב דאיהו לא שמע, מזליה שמע, כדכתיב (תהלים קלט, יד): "נפלאים מעשיך" לשון כסוי, כמו (דברים יז, ח): "כי יפלא ממך דבר"; אפילו הכי, "ונפשי יודעת מאוד" (תהלים קלט, יד).

וזהו שלפעמים מתעורר באדם רוח טהרה מקול הקורא לאוזן נשמתו, ומכל מקום לא יזכה לזה רק השומע בקול החכם המוכיח. והיינו דכתיב (שם יא, יא): "והיה אם שמוע תשמע", כלומר: אם תשמע למוכיח באוזן בשר, תזכה לשמוע באוזן הלב כרוז מלכו של עולם. והיינו: "נשמע פתגם המלך" שעל ידי רוח הקודש ידעו בסיני זה הענין, ואמרו: ודאי שנשמע קול מוכיח, לפי שאז נזכה לשמוע פתגם המלך. (שבט מוסר פרק י"ט)

כשהמנהיג מוכיח לא ידבר רע על ישראל ומרע"ה נענש על זה

יהא אדם זהיר שלא לדבר דלטורין על ישראל; אפיל ישראל אינן עושים רצונו, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לדבר עליהם דבר טוב. וראיה מפורשת מאליהו הנביא, כדאיתא בדברי רבותינו ז"ל (שהש"ר א, ו), ומגדעון (ילקוט שופטים סב, בשם ילמדנו) וכל שכן שירגיל אדם עצמו במידה זו, לדון את חבירו לכף זכות לעולם. ואפילו בתוכחה יהיה נזהר מלדבר שמץ רע על ישראל, שעל ידי שאמר משה רבנו, עליו השלום לישראל (במדבר לב, יד. ועיין ילקוט ראובני כאן): "תרבות אנשים חטאים", יצא ממנו בן בנו שנעשה עבד לעבודת אלילים. וכן גם כן הובא בספר החסידים (סי' קלז) באזהרה גדולה על זה. (שבט מוסר פרק כ')

צדיק דווקא יכול להוכיח וגו', ולא אדם שאינו צדיק

.נקרא 'מוכיח', על שם שהוא דוקא יכול להוכיח, משום שדבריו נשמעים (ברכות ו, ב), לפי שהוא מנוקה מכל חטא, וכשאומר: טול קיסם מבין שניך, אינן יכולים לומר לו: טול קורה מבין עיניך (ערכין טז, ב). מה שאין כן שום אדם שאינו צדיק, שאין יכול להוכיח, לפי שאין דבריו נשמעים באמרם: טול קורה מבין עיניך. (שבט מוסר פרק ל"ט)

הרב אינו יכול להסתפק בזה שיש ספרי דינים ומוסר

האליהו רבא הליץ על הדרשנים, דהבעלי בתים כבר יש להם ספרים שמתוכם ילמדו דינים ומוסר ואין צריך לדרוש ולהגיד להם, ועם האדון הסליחה כי מה דעות יערוך קורא מן הספר ללשונותם לאיש על העדה המוכיח ומזהיר מה שעוברין עליו ואף זו מן התוכחות שלא למדו ספר או אינם מקימים. (חיד"א מחזיק ברכה סי' רצ)

לוקים מאה מכות

בספר הפנים (דף כד, אות מה) מחא מאה עוכלי בעוכלי על ראש הרבנים המתעצלים מלתקן פרצה זו על ידי תוכחה תדירית.

סז

מצות התוכחה היא חובה מכופלת על הראשים והמנהיגים החתם סופר ממשיל משה על זה:

בעת התחילו הפריצים להתבצבץ (בעיר פרעשבורג) עד שהתגברו והלכו מאד מאד, פתח החתם סופר ז"ל דברי תוכחת מוסר להשרידים אשר ה' קורא עליהם והמשל הזה אמר בדרשה אחת על אלה פורצי גדר כבזמנינו:

"מלך א' הי' לו בת אשר נפלה למשכב בחולי גדול, ומיד שלח אחרי אבירי הרופאים של בית המלך, אחרי הימים כאשר המלך הלך לבקר את בתו החולנית מצא אחד מן הרופאים עומד לפני חדר משכבה מזוין בכלי זין, וילך אחת הנה ואחת הנה כאחד מאנשי מלחמה, שאל אותו המלך מה טובו של דבר זה, אמר לו על משמרתי אדוני המלך אני עומד, הלא צוית אותנו שנהיה על ביתך להשגיח ולשמור מזג הבריאות של בית המלך ועתה כאשר שמענו וראינו שנפלה בתך לחולי גדול כל זמן שהיה מחשבה אצלינו שאפשר להביא לה מזור ותרופה היינו מחשבין ועושין כל דאפשר להיות לה רפואות תעלה, אמנם כעת אנו מבינים ויודעים שהחולי הזה אשר נפל על בתך אין לו רפואה בדרך הטבעי ואנושי לעולם, ואף גם שהחולי הזה טבעי שמדבק עצמו לכל המקרב אליו, ומעפש את האויר עד שכל השואב אותו האויר היא בסכנה גדולה, ומתייראין אנו ודואגים על כל הנשאר לבית המלך שלא ישלוט בם החולי הזה חס ושלום על ידי התקרבות אל חדר משכבה. על כן הסכמנו יחד להיותנו שומרים הפתחים למחות בכל תוקף ועוז שאל יבא אחד מבני בית המלך אל חדרה, ואל יקרב אל פסח ביתה".

זה המשל הנמשל אמר רבינו ז"ל על כל איש מישראל מוטל מצות תוכחה כדאמר קרא הוכח תוכיח וקו"ח על הראשים המנהיגים והם ממונים על בית מה"מ הקב"ה לשמור מזג בריאת בניו מה שנוגע לנפשם ולשמור נשמותם שלא תכלנה ולהזהירם ולומר להם זה הדרך לכו בה לחיי עולם (ל"ה). (זוהר דעת דף נ"ט)

מוסר השכל לרבנים מנהיגי הדור לעמוד על המשמר ולפעול לתיקון הדור

"אשר נשיא יחטא" אמרו חז"ל אשרי הדור אם הנשיא מתוודה על חטאיו כי אנשים שזכו להיות גדולים ליהודים שקולם נשמע בכל המדינה או בכל המדינות, המה עומדים לנס לרבנים אשר אין גובה להם ומכירים ערכם שהם רק שופטים ומורים לעירם, ואם הגיע העת שיראו הריסות הדת וחרבן התורה או שנסוגו גבולי אמונה ונעקרו מסורות המנהיגים אשר בהם העמדו דלתים ובריחים בעד בית ישראל ישימו יד לפה ולא ידברו מאומה כי כל איש ואיש יאמר בלבו מי אני ומה אנכי לפתוח בשער פי אם ארזי לבנון ואדירי התורה ישבו להם ולא יניעו שפתם ולא ידרכו קשתם בקול ד' בכח, אין זה אלא אחת משתים, שגדולי חקרי לב יבינו שאין זה הריסת הדת וחורבן התורה, או בחכמתם כי רב ידעו כי ארץ נתנה ביד רשעים ואין מידם מציל כי לא ישמעו לקול הקורא עם ד', גם אם הוא איש אשר כגובה ארזים גבהו ועל כן תפוג התורה, כי יש גבוה מעל גבוה וגבוה עליהם, ואם הנשיאים יחטאו, אז ירדו שאר (מנהגים) [מנהיגים] עשר מעלות אחורנית זה אחר זה, כמחז"ל רבה ואתחנן (סי' רפ"ט) וז"ל: כרובם כן חטאו לי כבודם בקלון אמרי (הושע ד') אמר ר"ש בר נחמני שכל מה שהגדולים עושים הדור עושה, כיצד:

הנשיא מתיר ואב ב"ד אומר הנשיא מתיר ואני אוסר.

והדיינים אומרים אב ב"ד מתיר ואנו אוסרים.

והשאר הדור אומרים הדיינים מתירין ואנו אוסרים.

מי גרם לכל הדור לחטוא?

הנשיא שחטא תחלה. עכ"ל.

ולכן אשרי לדור שהנשיא מביא קרבן על חטאתו, ואם גברו הצרות ועתקו עונות שהנשיאים דעתם נוחו בזה שאין טוב אלא שתיקה, ולא לצאת חלוץ למלחמה להשיב לכל שואל מיד בזריזות ובשמחה על כל מנהג אשר רוצים הפושעים לשנות אז יורדים יתר הרבנים אחורנית עד שאבן מקיר תזעק על בית ישראל ועל עם ד' כי נפלו ברשת הפושעים והכופרים אשר אומרים ערו ערו עד היסוד בה מגלי' טפח אפיקורסות ומכסים טפחיים המינות, ועל כן לא נתקררה דעת ישעי' בח"י קללות נמרצות עד שאמר ירהבו נער בזקן ונקלה בנכבד שזה יהי' ישועת ישראל שאם הזקן ישתוק לא ישתוק הנער מלהגיד לעמו פשעו ואם הנכבד יכף עליו פיהו יפתח הנקלה פיו בשער אז יש לעמק עכור תקוה.

ועל כן בטחו בית ישראל בד' ותתפללו שהגדולים יצאו למלחמה חלוץ לפני ד' ואם חלילה לא יעשה כן נחזק בעצמינו נער כזקן נקלה כנכבד ועלה כל איש מעירו כי עת לעשות לד' שלא יאבד תורה מישראל ואמונה מבית יעקב ומי שעשה נסים לאבותינו הוא יהי' בעזרתינו מהיום ועד עולם אמן. (שערי חיים שער ג)

כשאין הרבנים מוכיחים תיכף מיד כשרואים עבירה בסתר מגיעים לזה שהפושעים נהפכו למנהיגי העם

מדי דברי בו לא אוכל להתאפק לדבר דבר על אופניו ושתים זו שמענו אשר אנחנו חטאנו או פשענו אם לא במרד ובמעל בכ"ז נשכבה בבשתנו על כי לא דרשנו כמשפט את ד' אלקינו.

אנו שואלים זה לזה על מה שעשה ד' ככה שעבדים עבדי תאוה משלו בנו רבים מתפרצים נגד אדוניהם המה הרבנים, ויתמהו איש אל רעהו מה חרי אף הגדול הזה שגוברים מצוקים על האראלים שפושעי' וכופרים עומדי' עלינו ונוטלים את רדידינו מעלינו. הביטו! אנשים אשר מקדם לא היו באים בקהל ד' עתה המה הראשים ומנהיגים עלינו?

אך מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק טוב מזה לאמור. אבל אשמים אנחנו, אנחנו חטאנו פשענו ומרינו ואתה ד' לא סלחת.

מי יאמר זכיתי לבי אם באו אליו אנשים בלאט לאמר לא טובה השמועה אשר שמענו על אותו עשיר או אותו נכבד אשר עשה בדרך רחוקה אדוני דרוש נא עליו ותדע כי פלוני אלמוני הוא מממרים את פי ד' אם לא השיב הרב להם החשו החשו גם אני ידעתי גם ידעתי שיש ויש אשר קרוב ד' בפיהם ולבם רחוק ממנו, דעו למוכיחים ינעם לאמר לרשע צדיק אתה, אם לא העיז הרשע לעשות כזאת בעיר ולא זכר להאיש ההוא ולא פקדו בתוכחה למחות בידו והעביר אשמו מנגד עיניו.

וכיון שלא מיחה בו עשה אח"כ פשעו בחדרי משכבו,

וכיון שלא מיחה בו עשה אח"כ בשאר חדריו,

ואח"כ בחצירו,

ואח"כ בבית חבירו,

ואח"כ בסמטא,

ואח"כ ברשות הרבים,

ואח"כ נגד ביהכ"נ,

ובין המצרים נעשה האיש ראש הקהל, או גבאי צדקה, או גבאי חברא קדישא, או קאנגרעס דעפוטירטער, ולא יוכל הרב לדבר נגדו אם לא במסירת הנפש, כל המחניף לרשע נופל בידו.

ע"כ למודי ד' בעיר גועו, והפושעים גברו חיל, ונעשים אלופים לראש, ואז כאשר המה עומדים בראש לא יכרעו מפני הצדיקים וחסידי עליון ויתהפכו כחומר חותם כל איש צר ואויב יחרף וינאץ כל קדושי עליון.

ילקוט איכה (סי' תתקצ"ט) וז"ל: ירמי' אמר הי' צריה לראש ורוח הקודש אומרת ואת למדת אותם עליך אלופים לראש עכ"ל. הנביא התקונן אנא ד' למה הרעות כה לעבדיך, שצוררי הדת ואויבי אמונה יהיו הראשים על בית ישראל, והשיב הרוח הקודש מי עשה ככה הלא הצדיקים ואנשי מעשה החניפו לרשעים, כאשר פתחו שעריהם, ועמדו לפניהם בשבע כריעות ובשבע השתחויות, בחרו אותם לדעפוטירטען וראשי המדברים ולא בחרו בתלמידי חכמים וצדיקים אשר אוהבים ד' בכל לבבם ובכל נפשם, והא לכם אשר בחרתם, הלא הוא הנבחר מגבול צדיקים וישרים וחסידים מי יפסול אותו שלא יהי' מושל עליכם אח"כ.

אבל אבותינו ורבותינו מדור דור מלפנים בישראל החכימו לגלות החנפים ורדפו אותם מדחי אל דחי למען לא יקומו רשעים בעדת צדיקים שלא יהי' משולח מן גבול צדק כי כלל גדול שלוחו של אדם כמותו, וד' יסלח לעמו על שגגתם אשר שגגו.

אני הגבר ראיתי בעני עמי על כן לא כחדתי מלהגיד בקהל רב, זכור ואל תשכח! וקבלו האמת! וד' יחדש ימינו כקדם ובא לציון גואל מלא אמן. (שערי חיים שער ד')

דברי התעוררות לענין מצות מחאה שאי אפשר לשום אדם לומר יצאתי ידי חובתי במחאה

יאמר נא ישראל מי האיש אשר יאמר זכיתי לבי טהרתי שהרימותי ידי אל ד' אם ראיתי מרעי כאח לי או משכני אשר יושב ממולי דבר פשע או פעולת רשע לא שמתי ידי למו פי אלא בהגיגי תבער אש ודברתי בלשוני והוכחתי בשבט פי, פעם רכות ופעם קשות, ופקדתי עליו חטאתו, ואם הם לבבו עלי ואמר מי שמך לאיש מוכיח מי נתנך להיות שופט עלי ולשמור עקבי ולהשמיע מוסרך לאזני, הכי לאב בית דין או לדיין או למגיד אשר שמת עיניך לנגדי לשמור צעדי, דע לך כי נואלת מאוד ואל תוסף שנית לכסלתך אל תפגע בי פן בפיפיות לשוני אצא לקראתך ונחמת באחריתך, ומכל אלה הדברים קשים כגידים לא נתתי מתג ורסן לפי לעצור בעדי רק דברתי והגדתי לרעי ושכני דע לך גם אם רע בעיניך אשר שמתי עיני ולבי עליך לא אכלה שפתי מלדבר להתווכח על המעשים אשר לא יעשו בישראל כי כן צויתי מפי ד' הוכח תוכיח את עמיתך גם מאה פעמים רק אם אשא על שכמי אלה המכות אשר מבית אוהבי כפי חק ומשפט אז אהי' כאיש אשר אין בפיו תוכחות:

מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לאמור מלאתי ידי לד' לקיים מצות מחאה.

ואוי מיום הדין ואוי מיום התוכחה בבוא עת מועד לכל חי וכי יפקוד ד' על מעשי אנוש ועל פעולת אדם שיחופש וימצא כתוב:

צדיק זה חלל שבת,

חסיד זה עבר על נדה,

ירא אלקים זה עבר על נבלה וטריפה ושעטנז,

קדוש זה עבר על איסור אשת איש,

וישתוממו כל אנשי אמונה וישאלו הלא צור תמים פעלו הכי נתחלף בין אוהב לאויב (הנה נשפט אתך על אומרך לא חטאתי) ויענהו ד' בסערה הלא הי' בכחך למחות באיש פלוני אלמוני רשע מדוע לא זכרת אותו ולא פקדת עליו אשמו הרחק משכן רע אמרו בהתחברך עם רשע פרץ ד' את מעשיך צדיק ד' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, ואנן מה נאמר וסלחת לעונינו ולחטאתינו, וטהר לבינו לעבדך לזכות רבים אמן. (שערי חיים)

אזהרה על המנהיגים שיהיו עיניהם פקוחות על יחידי עירם שלא יצאו מן הדרך בשום מכשול ועון ובפרט ע"י ריצוי כסף

…. ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ודרז"ל בסוף ברכות, בכל מאדך, בכל ממונך. ואם כן אם בא יבא לידו דבר עבירה, ומכריחים אותו לעבור ואם לאו מקפחים פרנסתו, מוטב שיקפח פרנסתו ולא יהיה רשע לפני המקום. וכמו שמצינו במעשה הנורא דיוסף הצדיק זיע"א שאמרו בבראשית רבא (סוף סדר וישב), שאמרה לו אשת פוטיפר אני מקפחת ופוסקת מחייתך, השיב לה יוסף הצדיק, ה' נותן לחם לרעבים. ואפילו אם בא יבא מידו למחות, כשמטילין הצבור איזה חרם ונידוי, והוא אינו רוצה לעזור ולמחות בעוברי עבירה, מחמת שמתפרנס מהם, הוא נתפס בעונם, כמ"ש הרב בנימן זאב (סימן רפ"ב) וזה לשונו:

וההוא בר בי רב, דיש בידו למחות ואינו מוחה, בשביל שאומר שמתפרנס מהם, פשיטא שנתפס על אותו עון יע"ש. כי מזה שמיע לן אזהרה גדולה, על ראשי עם קדש הרבנים, והבית דין והשוטרים בישראל, להיותם עיניהם פקוחות כל אחד על יחידי עירו, שיהיו עובדים את ה', ולא יצאו חוץ מן השורה בשום מכשול עון, וכ"ש בדבר היוצא מן הכלל כולו, כאותם ההולכים למינים ע"י ריצוי ופיתוי ברצי כסף, צריכים לעמוד על נפשם ולמסור עצמן על קידוש ה' לבל ידח ממנו נידח, ולא יהיה ח"ו פירצה זאת בימיו שיאבדו מתוך הקהל נפשות רבות מישראל, ויעשה כל טצדקי, ברכות וקשות, ובעצה והמלכה ותפלה, לאל נורא עלילה, כי למינים אל תהי תקוה, וכולם כרגע יאבדו [דף לז] וה' אלהים הוא יעזור אותו.

ונראה דלזה בא בכיון למינים אל תהי תקוה, אחרי ברכת השופטים, שהתפללנו השיבה שופטינו כבראשונה וכו', ואחרי סמוך, הוא ברכת המינים, כי למינים אל תהי תקוה, וכן אחריו מתחיל על הצדיקים ועל החסידים משען ומבטח לצדיקים, והוא כי הן אמת, כי כל ישראל בחזקת כשרים ואפילו רשע גמור אינו הולך למינים ברצון נפשו, כי אם בעבור בצע כסף, לזה אמר כי משען ומבטח לצדיקים, כביכול הקב"ה, והוא מזמין לו פרנסתו, והבוטח בה' חסד יסובבנו, וזה תלוי ביד השופטים שיהיו מרחיקים אותם. ולזה נסמכה ברכת שופטים עם למינים אל תהי תקוה, ומשען ומבטח לצדיקים בזה אחר זה להודיענו כדאמרן.

ומצינו במדרש רבי תנחומא סדר בשלח על פסוק עבור לפני העם, נראה מי סוקל אותך, התחיל לעבור, עמדו כל ישראל לפניו ונהגו בו כבוד ומורא. אמר לו הקב"ה למשה כמה פעמים אני מצוה אותך עליהם שלא תקפיד כנגדן, אלא תנהיגם כרועה הצאן, שבשבילם העלתי אותך, ובשבילם תמצא חן וחסד וחיים וכבוד לפני עכ"ל.

נמצא דמר דאתריה, צריך לעמוד על נפשו לבל יכשלו עמו וצאן מרעיתו בשום מכשול ועון. (תוכחת חיים בחוקתי)

אזהרה על ראשי העם שיהיו מתפללים תמיד שלא יכשלו אנשי דורו בשום חטא

ואביע אומר, שאם מצינו בדברי רז"ל שהזהירו הרבה על גדולי הדור להתפלל בעד אנשי דורם שלא תאונה אליהם רעה, שהוא שמירת וחיות הגוף כ"ש וק"ו שיש להם להתפלל תמיד כל הימים אשר לא יכשלו עם בני ישראל, בשום מכשול עון, כי מלבד כי כשרואהו חוטא בגלוי, חייב להוכיחו ולמחות בידו מדין מצות הוכח תוכיח את עמיתך, ומדין כל מי שבידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס בעונו, וכמ"ש בשבת (דף נ"ד), גבי פרתו של ראב"ע וכו' כמו שיע"ש, עוד בה, כי חייב להתפלל שלא יכשלו עם בני ישראל בעבירות וכמו שכתב בתרגום יונתן בן עוזיאל סוף סדר מסעי, "וישב בה עד מות הכהן הגדול" וזה לשונו:

"ויתב בה עד זמן דימות כהנא רבא דרבי יתיה סגיא במשח דריבותא, ומטול דלא צלי ביומא דכיפורי בקדש קדשיא על תלת עבריין קשיין, דלא יתקלון עמא בית ישראל בפולחנא נוכראה ובגילוי עריותא, ובשדיות דמא אדם זכיא והוה בידיה לבטלותהון בצלותיה ולא צלי, מטול כן אתקנס למימת בשתא ההיא", ע"כ.

הרי מבואר, דמי שיכול [חייב] להתפלל על בני דורו שלא יכשלו בשום אחר משלושה עבירות, ומפני זה אנכי תיקנתי, בסדר עבודה יוה"כ, בין בתפלת כהן גדול, בין בתפלת הש"ץ, שאומר אחריו להתפלל, שלא כשלו עם בני ישראל בשום חטא ובפרט בשלושה עבירות גדולות, ע"ז ג"ע שפיכות דם נקי יע"ש, בס"ד.

ועוד צריך הרב הראש שלהם להתפלל תמיד בעד הצבור שלא יכשלו בשום חטא ועון, יען אמרו רז"ל והביאו רש"י בחומש ס' ויקרא על פסוק, "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם" וזה לשונו ופשוטו לפי אגדה, כשהכהן גדול חוטא אשמת העם הוא זה, שהן תלויין בו לכפר עליהם ולהתפלל בעדם ונעשה מקולקל, יע"ש. ומאחר שכן כשיהיה הדור שלו זכאים, הוא סיוע גדול שלא יחטא הראש שלהם.ובלאו הכי קיימא לן, כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה. ובודאי, מאחר שאמרו רז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, הרי הוא [דף טל] צריך לתפלה זו שלא יחטא וכשמתפלל על הצבור הוא נענה תחילה. (תוכחת חיים בחוקתי)

כל רב ודיין צריך להיות עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם

המורם מכל האמור, דיצא לנו מוסר השכל, על כל רב ודיין המושל בגבורתו בקהל עדתו, להיות עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם, יחיד או רבים איש ואשה, שלא יפרצו גדר התורה והמצות. ולא זו בלבד, כי אם זיכהו ה' להיות מושל גם על שאר עיירות וכפרים היושבים תחת ממשלתו צריך להיות חוקר ודורש במעשה בני העיר. ובפרט על השוחט ומלמד תינוקות, וגם שיהיה במקום ההוא לפחות חכם אחד מורה הוראה לדעת מה יעשה ישראל וכבר כתבתי בעניותי בזה בסה"ק תורה וחיים (מערכת ד' ד"ה דירה) יעש"ב בס"ד. ובסה"ק נפש כל חי מערכת ד' ד"ה דירה יעש"ב. (תוכחת חיים ויקרא עמ' צז)

להוכיח הפרנסים והעשירים

יש מפרשים טוב לשמוע גערת חכם, שיש אנשים הנוהגים לחבר שירי שבח לגבירים ופרנסים, והללו קוראים בהם וחושבים שבאמת אנשים גדולים הם, ובודאי שאין ראוי לשבח אנשים שיש בהם מדות רעות. וטוב יותר אילו שמעו גערת החכם שהיה מגלה להם חסרונותיהם. (מכלול יופי, מע"ל קהלת)

ספר
מצות תוכחה כהלכתה

הוכיח תוכיח את עמיתך מצות תוכחה כהלכתה

דיני ודרכי התוכחה מספר נועם המצות מצוה רלט, וז"ל: מ"ע להוכיח להחוטא שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, ואמרו רז"ל הוכח תוכיח אפילו ק' פעמים, יכול אף לבייש אותו ברבים, תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא.

ע"כ מתחלה ראוי להוכיחו בסתר ובלשון רכה ודברי נחת כדי שלא יתבייש, אבל אם לא יחזור ממעשיו הרעים, מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו ומחרפין אותו עד שיחזור למוטב, וחייב להוכיחו עד שישמע לו, או עד שיכהו ויאמר אינני רוצה לשמוע, ואפילו קטן לגדול חייב להוכיחו, וכל שבידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס בעון הזה, אבל אם רואה כי בודאי לא ישמע לו, ע"ז אמרו רז"ל (יבמות סה:) כשם שמצוה לאמר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לאמר דבר שאינו נשמע, אבל כל זמן שיש ספק אולי ישמע ויקבל דבריו מחויב הוא להוכיחו, ונוהג בכ"מ ובכ"ז בזו"נ (מ"ה).

המוכיח מקיים גם מצות צדקה וחסד בזה שמציל נפש חבירו מרדת שחת

הנה במצות התוכחה לבד כי היא בעצמה מצוה גדולה, עוד מקיים בזה מצות צדקה וחסד, אשר יעשה עם חבירו, כי יציל את נפשו מרדת שחת, ונוכל ללמוד זאת מק"ו ומה אם יתן לעני פרוסת לחם, אשר זאת הוא רק לחיי שעה נחשבת לצדקה, כ"ש אם יתן לרעהו לחם שמים,ותוכחת חיים הנצחיים, בודאי אין לשער את גודל המצוה ורוב הצדקה אשר יעשה בזה עם רעהו.

וזה שמשבח הכתוב את משה רבינו עה"ש. (דברים לג) צדקת ה' עשה, כלומר צדקה מדברים הנוגעים לה', עשה עם ישראל, כי הוכיחם תמיד ולמדם תורת השי"ת.

חובה על כל אחד מישראל להוכיח את חבירו מפני שכל ישראל ערבים תפלה מיוחדת

אם לא הוכיח ובאמת חיוב גדול מוטל על כל אחד, להוכיח את חבירו, אם רואה שיעשה דבר שאינו הגון, יען כי כל ישראל ערבים זה בזה, וזה שאנו אומרים, אבינו מלכנו מחה והעבר פשעינו וחטאתינו מנגד עיניך, ואח"כ אומרים א"מ מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו, ולכאורה הכל אחד הוא, ומפרשים דתחלה אנו מבקשים שימחול הקב"ה על הפשעים וחטאים שעשינו בעצמינו, ואח"כ מבקשים אנחנו שימחק הקב"ה השטרי חובות מחמת הערבות מהעבירות של אחרים, שמנענו מלהוכיחם, וזה שאמר הכתוב, ולא תשא עליו חטא, אם תמנע מלהוכיח אותו, תשא גם אתה החטא אשר עשה רעך, ע"כ תוכיח אותו ואז לא תשא אתה החטא רק הוא לבדו.

יש לקבל תוכחה מכל אדם גם מקטן ממנו

ובאמת צריך האדם לקבל תוכחה אף מן הקטן ממנו, כמאמרם ז"ל איזה חכם הלומד מן כל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי, כלומר דאם הי' אמר לי דברים היוצאים מעצמו, אז הייתי צריך לידע מי הוא זה אשר אשמע בקולו, אבל אחרי אשר עדותיך ישיחו לי, מהתוה"ק.

א"נ מחויב אני לקבלם אף ממאן דהוא, כמו אם יובא אגרת פקודה מאת המלך ע"י בית הרצים (פאסט), והשר של בית הרצים ישלח הפקודה על ידי איש פשוט, האם בעבור זה לא יקובל פקודת המלך?

וכן אם הרופא בעצמו חולה האם לא יקובל הרפואות שלו בעבור זה?

הלא מן תולעים קטנים ממציאים משי?

צריך להביט על עצם דברי התוכחה הנולד מהמוכיח ולא על המדבר

ובזה מפרשים מאמרם ז"ל, איזהו חכם הרואה את הנולד, כלומר שלא יביט על האיש המוליד את התוכחה, רק רואה הוא את הנולד, היינו התוכחה בעצמה הנולד מהאיש המדבר.

וזה כונת הכתוב אם תבקשנה ככסף שנמצא תחת האדמה בין רגבי עפר, ובכל זאת לא תבזה את הכסף מחמת זה, כן אם תבקש דברי תורה ותוכחה גם ממקום שפל אז תבין יראת ה'.

אל יאמר המוכיח כי קטן הוא וחייב לכבד את הגדול

אך אולי יאמר הקטן הלא מחויב אנכי לכבד את הגדול ממני, ואיך אוכיח אותו שהוא נגד כבודו, ע"כ מרמז הכתוב ולא תשא עליו חטא, כלומר אף שחייב אתה לתן לו כבוד, בכל זאת אם תראה בו דבר שאינו הגון מחויב אתה להוכיחו, ולא תשא עליו חטא מה שלא חלקת לו כבוד והוכחת אותו, שנאמר אין עצה ואין תבונה לנגד ה' ואמרו רז"ל (ברכות יט:) כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב, ואפילו תלמיד לרב צריך להוכיחו.

עצם התוכחה בא מחמת אהבה לכן סמכה תורה ללא תשנא

והטעם שסמכה התוה"ק מצות תוכחה להלאו דלא תשנא את אחיך, יען כי באמת התוכחה בא רק מחמת אהבה שיאהב את חבירו, ע"כ יחמול עליו להציל את נפשו מדינו של גיהנם, אבל אם ישנא אותו לא יוכיח לו, כי מה איכפת לו אם השונא שלו יענש מן השמים.

ישוב סתירת חז"ל בעון חורבן ירושלים מי שאינו מוכיח חבירו שונאו

ובזה מתרצים שני מאמרי חז"ל הנראים כסותרים זה את זה, כי בשבת קיט. אמרו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, וביומא ט. אמרו שחרבה בשביל שנאת חנם, אך באמת הכל אחד הוא, כי ע"י שנאת חנם אשר השתורר אצלם, לא הוכיחו איש את רעהו כנ"ל ע"כ חרבה ירושלים.

התוכחה מועילה רק לאדם שיש לו עוד זיק אמונה בקרבו

אך למי יועיל תוכחה רק להאדם אשר יש לו עוד זיק אמונה בקרבו, אך יעשה לפעמים עבירה מחמת התאוה או ההרגל הרע, אבל מי שכבה אצלו כבר רשפי האמונה, ויש לו דעות כוזבות, לאיש כזה לא יועיל לו שום תוכחה, יען כי התוכחה יש דמיון למפוח, אשר לא יכול לפעול פעולתו רק להנחלים אשר יש בהם עוד ניצוץ אש, אז יועיל המפוח לעלות להב ולעשות אש גדול, אבל אם אין בהם אף ניצוץ אש אחד אז לשוא יהי' אף עשרים מפוחים, וע"כ נכתב הלשון את עמיתך, עם שאתך בתורה ובמצות, רק התאוה גברה עליו.

לאנשים שרק אינם כופרים חובה לומר תוכחה

ובזה מפרשים הכתוב "כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב", כלומר כמו שהשעירים והרביבים אינם מועילים אלא לעשבים, אשר עוד לא יבשו לגמרי, אלא יש בהם מעט לחלוחית, אבל לעשבים אשר כבר יבשו לגמרי, אז לא יועיל מאומה המטר והרביבים, כן התוכחה לא יועיל רק להאנשים אשר יש בהם עוד האמונה ורטיבת התוה"ק, אבל להכופרים אשר כבר נחשבים כמתים כמאמרם ז"ל (ברכות יח.) רשעים בחייהם קרואים מתים, להם לא יועיל שום תוכחה להחיותם.

ע"כ אין החיוב להוכיח לאנשים רשעים כאלה, וע"ז רמז הכתוב "ולא תשא עליו חטא", כלומר פעמים לא תשא עליו חטא שלא תסבול את חטאו, אף אם לא תוכיח אותו וזאת דוגמת דרשת חז"ל (ב"מ ל.) על הפסוק והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם.

אסור בראשונה להוכיח חבירו ברבים מפני שמביישו

מל"ת שלא לבייש את חבירו שנאמר ולא תשא עליו חטא, כלומר לא תוכיח אותו ברבים לבייש אותו, וכ"ש שאסור לבייש שום אדם בחנם, ואמרו חז"ל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב, וכן מי שמכנה שם רע לחבירו עון גדול הוא מאד, והטעם ידוע ומובן כי צער גדול הוא לבריות מזה, על כן צותה התוה"ק לבלי לצער לשום אדם, אלא להתדבק במדות הקב"ה כדכתיב ורחמיו על כל מעשיו (החינוך).

אופן וצורת התוכחה

והנה הכתוב מזהיר להאדם אף שיראה כי חבירו עשה דבר רע, ג"כ לא יבייש אותו בתחלה ברבים אלא בצנעה ובדברים רכים, ונתנה התוה"ק עצה שלא יאמר לו למה עשית דבר רע כזה, כי חבירו יכעס עליו ולא יקבל תוכחתו, אלא יעשה עצמו, כמו שלא ראה את המעשה רע אשר עשה חבירו, רק יאמר לו כי ראה שפלוני ופלוני עשה עבירה זו, ואדע כי ממני לא יקבל התוכחה, אך אתה שמכירך בטח יקבל דבריך ע"כ תוכיח אותו, כן יאמר לו, וממילא ישים אל לבו ויאמר, הלא עבירה זו עשיתי בעצמי, ואיך לא אבוש להוכיח את חבירו, וקרוב לודאי כי יעזוב דרכו הרעה ויעשה תשובה.

הוכח חברך, על ידי שתאמר לו תוכיח את עמיתך על עבירה פלונית

וזה שהכפיל הכתוב, הוכח תוכיח, כלומר הוכח לחברך בזה האופן. והיינו כי תאמר לו. תוכיח את עמיתך שעשה עבירה פלונית, וממילא יעשה הוא בעצמו תשובה, ומסיים הכתוב ולא תשא עליו חטא, כלומר שלא תטיל עליו החטא, ולאמר לו למה עשית כך וכך, כי בזה תקלקל המטרה כי לא יקבל ממך התוכחה, יען כי יחזיק אותך עי"ז לשונא.

צורת המוסר והתוכחה של האוילים איולת, לא תועיל מאומה

וע"ז המליץ החכם מכל אדם (משלי טז) מוסר אוילים אולת, כלומר התוכחה והמוסר של אוילים המיסרים לאחרים, והיינו שמביישים אותם בתוכחתם הוא רק אולת, יען כי לא תועיל מאומה לישר את דרכיהם הרעים, ועכ"ל.

אמרות והנהגות בתוכחה

כשברי לך שאין כל רגש של שנאה אז תוכיח

לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ויקרא יט, יז) רבי יהודה ליב זצ"ל[א], המוכיח מפולאנה, מתלמידי הבעש"ט זי"ע, היה מבאר את הכתוב: "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", ככה:

בראשונה מחויב המוכיח לבדוק את עצמו היטב, אם אין לו איזו טענה כלשהי בתוך לבו, כלפי האיש שהוא רוצה להוכיח אותו. התוכחה צריכה לבוא מתוך אהבה ולא מתך שנאה, ומשום זה מזהירה התורה תחילה את המוכיח: "לא תשנא את אחיך בלבבך", ורק אם ברי לך הדבר שמתוך חדרי לבך אין כל רגש של שנאה לאחיך בן עמך, אז רשאי אתה להוכיח אותו.

המוכיח מחויב לשתף עצמו גם כן בתוכחה שמוכיח לאחרים מפני שראה חבירו חוטא בחטא זה שייך גם

ואולם יש עוד תנאי אחד בתוכחה היה רבי יהודה ליב אומר "הוכח תוכיח את עמיתך", הוכיח תוכיח עמיתך לא נאמר, אלא את עמיתך, ללמדך כי בשעה שאתה מוכיח עמיתך צריך ומחויב אתה המוכיח לצרף גם את עצמך בתוכחה זו,"ולא תשא עליו חטא", לא תפיל את החטא עליו בעצמו. אם אתה רואה שחברך חטא, בודאי שגם אתה בעצמך אינך נקי לגמרי מחטא זה. בודאי שותף אתה לו בעבירה זו, אם לא במעשה, לכל הפחות בהרהור ובמחשבה, וצריך אתה המוכיח לשתף גם את עצמך בתוכחת מוסר שלך ולאחרים.

קודם שמוכיח אחרים יוכיח את עצמו, הוכח עצמך, ואח"כ תוכיח את עמיתך צדיקים מוכיחים את עצמם, וכל שומע לוקח מוסר לעצמו

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ויקרא יט, יז).

הרבי ר' זושא זצ"ל, היה דורש מלת "את" עמיתך לרבות, שבטרם אדם בא להוכיח את אחרים יאמר תוכחה לעצמו, מקודם הוכח את עצמך, ואחר כך "תוכיח את עמיתך", וכך היה רבי זושא נוהג, כשהיה רואה אדם מישראל שנמנע לעזור לרעהו, היה מתראה לפניו ומדבר לעצמו: זושא, זושא, למה תחטא? הנה בא אחיך העני לקחת ממך גמילת חסד ואתה השבת פניו ריקם, השכחת שכתוב בתורה: "וחי אחיך עמך". וכשהיה רואה או שומע שאדם מישראל עובר חס ושלום עבירה, היה עובר לפניו ומייסר את עצמו: זושא, זושא, עד מתי תחטא? שוב יום אחד לפני מיתתך.

וכך היה מוכיח את עצמו, וכל השומע שוב לא יכול לחטוא וחזר בתשובה. (ס"י)

כשיש צורך בתוכחה נראה שהמוכיח עצמו לקוי באותו עון, ולכן "לא תשא רק "עליו חטא" אלא גם לעצמך יש צורך בתוכחה זו.

לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך וגו' (ויקרא יט, יז). כפל לשון הוכח תוכיח נדרש ע"י רבינו זצ"ל: שמקובל בידינו מאת תלמידי הבעש"ט זצ"ל, כשהצדיק רואה איזה חטא ועבירה באדם אין זה מקרה, אלא שד' הזמין לצדיק שיראה את החטא בחבירו מפני שיש לאותו צדיק איזה שמץ ופגם בדבר דומה לחטא הזה. כמו שמספרים על הבעש"ט ז"ל שראה אדם אחד שחילל את השבת בפרהסיא ועמד משתומם למה הראו לו כזאת מן השמים,ופשפש במעשיו ומצא כי בעת ששמע זילותא דת"ח, שתק, ותלמיד חכם נקרא שבת,כידוע, ולכן הראו לו כן מן השמים, מפני שגם הוא פגם בבחינת חילול שבת ובזה אפשר לפרש הפסוק, "הוכח תוכיח" כפל הלשון, שאם אתה רואה איזה חטא באדם אחד, שאתה צריך להוכיחו, בודאי גם בך יש שמץ מן החטא הזה, ותוכיח אז גם את עצמך, "ולא תשא עליו חטא" רצ"ל לא תשא רק עליו החטא, תבין שגם לך יש צורך בתוכחה. (בני יששכר מאמר תשרי מאמר ד' סימן ו')

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ויקרא יט, יז). חיוב להוכיח גם אדם רשע ולא יפחד שמא יענש מפני שלא קיבל תוכחתו מאחר ואינו יודע אם לא יקבל

הנה אמרו חז"ל (יבמות מ"ה ע"ב) כשם שמצוה לאמר דבר הנשמע כן מצוה שלא לאמר דבר שלא נשמע, כמ"ש החכם, "אל תוכח לץ וגו'" (משלי ט' ח'), אבל הרי אין אנו יודעים מי ישמע ומי לא ישמע, לכן מחויב האדם להוכיח אפילו אדם רשע, והרשע, השומע דבר התוכחה ואינו שב בתשובה עובר על הלאו "וערפכם לא תקשו עוד". (דעת הסמ"ג המונה זה בין הלאווין). וכבר מוכח מדברי חז"ל, שכל מי שחטא חבירו על ידו הוא נענש על ידו כמו שמצינו שאמר הקב"ה לדוד, על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי. (סנהדרין צ"ה). ולפי זה מורא יעלה על ראש המוכיח, שמא לא יקבלו תוכחותיו, ואולי גם הוא יענש. לכן הבטיחה התורה, "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" שאף אם לא ישמע לך, לא יחשב לך לחטא, כיון שאתה קיימת מה שציוויתי.

מי ששב על חטאו מוחלין לכל העולם כולו על הערבות הגם שלא הוכיחו

וע"פ הנ"ל מפרש מרן ז"ל מ"ש הרה"ק בעל עשרה מאמרות על מחז"ל גדולה תשובה שאפילו יחיד ששב מוחלין לכל העולם כולו (יומא פ"ו ע"ב) כלומר, שמוחלין לכל העולם הערבות. אבל זה תמוה, כיון ששב אין כאן עוד חטא?

לכן נראה לרבינו לפרש דברי חז"ל ע"פ הנ"ל, דמי שאינו מוכיח לחבירו ומי שאינו מוחה בחבירו עובר על "הוכח תוכיח", וא"כ מי ששב על חטאו מוחלים לכל העולם כולו החטא של מניעת ההוכחה. (בני יששכר תשרי מאמר ד' דרוש ב' סימן ד' וסימן ל"א)

הוכח תוכיח את עמיתך – הגה"ק רבי חיים מצאנז דורש מהגה"ק רבי הילל מקאלאמייא זי"ע שיגיד לו דברי מוסר ותוכחה

הצדיק רבי הלל ליכטנשטיין מקאלאמייא זי"ע היה רגיל לנסוע להערים והעיירות של ישראל להוכיח את העם.

פעם אחת בא לצאנז, והגאון הקדוש רבי חיים מצאנז זי"ע כיבדו הרבה והשתעשע עמו בדברי תורה וחסידות. בהמשך הדברים אמר לו הרה"ק רבי חיים:

כבודו מוכיח את כל העולם, למה לא יגיד גם לי מוסר?

באמת, אני תמה על רבנו, שאין בביתו שיור של אמה על אמה זכר לחורבן!

מיד ציוה רבנו חיים מצנז להביא לו סולם, עלה בעצמו על הסולם וציין מקום אמה על אמה כנגד הפתח, נטל סכין וגירד את כל הצבע שבאותו מקום. משגמר את מלאכתו, אמר לר' הלל: "יישר כוחו!"

איך יהי' דברי התוכחה

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ראיתי בשם גדול אחד שמדייק למה נאמר כאן הלשון עמיתך ולא אחיך כמו בכל התורה כולה, וגם מה הענין של לא תשא עליו חטא. וביאר בזה עפ"י דברי האלשיך הק' במשלי, על הפסוק אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. ולכאורה יש תמיהה בדבר, שאם חכם הוא על מה יש להוכיחו. ואמר על זה האלשיך ז"ל, שאם אתה בא להוכיח את חברך אל תאמר לץ אתה למה עשית כזאת וכזאת, שאם תדבר אליו כך לא תפעל מאומה ואדרבה עוד תגרום שחוצפה יסגי להשיב לך מי שמך שר ושופט לשמור דרכי זולתך ולהוכיח לאחרים. אבל אם תפנה אליו בדברים רכים ותאמר לו, הלא אדם כשר אתה ואיש חכם, כיצד נתפסת למעשה שכזה, אז לא יתחצף נגדך ודבריך יכנסו ללבו. וזה אל תוכח לץ, היינו שלא תאמר לו שהוא לץ, הוכח לחכם, היינו שהאדם שאתה בא להוכיחו יהיה חכם בעיניך, שכדאי להוכיחו, ואז הוא יקבל תוכחה.

ועפ"י דברי האלשיך אלה אפשר לבאר גם את הפסוק שלפנינו, הוכח תוכיח את עמיתך, היינו שאם אתה צריך להוכיחו תוכיחו כעמיתך ורעך, ותגיד לו הלא אדם כשר אתה, רעי ועמיתי, ולמה כה תעשה לעשות הרע בעיני ה'. ואם כך תדבר אליו אז לא תשא עליו חטא, שעי"כ יחדל חברך מחטוא. (ס"י)

הוכיח תוכיח את עצמך יחד עם עמיתך

הוכח תוכיח את עמיתך. שמעתי בשם צדיק אחד, את לרבות את עצמו (כי אתי"ן וגמי"ן ריבויים הם). שאם בא אדם להוכיח את חברו, יוכיח קודם את עצמו, שמא יש חטא בידו ג"כ, וקשוט עצמך תחלה. או יאמר את עמיתך, עם עמיתך. שלפעמים את פירושו עם. והכוונה כנ"ל, שבשעה שאדם בא להוכיח את חברו יוכיח את עצמו שהרי אפשר שהעוולה שהוא מוצא אצל חברו נמצאת גם אצלו. (ס"י)

מי שאינו מקבל תוכחת אחרים גם תוכחתו לא תתקבל

שיוכיח את עמיתו ולא ישא עליו חטא (ויקרא יט, יז) ולעיל (סקמ"ה) כתב שמח בשמעך תוכחת כמוצא שלל רב וכאן אמר שיוכיח הוא לחבירו י"ל לפמ"ש התקוששו וקוששו קששוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים והמקבל תוכחה מאחרים ומחבריו אם יוכיח לאחרים הם גם יקבלו כיון שיודעין שכוונתו לשם שמים אבל אם לא ישמע תוכחה וימאס בה כשישמע מאחרים הכ"נ כשיוכיח לאחרים לא ישמעו לו כי הא (ב"ב ס' ע"א) דר' ינאי הוה ליה אילן הנוטה לרה"ר הוה ההוא גברא דהוה ליה נמי אילן הנוטה לרה"ר אתו בני רה"ר הוה קא מעכבי עליה אתא לקמיה דר' ינאי א"ל זיל האידנא ותא למחר בליליא שדר קצייה לההוא דידיה למחר אתא לקמיה א"ל זיל קוץ א"ל הא מר נמי אית ליה א"ל זיל חזי אי קוץ דידי או קוץ דידיך אי לא קוץ דידי לא תקץ הרי שקודם שפסק ליה לקוץ אילנו קדם וקץ דיליה ותקן קודם, והא דלא קץ עד עכשיו, אחרינן שם שר"י חשב שעוברי דרך ניחא להו דיתבי בצל האילן וכיון שמפקדינן הבין שלא אמרו לו משום כבודו מיד קבל תוכחה וקצץ אילנו.

ולכן לאחר שכתב לעיל רבינו שמח בשמעו תוכחת כתב אח"כ שיוכיח את עמיתו ולא ישא עליו חטא שיהיו דבריו נשמעין ולא הו"ל בכלל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין דכה"ג מוטב שלא להוכיחו דנושא עליו חטא.

עוד נראה לפי שאמר לכבד לומדי תורה בכל יכלתו ומחמת אהבתו עליהם יקלקל השורה כמ"ש אהבה מקלקלת השורה ועל כל פשעיו יכסה אהבה ויחפש בזכותו ולכן לא יאמר לו תוכחה אפילו דבר שצריך להוכיח ולכן סמך עלה שיוכיח את עמיתו וזהו חלק מאהבה לחבירו. (דרך ישרה, משנה הלכות אות ט')

לא ימנע עצמו מלהוכיח שמא לא ישמע לו ויעברו על לאו וערפכם לא תקשו עוד ויענשו על ידו, כי מיד שהחכם יושב ודורש אכפר לעוונותיהם ולא תשא עליו חטא

והיתה לו ולזרעו אחריו וגו' תחת אשר קנא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל: (במדבר כה, יג). דרשו חז"ל ראויה שתהא הכפרה הזו מכפרת והולכת עד סוף כל הדורות (סנהדרין פ' חלק) כותב רבינו זצ"ל בשם הקדוש מהר"ש מקרלין הי"ד, שיש מדרש חז"ל, שאמר אליהו (זה פנחס) רבונו של עולם, כיון שמידתי היא שאני מקנא ולא אוכל לסבול חטא ועון, פן יהיה אבי הבן המכניס בנו לברית, בעל עבירה, ולא אוכל לסובלו. והשיב לו הקב"ה, אז אכפר לאבי הבן עונותיו. ואמר לו אליהו עוד, פן יהיה המוהל והעומדים שם בעלי עבירה, והשיב ד' שיכפר גם לכל העומדים שם. ולפי הדברים האלה יש לפרש הפסוק, שפנחס זה אליהו, אשר קינא לאלוקיו, הואיל והוא מקנא ולא יוכל לסבול עבירות, לכן "ויכפר על בני ישראל", יכפר ד' לכל מי שיעמוד אצל כסא של אליהו. ותבין מה שאמרו חז"ל הנ"ל שתהא הכפרה הזו מכפרת והולכת עד סוף כל הדורות.

ועל דרך זה יש לפרש הפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" ר"ל שלא ימנע להוכיח, ששמא לא יהיו דבריו נשמעים ויגרום לחבירו שיחטא, שיעבור על הלאו "וערפכם לא תקשו עוד" (לדעת הסמ"ג המונה זה בין הלאווין) וגם המוכיח יענש על שנענש חבירו על ידו. (ר"ה ט"ז ע"ב כל המוסר דין על חבירו, ברש"י שיענש חבירו על ידו). לכן אמרו חז"ל, כשהחכם יושב ודורש הקב"ה מכפר לעונותיהם של ישראל (קהלת רבתי ט' כ"א).

וזה, "הוכח תוכיח" ולא תפחד שמא לא יהיו דבריך נשמעים ויתוסף עוד חטא על חטאם, אל תפחד מזה, כי, "ולא תשא עליו חטא" לא יהיה להם ולך חטא, כי אכפר לעונותיהם תיכף בשעה שהחכם יושב ודורש. "וכיון שכן נדרש בבי"ד של מטה, כן מסכימים בבי"ד של מעלה". (ב"י מאמר חודש תשרי מאמר ד' סימן ז', ובאגרא דפרקא סי' קמ"ו)

מי שמוכיח העם כדי שיקבל טובת הנאה אינו יכול להשפיע

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל (דברים א, א). במדרש רבה, אילו אחר הוכיחם היו אומרים, זה מוכיחנו? משה שכתב בו, "לא חמור אחד נשאתי" לזה נאה להוכיח את ישראל. עכ"ל. כותב רבינו זצ"ל, מכאן תוכחת מגולה למי שנוסע ממקום למקום להמציא טרף לביתו, ולקבץ ממון, ואגב זה, הוא מוכיח את העם, כפי הנהוג ברבת המון, דבריו לא יכנסו בלב השומעים. והמבין יבין כיון שנוסע לקבץ ממון והוא רוצה להיות מקבל, אינו יכול להיות משפיע. והוא כעין אנדרוגינוס שלא הכריעו בו חכמים… והוא בריה בפני עצמו. (אגרא דפרקא השמטות סימן ט"ו)

מדוע אנו מתייחסים אחר אברהם ולא אחר נח נח קיוה שגזירת המבול תבטל אברהם הקנה לעולם מידות מוסר ודעת השם.

נח איש צדיק תמים… את האלהים התהלך נח… מדוע איננו מתיחסים אחרי נח והיחוס שלנו מתחיל מאברהם, ואומות העולם לבדן נקראות "בני נח"? ההסבר הוא, כי נח אמנם היה צדיק תמים, אבל לא טיפוס של צדיק יהודי, אלא צדיק מחסידי אומות העולם. "את האלהים התהלך נח", לא עם בני אדם, עם הזולת, לא דאג לאנושות, לסביבה, צדקתו היתה לו לעצמו, בשבילו ובשביל בני ביתו. "צדיק בפרוה". נצטווה מאת ה' לבנות תיבה בנה אותה, מסמר אחרי מסמר, קרש אחרי קרש, מאה ועשרים שנים תמימות, ולא עלה על דעתו, אולי אפשר עוד לבטל את הגזירה ולהציל את העולם מכליה.

שונה היה אברהם אבינו. "אברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת נשים", הורה לעולם מידות, מוסר ודעת השם. וכשהקב"ה רוצה להפוך את סדום הוא "קורע שחקים" ומתאמץ להציל את הרשעים האלה. (האלשיך הקדוש פ' נח)

אגב, את הביטוי "צדיק בפרוה" הסביר הרבי מקוצק בדרך זו: כשקר בבית יש שתי אפשרויות לחמם את הבית, או להתלבש בפרוה, בבגדים חמים. ההבדל הוא בזה, שבדרך הראשונה חם בכל הבית, ולכל הדיירים, בדרך השנייה חם רק לנושא הפרוה, והאחרים מוסיפים לקפוא מקור. יש צדיק, שכאשר הוא רואה כי "קר" בענייני יהודות, הריהו משתדל לחמם את הסביבה כולה. ויש צדיק שמסתגר בד' אמותיו ודואג רק לו לעצמו שלא ייסחף עם הזרם.

החיוב והצורך לדאוג לאנשי דורו

ויאמר ד' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה (בראשית ז, א). הצדיק רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל, היה אומר: בהפסוק הה לא נאמר כמו בתחילת הפרשה "צדיק תמים" רק "צדיק" לבד, "כי אותך ראיתי צדיק לפני" ולא נאמר כאן "צדיק תמים" לפי שאחרי שהודיע לו השם יתברך שמביא מבול לשחת כל בשר, לא התפלל על דורו להצילם. אבל אצל אברהם כשאמר לו הקב"ה: "זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד" ואברהם עודנו עומד לפני ד' להתפלל עליהם. מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתם של צדיקים.

ואמר הצדיק רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל: "הנוי והנצח לחי עולמים" כי מלך בשר ודם, אם מנצחין אותו, אין זה תפארתו, אבל לחי העולמים, הנוי שלו הוא, הנצח מה שמניח לבניו שינצחו אותו, הגאוה והגדולה לפניו יתברך ושמחה בכל העולמות, כשאומר: "נצחוני בני".

וצדיק שדואג רק שיהיה חם לו לעצמו ואינו דואג לחמם לכל העולם כולו, לאנשים זולתו, הרי הוא "צדיק בפרווה" (א צדיק אין פּעלץ).

תוכן התשובה השאלות הלכה למעשה

שאלה.

בהמה שמפילין אותה לשחיטה על ידי חשמל מגובה 83 אינטשעס ויותר עד שמגיע לארץ (לערך אמה וחצי, ולדעת כמה שיטות הוא יותר מעשר טפחים), אי חיישינן לריסוק אברים?

תשובה.

איסור לנגוע בחשמל קודם שחיטה.

שאלה.

אם יש איסור בשחיטה תלויה.

תשובה.

חשמל שסובל האדם הוא יותר משיכולה בהמה לסבול.

שאלה.

חשמל שפועל כמה זמן מזיק אפילו אין בו להמית.

שאלה.

באותו רגע אי יש חשש בחשמל משום סופו לשרוף כשרוף דמי כמו בסופו לנקוב כנקוב דמי.

שאלה.

בהא דכל שאין כמוה חי' טריפה אי אמרינן כן בחשמל.

שאלה.

אדם שקבל מכת חשמל עד שהוא בלי הכרה מחללין עליו את השבת.

שאלה.

בהא דמותר לשחוט מסוכנת חלוק בין בהמת עכו"ם לבהמת ישראל.

שאלה.

אי יש להחמיר בזה"ז לעשות שחיטת דיעבד בתמידות אסור מדאורייתא.

שאלה.

דבר שהוא ספק שורף בעלי חיים אסור.

שאלה.

חדוש דהא דנפולה פחות מי' כשרה דוקא בבהמה בריאה אבל בהמה שנפגעה בחשמל אפי פחות מי' נאסרת.

שאלה.

הומם ע"י חשמל ונפילה אח"כ גרע מנפלה בעצמה.

שאלה.

בשחיטה תלוי' שכתב באגרות משה שאין להתיר רק בקושר ראש בהמה חלוק בין ראשה למעלה וראשה למטה לענין הימום עיין שרידי אש ח"א מדור גאוני הדור העבר מאשכנז וליט"א והונגאריא כמעט כולם פה אחד אסרו להמם בחשמל קודם שחיטה.

וי היא מאביזרייהו דע"ז)

ויומתק הדבר יותר למה דאיתא (בזוהר) מי שאינו מדריך כראוי עובר על שלשה אזהרות של ע"ז:

לא תשתחוה,

לא יהי' לך אלהים אחרים,

ולא תעשה לך פסול,

וזהו אפשר כוונת (פסוק הנ"ל) ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם, "ו"י"א"מ"ר מפרש הרמז בנוטריקין "ולי "מה "יקרו "ריעך "אל כפירש"י, ולא כפירש"י מה יקר בעיני צדיקים שבכל דור התופשים מידת א-ל משום להדריך וללמד הוא הגדולה שבגמ"ח, וגם ויאמר אליהם, תיבת ויאמר נמשך לפניו ולאחריו הזהיר אותם ואמר משכו אם לא יעשו הדרכה לדורם כראוי אזי נכשלים בע"ז, מש"ה הזהיר אותם משכו מע"ז.

עוד שם באות (תע"ג) וז"ל:

איתה (בזוהר) מי שאינו מנהיג ומדריך את דורו כראוי עובר על לא יהי' לך אלהים אחרים, ובזה אפשר לפרש כוונת (פסוק א' הושע סימן י"ג) ויאשם בבעל, "ב"ב"ע"ל מפרש הרמז בנוטריקין "לך "עמי "בוא "בחדריך שיתבוננו על מעשיהם בחדרי לבבם, והם לא הדריכו אותם כראוי לעוררם להטיב מעשיהם, ועי"כ ויאשם בבעל כפשוטו, כזוהר הנ"ל, עכ"ל.

* * *

כל צדיקי וגדולי הדורות מדורות הקודמים חרדו תמיד ודאגתם היתה על פניהם לטכס עצות איך לפעול לתיקון הדור בזה וכל אחד ואחד ניסה להשתדל ולפעול ככל אשר בידו לפי דרגתו לתיקון הדור כדי לצאת ידי חובתו. במחאה – תוכחה – וערבות ובמצות "ואהבת" לאהב את ה' על הבריות ולקרבם תחת כנפי השכינה.

א. אברהם אבינו עליו השלום כתב ספרים להוכיח לעולם שה' הוא הבורא והמנהיג וכו' כמבואר ברמב"ם (פ"א מה' עכו"ם הלכה ג') וז"ל:

. והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והי' מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ד' אל עולם וכיון שהי' העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו הי' מודיע לכל א' וא' כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפי' ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק בגרר מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב, ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמוד דרך השם ולשמור מצות אברהם עכ"ל.

הרי שאברהם אבינו ע"ה כבר חיבר ספרים בעניני היהדות ושלחם כדי להפיץ ולהודיע על ידי כך שה' אל עולם.

ב. היערות דבש הוציא לאור ספר על הלכות שבת בשפת האידיש וכותב (שם…) שאפילו שהוא יודע שילעגו עליו על זה שכותב ספר באידיש בכל זאת כדי לצאת יד"ח ללמד את העם לא איכפת לו בזה.

ג. ובספר זכרון ש"י מביא הצוואה של הגאון מו"ה שעפטיל זצ"ל בנו של השלה"ק אות י"ז וז"ל:

שהנשים יהי' רגילים לקרות חומש בל' אשכנז' גם ספר לב טוב וכו'.

ד. ובספר משכיל אל דל (כרך א' ח"ב כלל א' פרט ה' דף י"א). שמביא אותו בין הספרי מוסר הנעתקים בלשון יודיש טייטש שיהא לו עיתים לקבוע ביום או בלילה ושכרם מה' כאילו עסקו בהויות דאביי ורבא.

ה. ועוד פעם מביאו (בכרך א' ח"ב בכלל ה' פרט ד' דף מ"ב) וזל"ק: ויכול ללמוד מספרים כאלו דרך ה' להיות צדיק גמור.

ו. ועיין פלא יועץ (אות דפוס) וז"ל:

והנה מאחר שעל הרוב קצור קצרה יד החכמים מלהדפיס ספריהם כו', וראוי לעשירים כו' לפתוח ידיהם אליהם בעין יפה ובזה חלק כחלק יאכלו עם החכם כו' והכל לפי מה שהוא הספר, ולפ"מ שהוא נצרך לרבים, ולפי התועלת הנמשך ממנו לעבודת השי"ת ודוק ותשכח שכמעט אין כסף שיהא נחשב למצוה רבה כזו, שכל הוצאה של מצוה הוא לשעתו כו', אבל זה הנותן לצורך הדפוס צדקתו עומדת לעד דור דורים, והוא מזכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו כו' מה טוב חלקו קנה שם טוב, קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי העוה"ב, וגם העוה"ז כו' עכ"ל.

ועיין עוד בפלא יועץ ערך תוכחה שמצות התוכחה אפשר לקיים גם אחר מותו על ידי חיבור ספרים, וז"ל:

"ומצוה זו יכול האדם לקיים אף כי אחרי מותו לרב דורות אם חננו השם דעת, יכתב בספר דינים ומוסר השכל. ואף כי רבו הספרים כאלה ותורה מנחת בקרן זוית, אין דורש ואין מבקש כי אם השרידים, אף-על-פי-כן הוא יעשה ויכתב תורתו, אולי ברב הימים המצא ימצא מי שיטול ספרו בידו ויעשו לו דבריו פרות, ויבנה גם הוא ממנו, ויהיו שפתותיו דובבות בקבר. ועל-כן מה טוב ומה נעים לסדר ספר מדינים ומוסר ללועזים בלעז, כי הן רבים עתה עם-הארץ ויותר מועיל ומזכה לנפשו בעשות ספרים כאלה, מעשות ספרים בפלפולים וחדודים ודרושים, אשר ספרים כאלה רבו, והם מגוללים בעפר, עש יאכלם, כי הספרים רבים והלומדים מועטים, ומסתפקים בספרי התלמוד ופוסקים, ומפרשים ראשונים וקצורי דינים הלואי שיספיק לנו הזמן ללמד אותם כתקונם, אבל למוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב". (פלא יועץ תוכחה)

ז. והגה"ק בעל ישמח משה כתב ספר בשפת האידיש על טהרת המשפחה, ואמר ג"כ שהגם שהוא יודע וברור לו שכל הלומדים יצחקו ממנו אבל לגודל התועלת בזה, וכדי לצאת ידי שמים אינו מסתכל על כבודו.

ח. החפץ חיים זצ"ל ג"כ כתב כמה וכמה חיבורים באידיש כגון ספר גדר עולם, נדחי ישראל,תפארת אדם, ועוד רבים.

ט. וז"ל: הח"ח הק' בשיחות )אות מ"ה) … רק אנכי מחבר ספרים על מצות האלה ומפיצם בין אלפי ישראל ולומדים בהם ובאים לידי מעשה. עכ"ל.

י. הרה"ק הצדיק רבי הלל מקאלאמאייע זי"ע (בהתנצלות לספרו משכיל אל דל) כתב וז"ל:

והנה הב"ח (חלק ח"מ סי' ט') הקשה מדוע מימות שמואל הנביא עד עתה לא מצינו אחד מגדולי ישראל שקינא לעשות כמעשיו ולילך בדרכיו לסבב בכל שנה, גלגל, ומצפה, וכל ערי ישראל להדריכם. ובאמת יש לומר תירוצים על קושי' זו אבל קשה מאד לסמוך לעשות הלכה למעשה על תירץ זה.

[ הב"ח כתב שם וז"ל, ומיהו האידנא אין חיוב לחזור בעיירות כיון שישראל מועטים בכל העיירות, ואיכא נמי סכנת דרכים בין העכו"ם, עכ"ל. והגה"ק הנ"ל אינו מסכים לזה וכותב שם, שאם יש דרך לסבב גלגל, ומצפה, וכל ערי ישראל, להדריכם ולנהלם, ועל דרך זה לא יהיה שייך תירוץ הנ"ל… בודאי בלי שום ספק שרמיא עליו לסבוב לילך כדרך שעשה שמואל… עיי"ש. ובפרט בזמנינו שלא שייך תירוץ הב"ח מפני שב"ה ישראל מרובים המה בכל העיירות בלע"ה, וכן לא שייך סכנת דרכים מפני העכו"ם כמו שהיה בימים ההם].

וכותב עוד שם שבאופן זה להדפיס ספרים ולשלחם על פני חוצות יש חיוב לחזור בעיירות, כלה ואבד תירוץ הנ"ל וזלה"ק:

"והדרך הזה הוא אם חיננו ה' בשמץ דעה והשכל ובקצת לשון למודים, מחויב הוא לשמוע להתנא שהזהיר ואמר אל תחזיק טובה לעצמך, אלא לעשות כמו שאמר (ספר חסידים) קנה לך חבר, וקנה תהיה לך חבר שיהיה כל דבריו מה שחוננו השם כתוב בעט ברזל ועופרת. ואז רמי' עליו לעשות כל מה שביכולתו אם אי אפשר בענין אחר אפילו לחזור על פתחי נדיבים לשאול עזר שיהיה יכול להדפיסו ולשלחו על פני חוצות כדי שיהיה נקי מקללות "ארור "אשר "לא "יקים "את "דברי "התורה "הזאת. ומאזהרות יחזקאל "צופה "נתתיך "ואתה "לא "הזהרת וכו' ומקושיות הב"ח, שהרי לסבב עיירות באופן זה ולהדריך ולהוכיח, כבר כלה ואבד תירוץ הנ"ל, עכ"ל.

הרי שנקט לדבר ברור שלהוכיח על ידי הכתב ולהדפיס ספרים בדברי תוכחה מוטל החיוב בלי שום תירוץ ומוצא, וביותר שיש חובה בזה לחזור על פתחי נדיבים לשאול עזר שיהיה יכול להדפיס כתביו ולשלחם על פני חוצות כדי שיהי' נקי מקללות.

ממוצא דבריו למידים שיש חיוב תוכחה בכתב. ואין שום תירוץ להפטר מתוכחה בכתב.

מן השמים סיבבו וזיכו בזכות מיוחדת שכל מחברי הספרים הנ"ל זכו שספריהם יתקבלו בכל בתי בני ישראל ונדפסו אידרא לרבבות ומאות אלפים.

* * *

ft.ש2גודל מעלת התועלת בתוכחה בכתב:

א. בדיבור לפעמים אינו רוצה לשמוע או אינו יכול לשמוע במעמד ההוא, אבל במוכיח בכתב והכתב מונח לפניו תמיד ורואה אותו תדיר, ויקחה בין לבין עצמו לעבור עליה בניחותא בזמן שנוח לו, ובאופן שנוח לו, יכול להשפיע שיתעורר ויקבל דברי התוכחה.

ב. על ידי הכתב אפשר להגיע לכל אחד ואחד שבעולם.

ג. על ידי הכתב אין חשש של לא תשנא את אחיך בלבבך.

ד. על ידי הכתב אין לחוש על לא תשא עליו חטא כי אינו רואהו שיתבייש מפניו.

ה. על ידי הכתב המונח לפניו אפשר דהוי מוכיח מאה פעמים כי הרי כל פעם שיקרא בו הרי הכותב מקיים מצות תוכחה.

ו. על ידי הכתב יכולים להגיע למליוני יהודים ביום אחד על ידי הדואר וזה אי אפשר באופן אחר.

ז. על ידי תוכחה בכתב נתפטרנו מהעונש של ערבות ותוכחה (חיד"א).

מה גם שהיות וידוע שהמכשלה הנוראה הזאת היא עדיין תחת ידך, והפירצות שכבר התרענו עליהם כל כך עדיין לא בא על תיקונם הראוי ולא גדרו כפי הצורך, רק מה, בזה שמרבים לפרסם בזה, הרי ישראל קדושים הם ובכל פעם שמפרסמים בעיתונים מתעורר לבם הטהור למאות ואלפים להפריש עצמם ולמשוך ידיהם מאכילת בשר בהמה, והשי"ת יזכינו להיות ממזכי הרבים והיה זה שכרי מכל עמלי בזה ובבא.

ובזה יצאתי ידי חובתי להשואל מדוע?

והשי"ת יעזור שכלל ישראל לא יכשל במאכלות אסורות ויערה ה' רוח טהרה ממרום לעורר לבות בני ישראל לקיום התורה והמצוות כראוי ונזכה להיות ממזכי הרבים שעל ידה נגאל בגאולת עולמים.

14הק' שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין יצ"ו

mls.2~£5ll.4500ft.ש314160180

דיסק 621 פייל f

בס"ד

יום שנכפל בו כי טוב, יזכה כל הימים לאך טוב, לסדר "לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה", שנת תש"ן לפ"ק פה ברוקלין נ"י יע"א.

אל מעכ"ק מו"ר "אשר נפשו קשורה בנפשו" הגאון הגדול, מעוז ומגדל, המפורסם בכל קצוי תבל, שלמה משנתו, לכל ידוע גבורתו, לוחם מלחמת ה' בעוזו, ביד רמה יכלכל דברו, חכם מחוכם חובר חברים, עורך מערכות אלקים חיים, הצדיק הנודע בשערים, חו"פ פה"ח שמו מפארים כ"ק מרן אדמו"ר מקאשוי שליט"א.

אחרי הקידה וההשתחויה מול הדכ"ק שליט"א, ופריסת שלומים, ברכותי אמורים, יחזקהו ויאמצהו השי"ת לעבודת בורא עולמים, באריכות ימים ושנים, דשנים ורעננים, לשבת בבית השם ולחזות בנועמו מתוך כל טוב כל הימים.

"ויגש אליו יהודה" בשים "שלו'ם", כדרך תלמיד לרב אמרותי אמורים, בנידון "כי איך נעלה אל אבינו" "והנער" צעירי נערי בני ישראל אינם אתנו, הלא למענם ערבנו, והתלמיד לרב ג"כ יוכיחנו, (ועי' מהר"ם שיק בתשובותיו או"ח סימן ש"ג).

עם היות ששמעתי מפי כ"ק שליט"א וע"י טעי¬ס רבות בשנים דברות קודש אשר גם ללב האבן חודרים, ויורדים לעמקי תהום הנפש, דברים החוצבים להבות אש ונתעוררתי מאוד מדבריו הקדושים היוצאים מן הלב אשר לכל לב נכנסים, וכמו"כ ילדי הקטנים ששמעו הדברים אמורים נאחזו בלבת אש קודש, והדברים עשו עליהם רושם כביר, ובוודאי מתקבלים על כל שומעיהם בכל הכבוד והדרים, למען גודל התועלת כי רבה היא מאוד וזכיות הרבים שיצא מזה לקרב הבריות לאבינו שבשמים, כבר עוררתי לכמה מבניו המופלגים שליט"א שיכתבו ויסדרו על גבי הנייר ובדפוס קונטרס מדברות קדשו דברי ההתעוררות שהוקבעו בטיע¬ס ויעלום על מכבש הדפוס ויפיצו הטעי¬ס על פני תבל לעורר לבבות בני ישראל אל ה' בין על ידי שמיעה מפיו ובין על ידי כתיבה כדיבור דמו,* שזה בודאי יביא תועלת רב לטובת הכלל ישראל בכל מקומות מושבותיהם (ואני מוכן בעזהשי"ת להיות לעזר בזה ולהשתתף בערך בשמונים אחוז מהעבודה הרבה כפי שאסביר דברי בעזהי"ת פא"פ איך ומה) ומלבד החיוב בזה יזכה להיות ממזכי הרבים ששכרו ברוחניות לאין שיעור כמבואר בדברי חז"ל ובספרים הקדושים.

אין לשער ולתאר בנפשינו גודל התועלת הרבה שיצא על ידי זה. שדבריו הקדושים יערכו על גבי הכתב, והוא שהרי מחוייבים אנו למחות ולהוכיח בכל העולם כולו, ובפרט בכתב ידו היכא שאפשר למחות על ידי הכתב שיכולים עי"ז להגיע במחאה לכל אנשי העולם הרי החיוב לעשות זאת להגיע לכל ישראל בכל העולם בדברי התעוררות לקיום התורה והמצוות הק' והתנהגות עם ישראל הק' בכל דור ודור למען ילמדו ישמעו ויראו הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון.080

mls.2~£5ll.2409ft.ש313145170

דיסק 621 פייל °ווי

בס"ד200

20הקדמה200

למחאה בישראל כהלכה

ft.ש313145.חכמינו ז"ל הפליגו מאוד בעונש של כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה ואמרו שהעבירה נקראת על שמו וכאילו הוא חטא בעצמו, ונענש על העבירה של הזולת, ולא עוד אלא שהחמירו עליו בעונש העבירה עד כדי כך שאמרו שהוא נענש תחילה קודם להעובר העבירה בפועל. וכן מלבד העונש על העבירה מתחייב ונענש זה שבידו למחות ואינו מוחה גם בעונשין אחרים שאין נוגע לעבירה עצמה כגון שנכסיו נמסרין למלכות ויורדין לטמיון וכדומה, וכן אמרו שהוא עובר בכמה לאוין, ונכנס בכלל ארור רח"ל.

וברמב"ן (דברים כז, כו) וז"ל:

ובירושלמי בסוטה ראיתי אשר לא יקים וכי יש תורה נופלת רבי שמעון בן יקים אומר זה החזן, רבי שמעון בן חלפתא אומר זה בית דין של מטן.

אמר רב יהודה ורב הונא בשם שמואל על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים, אמר רבי אסי בשם רבי תנחום בר חייא למד ולימד ושמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור ידרשו בהקמה הזאת בית המלך והנשיאו' שבידם להקים את התורה ביד המבטלי' אותה ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה הרי זה ארור עכ"ל.

והתניא בליקוטי אמרים (פרק א') כתב, וז"ל: ואפילו מי שיש בידו למחות ולא מיחה נקרא רשע, עכ"ל.

הרי עד כמה חמור עצם הדבר של מי שיש בידו למחות ואינו מוחה. והיינו שיש כאן שני חלקים בעון האינו מוחה כשיש בידו למחות.

א. עצם העבירה שהזולת עובר והוא אינו מוחה הרי הוא נענש כאילו בעצמו עבר על עבירה זו וקלקלתו תלויה בו, ומה גם בזה לבד גם כן החמירו על האינו מוחה יותר מהעובר העבירה עצמו שהוא קודם לעונש עליה, מפני שהיה יכול למנוע את הזולת מלעבור העבירה, או להוציא עצמו מכלל העבירה בזה שמוחה ומראה שאינו בדעה אחת עם העובר העבירה נגד רצון השי"ת.

ב. במה שאינו מוחה אם הוא בידו למחות זה עבירה לעצמה שעליה באים העונשים הצדדיים מלבד מה שנחשב לו בזה כאילו הוא עבר העבירה, מלבד זה על עצם העבירה דהיינו החיוב שמוטל עליו למחות ואינו מוחה ובידו לעשותה ועובר עליה זה כשלעצמה עבירה חמורה למאוד.

כל איש מישראל שנצטווה בקיום התרי"ג מצוות של תורה"ק, ונתחייב גם על עון הזולת בערבות כמו שביארנו בספר הערבות כהלכתה. והתורה הטילה עליו החובה של הוכח תוכיח את עמיתך שיוכיח ויחזור ויוכיח אפילו עד מאה פעמים או עד נזיפה או עד הכאה לכל מר כדאית ליה, וימחה בחבירו איש ישראל העובר עבירה ח"ו כשסיפק בידו למחות כדי שלא ישא עליו חטא, דהיינו שחטאו של הזולת לא יקרא על שמו ולא ילכד ויתפס בה ולא יענש עליה בין על עבירת הזולת ובין על עצם זה שאינו מוכיח ומוחה. הרי שהחיוב עליו להוכיח ולמחות כהלכה.

מי הוא זה ואיזהו שיכול לומר זיכיתי לבי ויצאתי ידי חובת המחאה והתוכחה?, מי הוא האיש הישראלי שיכול לשבת במנוחה ולהיות בטוח בעצמו שיצא יד"ח במחאה ותוכחה כהלכה, וינקה מיום הדין? הלא מבואר שגם על אנשי עיר אחרת החיוב למחות ולאו דוקא בעירו, ובודאי בשכיניו חבירו אנשי בית הכנסת ובית המדרש שמתפלל ולומד עמם בצוותא ועל אנשי עירו כ"ש שהחובה מוטלת למחות ולהוכיח. ואל יתרץ עצמו כי הדבר אינו בידו כי בקרוביו ומשפחתו ועל האנשים שרואה אותם יום יום ובא אתם בדברים במשא ומתן וכדומה שבאלו בודאי הרי יש בידו למחות, רק גם על האנשים הרחוקים ממנו ואנשי עיר אחרת גם כן החיוב למחות משום דיש בידו למחות נקרא, משום שזה שייך גם כן בכתב ידו כפי שיבואר להלן אי"ה.

מאחר ואין אדם מישראל שיכול לומר שיצא ידי חובת מחאה ותוכחה והרי הוא נתפס בעוונות וחטאות כל בית ישראל מי יודע בכמה עבירות נתפס וכמה עונשין מצפים עליו מפאת העבירות עצמם של הזולת ועל עצם העבירה שלא מיחה ולא הוכיח עליהם, אלה הם בודאי עד אין מספר, ולכן שאול ישאל כל יהודי ויהודי ובצדק, מה עלי לעשות איך אוכל לנקות עצמי מאלו העוונות?, במה אוכל להפטר מהעונשים הרבים?, באיזה אופן אוכל לצאת ידי חובת מחאה ותוכחה כהלכה?, כי אין מתום בבשרי מפאת זה, ועוני אגיד ואדאג מחטאות אלו.

והנה הלשון בגמרת ירושלמי שבת (פרק ה' הלכה ד') ללמדך שכל מי שהוא ספיקה בידו למחות, ואינו ממחה קלקלתו תלויה בו, עכ"ל.

נקט הלשון בידו למחות.

וכ"ה בירושלמי ביצה (פ"ב הלכה ח).

ובכתובות (פי"ג הלכה א),

ובגמרת בבלי נמי איתא במס' עבודה זרה (י' ע"א), מכאן אמרו כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו, ע"כ.

הרי דנקטו הלשון כל מי שיש בידו, ולא נקטו הלשון, כל מי שיכול למחות, או שאפשר לו למחות וכדומה.

וכן איתא הלשון בתנא דבא"ר, אלא כל מי שהוא סיפק בידו למחות ע"כ.

מדוע נקטו הלשון "בידו למחות"?

והגאון המפורסם הקדוש רבי חיים פלאג'י זי"ע כתב לפרש שהכוונה בתיבת בידו על הכתיבה ביד בעט סופר מהיר, דהיינו שיש למחות ולהוכיח לרבים על ידי מעשה הכתיבה לחבר חיבורים. על ידי הכתיבה בידו, וזה הוי כל שבידו למחות על ידי כתיבת ספרים לעוברי עבירה שיקראו בהם, ויעזבו דרכיהם הרעים וישובו אל ה' והיינו שהגם שעל ידי המחאה בפיו אינו יכול במציאות להגיע אליהם, אבל מאחר ועל ידי הכתב יכול להגיע אליהם נקרא אפשר למחות, ורובץ עליו החיוב למחות בהם באופן זה משום שזה נקרא בידו למחות, ולכן נקטו חז"ל דייקא לשון זה כל מי שיש בידו להורות לנו שהחיוב של מחאה הוא במעשה הכתב הנעשה בידי האדם. וכל זמן שלא מיחה על ידי כתיבת ספרים למרחוק לא יצא ידי חובת המחאה מאחר וקיים אפשרות זו.

וזל"ק של הגאון ר"ח פלאג'י בספרו שו"ת חקקי לב (חיור"ד סי' מ"ג):

ולכן זאת היתה לי "חיים ביד לשון" לכתוב בספר ויוחקו לבי לחוקקי ישראל גדולים חקרי לב, והיינו מה שאמרו חז"ל בשבת (נ"ד, ע"ב) [כבר הקדמנו מאמרי חז"ל שכתבו בלשון זה "בידו"]. "בידו" למחות וכו' דוקא "בידו" והיינו "לכתוב בידם". וכן מ"ש חז"ל שם ובכמה דוכתי, כל מי שיש בידו למחות דנקטו האי לישנא שיש "בידו" למחות, להורות לנו כי הגם אם לא בא בפיהם להוכיח מאיזה צד וסיבה שיהיה, מכל מקום "בידם" מחוייבים למחות על ידי מעשה וכתב, והרי זה יכתוב "ידו" לה' לשם שמים להזהיר את העם וכו'. וכן בשאר איסורים להודיע לבני אדם את חוקי אלקים ואת תורתיו, וכל העם ישמעו ויראו וכל ישראל כשרים הם, ואם ישמעו ויחדלו, ועליהם תבא ברכת טוב. עיי"ש.

ובספרו תוכחת חיים (פ' מקץ עמוד קסח-ט) וז"ל:

עוד יש זכות תולה, לכל מי שיש בידו למחות ובפרט לגדולי ישראל וראשי גלויות שיכתבו איגרות למקומות הקרובים והרחוקים היושבים תחת ממשלתם כשישמעו שעושים איזה דברים בלתי הגונים כדת של תורה, ואינם שומעים לקול מורים שבאותו מקום, שיכתבו להם איגרות להזהירם ולהתרות להם, כי אם לא ישמעו לשופט אשר יהיה במקום ההוא, ענש יענש אותם, ככל הבא מידו, ובזה הם זוכים למחות, כדקי"ל בגמר' בשבת דף נ"ד ע"ב, דכל מי שיש בידו (הגירסא בגמרא, שאפשר, אמנם בירשלמי ועוד, איתא, בידו) למחות, על כל העולם כולו, ואינו מוחה, נתפס על כל העולם כולו.

ואמר רב פפא, הני דבי ריש גלותא נתפסים על כולי עלמא, יע"ש. ונראה דדייק לומר כל שיש בידו למחות, דייק לומר בידו, דהיינו בידו ממש, שהנייר פתוח, והיד כותבת איגרות בידם.

וכה לשונו בספרו נפש כל חי (מערכת כ' אות י"ט), כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה כבר כתבתי בעניותין בספר חקקי לב (חיור"ד סי' מ"ג, דף ע"ה, עמ"ג) דמי שהוא חכם ורב יכול למחות בידו שהיד כותב ומעלה על הספר בדיו, שכך כתב הנובי"ק חיור"ד (סימן ל"ו) שיכתוב בידו ספר לאפרושי מאיסורא יעו"ש. ואז מוחה בכל מקום ומקום.

וכבר כתב הרמב"ם ז"ל שהמבאר דברים בספרו הוי דרשה לאלפים מבני אדם.

וכך כתב הרב יצחק דאלטאש ז"ל בראש הקדמתו לספר הזוה"ק ח"א יעו"ש.

ועי' מה שכתב בספרו גנזי חיים (מערכת כ') בענין כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה בשם המהר"ם חאגיז בהקדמה לספרו שפת אמת וז"ל: ומודענא להו מודעא רבא כי הדברים הקשים אשר ידבר משה ועוד שנים רבות אם יגזור ה' עליו לחיים דבר ידבר בכתב ובעל פה כפי צורך המקום והשעה והנדון אשר למראה עיניו יראה לא יחולו על ראשיהם ראשי עם קדש ולא על אותם שאין בידם למחות וכו'. עיי"ש.

וכעין זה פי' המהרש"א תיבת "בידו" שהכוונה על "כתיבה בידו" והוא בחא"ג ב"ב (דף י' ע"ב) בדברי הגמרא "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" שהכוונה הוא כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא הלימוד הבא מכתיבת יד, אשר על כן נקראו החכמים "סופרים", עכ"ל.

ובשבט מוסר פרק כ"ב, כתב ג"כ כך.

ומלבד זה הרי בתוכחה נתחייבנו בתורה הוכח תוכיח אפילו מאה ואלף פעמים. [ובספר המצות (מצוה ר"ה) כתב אפילו אלף פעמים, וכן מובא בספר נתיב מצותיך], נשאלת השאלה איך נוכל לקיים מצוות התוכחה כדין דהיינו שנלך ונוכיח לאותו אדם מאה פעמים על אותו עון עצמו. ? או אלף פעמים?

כתב הגה"ק רח"פ שם "והגם שכתבתי איזה דברים כמה פעמים כפולים ומכופלים הוכרחתי במעשי… והן מצד חיובא רמיא עלי משום עשה שהוכח תוכיח אפילו ק' פעמים… למחות ע"י "מעשה הכתב" (עי' חקקי לב שם).

ובתוכחת חיים (פרשת בחוקותי) כתב וז"ל:

והא דאמרן דמצות עשה הוכח תוכיח את עמיתך הוא אפילו עד מאה פעמים לאו דווקא בפה, דהוא הדין בכתיבה, לכתוב בספריו מוסר אחד, בכמה חיבורים ובכמה מקומות. ועיי"ש הרב נודע ביהודה ח"א חיור"ד סימן ל"ו דכל מי שיש בידו למחות הוא ע"י כתיבה, עיי"ש.

הרי לפי"ז שעל ידי הכתיבה בספר אחד או בכמה ספרים מוסר אחד כמה פעמים כל כתיבה נחשב לתוכחה אחת, ולכן יש עצה לכתוב עד מאה פעמים ולקיים המצוה של הוכח תוכיח כהלכה על ידי כתיבת ספרים על המכשולות ולהורות דרך התיקון בהם.

ועל פי הנ"ל מובן היטב דברי חז"ל שאמרו בשבת (שבת נד:) שכל מי שאפשר לו למחות "בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו" לכאורה יש לשאול דאיך אפשר להגיע לכל העולם, ואיך אפשר לחייב אותו ולענוש אותו על כל העולם. הגם שמכח השפעתו יש ביכלתו למחות בכל העולם כמו שפרש"י שם כגון מלך ונשיא שיראין מפניו ומקיימין דבריו עיי"ש אבל איך שייך במציאות שיגיע לכל העולם? ואם כן איך נחייבם ונאמר שנתפסים על כל העולם כולו?

אך מכאן הוכחה גמורה וראיה חותכת למה שהעלה הגרח"פ הנ"ל מאחר ואפשר למחות על ידי כתיבה לכן שפיר שייך לומר שיהיה אפשר למחות על כל העולם במציאות, ושייך המציאות שהגמרא מתארת על כל העולם ממש, שיגיע אליהם על ידי הכתב. ולכן אם אינם מוחים בכתב לכל העולם נתפסים על עוונות של כל העולם רח"ל *.

 [* ויש להוסיף ג"כ מאחר דהדין בזה שכתיבה כדיבור דמי, ובענין אי כתיבה אי הוי כדיבור כבר הארכתי בספרי "מצוות תוכחה כהלכתה" ומבואר בספרי אחרונים, ועי' שו"ת נוב"י מהדו"ק (חיור"ד סי' ס"ו וסי' קמ"ה), שם חחו"מ (ס"י ל'), שו"ת פנמ"א (ח"ב סי' ס"ח), שו"ת רע"א (ח"א סימן כ"ט14, ובסימן ל"א, ובסימן ל"ב), שו"ת חת"ס חיור"ד (סימן רכ"ז, 11ח"ו סימן מ"ד), שו"ת מהרי"א (ח"ב סימן שי"ח), שו"ת מהרש"ם (ח"א סימן ס',ח"ב סימן ל"ח, וסימן רכ"ד), ח"ג (סימן של"ה) ומביא שם בשם הרשב"א ותשו' רדב"ז ח"א סוס"י תקפ"א, שו"ת שו"מ (ח"א סימן נ') עיי"ש].יסק 621 פייל |דאבעליו

המשך מפייל ווי

בספר זוהר דעת מביא מכתב נורא שקיבל הצדיק הגאון הק' רבי מרדכי באנעטה זי"ע מן השמים בענין מחאה ותוכחה, על שאינו מוכיח ומוחה על פירצות הדור וזל"ק:

לכן שדרני לגבך לעורר נר"נ דילך.

הלא ידעת אם לא שמעת, איך גברה פרצות בישראל ואבדה אמונה, ואפיקורסת מתגברת בכל יומא ויומא, לית קרתא דלית בי' מכת דלהון, אית בהון בגילוי, וסגי מנהון בטמירא תיפח רוחם, ומכחישין בתורה שבכתב ושבע"פ, ומזלזלין בדברי חז"ל, ועי"כ אורייתא מתמעטת בכל עידן ועידן, וכמעט נתקיים דברי שמואל קדישא, עתידה תורה שתשתכח מישראל, והמון עם כולם שיכורים מחמדת העולם הבלי הבלים, והאי גרם דאיתפשט מסאבתא טובא בעלמא ואתפגים סגי ואיתחזק ס"א ס"מ וחילא, ושכינתא קדישא כביכול בגלותא רבא, ואורייתא חוגרת שק ומתפלשת באפרא וצווחת וי וי רגזה הארץ תחת עבד כי ימלוך ושפחה תירש גבירתה, ולית מלאך מליץ אחד מני אלף אינון מגיני דרא להשיב חמת המלך מלך מלכי המלכים הקב"ה, לקנאות קנאת ה' צבאות, ולנקום נקמת ד' בהנהו רשיעא כמה דעביד פנחס קנאה, וכו' והשתא לית מאן דמשגח בגודל גלותא דשכינתא חרב ויבש סגי על די עובדא בישא דרשיעי ולית מאן דמתקנא קנאת מטרוניתא קדישא, ובני עלי' המה מועטים, ואף הגדולים וחכמי דרא לא משגיחים רק לעצמם בלחודוהי, לזכות עצמם בלחוד, אבל לא לזכות דרא לעורר תשובה בעלמא כמה דעבד מרדכי ואסתר ביומי דאחשורוש ופולחנן כפולחן עבדא למרא דלא יחזו בשאר אחוי למעבד פלחנא כדקא יאות משום דלא מחשב ליקרא דמרא, ומה דשגור בפיהם להתנצל אין בדור הזה מי שיכול להוכיח, משום דאין מקבלין תוכחה, וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה [שלא] לומר דבר שלא נשמע, אכן התנצלות דא לאו כלום הוא, כמאמר חז"ל אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי, ואף חייב אינש למסור נפשו בשביל רחימא דקב"ה ושכינתיה ובשביל רחימא דישראל כמא דעביד משה רבינו ע"ה ומרדכי ואסתר ושאר קדושים שמסרו נפשם למיתה בשביל ישראל, ואהדרו עלמא לתשובה שלא יתוקד עלמא בשלהובא דדינא קשיא חלילה כמ"ש רשב"י ז"ל.

* * *

הרי לפנינו גודל חובת התוכחה ותיקון פירצות הדור והחיוב להחזיר העם בתשובה. ואין לפטור עצמו בשום פנים ואופן מתוכחה כי לפניהם מי גלוי (ובפרט כשמדובר מאותם היהודים שנטמעו ומטמעים בכל יום וכל שעה ורגע, ונשבים לבין האומות בלי ידיעתם מי יהין לומר שלא יקבלו התוכחה) וגם החיוב למסור נפשו בשביל אהבת ה' והשכינה ובשביל אהבת ישראל שלא ישרף העולם באש של הדינים הקשים חלילה.

וכבר כתב הגה"ק רבי הילל קאלאמייא בספרו מקרי דרדקי שמות, (באות רי"ח) שמי שאינו מדריך כראוי עובר על שלש אזהרות של ע"ז

ft.1(אינו מדריך כראוי היא מאביזרייהו דע"ז)

ויומתק הדבר יותר למה דאיתא (בזוהר) מי שאינו מדריך כראוי עובר על שלשה אזהרות של ע"ז:

לא תשתחוה,

לא יהי' לך אלהים אחרים,

ולא תעשה לך פסול,

וזהו אפשר כוונת (פסוק הנ"ל) ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם, "ו"י"א"מ"ר מפרש הרמז בנוטריקין "ולי "מה "יקרו "ריעך "אל כפירש"י, ולא כפירש"י מה יקר בעיני צדיקים שבכל דור התופשים מידת א-ל משום להדריך וללמד הוא הגדולה שבגמ"ח, וגם ויאמר אליהם, תיבת ויאמר נמשך לפניו ולאחריו הזהיר אותם ואמר משכו אם לא יעשו הדרכה לדורם כראוי אזי נכשלים בע"ז, מש"ה הזהיר אותם משכו מע"ז.

עוד שם באות (תע"ג) וז"ל:

איתה (בזוהר) מי שאינו מנהיג ומדריך את דורו כראוי עובר על לא יהי' לך אלהים אחרים, ובזה אפשר לפרש כוונת (פסוק א' הושע סימן י"ג) ויאשם בבעל, "ב"ב"ע"ל מפרש הרמז בנוטריקין "לך "עמי "בוא "בחדריך שיתבוננו על מעשיהם בחדרי לבבם, והם לא הדריכו אותם כראוי לעוררם להטיב מעשיהם, ועי"כ ויאשם בבעל כפשוטו, כזוהר הנ"ל, עכ"ל.

* * *

כל צדיקי וגדולי הדורות מדורות הקודמים חרדו תמיד ודאגתם היתה על פניהם לטכס עצות איך לפעול לתיקון הדור בזה וכל אחד ואחד ניסה להשתדל ולפעול ככל אשר בידו לפי דרגתו לתיקון הדור כדי לצאת ידי חובתו. במחאה – תוכחה – וערבות ובמצות "ואהבת" לאהב את ה' על הבריות ולקרבם תחת כנפי השכינה.

א. אברהם אבינו עליו השלום כתב ספרים להוכיח לעולם שה' הוא הבורא והמנהיג וכו' כמבואר ברמב"ם (פ"א מה' עכו"ם הלכה ג') וז"ל:

. והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והי' מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ד' אל עולם וכיון שהי' העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו הי' מודיע לכל א' וא' כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפי' ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק בגרר מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב, ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמוד דרך השם ולשמור מצות אברהם עכ"ל.

הרי שאברהם אבינו ע"ה כבר חיבר ספרים בעניני היהדות ושלחם כדי להפיץ ולהודיע על ידי כך שה' אל עולם.

ב. היערות דבש הוציא לאור ספר על הלכות שבת בשפת האידיש וכותב (שם…) שאפילו שהוא יודע שילעגו עליו על זה שכותב ספר באידיש בכל זאת כדי לצאת יד"ח ללמד את העם לא איכפת לו בזה.

ג. ובספר זכרון ש"י מביא הצוואה של הגאון מו"ה שעפטיל זצ"ל בנו של השלה"ק אות י"ז וז"ל:

שהנשים יהי' רגילים לקרות חומש בל' אשכנז' גם ספר לב טוב וכו'.

ד. ובספר משכיל אל דל (כרך א' ח"ב כלל א' פרט ה' דף י"א). שמביא אותו בין הספרי מוסר הנעתקים בלשון יודיש טייטש שיהא לו עיתים לקבוע ביום או בלילה ושכרם מה' כאילו עסקו בהויות דאביי ורבא.

ה. ועוד פעם מביאו (בכרך א' ח"ב בכלל ה' פרט ד' דף מ"ב) וזל"ק: ויכול ללמוד מספרים כאלו דרך ה' להיות צדיק גמור.

ו. ועיין פלא יועץ (אות דפוס) וז"ל:

והנה מאחר שעל הרוב קצור קצרה יד החכמים מלהדפיס ספריהם כו', וראוי לעשירים כו' לפתוח ידיהם אליהם בעין יפה ובזה חלק כחלק יאכלו עם החכם כו' והכל לפי מה שהוא הספר, ולפ"מ שהוא נצרך לרבים, ולפי התועלת הנמשך ממנו לעבודת השי"ת ודוק ותשכח שכמעט אין כסף שיהא נחשב למצוה רבה כזו, שכל הוצאה של מצוה הוא לשעתו כו', אבל זה הנותן לצורך הדפוס צדקתו עומדת לעד דור דורים, והוא מזכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו כו' מה טוב חלקו קנה שם טוב, קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי העוה"ב, וגם העוה"ז כו' עכ"ל.

ועיין עוד בפלא יועץ ערך תוכחה שמצות התוכחה אפשר לקיים גם אחר מותו על ידי חיבור ספרים, וז"ל:

"ומצוה זו יכול האדם לקיים אף כי אחרי מותו לרב דורות אם חננו השם דעת, יכתב בספר דינים ומוסר השכל. ואף כי רבו הספרים כאלה ותורה מנחת בקרן זוית, אין דורש ואין מבקש כי אם השרידים, אף-על-פי-כן הוא יעשה ויכתב תורתו, אולי ברב הימים המצא ימצא מי שיטול ספרו בידו ויעשו לו דבריו פרות, ויבנה גם הוא ממנו, ויהיו שפתותיו דובבות בקבר. ועל-כן מה טוב ומה נעים לסדר ספר מדינים ומוסר ללועזים בלעז, כי הן רבים עתה עם-הארץ ויותר מועיל ומזכה לנפשו בעשות ספרים כאלה, מעשות ספרים בפלפולים וחדודים ודרושים, אשר ספרים כאלה רבו, והם מגוללים בעפר, עש יאכלם, כי הספרים רבים והלומדים מועטים, ומסתפקים בספרי התלמוד ופוסקים, ומפרשים ראשונים וקצורי דינים הלואי שיספיק לנו הזמן ללמד אותם כתקונם, אבל למוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב". (פלא יועץ תוכחה)

ז. והגה"ק בעל ישמח משה כתב ספר בשפת האידיש על טהרת המשפחה, ואמר ג"כ שהגם שהוא יודע וברור לו שכל הלומדים יצחקו ממנו אבל לגודל התועלת בזה, וכדי לצאת ידי שמים אינו מסתכל על כבודו.

ח. החפץ חיים זצ"ל ג"כ כתב כמה וכמה חיבורים באידיש כגון ספר גדר עולם, נדחי ישראל,תפארת אדם, ועוד רבים.

ט. וז"ל: הח"ח הק' בשיחות (אות מ"ה) … רק אנכי מחבר ספרים על מצות האלה ומפיצם בין אלפי ישראל ולומדים בהם ובאים לידי מעשה. עכ"ל.

י. הרה"ק הצדיק רבי הלל מקאלאמאייע זי"ע (בהתנצלות לספרו משכיל אל דל) כתב וז"ל:

והנה הב"ח (חלק ח"מ סי' ט') הקשה מדוע מימות שמואל הנביא עד עתה לא מצינו אחד מגדולי ישראל שקינא לעשות כמעשיו ולילך בדרכיו לסבב בכל שנה, גלגל, ומצפה, וכל ערי ישראל להדריכם. ובאמת יש לומר תירוצים על קושי' זו אבל קשה מאד לסמוך לעשות הלכה למעשה על תירץ זה.

[ הב"ח כתב שם וז"ל, ומיהו האידנא אין חיוב לחזור בעיירות כיון שישראל מועטים בכל העיירות, ואיכא נמי סכנת דרכים בין העכו"ם, עכ"ל. והגה"ק הנ"ל אינו מסכים לזה וכותב שם, שאם יש דרך לסבב גלגל, ומצפה, וכל ערי ישראל, להדריכם ולנהלם, ועל דרך זה לא יהיה שייך תירוץ הנ"ל… בודאי בלי שום ספק שרמיא עליו לסבוב לילך כדרך שעשה שמואל… עיי"ש. ובפרט בזמנינו שלא שייך תירוץ הב"ח מפני שב"ה ישראל מרובים המה בכל העיירות בלע"ה, וכן לא שייך סכנת דרכים מפני העכו"ם כמו שהיה בימים ההם].

וכותב עוד שם שבאופן זה להדפיס ספרים ולשלחם על פני חוצות יש חיוב לחזור בעיירות, כלה ואבד תירוץ הנ"ל וזלה"ק:

"והדרך הזה הוא אם חיננו ה' בשמץ דעה והשכל ובקצת לשון למודים, מחויב הוא לשמוע להתנא שהזהיר ואמר אל תחזיק טובה לעצמך, אלא לעשות כמו שאמר (ספר חסידים) קנה לך חבר, וקנה תהיה לך חבר שיהיה כל דבריו מה שחוננו השם כתוב בעט ברזל ועופרת. ואז רמי' עליו לעשות כל מה שביכולתו אם אי אפשר בענין אחר אפילו לחזור על פתחי נדיבים לשאול עזר שיהיה יכול להדפיסו ולשלחו על פני חוצות כדי שיהיה נקי מקללות "ארור "אשר "לא "יקים "את "דברי "התורה "הזאת. ומאזהרות יחזקאל "צופה "נתתיך "ואתה "לא "הזהרת וכו' ומקושיות הב"ח, שהרי לסבב עיירות באופן זה ולהדריך ולהוכיח, כבר כלה ואבד תירוץ הנ"ל, עכ"ל.

הרי שנקט לדבר ברור שלהוכיח על ידי הכתב ולהדפיס ספרים בדברי תוכחה מוטל החיוב בלי שום תירוץ ומוצא, וביותר שיש חובה בזה לחזור על פתחי נדיבים לשאול עזר שיהיה יכול להדפיס כתביו ולשלחם על פני חוצות כדי שיהי' נקי מקללות.

ממוצא דבריו למידים שיש חיוב תוכחה בכתב. ואין שום תירוץ להפטר מתוכחה בכתב.

מן השמים סיבבו וזיכו בזכות מיוחדת שכל מחברי הספרים הנ"ל זכו שספריהם יתקבלו בכל בתי בני ישראל ונדפסו אידרא לרבבות ומאות אלפים.

* * *

ft.ש2גודל מעלת התועלת בתוכחה בכתב:

א. בדיבור לפעמים אינו רוצה לשמוע או אינו יכול לשמוע במעמד ההוא, אבל במוכיח בכתב והכתב מונח לפניו תמיד ורואה אותו תדיר, ויקחה בין לבין עצמו לעבור עליה בניחותא בזמן שנוח לו, ובאופן שנוח לו, יכול להשפיע שיתעורר ויקבל דברי התוכחה.

ב. על ידי הכתב אפשר להגיע לכל אחד ואחד שבעולם.

ג. על ידי הכתב אין חשש של לא תשנא את אחיך בלבבך.

ד. על ידי הכתב אין לחוש על לא תשא עליו חטא כי אינו רואהו שיתבייש מפניו.

ה. על ידי הכתב המונח לפניו אפשר דהוי מוכיח מאה פעמים כי הרי כל פעם שיקרא בו הרי הכותב מקיים מצות תוכחה.

ו. על ידי הכתב יכולים להגיע למליוני יהודים ביום אחד על ידי הדואר וזה אי אפשר באופן אחר.

ז. על ידי תוכחה בכתב נתפטרנו מהעונש של ערבות ותוכחה (חיד"א).

מה גם שהיות וידוע שהמכשלה הנוראה הזאת היא עדיין תחת ידך, והפירצות שכבר התרענו עליהם כל כך עדיין לא בא על תיקונם הראוי ולא גדרו כפי הצורך, רק מה, בזה שמרבים לפרסם בזה, הרי ישראל קדושים הם ובכל פעם שמפרסמים בעיתונים מתעורר לבם הטהור למאות ואלפים להפריש עצמם ולמשוך ידיהם מאכילת בשר בהמה, והשי"ת יזכינו להיות ממזכי הרבים והיה זה שכרי מכל עמלי בזה ובבא.

ובזה יצאתי ידי חובתי להשואל מדוע?

והשי"ת יעזור שכלל ישראל יתחזקו במצות תוכחה מחאה וערבות, ויערה ה' רוח טהרה ממרום לעורר לבות בני ישראל לקיום התורה והמצוות כראוי ונזכה להיות ממזכי הרבים שעל ידה נגאל בגאולת עולמים.

הק' שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין יצ"ו

וועד המרכזי העולמי לקיום היהדות

4711 12^th Ave.

Brooklyn NY 11219

(718) 436-8086

בעזהשי"ת

33ספר תוכחה כהלכתה  חלק ב

33.השאלות ותשובות המקיפים כללים יסודיים ועיקרים הנוגעים לעניני תוכחה דלהלן, הם כולם מספר "אבקת רוכל" מהצה"ק רבי הלל קאלאמאייער זי"ע, אשר קיבץ כעמיר גורנה הלכות הנחוצות מש"ס ופוסקים וכו', אשר הם חיינו ולחמינו, והם מהלכות השכיחות יום יום, ואין הזמן גרמא לחפש חיפוש מחיפוש בעשרות החיבורים בענינים הנוגעים לתוכחה, וחלקנום לקטעים ואותיות ולתועלת המעיין הוספנו לפני כל קטע כותרת מתמצית דבריו הקדושים זי"ע.

11פרק א'

33באבקת רוכל  כלל ח'  כושל יקימון מליך ובו י"א פרטים, פרט א' וז"ל:

שאלה נד

22נא אמור לי מגודל המעלות של המוכיח לשם שמים, ומה שכרו בעוה"ז, וגם אם מחויב להשתדל ולטרוח כדי לדרוש תורה ברבים.

11א

33המוכיח לשם שמים זוכה: לאריכות ימים  מבטל גזירות  משמח את המקום.

22.תשובה, הנני להשיבך על ראשון ראשון, ממעלות המוכיח לש"ש הוא שזוכה לאריכות ימים, וגם בכוחו אם הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלו, וגורם בזה לשמח את המקום. ולחזק דברי אלה אביא לך ראיה מן התורה, עיין 44(פסוק ט"ז י"ז במדבר סימן כ"ב)22 תוכחה מכונה הליכה, 44(כמדרש)22 על פסוק לכו חזו מפעלות ואחז"ל מוציא יקר מזולל, הקב"ה גוזר גזירה והוא מבטלו, 44(ושמעתי ממורי הגאון זללה"ה)22 מי שהוא מדריך רבים הגם שכבר כלו שנותיו הקצובים לו, מוסיפים לו ימים ושנים עבור טובות דורו. בזה אפשר לפרש כוונת הפסוקים, אל נא תמנע מהלך אלי כשאתה מדריך רבים יהי' כוונתך רק לש"ש, ולהמתיק הדבר יותר, אל"י מפרש דרך הרמז בר"ת "לאהבה "את "ד" 44(כמדרש)22 אהבהו על הבריות, וא"כ תעשה אזי שכרך כי כבד אכבדך מאד, מאד זו זקנה 44(עיין ק"י ערך מאד)22 וגם מ"א"ד" ר"ת "דרך "מצותיך "ארוץ, "אשמרה "דרכי "מחטוא משום מזכה את הרבים אין חטא בא ע"י וגם תתגדל מדריגתך אצלי וכל אשר תאמר אלי אעשה, שבכחך תהי' לבטל גזירותי.

11ב

33המסייע בזה להוכיח והמסבב לתוכחה גם כן זוכים לכל אלו.

22.ולא לבד המדריך והמוכיח שזוכה לאלה, אלא גם המסייע והמסבב לזאת, ג"כ שכרו אתו ופעולתו לפניו, ובכלל זה הוא כל אותן בני אדם הנותנים אכסניאלת"ח כאלה כדי להרבות כבוד שמים, וגם אותן מנהיגים הקוראים קריאה של חבה לת"ח כאלה שישבתו אצלם. עיין 44(איוב סימן ד' פסוק ג')22 הנה יסרתי רבים, יסרת לשון תוכחה ומוסר כפירש"י, וחוזר ומפרש במה, וידים רפות תחזק, אם ראית מנהיגי הדור שהיו עצלים ורפים במלאכתם היית מעורר אותם שיהיף זריזים ולא יעשו מלאכת ד' רמיה והם שמעו לתוכחתך, א"כ בדבר זה שהיית מעורר אותם, אתה רבים יסרת שתוכחה של המנהיגים נקרא על שמך, משום שגדול המעשה עיין 44(תרגום איכה סימן ד' פסוק ו')22 נביאים ומנהיגים מכונים ידים.

11ג

33זוכה בעוה"ז לשכר של כבוד וברכה מפני שהוא בבחינת זובח תודה יכבדנני ומכבדי אכבד.

22.וגם מה שכרו בעוה"ז, כבוד וברכה וחן וטוב. דהנה אחז"ל 44(סנהדרין מג:)22 על פסוק זובח תודה יכבדנני, הזובח יצרו ומתודה כאלו כבדני בשני עולמות, והכתוב אומר כי מכבדי אכבד, מעתה מסתבר מאחר שאחז"ל 44(ב"ב ט:)22 גדול המעשה יותר מן העושה, א"כ המנהיג המעורר בתוכחתו להיותם בבחינות זובח תודה. עאכ"ו שהוא ראוי לברכה זאת שהכתוב אומר כי מכבדי אכבד, ובה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ט"ז י"ז במדבר סימן כ"ב)22 כי כבד אכבדך מאד כנ"ל.

ולמקרא שכתוב ולמוכיחים יונעם ועליהם תבוא ברכת טוב, אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ח' י"ט רות סימן ב')22 משום שבועז הוכיח את רות והדריך אותה ללמדה דרך אשר תלך בה, אל תלכי ללקוט בשדה אחר, על שם לא יהי' לך אלהים אחרים ולא תעבורו מזה על שם זה אלי ואנוהו, מש"ה אמרה נעמי יהי מכירך ברוך.

11ד

33.אם התוכחה הוא דברים היוצאים מן הלב הוא זוכה לטוב הבא לעולם בגלל תוכחתו הממשיך ברכת טוב.

22.אחז"ל 44(תמיד כח.)22 כל זמן שתוכחה בעולם טובה בא לעולם, ומסתבר שזהו רק אם דברי תוכחתו נשמעים והיינו אם תוכחתו הוא דברים היוצאים מן הלב ותוכחה מכונה הליכה. ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק י"ב תהלים סימן פ"ד)22 חן וכבוד יתן ד' 44(חן, ככתוב מוכיח אדם אחרי חן ימצא, וכבוד כנ"ל מכבדי אכבד)22 וגם לא ימנע טוב להולכים בתמים לאותן המוכיחים לש"ש מאחר שעבור תוכחה טובה בא לעולם והוא גרם זאת, מכש"כ שגם הוא יהי' לו חלק בטוב. וגם מקרא מפורש ועליהם תבוא ברכת טוב.

11ה

33.כשהפרנסה מקופחת יהיה לבם אל ה' וירצו בתוכחה.

22.וזהו אפשר נמי כוונת 44(המשך פסוק י"ב, י"ג עמוס סימן ב')22 ועל הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו הנה אנכי מעיק תחתיכם. להנ"ל שעבור תוכחה טובה וברכה בא לעולם, מש"ה עבור על הנביאים צויתם ולא בנבאו א"נ"כ"י" מעיק מפרש דרך הרמז ר"ת "נפשינו "יבשה "אין "כל, ואז כשיהי' קפחתי פרנסתי כבר יהי' לבבכם נכנע אל ד' ויהי' רוצים בתוכחה, מש"ה מפרש דרך הרמז "הנה "אנכי "מעיק "תחתיכם ר"ת "תפריע "את "העם "ממעשיו.

11ו

33.צור ילדך תשי כשבא להטיב לכם מתישים כוחו, מפני מיאוס התוכחה נתמעט שפע הטוב.

22ובזה שע"י מיאוס תוכחה שפע נתמעט, אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק י"ח דברים סימן ל"ב)22 צור ילדך תשי, פירש"י כשבא להטיב לכם מתישים כוחי, משום שאחז"ל תוכחה בעולם טובה בא לעולם, מש"ה מפרש דרך הרמז י"ל"ד"ך ר"ת "לא "יפנה "דרך "כרמים עיין 44(פירש"י איוב סימן כ"ד פסוק י"ח)22 לא היו מקבלים תוכחה מן הטובים.

11ז

33.אם לא יפנה לדרך הטוב דרכי הצדיקים תשי נחלש ונתמעט הטובה בעולם.

22א"נ לא יפנה דרך הטוב בדרכי הצדיקים וע"י הרעותי מעשי קפחתי פרנסתי, וזהו תשי, אבל הטיבותי מעשי הרביתי פרנסתי.

11ח

33.המוכיח זוכה למצוא חן, כמשה שזיכה את הרבים, כי מצאתי חן בעיני ה', מפני ואדעך בשם עבור שמותיך המורים על מוכיח אדם אחריו.

22הכתוב אומר מוכיח אדם אחרי חן ימצא, ומשה זכה וזיכה את הרבים, ואחז"ל 44(סוטה)22 שנקרא בשם חבר משום שחיבר בנים למקום, ונקרא אביגדור שגדר פרצותיהן של ישראל, ואין לך שבח וכבוד וגדולה יותר מזה שנקרא בשמות אלה, בזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק י"ז שמות סימן ל"ג)22 כי מצאתי חן בעיני משום ואדעך בשם עבור שמך שנקראת בשם חבר ובשם אביגדור, ששמות אלה מורים על מוכיח אדם אחרי, מש"ה ראוי לך ובדין שתטול שכרך והיינו מציאת חן.

11ט

33.שייכות הפסוקים: הנותן אמרי שפר  שפרו מעשיכם, בן פורת  בן חן, שכרו חן.

22ובדבר זה שעבור תוכחה והדרכה ראוי לו מציאת חן, אפשר לפרש כוונת 44(המשך פסוק נ"א כ"ב בראשית סימן מ"ט)22 הנותן אמרי שפר כמו בחודש שופר אחז"ל חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם, ובדבר זה תופס אומנת אל, מש"ה א"מ ר"י ר"ת "מה "יקרו "ריעך "אל ע"י שמוכיח ומכריז ואומר שפרו מעשיכם, ועבור זה ראוי לו השכר שיהי' בן פורת, בן חן כפירש"י.

11י

33.המנהיג המדריך המוכיח זקוק לחן שיתקבלו דבריו לכן זוכה לחן.

22משום שהמנהיג המדריך המוכיח מהצריכות הוא שיהי' אהוב לאנשי דורו ויהי' חינו נטע בעיניהם, ואחז"ל 44(ב"ב צא.)22 מאן דיהיר אפילו אאינשי ביתו לא מתקבל.

11יא

33.אהרן ובניו שעליהם מוטל להורות לעם ה' דרכי ה' הוזהרו שלא להתגאות כדי שיהיו אהובים על העם ויתקבלו דבריהם.

22בזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ב' ויקרא סימן ו')22 צו את אהרן העולה על מוקדה שאחז"ל המתעלה והמתגאה נידון באש, מדוע נאמרה אזהרה זאת לאהרן ובניו דוקא, משום שעליהם מוטל להורות לעם ד' דרכי ד'. מש"ה צו זירוז מיד ולדורות שלא להתגאות ורק לענוים יתן חן ומתוך כך שהוא אהוב להם ביותר תוכחתו נשמעת.

11יב

33.מן החיוב להשתדל בכל כוחו להוכיח, כי המקבל תוכחה הוא בכלל זובח יצרו, תודה ומתוודה, שבזה יכבדננו בשני עולמות, ומסתבר שהמוכיח הוא בכלל מכבדו ה' שכתוב בו כבד ה' מהונך מכל מה שחננך.

22ועל שאלתך השלישית מדברי הבאים יבואר לך שמחויב להשתדל בכל כוחו לעשות כן 44(עיין משלי סימן ג' פסוק ט')22, כבד את ד' מהונך פירש"י מכל מה שחננך והנה אחז"ל 44(סנהדרין מג:)22 על פסוק זובח תודה יכבדנני זובח יצרו ומתודה כאלו כבדני בשני עולמות א"כ מסתבר המוכיח מהמעורר את העם לדבר זה שיהי' בכלל יכבדנני, ודאי גם הוא ממכבדי ד' הוא, שהרי אחז"ל גדול המעשה וגו'.

11יג

33.פירשו חז"ל ממה שחננך אם יש לך קול נעים תהי' שליח ציבור. מסתבר דבכלל זה אם חננו ה' בלשון ובכוח לקרב לב בנים בוודאי מחוייב להשתדל לטרוח בזה בגרונו ולא תחשוב לקיים כבד ה' והונך ופירש"י מגרונך, נלמד שכר המייגע עצמו בכל כוחו שעה או שתיים לדרוש להמשיך לב בנים למקום בק"ן משכר שלש פסיעות שרץ נבוכדנצר עבוד כבוד ה'.

22בזה אפשר לפרש כוונת הפסוק כבד ד' מהונך שאחז"ל ממה שחננך אם יש לך קול נעים תהי' שליח ציבור, א"כ מלתא דמסתבר שאם נתן לו ד' לשון לימודים ובכוחו לקרב לב בנים לאביהם שבשמים שחיוב עליו להשתדל ולטרוח לעשות כן כדי להדריך עם ד'. ויומתק הדבר יותר ממה שפירש"י מהונך מגרונך, והיינו כמקרא שכתוב קרא בגרון אל תחשוך, וזהו לשון כבד ד' שהרי ע"י שתדרוש תורה ותוכחה ברבים אתה מכבד ד' משום שעי"כ יסובב זובח תודה יכבדנני, ואם נבוכדנצר עבוד שלש פסיעות שרץ עבור כבודו יתעלה, מה היה שכרו המייגע עצמו בכל כוחו שעה או שתיים לדרוש ברבים להמשיך לב בנים למקום מה נעים גורלו.

11יד

33.פירוש המשנה "והעמידו" תלמידים הרבה שע"י שישגיחו עליהם הזקנים להדריכם יהיו עומדים על מעמדם.

22וכן תנן 44(באבות פ"א)22 והעמידו תלמידים הרבה, עיין תיו"ט שטרח לפרש הכוונה, ולמה דאיתא במדרש שע"י הדרכתן של הזקינים לדורם נעשים ישראל בבחינות עומדים, א"כ אפשר כונת והעמידו תלמדים הוא, שישגיחו עליהם להדריכם בכל מילי דמיטב במידות תרומיות וביראת שמים, שעי"כ יהיו עומדים.

33פרק ב

11א

22החיוב לקצר לנפשו בלימוד תורתו עבור הדרכת הרבים.

33בפרט ב' שאלה נה וז"ל:

33.מאחר שתלמוד תורה כנגד כולם, ואין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, אם החיוב הוא לקצר לנפשו בענין לימוד תורתו עבור הדרכות רבים, ואם מחויב הוא גם לבזות עצמו ולהקטין שמו עבור כבוד שמים.

11ב

33.אם אהבת הרב לתלמידיו כ"כ גדולה, עד כדי כך שמקצר עי"ז לנפשו ונשאר בבחי' "עומד" כמלאך, למוד הימנו.

33תשובה

22.מדברי הבאים יבואר שאלתך, איתא 44(בהפלאה)22 שמפרש מה שאחז"ל 44(בחגיגה)22 אם הרב דומה למלאך ד' צבאות למוד הימנו, אם אהבת הרב לתלמידיו כ"כ גדולה שחפץ ללמדם להועיל ועי"כ לא איכפת לי' לקצר לנפשו, הגם שעבורם נשאר בבחינות עומד אזי למוד אצלו.

11ג

33.עיקר שמחת יהודא היתה זה שזכו למנהיגים כאלה שחפצים לקצר לנפשם ולהיות בבחי' "עומדים" כדי לזכות הרבים וזה היה השמחה הגדולה, משום הכי גם החזיקו בידי המנהיגים כראוי, משא"כ בזמן שהמנהיגים נמנעים מלהשגיח על הדור והם כאילים גם המנהיגים לא מצאו מרעה.

22.ובזה נלענ"ד לפרש כוונת 44(פסוק מ"ד נחמי' סימן י"ב)22 כי שמחות יודא על הכהנים ועל הלוים העומדים היינו שהיתה עיקר שמחתם משום שזכו למנהיגים כאלה שחפצים לקצר לנפשם ולהיותם בבחינות עומדים כדי לזכות רבים וללות בנים למקום מש"ה גם המה דאגו להחזיקם כראוי, מעתה 44(פסוק מ"ד מפרש לפסוק מ"ג)22 מה היה השמחה הגדולה, ומש"ה גם המה השתדלו להחזיק אותם כראוי, משא"כ בזמן שהיה שריה כאילים להשגיח על הדרכות הדור מש"ה גם המה לא החזיקו אותם ולא מצאו מרעה.

11ד

33.משה רבינו ע"ה היה בבחי' "מלאך" שלא איכפת לו להיות "עומד" כדי להדריך את העם ולזכותם בתורה ומצוות כדי שיצאו ממצרים, וזהו וישלח "מלאך", ועי"כ "ויוציאם ממצרים".

22ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ט"ז במדבר סימן כ')22 וישלח מלאך, מנהיג כזה שכ"כ חפץ להדריך ולצדק הבריות שלא איכפת לי' עבור זה לקצר לנפשו ולהיות בבחינות עומד כמו מלאך, ועי"כ ויוציאם ממצרים, שהרי במצרים עסקו אגודות אגודות בתורה, וגם היום נזהרים שלא שינו שמם ולשונם, והיו גדורים מעריות. ואלמלא לא היה משה מתרצה להיותו עומד, אזי לא היה בכוחו לזכות הרבים כ"כ שעבוד זה זכו לצאת ממצרים.

פייל בי

11ה

33מנהיג כמשה שהוא מזכה הרבים ומקצר לנפשו בלימוד תורתו ובעבודתו כדי להטיב לדורו, הוא טובה גדולה לדור, וזהו משחית נפשו הוא יעשנה כמשה שקיצר לנפשו עבור טובת דורו.

22עיין 44(ילקוט משלי רמז תתק"ט)22 על פסוק נואף אשה חסר לב, ר' יוסי בן זבידי כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות ממנו, אינו אלא כנואף שנהנה מגופה של אשה, משחית נפשו הוא יעשנה, כמשה שאמר ואם אין מחני נא, ולענ"ד אפשר לומר, משחית נפשו הוא יעשנה, כמשה, הכוונה משום שהיה מזכה רבים ועי"כ היה מקצר לנפשו בלימוד תורתו ובעבודתו עבור להטיב דורו, ומנהיג כזה הוא טובה גדולה לדור, מש"ה משחית" נפשו" הוא" יעשנה" ס"ת "ולא "תחניפו "את "הארץ שהרי על מי שראוי להוראה ואינו מורה נאמר עצומים הרוגיה, והכתוב אמר הדן הוא יחניף את הארץ.

11ו

33וזהו שאמר משה שאהבה נפשו אומה שנתתי נפשו עבורם, טרחתי עבור דרכתם וקיצרתו לנפשי בעבודה ולימוד התורה וכרמי שלי בהמד"ר לא נטרתי בגלל זה.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(המשך פסוק ו' ז' שה"ש סימן א')22 שאהבה נפשי אומה שנתתי נפשי עבורם, הכוונה שכ"כ טרחתי עבור הדרכתם שהייתי מקצר לנפשי עבורם בענין עבודתי ולימוד תורתי באיכות ובכמות, והיינו כרמי שלי לא נטרתי כראוי עבור זה, בהמ"ד נקרא כרם.

11ז

33ובזה אפשר לפרש להם יתן איש כל הון ביתו  תורה ומש"ט ומקצר לנפשו, באהבה  בשביל לקיים ואהבת את ד' לאהב בנים למקום, בוז יבוזו לו  הקב"ה מחזיר לו בכפל לעוה"ב, כהמדרש המקטין עצמו על דברי תורה בעוה"ז נעשה גדול בעוה"ב.

22.ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ז' שה"ש סימן ח')22 אם יתן איש כל הון ביתו 44(כזוהר)22 עותרא דבר נש תורה ומע"ט. והוא מקצר לנפשו להוסיף בקיום אלה באהבה, בשביל לקיים ואהבת את ד' לאהוב בנים למקום, בוז יבוזו לו 44(כתרגום יונתן)22, אנא מהדר לי' כפל לעלמא דאתא, והיינו כמדרש הנ"ל המקטין עצמו על דברי תורה בעוה"ז נעשה גדול בעוה"ב.

11ח

33וזה הכוונה בירושלמי עה"פ אל תבוז כי זקנה אמך  אם נזדקנה אומתך "עמוד" וגודרה. היינו הגם שא"א לך לעשות כן רק באופן שתקצר לנפשך ולא תהי' בחחי' "הולך" בכ"ז תתרצה להיות בבחי' "עומד" כדי שתזכה לגודרה.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת לשון 44(ירושלמי פ"ט דברכות הלכה כ"ח)22 על פסוק אל תבוז כי זקנה אמך, אמר ר' זעירי אם נזדקנה אומתך עמוד וגודרה, לכאורה תיבות עמוד שפת יתר הוא, אלא הכוונה הגם שאי אפשר לך לעשות כן אם לא שתקצר לנפשך ולבלות זמן זמנים טובא ועי"כ לא תהי' בחחינות הולך כ"כ בענין לימוד תורה וקיומה, אפ"ה תתרצה להיות בבחינות עומד כדי שתזכה לגודרה, וראיה מאלקנה שהיה הולך לדרכים רחוקים עבור להשמיע לרבים.

11ט

33החיוב לבזות עצמו ולהקטין שמו עבור כבוד שמים להקרא מלמד דרדקא כדי להוכיח את העם וללמדם דרכי השם. שהרי אברהם ומרדכי למרות שלעצמם היו יכולים להגדל שמם מאד באם היו רוצים להניח הדרכת הרבים ולהקרא גאון הגאונים וראש כל בני הגולה, רק עבור אהבת ה' מסרו שמם דווקא וערב להם להיות נקראים מקרא דרדקא כדי לעשות נחת רוח ליוצרם.

22.ואם מחויב גם לבזות עצמו ולהקטין שמו עבור כבוד שמים  עיין 44(ילקוט אסתר)22 וז"ל איש יודא היה מלמד שהיה שקול כאברהם דכתיב בי' ואברהם היה, אברהם מסר שמו על קדושת השם אף מרדכי כן עכ"ל, ועל בן יאיר, איתא במדרש שהאיר עיניהם של ישראל בתורה, בן שמעי, שנשמע תפילתו, אפשר הכוונה של שני הדרשות אחת היא 44(עיין מא"ד א"א דף ל"ג ע"ב)22 משום שהעונש של מסיר אזנו מתורה שתפילתו תועבה, א"כ מינה השכר של מאיר עיניהם בתורה הוא שתפילתו נשמעת, קיש שהקיש על דלתי הרחמים, אפשר הכוונה כמו שאחז"ל מי שמוציא יקר מזולל הקב"ה גוזר גזירה והוא מבטלו, א"כ מרדכי שהאיר עיני ישראל בתורה היה בכוחו להקיש על דלתי הרחמים, אבל אדם שרוצה בכל אלה ללמד ולהדריך רבים מהצריכות הוא שלא יחוס על כבוד עצמו אם ישאר בבחינות עומד, או מסכן, ולא יהי' נקרא בשם גדול, וגאון וחריף, ונוח לו להיות בבחינות ונקלותי עוד מזאת ועם האמהות עמם אכבדה להורות לריקנים שבישראל עיקרי תורה, שמירות נדה, פרישה סמוך לוסתה, גוף נקי. קישר ציצית לשמה, הנחת תפילין במקום שמוחו של תינוק רופס, הרחקות לימוד ח"ז והרבה כיוצא באלה, הגם שעי"כ לא לבד שאינו מוסיף בחריפות ובבקיאות, אלא גם מה שכבר למד אינו בידו כ"כ, עם כל זה עבור אהבות כבוד שמו שרצונו היא לצדק הבריות לא משים לבו לכל אלה, וזהו אפשר כוונת המדרש אברהם מסר שמו, היה לו לומר מסר נפשו, אלא כנ"ל שאם היה רוצה להניח הדרכות רבים היה יכול להיות בבחינות נגיד שמיה ולהיות לו שם בדורו להקרא גאון הגאונים וראש כל בני הגולה, אלא עבור אהבות ד' מסר שמו, שמו דייקא וערב לו להיותו נקרא בשם מקרא דרדקא כדי לעשות נחת רוח ליוצרו כפשטות הכתוב ונקלותי עוד מזאת, משום דוד זכה ללמוד וגם ללמד.

11י

33וזה הפי' גבי אלדד ומידד "ויתנבאו ולא יספו" מפרש התרגום ולא פסקין כי נבואה נקרא גם מה שמכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות, היינו שלא הפסיקו מלהוכיח את העם הגם שבזה הקטינו עצמם מדריגתם ודביקותם בה' ולא חל עליהם עוד שפע אלקי ורוה"ק בגלל שהיו מעורבים בין הבריות וזהו מה שפירש"י ולא יספו, לא הוסיפו עוד להתנבאות בנבואה לעם בשליחות השם, ושני הפירושים צדקו יחדיו.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק כ"ה סימן י"א במדבר)22 ויתנבאו ולא יספו  עיין תרגום שמפרש ולא פסקין, אבל רש"י מפרש ולא יספו להתנבאות משום שלא התנבאו אלא אותו יום, ולענ"ד לפרש ששני הדרשות צדקו יחדיו, ואחד נותן טעם לחבירו, משום דבמשמעות תיבות ויתנבאו, יש שני כוונת, או שתחול עליו שפע אלקי ויאמר אותו נבואה לעם בשליחות ד', אבל לזכות למדרגה זאת צריך התבודדות ופרישות מכל עניני עולם, ומינה שלא יהי' מעורב עם הבריות ורק להיות תמיד מדבק עצמו בד', וזהו הנקרא בשם נביא  אבל יש עוד משמעות אחרות בתיבות נביא, דהיינו שיתפס לעצמו אומנת מידת החסד דהיינו שמשתדל וטורח להוכיח ולהדריך וללמד לרבים דרכי ד' שהעושה כן נקרא נמי בשם נביא, 44(עיין פירש"י 44(שמות סימן ז' פסוק א')22 וז"ל כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות והיא מגזירות ניב שפתים ובלע"ז קורין לו פרעדיגער)22 ואם ירצה אדם לעשות מלאכה זאת מלאכת ד' באמונה ולא ברמיה צריך להיות מעורב בין הבריות ולהשגיח על כל התנהגותיהם, ואהבתו למצוה זאת צריך שיהי' גדולה מאד עד שעבורה משליך אחר גוו גם אם תתקטן מדריגתו ודביקתו אל ד' ולא תחול עליו עוד שפע אלקי ורוה"ק, וזהו ויתנבאו נבואה כפשוטו, ולא יספו, לא הוסיפו עוד להתנבאות כפירש"י, וטעם הדבר שלא זכו עוד לשפע נבואה, לא היה עבור פחיתותם וקטנות מדריגתם, אלא שלא היו חפצים בכך, אלא ויתנבאו ולא יספו לא פסקו מאומנתם להדריך ולהוכיח ולהיותם בכלל מקרא דרדקא, שהרי הכתוב אמר עם האמהות אכבדה, ועי"כ לא באו לידי כך להתבודד ולדבק עצמו עם ד'. ובחרו בהשפלה זאת כדי לעשות רצון ד' ולהרבות כבוד ד', משום שאמרו לנפשם טוב ארוחת ירק שאהי' רק בבחינות הדיוט, לא בת קול, ולא רוה"ק, ולא נבואה, אבל ואהבה שם, לאהב לב בנים למקום. משור אבוס שאהי' אני נקרא אצל אנשי דורי לאיש אלקים, ורואה, ועי"כ יסובב ושנאה בו, שעניי הצאן לא יהי' להם מי יאהב אותם למקום.

11יא

33וזהו מה שנאמר בישעי' הערה נפשו למות השפיל עצמו ממדריגתו שהי' יכול להגיע למדריגות גדולות מאד אם לא היה טורח להטיב לאחרים בהדרכות, והטעם משום את פושעים נמנה לשעבדם לתורה.

22.ובזה שעבור להדריך רבים החיוב הוא לקצר את נפשו בתורה ובעבודה, אפשר לפרש כוונת 44(פסוק י"ב ישעי' סימן נ"ג)22 הערה למות נפשו, לשון שפלות המכונה מיתה, שהרי אי לא היה טורח להטיב לאחרים בהדרכתו, עד היכן היה יכול לזכות בגדלות מדריגתו בענין לימוד תורה ועבודה, אבל לעשות רצון ד' שחפץ להצדיק בריותיו, השליך כבודו אחר גוו וקיצר לעצמו בתורה, והטעם, משום ואת פושעים נמנה, כתרגום לשעביד לאורייתא.

11יב

33וזהו ויש צדיק אובד  נעשה עני ויורד מעשירותו שהם תורתו ומעשיו הטובים, בצדקו  שמעביר זמנו ומבטל מלימוד תורתו כדי לצדק את הבריות.

22.וזהו אפשר נמי כוונת 44(פסוק ט"ו קהלת סימן ז')22 יש צדיק אובד בצדקו, אובד לשון עניות, ועותרא דבר נש הוא תורה ומע"ט, בצדקו בשביל שחשקו לצדק הבריות מבלה זמנו עבור זה ומבטל עצמו מלימוד התורה.

11יג

33הדורש לרבים דברי תוכחה ומוסר, כהקרבת חלב ודם, וזה הפי' הכהנים הלוים  מלוים בנים למקום, בני צדוק  שמצדיקין את הבריות להקרב אל ה' הגם שבזה מבטלין מתורתם ועבודתם והם בבחי' יעמדו לפנים "עומדים" "להקריב לי חלב ודם" ע"י שדורשים תוכחה ומוסר, מעדיפים לעשות כן משום לפני  להגדיל  כבוד שמו ית'.

22.איתא 44(באבות דר' נתן ריש פרק ד')22 הדורש ברבים אגדות מוסר לש"ש כאילו הקריב חלב ודם. בזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ט"ו יחזקאל סימן מ"ד)22 הכהנים הלוים המלווים בנים למקום, בני צדוק, אומנתם לצדק הבריות, המה יקרבו אלי, יקרבו שטרחו לקרב את ישראל לד', הגם שעבור זה נסתבב להם ביטול תורה ועבודה והיו בבחינות עומדים ולא הולכים כהסבר 44(הפלאה)22 רב דומה למלאך, אפ"ה להגדיל כבוד שמו יתעלה קצרו לנפשם להיותם בבחינות עומדים, וזהו ועמדו לפני, וזהו להקריב לי חלב ודם ע"י דרשות תורות מוסר שלהם 44(כאבות דר' נתן הנ"ל)22 והיה דבריהם כ"כ יוצאין מן הלב עד שגרמו  "המה "יקרבו "אלי "לשרתינו ר"ת "אז "יכנע "לבבם "הערל. "הכון "ישראל "לקראת "אלקיך כפירש"י שישובו מרשעתם.

11יד

33וזהו בדרך רמז "אל תבוז" כי זקנה אמך, אלא עמוד וגודרה. תבו"ז ר"ת "ואזבחה "באהלו "זבחי "תרועה שחשוב כהקרבת קרבנות. ז"ש "ואורך "בדרך "זו "תלך שג"כ ר"ת תבו"ז.

22.ומשום שלהדריך רבים על דרכי התורה חשובה כהקרבות קרבנות, אפשר נמי לפרש כוונת דרשת חכמז"ל על 44(פסוק כ"ב משלי סימן כ"ג)22 כי זקנה אמך אל תבוז, אלא עמוד וגודרה, שמפרש דרך הרמז שמפורש בתיבות "ת"ב"ו"ז  בר"ת "ואורך "בדרך "זו "תלך, ודבר זה כ"כ ספון וחשוב, מפרש דרך הרמז ר"ת "ואזבחה "באהלו "זבחי "תרועה.

11טו

33וזהו לא דברתי למנהיגים על קרבנות, רק שיוכיחו את העם.

22.וזהו אפשר נמי כוונת 44(המשך פסוך כ"ב, כ"ג ירמי' סימן ז')22 לא דברתי את אבותיכם 44(מנהיג נקרא אב)22 על דברי עולה וזבח, כי אם את הדבר הזה צויתי לאמר שהם יוכיחו וידריכו שמעו בקולי, ועולה וזבח כזה צויתי אותם.

11טז

33המבזה עצמו עבור כבוד שמים גם כבודו מתרבה. המבזה כבוד שמים כדי להרבות כבודו כבוד שמים במקומו עומד, וכבודו נתמעט. עפי"ד חז"ל ומרדכי לא יכרע מפני שלא רצה להשתחוות לע"ז שעל בגדי המן ורצה להרבות כבוד שמים ולא חש לעצמו, לכן כבוד מרדכי נתגדל ומרדכי משנה למלך לא יכר"ע ר"ת "על "כן "ירים "ראש כבוד שמים וכבודו מתרבים.

22.אחז"ל המבזה עצמו עבור כבוד שמים, כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה והמבזה כבוד שמים עבור להרבות כבודו, כבוד שמים במקומו עומד, וכבודו נתמעט, ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ב' סימן ג' אסתר)22 ומרדכי לא יכרע, ואחז"ל מה ראה על ככה, מה ראה מרדכי שלא השתחוה להמן, משום שהיה חקוק על בגדיו צורות ע"ז, והיה מרדכי רוצה להרבות כבוד שמים ולא חש על מה שיהי' נעשה עמו, ומה נעשה לבסוף מה הגיע עליהם, ומרדכי משנה למלך, וזהו לא "י"כ"ר"ע מפרש דרך הרמז בר"ת על "כן "ירים "ראש כבוד שמים מתרבה, וכבודו מתרבה.

33פרק ג

פרט ג' וז"ל:

33שאלה נו

33אהובי למדינו נוסח וסדר של תוכחה, ובא זה לשון יוכיח, וזמנה של תוכחה, ולמי יוכיח, ואם כל אדם יכול להוכיח, או לא.

11א

33זמנה של תוכחה הוא בטרם יבוא העונש על אי התוכחה, בטרם" תבוא" שנת" הרעב" שזה עונש על שהחכם שתק מלהוכיח ס"פ "מישרים "תשפטו "בני "אדם.

22.תשובה, זמנה של תוכחה. עיין 44(תענית דף ח' ע"א)22 בלא לחש פירש"י 44(קהלת סימן י' פסוק י"א)22 אם החכם שותק מלהוכיח אזי עון זה גורם ששמים נעשים כנחושת מלהוריד טל ומטר, ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק נ' בראשית סימן מ"א)22 על דרך אסמכתא, בטרם" תבוא" שנת" הרעב" ס"ת "מישרים "תשפטו "בני "אדם, תדריך אותם בתוכחה בעניני קיומה של תורה ולא תמתין עד שתבוא הרעב ואז תגרום התוכחה שטובה בא לעולם ורעה מסתלקת מן העולם.

פייל סי

11ב

33.כל אדם חייב להוכיח בתנאי דלהלן. אם הוכיח ולא קבלו תוכחתו בוודאי גם אח"כ לא ישמעו לו, א"כ מדוע חייבה התורה הוכיח תוכיח אפילו מאה פעמים, הוא מפני שלא יתלה חסרון אי קבלת התוכחה בשומע או לא במוכיח עצמו שיאמר על עצמו שהוא הגורם לזה שאילו הי' לו ירא"ש כראוי היו דברי נשמעים ומתקבלים, וזה ולא "תשא עליו חטא"  החסרון בו רק בך. ולכן אם יראה שאין תוכחתו מתקבלת אם הוא ירא שמים מפשפש במעשיו ובוכה לה' ומטיב דרכיו שהוכיחו קודם רק איש אחר שיש בו יותר ירא"ש כעת וקרוב הדבר שעתה ישמע לו ע"כ באופן זה הוא חייב להוכיח עד כמה פעמים, כי תשובה ומדריגות של ירא"ש אין לו גבול וכל מה שהוא יותר ירא וחרד אל ה' תוכחתו יותר מתקבלת. ובאמת חיוב התורה להוכיח הוא רק פעם אחת. רק מפני ולא תשא עליו חטא, שתתלה החסרון רק בך ותטיב דרכך נעשה עליך חיוב חדש לחזור ולהוכיחו.

22.ואם כל אדם יכול להוכיח עיין 44(פסוק י"ז ויקרא סימן י"ט)22 לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, ואחז"ל הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים, והדבר צריך טעם, דלכאורה הסברא נוטה להיפך דמאחר שלא רצו לשמוע תוכחתו מתחילה בודאי גם אח"כ לא ישמעו לו, א"כ למה חייבה אותו התורה לחזור ולהוכיח, ונלענ"ד לפרש הטעם, דהנה ראיתי 44(בספר הדרת אלי')22 שמפרש כוונת הפסוק ולא תשא עליו חטא, שאם אתה אמרת תוכחה לאחד והוא לא שמע לתוכחתך, לא תחלה הסרחון בו ולומר כמה חציף האי גברא ואיך כ"כ עבריין הוא, אלא תאמר בלבבך שמא אני הוא הגורם שאילו היה לי יראת שמים דברים נשמעים, והבל פיו של צדיק עושה רושם, וזהו לא תשא עליו חטא, ע"כ, א"כ מסתבר מיד כשרואה שאינו שומע לתוכחתו אזי אם הוא ירא ד' ודואג מעונשו של מי שאינו מדריך ומוכיח שהתורה אמרה דמו מידך אבקש, אזי מורא זאת גורם לו שהוא מתבודד ומפשפש במעשיו ובמידותיו ובוכה לד' ומתוך כך מטיב מעשיו, וכיון שכן אינו הוא אותו האיש שהיה מוכיח אותו מתחילה, שהרי מעתה איש אחר הוא ופנים חדשות באו לכאן, ולערך יראתו אל ד' שהוא לעת עתה עדיין לא קיים מצות תוכחה כלל, מש"ה מוטל עליו החיוב להוכיחו שקרוב הדבר כשיוכיחנו עתה ישמע לו, וכן עד כמה פעמים, שהרי תשובה ומדריגות של יראת שמים אין לו גבול, וכל מה שהוא יותר ירא וחרד אל ד', יותר ראוי שיהי' דברי תוכחתו בוקעים לבבות השומעים, מעתה התורה לא חייבו כלל להוכיח אלא פעם אחת, ואפ"ה אמרה תורה הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים, וזהו ההמשך הוכח תוכיח, והטעם משום ולא תשא עליו חטא, אלא תתלה החסרון בך ומינה כשתטיב מעשיך החיוב עליך לחזור ולהוכיחו.

11ג

33.וזה אפשר לפרש "סור מרע ועשה טוב"  שיהרהר בלבו תשובה כוללת על אזהרות שס"ה הל"ת וכל ענפיה ועל קיום הרמ"ח מצ"ע בכל דקדוקיהן שלא יהיה אפשר לומר קשוט עצמך וכו' טול קורה מבין עיניך. ואז יוכל להוכיח אחרים ולהיות "בקש שלום ורדפהו"  לעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים.

22.ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ט"ו תהלים סימן ל"ד)22 סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, הכוונה, דהנה כל קיום התורה היא נכללת בשני דברים, סור מרע באזהרות שס"ה ל"ת וכל ענפיה. וכן במצות עשה טוב קיום רמ"ח וכל דקדוקיהן, וכל זמן שהוא מרגיש בעצמו שיכולים לומר לו טול קורה מבין עיניך, אזי יהי' נסוג אחור מלהוכיח משום צפני' אמר התקוששו וקושו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים, א"כ כוונת הכתוב אפשר הוא, סור מרע ועשה טוב תהרהר בלבך תשובה כוללת שתקבל עליך להיותך עבד ד' באמת ובתמים בכל כוחך, ואז תוכל להיות בקש שלום ורדפהו לעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים

11ד

33.מה שאמרו התקוששו וקושו, או תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח, זה רק לחומרא שעל המוכיח לתקן דרכיו מה יותר, אבל לא להקל שיתפתה ע"י היצה"ר שיש הרבה דיקדוקי תורה שאינו נזהר בהם ויכולים לומר לו טול קורה מבין עיניך, ולא יסמוך על מה שנאמר בספר מבשר צדק שאם אינו יודע בנפשו שהוא צדיק גמור לא יוכיח, להקל ולבטל מצות הוכח תוכיח שא"כ קצבה וזמן למצוה זו, רק יעשה מה שבכוחו להרהר בתשובה כמחז"ל התקוששו וקושו.

22[מיהו דבר זה של התקוששו וקושו, ומה שאמר ר' טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח, מסתבר דזהו רק נאמר לחומרא, דהיינו שיעשה המוכיח כל מה שביכולתו לתקן ולהטיב מעשיו, אבל חלילה וחלילה להקל, לא נאמר דבר זה, דהיינו שיצה"ר מתלבש בתואר צדיק ומסיחו שיהי' קל בעיניו מצות תוכחה משום שאינו במדריגות צדיק שיהי' הבל פיו עושה רושם, משום שבכמה דברים שהם גופן אזהרות התורה ומכש"כ בדקדוקי התורה יש הרבה שהוא אינו נזהר מלקיימן ויכולין לומר לו טול קורה מבין עיניך, שא"כ, אתה נותן קצבה וזמן למצות הוכח תוכיח, מכש"כ מה דאיתא בספר 44(דרכי צדק)22 וז"ל אם אינו יודע בנפשו שהוא צדיק גמור לא יוכיח, כי המוחין של רשע נופל על המוכיח וגורם לו קושי בעבודות ד' כמגריפה של טינופת שגורפין בו אי אפשר שלא ידבר בו מעט לכלך מכ"ל, שלא יסמוך על דבר זה להקל ולבטל מצות הוכח תוכיח, רק יעשה מה שבכוחו להרהר בתשובה כמחז"ל התקוששו וקושו ותו לא ישמע ליצה"ר עוד המתלבש ביצ"ט שאומר לו עדיין אינך צדיק גמור].

11ה

33החיוב לכל ירא ה' באמת שקודם תוכחתו יהרהר בלבו לעשות תשובה. משום שהבל פה תוכחות צדיק עושה רושם, וזהו רק אחר שעשה תשובה ראויה, לכן אמר הפסוק אחר "ובנית ביתך"  המעש"ט, אז אם תוכיח אל תהי עוד חנם לא יהיו דברי תוכחתך לריק.

22.אחז"ל על פסוק התקוששו וקושו קשוט עצמך תחילה ואח"כ קשוט אחרים, משום הבל פה תוכחות צדיק עושה רושם, ובזה אפשר לפרש כוונת 44(המשך פסוק כ"ז, כ"כ, משלי סימן כ"ד)22 אחר ובנית בית הן המה מע"ט כמחז"ל, אז אם תוכיח אל תהי עד חנם, לא יהי' דברי תוכחתך לריק, עד, משמעו להדריך ולהוכיח 44(כפירש"י ישעי' סימן נ"ה פסוק ד')22 משא"כ אם תוכיח ועדיין לא בנית ביתך, אזי אין דברי תוכחתך יעשה רושם, מש"ה החיוב הוא לכל ירא ד' באמת שקודם תוכחתו יהרהר בלבו לעשות תשובה.

11ו

33רק דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, י"ל הכוונה בפסוק "מציל נפשות עד אמת", עד, פרש"י מוכיח על פניהם. שהתוכחה תהיה אמתית כפיו כן לבו רק אז הוא "מציל נפשות"  נכנסים אל הלב.

22.ובזה שרק דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק כ"ה משלי סימן י"ד)22 מציל נפשות עד אמת כפיו כן לבו, הוא מציל נפשות נכנסים אל הלב.

11ז

33על ידי תוכחה ראויה הוצאת מן הלב יזכה לראות בבנין ירושלים.

22.וזהו אפשר נמי כוונת 44(פסוק י"א תהלים סימן ס')22 מי נחני עד אדום, בדרך שאלה ותשובה, מי נחני, לקיים מקרא שכתוב לשפוט את הר עשו, התשובה מפרש דרך הרמז "מי "נחני "עד "אדום, ר"ת "מציל "נפשות עד "אמת אם יהי' להם לישראל מנהיגי אמת, משום עבור נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא גילו על עונך נחרב ירושלים, ומינה שעבור תוכחה כראוי יזכה לראות בבנינה.

11ח

33בזה שאין מוכיחים משום טול קורה או משום דברי ר"ט, יל"פ הפסוק "והשטן עומד על ימינו" לשבחו לפני ה' ועי"כ היה ראוי לקיים מצות תוכחה ובכ"ז לא קיים, בעצם זה שהשטן עומד על ימינו הוא "לשטנו".

22.ובדבר זה שחיוב התוכחה רק הוא אם אין יכולין לומר לו טול קורה מבין עיניך, ועל זה אמר ר' טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח, אפשר לפרש כוונת 44(פסוק א' זכרי' סימן ג')22 והשטן עומד על ימיני לשטנו. דהיינו ששיבח אותו לפני ד' במע"ט שיש לו ועי"כ היה ראוי לקיים מצות תוכחה מאחר שהוא בבחינות כולך יפה ומום אין בך, ואפ"ה לא הוכיח וזהו לשטנו.

11ט

33ההוכחה תועיל לאלה שיש להם תורה ומעש"ט וגם ענוה וירא"ש ועי"כ מחזיק שכל אחד ואחד שהוא יותר גדול ממנו בתורה וביראה שהאנשים האלה דומים לערבה שמחזיק בעצמו שאין בו לא תורה ולא מעש"ט, לאנשים כאלה תועיל התוכחה.

22.ולמי יוכיח, הנה 44(הפלאה)22 היה מפרש בדרך הלצה כוונת פסוק אל תוכח לץ פן ישנאך, "ל"ץ ר"ת "למדן "צדיק, דמי שמחזיק את עצמו שהוא בקי כ"כ בידיעות התורה כמו המוכיח, וכן מי שמחזיק עצמו שהוא כ"כ צדיק כמו המוכיח, עי"כ אינו שומע תוכחתו, בזה היה נלענ"ד לפרש הטעם שתופס האתרוג בידו השמאלית והוא סמוך אצל ערבה, משום שערבה ישמע לתוכחתו כמדרש, והובא גם 44(בפייט)22 יאגדו אלו עם אלו וילמדו אל את אלו, משא"כ לולב שהוא למדן, והדס שהוא צדיק, מה להם להדרכתו ולתוכחתו של הת"ח שהוא הוא האתרוג, אלא לערבה שיודע בעצמו שאין בו לא תורה ולא מע"ט, ומינה לבני אדם כאלה הגם שיש להם תורה ומע"ט אלא שיש להם ענוה ויראת שמים באמת ועי"כ מחזיק לכל אחד ואחד שהוא גדול בערכו בתורה וביראה יותר ממנו והם דומים לערבה, לאנשים כאלה תועיל תוכחתך.

11י

33יוכיח בלשון ובאופן שהדברי תורה שעליהם בנוי יסוד התוכחה ומלביש בהם דברי התוכחה יהיו דברים הראויים לשומעים דברים כאלו שהמה נעימים וערבים באזני השומעים, בבחי' שפתיים ישק משיב דברים נכוחים, עי"כ תוכחתו יותר נשמעת, ויעשה רושם אצל השומעים ויהי' בבחי' עם נברא, משא"כ אם חידושי תורה שלו הם ממש בבחי' של מה בכך דבר זה גורם שגם תוכחתו אינו נשמעת.

22.באיזה הלשון יוכיח, שלמה הזהיר לאותן אנשים אשר כל כוחם בפה, וטורחים ליפות עצמם בעיני ההמון לדבר צחות, ועיקר חד"ת שלהם שעליהם יסוד תוכחתם, הם דברי מה בכך ומילי דכדי, שלא זה הדרך הנכון. ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ב' משלי סימן כ"ז)22 יהללך זר ולא פיך, הזר שבא להלל אותך, לא יהי' כהילול שאתה פטיט, אלא יהללך זר, אותך בעצמותך יהלל שאתה ת"ח, ושאתה מגיד משרים, ואתה מפרש פירושי מקראות בדרך הקרוב למרכז האמת, ולא שיהלל רק פיך, וכן יהללך נכרי, ולא שיהלל רק שפתיך, משום שדבר זה הוא ברור שאם חד"ת שלו שהוא מתלבש בהם תוכחתו, הן המה דברים הראוים לשומעים והם בבחינות שפתיים ישק משיב דברים נכוחים, אזי עי"כ תוכחתו יותר נשמעת, משא"כ אם חד"ת שלו ממש הם בבחינות מה בכך, דבר זה גורם שגם תוכחתו אינה נשמעת, לכן צריך לזהור מאד אם כוונתו להיות לוקח נפשות ולאהב בנים לאביהם שבשמים מהצריכות הוא לייגע עצמו וגם להתפלל אל ד' שיחונן אותו שיהי' לו חד"ת כאלה שהם משובחים באזני השומעים שעי"כ יזכה שיהי' תוכחתו נשמעת, ולא כיש מהטועים שאומרים מאחר דלא נ"מ לדינא מלימוד אגדות, א"כ אין מהצריכות לייגע עצמו בלימוד אלה, ואני אומר דמהצריכות הוא לייגע עצמו כנ"ל משום דבאמת נ"מ לדינא, ולא בדיני ממונות, אלא נ"מ לדיני נפשות כנ"ל, שאם יאמר ברבים דברים כאלה שהמה נעימים וערבים באזני השומעים עי"כ יזכה שיהי' דברי תוכחתו עושה רושם אצל השומעים ויהי' בבחינות עם נברא.

פייל די

11יא

33אם הת"ח רוצה לדרוש ברבים דברי תוכחה ורצונו שיהיו דבריו נשמעים וימצאו חן אצל השומעים. העצה שתבחור בד"ת שראויים לאומרם שהם בבחי' דבש וחלב, גם אם לא יאמר אותם בלשון צח, תבחר בזה "תחת לשונך" במקום הלשון הצח והחיד"ת הם דברים הם מה בכך. ומלבד זה יהי' נאה דורש ונאה מקיים כי אם לא, לא יהי' נשמעים.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק י"א שה"ש סימן ד')22 נופת חטופנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון, הכוונה, את כלה זה הת"ח כשתרצה לדרוש תורה ותוכחה ברבים ורצונך שיהי' דבריך נשמעים וימצא חן אצל השומעים, אזי עצתי שתבחור בד"ת כאלה שהן המה ראוים לאומרם והמה בבחינות דבש וחלב, ואז יועילו דבריך ויכנסו באזני השומעים גם אם תאמר אותם באיזה לשון גם אם אינו בלשון צח, וזהו דבש וחלב תבחור תחת לשונך, הכוונה, תחת שתבחור בלשון צח, וחד"ת שלך הם בבחינות מה בכך, וזה לבד ג"כ לא יועיל, כי אחז"ל חכמת המסכן בזויה הממסכן עצמו מד"ת שהוא נאה דורש ואינו נאה מקיים והכתוב אומר צדק לבשתי וילבשני, הלבש אותו מחלצות, וזהו וריח שלמותיך הנעשים ממע"ט שלך יהי' כריח לבנון, ואז יהי' דבריך נשמעים,

11יב

33נוסח אמירת התוכחה יהי' מישרים בדרך פשרה כדבש וחלב, כי בדרך קשה בבזיונות וקללות לא ישיג תכליתו, שתוכחה בדרך זה אינו נכנס בלבות השומעים. וכן בנוסח של דרך פיוסים ובקשות ג"כ אינו מועיל, רק יערב דבש שהוא דין דברים קשים עם חלב שהוא רחמים, ואם אינו אומרן בדרך זה מוטב שלא אומרן. וזהו מישרים  בדרך פשרה, תשפטו בנ"א  בתוכחה.

22.ואיך יהי' נוסח אמירות תוכחתו, אם בבחינות לפידים, או בבחינות רכו דבריו משמן, עיין 44(פרש"י משלי סימן א' פסוק ג')22 מישרים, היא פשרה, עין 44(יחזקאל סימן כ"ב פסוק ב')22 התשפוט תרגומו התוכיח. ואיתא במדרש האומר תורה ברבים אם אינם ערבים לשומעיהם כדבש וחלב המעורבים זה בזה מוטב שלא אומרן, אפשר הכוונה הלא תכלית החכמה היא תשובה ומע"ט, וא"כ, אם יאמר תוכחתו רק בדרך קשות בבזיונות וקללות אזי לא ישיג תכליתו, שתוכחה בדרך זה אינו נכנס בלבבות השומעים שהרי נח אמר תוכחתו בדרך לפידים והיו מבזים אותו עבור כן, וכן אם נוסח תוכחתו רק הוא בדרך פיוסים ובקשות ג"כ אינו מועיל שהמליץ אמר אל תהי מתוק הרבה פן יבלעוך, אלא תוכחתו צריך שיהי' בדרך פשרה ויערב דבש שהוא דין עם חלב שהוא רחמים, וזהו אפשר כוונת המדרש כדבש וחלב המעורבים זה בזה… ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ב' תהלים סימן נ"ח)22 מישרים תשפטו בני אדם, ענין תוכחתך יהי' תמיד על דרך פשרה.

11יג

33אם רוצה שיהיו דברי תוכחתו נשמעים צריך להזהר בד' דברים:

ft.2א. ft.3שלא יוכיח בדרך קשות בבזיונות וקללות רק בדברי נחת.

ft.2ב. ft.3שישוב בתשובה מדיבורים אסורים שאין קטיגור נעשה סניגור.

ft.2ג. ft.3והוא העיקר שהדברי תורה שבהם מלביש התוכחה יהא ראויים לאומרים כתפוחי זהב במשכיות כסף.

ft.2ד. ft.3שיהיו דברי תוכחתו יוצאים מן הלב, אם חסר אחת מהתנאים האלה תוכחתו ללא יועיל.

22המוכיח כשירצה שיהי' דברי תוכחתו נשמעים צריך להיות נזהר בארבעה דברים, האחד הוא שלא יהי' מוכיח בבחינות לפידים כנח, אלא בדברי נחת, וגם שירחץ פיו בתשובה מדיבורים איסורים, שאל"כ אין קטיגור נעשה סניכור אם פיו מלוכלך בצואות עבירה של חשמ"ל ומדובקים שם אותן קטיגורים שנבראו מעבירות אלה, איך יזכה שתוכחה שיוצא מפה מלוכלך כזה שיעשה רושם בלב השומעים ומקטיגור יעשה סניגור, בתמי'. וגם והוא העיקר שיהי' דברי תורה שאומר יהי' כתפוחי זהב במשכיות כסף, וגם שיהי' תוכחתו דברים היוצאים מן הלב, ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ו' מלאכי סימן ב')22 תורת אמת היתה בפיהו, וגם עולה לא נמצא בשפתיו, וגם בשלום ובמישור הלך אתי שהיה תוכחתו במישור דברים היוצאים מן הלב בלי עקיבה, וגם בשלום בלא לפידים, מש"ה זכה ורבים השיב מעון, ואם חסר אחת מתנאים אלה תוכחתו ללא יועיל.

11יד

33התוכחה נמשלה לגשם ושלג, שהאדם הוא קרוב אצל עצמו ודרכו ישרה בעיניו, וכששומע דברי תוכחה ורואה את עצמו שלא עשה כן, אזי כואב לו קצת, אבל כשמתבונן שדברי המוכיח אמתיים, הוא מקבל על עצמו מהיום והלאה לעשות כדבריו ושמח בהם, כהגשם הזה שמצער הבריות ומשום שתכליתו לטובה שמחים בו.

22.עיין 44(ישעי' סימן נ"ה פסוק י')22 כי "כאשר "ירד "הגשם "והשלג מפרש דרך הרמז בר"ת "כי "הוא "יכאוב "ויחבש, אפשר להסביר הכוונה, שנמשלה התוכחה לגשם ושלג משום שאדם קרוב אצל עצמו ודרך איש ישר בעיניו כששומע תוכחה ומתוך כך רואה את עצמו שהוא לא כן עשה, אזי כואב לו קצת, אבל אח"כ כשנותן אל לבו שדברי המוכיח אמיתיים המה, אזי מקבל על עצמו לעשות כדבריו מהיום והלאה ושמח בהם, וכן הוא ממש המשל של גשם והשלג, משום הגשם מצער הבריות ואפ"ה משום שתכליתו לטובה שמחים בו.

11טו

33בזה שאמרנו שהתוכחה לא יהי' בדברים קשים ובכעס הגם שלפעמים ראוי לכעוס עבור המעשים הלא טובים בכ"ז יהי' מתון מתון ישכח כעסו ויוכיח בנחת.

22.ובזה שלא יהי' ענין תוכחתו בבחינות לפידים, והגם שלפעמים ראוי לו לכעוס עליהם עבור מעשיהם אשר לא טובים עם כל זה יהי' מתון מתון וישכך כעסו ויוכיחם בנחת.

11טז

33ובזה אפשר לפרש "ואוהביו"  אלו המשתדלים לאהב בנים לאביהם שבשמים יתנהגו בדרך של "כצאת השמש בגבורתו", שאי' במדרש שהשמש קודם צאתה להאיר לעולם טובלת עצמה בים כדי להשקיט ולכבות חומה הגדול שאל"כ היה העולם נשרף.

22.ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ל"א שופטים סימן ה')22 ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וגו' הכוונה אוהביו המשתדלים לאהב בנים לאביהם שבשמים יתנהגו בדרך זה כצאת השמש בגבורתו, שאיתא 44(במדרש)22 שקודם צאתה להאיר לעולם היא טובלת עצמה בים כדי להשקיט ולכבות חומה הגדול שאל"כ יהי' העולם נשרף, כן על דרך זה יהי' ענין תוכחתך כנ"ל בדרך פשרה תערובות דבש וחלב.

11יז

33ובזה שצריך לערב בדברי תוכחה רחמים ודין דברי כיבושים עם דברי רכות יל"פ הכתוב "טוב איש חונן ומלוה"  מלוה  מחבר בנים לאביהם שבשמים, שזה יהיה בדרך "יכלכל דבריו"  דברי התוכחה, במשפט שהוא תערובת של דין ורחמים.

22.ובזה שצריך המוכיח להתחכם לערב בדברי תוכחתו רחמים ודין דברי כבושים עם דברי רכות, אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ה' תהלים סימן קיב)22 טוב איש חונן ומלוה מלוה, מחבר בנים לאביהם שבשמים כדאיתא 44(במדרש)22 מש"ה נקרא בשם לוי משום שעתיד ללות בנים למקום, אבל ענין ההתחברות יהי' יכלכל דבריו, דברי תוכחתו 44(כפירש"י דבר, דבר, דברי, משמען דברי תוכחה)22 במשפט, משמעו של משפט הוא תערובות  דין ורחמים.

11יח

33וזה אפשר ג"כ לפ' "כחוט השני"  שנהפך מאודם ללובן לעשות מזדונות זכיות, כן יהי' "שפתותיך" שמדברות תוכחה יהי' בכח התוכחה לעשות מזדונות זכיות, ובאיזה אופן אפשר לזכות לכך "ומדברך"  דיבורך  תוכחה "נאוה" כנ"ל. ואז לא רק הבינונים ישמעו לתוכחתך, אלא "גם כפלח הרימון רקתך"  הריקנים שבך קודם התוכחה, יהיו לאחר התוכחה.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ג' שה"ש סימן ד')22 כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך, הכוונה, כחוט השני שנהפוך מאודם ללובן לעשות מזדונות זכיות, כן שפתותיך שבכח התוכחה יסובב לעשות מזדונות זכיות, אבל עבור איזה תואר תוכחה תוכל לזכות לזאת, חוזר ומפרש שזהו רק ומדברך נאוה כפירש"י דיבורך, תוכחה נקרא דיבור שאינו מוכיח בדרך לפידים ואז אם יהי' התוכחה באופן כזה לא לבד שהבינונים ישמעו לתוכחתך אלא גם כפלח הרימון רקתך אפילו הריקנים שבך קודם התוכחה, עתה לאחר התוכחה מלאים מצות כרימון.

11יט

33הדרך הנכון באמירת דברי תוכחה, בתחילה צריך לומר דברי פיוסים ודברים רכים וערבים כדי להמשיך לבבם. כשכבר נתרכך לבם יוכל לומר דברים קשים, ובסוף דבריו ג"כ יהי' דברי ריצוי ופיוסים.

22.דרך הנכון הוא שהמוכיח החכם צריך לכלכל דבריו במשפט, והיינו בתחילות תוכחתו צריך שיאמר להם דברי פיוסים ודברים רכים וערבים כדי להמשיך לבבם בדבריו הנעימים, ואח"כ באמצע הדרשה כשכבר נתרכך לבם יוכל לומר להם גם דברים קשים, ובסוף תוכחתו דהיינו בסיום הדרשה צריך שיהי' ג"כ בדברי ריצוי ופיוסים.

11כ

33וזהו, כשופר הרם קולך והגד לעמו פשעם ולבית יעקב חטאתם, כשתרצה להוכיח אותם על פשעם וחטאתם יהי' דברי התוכחה מסודרים כסדר תקיעת שופר, תקיעה  רחמים, תרועה  דין, תקיעה  רחמים.

22.ובזה אפשר להסביר כוונת 44(פסוק א' ישעי' סימן נח)22 קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, הכוונה, הגד לעמי פשעם כשתרצה להוכיח אותם אזי כשופר הרם קולך יהי' דברי תוכחתך מסודרים בדמות ותואר כזה כמו הסדר והתואר של תקיעת שופר, שהוא תקיעה, תרועה, תקיעה, וידוע תקיעה הוא מורה על רחמים, ותרועה הוא דין, וחוזר ומסיים בתקיעה שהוא רחמים, כן באופן זה יהי' סידור אמירות תוכחתך.

11כא

33וזה לא תעשון אתי, המנהיגים את העם בדרך של אלהי כסף  לבד, ואלהי זהב  לבד, לא תעשון לכם  רק במידת הדין או רק במידת הרחמים המכונים זהב  כסף, שבכל אחד מהם לחוד לא תועיל התוכחה ולא יגיע לתכלית המבוקש, כנ"ל.

22.ובזה שענין התוכחה יהי' במשפט, שהוא תערובות דין ורחמים, אפשר לפרש כוונת 44(פסוק כ' שמות סימן כ')22 לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם, מנהיגים כאלה שענין התנהגותם בהדרכות דורם רק הוא במידת הדין או רק ברחמים, שזהו זהב וכסף, לא תעשו לכם, משום שכל אחד משני אלה הוא ללא יועיל ולא יבוא עי"כ לתכלית המבוקש שיעשה דברי תוכחתו פרי קודש בלבבות השומעים שהרי הקפידה עליו תורה ביותר וגר לא תונה ולא תלחצנו, אפ"ה 44(המשך פסוק י"ט, כ', שמות סימן כ"ב)22 נאמר בלתי לד' לבדו, הכוונה מה שנוגע להדריכו בקיום מצות ד', בכל כה"ג מצוה היא גם ללחצו בדברי תוכחה והדרכה.

11כב

33מפרש המשך הפסוקים "ויצום אל בנ"י" וגו'  צוה להנהיג את ישראל בנחת ולדון אותם לכף זכות משום שאין אדם נתפס על צערו, לכן מה שאמרת עליהם הן בנ"י לא שמעו אלי  אני איני מאמינך כי "אלה ראשי בית אבותם" היו אוהבי תוכחה, שהרי שמעו דברי קנטורים שהוכיח אותם אביהם ולא יצאו מאתו רק שמעו אותן וקבלו עליהם, ולכן הגוף נגרר אחר הראש, מסתמא כולם אוהבי מוסר המה, ובוודאי יומתק המדרש, ולא שמעו מקוצר רוחו של משה  שלא סידר להם את תוכחתו.

22.ובזה אפשר לפרש כוונת 44(המשך פסוק י"ג י"ד שמות סימן ו')22 ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, אלה ראשי בית אבותם, הכוונה ויצום צוה להם להנהיג את ישראל בנחת ולדון אותם לכף זכות משום שאין אדם נתפס על צערו, מעתה מה שאמרתי עליהם בני ישראל לא שמעו אלי, אני איני מאמינך 44(וכפסיקתא, ולא כפסיקתא, עיין פירש"י שם פסוק י"ד)22 שהרי ראשי בית אבותם אוהבי תוכחה היו, שהרי שמעו דברי קנטורים שהוכיח אותם אביהם ולא יצאו ממנו אלא שמעו אותן וקבלו עליהם, מעתה בתר רישא גופו גריר, מאחר שראשי אבות ישראל אוהבי מוסר המה, מסתמא כולם אהובי מוסר. מכש"כ שיומתק פירש זה יותר למדרש ולא שמע מקוצר רוח, הכוונה מקוצר רוחו של משה שלא סידר להם את תוכחתו.

11כג

33בענין התשובה תהי' סדר התוכחה קודם לעוררו שיכניע לבו לה' שלא יוסיף ברשעו ולא ירבה פשע על חטאתו, וכשכבר קיבל דברי המוכיח בזה, תהיה התוכחה לתקן מעשיו הרעים.

22.ואיך יהי' סדר התוכחה בענין התשובה 44(עיין יחזקאל סימן ג' פסוק י"ח)22 באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיותו, וקשה כפל הלשון ולא הזהרתו, ולא דברת, וכן להזהיר רשע מדרכו הרשעה, וחזר ואמר לחיותו, ואפשר לפרש הכוונה, דמסתבר דתחילה צריך לעוררו ולהזהירו שיכנע מהיות לבבו לד' בדבר זה שלא יוסיף ברשעו ושלא ירבה על חטאתו פשע, כמו אל נא תהי מריבה, מריבה לשון נקבה, מפרש 44(השל"ה)22 שלא תהי' המחלוקה פו"ר, וזהו אפשר כוונת הפסוק ולא הזהרתו מדרכו הרשעה לשון נקבה שלא יהי' רשעו פו"ר ואפ"ה כשכבר גבר על יצרו לקבל דברי המוכיח בזה, אזי עוד מדבר על לבו בדברי תוכחה, וזהו ולא דברת לחיותו, הכוונה לתקן מעשיו הרעים שעבורם הוא בבחינות מת, שיתחרט ויתנחם עליהם ועי"כ יהי' בבחינות חי.

פייל °אי

11כד

33המוכיח יוכיח כסדר לא יאחר המוקדם ולא יקדים המאוחר, דהיינו אדם שכבר נפל ברשת היצר צריך תחילה לדבר אל לבבו, שעין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיו בספר נכתבים לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, ובעכר"ח אתה מת, ובעכר"ח אתה עתיד ליתן דין וחשבון, שעי"כ ירך לבבו להיות נכנע לפני ה' ממורא ועונש של יום הדין, וע"י תשובה מיראה זדונות נעשות שגגות, לאחר שכבר הורגל בתשובה מיראה ודבר אל לבו בענין הלד' תגמלו זאת הלא הוא אביך קניך ורוצה בטובתך עד שמביאו לידי כך שמתלהב בלבבו אהבת ה' ויראת הרוממות וע"י תשובה כזאת השגגות נעשים זכיות.

22.וג"כ צריך המדריך והמוכיח ליתן דעתו על סדר תוכחתו שלא יאחר המוקדם ולא יקדים המאוחר, והיינו אדם שכבר נפל ברשת יצרו והלך זמן זמנים הרבה אחר תאות לבו ועבר על כמה דברים שהזהירה תורה מלעשות אותם, צריך תחילה המוכיח לדבר אל לבבו שיש עין רואה, ואוזן שומע, וכל מעשיו בספר נכתבים לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, ובע"כ אתה מת, ובע"כ אתה עתיד ליתן דין וחשבון, ואימות יום הדין, עד שעי"כ ירך לבבו להיותו נכנע לפני ד' ממורא ועונש של יום הדין ואז ע"י תשובה מיראה נעשה מזדונות שגגות, ואחר זמן מה כשכבר הורגל בתשובה מיראה אזי מדבר עוד אל לבו בענין הלד' תגמלו זאת, הלא הוא אביך קניך ורוצה בטובתך, וכל הפרשה של יראה עד שמביאו לידי כך שמתלהב בלבבו אהבת ד' ויראת התרוממות ואז בכח תשובה כזאת שגם אותן שגגות נעשים זכיות.

11כה

33וזה כפל הלשון "הוכח תוכיח". תחילה תוכיח אותו לעשות תשובה מיראת העונש שזדונותיו יעשו שגגות ואח"כ תוכיחו עוה"פ שיעשה תשובה מאהבה ואז "ולא תשא עליו חטא"  שאפילו עון שוגג לא ישאר לו מאחר שע"י תוכחתך יהפכו לזכיות.

22.ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק י"ז ויקרא סימן י"ט)22 הוכיח תוכיח, כוונת כפל הלשון הוא, תחילה תוכיח אותו לעשות תשובה עבור יראת העונש ותריח לו בזה שיעשה זדונותיו שגגות ואח"כ תחזיר ותוכיח שיעשו תשובה מאהבה ואז ולא תשא עליו חטא, אפילו עון שוגג לא ישאר לו שיענש מאחר שתגרום לו בתוכחתך שיהפכו לזכיות.

11כו

33וזה "ואוהביו" המאהבים בנים למקום העצה היא שיכלכלו מעשיהם מעט מעט, כצאת השמש בגבורתו שאינו זורח בפעם אחת.

22.וזהו אפשר נמי כוונת 44(פסוק ל"א שופטים סימן ה')22 ואוהביו, הן המה המאהבים בנים למקום, עצה הנכונה שלא יפסעו פסיעה גסה בהדרכתם אלא מעט מעט, וזהו הדמיון כצאת השמש בגבורתו שאינו זורח בפעם אחת.

11כז

33אפ"ל להנ"ל שהתוכחה בדברים קשים בלי שיהיו מלובשים בדברים אהובים ונעימים הנאמרים בנחת ומענה רך, הם דומים למי האוקייאנוס המלוחים שלא נמתקו ואינם מתקבלים על לב שומעם שאדם קרוב אצל עצמו ודרכיו ישרים בעיניו, לכן מהצורך שיתלבשו בדברים רכים וערבים להשקיט קצת מליחותך דוגמת מי הגשם הנשאבים בעבים מהאוקאנוס וממתקים אותם, וזהו "יערף כמטר לקחי"  דברי תוכחתי יעריפו עליכם בנחת שיהיו ממותקים כמטר מי הגשמים, ואז אקוה "תזל כטל אמרתי" שיהי' הכל שמחים בו כטל הזה.

22.ולהנ"ל שהמוכיח לא יוכיח בדברים קשים לומר המחלל שבת מות יומת, או הכרת תכרת, וכיוצא באלה, אלא צריך שדברי תוכחתו יהי' מלובשים בדברים אהובים ונעימים הנאמרים בנחת ומענה רך, ורק עי"כ יוכל להמשיך אליו לב ההמון 44(והנה אחז"ל 44(פ"ק דתענית)22 שהעבים המוריקים גשם על הארץ שואבים מימיהם מים אוקיינס לדעת ר' אליעזר, והקשה הגמרא והלא מי אוקיינס מלוחים המה, ומתרץ שהעבים ממתקים אותם)22 כן אפשר לומר, התוכחה בפני עצמו בלי מיתוק מלוחים המה, ומשום שאדם קרוב אצל עצמו מתוך כך כל דרכיו ישרים בעיניו ומום אין בו ומינה כשמוכיחי' אותו כואבים לו דברי התוכחה משום שעי"כ נראה שדרכיו עקושים ועקומים ועי"כ להרבה בני אדם אינם מתקבלים ואינם נשמעים מש"ה מהצריכות הוא שיתלבשו בדברים רכים וערבים להשקיט קצת מליחותם, בזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ב' דברים סימן נ"ב)22 יערף כמטר לקחי, דברי תוכחתי שאני רוצה לומר לכם יעריפו עליכם בנחת שיהי' ממותקים כמטר, דוגמת המטר, הגם שהמים שהוא שואב המה בעצמם מים מלוחים, עם כל זה העבים ממתקים אותם, ואז אקוה תזל אמרתי כטל שיהי' הכל שמחים בו.

11כח

33מי נהר ובארות אין מועילים להצמיח כמו מי הגשמים. מפני שהגם שהעבים ממתקים את מי האוקיינוס הוא רק שיתמעט כח המלח והגפרית שבהם, אבל קצת נשאר בהם שזה מועיל להרקיב ולעפש הזרע שיצמיח, משא"כ מי נהרות אין בהם כח מלח וגפרית כלל, לכן אין מועילים כל כך. לזאת התוכחה שצריך להיות מעורב מדין ורחמים לכן אמרה התורה "יערוף כמטר לקחי" התוכחה תהי' כמטר בתערובת גפרית ומלח, שזה מועיל להזריע בלב בנ"י ממה שיהי' רק בדברי פיוסים מתוקים כמי נהרות.

22.איתא 44(בספר הברית, בשם חכמי הטבע)22 שאם משקה השדות והגינות במי נהר או במי בארות אינו מועיל כ"כ להצמיחם כמו מי הגשמים. והטעם, משום שהעבים שואבים מימיהם מים אוקיינס שאצלם יש הרבה מלח המלח וגפרית והעבים רק ממתקים אותם רק כ"כ שיתמעט כח המלח והגפרית שבהם, אבל קצת נשאר בהם, משום דבר זה מועיל יותר לרקבים ולעיפוש הזרע ולהצמיח, משא"כ במי נהרות אין בהם כח מלח וגפרית כלל, מש"ה אינם מועילים כ"כ, ולהנ"ל באזהרות אלהי כסף לא תעשו לכם דהיינו שהתוכחה צריך שתהי' מעורב מדין ורחמים, בזה אפשר לפרש כוונת התורה שאמרה יערף כמטר משום שצריך גם שיהי' תערובות דבש בתוכחה שהוא דין. והוא מועיל יותר להזריע בלבבות ישראל פרי קודש ממה שיהי' מוכיח רק בדברים רכים ופיוסים שהם דוגמות חלב.

11כט

33וזהו הפירוש מריח מים  ע"י תוכחת  יפריח  לעשות פרי קודש, אבל רק בדרך מריח שר"ת מ'ענה ר'ך י'שיב ח'ימה.

22.ובזה שצריך שיהי' נזהר בתוכחתו שלא תהי' בבחינות לפידים, אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ט' איוב סימן יד)22 מריח מים יפריח, היינו ע"י תוכחת מוסר אגדות הנמשלו למים יפריח לעשות פרי קודש, אבל אז דוקא אם דברי התוכחה נאמרים בנחת, וזהו שמפרש דרך הרמז מ"ר"י"ח" ר"ת "מענה "רך "ישוב "חימה 44(עיין משלי סימן ט"ו)22.

11ל

33תוכחה מכונה הליכה, "בשלום "ובמישור "הלך "אתי ר"ת "הלא "ארחץ "בהם "וטהרתי, ע"י שהתוכחה היתה במישור  בדרך פשרה היא נכנסת בלב השומעים ומועיל לטהר לבבם עד שבאים למדריגה של ר"ת "ואתם ה"דבקים ב"ד' אלקיכם שהוא אותו הר"ת הנ"ל.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ו' מלאכי סימן ב')22 בשלום ובמישור הלך אתי, תוכחה מכונה הליכה 44(כמדרש)22, אבל לא היתה תוכחתו בבחינות לפיד בוז, אלא דרך פשרה 44(עיין משלי סימן א' פסוק ג' פירש"י מישרים היא הפשרה, דרך חלק ומישור שוה לזה ולזה)22 "זהו "בשלום "ובמישור "הלך "אתי מפרש דרך הרמז ר"ת "הלא "ארחץ "בהם "וטהרתי הכוונה תוכחה בדרך פשרה היא נכנסת בלב השומעים ומועיל לטהר לבבם עד שיבואו למדריגה זאת ר"ת "ואתם "הדבקים "בד' אלקיכם שמקבלים על עצמם לקיים תרי"ג עיין 44(תנחומא סוף שלח)22.

11לא

33על הכהנים מוטל הדרכת הציבור כמו שכ' שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהם. ולא הקפדן מלמד. והכהנים רגזנים. ותוכחה אינה נשמעת רק כשנאמרת בנחת, לכן הי' הציווי אמור אל הכהנים ואמרת אליהם, כפרש"י להזהיר גדולים על הקטנים, שהחיוב על הגדולים ללמד לקטנים מהם בידיעות התורה לכן מרומז בתיבת "א"מ"ו"ר ר"ת "וקצר "רוח "מרים "אולת שינהגו עצמם בארך רוח.

22.בזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק א' ויקרא סימן כ"א )22 ויאמר ד' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו, על הכהנים מוטל בהדרכות הציבור כמקרא שכתוב שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהם, ותנן 44(באבות)22 ולא הקפדן מלמד, והכהנים רגזנים המה שהרי מש"ה תקנו להם גט מקושר ותוכחה רק נשמעת אם נאמרה בנחת ולא בבחינות לפידים, מש"ה כוונת הפסוק אמור אל הכהנים ואמרת אליהם כפירש"י להזהיר גדולים על הקטנים היינו שחיוב ההדרכה מוטלת על הגדולים ללמד לקטנים מהם בידיעות התורה, מש"ה רמזה התורה בתיבות אמור, יש אם למקרא "א"מ"ו"ר ר"ת ו'קצר "רוח "מרים "אולת, אלא ינהגו עצמם להיותם ארך רוח.

11לב

33כשיד ישראל תקיפה אין חיוב לערב בתוכחה לערב מענה רך אלא אומר לו עשה מה שציותה תורה ואם לאו מלקים ומוסרים אותו, רק בזמן הגלות שבעווה"ר יד יראי ה' מטה מצוה דוקא להנהיג בנחת. מפרש בזה הפסוק והגדת לבנך וגו' 44(שמות י"ג)22.

22.ואם דבר זה לערב בתוכחתו רכות וקשות הוא חק עולם ולא יעבור או לא, דהנה מסתבר דכשיד ישראל תקיפא והאמת הוא ברום המעלות אזי אין צריך המנהיג והמדריך להחניף לרשע בתוכחתו כי שמא ואולי מתוך כך ישמע לו, אלא אומר לו עשה מה שצותה תורה, ואם לאו מלקים ומייסרים אותו, משא"כ בזמן הגלות שבעוה"ר יד יראי ד' מטה וגברה החנופה, ואין אחד יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך, אז דוקא מצוה להנהיג בנחת, בזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ח' שמות סימן יג)22 והגדת 44(דברים קשים כגידים)22 ומה הן דברים הקשים, עשה ד' לי כפירש"י לי ולא לו שאילו היה שם לא היה נגאל, וזהו התשובה לרשע שאחז"ל אף אתה הקהה את שיניו אבל זהו רק מותר לך לעשות כן ביום ההוא, ביום ההוא דייקא, שיד ישראל תקיפא ולא בזמן אחד, וזהו ל"א"מ"ר" ר"ת "מוסר "רע "לעוזב "אורח.

ll.4500ft.ש222220240

1. סעט קובץ ספרים בעניני כשרות 6 בענדער האלסעיל 00.81$ ריטעיל 6.003$
2. סעט שמירת המצוות והכשרות 4 בענדער האלסעיל 00.81$ ריטעיל 00.82$
3. פייל עף

33פרק ד

פרט ד' וז"ל:

11שאלה נז

33איך יוכל האדם לבוא לידי כך לזכות את הרבים, ושיהיו דבריו נשמעים לעבודתו.

11א

22.מבאר מהפסוקים שכדי לבוא לידי זיכוי הרבים צריך להתאמץ ולהרבות בתפילה מעמקי הלב ובדמעות שליש ורק על ידי תפילה יוכל לזכות את הרבים. אברהם אבינו טרח בעשיות אשל אכילה שתיה לויה והיה ג"כ נוסע ממקום למקום כדי לקרב בנים לה'.

סיבת מלחמת אמרפל עמו מפני שהיה טורח ומשתדל לפרסם אמונת האמת, לכן מסר אברהם נפשו לקנא קנאת ה' והתחזק ללחום עמו. הסט"א מסבב סיבות שונות כדי למנוע לאותן אנשים שרוצים לילך בעקבותיו של אברהם. צריך להתפלל ולבכות לה' בשביל כבוד שמו שיתפרסם ויתקדש שיתבטל עצת הרשעים הרוצים לרדוף אותו שלא להרבות כבוד שמים.

33תשובה

22.מדברי הבאים תמצא מבוקשך, אב"א קרא, ואב"א סברא, אחז"ל 44(ברכות דף לב:)22 מע"ט צריכים חיזוק, ואיתא 44(במפרשים)22 כוונת חיזוק הוא שצריך לשפוך שיחו לד' עבורם, מעתה מסתבר אם במע"ט כאלה שהמה רק נוגעים לעצמו אין אדם זוכה להם רק בהתאמצות תפילה. מכש"כ וקו"ח לזכות את הרבים שאיכות מצוה זאת גדולה מאד, כמה תפילות מעמקי לבבו ובדמעות שלוש צריך לשפוך עבור זה כדי לזכות לה, ועל פסוק ואהבת את ד' איתא 44(בתנדב"א)22 אהבהו על הבריות כאברהם אביך שטרח לעשות אשל באכילה ושתיה, לויה, וגם היה הולך ונוסע כדי לקרב בנים למקום, ואיתא 44(בזוהר)22 שעיקר סיבות מלחמות אמרפל עם אברהם היה משום שאברהם היה טורח ומשתדל לפרסם אמונת האמת, מש"ה מסר אברהם נפשו לקנא קנאת השם וחיזוק לבבו ללחום עמו, וכן דרכו של סט"א שמסבב סיבות שונות כדי למנוע לאותן אנשים שרוצים לילך בעקבותיו של אברהם, מעתה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ואהבת)22 ולהוסיף נופך על מחז"ל שאמרו ואהבת אהבהו על הבריות כאברהם אביך, ומפרש דרך הרמז עבור מה יכול זכות לזאת ו"א"ה"ב"ת" ר"ת "אלקים "בשמך "הושיעני "ובגבורתך "תדיננו 44(פסוק ג' תהלים סימן נ"ד)22 והכוונה שצריך להתפלל ולבכות לד' עבור זה, בשמך, בשביל כבוד שמך שיתפרסם ויתקדש ובגבורחך תדינינו, כפירש"י לנקום נקמתו, והיינו לבטל עצת הרשעים שרוצים לרדוף אותי שלא להרבות כבוד שמים.

11ב

33שמואל הנביא התפלל לה' בעד העם שיזכה שיהי' דברי תוכחתו והדרכתו נשמעים אצלם להזריע ולהשריש בלבבם לעשות פרי קודש.

22.ובדבר זה שאין אדם זוכה לזכות את הרבים, אם לא כשמרבה להתפלל לד' עבור זה, אפשר לפרש כוונת 44(פסוק כ"ג שמואל א' סימן י"ב)22 גם אנכי חלילה לי מחטוא לד' מחדול להתפלל בעדכם, וחוזר ומפרש מה הוא ענין התפילה שאזכה והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה, דהיינו שאזכה שיהי' דברי תוכחתי והדרכתי נשמעים אצליכם להזריע בלבבכם לעשות פרי קודש ולהוליד מע"ט עד שתבואו למדריגה זאת שתהי' חפצים בקיום תרי"ג, מש"ה "והוריתי "אתכם "בדרך "הטובה מפרש דרך הרמז בר"ת "ואתם "הדבקים "בד' "אלקיכם, וז"ל 44(תנחומא סוף שלח)22 כל זמן שאתם מדובקים במצות נאמר עליכם ואתם הדבקים בד' אלקיכם, וימתק כוונה זאת בפסוק יותר, עם התרגום, וז"ל ואליף יתכון דתהכון באורח תקנא וכשרא, הוסיף התרגום תיבות דתהכון, לומר כנ"ל שעיקר תפילתי הוא שאזכה שתוכחתי יהי' נשרשים בלבבכם מעתה הרי לך שני כתובים הבאים כאחד שרק ע"י תפלה יוכל לזכות לזכות רבים.

11ג

33מבאר איך מצד הסברא הוא שלזכות לבוא לידי זיכוי הרבים הוא רק על ידי תפילה. הבל פיו של צדיק בתוכחתו עושה רושם בלבבות השומעים.

33זה שיש בכח דברי התוכחה לבקע לבבות האבנים, תלוי בצדקות וקדושת המוכיח, צבוע דבריו נאמרים בחינם והלב נשאר ערל כבראשונה. ירא השם אבל לא כראוי דבריו עושין רושם ונשארים ציצין המעכבין, יראי השם באמת תוכחתו גורם להסיר העולה לגמרי ונשאר ציצין שאינם מעכבין, ירא השם במדריגה של רשפי אש שלהבת י-ה תוכחתו מסיר הערלה ולא נשאר שום שמץ.

22מצד הסברא, דהנה איתא 44(בספרי חן)22 דהבל פיו של צדיק בתוכחתו עושה רושם בלבבות השומעים. ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ח' שמות סימן י')22 "ויאמר "אליהם "לכו "עבדו את ד' מפרש דרך הרמז בר"ת "ומלתם "את "ערלת "לבבכם, ומעלות התשובה חשובה כ"כ שהיא יותר מכל הקרבנות ככתוב שמוע מזבח טוב, וזהו לכו עבדו את ד' למול ערלת לבב זהו עבודה הנבחרת לד', אבל איך יוכל האדם לבוא לידי כך שערלה הכבושה בלבבו יהי' בכוחו למול אותה ולהסירה מכל וכל, מש"ה חוזר ומפרש מי ומי ההולכים, תוכחה מכונה הליכה, אבל לאו כל אנפין שוים מאיזה פה קדוש יוצא התוכחה הזאת שיהי' בכוחו לבקע לבבות האבנים, דבר זה תלוי בצדקות ובקדושות של המוכיח, אם הוא מהצבועים אזי דבריו מילי דכדי הם ולבבם נשאר ערל כבראשונה, ואם הם יראי השם אבל לא כראוי אזי תוכחתה עושה רושם, אבל נשארים בהם כמה ציצין המעכבים, ואם הם יראי השם באמת אזי תוכחתם גורם להסיר הערלה לגמרי אבל עדיין נשארים ציצין שאינם מעכבים, אבל אם הם יראי השם באיכות של שרפי אש שלהבת י-ה אזי תוכחתם המה חרב פיפיות שמסיר הערלה ולא נשאר ממנה שום שמץ, מש"ה מפרש דרך הרמז בר"ת "מי "ומי "ההולכים "וברותי "מכם "המורדים, ברותי, לשון נקיון שאטהר לבבם ע"י תוכחה זאת.

11ד

33בהיות שביראת ה' ואהבתו יש כמה וכמה דרגות שונות זו למעלה מזו שבהם תלוי כח הפעולה של תוכחה מסתבר שכפי מה ששופך לבו אל ה' במר נפש שיהי' בעזרו ולא ישליכו מלפניו אזי האיזמל הזה של דברי תוכחתו יותר חרוץ ויותר מתוקן למול את ערלת הלב לגמרי ולא נשאר אפילו ציצין שאינן מעכבין.

22.וכיון שכן שתוכחה היוצא מפי צדיק, בכוחה למול ערלת לבב, א"כ מאחר בענין יראת ד' ואהבתו יש כמה וכמה וכמה מדריגות שונות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו א"כ מסתבר כפי מה ששופך לבבו אל ד' שיהי' בעזרו אל תשליכני מלפניך וצועק במר נפש 44(הגם שהוא עני מדוכא וביתו ריקן מכל וטפלא תלוי בו, עם כל זה עיקר תפילתו מעמקי לבבו רק הוא ואני קרבת אלקים לי טוב)22 אזי כמה חריף וכמה מתוקן האיזמל הזה של דברי תוכחתו למול את ערלת לבב מכל וכל ולא ישארו אפילו ציצין שאינן מעכבין.

11ה

33כח דברי התוכחה שיהי' נשמעים תלוי כפי איכות יראת שמים שיש למוכיח, וכשיראתו אל ה' בבחי' קטנות הוא כאינו מוכיח כלל. כשאין לו יראת שמים אזי לא רק שאין תוכחתו מגדל צמחי תשובה, אלא שגם אין נשרש ואפילו הרהור תשובה אין נגרם ע"י. אם יש לו ירא"ש בבחי' קטנות נשרש קצת מהתוכחה בלב רק להרהר בתשובה, אבל אינו גורם לידי עשיית דבר טוב. אם יש בו ירא"ש באמת אבל לא אהבה עזה לה' אזי תוכחתו גורם לא רק שיהרהר בתשובה, רק גם לעשות מעש"ט, אבל לא הוי בר קיימא, שאחר זמן חוזר לסורו, כשיראתו בבחי' גדלות תוכחתו גורם להרהר בתשובה, וגם לעשות מעש"ט, ושיהי' בר קיימא מעתה ועד עולם.

22.ובזה שיהי' דברי תוכחתו נשמעים תלוי כפי איכות יראת שמים שיש לו, אפשר לפרש כוונת 44(המשך פסוק י"ד, ט"ו. ויקרא סימן י"ט)22 לא תעשו עול במשפט בענין תוכחה הנקרא משפט, לא תעשו עול, משום שלפעמים הגם שאתה מוכיח ומדריך עם כל זה כאילו לא הוכחת אותו כלל, והטעם, משום שיראתך אל ד' בבחינות קטנות הוא, וזהו ההמשך ויראת מאלקיך, וא"ת מאחר שאני מוכיח מי יודע מחשבות לבי מש"ה נאמר ויראת מאלקיך אני ד', שהכתוב אומר אני ד' חוקר לב, ומעתה שיהי' דברי תוכחתי גורמים להזריע בלבבות ישראל שיולידו מע"ט, תלוי ביראת שמים של המוכיח, שאם אין לו יראת שמים כלל אזי תוכחתו לא לבד שאינו מגדל צמחי תשובה אלא גם בל ישורשו, אפילו הרהור תשובה אינם גורמים, ואם יש לו יראת שמים אבל רק בבחינות קטנות אזי נשרש קצת מתוכחתם בלבבם שיהרהרו מיהת בתשובה, אבל אינו מביא לידי מעשה דבר טוב, ואם יש לו יראת שמים באמת, אבל לא אהבה עזה לד' אזי גורם תוכחתו לא לבד שיהרהרו בתשובה אלא גם לעשות מע"ט, אבל בבחינות זרע שאינו של קיימא, שאחר זמן מה חוזרים לסורה, אבל אם יראתו של המוכיח בבחינות גדלות הוא אזי גורם תוכחתו שיהרהרו בתשובה וגם לעשות מע"ט וגם להיותם נאמנים לד' מעתה ועד עולם, מש"ה ו"י"ר"א"ת" מפרש דרך הרמז בר"ת "ומספר "את "רובע "ישראל 44(עיין אבקת רוכל ח"א דף קנט ע"א)22 הכוונה כפי איכות היראה הוא מספר של רובע כנ"ל.

11ו

33מפרש הפסוק דובר ישרים  שכפיו כן לבו  יאה"ב  ר"ת "יחזק "את "בדק "הבית, זוכה שדבריו נשמעים ומטיבים מעשיהם.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק י"ג משלי סימן ט"ז)22 ודובר ישרים יאהב 44(דובר היא תוכחה, כפירש"י דבר, דבר, דברי)22 שכפיו כן לבו, אזי י"א"ה"ב  ר"ת "יחזק "את "בדק "הבית, יזכה שיהי' דבריו נשמעים ויטיבו מעשיהם, הצריכים בדק משא"כ אם פיו ולבו אינם שוים, אזי אינם נכנסים אל הלב 44(מע"ט מכונים בית כמחז"ל על פסוק ובנית ביתך)22.

11ז

33מפרש הפסוק: כי המצוה הזאת  תוכחה שהיא קרוב אליך הדבר מאד  לקיימה, המצוה המסויימת והחשובה, כשיוכיח בדברים היוצאים מן הלב, ויהי' פיו ולבו שוין.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(המשך פסוק י"א י"ד דברים סימן ל')22 כי המצוה הזאת. היא מצוה תוכחה, וראיה לדבר, מפרש דרך הרמז ה"מ"צ"ו"ה" ר"ת "ושפטו "את "העם "משפט "צדק, 44(א' מתחלף בה"א)22 תוכחה מכונה משפט, המצוה, המצוה המסויימת וחשובה והיינו שיוכיח אותם בדברים היוצאים מן הלב וזהו קרוב הדבר מאד לקיים מצות תוכחה, וחוזר ומפרש אימתי, אז דוקא בפיך ובלבבך לעשותו שיהי' דברי תוכחתו יוצאים מן הלב.

11ח

33מפרש הפסוק: ושפטו את העם משפט  תוכחה מכונה משפט, צדק  עבור לצדק את הבריות, ובאופן זה יכנסו ללב השומעים, ואז תהי' מצוה החשובה קרובה, שזה תלוי אם  דברי המוכיח יוצאים מן הלב, לכן ר"ת המצוה "ושפטו "את "העם 44(הא' מתחלף בה"א)22 העם משפט צדק  תוכחה אמיתי עי"כ יסובב "וישובו "איש מ'דרכו "הרעה, שהם ר"ת של "ושפטו "את "העם "משפט.

22.וזהו אפשר נמי כוונת 44(פסוק י"ח דברים סימן ט"ז)22 ושפטו את העם משפט צדק שיהי' התוכחה דברים היוצאים מן הלב, ועיקר תוכחתו יהי עבור צדק, לצדק את הבריות, וא"כ יעשה, יזכה שיהי' דברי תוכחתו נכנסים ללב השומעים, מש"ה "ושפטו "את "העם "משפט, מפרש דרך הרמז בר"ת "וישובו "איש "מדרכו "הרעה מש"ה מפרש המדרש המצוה הזאת רומזות על מצות תשובה, משום מצוה תשובה שתהי' קרובה תלוי אם דברי המוכיח הם דברים היוצאין מן הלב שאז בודאי נכנסים אל הלב, מש"ה המצוה ר"ת כנ"ל "ושפטו "את "משפט "צדק עי"כ יסבב ר"ת "וישובו "איש "מדרכו "הרעה.

11ט

33גם כשהדברים יוצאים מן הלב אבל אם אין פיו ולבו שוים אזי תוכחתו כלא חשובה ונענש כאילו לא מיחה שהעבירה נקראת על שמו.

22.ובזה שרק דברים היוצאין מן הלב נכנסים אל הלב, אבל אם מוכיח ופיו ולבו אינם שוים, אזי תוכחתו כלא נחשב ונענש כאילו לא מיחה כלל כמחז"ל בידו למחות 44(שבת נו:)22 ואינו מוחה נקראת העבירה על שמו, בזה אפשר לפרש כוונת 44(המשך פסוק י"ג צפניה סימן ג')22 שארית ישראל לא יעשו עולה, וקשה, ישראל משמעו ת"ח וגדולי ישראל, א"כ איך יעלה על דעת שיעשו עולה, מש"ה לישב קושיא זאת סיפא דקרא בא לפרש, ולא ידברו כזב 44(תוכחה נקרא דיבר)22 הכוונה כשהם מוכיחים אנשי דורם אזי דברי תוכחתם המה דברים היוצאין מן הלב ולא בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחוק ממני, משום שאם לא היה תוכחתם בדרך זה, אזי העולה שאנשי דורם עושים נקרא עליהם ויומתק לפרש זה דרך הרמז עולה" ולא" ידברו" כזב" ס"ת "והוריתי "אתכם "בדרך "הישרה אזי אין כזב בתוכחתו.

11י

33ואשפטה אתכם לפני ה' ר"ת "החי "יתן "אל "לבו ששמואל אמר שתוכחתו תהי' רק לשם ה' בלי תערובת מחשבה אחרת עי"כ תוכחתו יכנס בלבם, ואז התיצבו  יהי' להם מעמד ומצב כפרש"י 44(נצבים)22 תוכחות הקללות והיסורים מקימין ומציבין אתכם.

22.ובזה שרק דברי תוכחה הנאמרים באמת נכנסים ללב השומעים, אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ז' שמואל א' סימן י"ב)22 ואשפטה אתכם לפני ד', תוכחה נקראת משפט ואשפטה אתכם לפני ד', שתהי' תוכחתו רק לשם ד' בלי תערובות מחשבה אחרת עי"כ אקוה שיהי' תוכחתי נכנסים בלבכם, מש"ה מפרש דרך הרמז בר"ת "ואשפטה "אתכם "לפני "ד', "והחי "יתן "אל "לבו כתרגום אי אית לי' מדעם ביש ישבקיניה, ועי"כ התיצבו יהי' לכם מעמד ומצב 44(כפירש"י ריש נצבים)22, תוכחות הקללות והיסורים מקימין ומציבין אתכם, וזהו ועתה, רומז על תשובה.

פייל דזשי

11יא

33המעורר בתוכחתו שיעשו תשובה הוא מכבד את ה', וזהו המצוה על הכהנים לכן אמר ועתה אליכם המצוה הזאת הכהנים, אם לא תשמעו ולא תשימו על לב לתת כבוד לשמי, הגם שהמנהיגים החנפים אומרים תוכחה שזה מחיוב ההתמנות שלהם, אבל אין דבריהם יוצאים כלל וזהו מפני שלא שמו על לב, שעי"כ יתנו כבוד לה' שיתוודו על עוונם.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(המשך פסוק א' ב' מלאכי סימן ב')22 אליכם המצוה הזאת הכהנים אם לא תשמרו ואם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי וכו' הכוונה מצות תוכחה והדרכה כנ"ל, ה"מ"צ"ו"ה" ר"ת "ושפטו "את "העם "משפט "צדק ועל הכהנים נאמר רבים השיב מעון, והכתוב אומר זובח תודה יכבדנני הזובח יצרו ומתודה, א"כ המעורר בתוכחתו שיעשו תשובה כש"כ שהוא מכבד הקב"ה, אבל אז חטאו והכהנים לא אמרו איה ד', הכוונה נהי שגם המנהיגים החנפים אומרים תוכחה משום שדבר זה מחיוב של התמנות שלהם, אבל לבם בל עמם, א"כ תוכחה כזאת משום שאינם יוצאים מן הלב אינם נכנסים ללב השומעים וכאילו לא הוכיח כלל וכלל, וזהו ואם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי, על לב דייקא.

11יג

33מפרש הפסוק הולך  לשון תוכחה, לדודי  הוא רק בעבור כבוד שמו ית', למישרים  בלא רמיה כפיו כן לבו, תוכחה כזאת בבחינת אני ישנה, דובב שפתי ישנים  מלהיב לבבם לאהבת ה', עד שאומרים אני לדודי, רצונם להדבק בה' ולעשות רצונו.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק י' שה"ש סימן ז')22 וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים עיין 44(מדרש תנחומא)22 וילך משה, אין וילך אלא לשון תוכחה, וזהו הולך לדודי למישרים שכוונת תוכחתו הוא רק עבור כבוד שמו יתעלה, וזהו למישרים בלא רמיה, אלא כפיו כן לבו, מש"ה תוכחה כזאת גורמות לעורר שפתי ישנים שהיו מתחילה בבחינות אני ישנה כפירש"י ונתלהב לבבם לאהבת ד' עבור תוכחתו, עד שאומרים אני לדודי רצוני לדבק בד' ולעשות רצונו.

11יד

33מפרש הפסוק טוב לשמוע גערת  תוכחת, חכם   שהוא רק לקרב לב בנים לה'.

22.ובזה שרק תוכחה היוצאת מן הלב נשמעת, אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ה' קהלת סימן ז')22 טוב לשמוע גערת חכם, תוכחה נקרא גערה, אבל רק תוכחה כזאת חשובה היא אם כוונת המוכיח רק הוא לקרב לב בנים אל ד', מש"ה מפרש דרך הרמז ל"ש"מ"ע" ר"ת "שמחה "לצדיק "עשות "משפט 44(תוכחה נקרא משפט, והוא פסוק במשלי)22 ומאחר שהיא לו שמחה, ע"כ שכוונתו עבור ד' הוא, שהרי תוכחת החנפים רק הוא עבור קרדום לחפור בה, ולשמחה מה זו עושה.

ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק כ"ה בראשית סימן מ"ט)22 ברכת שדיים ורחם פירש"י שיהיו הזכרים מזריעין טפה הראוי להריון והנקבות לא ישכלו עובריהם, ועל דרכו בקודש אפשר לומר עוד כוונה אחרת, שיהי' המדריכים והמוכיחים אומרים ראוי להריון מע"ט 44(מנהיגים מכונים שדיים כפירש"י על פסוק ושדי כמגדלות)22 וגם אצל השומעים יעשו תוכחתם פרי קודש שיטיבו מעשיהם, וזהו ורחם שלא ישכלו עובריהם שלא יעשו אח"כ עבירות שתהי' מכבה מצוה.

11טו

33מבלי עזר מה' אינו יכול להגיע שיהי' דברי תוכחתו נכנסים בעמקו לבביהם להיות נשרשים לעשות פרי קודש וצריך סייעתא דשמיא שיהי' בכוחו לטהר לבבו שלא יהיה לו שום תערובת פניה בזאת לזאת אין לך סברא אלימא וחזקה יותר מזה שצריך להתפלל בבכיה אל ה' להיות בעוזרו.

22.ובזה שיהי' דברי תוכחתו נשמעים תלוי אם הם דברים יוצאין מן הלב, לקיים מצות אהבת צדק לצדק את בריותיו, ובאמת גוף דבר זה צריך סייעתא דשמיא שיהי' בכוחו לטהר לבבו שלא יהי' לו שום תערובות פני' בזאת, ואלמלא עוזרו אינו יכול לו, מעתה אפשר לפרש על דרך רמז כוונת 44(פסוק י"ט סימן י"ט שמות)22 משה ידבר והאלקים יעננו בקול 44(כל ת"ח נקרא בשם משה עיין חולין)22 דבר, דבר, דברי משמעו דברי תוכחה, וזהו משה ידבר, מוכיח, והאלקים יעננו כפירש"י מסייעו ב"קו"ל" ר"ת "קרעו "לבבכם "ואל "בגדיכם שיהי' דברי תוכחתו נכנסים בעמקי לבביהם להיותם נשרשים לעשות פרי קודש, וכיון שכן שמבלתי עזר ד' אין לו כח שיהי' תוכחתו עושה פרי קודש, אין לך סברא אלימא יותר מזה שצריך להתפלל בבכיה אל ד' להיות בעזרו.

11טז

33זה שאמר משה לא אוכל עוד לצאת ולבוא בדברי תורה שתכלית חכמה תשובה ומעש"ט מפני שנוטל ממנו הרשות ואין לו עוד עזר מה' בזה, שהבטיחו בזה כל זמן שהיה רועה ישראל.

22.ובזה שיהי' דברי תוכחתו נשמעים ויעשו פרי קודש, תלוי בעזר ד', אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ב' דברים סימן ל"א)22 לא אוכל עוד לצאת ולבוא פירש"י בדברי תורה. והכוונה שיסובב מתורתו "ומלתם "את "ערלת "לבבכם שהיא ר"ת של "אוכל "עוד "לצאת "ולבוא, שהרי תכלית חכמה רק היא תשובה ומע"ט, משום שנוטל ממנו הרשות, מש"ה אין בכח תורתי ותוכחתי לעשות כן שיהי' דברי בוקעין לבבות השומעין מאחר שניטל ממנו הרשות ועי"כ אין לו עזר עוד מהבטחות אלקים יעננו בקול שרק ד' הבטיח אותו בזאת כל זמן שהוא רועה ישראל.

11יז

22.מאחר ורק הבל פיו של צדיק עושה רושם, ומשה היה עניו מאד, לכן אמר "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים" שזהו תלוי בתשובה, "מי אנכי" שאזכה ע"י תוכחתי לקרב לבם אל ה' ועי"כ "וכי אוציא את בנ"י ממצרים" ושאזכה בתוכחתי לעוררם לתשובה ולהוציאם מהקליפות המכונה מצרים שעי"כ יצאו ממצרים כפשוטו.

22.ובדבר זה שיהי' תוכחתו נשמע תלוי בגודל צדקת המוכיח, ומשה היה עניו מאד, בזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק י"א שמות סימן ג')22 ויאמר משה אל האלקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, הכוונה, משום שהגאולה והקץ תלוי בתשובה, ואיתא 44(בספרי ח"ן)22 תשובה מכונה יציאת מצרים משום שעי"כ יוצא מיד הקליפה המכונה מצרים, וזהו שאמר משה מאחר שרק הבל פיו של צדיק עושה רושם, מי אנכי וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, הכוונה, משום שהגאולה והקץ תלוי בתשובה, ואיתא 44(בספרי ח"ן)22 תשובה מכונה יציאת מצרים משום שעי"כ יוצא מיד הקליפה המכונה מצרים, וזהו שאמר משה מאחר שרק הבל פיו של צדיק עושה רושם, מי אנכי וכי אוציא את בני ישראל ממצרים שאזכה ע"י תוכחתי לקרב לבבם אל ד' מש"ה וכי אוציא ו' מוסיף, שע"י שאזכה בתוכחתי לעוררם לתשובה ולהוציאם מיד הקליפות המכונה מצרים, עי"כ אוציאם נמי מצרים כפשוטו.

ובדבר זה שהדרכחו ותוכחתו יהי' נשמעים תלוי בגודל צדקתו, אפשר לפרש כוונת 44(פסוק י"א דברים סימן ל"ג)22 ופועל ידיו תרצה, הכוונה מה שהוא טורח בענין הדרכתו ללמד לרבים תורה ויראה שזה מכונה יד, תרצה, תהי' בעזרו וגם יהי' מקובל לפניך וע"י מה, ברך ד' חילו תעמוד על ימינו שיזכה כל ימי חייו לרבות מע"ט ויהי' מאנשי חיל כהסבר 44(מהר"מ אלשיך)22 פסוק אנשי חיל, מכל מצוה נברא פרקליט, והצדיק הבורא אותם הוא ממונה עליהם להיותו נקרא איש חיל ועי"כ יותר יועיל הדרכתו.

א"נ לא לבד שיועילו דברי תוכחתו אצל עם ד' הבינונים שיצדיקו יותר מעשיהם, אלא אפילו בריקנים שמתחילה היו בבחינות מת חולל, רשעים נקראו מתים, ג"כ יהי' דברי תוכחתו בוקעים בלבבם שישובו אל ד', וזהו אפשר הכוונה ברוך ד' חילו אפילו חללים שבו.

ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ד' איוב סימן ד')22 "כ"ו"ש"ל יקימון מיליך, ומפרש דרך הרמז עבור מה זוכה שיהי' דברי תוכחתו נשמעין, מש"ה ר"ת "וריח "שלמותיך "כריח "לבנון, אם זוכה להרבה מע"ט שעי"כ יהי' לו מלבושי פאר ומחלצות ועי"כ יהי' תוכחתו נשמע.

33פרק ה

בפרט ה' שם וז"ל:

33שאלה נח

33הגיד נא לי מה הם הטובות הבאות עבור תוכחה:

א

33הטובות הבאות עבור תוכחה: באה גאולה, כי בזמן החורבן נתחייבו גלות מפני ששנאו בשער מוכיח ולא הוכיחו זה את זה, נשמע מזה שכשיהי' אוהבי תוכחות יזכו לגאולה, כי מכלל לאו נשמע הן.

33תשובה

22.מדברי הבאים תמצא מבוקשך, עבור תוכחה גאולה בא, על פסוק מנעי רגלך מיחף 44(ירמי' סימן ב' פסוק כ"ה)22 אמרו במדרש מנעי רגלך מחטא שלא תבוא לידי יחף בגולה, ולענ"ד להוסיף נופך, מנעי רגלך מיחף שלא תבוא לידי חטא, הכוונה חטא המסוים שעבורם נתחייבו בעונש גלות, משום שאחר מקניני התורה הוא להיות אוהב תוכחות, מיח"ף מפרש דרך הרמז בר"ת "פן "יהי' "חכם "בעיניו, 44(מ' מתחלף בבית)22, ועל 44(פסוק משלי)22 אל תהי חכם בעיניך, פירש"י לשנוא את מוכיחך, ואז בזמן החורבן נתחייבו גלות משום שנאו בשער מוכיח ולא הוכיחו זא"ז, מינה כשיהי' אוהבי תוכחות יזכה לגאולה, כי מכלל לאו נשמע הן.

11ה

33וזהו שאמר הידעתם  האם אוהבים אתם, את לבן  מי שמלבין עוונותיכם היינו התוכחה ויאמרו ידענו, ויאמר להם השלום לו, ויאמרו שלום, ואז כשאוהבים את התוכחות אז, והנה רחל בתו  כנס"י, שבפשעם שולחה אמם, באה עם הצאן, ישראל צאן קדשים, שבזכות תוכחה יהי' קיבוץ גליות.

22.ובדבר זה שבזכות שאוהבים תוכחות גאולה בא, אפשר לפרש כוונת 44(המשך פסוק ה, ו', בראשית סימן כ"ט)22, הידעתם את לבן איתא במדרש מי שילבין עונותיכם כשלג אם אתם אוהבים אותו, ויאמרו ידענו, ויאמר להם השלום לו, ויאמרו שלום היפך שנאו בשער מוכיח מלעיבים במלאכי אלקים ומתעתעים בנביאיו, ואז כשיש אהבות תוכחות סמכה תורה והנה רחל בתו באה עם הצאן, כנס"י מכונה רחל ובפשעכם שולחה אמכם, ובזכות אהבות תוכחה באה עם הצאן, ישראל צאן קדשים ככתוב ואתנה צאני צאן מרעיתי, ובזכות תוכחה יהי' קיבוץ גליות.

11ג

33ב)22 תוכחה גורם למחולת עוונות, היינו שזורע בתוכחתו בלב השומעים תשובה ומעש"ט, וכן כשהחכם יושב ודורש והעם שומעים הקב"ה מוחל להם עוונותיהם.

22וגם תוכחה גורם למחילות עוונות 44(עיין אבקת רוכל ח"א דף קנ"ט ע"א פירש פסוק ומספר את רובע ישראל)22 והיינו שגורם בתוכחתו להזריע בלבב השומעים תשובה ומע"ט, וגם נלענ"ד להוסיף נופך "ומספר "את "רובע "ישראל מפרש דרך הרמז בר"ת "והוא "רחום "יכפר "עון כמו שאחז"ל כשחכם יושב ודורש והעם שומעים הקב"ה מוחל להם עונותיהם.

11ד

33מסביר הכתוב על ראש המטה פרש"י שהיתה מטתו שלימה ולא היה בה רשע. הלא יעקב הוכיח קשות לראובן שמעון ולוי כלי חמס מכירותיהם, פחז כמים, אך הכוונה הוא כתיב מקודם ויהי אחרי הדברים האלה, דברים הכוונה לדברי תוכחה, אחרי שיעקב הוכיחם ושמעו לתוכחתו ולא יצאו נמחל להם עוונותיהם והי' מטתו שלימה שלא הי' בה.

22.ובזה אפשר לפרש כוונת 44(המשך סימן מ"ז, מ"ח, בראשית)22 על ראש המטה, פירש"י על שהיתה מטתו שלימה ולא היה בה רשע, ולכאורה קשה, הלא יעקב בתוכחתו קנטר לראובן ושמעון ולוי, ואמר להם כלי חמס מכרותיהם, פחז כמים, ואפשר לישב, דאיתא במדרש כל מקום שנאמר דבר דברי דברים הן דברי תוכחה, ואחז"ל כשחכם יושב ודורש והעם שומעין הקב"ה מוחל להם עונותיהם. וזהו אפשר כוונת המשך הפסוקים ויהי אחרי הדברים האלה, דברים דייקא, שהוכיח אותם יעקב, והמה היו שומעים לתוכחתו ולא יצאו, ע"כ שהיו אוהבי תוכחה מש"ה וישתחו על ראש המטה שהיתה מטתו שלימה שלא היה בה רשע.

11ה

33"אם "תטיב "שאת ר"ת שא"ת, שזה ר"ת "אוזן "שומעת "תוכחות שעי"כ נסבב שא"ת מחילה וסליחה.

22.ובזה שע"י שמיעות תוכחה יסבב מחילות עונות, אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ז' בראשית סימן ד')22 הלא "אם "תטיב "ש"א"ת ר"ת ג"כ "ש"א"ת, שהכוונה הוא שע"י הרמז בר"ת "אוזן "שומעת "תוכחות שעי"כ יסובב שאת משמעו מחילה וסליחה.

11ו

33הנה אנכי שולח לכם את "א"ל"י"ה הנביא, מדוע לא נאמר אליהו. כי אלי"ה ר"ת "לא "אבה "ד' "השחיתך וע"י תוכחתו שישיב לב אבות על בנים לא יהי' צורך להכות את הארץ חרם, וכן אלי"ה ר"ת "הכון "לקראת "אלקיך "ישראל, שזה מטרת שליחותו בתוכחתו.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק כ"ג מלאכי סימן ג')22 הנה אנכי שולח לכם את "א"ל"י"ה הנביא, קשה מ"ט לא נאמר אליהו, אלא לרמז בזה ר"ת "לא "אבה "ד' "השחיתך מש"ה שולח הקב"ה את אליה שע"י תוכחתו יגרום להשיב לב האבות על בנים ולא יהי' צריך להכות את הארץ חרם, וגם "א"ל"י"ה רומז בר"ת "הכון "לקראת "אלקיך "ישראל, זהו ענין שליחתו בתוכחתו.

פייל עיטש

11ז

33אם אין שומעים לתוכחה אזי נוטל המוכיח הרבה מזכותיהם, והם נוטלין העבירות מהמוכיח ונעשים מבחי' חיים למתים. אם העם מקשיבים למוכיח עי"כ נעשו מרשעים מתים חיים. לכן אמר שמעו  התוכחה, כי נגידים אדבר  לשון תוכחה, הוא כמו הנגיד שיש בידו להמית ולהחיות כן אמירת התוכחות יסובב להמית או להחיות.

22.ובזה שע"י ששומעין לתוכחה יסובב מחילות עון, אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ו' משלי סימן ח')22 שמעו כי נגידים אדבר, ואיתא במדרש מה נגיד יש בידו להמית ולהחיות, תוכחה נקרא דיבור, ואם העם מקשיבים לתוכחות המוכיח אזי אשרי להם משום שמתחילה היו בבחינות רשעים מתים, ועתה ע"י ששמעו לתוכחה נעשו בבחינות חיים, ואיתא 44(בספר חסידים)22 שאם אינם שומעים לתוכחה אזי נוטל המוכיח הרבה מזכיותיהם והם נוטלין העבירות מהמוכיח ונעשו מבחינות חי מת, ובענין מיתה שמשמעו השפלה שעבור זה נקראו רשעים מתים, יש כמה וכמה מדריגות, וזהו כי נגידים אדבר, בכח התוכחה שאני אומר עי"כ אני כמו הנגיד שיש בידו להמית ולהחיות, כן ע"י אמירות תוכחה יסובב להמית או להחיות.

11ח

33.ג) כל זמן שתוכחה בעולם טובה בא לעולם וברכה בא לעולם.

22עיין 44(רבה בראשית פרשה כ"ב)22 הלא אם תטיב שאת, ברכה, כמו וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, והנה אחז"ל כל זמן שתוכחה בעולם טובה בא לעולם וברכה בא לעולם, ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ז' בראשית סימן ד')22, משום שראוי הוא מי שהוא בעל תשובה שישתדל לעורר אחרים בתוכחתו לתשובה, וזהו הלא אם תטיב, פועל יוצא, שתשתדל להטיב לאחרים, אזי שאת, ברכה, כמדרש הנ"ל שע"י תוכחה ברכה, ותבלין לפירוש זה, מסייע דרך הרמז, הלא" אם" תטיב" שאת" ס"ת "מישרים "תשפטו "בני "אדם, מישרים, משמעו תוכחת מישור בלי עקיבה, תשפטו, הוא תוכחה, וזהו וישא אהרן את ידיו אל העם, ידיו דייקא, הכוונה הדרכתו שהרי עליו אמר הנביא רבים השיב מעון, ובזכות הדרכה ותוכחה ויברכם.

11ט

33ד) עבור תוכחה באים גשמי ברכה לעולם.

22.וגם עבור תוכחה באים גשמי ברכה לעולם, עיין מאחז"ל 44(תענית דף ח' ע"א)22 בשביל ביטול תוכחה גשמים נעצרים. בזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ב' תהלים סימן נ"ח)22 "מישרים "תשפטו "בני "אדם שיהיו מוכיחים לש"ש בדברים היוצאים מן הלב, ואז מפרש דרך הרמז בר"ת "בעבורו "אל "תמנע "מים.

ובזה אפשר נמי כוונת 44(המשך פסוק ל"ג, ל"ד איוב סימן ל"ח)22 החרים לעב קולך ושפעת מים תכסך, אפשר הכוונה שנמשך לפסוק שלפניו, "אם "תשים "משטרו "בארץ מפרש דרך הרמז בר"ת "מישרים "תשפטו "בני "אדם כמחז"ל הנ"ל גשמים נעצרים עבור ביטול תוכחה. ומינה בזכות תוכחה יכול להתפלל על הגשמים. וזהו אפשר נמי כוונת 44(פסוק ב' תהלים סימן י"ט)22 ומעשה ידיו 44(יד, מכונה ההדרכה)22 הדרכות המנהיגים איך היא. מגיד הרקיע. שאם אין תוכחה גשמים נעצרים.

11י

33ה) עבור תוכחה חרון אף מסתלק מן העולם.

22.וגם עבור תוכחה אחז"ל ft.2חרון אף מסתלק מן העולם, ft.3עיין 44(מא"ד ח"ב דף כ"א ע"ב הסבר פסוק אחר הדברים האלה)22. ועתה נלענ"ד להוסיף נופף "ה"א"ל"ה ר"ת "ליראה "את "השם "הנכבד שכוונת תוכחתו רק הוא לכבוד שמו. אז בכח תוכחה זאת חרון אף מסתלק. וגם "חמת "המלך "אחשורוש ר"ת "אבן "חן "השוחד. תשובה מכונה שוחד. ועבור שהתוכחה גרם זאת. מש"ה כשך חמת.

ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(המשך פסוק ט'. י'. שמות סימן ל"ב)22 עם קשה עורף הוא פירש"י מחזירין קשה ערפן לנגד מוכיחיהם מאנו לשמוע, בזה מיושב המשך הפסוק הניחה לי ויחר אפי ואכלם, משום כל זמן שתוכחה בעולם חרון אף מסתלק מן העולם, ומאחר שהן המה קשה עורף כפירש"י. מש"ה ויחר אפי ח"ו.

ובזה ft.2שע"י התוכחה חרון אף מסתלק מן העולם, ft.3אפשר לפרש כוונת 44(פסוק י"א במדבר סימן י"ז)22 "והולך "מהרה "אל "העדה 44(תוכחה מכונה הליכה, כמדרש)22 ועי"כ יסובב ר"ת "וישיבו "איש "מדרכו "הרעה דהיינו שתוכיחם בדברים היוצאים מן הלב משום כי יצא הקצף, וע"י תוכחה הנאמרת באמת יסולק חרון אף מן העולם.

11יא

331) תוכחה יסובב שיגדילו בניהם בנחת

22.וגם ע"י תוכחה יסובב שיגדלו בניהם בנחת, ft.2דהנה על פסוק לא ילבש גבר שמלת אשה, מפרש 44(השל"ה)22 מי שהוא מנהיג וראוי להיות גבר בגוברין ותהי' הדרכתו בבחינות יקוב הדין את ההר ולשבר מלתעות עול. לא ילבש שמלת אשה להיותו רך לבב ורחמים. ואמרו במדרש וי לדרא דאיתא דברייתא, ועל קיומה של תורה נתנו את עולליהם ויונקים להיותם ערבים. ומנהיגים נקראו נשים. כמדרש על פסוק היפה בנשים. וההדרכה מכונה יד. בזה אפשר לפרש כוונת הפסוק על דרך אסמכתא ידי נשים רחמניות. מנהגים כאלה שהדרכתם הוא בבחינות רחמניות ואין להם רוח איש אחזרי לומר טול מקל והך על קדקדם 44(סוברים ההמון עם שזהו מנהגי טוב שכל הנהגתו הוא רק ברכות)22 ובאמת החכם שעיניו בראשו יודע שידי נשים רחמניות כאלו בשלו ילדיהן של הדור גורמין ח"ו שיתמשכנו עוללים ויונקים כמו שפירש"י על פסוק לא תבשל גדי, אלא אין רחמים בדין ויוכיחו ויחזרו ויוכיחו עד שתהי' קיומיה של תורה כראוי ואז יסובב למען תחי' אתה וזרעך.

ft.3יחזקאל הנביא הבטיח את ישראל שם ד' והסירותי את לב האבן, וסתם ולא פירש מה הוא אותו הסרה, ולענ"ד דרך הרמז מפרש מה הוא משם כופר נפש איש עושרו, וע"י תוכחה טובה בא לעולם וברכה בא לעולם, וסט"א היודע זאת מגדולות איכות מצוה זאת לשמוע תוכחה, משית לכמה אנשים להיתם אוטמים אזנם משמוע תורה ולהיותם שונאים בשער מוכיח, וזהו "והסירותי "את "לב "האבן ר"ת "ולמלמדי "לא "הטיתי "אזני. וגם ר"ת "וכי "אדבר "המה "למלחמה, אדבר הוא תוכחה, כשהיו שומעים לחכם שתכלית דרשתו ברבים הוא להוכיח, היו לוחמים עמו ואז כשלב האבן הזאת יסיר, אלא יהי' אוהבים לשמוע תוכחה, אז ר"ת של "והסירותי "את "לב "האבן הוא, "לד' "אלקינו "הרחמים "והסליחות.

והנה פנחס זה אלי' יש לו שני מיני התמנות, התמנות אחת הוא, 44(כסוף מלאכי)22 ft.2שיסבב בתוכחתו להשיב לב בנים אל אבות, ft.3והתמנות השני הוא 44(כמדרש)22 על פסוק וריעשי' ואלי', וזכרי', וירוחם, וז"ל כשבא הקב"ה להרעיש עולמו עבור עונות ישראל אזי אלי' מזכיר זכות אבות אזי מרחם הקב"ה עליהם, מעתה אפשר לומר שהפסוק הנני נותן לו את בריתי שלם, יש אם למקרא שלום, וגם יש אם למסורה שליש 44(עיין בהע"ט)22 ששני אלה מורים על שני מיני התמנות שלו, דהיינו, אותו ההתמנות שמזכיר זכות אבות, אבל אין בכוחו להשיב לבבם אל ד' אזי עדיין אין הזמן לעקור ולבער הטומאה מן הארץ, ורק יש בכוחו להחליש ושיהי' נשבר כוחו של סט"א, אבל לא שיהי' מחייה גמורה, מש"ה יש אם למסורה "ש"ל"י"ם מפרש דרך הרמז בר"ת "שיתה "ד' "מורה "להם, אבל  ft.2ההמנות הראשון מסבב את ישראל בתוכחתו שיעשו תשובה, ft.3עי"כ יסובב יש אם למקרא ft.2"ש"ל"ו"ם, שהוא ר"ת "שמם "מחית "לעולם "ועד שתהי' מחייה גמורה ויתבטל סט"א מכל וכל.

33פרק ו

בפרט ו' שם וז"ל:

33שאלה נט

33נא תבאר לי מה שאחז"ל לא הרבה ירושלים אלא ביזו בה ת"ח מה חרי האף דגדול של עון פרטיי הזה,:

א

33כשהאמת מושלת אזי ביכלת הצדיקים להדריך את העם וללמדם דרכי התורה והיראה ונעה רצונו יתב' משא"כ אם חשך השמש והצדיקים מושפלים אזי גם הדרכה נתמעט. וזהו יקר  כבוד, בעיני ה'  הוא אצלו המיתה לחסידיו כשהם מושפלים עבור כבוד שמו ית'. ויקר הוא אצלו.

11ב

33בזמן התלמידי חכמים היתה הסיבה והגורם של חורבן ירושלים, מפני שביזו את התלמידי חכמים לכן לא שמעו לתוכחתם והדרכתם וזה גרם לבטל קיומה של תורה בכללה ועברו על הרבה גופי תורה ולכך נחרבה ירושלים.

33תשובה

22.מדברי הבאים יבואר שאלתך, הכתוב אומר ברבות צדיקים ישמח העם, הטעם משום שאז שהאמת מושלות אזי ביכולתם להדריך וללמד דרכי התורה והיראה ולשבר מלתעות עול, ועיקר ריח ניחוח לפניו הוא שאמר ונעשה רצונו, והכל הולך אחר המעמיד, משא"כ אם חשך השמש והצדיקים מושפלים, אזי גם הדרכתם נתמעטו, בזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ט"ו תהלים סימן קט"ז)22 יקר בעיני ד', כבוד הוא אצלו המותה לחסידיו לאותן בני אדם שאומנתם הוא להתחסד עם קונם ומשתדלים להרבות כבוד שמים אם כבודם מושפלת אצל המון עם, זהו יקר אצלו, משום עי"כ אין בכוחם ללמד ולרומם קרן התורה 44(מוח, משמעו השפלה, כזוהר על פסוק וימת מלך מצרים)22 וזהו משום שביזו בה ת"ח ולא יהי תוכחה והרדכה בעולם, עי"כ בא לידי כך שעברו על הרבה גופי תורה.

ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ל"ו דברים סימן ל"ב)22 ft.2כי יראה כי אזלת יד אחז"ל נתמעטו התלמידים, אפשר הכוונה שנתמעטו התלמידים מחשיבתם אצל ההמון עם, עיין 44(סוף כתובות)22 דור שבן דור בא קטיגוריא בין ת"ח פירש"י הרבה מסתינים ומלמדים עליהם חובה, ומסבתר שמתוך כך אין תוכחתם והדרכתם נשמעת, וזהו ואפס עצור ועזוב שאין להם כח לעצור העם שילכו בדרכי התורה.

11ג

33וזה בית ישראל  סנהדרין מנהיגי הדור, נפלה  כבודם נתמעט, לכן, לא תוסיף קום בתולת ישראל  מפני שנתמעט חשיבותם אין כח השפעה להקים אנשי דורם משפלותם, ולכן אנכי נושא עליכם קונה.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(המשך פסוק א'. ב'. ג'. עמוס סימן ה')22 בית ישראל, מכונים נהדרין, או שאר מנהיגי דור, וזהו אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל נפלה, 44(תיבות נפלה נמשך לפניו ולאחריו)22 מש"ה מאחר שנתמעט כבודם, מש"ה נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל מאחר שנתמעט חשיבתם אין להם כח להקים את אנשי דורם משפלות מדריגתם. מש"ה שינה ואמר בית ישראל בתולות ישראל. וזהו "היוצאת "אלף "תשאיר "מאה ר"ת "תפריעו "את "העם "ממעשיו שיהי' בכוחם להוכיח.

11ד

33ואנ"י ר"ת "אזניהם "הכבידו "משמוע, וליכא המצת מידת החסד שהבטיחה תשובה לרשעים כשאמרו מה אנוש כי תזכרנו, אבל כעת אני מביא וברש"י מכון להסכים אתם.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק י"ז בראשית סימן ו')22 ואני הנני ביא פירש"י הנני מוכן להסכים עם אותם שזרזוני ואמרו מה אנוש כי תזכרנו, אבל אני שמעתי למידת החסד שהבטיחה שתסבב תשובה לרשעים, מש"ה עתה "ואני "הנני "מביא מפרש דרך הרמז בר"ת "ואזניהם "הכבידו "משמוע, מש"ה או ליכא המלצת מידת החסד מש"ה הנני מוכן להסכים לאבד העולם, וזהו "ואני "הנני "מביא ר"ת "וברותי "מכם "המורדים.

11ה

33מתחילה כתבו על הזקנים תיו חיים. תיו ר"ת "ודובר "תמים "יתעבו כמאחז"ל גלוי וידעוע לפניך שלא היו מקבלין תוכחה, ואין בהם עון על שלא הוכיחם.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת מחז"ל 44(שבת דף נ"ה ע"א)22 שכתבו מתחילה על הזקינים תיו חיים, משום תיו ר"ת "ודובר "תמים "יתעבו כמאחז"ל גלוי וידעוע לפניך שלא היה מקבלין תוכחה, א"כ אין בהם עון בזה שלא הוכיחו אותם

11ו

33אם הצדיקים רוצים להדריך את דורם ואינם רוצים לשמוע תוכחתך מגיע העונש לדור.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת פסוק דור טהור בעיניו שיש לו מנהיגים המכונים עינים שהמה צדיקים ורוצים להדריך את דורם בדרך הישר, ועם כל זה מצואתו לא רוחץ שאינם רוצים לשמוע תוכחתם ראוים להם עהעונש יקרוה עורבי נחל.

11ז

33זה ששונאים הוא רק התוכחה בעיניי שמיא שבעבירות שבין אדם למקום, ובמצוות שבין אדם לחבירו הם רוצים בתוכחה, וזהו שאמרו חז"ל ת"ח שבני העיר אוהבים אותו, הוא משום שאינו מוכיחם במילו דשמיא, ומוכיחם רק במצוות שכליות.

22.אבל לא ששונאים כל התוכחות, הלא דבר זה הוא נגד המוסר והשכל, אלא שהמה רחוקים מיראת ד' וקיום תורתו עד שהכתוב אומר מלעבים במלאכי אלקים ומתעתעים בנביאיו, ולא נאמר בנביאים משום שאם רק מוכיחים על מצות שכליות גמ"ח ודבריםש בין אדם לחבירו בתוכחה זאת המה חפצים מש"ה אינו יכול לומר מתעתעים בנביאים, אלא בנביאיו דייקא, אם תוכחתם הוא בשמירות שבת, ונדה, ועריות. וזהו אפשר נמי כוונת מה שאחז"ל צורבא מרבנן דרחמי לי בני מתא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא, היינו שכל תוכחתו רק הוא במצות שכליות, צדקה, 44(מענשהייט)22.

11ח

33הרשע מבייש להמוכיח רק כשמוכיחו לשמור המצוות וחוקי התורה, אבל כשתוכחתו הוא רק במצוות שכליות גם הרשע שומע לו, לזאת מה שהביא לחורבן ירושלמים הוא ביטול קיומה של תורה שנגרם ע"י בזיון ת"ח.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ז' משלי סימן ט')22 "ומוכיח "לרשע "מומו מפרש דרך הרמז בר"ת "לשמור "מצותי "וחוקותי דוקא אם מוכיח אותו באלה, אזי מומו, מבייש הרשע להמוכיח, משא"כ אם ענין תוכחתו הוא רק במצות שכליות, אזי גם הרשע שומע ל, כנודע ומפורסים. וכיון שכן אין הטעם שחרבה ירושלמים עבור בזיון ת"ח לבדו, אלא משום שדבר זה גרמא הוא לבטל גיומה של תורה בכללה ר"ל.

11ט

33מה שיש בנ"א שמבזים המוכיח הוא טפשות גדולה מצידם.

22.ויש בני אדם מאותן המתפרצים של אלבד שאינם שומעים לתוכחת המוכיח, וגם מבזים אותם, עוד מוסיפים ברשעתם ללחום עמו ולרדוף אותם, זה מורה על גודל טפשותם, שהרי אם מכח תאות לבם ויצה"ר המסית אותם המה אנוסים שלא לשמוע תוכחתו אבל מלחמה ושנאה עבור מה עושים, הלא המה יודעים שהמוכיחים אינם אומרים דברים בדויים מלבם רק אומרים מה שצוה התורה, מש"ה מפרש דרך הרמז בר"ת "וכי "אדבר "המה "למלחמה. "אולת "הוא "לו "וכלימה.

פייל איי

33פרק ז

בפרט ז' שם וז"ל:

33שאלה ס

33תודיעני איך, ובמה, יסבב המוכיח לדמשיך ולפתוח לבם של בני ארם לעוררם משכורותם מעניני עוה"ז כדי שיהי' תאבים לשמוע תוכחתו.:

א

33ע"י ההסברה שתכלית האדם בעוה"ז הפרוזדור הוא רק לתקן עצמו במע"ט כדי שיכנס לטרקלין העוה"ב ורק בחיים אפשר לתקן את אשר עוות, והאדם אינו יודע עתו שמא ימות למחר, ושוב יום אחד לפני מיתתך אמרו, זה יביא שישמעו לעשות תשובה.

11ב

33עי" זה שמסבירים הרבה פעמים ההבדל הגדול שבין קניני העוה"ז לקניני העוה"ז לקנינו העוה"ב ורחוקים הם זה בעניני העוה"ז שגם אם יצליח ברום ההצלחות, כל מה שהיא טורח בעניני העוה"ז הוא רק קנין המדומה, אבל בעצם הם ר הבל וריק הוא כי גם כי יעשיר איש לא ירד אחריו כבודו, יראי' כי בשעת פטירתו של אדם אין יכולים ללוות אותו, א"כ מה יתרון לו בעושר והצלחמה כזאת, אבל עניני העוה"ב לא כן הוא שהם קנין לו בעצם ומלוין אותו בשעת פטירתו אזי בלי ספק שגם אם לבו מגושם ונתקשה כאבן בתאוות העוה"ז ישקר וימס כדונג.

33תשובה

22.מדברי הבאים תמצא מבוקשך, הנה אחז"ל עוה"ז דומה לע"ש, ועוה"ב דומה לשבת, ועוה"ז רק פרוזדר הוא, וכל תכלית האדם שבא לכאן רק היה עבור לתקן עצמו במע"ט כדי שכעת יכנוס לטרקלין, בזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ל"א ויקרא סימן ט"ו)22 בדרך סרס המקרא "והזרתם "מטומאתם "את "בני ישראל מפרש דרך הרמז בר"ת "אין "מעשה "וחשבון "בשאול, ועי"כ שתאמר להם שרק היום בעודנו בחיים יוכל לתקן את אשר עוות, ושוב יום אחד לפני מיתתך, ולא ידע אדם את עתו שמא ימות למחר, עי"כ יסובב שישמע לך לעשות תשובה, וזהו והזרתם מטומאתם את בני ישראל, וגם תאמר להם גדולות איכותה של מצות תשובה, שבזכות זה זוכים ישראל לריבוי עם כמחז"ל על סתירות הפסוקים והיה מספר, ולא יספר, מש"ה מפרש דרך הרמז "והזהרתם "מטומאתם "את "בני ר"ת "וארבה "אותך "במאד "מאד.

עיין 44(פסוק י"ח ויקרא סימן י"ט)22 לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לריעך כמוך אני ד', אפשר לפרש הכוונה בדרך סרס המקרא, כאילו היה כתיב ואהבת את בני עמך לריעך, שתטריח ותשתדך לקיים מצות ואהבת את ד' דהיינו לאהבהו על הבריות כאברהם לקרב לב בנים לאביהם שבשמים, הקב"ה נקרא ריעך, ככתוב ריעך וריע אביך אל תעזב. אבל ע"י מה יוכל להתלהב בלבבם אהבת ד' ותורתו, מאחר שיצה"ר ואהבת עוה"ז ותאותיו משכר את לב האדם ומבלבל שכלו, מש"ה בא דרך הרמז ומפרש זאת, "לריעך "כמוך "אני "ד', ר"ת "כי "יעשיר "איש "לא "ירד "אחריו "כבודו גם אם יצליח ברום ההצלחות, והיינו כל מהשטורח בעניני עוה"ז הוא רק קנין המדומה, אבל בעצם רק הבל וריק הוא, וראיה, כי בשעת פטירתו אין יכולים ללוות אותו, א"כ מה יתרון לו בעושר והצלחה כזאת, משאכ קניני עוה"ב אם טורח ומשתדל בהם לקיים אמת קנה, ובכל קנינך קנה חכמה, זהו לו קנין בעצם, ועל זה מפרש דרך הרמז "ו"א"ה"ב"ת מפרש דרך הרמז בר"ת ץבהתהלכך "תנחה "אותך 44(כברייתא דאבות)22 בשעת פטירותו רק לוין אותו תורה ומע"ט בלבד, וכן "וא"ה"ב"ת ר"ת "בשכבך !שמור "עליך 44(א' מתחלף בעין)22 דהיינו ממורא של חיבט הקבר, וממורא של נגעי בני אדם. וגם ר"ת "והקיצות "היא "תשיחך כשיקיצו אותך ליתן דין וחשבון היא תמליץ בעדך, וגם תשים נגד עיניך מה דאיתא 44(בתנחומא סוף שלח)22 מעלות ומדריגות הטורח בקיומה של תורה, וז"ל כל זמן שאתם מדובקין במצות נאמר עליכם ואתם הדבקים בד' אלקיכם, וזהו "ו"א"ה"ב"ת ר"ת "ואתם "הדבקים "בד' "אלקיכם. מעתה אם ישים נגד לבם ונגד עיני שכלם ויבאר להם דברים אלה פעם אחת ושתיים ושלוש מה בין קניני עוה"ז לקניני עוה"ב ואיך רחוקים המה זה מזה מאד מאד, אזי בלי ספק שאם לבם מגושם ונתקשה כאבן בתאוהת עוה"ז יהי' נשבר ונימס לבבם כדונג ויבכו ויתחננו לד' הצלינו מטיט ואל אטבעה שלא יהי' נפשינו משוקעים בעניני עוה"ז ואל תשליכני מלפניך, וטר לבנו לעבדך באמת.

11ג

33האדם נברא בתנאי אם יעשה מעשץט יאכל מה שמוכן לו, ואם יפתה אחור נגעים חלקו 44(מדרש תדש"א)22.

22.איתא 44(במדרש תדשא)22 למה בפ' יולדות למעלה הימנו מאכלו של אדם, ולמטה הימנו נגעים, אלא העיד המקום על הנולד הוי המתבונן ביאזה תנאים בראתי אותך אם עשית מע"ט אכול מה שתקנתי לך, ואם תפנה אחור, כתיב אחריך נגעים,

11ד

33על הנברא להתבונן אליזה תכלית בא לעולם, כדי היום לעשותם, ולא יאמר איך בכוחו לעשות כל אלה, כי התורה סמכה לזה והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשון אותו הרבה, מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעהל, והבא לטהר מסייעין אותו.

22.ולענ"ד על דרך המדרש אפשר לומר עוד כוונה אחרת, והמשך הפרשיות כך הוא. אתה הנולד תתבונן עבור איזה תכלית באת לזה העולם והיינו עבור היום לעשותם. וא"ת איך כוחי לעשות אלה. מש"ה כתיב מלפניו והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, והבא לטהר מסייעין אותו,

11ה

33הסמיכות של מצות מילה לבריאת האדם, שע"י הסרת ערלה החיצונית יש לו עזר חסעד שיהי' בכוח להסיר הערלה הפנימית.

22.וגם נסמך לו ביום השמיני ימול, שאיתא 44(כמדומה בזוהר)22, שע"י הסרת ערלה חיצוניות יש לו עזר וסעד שיהי' בכוחו להסיר ערלה פנימיות לקיים ומלתם את ערלת לבבם,

11ו

33מרחמי ה' הוא שגם אם כבר חטא שולח לאדם נגעים כדי לעוררו משינת אולתו ולעשות תשובה. אם ה' דואג עבור טובת האדם ורוצה להיות בעזרו איך מלאו לבו לבגוד בו ובקיום תורתו.

22.וגם מרחמי ד' שאפילו אם כבר חטא 44(וידבר ד' זהו רחמים ל"א"מ"ר" ר"ת "משגבי "לא "אמוט "רבה)22 שולח נגעים על אדם כדי לעוררו משינת אולתו ולעשות תשובה וכהבטחות שלשה כתובים הבאים כאחד כאשר ייסר איש את בנו, אני ד' נוצרה, אני ישנה ולבי ער, מעתה אם ד' דואג עבור טובתך ורוצה להיות בעזרך איך מלאך לבך לבגוד בו ובקיום תורתו.

11ז

33מאותו היום שחטא משתתף בו רוח חיצונית נחרט בצורתו דור בביתו להרע לו. 44(זוהר)22.

22.ז"ל 44(הזוהר דף רכד)22 האי יומא דחטא אשתתף ברוחא דלבר ואתקין בדיוקנא דהאי בר נש ודייר בביתו לאבאשא לי', ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ט"ז דברים סימן א')22 ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו, תוכחה מכונה משפט, צדק משמעו שיצדיק מעשיו 44(עיין פירש"י תהלים סימן צ"ד פסוק ט"ו)22 והיינו שתוכיחו אותו מדוע גרם במעשיו שסט"א דר אצלו, הקב"ה נקרא אח לישראל, וזה יומתק לפרש"י גרו על עסקי דירה ועבור שהוא נושה לד' בפשעה של תורה ניתן לו 44(עקזעקיציאן)22 בביתו.

11ח

33מה על חוב של בי"ד של מטה שמגיע לו כתב על ממן כמה היה מתבייש והיה עושה כל מיני עצות שיהי' אפשר לשלם או להתפאר עם בע"ח, כש"כ וקו' הוא בחוב שפגם בנפשו ונכתב בפנקס הפתוח בשם עבריין ופושע וממכעיסי ה' עד היכן החיוב להתאמך בכל כוחו ולא ליתן שניה למיניו ותנומה לעפעפיו עד שיתקן עוותו.

22.וישים אל לבו אם נתנו לו מב"ד של מטה 44(עקזעקיציאן)22 על חוב כזה שהוא רק עניני דממונו, כמה היה מתבייש והיה עושה כל טצדקא דאפשר לשלם לו, או להתפשר עם בעל חובו כדי שתסיר ממנו בושה זאת, א"כ כש"כ וקו"ח נגד חוב כזה שפגם בנפשו ועבור כן הוא נכתב בפנקס הפתוח בשם עבריין ופושע ומממעיסי ד' עד היכן החיוב שיתאמץ בכל כוחו ולא ליתן שנה לעיניו ותנומה לעפעפיו עד שיתקן עוותו, וזהו ובין גרו לאותו 44(עקזעקאציאן)22 שדר אצלו והוא רק בביתו בבחינות 44(קאמעניק איינוואהנער)22.

11ט

33אלמלא לא היה למזיקים מסכה על פניהם שיאן יכולים לראותו דרכה את האדם לא היו בנ"א יכולים להתקיים בעולם, כשמגיע הזמן שהחוטא ראוי להענש, מורידים המסכה מעל פניהם והאדם שהם רואים אותו ניזוק.

22.איתא שאלמלא לא היה למזיקים פורמא על פניהם ועי"כ אינם יכולים לראות את האדם, לא היה בני אדם יכולים להתקיים בעולם, ואז כשהגיע הזמן שהחוטא ראוי הוא להיותו נענש, אזי מסירים הפורמא מעל פניהם והאדם שהם רואים אותו ניזוק. ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ט' בראשית סימן ג')22 ויאמר לו איכה, הקליפות מכונים מצרים משום שבכוחם להיותם מצירים לאדם, וזהו איכה, איך מלאך לבך להיות מעוברי רצונו, וחטא שלך יגרום להסיר הם הפורמא ויהי' בכוחם לרואת אותך, ואז איכה, הלא כמעט רגע תהי' חלילה בכל רעה, מש"ה מפרש דרך הרמז בר"ת א"י"כ"ה "כי "יראו "אותך "המצרים. וא"כ איך עלה על דעתך לחטוא.

33פרק ח

בפרט ח'

33שאלה סא

33עבור שמצות תוכחה היא אחת מהמצות שהם גדולות מאד באיכותם מש"ה טורח יצה"ר בכל מיני הסתות להתעצל אותו בקיומה, איך ובהמה יחזק את לבבו שיהי' בכוחו להתגבר עליו

11א

33בזמן התלמידי חכמים היתה הסיבה והגורם של חורבן ירושלים, מפני שביזו את התלמידי חכמים לכן לא שמעו לתוכחתם והדרכתם וזה גרם לבטל קיומה של תורה בכללה ועברו על הרבה גופי תורה ולכך נחרבה ירושלים.

33תשובה

22.מדברי הבאים יבואר שאלתך, אחז"ל אין לך כל טפה שיורד מלמעלה שאין עולה כנגדה מן התהום שני טפות, והנה תוכחה אם השומע הוא ירא שמים אזי עבור תוכחות המוכיח נשבר לבו לאהבת ד' ויראתו, ולא לבד שאותן דברי תוכחה נרשמים על לוח לבו מה שאמר לו המוכיח ומקבל על עצמו לקיימן, אלא גם הוא מוסיף מעצמו לעשות הרבה מע"ט גם מה שלא הוכיח אותו המוכיח עליהם, כמקרא שכתוב ישמע חשמע חכם ויוסיף לקח. ובזה אפשר לפרש כוונת 44(המשך פסוק א' ב' דברים סימן ל"ב )22 האזינו שמים הן המה החשובים 44(עיין בעה"ט)22 ותשמע הארץ, הן המה הפחותים מהם, אלו ואלו אני קורא אותם שישמעו לתוכחתי אבל בענין קבלות התוכחה יש הפרש ביניהם, השמים, אצלם יערוף כמטר לקחי שכנג כל טפה מלמלה באים שני טפות מלמטה והיינו שיוסיפו במע"ט גם על מה שלא הוכחתי אותם עליהם, אבל ותשמע ארץ, רק תזל כטל שיקבלו עליהם מיהת לקיים על מה שהוכחתי אום עליהם משום שאצל טל לא מצינו זאת שעולה מלמטה לחלוחות מים כנגדם.

11ב

33 מסיר בזה טענת היצר שאין בכוח להוכיח על כל מצוות התורה ואזהרותיה, ולכן מסיתך שתנוח התוכחה, והוא מפני שבזה שתוכיח על קיום  איזה מהמצוות אזי ישמע חכם ויוסיף לקח.

22.ובה יהי' לך תשובה על מה שמסית אותך יצה"ר שלא תוכיח משום שטוען אטו יהי' בכוחך להוכיח לכל מצות התורה ואזהרותיה, וא"כ הנח להם, אלא לא כן הוא שבאמת המון עם בענין קיום המצות המה מלאים שגיאות ובזה שתוכיח אותם על קיום איזה מהמצות אזי ישמע חכם ויוסיף לקח.

11ג

33מסיר הסתת היצר וטענתו שלא ישמעו לתוכחתו. 44(בפ' המהר"מ אלשיך)22. אמור ואמרת, תוכיח ותחזור ותוכיח, ולא תאמר מדוע אטריח עצמו הרי אינם רוצים לקבל תוכחה, משום שלא ימלט שלא יהיה אחד מהם שישמע תוכחתך מקבל עליו לעשת כן, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עלום מלא.

22עיין 44(פסוק ב' דברים סימן ל"ב)22 יערוף כמטער לקחי, היא התורה המכונה לקח טוב, רצוני שתהי' תוכחתי יעשה פרי קודש בלבבות השומעים כמטר, והנה 44(מהר"מ אלשיך)22 מפרש פירש פסוק אמור ואמרת, תוכיח ותחזור ותוכיח, וא"ת שאינם רוצים לקבל תוכחה ולמה אטריח עצמי שתהי' יגיעתי לריק, אני אומר לך עם כל זה תוכיח ותחזור ותוכיח משום לנפש לא יטמא בעמיו, שלא ימלט שלא יהי' אחד מהם שישמע תוכחתך ויקבל עלו לעשות כן, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, והנה חאז"ל 44(בתענית דף ט' ע"ב)22 על פסוק לאיש עשב הארץ, מטר אפילו בשביל אחד, וזהו אפשר כוונת הפסוק, שלא תתעצל במצות תוכחה, משום שיצה"ר מסית אותך שאינם רוצים לשמוע, ואז אחזץufs.ל אם ראית דור שאין התורה חביבה כנס הש"מ אמרה יערוף מכטר לקחי, כמטר דייקא שיורד משים אפילו בשביל אחד, כן אתה תוכיח ותחזור ותוכיח, משום לנפש לא יטמא, ודבר זה שאפילו אחד לא יהי' שישמע לתוכחתך, זהו מן הנמנע, ובזה תנצח ליצה"ר על הסתתו שניה.

11ד

33מפרש בסימוכין הפסוקים בהסרת טענית והסתת היצר לבל יוכיח.

22.ועבור שמצות תוכחה קשה לקיימה כראוי, משום שיצה"ר מסיתו ומורה לו היתר בכמה דרכים להיות שב ואל תעשה במצוה זאת, מעתה אין רחוק לומר שזהו אפשר כוונת 44(פסוק י"ב דברים סימן ז')22 "והיה "עקב "תשמעון ץאת "המשפטים, מפרש דרך הרמז בר"ת "הוכח "תוכיח "את "עמיתך שאחז"ל הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים, ולקיים מצות תוכחה באופן כזה אדם דש בעקב, ופוק חזי אפילו בני אדם כאלה שהמה חרדים על דבר ד' מתעצלים במצוה זאת, בזה מיושב נמי סמיכות פסוק שלפניו ושמרת את המצוה לשון יחיד, ואח"כ אמר עקב תשמעון היינו שתשגיח בתוכחתך שאחרים יקיימו תרי"ג,וגם י"ל כוונת הסמיכות הוא התקוששו וקושו.פייל דזשעי

33פרק ט

בפרט ט':

33שאלה סב

33הגיד לי איך יהי' התנהגותו של מנהיג שיהי' יוצא ירי שמים בענין הדרכתו ותוכחתו והשגחתו על עם ד' השוכנים תחת רגלו, ועל הבאים לחסות חתח צילו:

א

33מסביר באריכות שהמזכה הרבים המנהיג הגם שלפעמים שנראה לו שבזה שהוא מסדבר עם אנשים כל כך הרבה שמות על כל סוגי ענינים מהנשמע בעולם או אצל כל מיני אנשים נדמה לו על אחר שהוא מבטל זמן בלי תועלת ותכלית, וכאב לו על זה. אל יפול ברוחו מפני שבלי זה לא היה מעודכן באינפור מצוות שונות הנצרכות וזועקות לתיקון כגון מינוי רב: שחוטה, סופראות, לימוד תשב"ר, שידוכין וכדומה, וע"י שמדבר עם האנשים יש לו הידיעות הנכונות והנצרכות ידוע איך לכלכל הענינים בזיכוי הרבים, ונכלל בכלל שעל ידם עת לעשות לה' הפירו תורתיך ופעמים שביטולה היא קיומה.

33תשובה

22.מדברי הבאים יבואר שאלתך, לא לחנם אחזץל שיחות חולין של ת"ח צריכים לימוד ft.2ואספרה לך מה שהיה מרגלא בפומיה 44(דמורי הגאון זללה"ה)22 אז דוקא כשבא אצלי נגיד ממרחק ושואל ממני שאתן לו בחור בטוב שרוצה להתחתן עמו ולהחזיק אותו לתורה ועבודה 44(והרב לתלמידו אהבתו עליו לדאג עבוד טובתו גם בעניני עוה"ז כאהבת האב על בנו)22 ft.3אין בכוחי לחקור בזמן מועט על טבעו וטיב אנשי ביתו ועל מעמדו בענין עושרו אם הוא תוכו כברו או לא, משום שכן דרך מכמה קצינים אם רואים שנסוגים אחור מנכסיהם ואם יתחתנו עם קצינים כמותו יצטרכו ליתן הנדן מיד במעות מזומנים וזה אין בכוחם אזי מתחסדים ואומרים שרוצים להיותם ממחזיקי תורה ועי"כ יהי' נשאר הנדן בידם, וא שכוונתם רק לפי שעה או גם לעולם או אם הוא מהמחדשים ויוכל להיות שיטהו לדרך אחר ח"ו, וגם על טיב זוגתו אם היא אוהבת תורה ונדיבות לב משום שעיקר החזקה הנקרא 44(קאסט געבען)22תלוי באשתי וגם מה טיבו של בתו אם היא יראת ד' ואהבת תורה, או אם היא בעלת מום, או חולנית, כיד שאדע אם אתרצה לבקשתו ממני. או לא.

11ב

33מתווה דרך איך צריך להראות רב

22.ft.2וגם אם בא לפני אקרו"ט מאיזה קהילה שאתן להם עצה לאיזה ת"ח יתנו המשרה של קהילתם על שכמו להיות להם לרב ומורה, אזי מיד אין בכוחי למלאות משאלותם, הגם אם יש בזכרוני שזה כמו עשר שנים יצאו מישיבתי כמה בחורים שהיו אז יראי השם ומופלגי תורה ונשאו נשים וקבעו דירתם בכמה מקומת זה בכה וזה בכה, אבל אדם עשוי' להשתנות, כעת אני אינו יודע באיזה דרך בחרו להם לילך אם הם ראוים לאיצטלא זאת להנהיג הציבור, אם הם יראי ד' באמת, ואם אהבות לימוד התורה גברה אצלם לשים עבורה לילות כימים ואם מקיימים בלימודם הפוך בה והפוך בה, ועי"כ חשקם לתפוס ישיבה להרביץ תורה בישראל, ואם חלק ד' אותם בחכמה, כי הרבה טפשות עישה, ואם אין להם מידת הכעד וגאוה, ואם הם שונא בצע, ואם הם בקיאים באגדה להמשיך בנים למקום, וגם לעת כזאת בעקבות משיחא שקליפות נוגה רוצה להתגבר אם כבר נתפסו בראשתה אם בחרו להם ליתן חינות ללימודי ח"ז להרכיב אותה עם לימוד התורה שהיא באמת להמבין והיודע כעבותות העגלה חטאה, וראש פרעות אויב לחטווא בהנה מתחיל בהשתות לשנות לשון עברי ללשון לע"ז, וזה מושכי העון בחבלי השוא, ועון זה נחשב אצל הרבה בני אדם כלא, ובבחינות אדם דש בעקביו. שזהו התחלות ההתקרבות והתדמות לאוה"ע לשמוע להסתתם של שובי שובי השולמית שלא תהי' כ"כ שלימה באמונתך.

11ג

33כשבאים לבקש ולברר על שוחט, סופר, מלמד שהם גופי תורה ויש שכל גופי תורה נשען עליהם אין באפשרות לענות על אתר.

22.ft.2או אם בא לפני איזה אלופי קהל שרוצים לקבל עליהם שוחט, וסופר סת"ם, ומלמד להועיל להדריכם את בניהם לתורה, ושאלתם ממני שאני אברר להם את אלה, על כל אלה וכיוצא באלה, אין בכוחי להשיב להם מיד, משום שכל אלה הן המה עמודים שכמה גופי תורה ויש מהם כל גופי תורה נשען עליהם, ותורה אמרה כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה, ועתיד הקב"ה לפרע ממנו וגם ממעמידו,

11ד

33מכח חומר הנושא יש היתר להעביר זמן רב כדי לברר ע"י מה ששומעים חדשות מאנשים מה שנעשה בעירם ומדברים לכאורה דברים בטלים אבל כהוונה היא לשם שמים לתכלית הרצוי.

22.עבור זה לחומר הנושא צריך האדם התחכמות גדול ומתינות ליתן עצה לאלה, ועבור ז הגם שתורה אמרה ודברת בם ולא בדברים בטלים, וג"כ הזהירה התורה ואמרה אומנם אלם יעשה אדם עצמו כאלם 44(חוץ מלדבר בד"ת ולהתפלל, ולצורך פרנסתו)22 וגם אחז"ל אזניים השומעים דברים כאלה שהזהירה התורה עליהם נכיות תחילה, אבל התורה ג"כ אמרה גדולה עבירה לשמה, וג"כ אמרה לעולם יהי' אדם ערום ביראה, ורחמנא לבא בעי, ואיתא 44(ספרי ח"ן)22 אם כוונתו לש"ש יש בכח האדם שהוא בבחינות שם דרך דשם אחרחותיו לעלות דבר חול לדברי קדושה, ft.2התרתי לעצמי כמה פעמים לבלות זמן זמנים 44(אם באו אותן מוכרי עופות 44(מסערדאהעל לעירי)22 בכל שבוע כנהוג ליום השוק וזוגתי הרבנית היתה רגילה לקנת מהם, ומתוך כך באו גם אצלי)22 שעות קטנות לשאול מהם חדשות מהנעשה בעירם, ואזי מספרים לי ששם יש תורניי אחד שחמיו מחזיק אותו על שולחנו שמשים לילות כימים בענין לימוד התורה עם תלמידים, והוא חס וישר וירא אלקים וכל כוונתו רק להרבות תורה ויראה, שי שלו השגחה יתירה על התלמידים שתהי' יראת ד' חתולתם ללמוד בכל יום חצי שעה בספרי מוסר, וגם בדינים הנצרכים תמיד 44(מש"ע או"ח)22 וגם אהוב להמון עם שלומד עמהם בכל שבת בדברי תורה כאלה שמיוסדים על יראת ד', רק להרבות כבוד שמי, והרב הצדיק שיש להם בעירם אוהב אותו כנפשו, וכל תוכחתו רק הוא על רוממות קרן התורה, ועל הרחקות לימודי ח"ז ועל שמירת יסוד, ועל שמירות דת משה ויאהדות, והוא שונא בצע,

ft.3ואח"כ מספרים ששם יש קצין אחד שזוגתו היא אשה גדולה במעשיה ונותנת מזונות לבחורים מידי יום ביום, וגם ידיה שלחה בכישור להחזיק עניי לומדי תורה שבעירה, ומשתדלות לפתות את בעלה שילך בכל יום לעת ערב ללמוד אצל 44(ש"ס חברא, או משניות חברא)22 וגם טורחות בכל כוחה לסבב לגדל בנותיה על ברכי היכאה והצניעות, ובתוך הדברים אומרים שבעלה רוצה להתחתן בבנותיו עם לומדי תורה, והוא עשיר מופלג.

ובתו הדברים מספרים ששם יש נגיד אחד שנשרפה 44(מאשיען גראלנים)22 שלו וירד מנכסיו, אבל למרחית העין עדיין נושא ונותן כמקדם בלי שום גרעון, 44(אבל באמת מלאכתו נעשית ע"י אחרים והוא בבחינות יש מתעשר ואין כל)22 ויש לו בנות שרוצה להתחתן עם בני תורה.

וגם מספרים ששה יש שוחט אחד שיש לו מחלוקות עם הרב עבור שהוא קל ביראת שמים וגם אין לו הרגשה כראוי, ועבור שהוא חונף, והולך רכיל, הרבה מבעלי בתים מחזיקים בידו נגד רצון הרב הצדיק, אבל יש שם בן תורה אחד שלומד כעת להיות שו-ב והרב הוא לו אוהב נאמן משום שהוא חרד על דבר ד',

וגם מספרים ששם יש מלמד אחד שעושה מלאכתו באמונה יתירה הוא ממצדיקי רבים להשגיח על התלמידים ללמדם לגמור ולסבור ולהשריש בלבבם יראת השם, וללמדם דינים הנצרכים מאד, בענין שמירות גוף נקי, ולברך ברכות כראוי, ודיני אמן, ומוכיח אותם שלא להתחבר עם אותןהמחבקים חיק נכריה, הגם שמעורר עצמו עי"כ שנאה וקיפוח פרנסה מאבותיהם של אלה, והוא מבני ביתו של הרב הצדקי דשם,

וגם מספרים שאצלם דר סופר אחד שהות מומחא מאד באומנתו וגם ירא וחרד על דבר ד' וכל תפילין שיצאו מתחת ידו מלבד שהוא נזהר בכתיבתם, ותיקונים, ותיקן הבתים כראוי בעינן ריבוע התיתוחרא שהיא עשוי' מעור קשה מאד, וגם מכין להם בתים ממתכת הנקרא 44(בלעך)22 וזה משמר ומועיל שלא תתקלקל הריבוע, נוסיף על זה, לכל איש ואיש אשר הוא מוכר את התפילין ועישה הקשר למידת ראשו שיניח תפילין כדי ן שתהי' סופו של הקציצה בהתחלות עיקרי השיער ומתוך כך הוא עני מדוכא משום עבור אלה מבלה זמנים טובאואשתו צועקות הב הב ואומרת לו הלא אם תבטל זמנך בלאה היית יכול לכתוב כמה זוגות תפילין, והוא אינו שומע לה.

ft.2הרבה דברים כאלה וכיוצא באלה שמעו אזני, הגם שלפי שעה היו מכאיבים אותי משום תורתי אימתי נעשית ומתי אעשה גם אנכי לביתי, אבל הבוחן לבות יודע ועד שכל פטפוטי דברים האלה אני כותב אותם על לוח לבי, ויש מחר שהוא לאחד זמן שיבואו אצלי אלופי קהל שמבקשים לקבל רק להדריכם ולנהלם על מי מנוחות התורה, או עבור לקבל שוחט, או סופר סת"ם, או מלמד תינוקת, או שיבואו אצלי קיצינים שרצונם להשיא בנותיהם לת"ח, אזי יהי' לי דברים הדברים האלה ששמעתי אז קיצורין לעינים, ועת לעשות לד' הפרו תורתך, פעמים ביולה של תור הזה קיומה.

11ה

33ובהנ"ל פי' מאמר חז"ל "כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו לכמה גוונים" דהיינו שהוא נצרך להרבה בני אדם לייעץ להם לטובתם, ע"כ משתנה פניו, פעם לבקי בעיני העוה"ז, פעם לסוחר, פעם לפאליטיקאנט, וכדומה.

22.ובזה היה מפרש 44(מורי הגאון זללה"ה)22 כוונת מחז"ל 44(פ"ק דברכות)22 ft.2"כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו לכמה גוונים" והיה לו לומר כיון שצריך, אלא אדם כזה שבני אדם צריכים לו בשאלות ובעצות,אותו אדם אינו רשאי לסגור עצמו מן הבריות ולהתבודד רק בלימוד התורה, אלא צריך להיות בקי גם בהויות העולם בענין מסחר, ודברים שבין אדם לחבירו, ובענין ישוב הארץ, וכיוצא באלה הרבה וגם לדבר עם כמה בני אדם המבקשים כן ממנו, וזהו כיון שנצרך אדם לבריות שהוא נצרך להרבה בני אדם ליעץ אותם לטובתם, ע"כ משתנה פניו לכמה גוונים, דהיינו על פי רוב יהי' לו תואר צדיק וחסיד שתורתו היא אומנתו ויראתו חתולתו, ולפעמים צריך להיות לו גוון של 44(וועלטס מענטש)22 וגעוון של סוחר וגוון של 44(פטליטיקער)22 וכיוצא הרבה, כמו שאחז"ל שלא יהי' אומרים אין ת"ח בקיאים במעשינו, ע"כ.

11ו

33ההבדל בין רב ומנהגי לבין כל אדם במצות התוכחה, כל איש ישראל כשרואה את חבירו שעובר עבירה חיים להוכיחו ויתן לא אבן על הרב והמנהיג מוטלת חובה יתירה מזה והוא לחקור ולדרוש סליק הוא התנהגותו של כל אחד ואחד שהם תחת דגלו בקיום התורה והמצוות.

22.ft.2והנה מצות תוכחה מוטל על כל אדם איש לא נעדר אפילו תלמיד לרב כפשטות הקרא הוכח תוכיח את עמיתך, והיינו כשהוא רואה בכחבירו דבר מגונה צריך להוכיחו ולכאורה קשה מה יתרון של המנהיג בחיוב מצות תוכחה יותר מעל כל אדם עד שאחז"ל 44(שבת דף נה)22 על זקנים שלא מיסו בשרים, ואפשר לומר שאר כל אדם רק מחויב להוכיח כשרואה שחבירו עושה איזה עבירה ותו לא משא"כ המנהיג עליו מוטל החיוב לחקור ולדרוש איך הוא התנהגותו של כל אחד ואחד אשר הם תחת דגלו בעניני קיום התורה ומצותיה,עיין 44(בעה"ט ריש נצבים)22 ראשיכם טפכם שאצל הראשים צריך להיות אהבות ישראל כמו האב על בניו הקטנים לדאוג עבור טובתם ללמוד עמהםהלכות שבת דהיינו דינים כאלה השכיחים ומצוים תמיד, ודיני נדה הצריכים, ופרישה סמוך לודתה, ודין גוף נקי, והרבה כאלה,

ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ט"ז דברים סימן א')22 בעת ההיא פירש"י מאחר שאתם ממונים על הציבור אתם משועבדים להם מש"ה שמוע בין אחיכם משמעו לשון הוה כמו שפירש"י זכור יום השבת לקדשו תנו לב לזכור תמיד, וזהו שמוע שצריכים אתם להיות מעורבים בין הבריות ולא תיה' קמצן שלא לבטל שום זמן מלימוד תורתך, אלא הפרו תורתך משום עת לעשות, ולדברי עמהם דברים הדברים מדברים שונים ומתוך כך יודע לך הרבה עניני יראת שמים שהם נכשלים בהם, הזכרות ש"ש לבטלה, עבירות ח"ש"מ"ל. אונאה במו"מ, ועון ריבית לשקר במשקולו, ואביזרייהו דג"ע, ואז אם תעשו כן, ושפטתם צדק, תקיימו מצות תוכחה מצוה חמה לצדק אותם.

פייל קעי

המשך

11ז

33מסביר תכלית דרשת הרב, ואיך צריכה להיות.

22.ועבור שתכלית הדרשה הוא חשובה ומע"ט להורות לעם ד' דרכי ד' מש"ה צרריך להיות המנהיג עיניו בראשו שלא יקצר במקום שאמרו להאריך דהיינו שא יהי' כוונתו כדורש ברבים כדי להשמיע לעם גודל חריצות שכלו במה שמתרץ המדרש דבר דבר על אופניו, ומה שמבאר המשך כוונת הפסוקים בבחינות תפוחי זהב במשכיות כסף ותו לא, שא"כ איזה תועלת יהי' מדרשה כזאת להמון עם שאינם בקיאים במדרש ובמקרא, וגם להבקיאים והמבינים נהי שגם המציה היא להשמיע לעם יקר תפארת גדולות התורה וזהו בכלל מכבד את התורה, אבל סוף סוף אין זה תכלית המבוקש של מצות ויקהל משה, אלא עיקר התכלית הוא להשיב רבים מעון ולעוררם לתשובה ולא יהי' ערומים בלא מחלצות, עבור זה החיוב הוא שכל דברי תורתו שהוא אומר צריך לשבר אותם לשברים קטנים ולשאול מד' מענה לשון כדי שאפילו הנשים והילדים יבינו תכלית המכוון.

11ח

33מפרש הפסוק כי תראה ערום וכ' וברצונך להחזיר בתשובה, צריך להסביר הדברים באופן שיבינו לחלק הדברים כפרוסת לחם.

22.בזה אפשר לפרש כוונת 44(המשך פסוק ז' ישעי' סימן נ"ח)22 אם תרצה לזכות כי תראה ערום 44(בלא מצות)22 וכסיתו ועניים מרודים הם עניי הדעת תביא בית, שיזכו למע"ט הנקרא בית, וגם וכל מוטה, כל דבר שנוטה מדרכי התורה תנתקי, אזי, הלא פרוס לרעב לחמך, תורתך הנקרא לחם שאתה דורש להם צריך אתה לשברים לשברים קטנים ולשברי שברים

33פרק י

בפרט י':

33שאלה סג

33עשה רצוני, ואמור לי איזה דברים שעי"כ יהי' לבב השומעים צמאים לשמוע דבר ד'.

א

33על ידי עצם מצות שמיעת התוכחה נגרר מצות ומלתם את ערלת לבבכם, וזהו מרומז בתיבת "את".

33תשובה

22.מדברי הבאים יבואר שאלתך, עיין 44(דברים סימן י' פסוק ט"ז)22 ומלתם את ערלת לבבכם, לכאורה תיבות את, מיוחתר, והיה די שיאמר ומלתם ערלת, אלא משום שהכתוב אומר השמן לב העם הזה ואזניו הכבד פן באזניו ימשע ולבבו יבין ושב ורפא לו, מש"ה מסית אותו יצה"ר להיתו אוטם אזנו מלשמוע תוכחות מוסר מש"ה הוצרכה התורה לומר ומלתם את ערלתם לבבכם, את מרבה ערלת האוזן כדכתיב ערלה אזנים משמוע ועי"כ שתשמע תוכחה מצוה גוררת מצוה, יסובב נמי ומלתם ערלת לבבכם ויהי' חפצים לעשות רצון ד'.

11ב

33שלא יהי' שונא התוכחות

22ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק יד משלי סימן ד')22 באורח רשעים אל תבוא, וסתם ולא פירש מה הוא אורח רשעים, מש"ה אפשר לומר שדרך הרמז מפרש מה שמקצר דרך הפשט, דהנה על פסוק אל תהי כחם בעיניך פירש"י לשנוא את דברי מוכיחך, מעתה קרוב הדבר לומר שגם כאן דרך הרמז מפרש כוונת הפסוק ב"א"ר"ח" ר"ת "ראיתי "איש "חכם  "בעיניו תקוה לכסיל ממנו, מעתה קרוב הדבר שגם כאן הזהיר שלמה שלא יהי' שונא תוכחות.

עיין 44(פסוק ה' בראשית סימן כ"ט)22 ויאמר להם הידעתם את לבן, ואיתא 44(במדרש)22 מי שילבין עונותיכם כשלג, דהיינו שאתם אוהבים את ת"ח המדריכים דרכי תורה, ולענ"ד להוסיף נופך, ל"ה"ס"ר"ת "לקחת "מוסר "השכל עיין 44(משלי סימן א')22 כי עי"כ יסובב הלבנות, העונות ותיבות הידעתם נמשך לפניו ולאחריו.

11ג

33אי אפשר לפדות עצמו מדין וחשבון עי"ז שירבה בצדקה.

22.ומשום שיש הרבה בני אדם שיצה"ר מעוור עיניהם באמרו עבור שעושים הרבה צדקה עי"כ פודים את הצמם מדין וחשבות 44(עיין לעיל דף מו ע"א)22 ואין צריכים לזהור בכל אזהרות שהזהירה התורה, מש"ה בא דרך הרמז ומפרש שלא כן הוא, וזהו "ויאמר "כי ישובין "מעון ר"ת "וא "ישקל "כסף "מחירה.

11ד

33כששומא תוכחה מתאהב אצל הקב"ה בעין אחת, וכשמקיים דברי התוכחה נעשה אהוב בשבע עיניים.

22.עיין 44(שבת דף פ"ח ע"ב)22 לבבתני באחת מעיניך מתחילה באחת מעיניך ולכשתעשה בשתי עיניך, ופירש"י מתחילה בקבלה שקבלת התורה אחת היא, וכשתקיימם שתיים יש, ועל דרך זה יש עוד לפרש כוונה אחרת, כפי מה שחנני ד' לפרש במקום אחר, ב"א"ח"ת" הכוונה עלד רך הרמז בר"ת "אל "תהי "חכם "בעיניך 44(כפירש"י משלי)22 לשנא דברי מוכיחך, ובזה הקבץה משבח ר"ת ישראל שהם אוהבים לשמוע תוכחה, אבל לא תעשה שבזה לבד די, מש"ה אחז"ל שמיעה לחוד רק אחת מגוונת טובות היא, משא"כ לכשתעשה אם אח"כ תהי' נזהר לקיים דברי התוכחות ששמעת, אזי תהי' אהוב אצל הקב"ה בשתי עינים.

33פרק יא

בפרט יא':

33שאלה סד

33מטובך תאמר לי מה ראיתא בספרים שע"י תוכחה והדרכה נשבר כה עמלק, וגם יסבב מזה מגנה מאויבים, איך רמוז דבר זה בתנ"ך,:

א

33על ידי שעושים חסד שמדריכים בני הדור נשבר כח אדום ומואב.

33תשובה

22.מדברי הבאים יבואר שאלתך, עיין 44(שמות סימן ט"ו פסוק ט"ו)22 "אילי "מואב "יאחזימו "רעד, הכוונה, מפרש דרך הרמז, טעם הדבר בר"ת "מה "יקרו "ריעך "אל, אותן ת"ח שתופסים מידת החסד להדריך את דורם, עי"כ נשבר כח אדום ומואב היפך וילכו בלא כח לפני רודף מנא הוא הס"מ משום שריה כאילים שלא הדריכו את אנשי דורם.

11ב

33ע"י תוכחה והדרכה כראוי נשבר כח.

22ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(המשך פסוק ו', ז', בראשית סימן ל"ב)22 "וישובו" "המלאכים" "אל" "יעקב" נאמר, מפרש דרך הרמז בר"ת "והודעת "להם "את "הדרך "ילכו וגם ס"ת "ללכת "בדרכיו "ולשמור "מצותיו עבור זה יהי' עיקר תוכחתך ועי"כ תהי' בטוח "ל"א"מ"ר ר"ת "משגבי "לא "אמוט "רבה משום שע"י תוכחה ועי"כ תהי' בטוח "ל"א"מר ר"ת "משגבי "לא "אמוט "רבה משום שע"י תוכחה והדרכה כראוי נשבר כח עשו היפך שריה כאילים וילכו לפני רודף בלא כח, מש"ה ויחץ העם, "ו"י"ח"ץ ר"ת "יהלמני "צדיק "חסד "ויוכיחנו.

ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ב' תהלים סימן נ"ח)22 מישרים" תשפטו" בני" אדם" הכוונה שתהי' נזהרים במצות תוכחה והדרכה כראוי ע"כ תזכה מה שמרומז בס"ת, "מהרסייך "ומחריביך "ממך "יצאו היפך וילכו בלא כח.

11ג

33משה זכה וזיכה השבים זכה למדריגה של ידע ה' פנים אל פנים, כן זכה גם להכניע את פרעה ועבדיו שהם סט"א ופמליא שלם.

22.ובזה שע"י הדרכה כראוכי נכנעים האויבים, וגם אחז"ל לומד תורה ברבים לש"ש הקב"ה נותן בו חכמה, דעה, בינה, והשכל, אפשר לפרש כוונת 44(המשך פסוק י', י"א. י"ב, דברים סימן ל"ד)22 לכל יד החזקה 44(הדרכה מכונה יד)22 כדתנן משה זכה וזיכה את הרבים מש"ה זכה למדריגה זאת ידעו ד' פנים אל פנים, וגם זכה להכניע את פרע הועבדיו הוא סט"א וגונדא דילי'.

ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ט"ו בראשי סימן מ"ט)22 ויט" שכמו" לסבול" ס"ת "ותתן "טרף "לביתה, כפירש"י שונה הרב לבתלמידים חוק הקצוב להם, וזהו שפריש"י לסבול עול תורה ועי"כ זממה שדה כפירשץי בזמם וברסן את איש שדה, וזהו ויט שכמו לסבול כנ"ל עי"כ ויהי למס אויות סמל, עבד לו, מעתה אפשר לומר שפירש התרגום עם פירש"י צדקו יחדיו, שע"י הדרכה של לימוד התורה זכה לנצח.

11ד

33המלמד תורה ברבים וממשיך לקיים לקרבם על ה' ערכו גדול מאוד שיש בה גם תורה וגם גמ"ח, שעי"ז תכפר גם עוונות שאין מתכפרים בקרבן.

22.ללמד תורה ברבים ולהמשיך לבם לקרבם אל ד' ערכו גדול מאד, שהרי אחז"ל אפילו עלעון כזה שאינו מתכפר בזבח ומנחה, אבל בתורה ובגמץח מתכפר, ולימוד כזה להדריך רבים אית ביה תרתי תורה וגמץח, וס"מ יודע מה רב כוחו של המדריך, מש"ה טורח ומשבדל לבטל מצוה זאת, וזהו וילחם ברפידים רפו ידיהם הוא הדרכה בדברי תורה, וזהו אפשר שמפרש דרך הרמז, עבור מה טורח סט"א שבטל מצוה זאת משום שגדול ערכו, והיינו "וילחם "עם "ישראל "ברפידים ר"ת "בחסד "ואמת "יכופר "עון,

11ה

33ע"י שמשה זיכה את הרבים זכה  שעוג נפל בידו

22ובזה שעבור הדרכה כראוי אויביו נופלים תחתיו, אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ל"ד במדבר סימן כ"א)22 אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו, והיה לו לומר נתתיה לפניך, מ"ט אמר בידך, אלא לרמז משום משה זיכה את הרבים, מש"ה בשביל ידך, הדרכה מכונה יד תזכה שיפול לפניך ותנצחו.

11ו

33הגדולה שבנדיבות הוא להדריך וללמד תורה,  עבוד הדרכת הרבים נכנעים כל הדינים.

22ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ג' מלכים ב' סימן כ"ג)22  ויכרות הברית ללכת אחר ד', הכוונה אפשר כמו שאחז"ל 44(סוף פ"ק דסוטה)22 אחרי ד' תלכו, מה הוא גומל חסדים, והגדולה שבנדיבות הוא להדריך וללמד תורה, מש"ה קרא יאשי' לכהנים וללוים שלא יהי' מן הכהנים אשר לא אמרו איה ד', ומהנביאים כאלה שא גילו על עונך, אלא ידריכו וילמדו את דורם כראוי, וזהו שמפרש דרך הרמז "ויכרות "הברית "ללכת "אחר "ד' ר"ת "והודעת "להם "את "הדרך "ילכו, ועבור שכח של המדריך רבים גדול ערכו עד שעבור זה נכנעים כל הדינים, אולי תבוטל גם הגזירה שבפרשה שלפניה.

11ז

33ע"י שמכניעים עצמם לעולה של תורה נשבר כח עמלק של יבוא לעולם.

22.בזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק י"א שמות סימן י"ז)22 "ירים "משה "ידו, מפרש דרך הרמז ר"ת "מקוה "ישראל "ד', מה מקוה מטהר כך ע"י הסתכלות למעלה ולשעבד לבם לד' יסובב מחילית עון כמדרש, וקוב"ה ואורייתא חד הוא, ואז כאשר" ירים" משה" ידו", מפרש דרך הרמז בס"ת "משלחי "רגלי "השור וחמור משום שע"י שמכניעים עצמם לעולה של תורה נשבר כח עמלק שלא יבוא לעולם 44(עיין אבקת רוכל ח"א דף י"ג ע"ב ד"ה בנביאים)22.

11ח

33מפרש פסוקים בהקדמה זו שע"י הדרכת הדור כראוי נשבר כחו של עמלק

22זה שע"י הדרכה כראוי נשבר כחו של עמלק, אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ד' מיכה סימן ו')22 ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים כתרגומו משה לאלפא מסירת דינין, אהרן לכפרא על עמא, 44(כמתני' דאבות)22 אוהב את הבריו ומקרבין לתורה 44(כפסוק מלאכי)22 ומרים לאוראה לנשיא. וזהו שמפרש דרך הרמז "ו"א"ש"ל"ח ר"ת "והשב "לשכנינו "שבעתיים "אל "חיקם זה עמלק.

ובזה אפשר נמכי לפרש כוונת 44(פסוק ב' תהלים סימן נ"ח)22 האומנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם, דיבור לשון תוכחה, יהי' כוונתך לצדק את הנוכח ועי"כ יהי' נכנסים אל הלב. וזהו אומנם "א"ל"ם מפרש דרך הרמז בר"ת "להסיר "אדם "מעשה 44(עיין איוב סימן ל"ג פסוק י"ז כתרגום לאעדאה בר נש מן עובדא בישא)22 ועי"כ ישבר כח עמלק, מש"ה מפרש דרך הרמז, ס"ת של מישרים" תשפטו" בני" אדם" הוא, "מהרסיך "ומחריביך "ממך "יצאו.

וזהו אפשר נמי כוונת 44(פסוק י"ג קהלת סימן ח')22 אשר" איננו" ירא" מלפני" אלקים", מפרש דרך הרמז בס"ת "ולי "מה "יקרו "ריעך "אל, הכוונה, אנשים כאלה שתופסים אומנות מידת החסד להדריך וללמד שהיא הגדולה שבגמ"ח, עי"כ כל הדינים נכנעים וכפופים להם…

וזהו אפשר נמי כוונת 44(המשך פסוק ט'. י', תהלים סימן צ"ז)22 אוהבי ד', הן המה המאהבים בנין למקום, מש"ה מאד נעלית על כל אלקים 44(עיין יסוד שורש העבודה בשער הכולל פרק ה' מגודל מדריגות מזכה רבים שכל אמרי דדינינן נכנעים ונכפפים לו)22.

ובזה שע"י שמזכה רבים נשבר כח עמלק ויש בכוחו לבטל גזירות הקב"ה, אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק קס"ה תהלים סימן קי"ט)22 שלום רב לאוהבי תורתך, המאהבים לימוד התורה לאחרים היפך רפידים רפו ידיהים מלהדריך, מש"ה "ש"ל"ו"ם רב 44(להרבות ולהרחיב תיבות שלום)22 מפרש דרך הרמז ר"ת "שמם "מחית "לעולם "ועד. עי"כ ר"ת "מה "שאלתך "וינתן "לך, מוציא יקר מזולל.

ובזה שעבור הדרכות רבים נכנע עמלק, אפשר לפרש כוונת 44(מדרש רבה בראשית פרשה ס"ה)22 וז"ל בזמן שקולו של יעקב מכנס, אפשר הכוונה כמו שאחז"ל 44(ברכות דף ס"ג ע"א)22 הילל אומר עת לכנס ועת לפזר, אם ראית דור שתורה חביבה פזר, ואם לאו כנס, מש"ה בזמן שקולו של יעקב מכנס דהיינו שאינם רוצים בהדרכה אזי מרמז לעשו והוא אתי, משום שראוים לעונש, ותבלין לפירש זה הוא, סץת של יעקב" והידים" ידי" עשו" הוא, "יען "וביען "במשפטי "מאסו, ומינה אם קולו של יעקב מפזר, אזי נשבר כח עמלק.

ובזה אפשר נמי לפרש כוונת המדרש, ר' יושעי אמר כשבא עמלק להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים, אמר משה רבש"ע רשע זה בא לאבד בניך מתחת כנפיך, ס"ת שנתתי להם מי יקרא בו. ואיתא במדרש על פסוק מה יקר חסדך אלקים, שכרן של גומלי חסדים, בצל כנפיך יחסיון, בצל כנפי השכינה, והגדולה שבגמ"ח הוא להדריך ולהוכיח לעם ד' בדרכי ד' ואז נשבר כחו של עמלק, והוא גרם קרך בדרך, בגמץח, רפידים רפו ידיהם שלא תהי' הדרכה כראוי, וזהו להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שלא ידריכו ולא יקיימו מצות גמץח, ואז מה יעשו עניי הצאן אם רועה אין להם, ומינה שע"י הדרכה כראוי נשבר כחו:פייל על

11ט

33עבור תוכחה והדרכה לרבים יסובב הגנה מאויבים שנופלים בידיהם.

22.וגם עבוד תוכחה והדרכה יסובב הגנה מאויבים, הכתוב אומר משום שריה כאילים ראשו של זה בצד זנבו של זה, מש"ה נענשו וילכו בלא כח לפני רודף, ומכלל לאו נשמע הן שאם יש תוכחה והדרכה אזי יש להם הגנה מאויבים שהאויבים נופלים בידיהם, ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק כ' בראשית סימן י"ד)22 ברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך, תרגומו דמסר שנאך בידך, והיה לו לומר בך, מדוע אמר בידיך, אלא לרמז עבוד מה זכה אברהם שגבר על שונאיו, משום שאברהם תפס אומנת חסד ופרסם שם ד' להדריך לבאי עולם הדרך ילכו, וההדרכה מכונה יד, כמחזץל על פסוק אזלת יד, וזהו שרמזה תורה מגן צריך בידיך, בשביל הדרכתך

11י

33ע"י שהתוכחה רפויה ואין בדרכה לצאן קדשים יש בכח עמלק להזיק את ישראל, ופליטה הנשארת הוא רק מרחמי ה'.

22.מעתה אם תראה בעיני שכלך בהרבה מקומות איך טורח עמלק הרשע הוא הסט"א למעט ולרפות תוכחה והדרכה מצאת קדשים, ועי"כ יש בכוחו להזיק את ישראל ח"ו, ומזה יסובב כי גבר אויב, תו לא תקשה לך קו' מה נשתנה 44(עיין אבקת רוכל ח"א שאלה קל"ב)22 ופליטה הנשארת שם רק מרחמי ד' הוא, לכן תבחרו לכם בכל המקומות מגידי אמת שכל תכליתם לאהב בנים לאביהם שבשמים ועי"כ יסובב וגבר ישראל.

33פרק יב

בפרט יב':

11א

33אם לא מציל את נשמתו של חבירו  עובר על לא תעמוד על דם ריעך

להלן 44(בכלל ט' פרק א)22 בא"ד כתב וזל"ק:

22.שהרי אם הדבר נוגע רק להצלות ממון חבירו, או הצלות גופו, שהוא רק חיי שעה, גזרה תורה ואמרה לא תעמוד על דם ריעך. על הצלות נשמתו שהוא חייעולם עאכו"כ שמחויב לעשות כל מה שבכוחו להשתדל בהצלתו. וגם אם בסכנות יחיד של חייש עה כך. סכנות רבים וחיי עולם עאכו"כ. ולחזק דברי אלה, יתנו עידיהן ויצדקו ביאורי מקראי קודש הבאים, עיין 44(תנחומא סוף שלח)22 משל לאחד שהיה מושלך לתוך המים הושיט לו הקברניט את החבל, אמר לו תפוס הכבל הזה בידך ואל תניחהו שאם תניחהו אין לך חיים, אף כאן אמר להם הקב"ה לישראל כל זמן שאתם מדובקים במצות נאמר עליכם ואתם הדבקים בד' אליקכם חיים כולכם היום, והייתם קדושים בזמן כאתם עושים את המצות אתם מקודשים ואימתכם מוטלת על האומות רשתם מן המצות ועשיתם העבירות מיד מחוללים אתם ח"ו.

11ב

33מלחמת גוג יהי' שקודם יסבב להחטיא את ישראל שלא יקיימו התור הועי"כ יהי' שנואים למקום ואז יהי' בקל להזדווג להם.

22.ובזה מפרש 44(השל"ה כוונת המקדש)22 שיאמר גוג אזדווג לפטרונם ואח"כ אזדווג להם דהיינו שיסבב סיבות מסיבות שגנות להסית ולהחטיא את ישראל שלא ישמרו קיום התורה ועי"כ לא יהי' להם פטרן בשמים 44(כתנחומא הנ"ל)22 שיהי' שנואים למקום ואז בקל יהי' בכוחו להזדווג להם 44(עיין ילקוט בהעלותך)22 על פסוק וכי תבואו מלחמה, הכתוב מדבר במלחמות גוג שנאמר ונושעתם מאויביכם מלחמה כזאת שישראל נושעים מנו ואין אחריה שיעבוד.

11ג

33עיקר מלחמת גוג יהי' לבטל אותם מלימוד התורה.

22.ולענ"ד להוסיף נופך על פירש 44(השל"ה)22, שכוונת הפסוק הוא שעיקר מלחמות גוג יהיף שיסבב לבטל אותם מלימוד התורה שהרי הכתוב אומר וכי" תבואו" מלחמה" בארצכם" על", מפרש דרך הרמז בס"ת, "להכרית "עולל "מחוץ "בחורים "מרחובות 44(ה' מתחלף בעין, ויו, בבית, י', במס בא"ח ב"ש)22, שיסבב לבטל בתי מדרשים שלומדים שם תורה ברבים 44(שנקראים חוץ, וגם רחובות)22 ואז תו לא יהי' להם אותו ההבטחה על כן יאמר בספר בזכות לימוד התורה, מלחמות ד', ד' ילחם לכם, וכן בארצכם, תורה נקראת ארץ, עיין תרגום על פסוק גיבור בארץ יהי' זרעו, משום שסט"א יודע שכל זמן שישראל מדובקים בלימוד התורה ובקיום המצות הן המה בבחינות כארי' וכלביא מי יקימנו.

33פרק יג

11א

33בתקופה קשה כזו כמה חסר ויש צורך לישראל בכל מדינה ומדינה במנהיגי אמת שידריכו ויוכיחו את העם לאהב את לבבם לה' ולתורתו..

22.ואז בזמן ובעונה כזאת כמה וכמה מהצריכות הוא שיהי' להם לישראל בכל מדינה ומדינה הרבה מנהיגי אמת וגודרי גדר ועומדי בפרץ ולחזק בדק לימוד התורה ושמירתה ושלא יעלה הפורץ עליהם. שיחזיקו לבבם של ישראל בתוכחתם ובהדרכתם ואהב את לבבם לד' ולתורתו שלא לזוז מתורתו זיז כל שהוא ולנחם אותם ולדבר על לבבם ולא להחליף עולם עומד בעולם עובר וטוב מעט ביראת ד' להיותם מעוטים בקטנות מדיריגתם 44(עיין סוטה דףה' ע"א)22 ותענוג רוחניי נצחי בתענוג זמניי וגשמיי משום שהכל הולך אחרי המנהיג והמעמיד ובתר רישא גופו גריר, ושיהי' איבירי לב להיותם בבחינות אם יתן איש כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו 44(ולא יהי' בכלל לאנדעם, פערעטער, תורה נקרא ארץ)22 שעבור הנאות וטובות עצמם או בניהם וחתניהם להשיג עושר ושם, וכבוד, אין הצר שוה בנזק המלך מלכו של עולם, כי קוב"ה ואורייתא חד הוא, דהיינו עבור להשיג התמנות ושררה, לעשות כרצון איש ואיש, ומהריסייך ומחריביך ממך יצאו להתיר עצמם לסתור ולפרוץ כמה מגדרי התורה כדי להחניף לרשעי'.

11ב

33איזה רועים תעמיד על הצאן בעת כזאת שגדודי האומות מתחברים על הצאן לפתותם להתחבר עמהם.

22.ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ז' שה"ש סימן א')22 איכה תרעה איכה תרביץ 44(כמדרש)22 איזה רועים תעמיד עליהם בעת כזאת על עדרי חביריך, פירש"י גדודי האומות, ולענ"ד להוסיף נופך על פירושו גדודי, אומות כאלה שהם חביריך דהכוונה של לשון חביריך שטורחים ומשתדלים בפתויים ובהסתות להחליש דתינו ולחבר אותך עמהם 44(כמו שאחז"ל משה נקרא חבר שטרח לחבר ישראל לד' ולתורתו)22 כפירש"י על פסיק שובי השולמית, דהיינו לקיים מקרא שכתוב שלא יזכר שם ישראל, מתחכמים להשפיל כל יראי ד' הנקראים 44(ארטהאדאקס)22 באמת, שלא ליתן להם ששם וכבוד, ומי שיאות להם הליות מהמחדשים יש לו חיזוק מהם בכמה מיני דרור וחירות, ומחשבתם בזה להחליש קיום דתם, כי שמא עי"כ שיראו עצמם מבוזים ומושפלים יתאחדו עם המהרסים כידוע ומפורסים בכמה מדינות.

11ג

33מדוע טבענו ביון מצולה בגלית במי מצולות ים, מפני שאין מעמד אין לישראל צדיקים מנהיגים שגורמים להם בהדרכם עמידה.

22.משום בעת כזאת אם נתמעו בישראל מנהיגי האמת עד היכן תוכל להגיע שקיעות שמשה של תורה ותשליך אמת ארצה, בזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ג' תהלים סימן ס"ט)22 טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, טבעתי בגלות כתרגום שם וז"ל טמעית בגלותא במיא דמצולתא, ועם הדבר, משום ואין מעמד, אין להם לישראל צדיקים מנהגים כאלה שגורמים להם בהדרכתם עמידה, כדאיתא 44(במדרש)22 במקום אחר, הזקינים שבדור גורמים לישראל שיהי' להם עמידה, וכפירשץי הקללת והיסורים מקימין ומציבין אתכם לפני, מש"ה "ביון "מצולה "ואין ר"ת "בחרתיך "ולא "מאסתיך כפירשץי ואוהב את יעקב, אבל לא הועיל אצליכם שתטיבו מעשיכם, משום ואין מעמד.

11ד

33מה נעשה לאחוינו ביום שידובק בה, שלא יהיו להם מנהיגים כאלה..

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ח' שה"ש סימן ח')22 על דרך סרס המקרא וכאילו היה כתיב מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה ושדיים אין לה, שמתלחשים עליה שלא יהיף להם מנהיגים כאלה המשפיעים להם הדרכה כזאת לאהב אותם לד' ולתורתו, אלא השריים תהי' מתלמידי 44(סעמינאר)22 ר"ל וזהו שמתלחשים להכחידה כליון הנפש ח"ו.

11ד

33הקב"ה מקונן ומצטער על עוני ודלות הדור מפני שנתמעט ההדרכה אין ישראל ראויים להיות משכן ה',וזה הכל שהמנהיג עצלן והשגחתו על הדור מעוטה.

22.ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק ל' ירמי' סימן כ"ה)22 שאוג ישאג על נוהו, למה שמפרש 44(הזוהר)22 כוונת פסוק ועשו לי מקדש שע"י קיום תרי"ג יש בכח האדם לקדש ולטהר כל בנין גופו להיות משכן לד', אבל אם אזלת יד שנתמעט ההדרכה ותופני שתורה לא ידענו, אזי כשל עוזר ונפל עזור וזהו ישאג על נוהו, הקבץה מקונן ומצטער על עוני ודלות הדור שאין ישראל ראוים להיות משכן ד' עבור מעשיהם אש רלא טובים ולא משום שנקצץ האילן ונסתם המעין וזרע קודש מצבתה של אברהם אוהבו נתהפך להיותו זרע מריעים ובנים משחיתים ולא יזכרו עוד בשמם אני חומה ליהותם מאמינים בני מאמינים, חלילה וחליל' להוציא שם רע על בתולת שיראל לומר שמרוע לבבם עשו כל זאת, אלא סיבות הדבר רק הוא יץש"א"ג, מפרש דרך הרמז בר"ת "ילבש "גבר "שמלת "אשה, כמו שמפרש השל"ה אזהרה למנהיג שלא יהי' עצלן ורך לבב בהנהגות אנשי דורו, אלא צריך להיות מחבירי לב לשבר מלתעות עול ולרומם קרן האמת, ואז חטאו ככתוב כהנים לא מרו איה ד'. משום שסטץא טורחות שימנה עליהם רק מנהיגים כאלה שעבור מיעוט השגחתם על הדור קיומה של תורה יורדת מעט מעט מטה מטה. וכעת יוכל להסתעף מזה מקרא שכתוב לכו ונכחידם מגוי ח"ו.

11ה

33ולא נאמנו ישראל בברית קיום התורה, מפני ולבם מנהיג הדור משול ללב לא נכון עמו.

22.וזהו אפשר נמי כוונת 44(פסוק ל"ז תהלים סימן ע"ח)22 ולא נאמנו בבריתו היא קיום התורה, הטעם הוא משום ולבם לא נכון עמו 44(מנהיג הדור נקרא לבם, כמפרשים שהוא מחייה אותם בהדרכתו כמו הלב המחיה את הגוף)22 ומה יעשו עניי הצאן. אם רועה נאמן אין להם, מש"ה והוא רחום יכפר.

11ו

33מן החיוב לקונן על עוני הדור ועל שפלות התורה, שזהו הכל בגלל המנהיגים שגורם בהדרכתו שיעשו מהתורה קרעים קרעים.

22.ומכש"כ שיש לקונן על עוני הדור ועל שפלות התורה בכמה ארצות שלא לבד שקיומה של תורה נסוג אחור עבור עצלות ושב ואל תעשה של השגחות המנהיגים בענין ההדרכה אלא גם בפועל בקום ועשה שבמקום הצדק שמה הרשע שבמקום שהיהי לו להמנהיג להדריך ולהוכיח לסבב רוממות קרן התורה וקיומה, ונהפוך הוא שגורם בהדרכתו לעשיתה קרעים קרעים, אוי לעינים שכך רואות, ובזה אפשר לפרש כוונת 44(פסוק י"ג איכה סימן ב')22 גדול כים שברך מי ירפא לך, מפרש דרך הרמז בר"ת ש"ב"ר"ך" "כי "רב "שבענו "בוז היינו תחת אם ישראל עושים רצונו ע"י מנהיגי אמת אזי ניתן להם מד' 44(עהרנמעדאליע)22 ונקראים בשם כובד אבן שנתכבדו מד' להיותם נקראים בשם אבן, 44(כמדרש)22 מה האבן אינו זז ממקומו מכל הרוחות שמנשבים בו כך ישראל אינם זזין מאמינתם בכל הסחות ופיתוים, משא"כ אם יש להם מנהיגי שוא אז ירדו מכבודה ירידה גדולה ונקראים בשם בוז היפך כובד, שהרי כמה הריסות ושינויים וחלופים וכמה מיני 44(רעפארם)22 גרמו להם מנהיגיהם בקיום התורה. וזהו ש"ב"ר"ך" מפרש דרך הרמז בר"ת "כי "רבים "בני "שוממה אם אותן מלומדי ח"ז ששמו העולם 44(כפרש"י בראשית)22 שלמדו ח"ז מעזא ועזאל הם בבחינות רבים שהן המה החש בים והגדולים שבישראל 44(עיין משמעות לשון רבים פירש"י תהלים פסוק ב' סימן ג')22.

11ז

22עם ישראל בבחי' תעיתי כשה אובד, לכן כמה החובה להתפלל לה' ולקבוע בזמנים ידועים לערוך תיקון חצות על מעמד הדור שהוא ירוד וק"ו הוא שאם על צרות הגוף עוני, חולי, שבי, ביזוי, מצוה מן התורה היא לזעוק להתפלל ולהתחנן לפני המלך מש"ע, עד כמה והיכן גדול החיוב בזה על צרות הנפש של חיי נצחיו.

ואז להמבין והיודע רואה בעיני שכלו שישראל בכללן בארצות אלה הן המה בבחינות תעיתי כשה אובד, לכן כמה מהחיוב הוא להתפלל אל ד' ובעתים ידועים לעשות תיקן חצות במר נפש על מעמדן של ישראל אשר אצלם כעת רד היום מאד ולהתאבל ולקונן במר נפשו ולהספיר על התורה כי חוללה תפארתך ונפלה נזרך, שאם על הצרות הגוף עוני חולי, ושבי, ביזוי, מצוה מן התורה היא לזעוק ולהתפלל, עד היכן תתגדל חיוב מצוה זאת על צרות הנפש של חיינצחיי שלו 44(עיין קיצור חרדים סוף יום ב')22, והו על הוה, וצרה על צרה, ועוני הדור על עוני הדור, נכפל ונשתלט אם רואה ומשגיח בעין שכלו שגם לראות צרות הדור ולהצטער על זאת ולצעוק אל ד' בבכייה, ג"כ עינים להם ולא יראו והם אטימא לבא, ומעט מזעיר הן המה המשימים מעמדן של ישראל על לבם והומים עבורם לצעוק אל ד' בבחינות ממעמקים קראתיך, על דבר זה יסובב להיות נהפך לבו בקרבו ויבכה אל ד' בבחינות מי יתן ראשי מים וכו'.

11ח

33אז אם תפילתינו הוא רק עבור השלמות נפשינו לעשות רצונו ודמעותינו רק הוא מיראת שלא יגזלו מאתנו חיי נפשינו, אזי מובטחים אנו מאתו יתעלה שלא לבד שישמע צעקתינו כהבטחות "ובקשתם "משם "את "ד' שמפרש דרך הרמז בר"ח "והפלא "ד' "את "מכותך שאחזץל זו שכחות התורה ומי שאינו מגושם להיותו כעיר פרא, וכפרת הבשן אזי אצלו קללה זאת שקולה כנגד כל צ"ח קללות, שאם היינו במדריגות אלקים אתם ובני עליון כולכם ושבילי דאורייתא שהם שבילי דרקיע היה גלוים לנו והיה לנו שתום העין בהשגות התורה, עיין 44(הקדמות הרמב"ן על התורה)22 מה נכלל בהשגות התורה, ועתה נתקיים בנו נשי עמי תגרשום מבית תענוגיה מלכה ושריה בגוים אין תורה, ותחת שהיה לנו מקדם שתום העין לכנוס לפני ולפנים להשיג השגות התורה בסודותיה ורזא דרזין שעבור השגה זאת היינו במדריגות ותחסרהו מעט מאלקים. כל שתה תחת רגליו, ואז איך היה עי"כ מדריגתינו בענין יראתו ואהבתו אל קיום התורה, עתה חשך הים ונסמת עין השגותינו שאפי' עבור פירורי פירורי' דאורייתא בדור האחרון היתם להשיג דבר מה בידיעות נגלה ג"כ צריכים אנו ליגיעה רבה ועי"כ בבחינות יראתינו ואהבתינו אל דאנו בדיוטא התחתונה כי זה תלוי בזה. ומינה ועבדים משלו בנו 44(כתנחומא סוף שלח)22 איך ירדנו מאגרא רמא רמא לבירא עמיקתא עמיקתא, אז הובטח לנו ומצאת כי תדרשונ בכל לבבך.פייל עם

11ט

33כשאין לעם מנהיגים אמתיים, העם הוא כשה אובד והמה כיתומים בלא אב מנהיגי אמת, שהמנהיג צריך להיות לישראל בהדרכתו בבחינה כמו אב לבנים הקטנים ובהעדר זה הם בדיוטא התחתונה ואז הקב"ה יגאל אותם.

22.א"נ י"ל בכוונת ירידה התחתונה, משום שאחז"ל בתר רישא גופו גריר, והכל הולך אחר המעמיד, א"כ אם בא עת ועונה כזאת נשתמעטו התלמידים המחזיקים את ישראל להחזירן למוטב, ומנהיגי שוא המתעים את עמי המה לרוב, ואז עם ד' המה כשה אובד, וזהו הוא באמת הירידה התחתונה 44(כבעה"ט ריש נצבים)22 שמהנהיג צריך להיות לישראל בהדרכתו בבחינות כמו אב לבנים הקטנים, ומה יעשו אותן צעירי הצאן אם אביהם נסתלק מהם בקטנותן והלך בדרך למרחוק, ולחזק דברי אלה אביא לך ראיה שהאמת אתי בזה, שהרי הקב"ה הבטיח בתורתו הקדושה שבעת כזאת כשיראה כי אזלת יד שירחם עליהם לריב ריבם, ואחז"ל נתמעטו התלמדיים, ועל זה פירש"י תלמידים כאלה המחזיקים את ישראל החזירן למוטב, וצריך הסבר מאין הוציא רש"י לפרש כן, ואפשר משום שדרך הרמז מסייע לו, משום שהיה לו לתורה לומר הולכות ודייק ואמרה אזלת, לומר לך א"ז"ל"ת" מפרש דרך הרמז בר"ת "לך "אזבח "זבח "תודה הגורמים לישראל בהדרכתם להחזיקם למוטב, ולכאורה זה סתירה 44(למדרש)22 הנ"ל שהבטיח ואמר לכשירדו למדריגה תחתונה יגאל אותם, אלא מכאן ראיה למה שאמרתי אם ישראל המה יתומים בלא אב מנהיגי אמת, זהו מדריגה התחתונה, מעתה שני הבטחות ד' דברים אחרים המה.

11י

33וזהו כי דלונו מאד במעשה החסד להדריך את העם עזרנו על דבר כבוד שמך שהבטחתנו.

22.ובזה אפשר לפרש כוונת 44(המשך פסוק ח' ט', תהלים סימן ע"ט)22 כי דלונו מאד 44(מאד, הוא עיטרא דחסד, והגדולה שבגמ"ח הוא להדריך וללמד)22 אז עזרנו על דבר כבוד שמך, משום קוב"ה ואורייתא חד הוא, ואי אתה עושה תורתך ¬לסתר שהבטחת לנו אזלת יד, על עבדיו יתנחם,

11יא

33גם כשרואים שהשפע והפרנסה נתמעט ולבבם נשבר ואם היו מוכרחים אותם היו מקבלים בעת כזאת והסיבה מפני שלא איכפת למניהיגם להורות דרך הטוב והישר.

22.ובזה אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ל"ו דברים סימן ל"ב)22 כי יראה כי אזלת יד, שנתמעט השפע, והפרנסה, כמו שאחז"ל 44(פ"ק דע"ז)22 על פסוק משך ידו את לוצצים ואז לבבם נשבר ונכנע היפך וישמן ויבעט, מש"ה אם היו מוכיחים אותם והיו אומרים להם סיבות העניות הוא, חילול שבת, פגם ברית, ביטל תורה, אזי קרוב הדבר שהיו שומעים להם, ואפ"ה אפס עצור ועזוב שליכא עוזב ומנהל, מזה מוכח שלא יאכפת להו כלל להורות להם דרך הטוב והישר, אז על עבדיו יתנחם שזהו מדריגה התחתונה.

11יב

33כשאין לדור מנהיגי אמת אז הבטיח לכל השי"ת שתבוא ישועתן של ישראל על ידו.

22.ובזה שהובטח לנו לכשירדו למדריגה התחתונה דהיינו כשלא יהי' לדור מנהיגי אמת, אזי ידין ד' עמו ועל עבדיו יתנחם, אפשר נמי לפרש כוונת 44(פסוק ג' איכה סימן ה')22 כשיבוא דור כזה "יתומים "היינו "ואין "אב שאין לישראל מנהיג ומנהל הנקרא אב, אזי מפרש דרך הרמז ר"ת "ההוא "אמר "ולא "יעשה שהבטיח לנו בדור עני כזה להושיעני, וגם ר"ת "ובעת "ההיא "ימלט "עמך 44(א' "מתחלף בעין)22 שזאת היא הבטחתו ככתוב שחה לעפר נפשנו קומה עזרתה לנו, מש"ה אנו מתפללים ר"ת "ואמרו "הושיענו "אלקי "ישענו, ומהו הישועה שאנו מתפללים עבורה, מפרש "דרך הרמז בר"ת "אורך "ואמיתך "המה "ינחוני 44(כפירש"י תהלים סימן מ"ג פסוק ג')22 אלי' ומשיח, אבל כדי שנזכה לזאת אנו מתפללים ג"כ ר"ת "השיבנו "ד' "אליך "ונשובה. עבור אלה מותר וגם מצוה לנו להרבות בתחנונים עד שנזכה ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.

א⁾ רבי יהודה לייב זצ"ל "המוכיח" מפולנאה היה תלמידו המובהק של הבעש"ט ז"ל. והבעש"ט מנה אותו למגיד ומטיף לתורת החסידות מעל במת בית המדרש. לא היתה דעת הבעש"ט נוחה מאלו הדרשנים המוכיחים בימים ההם, שהיו צווחים על עוונות הדור, ומכריזים בקולי קולות על כל נגע ופגם בעם ישראל, ומפרסמים קלונה של אומתנו ברבים, אבל את רבי יהודה לייב, המוכיח מפולאנה, מצא הבעש"ט נאמן לפניו בתור מוכיח. ומסר לו את מפתח ההטפה, לפני ההמונים הרחבים, כדי לקרבם לחסידות.