פרשת פקודי, זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכ ע"ב
לקריאה של זוהר- פרשת פקודי , לחץ כאן: זוהר תורה פקודי יומי – אנדי
ה' ברא צורת עולם הזה כמו למעלה
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה", רבי שמעון פתח "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א), זה המקרא מבואר ומפורש בכמה אופנים, אבל, כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, ברא אותו כדמיון שלמעלה, להיות עולם הזה בדמות עולם העליון, וכל אותם הגוונים שלמעלה, התקינם למטה, להתדבק ולהתקשר עולם בעולם.
אסתכל באורייתא וברא עלמא
וכאשר רצה הקדוש ברוך הוא לברוא העולם, השגיח בהתורה ובראו, והסתכל בהשם הקדוש שהוא כלל התורה, והחזיק העולם.
בחכמה בתבונה ובדעת נתחזק העולם, וכן בהם נעשה המשכן
בשלשה אופנים נתחזק העולם, והם חכמה ותבונה ודעת, בחכמה, שכתוב: "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ" (משלי ג, יט), בתבונה, שכתוב: "כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה", בדעת, שכתוב: "בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ" (משלי ג, כ), הרי כולם בקיום העולם, ובשלש אלה נבנה המשכן, שכתוב: "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת".
וכל השלשה נרמזים במקרא הזה, "בְּרֵאשִׁית", זהו שכתוב: "בְּחָכְמָה" [א]"בָּרָא אֱלֹהִים", זהו שכתוב: "בִּתְבוּנָה", "אֵת הַשָּׁמַיִם", זהו שכתוב: "בְדַעַת".
וכולם כתובים בעבודת המשכן, ובסוד זה כתוב: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן", זה סוד החכמה, "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת", זה סוד התבונה, "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה", זה סוד הדעת, והכל זה לעומת זה, לפי שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולם הזה, בראם כדמיון שלמעלה, והכל נרשם בעבודת המשכן.
משה היה צריך למנות הכל שיראו בני ישראל שמהכל נעשה
וכאשר נעשה כל המלאכה, הצריך משה למנות הכל, כדי שלא יאמרו ישראל שנשאר כסף וזהב ונתעלם שיקחם לעצמו, ועל כן נצרך למנות חשבון לפני ישראל, לפי שכתוב "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר לב, כב), ובשביל זה כתוב "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת", שהרי רוח הקודש היה מראה לכל החשבון מן כל זהב וכסף שנדבו ישראל, ורוח הקודש היה אומר "וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וגו'", "כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה וגו'", לפי שהקדוש ברוך הוא היה רוצה בהם באותן האומנים, ובקש להראות נאמנות שלהם לפני הכל.
צד הסטרא אחרא הסכים על נאמנות האומנים
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן", בוא וראה, בשעה ההיא שמלאכת המשכן נגמרה, היה צד הטומאה הולך ומשוטט להשטין, ולא מצא עילה על נאמנות האומנים, עד שהקדוש ברוך הוא הכניע להשטן לפני משה, והוא עשה חשבון צדק בעל כורחו, והעלה את הנאמנות שלהם לפני הכל, וזהו הסוד שכתוב: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן", והרי ביארנו ש"אלה" הוא על דרך הכתוב: "גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה" (ישעיהו מט, טו)[ב] וכתוב: "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה", כי שם נמנה ונחשב עד שנעשה החשבון של המשכן לפני משה וכל ישראל.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכ"א ע"ב
המשכן הוא להעדות שזה שם י"ה שהוא עדות לישראל
"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת", מי הוא העדות, אלא שני פעמים כתוב כאן משכן, אחד שלמעלה ואחד שלמטה, והמשכן נקרא משכן העדות, מי הוא העדות, כמו שנאמר: "שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל" (תהלים קכב, ד), שם הזה הוא עדות ישראל.
כדמיון זה הכתוב: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ" (שם פא, ו), עדות שם יה ביהוסף, הוא עדות בודאי, אלו שתי האותיות מעידין עדות בכל מקום.
ואף כאן זה השם הוא עדות, ולפי זה "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" היינו משכן של זה העדות, ולכך נקרא המשכן על סוד שם הקדוש הזה, וזהו שכתוב: "וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם" (שם קלב יב), לפי שזה המקום הוא נסתר ונעלם מן הכל.[ג]
כשבא משה נזכר שם י"ה כבתחילה
"אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה", עד כאן אין מובן אם זה המשכן פקד, או זה העדות, אלא פקד ודאי זה העדות, לפי שמן היום שנסתלקו האבות מן העולם, וכל אותן השבטים בני יעקב, ונשארו ישראל בגלות באותן הצרות, נשכחה מהם הידיעה של סוד שם הקדוש העליון הזה, שהוא שם העדות, והקיום של שמים וארץ, שאלו שתי האותיות הקימו לעליונים ותחתונים, ולכל צדדי העולם.
כיון שבא משה נפקד ונזכר שם זה בעולם, שכאשר היה בסנה, מיד שאל על השם הזה, שכתוב: "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" (שמות ג, יג), ושם נזכר שם הזה על פי משה.[ד]
f f f
הלוים ממתיקים הדינים בשורשם בבינה
"עֲבֹדַת הַלְוִיִּם", מהו "עֲבֹדַת הַלְוִיִּם", אלא זה הסוד שכתוב: "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא" (במדבר יח, כג), הוא, זה סוד שם הקדוש שנקרא הוא, ולא נקרא אתה,[ה] ובשביל זה נקרא עבודת הלוים בודאי.
הלוים עשו עבודת המשכן
דבר אחר "עֲבֹדַת הַלְוִיִּם", שהם נשאו כלי המשכן על כתפיהם ממקום למקום, שכתוב: "וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" (שם ז, ט).
f f f
הברכה שרתה על החשבון בשביל שמשה עשה החשבון
רבי אבא אמר "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן", בוא וראה, משכן זה היה קיים בחשבון, ולפיכך נצרך לתפלת משה שיניחו עליו ברכות, שכתוב: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה", ומה ברכה ברך אותם, יהי רצון שתשרה ברכה על מעשי ידיכם, והברכות לא נחו על החשבון הזה, עד שקשר לו משה בהמשכן שלמעלה, שכתוב: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה", שאם לא היה נעשה החשבון על ידי משה, לא היו הם ביכולת לעשות החשבון, שכתוב: "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה".
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכג ע"א
קיום הכלים היה על ידי החשבון
רבי ייסא אמר, "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן", כיון שעשו כל החכמים את המשכן, נצרך לחזור אחר חשבון מכל אותן המלאכות שנעשו בו, מה הטעם, לפי שכל מספר ומספר כמו שהיה נעשה החשבון, כך נתקיימה מלאכה ההיא, ונתקיימה במקומה.[ו]
על ידי רצון ישראל שרתה רוח עליון על הכלים
וכל ישראל כמו שבקשו במה שנדבו בתחלה, כמו כן היו מבקשים לדעת חשבון ההוא, ואז נתקיימה כל המלאכה ברצון ההוא, ועל כן היה נצרך כאן החשבון, לפי שעל ידי זה נתקיימה המלאכה.
זה החשבון שונה מכל החשבונות שזה המשיך ברכה וקיום
"אֵלֶּה" כתוב, ולא כתוב ואלה, אלא זה הוא החשבון שפוסל כל חשבונות שבעולם, וזה החשבון נתקיים יותר מכולם, שבזה נתקיים המשכן ולא באחר.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכב ע"א
טעמים למה בצלאל עשה את המשכן
"וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה וגו'", אמר רבי יהודה, הרי אמרו שבצלאל מצד בחינת הימין היה, והוא היה מתקן התקון של הכל, ועוד שהרי יהודה הוא השליט והמלך על כל שאר השבטים, וממנו יצא מי שהיה מתקן תקון המשכן.
בצלאל מצד החסד שבימין
"בְּצַלְאֵל" הרי ביארו, בצ"ל א"ל, ומי הוא בצל אל, זו בחינת הימין,[ז] ועוד שמצד זה היה מתקן הכל, ונחל חכמה לעשות כל מלאכה.
אהליאב מצד הגבורה שבשמאל
"וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן", זה הוא מצד בחינת השמאל, שהוא מצד מדת הדין הקדוש, והרי ביארו, שמשני הצדדים האלה נעשה המשכן, ונתתקן המשכן בהם להתקשר בהם,[ח] להיות בין בחינת הימין ובחינת השמאל.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכג ע"א
רוח הקודש הכריזה על בצלאל שעשה הכל כמו שצוה ה'
רבי חזקיה אמר, "וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר וגו'", המקרא הזה מלמדנו, שהרוח הקודש היה מכריז עליו לעיני ישראל, ואמר: "וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה".
השמאל נכלל תמיד בימין לכן עשה אהליאב רק עם בצלאל
"וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ", מהו "וְאִתּוֹ", אלא למדנו, שאהליאב לא עשה מלאכה בלבדו אלא עם בצלאל, ועמו עשה כל מה שעשה, זהו שכתוב: "וְאִתּוֹ", "וְאִתּוֹ" ולא בלבדו, מכאן שבחינת שמאל היא בכלל בחינת הימין תמיד, ועל כן כתוב: "וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב", זה בחינת ימין, וזה בחינת שמאל.
ה' נתן חכמה בלב בצלאל
רבי יוסי אמר, ודאי שהקדוש ברוך הוא היה רוצה בו בבצלאל למלאכת המשכן יותר מכל ישראל, וברר אותו מכולם למלאכה זו, ונתן לו חכמה ותבונה ודעת, כמו שביארו, לפי שעמו היתה בתחלה חכמת הלב, שכתוב: "וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה", לפי שהקדוש ברוך הוא אינו נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכג ע"ב
שמו גרם לו שה' יבחר בו
רבי שמעון אמר, "בְּצַלְאֵל", שמו גרם לו, ובשביל חכמתו נקרא כך, וסוד הדבר, "בְּצַלְאֵל" בצל א"ל.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכד ע"א
בצלאל עשה ומשה סידר כל דבר על מקומו
"וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה", שהוא מצד המלכות, "עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה", הרי כל אומנות המשכן נתתקנה בהם ועל ידיהם, בצלאל הוא עשה את האומנות, ומשה הוא היה מתקן הכל אחר כך.
משה בתפארת בצלאל בימין היסוד אהליאב בשמאל היסוד
משה ובצלאל כאחד היו, משה למעלה בצלאל תחתיו, סוף הגוף כהגוף,[ט] בצלאל ואהליאב הרי ביארו, שזה בחינת ימין וזה בחינת שמאל, והכל אחד, ולפיכך, "וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה וגו', וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וגו'".
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכג ע"ב
מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה
"כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה וגו'", מהו "הֶעָשׂוּי", אמר רבי שמעון, מן השעה ההיא שנתנו ישראל את הזהב היה עשוי ומתוקן מקודם לזה,[י]
הכלים שבפנים היו רק מזהב
"בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ", כל הזהב ההוא נעשה ונתתקן בכל מלאכת הקדש.
מה הטעם, לפי שבכל מדרגה ומדרגה נתתקן בה בחינת זהב,[יא] שאין שלימות אלא רחמים ודין, ועל כן היה בא זהב בכל מלאכת הקדש, בכל מלאכה ההיא שנקראת קדש היה בא בה זהב, זהב בכל.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכד ע"א
ישראל נתנו כבר את כל זהבם למשכן ונותר להם רק הנזמים
ועוד "הֶעָשׂוּי", כאן הסתכל הקדוש ברוך הוא, שיתנו ישראל זהב לעגל, הקדים להם הקדוש ברוך הוא זהב זה לרפואה, וזה הזהב של המשכן הקדים להם לזהב ההוא שנתנו לעגל, שכל הזהב שהיה עמהם ונמצא אצלם נתנו לתרומת המשכן, התעלה על דעתך שכאשר עשו העגל היה נמצא אצלם זהב, והם פרקו אזניהם לקחת זהב ההוא, שכתוב: "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם", ועל כן הקדים זהב התרומה, לכפר על מעשה העגל.[יב]
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכד ע"ב
זהב ונחושת לפי שהם גבורות היו צריכים עליה כדי למתקם
"וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וגו'", אמר ר' יוסי, למה נקרא זהב התנופה, ולא נקרא כך כסף התנופה, אלא שני אלה שנקראו כך, "זְהַב הַתְּנוּפָה" "וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה", לפי שתנופה היינו התעלות למעלה, שהרי יש כזה למטה, אבל אינו זהב התנופה,[יג] ובכל מקום תנופה היינו התרוממות למעלה, ולא לרדת למטה.
הזהב רק כשהוא למעלה נמתק והוא טוב
והוא סוד החשבון הזה,[יד] שכל אלו המדרגות והמרכבות, כולן עומדות בהתרוממות, שהוא זהב התנופה, וזה הוא הזהב, שכל מה שמתפשט למטה נסתם מראיתו וטובתו והארתו, וכאשר הוא בהתרוממות, אז הוא זהב טוב בסוד ההארה שלו, וכל מה שהוא למטה הוא פסולת הזהב, והוא ההיתוך שלו.
כסף כל מה שמתפשט ממנו הוא טוב שהוא בחינת החסד
"וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה" [לא כתוב בו תנופה], לפי שזה הוא כל מה שמתפשט למטה כמו כן הוא טוב, ואף על פי שאין הוא בזה התנופה, הכל הוא לטוב, אבל הזהב כל מה שמתפשט למטה כולו הוא לרע, זה מתפשט לטוב, וזה מתפשט לרע, ולפיכך זה נצרך להניף תנופה להעלותה למעלה, וזה נצרך להתפשט למטה ולכל הצדדים, לפי שהכל עומד לטוב.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכה ע"א
חשבון הבא מצד הקדושה שורה עליו הברכה
"וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וגו'", ר' יצחק שאל לרבי שמעון, ואמר לו, הרי ביארו שהברכה אינה שורה בדבר העומד במדידה ובדבר העומד במנין, וכאן במשכן למה היה הכל בחשבון, אמר לו, זה כבר מתורץ, אבל בכל מקום שצד הקדושה שורה עליו, אם החשבון ההוא בא מצד הקדושה, שורה עליו הברכה תמיד, ואינה סרה ממנו.
מעשר גם בא על ידי חשבון ולא שולט בו עין רע
מניין, ממעשר, לפי שבא החשבון כדי לקדש, נמצאת בו הברכה, כל שכן המשכן שהוא קודש ובא מן צד הקודש.
דבר מנוי אין בו ברכה כדי שלא יהנה מזה הסטרא אחרא
אבל כל שאר דברים שבעולם שאין באים מצד הקדושה, אין הברכה שורה עליהם כאשר הם בחשבון, לפי שצד הטומאה שהוא רע עין יכול לשלוט עליו, וכיון שיכול לשלוט עליו, אין הברכה נמצאת בו, כדי שלא יגיעו הברכות לרע עין ההוא, והנמדד שבקדושה והנמנה שבקדושה, תמיד הברכות נתוספות בו.
על כלי המשכן שרו הברכות מלמעלה
ועל כן כתוב: "וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר", פקודי העדה באמת ודאי, ולא פחדו מעין רעה, ולא פחדו מכל חשבון הזה, שהרי בכל ינוחו הברכות מלמעלה.
בזרע יוסף אין שולט עין רע, לכן נעשה המשכן על ידי בצלאל שמושרש ביסוד
ובוא וראה, בזרעו של יוסף אין שולט בהם עין רעה, לפי שבא מצד בחינת הימין, ועל כן נעשה המשכן על ידי בצלאל, שהרי הוא בהסוד של יוסף היה עומד, שהוא סוד ברית הקודש,[טו] ועל כן משה היה פוקד ובצלאל היה עושה, להיות הכל בסוד הגוף, והסוף של הגוף שהוא אות היסוד הקדוש, להרבות אהבה והתקשרות סוד היחוד במשכן,[טז] והכל בסוד בחינת הימין נעשה, ויען כי בכל מקום שצד בחינת הימין נמצא אין עין רעה שולטת בו, לפיכך כתוב: "וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וגו'", לפי שהכסף ההוא מצד בחינת הימין היה בא, ועל כן נחשב הכל במנין.
וזה החשבון ירמז על חשבון של מדרגות השרים הממונים הנאחזים בצד בחינת הימין, ועל כן כתוב: "מְאַת כִּכָּר וגו'"[יז].
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכו ע"ב
בת קול גילתה מה עשו עם שקלים הללו
"וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וגו'", בוא וראה, למדנו שאותן השקלים שכחם משה ולא ידע מה שנעשה מהם, עד שיצא קול ואמר: "וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים".
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכז ע"א
הווים מכסף שזה מרמז על חסדים, ואות ו' מרמז על ז"א שעיקרו חסדים
אמר רבי אלעזר, בוא וראה, "וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים", מפני מה ווים, אלא כדמות אות ו' היו, הם היו של כסף וראשם מצופה בזהב, לפי שהאות וא"ו על צד של רחמים היא תרמז.[יח]
וכולם היו יודעים למעלה בהחשבון, ולפי שבאו מצד של רחמים היו נקראים ווים, וכל שאר המדרגות תולות בהם, ואין וא"ו אלא זהב וכסף ביחד.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכט ע"א
ניצוץ שהוא היסוד מאיר במלכות
"וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד וגו'", אמר ר' שמעון, בוא וראה מתוך המאור העליון, יוצא ניצוץ המתנוצץ, ומאיר בתוך המראה שאינה מאירה,[יט] והניצוץ ההוא נכלל מכל גונים המאירים, ונקרא ארגמן.
מיחוד יסוד ומלכות יוצא ניצוץ שנעשה לבושי קודש
וכאשר מופיע אור הארגמן בהמאור החושך ההוא, אז יוצא ניצוץ אחר שאינו לוהט, ומתערבים זה בזה, והן נעשין בגדי קודש שמתלבש בהם מיכאל הכהן הגדול, וכאשר מתלבש בהם באותן בגדי כבוד, אז נכנס לשמש בקודש, וטרם שהוא לובש אלו הבגדים אינו נכנס לקודש.
משה נתלבש בענן וכך עלה
כדמיון זה "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר" (שמות כד, יח), ולמדנו, שהיה מתלבש בענן, וכאשר היה מתלבש בענן אז "וַיַּעַל אֶל הָהָר", וטרם שהתלבש בו לא היה יכול לכנוס לפנים.
בגדי הכהן גדול היו כמו הבגדים של מיכאל
כדמיון זה, הכהן גדול לא נכנס למקדש, עד שהתלבש באלה הבגדים, בשביל ליכנס למקדש, ולפי שיצאו מן סודות עליונים, והם כדמיון שלמעלה, נקראו "בִגְדֵי שְׂרָד", לפי שהיו ממה שנשאר מהאורות של זיו העליונים.
"תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן" הם גוונים מסוד השם הקדוש שנקרא שם שלם, הוי"ה אלהים,[כ] וזהו הסוד שצריך להתלבש הכהן הגדול כשנכנס למקדש, בתולעת שני, שהוא גוון אדום, בתכלת, ובארגמן שהוא נכלל מכל אותן הגוונים, ומתוך שהוא נתלבש באלה הבגדים של אותן הגוונים היה נכנס לפנים, ולא נדחה לחוץ.
על ידי אלו הצבעים ממשיך הכהן קדושה מלמעלה ויכול לשמש בפנים
בוא וראה, שהכל נעשה בסוד האמונה, להיות הכל כדמיון שלמעלה, ועל כן כתוב: "בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ", ונקראים "בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ", לפי שאין נקראים בגדי קדש אלא כאשר שורה בהם אותן הגונים,[כא] שכתוב: "בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם" (ויקרא טז, ד), וכתוב: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ירמיהו ב, ג), "קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל", לפי שבישראל נראים כל הגוונים, כהנים לוים וישראלים,[כב] ואלו הם להתראות בהם בפנים.
f f f
כל אחד צריך להיות לבוש כעין אותו מקום שהולך לשם
בוא וראה, שהנשמה אינה עולה להתראות לפני המלך הקדוש, עד שתזכה להתלבש בלבוש שלמעלה להתראות שם, וכן כדמיון זה אינה יורדת למטה, עד שתתלבש בלבוש של זה העולם.
כדמיון זה מלאכים הקדושים שלמעלה, שכתוב בהם: "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט" (תהלים קד, ד), כאשר עושים שליחות בעולם הזה, אין יורדים למטה עד שמתלבשים בלבוש של עולם הזה, וכל הלבושים הם כדמיון מקום ההוא שהולך שמה, והרי ביארנו, שהנשמה אינה עולה אלא בלבוש המאיר.
על ידי מעשים טובים נעשה לאדם לבוש שיוכל לחזות בנועם ה'
והמעשים טובים שהאדם עושה בעולם הזה, אותן המעשים מושכים ממאור זיו העליון, לבוש להנשמה שתתתקן בו לעולם ההוא, להתראות לפני הקדוש ברוך הוא, ובאותו הלבוש שלובשת, תתענג ותחזה בהמראה המאיר,[כג] כמו שכתוב: "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (שם כז, ד).
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רל ע"א
שכינה שרתה על הכהן בשעה שלבש את החשן
"וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וגו' מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם עַל שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", אמר רבי חייא, בוא וראה, בשעה שהכהן גדול היה מניח עליו אותן י"ב אבנים, ולבש אותן בחושן ואפוד, אז שרתה עליו השכינה, ואלו י"ב אבנים היו נחקקות בשמות של כל השבטים, וכל שבט ושבט היה נחקק על אבן אחת, ושקועות היו האותיות על האבנים, וכאשר האירו האבנים, היו האותיות בולטות לחוץ, והאירו על מה שנצרך.[כד]
f f f
הענין שלא היו אותיות ח' ט' בשמות השבטים
ובאותיות של כל השבטים לא היו שתי האותיות ח' ט', לפי שלא נמצא חטא בכולם.
אמר רבי חזקיה, אם כן אות ח' שהשם גורם, ניחא, אבל אות ט' שהיא תרמז על טוב, כמו שלמדנו, מי שרואה אות ט' בחלום טוב לו, לפי שבה התחילה התורה "כִּי טוֹב", שכתוב: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א, ד), והואיל שהיא אות טוב, מדוע לא נכתבה בשמות השבטים?
אמר לו לפי שסמוכות שתי אלה האותיות זו לזו.[כה]
הט' מאיר בכללות כל השבטים יחד
ועוד שהרי אות ט' גנוזה ונעלמת, והיא תופיע ההארות של כל המדרגות, שהרי אות זו היא המאור של כל האורות,[כו] ואין הארה נמצאת בלי אות זו, שכתוב: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א, ד), והיא המאור של האור ההוא הטמיר והנעלם,[כז] ועל זה כתוב: "לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים" (תהלים פד, יב), וזה הוא האור של כל השבטים, ולפיכך לא נחקקה אות ט' בהם.
כל השבטים יצאו מיסוד דאימא
ועוד, שהשתלשלות כל הי"ב שבטים היא מתוך אכסדרא זו הנסתרת, שהיא בהסוד של אות ט',[כח] ולפיכך אות זו נעלמת וגנוזה ואינה נראית בהם.
לכהן צדיק היו מאירות האותיות לטוב
ובוא וראה, שכל אותן האבנים נתקיימו בדרך מופת ונס, ולכן כאשר היו מאירות, אז הכהן גדול היו פניו מאירים, והאותיות היו מאירות ובולטות להיותן ניכרות לחוץ, וכאשר האירו פני הכהן, אז היו ניכרות אותיות הבולטות שהוא לטוב, ובזה היה ניכר הכהן, אם זכאי הוא או לא, ועל כן הכל היה במופת ונס.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רלא ע"א
פתיל תכלת גם היה על פי סוד
"וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת", מהו בפתיל תכלת, אלא להראות שזה התכלת נקשר בכל,[כט] ועל כן הכל הוא בסוד עליון.
המעיל הוא טפל לאפוד שבמלכות
"וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפֹד מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּלִיל תְּכֵלֶת", "כְּלִיל תְּכֵלֶת", שכן ראוי להיות, כמו שביארנו שתכלת הוא סוד אור כסא הכבוד, התכלת היא בהתקשרות עם אור הלבן, הכל ביחד,[ל] ועל כן התכלת לאפוד הוא.
הלבושים שלמטה כמו הלבושים של מיכאל כהן גדול העליון
אמר רבי שמעון, אלה הבגדים מלבושי הכהן, כולם בסוד עליון הם, להיות הבגדים שלמטה כדמיון שלמעלה.
המעיל היה לכסות את גופו של הכהן גדול פנים ואחור
ובוא וראה, זה מעיל האפוד המכסה עליו, כאשר נלבש בו, על זה כתוב: "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה" (תהלים קלט, ה).
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רלא ע"ב
הכהן בלבושיו היה דומה כצורה העליונה
שהרי אפוד וחשן אחור וקדם היו, וכאשר הכהן היה מתלבש בהם, היה דומה לצורה עליונה, והרי אמרו שאז היו פניו מאירים, והאותיות היו בולטות ועולות למעלה בהארתן, ואז הבין הדבר.[לא]
התיקון של החשן והאפוד שיהיו מחוברים יחד
ולפיכך תיקון החשן ותיקון האפוד ביחד היו נקשרים, ואף על פי שתיקון של זה אין הוא כתיקון של זה, והכל בסוד אחד, הקשר של זה בזה לחבר החשן בהאפוד עם ארבע טבעות הנקשרות בצד זה ובצד זה, הן סוד אותן המרכבות, הנקשרות בצד הזה שלמטה אל אותן שהן למעלה, והכל הוא בסוד האופנים והחיות.
כל מה שיש למטה הם כדמיון שלמעלה
כתוב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א), וביארו, שהרי הגוון של עולם התחתון, עשה כדמיון עולם העליון, וכל מעשיו שעשה הוא כדמיון שלמעלה, כמו כן המשכן כל מעשיו הם כמו המעשה וכמו הדמיון של העולם, וזה הסוד שכל מעשי המשכן כולם הם מעשים ותיקונים שלמעלה ושלמטה, בשביל להשרות השכינה בעולם במדורי עליונים ובמדורי תחתונים.
כמו כן הגן עדן שלמטה, הוא כדמיון עליון וכדמיון תחתון,[לב] כל התמונות וכל הצורות שבעולם כולם שם נמצאות, ועל כן מלאכת המשכן ומלאכת שמים וארץ כולן בסוד אחד הן.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכב ע"ב
כל עבודות המשכן וכן של בית המקדש נגמרו מאליהם
"וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד", אמר רבי חזקיה, בוא וראה בשעה שכל האומנים התחילו לעשות האומנות, אותה המלאכה ממש שהתחילו, היא נשתלמה מעצמה, הם התחילו, והיא השלימה המלאכה, היא בעצמה ממש, מניין, שכתוב: "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד".
וכן כשנבנה בית המקדש, כל המלאכה שנעשה, היא מעצמה נעשית, האומנים התחילו, והמלאכה הראתה להם איך לעשות, והיא נרשמה לפניהם, ונשתלמה היא מעצמה, והרי ביארו, שכתוב: "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ וגו'" (מלכים א' ו, ז), והבית כאשר בנוהו לא כתוב, אלא "בְּהִבָּנֹתוֹ", שהיא נשתלמה מעצמה, וכתוב: "אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה", בנוהו לא כתוב, אלא "נִבְנָה", הוא מעצמו נבנה, וכן בכל מלאכת הקודש, היא נשתלמת מעצמה.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רלה ע"א
הביאו את המשכן אל משה כמו שמביאים כלה אל החתן
"וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה", מפני מה אל משה, לפי שבשעה ההיא היה הזיווג של מדרגת משה להזדווג,[לג] ועל כן "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה", כמו שמביאים כלה אצל חתן, לפי שהרי בתחלה נצרך להכניס את הכלה אצל החתן, כמו שכתוב: "אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה" (דברים כב, טז), ואחר כך הוא יבוא אליה, ככתוב: "וַיָּבֹא אֵלֶיהָ" (בראשית כט, כג), וכתוב: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת" (במדבר יז, כג).
שכן עליו הענן היינו שהיתה המלכות מכינה עצמה אל היחוד
וכאן מה כתוב: "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וגו'", מה הטעם, לפי שאז היא היתה מתתקנת, כאשה זו שמתתקנת ומתקשטת אצל בעלה, ובאותה שעה שהיא מתקשטת, אין ראוי לבעלה ליכנס אליה, ועל כן, "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן", לפיכך, "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה".
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רלח ע"א
בכח הצדיקים מעלים את המלכות אל משה שהוא ז"א
"וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן", זה הוא סוד, שכל אותן הקושרים קשרים של היחוד, ומייחדים היחוד של סוד האמונה בכל יום,[לד] הם מעלים להכסא קודש, עד שמביאים לה אצל משה, וכיון שמחברים לה אצל משה, אז הם מרויחים ברכות ממקור החיים, כאשר מקשרים קשר היחוד של הכל כראוי.
הצדיקים מרויחים ברכות ממדרגת משה
וזהו הסוד שכתוב: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וגו' וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה", הרויחו ברכות מהמקום שמדרגת משה שורה בו,[לה] וזהו החכמים העושים את כל מלאכת הקדש, לפי שהם יודעים לסדר עבודת הקודש כראוי.
מסתכלים למעלה על התפילה אם זה כראוי, ואז מתברך
ועל כן כל מי שמתפלל התפלה, ומקשר היחוד, מסתכלים בו אם תפלה זו והקשר הם כראוי, וכאשר תפלה זו וקשר הזה הם כראוי, אז מתברך הוא לראשונה מהמקום שכל הברכות יוצאות, זהו שכתוב: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ וגו'", מיד "וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה".
האומנים הכינו הכל והביאו למשה אברים אברים
ולפיכך "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה", שהוא אדון הבית, לראות בתקון ביתו, ולו נצרך לראות תקוני ביתו והסודות שלו, שלא ניתנו לאחר להסתכל ולראות בביתו, באותן הסתרים ובאותן הסודות שלו, מלבד למשה בלבדו, ועל כן "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו", וכאשר הביאו לו למשה, הכל הביאו לו באברים ידועים כל אחד ואחד, לתקן אבר באבר, להכניס זה בזה.
הגמר נעשה רק על ידי משה שהוא בעל הבית (סוד ז"א)
וכאשר היו רוצים לתקן זה בזה, ולהכניס זה בזה, לא עלתה בידם, וכיון שהביאו לו למשה, מיד הכל עלה בידו, וכל אבר ואבר היה עולה ונכנס במקומו, זה שכתוב: "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן", וכתוב: "הוּקַם הַמִּשְׁכָּן", וזה נתבאר.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רלד ע"א
קיום המשכן באותם האותיות שנבראו בהם שמים וארץ
"וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וגו'", אמר רבי יהודה, הקמה שלו היה באותן האותיות שנבראו בהן שמים וארץ.
בצלאל היה יודע את כל אותם צירופים ובהם עשה עבודות המשכן
ולפיכך כל מלאכות המשכן, היה בצלאל עושה אותן בסוד צירופי האותיות שנבראו בהן שמים וארץ, ועל כן נקרא בצלאל, לפי שהיה יודע בצלאל צירופי האותיות שנבראו בהן שמים וארץ, ואם לא היה יודע בצלאל זה הסוד לא היה יכול לעשות אותן מלאכות המשכן, מה הטעם, אלא כמו שמשכן העליון לא נתהוה ולא נתתקנה כל עניניו, אלא בסוד ההוא של אותן האותיות, כמו כן המשכן שלמטה, לא נעשה ולא נתתקן אלא בסוד אותיות האלו.
בצלאל היה מצרף אותן האותיות, ובסוד כל צירוף וצירוף היה עושה האומנות, וכל מלאכה ומלאכה של המשכן, היה עושה בכל צירוף אומנות אחת, וכל מה שראוי לה, וכן בכל מעשה המשכן, וכל אותן האברים והתקונים של המשכן, הכל היה נעשה בצירוף האותיות של השם הקדוש.
הכונה שצריך לכוון להעלות על האותיות לא נמסר רק למשה
וכאשר בא להקימו, לא היה יכול להקימו, מה הטעם, לפי שהכונה העולה על אותן האותיות, לא נמסרה אלא למשה בלבדו, והוא היה יודע אותה המחשבה העולה על אותן האותיות, ועל כן הוקם המשכן על ידו, שכתוב: "וַיָּקֶם מֹשֶׁה", ויתן משה, וישם משה, ובצלאל לא ידע ולא היה יכול לעמוד עליו.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רלה ע"ב
רק למשה היה זכות להקים המשכן לפי שהוא בעלה
רבי יצחק אמר, בוא וראה, ביום שהוקם המשכן, שהקימו משה, כמו שפירשו במה שכתוב: "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן", שלא היה יכול לעמוד, עד שהקימו משה, משל למטרונה שאין רשות לאיש אחר לתומכה אלא בעלה, אף כך, כל אותן האומנים כולם באו להקים את המשכן, ולא יכול לעמוד על ידיהם, עד שבא משה והקימו, לפי שהוא אדון הבית.[לו]
על ידי הקמת המשכן למטה הוקם משכן אחר למעלה
וכיון שהקים משה את המשכן למטה, הוקם משכן אחר למעלה, כמו שביארו במה שכתוב: "הוּקַם", ולא פורש על ידי מי, כי לא הוקם אלא מסוד עולם העליון, שהוא נסתר ונעלם,[לז] על ידי סוד מדרגת משה, בשביל להתתקן עמו.
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רלו ע"א
ביום ההוא נתבטל כח הס"מ מלקטרג להמית אדם קודם זמנו
ביום ההוא שהוקם המשכן, נתבטלה מיתה מן העולם, נתבטלה אל תאמר, אלא שנסתלקה מן העולם, שלא תוכל לשלוט, לפי שלא יתבטל יצר הרע מן העולם, עד שיבוא מלך המשיח, והקדוש ברוך הוא ישמח במעשיו, אז: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיהו כה, ח).
בשעת הקמת המשכן נפרד הס"מ מנוקבתו
וכאשר הוקם המשכן על ידי משה, אז נפרד כח היצר הרע, ונכנע, ולא היה יכול לשלוט, בשעה ההיא נפרד סמא"ל התקיף רוגז של כח השמאל, מעל התוקף של הנחש הרע, ולא היה יכול לשלוט על העולם, ולא היה יכול להתחבר באיש ולפתות אותו.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רלח ע"ב
כשנתחזק צד הקדושה נחלש צד הטומאה
אמר רבי שמעון, בוא וראה, בשעה ההיא כאשר התחיל משה להקים המשכן, והתחיל לתקן התקון של האברים, להכניסם זה בזה, אז נחלשו כל האברים וכל התקונים של צד הטומאה המתועב, כשהתחיל להתחזק זה הצד של הקדושה, נחלש צד הטומאה המתועב, זה נתחזק וזה נחלש, והרי ביארנו, שכל זמן שהקדושה בתוקף, נחלשים כל האברים של צד הטומאה, זה מלא וזה חרוב, וזה הסוד של ירושלים וצור הרשעה, כשנתמלאה זו חרבה זו, ולכן כשנתחזק זה נחלש זה.
דוקא משה שהוא השמש היה צריך להאיר בהירח היינו המלכות
ולפיכך "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן", להתחזק מהסוד שלמעלה, ולא יתחזק מהסוד שלמטה, ועל כן משה שהיה מסוד פנימיות מראה המאיר,[לח] נצרך הוא להקים המשכן, שהמשכן יאיר ממנו ולא מאחר, הלבנה צריכה להאיר מן אור השמש ולא מאחר.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רלט ע"ב
המלכות שהיתה מושפלת הקים אותה משה
אמר רבי חייא, בוא וראה, בזמן שנבנה בית המקדש ונגמר, נכנע צד הטומאה ונסתלק מן העולם, וכאשר הוקם המשכן על ידי משה, אז הוקם למעלה ולמטה, זה שכתוב: "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן", מהו "וַיָּקֶם", אלא שהקים אותה להתעלות מעלה מעלה,[לט] ועל כן כתוב: "וַיָּקֶם מֹשֶׁה", מי שהיה שפל הקימו, כמי שהעמיד לזה שנפל.
במצרים הקימה ה' ובגאולת בבל קמה מעצמה
כדמיון זה לעתיד לבוא כתוב: "אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת" (עמוס ט, יא), כתוב: "נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל" (שם ה, ב), מהו "לֹא תוֹסִיף קוּם", אלא לא תוסיף לקום מעצמה, כמו שבזמן אחר היא קמה מעצמה, ולא הקימה הקדוש ברוך הוא, שהרי בגלות מצרים הקדוש ברוך הוא הקימה, ועשה כמה נסים בשביל להקימה, ובגלות בבל הקדוש ברוך הוא לא הקימה, לפי שלא עשה להם נסים, כי החטא היה גורם, אלא היא קמה מעצמה, ועלו בני הגולה כאילו לא היתה להם גאולה, ולא היתה אהבת הקדוש ברוך הוא עליהם, לפי שגרם חטא ההוא, שנשאו נשים נכריות, ועל כן הקדוש ברוך הוא לא הקימה אז לכנסת ישראל, ולא עשה לה נסים וגבורות בזמן ההוא כראוי.
לעתיד לבוא יקים אותה ה'
אבל לעתיד לבוא "לֹא תוֹסִיף קוּם" כתוב, ולא תוסיף לקום מעצמה,[מ] אלא הקדוש ברוך הוא יקים לה, שכתוב: "אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת", וכתוב: "וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם" (ירמיהו ל, ט), ולפיכך כתוב כאן, "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן".
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רמ ע"א
משה הקים משכן למטה ומשכן למעלה
"וַיָּקֶם מֹשֶׁה" בוא וראה, כאשר הקים משה המשכן, הוקם משכן אחר עמו, וכמו שהוקם המשכן שלמטה על ידי משה, כמו כן הוקם למעלה על ידי מדרגה ההיא של משה, מניין, שכתוב: "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן", "אֶת" דוקא, להראות ששני משכנות בסוד של משה הוקמו.
איך אפשר שהוקם המשכן שלמעלה קודם שהיה הכל על מכונו במשכן?
אמר רבי יוסי, וכי "וַיָּקֶם מֹשֶׁה", והרי אז עוד הכל היה טרם שנתתקן, והקמה אין שייך אלא כאשר נגמר הכל, והכניס כל אבר למקומו, מהו "וַיָּקֶם"?
גם במשכן העליון היתה ההקמה בזה אחר זה כמו למטה
אמר רבי יצחק, בג' אופנים הקים משה את המשכן, מה כתוב: "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו", באלו ג' אופנים הקים משה את המשכן,[מא] ובאלו ג' האופנים נתעלה המשכן ונכנע צד הטומאה, ועל כן כאשר הקים משה לצד הקדושה, נכנע צד הטומאה, לפיכך משה הקימו ולא אחר.
f f f
האדנים עשויים שהקרשים יעמדו עליהם
"וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן" במה הקימו, שכתוב: "וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו", נתן אותן האדנים מתחתיו להקימו עליהם, ושיסובבו בהם אותן הצירים של הפתחים, לפי שאותן האדנים שמתחתיו הם היסוד להסובב של הצירים.
בשעה שהכניס משה האדנים ברח הס"מ
"וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו", בוא וראה, בשעה ההיא נזדעזע סמא"ל ממקומו, וארבעים מרכבות שעמו, וברח ד' מאות פרסה, לתוך החפירות של מחילות העפר, ויתן משה אותן האדנים, והחזיק צד הקדושה, אז אותן האדנים של צד הטומאה נפלו ונחלשו.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רמ ע"ב
משה נתגבר על הס"מ ויתן את אדניו
ועל זה כתוב: "וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו", מהו "וַיִּתֵּן",[מב] אלא למדנו, שראה משה לפניו סמא"ל הרשע, שהיה הולך אצלו לקטרג לו, אז התגבר משה, והחזיק בו ועקדו לפניו, ואז הקים את המשכן, ונתן את אדניו, ככתוב: "וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו", ויתן בתקיפות, התגבר והתקינם בתוקפו, שלא היה יכול אדם אחר לשלוט עליו, וליתן את האדנים במקומם כמשה, שהרי בתוקף רב הקים משה את המשכן.
בחודש ניסן שמתגבר הס"מ בעולם נתגבר עליו משה
ביום ההוא שהוקם המשכן, כשהתחיל משה להקימו, באחד בניסן היה, ובאותו הזמן יש התגברות של צד הטומאה בעולם, שהרי בימי ניסן כשתראה ראש השור באבוס תברח לעליה כך למדנו, ובניסן התחיל משה, וראה לסמא"ל שהולך סביביו לערבב לו, ונתגבר עליו משה, ואז "וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו", הוא התחיל ונתן למטה, והתחיל מי שהתחיל ויתן למעלה, זה לעומת זה, וביום שהוקם משכן הזה למטה, הוקם משכן אחר קדוש למעלה, ומשכן העליון הנסתר והנעלם הופיע אורות לכל צד, והאירו העולמות.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רמב ע"ב
כל כוחות הטומאה נכנסו בנוקבא דתהומא רבא
רבי שמעון אמר, "וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו", אז התחיל להתגבר זה הרוח של הקדושה, וכאשר נתנו אלו האדנים, נשתקעו כולם של צד הטומאה, ונכנסו בנקב של תהום רבה, לפי שנתעלה זה הצד של הקדושה העליונה, והוא החלק העומד להתעלות, ואז זה צד הטומאה נשתקע, ונכנס בנקב התהום ההוא, ולולא שישראל חטאו לא היה יכול לשלוט בעולם יותר.
על ידי חטא ישראל חזר עליהם
כי אחר כך גם כן חטאו, והמשיכו אותו עליהם כבתחלה, ומן היום ההוא לא היה עצה אלא ליתן איזה חלק בכל לצד הטומאה ההוא, והיינו בסוד הקרבנות ונסכים ועולות.
הכנעת הסטרא אחרא
ובוא וראה, כי לכך עולה נשרפת כלה באש, להכניע לצד הטומאה, ולהתעלות של צד הקדושה, ולפיכך כאשר הקים משה למקום הקדוש הזה, נשתקע מקום האחר.
בוא וראה, "וַיָּקֶם מֹשֶׁה", לזה צד הקדושה, ונשתקע צד הטומאה המתועב, "וַיִּתֵּן", לזה צד הקדושה, ונחלש זה צד הטומאה המתועב, "וַיָּשֶׂם", לזה צד הקדושה, ונכנע זה צד הטומאה המתועב.
אחר כך חוזר ואומר: "וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו", ואחר כך, "וַיָּקֶם", מה הטעם, כדי שתהיה ההתחלה והסוף בקימה, התחיל בקימה וגומר בקימה, לפי שבכל נצרך קימה בההתחלה ובהגמר, בהשורש וההתחלה של צד הטומאה נעשה חלישות, וזו היא קימה לצד הקדושה, כדי להתקיים ולהתעלות למעלה, להעשות התקשרות אחת כראוי, לפי שכל זמן שהקדושה שולט ועולה, הטומאה נשפלת ונכנעת למטה.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת נח דף סז ע"א
המלכות נתמלאה מכל הצדדין
"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן", אמר ר' יהודה, למה מָלֵא ולא מִלֵּא בחיר"ק, אלא מלא ודאי, שנתמלאה מהכל, שנתמלאה בהארה מן השמש,[מג] הלבנה נשתלמה בכל הצדדים, ונתמלאה מכל טוב שלמעלה, כאוצר מזון הזה שנתמלאה מכל טוב שבעולם.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רסט ע"א
לולא החוטאים לא היה נמצאת רוח הטומאה עוד בעולם
רבי שמעון אמר, "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד", כאשר כסה הענן את המשכן, שרתה השכינה בארץ, ונתבטל רוח הטומאה שהוא קץ כל בשר מן העולם, ונסתלק, ונכנס בנקב של תהום רבה, ורוח הקודש היה שורה על העולם, שכתוב: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד", וכתוב: "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן", לפי שרוח הקודש היה שורה על העולם, ורוח הטומאה נסתלק, מלבד שהמשיכו לו אותן הרשעים כמקדם על העולם, שאם הם לא היו ממשיכים אותו על העולם, לא היה נמצא יותר.
לעתיד לבוא יעביר ה' את רוח הטומאה מן העולם
ולעתיד לבוא עתיד הקדוש ברוך הוא להעבירו מן העולם, שכתוב: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר" (ישעיהו כה, ח), וכתוב: "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" (זכריה יג, ב).
"בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן", "יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם" אמן ואמן.
חזק חזק ונתחזק
[א] ספירת החכמה נקראת ראשית, וכן תרגום של בראשית בחכמתא:
[ב] רמז על מעשה העגל שאמרו "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שמות לב, ד):
[ג] השם י"ה מרמז על הספירות חכמה ובינה, שורש עולמות הנסתרים, הנקראים אצילות ובריאה:
[ד] שם נזכר "ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם" הרומז על חכמה, והשם אהיה הוא בבינה:
[ה] הו"א רמז על עולם הבינה שהוא נסתר, את"ה רמז על עולם התפארת שהוא נגלה, ועבודת הלוים היא בעולם הבינה:
[ו] כי כל מספר ומספר מן החשבון היה מורה על כח אחר שבקדושה החופף על עבודת המשכן:
[ז] כי השם א"ל רמז על חסד בחינת הימין ככתוב: "חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם" (תהלים נב, ג):
[ח] פירוש שהמשכן יהיה קיים בין חסד וגבורה כי שתי אלה ההשפעות נצרכות להמשכן, והיינו ימינא ושמאלא ובינייהו כלה:
[ט] שורש משה הוא בתפארת שבתפארת, ובצלאל שרשו בחסד שביסוד:
[י] זהב רומז על גבורה ודין, ועל ידי זה שנתנו ישראל זהב למשכן נתתקנה ונמתקה למעלה מדת הדין, וזהו העשוי:
[יא] בכל ספירה יש גם מדת הגבורה, כיון שכל אחת נכללת מכל עשר המדרגות:
[יב] צריך לומר לפי זה, שתכף אחר מתן תורה קודם שעלה משה להר על ט' ימים שנאמר לישראל פרשת "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" בקצור בדרך כלל שיביאו במשך המ' יום תרומה למלאכת המשכן "זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וגו'", וכן עשו, ואחר המ' יום פרטיות מלאכת המשכן נאמר להם, וגם באה הצווי שיקחו תרומה רק מישראל בלבד, ולא מן הערב רב כנזכר בפרשת ויקהל:
[יג] פירוש, יען כי זהב מורה על גבורה ודין, ומזה בא השתלשלות הדין עד למטה מטה, הנותן כח להסט"א לכל מיני עונשין וצרות, וזה נקרא פסולת הזהב, אבל למעלה מעלה שורש הדין בעולם הבינה דמינה דינין מתערין, שם יש גם הכח להמתקת הדינים, לכך נאמר בזהב תנופה, שנצרך להעלות הדין להמתיקו בשורשו, מה שאין כן כסף המורה על חסד:
[יד] פירוש שמספר זה החשבון מורה על המתקת הדינים:
[טו] בצלאל שרשו בחסד שביסוד:
[טז] כי משה שרשו בתפארת ובצלאל ביסוד, שניהם בחינת עלמא דדכורא, והמשכן היינו מלכות עלמא דנוקבא, והיינו קשורא דיחודא בהמשכן:
[יז] "מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף" רמז על עשר ספירות של מדרגת החסד:
[יח] אות וא"ו רמז על תפארת מדת הרחמים המורכבת מחסד וגבורה שהם נקראים כסף וזהב:
[יט] זו ספירת מלכות:
[כ] שם שלם היינו תפארת ומלכות, הוי"ה תפארת ארגמן, ואלהי"ם מלכות תכלת:
[כא] וקדושה זו שורה עליהם רק בזמן שהכהן גדול מלובש בהם:
[כב] כהן לוי ישראל היינו, חסד גבורה ותפארת:
[כג] היינו בהספירות של עלמא דדכורא:
[כד] פירוש, שהאותיות המאירות הן היו תשובה על השאלה שנשאלין באורים ותומים:
[כה] ה' ט' הסמוכות זו לזו בסדר האל"ף בי"ת היינו משמעות חטא:
[כו] פירוש, שאות ט' רמז על ספירת יסוד, שכל הארות מכל הספירות נשפעות על ידו לספירת מלכות:
[כז] היינו, אור ספירת החכמה הנקראת אבא שורש עולם האצילות:
[כח] אות ט' כיון שיש לה' ג' צדדים שלמות וצד הרביעי מעט סתום ומעט פתוח כמו דלת קטנה שנפתחה פנימה לכן נקראת אכסדרא שכך היא צורתה, וזה רמז על עולם הבינה שהוא נסתר:
[כט] פירוש שמדת המלכות מקבלת השפעה מכל הספירות:
[ל] אור הלבן היינו הארת השפע של עלמא דדכורא:
[לא] שהבין התשובה על השאלה שנשאל:
[לב] שיש גן עדן עליון וגן עדן תחתון: