ספר
הרשב"י הציל אותי
דין תורה בבית דין של מעלה
חלק י"ד
חלק יד
מכתב עידוד וחיזוק מכתב שהתקבל בחודש האחרון (טבת תשע"ה) לאחר שפרסמנו מדברים אלו:
בס"ד
אפתח את מכתבי זה באזהרה חמורה! שכן, את דבריי הבאים, אני כותבת מלב שותת דם, לאחר ימים כמו גם לילות, נטולי שינה וסערת נפש שאין כדוגמתה.
בראשית אומר שאני אוהבת את הקב"ה אהבת נפש לא רגילה, על כך יעיד בעלי ומכריי הקרובים ביותר. ואעפ"י כן, אפילו בעבורי הסיפור הזה, אותו אגולל בהמשך, הינו כבד בכמה וכמה מידות ואף הביאני לחלישות הדעת גדולה ביותר. ימים ולילות ארוכים עברו עלי עד אשר הצלחתי להתאושש, ולו במעט, מההלם שאחז בי עת גיליתי את אחד הדברים הנוראיים ביותר, שיכולה לגלות בעלת תשובה כדוגמתי, ובכלל, כל אדם הירא את השם באמת ובתמים.
אציין ששבועיים לפני תחילת המעשה, התחלתי לגרוס בזוהר הקדוש.
תגובת זעם על ערעור מוסכמות
קיבלתי מכתב עם מספר שורות מחץ אשר עתידות לשנות את חיי. בקיצור נמרץ אספר שבמכתב היה כתוב שהבשרים, הן של עופות ובעיקר של בהמות, הבאים אל פי, כמו גם אל מילוני פיות יהודים, הינם טריפות ונבלות ממש. אעפ"י שהכל בהכשרים המהודרים ביותר!
הבטתי במכתב זה בתדהמה וזעמתי לעצמי, 'מי הוא אותו החצוף ההופך אותי, כמו גם מילוני יהודים אחרים, תלמידי חכמים, ראשי קהילות ופשוטי העם לאוכלי נבלות וטריפות, על בסיס יומיומי?'
יתרה מכך, באותו מכתב היה כתוב שכל אוכלי הבהמות בדורנו עוברים על איסור כרת מדאורייתא. איסור "חלב" צויין שם. "כרת" הוא גם הדין על מי שבא על נידה ר"ל! אתם מבינים?!
לא בזבזתי זמן, ומיד כתבתי לאדם החתום על הדברים, כי אני מוחא בכל תוקף, ולא ייתכן שהוא יוציא לעז ודיבה שכזו על כלל האומה. הרי לא ייתכן, שיכול בכלל להיות דבר שכזה, מבלי שתקום צעקה גדולה! ומה גם, הוספתי לכתוב, "דבריך הינם בגדר 'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה', כמו כן, גורמים הדברים לחלישות הדעת ענקית ושזה פשוט לא יכול להיות אמיתי"!
הנפש מסרבת להאמין להוכחות
כעבור זמן קצר קיבלתי מכתב חוזר. במייל הפנה אותי הכותב לכ"ק האדמו"ר מהאלמין שליט"א, שבדיעבד הסתבר לי שהוציא מאות ספרים בנושא, אך לא לפני ששלח לי חומר בנושא. לטענתו, עם הוכחות חותכות.
בתחילה סירבתי לפתוח שוב את מכתבו ולקרוא את הדברים, שכן הייתי מדי כעוסה והמומה מ"השקר הגס". לקח לי יומיים נוספים של חיבוטי נפש קשים מנשוא, עד שהעזתי לפתוח ולקרוא את הכתוב. עלי לציין שאנוכי אדם של אמת. אין ימינה ואין שמאלה, יש רק אמת אחת, והיא זו שהביאתני לפתוח בכל אופן את אותו מכתב.
שמעתי את הרה"ג לנדא שליט"א, במשך כמחצית השעה, על מחדלים נוראיים בענייני הכשרות, ואף הוסיף ואמר שכיום כמעט ולא ניתן למצוא בהמה כשרה, בשום מקום בעולם!! אתם שומעים?! והוא הוסיף ואמר, שגם לא איכפת לו לשלם את המחיר על דבריו.
חומר כתוב בלי סוף שאסף ואיגד האדמו"ר…. אני בוחנת את הדברים, ומרגע לרגע, סערת הנפש שלי הולכת וגדלה, הולכת ומתעצמת.
"לא יכול להיות שעובדים על כולנו! אני פשוט מסרבת להאמין לכך! הרי… הרי זה אומר שהפוליטיקה והכסף הם בעצם אלה שמביאים את האוכל אל פי, אל פיות כולם".
הרגשות שמימיים בלתי מובנות שיש אמת בדברים אלו
יחד עם כל המידע הזה, אני נמצאת בהכחשה טוטאלית. ואף יוצרת מחאה פרטית. אני מכניסה בשר אל החמין ומשהו בתוכי זועק "עכשיו כשאת יודעת שזה אסור, את תתני על זה את הדין!"…
"די, די, די" אני משתיקה את אותו הקול. בשבת קודש, משום מה, הבשר, אותו אני כה אוהבת מאז שאני זוכרת את עצמי, מרגיש טפל וחסר טעם. אני, חובבת הבשרים הנלהבת, לוקחת את חתיכת הכבש שבצלחת וזורקת אותה לפח. למחרת, נמשכת מחאתי כאשר אני מכניסה עוף לתנור. אני מתיישבת לאכול. תוך כדי האכילה, לאחר מספר דקות, אני חשה בכאב בטן שהולך וגדל. בראשי אני שומעת קול שזועק: "את לא יכולה לאכול את זה". אני מסיימת לאכול, ובמשך שש שעות תמימות אני חווה התכווצויות ועוויתות נוראיות בקיבה. ופעילות המעיים שלי הולכת וגוברת. כעבור שש שעות עובר הכאב, כאילו לא היה. לא התייחסתי לכך יתר על המידה, עד אשר הדבר חזר על עצמו פעם אחר פעם. הקול בראש זועק "אל תאכלי את זה!" ואני משיבה לו "אבל זה לא יכול להיות! אני פשוט לא מאמינה לדבר הזה!". לאחר מספר פעמים הבנתי שמשמיים מאותתים לי שכעת, משאני יודעת את האמת, מנסים לגרום לי להפסיק.
ממחשבה למעשה
לאחר בירורים החלטנו, אני ובעלי, שאין מנוס ושראשית כל, עלינו להפסיק לאכול בשר בהמה! גזירה לא פשוטה בעליל. שהרי אינני אוכלת בצקים, עוגיות או ממתקים, כי אם בשר וירקות! ואז ביקשנו מהאדמו"ר מהאלמין שליט"א שיפנה אותנו לשוחט שלו. הרב אמר שמכיוון שהשוחט שלו עושה שחיטות קטנות, הוא איננו יודע האם יוכל לשלוח גם לנו. אמרתי לרב, שאין לנו שמחה בשבת קודש אלא בבשר וביין. ואם לא בשר בהמה, לפחות בשר עוף… הרב נתן לי מספר והוסיף "תאמרי לרב רוט שאני שלחתי אתכם" ובע"ה תקוו לטוב.
מיד יצרנו קשר עם הרב רוט, אשר אחראי על השחיטה לאדמו"ר שליט"א, והוא אכן הסכים לשלוח גם לנו עופות והודו, לאחר שהסברתי שאין לי שום אופציה אחרת. על העופות והעוף, שילמתי פי 4 לערך מהמחיר אותו אני רגילה לשלם בסופר. אומנם אמרנו "לשם יחוד", והרי אנו באים לקיים מצוות עשה מדאורייתא של "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך!!!". לא שווה כל הון שבעולם, אם ח"ו נעבור על איסור אחד מדאורייתא, קל וחומר, על איסורים כה נוראיים וחמורים!
חומרות מופרזות או איסורים חמורים
לאחר שיצרנו שוב קשר עם האדמו"ר, הוא הסביר לנו, בעדינות רבה, שבשלב הבא עלינו להכשיר את הכלים הניתנים להכשרה. לגבי כלי החרסינה, ככל הנראה דינם נחרץ ואין להם תקנה, כי אם להשליכם. אציין שלא מכבר קנינו שני סטים מדהימים ויוקרתיים לכבוד שבת קודש. כל סט בשווי 400 ₪. סה"כ 800 שקלים חדשים. וזאת בנוסף לכל הצלחות של יום חול, כולם מחרסינה… שלא לדבר על כך שאת הבשרים שבמקררנו, עלינו לזרוק, בכדי שלא נכשיל חלילה שום יהודי אחר בנבלות וטריפות.
על אף כל הנתונים הברורים והחדים כתער, אני מחליטה בכל אופן לעשות בירורים משל עצמי. אציין בזאת שאינני פתי המאמין לכל דבר, אלא בעלת תואר שני, ובעלת עסק עצמאי מצליח.
אני יוצרת קשר עם רב חשוב, העומד בראש כוללים, הידוע ללא עוררין כתלמיד חכם עצום וגדול. אני שואלת את הרב מספר שאלות נוקבות . בתחילה הרב אומר שלמיטב ידיעתו אין בעיה באופן כללי, ואומנם, שהוא איננו מונח לחלוטין בפרטים, אך מזהיר מלהתקרב לבית מטבחיים מסויים, בו רבים וטובים קונים, במחירים מצויינים. הוא אומר שהוא מתריע כבר למעלה משנה שאין לדרוך במקום זה. עוד הוא מוסיף שידוע שישנה בעיה קשה בשחיטה בארץ פלונית, ולכן אסור להתקרב לשחיטה שיוצאת מארץ זו. הרב מוסיף שכידוע, ישנה פוליטיקה רבה בכל נושא הכשרויות, אך שכדאי שאשוחח עם המשגיח החשוב פלוני אלמוני, שאחראי על כלל השוחטים בארץ ובעולם של בד"ץ מהודר ביותר, בכדי שהוא יעשה לי את ההשלמות, בעניינים עליהם הרב לא ידע להשיב. ניתקתי את השיחה, לא לפני שאמרתי לרב שאתקשר אליו בכדי לומר לו מה שראש המשגיחים אמר.
אם אהיה כנה עם עצמי, כמו גם עם מי שקורא את דבריי אלו, אומר שבתוכי ציפיתי, קיוויתי, ייחלתי, שאסיים את הבירור עם אמירה ברורה שבכלל אין לי מה לדאוג ושהכל בסדר גמור. אולי אף שהאדמו"ר נוהג חומרות, שלי, האדם הפשוט, לא מחוייבות המציאות.
תדהמה ותיסכול
מה רבה הייתה תדהמתי, כאשר תוך כדי שיחתי עם ראש המשגיחים, המטייל בכל העולם מטעם אותו ההכשר המהודר, הוא משיב לשאלתי, בעניין אותו בית המטבחיים, ממנו הזהיר הרה"ג עימו שוחחתי דקות ספורות קודם לכן, כי אין כל חשש בבית המטבחיים הזה, ושאפשר לקנות שם "בשקט". כמובן שלא סיפרתי לו לפני כן מה הרב אמר לי.
לשאלתי בעניין ההברחות של בני המיעוטים, אמר המשגיח שאכן ישנם זיופים רבים שלא ניתן לעשות בעניין דבר, מעבר למה שעושה המדינה.
"אז אתה אומר לי שיש מצב ממשי שאנו קונים בשר עם חותמת הבד"ץ שבעצם הגיע מעזה?!"
"תראי, הברחות וזיופים יש בכל תחום. גם פה. זה לא תלוי בנו…". התחלחלתי למשמע הדברים.
בהמשך דבריו החל לספר לי עד כמה הבהמות הנשחטות באותה ארץ פלונית, עליה הזהירני הרב הנ"ל מלהתקרב לכל השחיטות היוצאות ממנה, סטריליות ונבדקות בהקפדה ו"בחומרא דחומרא". נותרתי המומה! ואז נפלט מפי "אבל הרב אמר שאסור להתקרב לשם!". המשגיח נאלם דום ושאל: "זה מה שהרב פלוני אמר?!"
"כן!" השבתי.
"מתי הוא אמר דבר שכזה?!" המשיך לשאול המשגיח ההמום.
"לפני שהתקשרתי אליכם, סיימתי את שיחתי עימו".
"באמת?! טוב תשמעי, אשוחח עם הרב ונראה מדוע הוא אמר לכם כאלה דברים"
שאלתי עוד מספר שאלות שבסופן, הדברים שנאמרו הם כדלקמן: אכן ישנן מחלוקות בעניינים מסויימים שבדיני הכשרות. ופוליטיקה רבה מנהלת את התחום המגלגל מיליוני דולרים ויותר כל שנה. ושעקב "חוסר ידיעה מספקת" בדינים מסויימים, נוהגים השוחטים בחומרות יתרות על מנת שלא תצא תקלה…
"חוסר ידיעה מספקת?" אני שואלת בתדהמה.
"כן, ולכן אנו נוהגים חומרות רבות והקפדות גדולות, בכדי שהכל יצא בהידור רב"
"אם יש חוסר ידיעה מספקת, הכיצד ייתכן לעשות שחיטה בהידור רב?!" אני חושבת לעצמי, ללא אומר דבר. ניתקתי את השיחה נדהמת, ובסערת נפש גדולה יותר ממה שהייתי עוד קודם לכן.
האמת מתבהרת
צפו ועלו שאלות רבות וגדולות יותר משהיו לפני כן. לאחר דקות ארוכות, בהן ניסיתי לשוב ולהתאושש מהשיחה ההזויה, ניסיתי להתקשר לרב פלוני אשר הפנה אותי אל המשגיח. הוא היה בממתינה….
התקשרתי לבעלי וגוללתי בפניו את תוכנן של שתי השיחות. אף הוא היה המום לחלוטין. בערב ישבנו על הספה, המומים ונטולי מילים. פשוט בהינו בחלל החדר, כשרק המילים "הזוי", "לא אמיתי" ו"זה לא יכול להיות", מסתננות מפעם לפעם מתוך נפשנו הסוערת.
השיחות הללו, בתוספת החומרים הרבים שהמשיכו להגיע אל תיבת הדואר שלי, הבהירה שלי שהכל אמת לאמיתה. ושמחדל לא נורמאלי בסדר גודלו מתחולל בתוך מטבחינו. אנו אוכלים ומאכילים את בני ביתנו לאורך שנים ארוכות בכל מרעין בישין. לא פלא שהאדמו"ר מהאלמין שליט"א התבטא לא אחת שבשל עוון נורא ואיום זה, מתחוללות מגיפות נוראיות ר"ל, ואסונות נוראיים בכל פינה ומכל עבר. אנו פשוט מרעילים את גופנו ונשמתנו.
ד
(בקיצור: הדברים שהרב אומר הם דברים שכשהגיעו לידיעתנו היה לנו מאד מאד לא פשוט לקבל אותם – ובהחלט דברים שהם ממש מזעזעים את אמות הסיפים וממש לא פשוט אבל כשהאמת מגיעה אל מול העיניים, קשה לברוח ממנה.
יש פה הרבה מחדלים
עכשיו – כשהדברים הגיעו לידינו ואנחנו ככה בחנו אותם, אז בתחילה אנחנו קראנו מעט מן הדברים שהאדמו"ר מביא ואמרנו טוב, יכול להיות שהאדמו"ר באמת מדבר על חומרות – חומרות – כי בכל זאת אנחנו אנשים פשוטים, בעלי תשובה, משתדלים לעבוד את ה' בתמימות, אבל לצערנו הרב או לשמחתנו הרבה, אני לא יודעת אפילו איך להגדיר את זה, כשאני ואישי שיחיה, כשאנחנו התחלנו לחפור בנושא הזה שבעל כורחנו -כי באמת נדמה היה לנו כאילו כפו עלינו הר כגיגית אף אחד לא רוצה להתעורר למציאות שבה אנחנו מגלים שעובדים על כולנו, שמוכרים אותנו עבור בצע כסף וזה דברים שהם לא נתפסים, בטח ובטח לא כשמדובר על ציבור שאמור להיות אמון על המאכלות הכשרות, להכניס לפה, ופתאום אנחנו מגלים שיש פה הרבה מחדלים מאד מאד גדולים.
סתירות בין הרב והמשגיח
זה שבתחילה באמת היה לנו מאד קשה לקבל את הדברים, ודי ניסינו לברוח מהם, אמנם התחלנו לחקור את הענין והתחלנו לדבר עם משגיחים, עם רבנים שמתעסקים מעט- או מי פחות או מי יותר בעניני הכשרות, וככל שיותר בדקנו, הבנו שלא רק שהאדמו"ר – לא נוהג פה בחומרות שזה פשוט מזעזע, אבל הלכתחילה לא מתקיים בשום צורה ואופן בעניני הכשרות.
זאת אומרת, אם דיברנו עם רב מאד מאד גדול שהפנה אותנו למשגיח שהוא משגיח על כשרות מאד מאד נחשבת, ואותו משגיח אמר בדיוק הפוך ממה שהרב שהפנה אותנו אליו אמר — זאת אומרת, אם הרב שהפנה אותנו אמר "אל תתקרבו לבית מטבחי? של פלוני אלמוני, למקום הזה והזה, אז אל תדרכו, הרי כף רגלכם לא תדרך שם, כי אנחנו- מתריעים ומודיעים שיש שמה סכנות ובעיות גדולות, ואותו משגיח שאותו הרב שלח אותנו אליו אומר לנו הכל בסדר, אין שמה מה לחשוש.
אמרנו אבל איך יכול להיות ? לא אמרנו כמובן שהרב אמר לנו שיש שמה בעיות גדולות. אח"כ שאלנו מה לגבי ארץ פלונית, הרב אמר אנחנו כמובן של ארץ פלונית אסור להתקרב לשחיטה מהארץ הזאת, ואותו משגיח אמר בלי ידיעה כמובן שהרב אמר לנו כמה רגעים קודם לכן שאסור להתקרב לכל השחיטה היוצאת משם, אותו משגיח אמר אין מה לחשוש. הכל שמה בסדר והפרות שמה זה פרות מרעה והכל מהודר והכל ואז ככה נפלטה זעקה, באמת זעקה. אמרתי :" אבל הרב אמר שאסור להתקרב לשם", אז המשגיח אמר" הרב אמר דבר כזה,? אמרתי, "כן. הרב אמר שאסור להתקרב". הוא אמר "מענין למה הרב אמר את זה". ואז כמובן אחר כך כשהתקשרתי חזרה לרב היתה שיחה ממתינה.
לגבי ההברחות אין לנו מה לעשות
עכשיו אני יכולה להגיד שהדברים שהאדמ"ור אומר הם דברים לא פשוטים. לא פשוט להכיל אותם, אבל כידוע אמת היא לא דבר קל, אמת, כשהיא מותחת מול הפנים אי אפשר לברוח ממנה, מה שנקרא "הציץ ונפגע" כשהאמת מגיעה מול העינים.
גם כאשר שמענו את הדברים, ובכל אופן – המשכנו לאכול עוד קצת – כי באמת היה קשה לנו לקבל את הדברים. קיבלנו כאבי בטן.
אבל מעבר לזה מי שבאמת יחקור אחר האמת… אבל ככל שחקרנו יותר ויותר את העניין ככה גילנו עד כמה העסק הזה – סבוך, מסובך, כל כך הרבה פוליטיקה. אפילו המשגיח הגדול שאיתו דיברתי (של הבדצי"ם) שאלתי אותו מה אותם עושים לגבי העניין של הברחות," לגבי ההברחות אין לנו מה לעשות. זה ידוע שיש הברחות, וזיופים יש בכל מקום ופינה, ובזה אין לנו שליטה. אז אמרתי יודעים לכתחילה שמגיעים בשר שעשויים להגיע עלם חותמות של הבד"ץ למקררים זה בכלל מגיע מג'נין או מעזה או אני לא יודעת מאיפה,. זה פשוט מזעזע, מחשבה מזעזעת.
(נחזור לנקודת ההתחלה שבועיים קודם לכן – התחלנו לגרוס זוהר. וכמובן בלי ידיעה יותר מדי.)
חזיון נורא
עוד באותו הלילה, ראיתי חיזיון מדהים ומוחשי מאין כמותו. כל מי שאי פעם חווה חיזיון שכזה, יודע שאי אפשר להטיל ספק באמיתות הדברים, שכן הם מוחשיים יותר מכל הדמיונות של עלמא דשיקרא (עולם השקר). . אני רואה את האדמו"ר שליט"א, הוא הרב הצדיק שלום יהודה גרוס שליט"א, עומד בבית דין של מעלה ואני רואה אותו נלחם על עם ישראל, פשוט נלחם על כל יהודי, וכל הזמן שואלים את האדמ"ר שאלות והאדמו"ר משיב ועונה ומנסה להסביר "ואיך אני מוציא את יהודי פלוני, ואיך אני מוציא את יהודי אלמוני" וככה במאמץ מאד גדול ומוסר דין וחשבון על כל יהודי ויהודי, שהצליח או לא הצליח כ"ק האדמו"ר לעורר ולהוציא מציפורני הס"א (היצר הרע). אני רואה את האדמו"ר מושך אותי ואת בני ביתי חזק, תוך מאמץ בלתי ישוער ממש מוץ מן התבן , עד אשר אני רואה אותו, כמו שולף אותי כלפי מעלה. לידה!!!
בשלב מסויים אני מרגישה זעזוע אני רואה עצמי נולדת אל עולם האמת. נשמות רבות מהעליונים מגיעות וכמו מנקות אותי מהדם והלכלוך ממש לידה . שם למעלה שמחים מאוד על הצלחתו של האדמו"ר להוציאני. אני פורצת בבכי (גם בחזיון וגם במציאות).
דברי חיזוק מפי הרשב"י
תיכף ומיד אומרים לו שעליו להמשיך במסירות נפשו להוציא עוד ועוד נשמות אבודות. אני מביטה סביבי. מנסה להבין מה קורה פה. אני רואה את האדמו"ר מוסר דין וחשבון בפני בית דין של מעלה, ואני נבהלת כי אני לא מבינה מה קורה פה, לאחר מכן, אני רואה דמות מתקרבת אלי. דמות יוצאת מהיכל הבדולח, הדמות הזו מלאת אור, מלאה אור ונראית כמלאך השם צבאות. אני רואה שזה הרשב"י הקדוש. פשוט אנו רואים לא כמו בתמונה ממש רואים את הפנים זקן ממש לבן לבן הוא מתקרב עד אלי ואומר לי: "אני יודע שאת מותשת, אני יודע שקשה לך, אני יודע שאת מרגישה שכבר נגמר לך הכח להילחם, אני רואה שקשה לך ללכת נגד הזרם, לא להקשיב לכל הרוחות הזרות, אבל הגענו לקצה, אך דעי שמרגע שהתחלת לקרוא בזוהר הקדוש, ובעיקר מרגע שהתחלת להפיצו, את מוגנת, אני מגן עלייך והזוהר הקדוש מגן עלייך, רק תחזיקי חזק, את ובני ביתך, תחזיקו חזק באדמו"ר הצדיק (האדמו"ר מהאלמין) ואל תתבלבלו, שכן, הבירור האחרון כבר נמצא בעיצומו, אתם עומדים להיגאל".
האדמו"ר מהאלמין יהיה עבורך שליח טוב
אבל אני אומרת לרשב"י "אבל אנחנו לא יכולים כבר, נגמר לנו הכח" אז הוא אומר "תחזיקו באדמו"ר מהאלמין, הוא אדם קדוש עליון, תחזיקו בו חזק, כי הגיע הזמן." ואז אני אומרת: " אבל מה אני אעשה אני כבר לא יודעת מה לעשות, אבל קשה לנו אנחנו לא יכולים יותר". אז הוא אומר:" אל תדאגי אני איתך מהיום והלאה, מהרגע שהתחלת לעסוק בזוהר הקדוש, וגם להפיץ זוהר את מוגנת ושמורה מכל הבאות. דעי לך שהולכת להתחיל מלחמה לא פשוטה, אבל מהמלחמה הזאת אתם תגאלו. ואני אתן לך את האות שהדברים שלי הם דברי אמת – שמהיום והלאה כל מה שאת תקראי בזוהר הקדוש (אני לא זוכרת אם הוא אמר רוב או כל ) , אני אתן לך את התבונות להבין מה שאת קוראת." אמרתי "מה אני אבין זוהר?" אז הרשב"י אמר "אני איתך, רק להחזיק חזק כי הגיע הזמן " אני מביטה ברשב"י שפניו כפני מלאך עליון, ומבקשת להתנחם.
"וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב".
לפתע אני רואה מולי פנים לבנות אחרות. לבנה בצורה לא רגילה, אליהו הנביא! הוא מביט בי ומצביע אל עבר בית המקדש ומבקש שאביט. אני מסתכלת אל כיוון אצבעו של אליהו הנביא ורואה חומות, ואור ענק ומדהים הזורח אי שם על החומות. ואני מסתכלת ואז אני שומעת את אליהו הנביא אומר "הגיע זמן גאולתכם. ענווים ענווים, הגיע זמן גאולתכם. כולם להחזיק חזק. וכל מה שהאדמו"ר אומר קודש קודשים .הכל מילה במילה. ולא להרפות ולא להתבלבל". אני מבקשת מהרשב"י שלא יעזוב אותי "אבל כבר די, אין לי כח אני רוצה להשאר פה", ומבקשת מהצדיקים שלמעלה שירחמו עלינו כבר ויזרזו את המשיח. ואני רואה את האדמו"ר כל הזמן הזה, כאילו רץ ונלחם והולך וחוזר, ומנסה להוציא עוד יהודי ונותן את הדין ועומד בפני בית דין של מעלה. ואני רואה כלך כך הרבה מראות שאני המומה. ואני אומרת "מה, זהו, באמת הגיע הזמן?" ורק קול מהדהד עוד נשמע ברקע "זהו, הגיע הזמן ורק להחזיק חזק. תחזיקו חזק ואל תעזבו! הבירור לא הולך להיות פשוט אך הזוהר הקדוש מגן על הלומדים אותו ומטהר את ליבם"… ואז קול נורא ואיום נשמע: "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב'".
בחיזיון זה ראיתי על האדמו"ר ובכלל, עוד דברים גדולים ומופלאים שאסור לי לספרם!
עד כאן.
ואחרי החזיון הזה, אני רוצה להגיד, שמהרגע הזה בעצם אני יכולה להסביר לאנשים זוהר, אני פשוט מבינה כמעט כל מה שאני קרואת בזוהר". בשבת הסברתי לבעלי זוהר. ואני יכולה להגיד שהגענו לקצה.
בבוקר של יום המחרת אני מקיצה מחלום בו אני רואה עצמי עומדת לטבוע. מרגישה שאני נחנקת. אני עומדת לטבוע אך לפתע מבזיקה בי ידיעה חדה וברורה שאין מה לפחד. שבעצם נגמר הזמן, שכלו כל הקיצים ושאנו עוד רגע קט חוזרים למציאות של התאחדות והתייחדות עם קודשא בריך הוא.
אני מרגישה שבמציאות שלנו אני פשוט חולמת, אני חיה בתוך חלום, כי פשוט פה זה לא האמת. ובאמת באותו חזיון ראיתי דברים כל כך גדולים שהבהירו לי שהגענו לקצה, וכל מה שנשאר זה להחזיק חזק.
מי שלא לומד את הזוהר הקדוש לא יוכל לפקוח את עיניו
לסיום, כאשר התקשרתי לרב בכדי לספר לו את מה שהותר לי לספר, ואת העובדה שראיתיו מטייל בעולמות העליונים ועומד בפני בית דין של מעלה (לפני כן חשבתי שאת כל עלוני האדמו"ר, על דין תורה בבית דין של מעלה שהאדמו"ר מוציא, הוא כותב מתוך הדגמה למתרחש בעליונים עפ"י הספרים הקדושים. לא ידעתי שכל מה שהרב כותב זה ממה שהוא אכן רואה אי שם בגנזי מרומים) הרב ציחקק בענווה ואמר לי: "כעת את מבינה למה צריך למסור נפש?! כעת את מבינה שהגענו לסוף?! צריך לשנס מותניים ולא לבזבז דקה אחת. להפיץ כמה שיותר את עניין הלימוד בזוהר הקדוש, שמציל נפשות רבות. ורק דעי שמי שלא לומד את הזוהר הקדוש לא יוכל לפקוח את עיניו בכדי להבין שהסטרא אחרא השתלטה על מוחו דרך המאכלות האסורות, דרך הנבלות והטרפות. רק מי שלומד זוהר הקדוש יכול להיטהר מכל המאכלות האסורות ולהתעורר אל האמת! ויתרה מכך, את חייבת לכתוב את הדברים ששמעת ושראית תיכף ומיד בכדי שנוכל להפיצם!"
האמת כואבת, מי שירצה לראות אמת, ומי שירצה להמשיך לטמון ראשו בחול – יטמון ראשו בחול.
ניתקתי את השיחה, הסתכלתי על המהפכה שסביבי, אמרתי שזכות הרשב"י תעזור לשבת שלי להיות מוכנה, עזבתי הכל והעליתי את הדברים שלפניכם על הכתב. עליי לציין, שאני מאמינה שיצטרך לי עוד זמן רב עד אשר אצליח, אם בכלל, לעכל את הדברים ואת חומרת העניין. אומנם דבר אחד ברור לי וזה שהגענו אל קצה המסלול ומפה והלאה רק הזוהר הקדוש וזכות הרשב"י הקדוש, בע"ה, יוכלו להציל נשמות ישראל מציפורני הסיטרא אחרא (הנמצאת בשלבי גסיסה אחרונים, ועל כן משתוללת בכל כוחה), ולהוציא את יראי השם מהגלות המרה הזאת אל גאולת עולם!
ויהי רצון ונזכה כולנו להתעורר ולהתפקח מהסטרא אחרא שהשתלטה על מוחנו ונזכה כולנו לקבל משיח בן דוד ברחמים גדולים, לבניין בית במקדש ולחיי העולם הבא.
הגאולה בפתח
אבל באמת בידוע ובוודאות אני גם ראיתי את הכל למעלה, הכל מוכן, ראיתי את בית המקדש מוכן לרדת. הראו לי את בית המקדש עומד מוכן לרדת, וראיתי אבנים ענקים גדולות ועוצמתיים בגודל של בניינים, רבי קומות, שכביכול עומד מלמעלה ומוכן לרדת למטה כדי לכתוש את הרע ולנקות את הארץ מהטומאה. אבל באמת יהי רצון שיהיה ברחמים.
בברכה, הרבנית פלונית."
אשריכם ישראל שאתם מקיימים בכ"ל (בגימטריה בהמ"ה) מאדך, וקונים ביוקר בשר כשר העיקר לא להכשל באכילת טריפות ח"ו.
ונזכה בזכות זה לבשורת אליה"ו (בגימטריה בהמ"ה ) ולביאת ב"ן (בגימטרה בהמ"ה) דוד צדקנו במהרה בימינו אמן.
מכתב שני תשובה למכתב הראשון
ב"ה כ"ו טבת תשע"ה
בעלת תשובה יקרה,
כשקראתי את מכתבך, ניכר שהוא נכתב מתוך חרדה גדולה, ודאגה עמוקה לכלל ישראל, מכל הלב והנשמה, של אישה שזועקת מפנימיותה במסר להציל את עם ישראל, או נכון יותר, שכינה שזועקת, הרוצה להציל את בניה, מתחננת ובוכה "מתי ישובו בנים לגבולם" והיא בינתיים שוכנת בגלות האיומה, ועתה מרגישה, שדווקא בזמנים של עקבתא דמשיחא נופלת עמוק יותר ויותר.
הצלחת להכניס בי זעזוע ופחד מחד ומאידך התנגדות חריפה
וכמו שנאמר, שדברים היוצאים מהלב, נכנסים אל הלב, ולכן הצלחת להעביר בי את הזעזוע הנורא שחשת, אחז בי פחד גדול מחד, אולם התנגדות חריפה מאד מאידך, לא רציתי להאמין להצהרות הנוקשות, והבלתי מתפשרות של האדמו"ר מהאלמין. "כיום אין בישראל בהמה כשרה לאכילה!!", עכשיו כשאנו יודעים זאת, עטרת ראשינו נפלה, זו רעידת אדמה לעם ישראל!!
שאלתי את עצמי, מי הוא כבודו? האדמו"ר יוצא בהצהרות קשות מאד ששופכות אש וגופרית, נגד כל ראשי הרבנים האחראים על השחיטות הגדולות בארץ, האם האדמו"ר שוחט "פרות קדושות"? למה אף רב עד היום לא קם והזהיר אותנו? האם כולם עיוורים? או עושים את עצמם עיוורים, בגלל תאוות ממון? כמו שנאמר "כסף יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"? למה אף אחד עד היום לא צעק ש"המלך הוא ערום"?
לאן הגענו? האם אנו שוב במהפכת סדום ועמורה? האם האדמו"ר מהאלמין הוא נביא זעם?
הרהרתי בנפשי שישנן 2 אפשרויות:
- צריך להיות "משוגע", בשביל לצאת בהצהרה כזו, כי זו הצהרה שהיא ממש בבחינת "פצצת אטום" לכל ענין הכשרות בארץ, ונושא על גבו ונפשו אחריות אינסופית כבדת משקל, ומסכן את חייו , פשוטו כמשמעו.
- או שהאדמו"ר הוא מלאך ה' צבא-ות, והוא מסוג הצדיקים ששייכים לא לדורנו, והוא בבחינת סוג של מרכבה לשכינה, כדוגמת פנחס.
אי אפשר לעכל ידיעה כזו! קשה לברר אותה בנפשנו, נפשנו מתמוטטת, אין לנו על מה להישען, אנו מאבדים את האמון בכלל הרבנים, אין כבר ערך לשום הכשר! בשר הוא מאכל שקשור לבסיס הקיומי שלנו, וגם לעונג שבת, כך הורגלנו מילדותינו.
מה הפתרון?
האם נגזר עלינו שלא נאכל בשר? איך נסתדר? המשמעות הפשוטה היא שאולי אנו צריכים לשנות לגמרי את דרך חיינו, ונהפוך להיות צמחוניים, או טבעוניים, או לחילופין נתאמץ מאד ונזמין בהמלצת האדמ"ור בשר רק ממשחטות כשרות וקטנות,…אבל גם זה לא פתרון…אם כולם יזמינו ממשחטות קטנות.. הם גם יהפכו להמוניות, וגם יהפכו בעול כורכם ללא כשרות, כפי שקורה בדרך כלל, ואני לא מזכירה את הקושי הגדול בענין העלות הגדולה כפי שציינת במכתבך, שעתה עלות הבשר היא עבורך פי 4! ונאלצת להעביר משלוח של בשר ממרכז הארץ לעכו, ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו מסירות נפש כזו,.ומה יעשו משפחות שאין באפשרותן לעמוד בזה? מה יעשו משפחות מרובות ילדים?., .
איך נענג את שבת קודש? הרי נאמר שצריך לענג השבת בבשר ויין, ורצוי דווקא בבשר בהמה!, וכמובן הס מלהזכיר על כך, שאי אפשר יהיה לאכול בשום מקום בשר, ובכך אין אפשרות להדר במצווה באכילת בשר, לא בשמחות, : קרי בחתונות, בריתות, וכו לא בתי מלון…שום דבר!
המלחמה וההתנגדות
ההצהרה של האדמו"ר מהאלמין – יכולה לזעזע את אושיות החברה, אי אפשר להכיל את הדבר, ולכן הבנתי שההתנגדות הגדולה שאחזה בי, הוא רק מצד יצר הרע, לאחר שעיינתי היטב באתר, וראיתי אסמכתאות, וקראתי את עלוני הכשרות הרבים שהפיץ האדמו"ר, וראיתי את מסירות נפשך לדבר, בכך שלקחת יוזמה, וחקרת ביסודיות הדבר, וקראתי על כל פועלו האינסופי של האדמו"ר במלחמתו על שחיטה הכשרה בארה"ב, על מסירות נפשו ממש, שהיה חשוף לאיום על חייו בפועל, כי לצערנו עניין כשרות השחיטה קשור לכסף גדול מאד שמתגלגל, מאחורי תעשייה זו , ולכן המלחמה היא מאד מאד קשה וכמעט בלתי אפשרית, כי היא נוגעת בתאוות ממון, שהיא התאווה הכי קשה שאוחזת באדם והיא הכי קשה להשתחרר ממנה.
ברגע שהבנתי שכל דברי האדמו"ר – אמת לאמיתה! זה היה רגע קשה מנשוא, אין כמו האמת! אבל, מאידך האמת היא גם דין קשה! זה כך ולא אחרת!.. אנו כמו בבית דין של עולם האמת, אין לאן לברוח, אין מאחורי מי ומה להסתתר ,נגמרו התירוצים, והבושה והאחריות הם כבדים.
מסירות נפש של האדמו"ר מהאלמין
הרגשתי שהאדמו"ר הוא ממש בדמות פנחס, שמקנא לה' צבאות, ומוכן למסור נפשו , פשוטו כמשמעו, לא מפחד ולא ירא מאף אחד! איזה אומץ אינסופי! לא מפחד מכל גדולי ישראל, נלחם בהם ללא שום מורא! רק מפחד מיחידו של עולם, ועושה רצונו., ופורש את כנפיו עלינו.
כל ההצהרה הכואבת הזו, מזכירה לי את פועלו של המקובל האלוקי, בעל הסולם, הרב הלוי יהודה אשלג זצוק"ל, שהלך והתחנן 20 שנה לפני מלחמת העולם השנייה, לפני ראשי הישיבות באירופה שילמדו זוהר הקדוש, כי ברוח קודשו, ראה את גזירת השואה האיומה, וידע שהזוהר היא התרופה היחידה לשואה האיומה, אולם אף אחד לא האמין. והנורא מכל קרה.
ועתה, האם ההיסטוריה ח"ו חוזרת? גם האדמו"ר מוסר נפשו במלחמתו נגד רבני הערב רב, שלא מורים ללמוד הזהר, וכנ"ל עתה במלחמה על שחיטה הכשרה.
אם היינו מבינים כמה נורא לאכול את הבשר הלא כשר, שהוא ממש בבחינת מאכל של נבלה וטריפה, ונופל תחת הקטגוריה של ג' קליפות הטמאות, [שהוא מקור נפשם של הגויים], ואנו להבדיל היהודים נפשנו הקדושה היא מקליפת נוגה, שמשמעותה שיש באפשרותנו להעלות את מאכל הבשר לקדושה, בעוד שאם הבשר אינו כשר, אין כלל אפשרות לקדש הבשר, ולהעלות את ניצוצות הקדושה שבו , כי אז הוא אסור, כמו כלוא בתוך ג' הקליפות, דבר המביא לטמטום הלב והמוח וח"ו לכפירה, כמו שידוע הסיפור , על שאלה שנשאל הבעש"ט, שהעידה על אדם עם מחשבת כפירה, והבעש"ט בתשובתו, פסק שיש לבדוק את הסכין השחיטה של השוחט של אותו עיר שבה גר אותו השואל, ולאחר בדיקה התברר, שאכן הסכין היה פגום]. וזה מלמדינו עד להיכן אפשר להתדרדר אם הסכין לא כשר, וזה מגיע עד להרהורי כפירה!!! והדבר הנורא הוא, שאנשים לא מודעים לבעיה, ואם לא מודעים איך יתקנו? ואיסור זה הוא ממש איסור כרת, כך שאי אפשר לתקן פגם זה ע"י תשובה רגילה בזמן תיקון, אלא רק בתשובה מאד מאד גבוהה, הנקראת "תשובה מאהבה", שאז זדונות הופכים לזכויות, שרק יחידי סגולה, (כדוגמת אליעזר בן דורדיא, שקנה את עולמו ברגע, ועשה תשובה מאהבה והפך מרשע גמור לרבי, ובת קול יצאה מהשמיים ואמרה, שרבי דורדייא מזומן לחיי עולם הבא).
אולם תמיד יש תקוה לבניו של הקב"ה, ולא נידח ממנו נידח, ואיסור זה ניתן יהיה לתקן רק בביאת משיח צדקנו… אולם איך יבוא משיח צדקנו.. כאשר נפלנו לבור תחתיות כה עמוק וקשה??
התשובה היא, רק ברחמיו האינסופיים של הקב"ה ובזכות האדמו"ר מהאלמין, צדיק יסוד עולם, ה' יצילנו ויגאלנו.
באמצעות השחיטה הכשרה והתפשטות לימוד הזהר בקרב עם, נזרז הגאולה וביאת משיח צדקנו
ולכן בעלת תשובה יקרה, רציתי לחזק את ידיך ולתמוך בך, שאת אשת חיל, אולי הסנונית הראשונה בתמיכה במלחמתו של האדמו"ר מהאלמין בארץ, אבל את לא לבד, ואני בעקבותייך צועדת, בתקווה להצטרפות ותמיכה של כל אחינו ואחיותינו, כי לא נידח ממנו נידח, וכל זאת מתוך מטרה משותפת של אחדות וקידוש ה', שבאמצעות השחיטה הכשרה והתפשטות לימוד הזהר בקרב עם, נזרז הגאולה וביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
בברכה,
BS”D
I will begin this letter with a dire warning! For my words, which I am about to spill forth, I am writing with a bleeding heart – after soul wrenching days and sleepless nights like I have never experienced. First of all, I will say that I love the Kadosh Baruch Hu with an incredibly profound love, and my husband and close friends can attest to that. Nevertheless, even for me, this story, which I will soon relate, is a heavy one in several aspects, and even caused me to feel great despair. For many long days and nights I was not able to recover, not even somewhat, and in the state of shock that overcame me I discovered one of the worst things of all that a ba’alas teshuva like me can discover, and in general – that any individual who has true and pure fear of Hashem could discover.
I would like to emphasize that two weeks before this event commenced, I began reading the holy Zohar.
I received an email with several crushing lines what would soon change my life. In short, I will tell you that in those lines it was written that the meat – chicken, and mainly beef – that are eaten by me, as well as by millions of other Jews, are treifos and neveilos. And that is despite the fact that all of the meat has the most mehadrin hechsehrim!
I stared at the email in astonishment and became furious. Who is that rude person that has transformed me, along with millions of other Jews – including Torah scholars, community leaders, and simple people – into people who consume neveilos and treifos on a daily basis?
Furthermore, in that same email it was also written that everyone in our generation who eats meat is transgressing issur d'oreisa of karet. The transgression of “chelev” was also mentioned there. “Karet“ is also the case for someone who commits transgressions of nidah, may Hashem save us! Do you understand?!
I wasted no time, and immediately wrote back to the person who sent the email, saying that I was severely opposed to his words, and it couldn’t possibly be that he would utter such libel and slander about the entire nation. For it couldn’t be that such a thing was possible without anyone raising a great cry of protest! And I continued to write, “Your words are along the line of ‘that the majority of the community cannot endure’. And in addition, your words cause great despair, and simply can’t be true!”
A short while later I received a response to my message. In the new email, the writer directed me to the holy Admor of Holmin, shlita, (who in retrospect I learned had published hundreds of books on the topic – but not before he sent me material on the topic, according to him, with clear cut proof).
At first I refused to open the mail and read his words again. Because I was very angry and dumbfounded by this “gross lie”. It took me another two days of serious misgivings about the issue, until I finally dared to open the mail and read what it said. I must emphasize that I am a person of truth. There is no swaying right or left for me. There is only one truth, and that is what finally led me to open the second email. To my surprise it contained links to different video clips documenting the large number of meat smuggled from the territories and Gaza. Documentation from Channel 2 News, and other similar sources. The situation was so bad that a report was issued by the State Comptroller warning that every year tens of thousands of tons of meat was smuggled to the [Israeli] market place – i.e. to our supermarkets, including the chareidi supermarkets, with all different counterfeit “badatz” stamps on them. To be more exact, the report issued by the State Comptroller – which cannot be considered particularly “religious” – states that one quarter to one third of that meat reaches the consumers. That means that we are all eating meat that is treif l’mehadrin. Horse meat, donkey meat, and all sorts of other awful things.
The most amazing thing is that one day before receiving this upsetting email, I went shopping at the chareidi supermarket in my neighborhood. There I saw something that irritated me very much. Remember – this happened before I received the email!
I saw two Arabs unloading a delivery of all types of meat in boxes. After I asked them about a certain product, I understood that they weren’t employees of the store because they were unloading the delivery. The scene before me was quite astounding, and I muttered to myself, “I don’t understand why they are allowed to handle the meat!” My daughter, who was with me at the time, asked me, “Ima, what did you say?” And I answered her that Arabs are not supposed to be handling our meat.
Then I saw a video clip in which the gaon Rabbi Landau shlita speaks for about half an hour about the terrible oversights in the realm of kashrus, and he even added that today it is almost impossible to find a kosher animal anywhere in the world!! Do you hear this?! Then he went on to say that he doesn’t care about paying the price for his words.
Video after video, report after report, documentation and more documentation. Ritual slaughterers admitting their sins, an endless amount of written material that the Admor collected and consolidated…I looked over it all, and from minute to minute I get increasingly upset.
“It can’t be they are fooling us all! I simply refuse to believe this! Because…because that means that politics and money are in fact what brings this food to our mouths, to the mouths of everyone.”
Despite getting all this information, I am still in total denial. I even begin a private protest. I add meat to my chamin, while inside of me a voice cries out, “Now that you know it’s forbidden, you will pay the price!”…
“Stop it! Just stop it!” I silence the voice. On the holy Shabbat, for some reason, the meat that I have loved so much for as long as I can remember seems suddenly insignificant and tasteless. I, who am one of the greatest fans of meat, took the piece of lamb from my plate and threw it in the garbage. The next day, my protest continued when I put chicken in the oven. I sit down to eat, and after several minutes of eating I experience stomach pain which gets increasingly worse. In my mind I hear a voice shouting, “You can’t eat that!” I finish eating, and for six hours I suffer from horrible stomach pain and cramps. I have severe diarrhea, but after six hours the pain suddenly ends, as though it was never there in the first place. I didn’t pay too much attention to that, until the same thing happened time after time. The voice in my head would scream, “Don’t eat that!” And I answer, “But it can’t be true! I simply don’t believe it!” After a few times I realized that from Shamayim I was being warned, and since I knew the truth, an effort was being made to make me stop.
After clarifying things, my husband and I decided that we had no other choice but to stop eating beef! It was clearly no simple decree. For I don’t eat baked goods, cake or candy. I eat mainly meat and vegetables! So we asked the Admor of Holmin shlita to connect us with his shochet. The Rav said that since his shochet only did a small amount of ritual slaughtering, he didn’t know if he would be able to also send us meat. I told the Rav that nothing gave me pleasure on Shabbat more than meat and wine. And if I couldn’t have beef, then at least chicken…The Rav gave me the phone number and said, “Tell Rabbi Rot that I sent you, and b’ezrat Hashem hope for the best.”
I immediately called Rabbi Rot, who is responsible for shechita for the Admor, shlita. And he did in fact agree to send us chicken and turkey, after we explained to him that we have no other option. For the chicken, we paid four times as much as we had been accustomed to paying in the supermarket. Of course we said, “l’shem yechud”; we come to fulfill the positive commandment of d’Oreisa “And you shall love the Lord, your God, with all your heart and with all your soul, and with all your means!!!” It wasn’t worth saving all the money in the world, if Heaven forbid we would commit one transgression of d’Oreisa, and all the more so such terrible and severe transgressions!
After we contacted the Admor again, he explained to us very gently, that the next stage would be for us to kasher whatever kitchenware that we could. With regard to ceramic dishes, their fate was probably sealed – there was no way to redeem them, and we would have to throw them away. I should emphasize that we had purchased two wonderful and expensive sets in honor of the holy Shabbat. Each set was worth 400 NIS. A total of 800 NIS. And that was in addition to our weekday dishes, all ceramic…not to mention all of the meat in our freezer which had to be discarded, so that we wouldn’t cause any other Jew to commit the transgression of neveilos and treifos.
Despite the clear and razor sharp facts, I decide to do my own research. I should say that I don’t blindly believe everything I hear – I have an MA degree and I own a successful business.
I contact a prestigious rabbi, who is a rosh kollel, and who has the undisputed reputation as a great Torah scholar. I ask the rabbi a few pointed questions. At first the rabbi says that to the best of his knowledge there is no problem, in general. However, he also says that he is not complete informed regarding all the details, and warns me not to have anything to do with a certain slaughterhouse where many people buy meat at excellent prices. He says that he has issued warnings for over a year that nobody should patronize that business. He also added that he knows there is a serious problem with shechita in a certain country, and therefore people should avoid meat from that country. The rabbi also said that it is known that there are a lot of politics involved where kashrut is concerned, but that I should discuss the matter with a well-respected mashgiach – so and so – who is responsible for all of the shochtim in Israel and around the world for a certain extremely stringent badatz. The rabbi said that his mashgiach could fill in the missing details for me, with regard to information the he himself didn’t possess. I ended the conversation, but not before telling the rabbi that I would call him back and relay him what the head of all the mashgichim told me.
To be honest with myself, just as anyone reading this must hope, deep inside of myself I expected, and hoped, and wished that my investigation would end with a clear finding that there is nothing for me to worry about, that everything is perfectly fine. Perhaps, even though the Admor is especially stringent, my own simple state of affairs wouldn’t have to change.
I was certainly surprised to hear, while speaking with the head of the mashgichim – a man who travels around the world under the auspices of the mehadrin hechsher. He answered my question about that particular slaughterhouse, which the rabbi I had spoken to just minutes before had warned me about. The mashgiach told me there was no cause for concern regarding that slaughterhouse, and that I could purchase meat there with complete peace of mind. Of course, I didn’t tell him what the rabbi had said to me beforehand.
When I asked him about the Arabs smuggling, the mashgiach acknowledged that there were many counterfeit stamps, but nothing could be done about that beyond what the local authorities did.
“So you’re telling me that there is a real possibility that we are buying meat, with badatz stamps, that in fact come from Gaza?!”
“Look, there is smuggling and counterfeiting everywhere. Also here. It’s not in our hands…” I was horrified by what I heard.
He went on to tell me how the meat slaughtered in that particular country (the country which the other rabbi had warned me to not to buy any meat coming from there) is all extremely sterile, and is meticulously checked ‘b’chumra d’chumra”. I was dumbfounded! And then the words slipped from my mouth, “But the rabbi said it is forbidden to go anywhere near that meat!” The mashgiach fell silent, and then asked, “That’s what Rabbi so-and-so said?!”
“Yes!” I answered.
“When did he tell you such a thing?!” the stunned mashgiach asked.
“I got off the phone with him right before calling you.”
“Really?! Ok. Listen. I will speak with the rabbi and ask him why he said such things.”
I asked a few more questions, and at the end, what I heard was as follows: There are in fact disagreements in certain areas pertaining to kashrut laws. And there is a lot of politics involved, with millions of dollars and more changing hands every year. And due to the “lack of sufficient knowledge” with regard to certain laws, the shochtim therefore conduct themselves according to the most stringent opinions in order to prevent any mishaps…
“Lack of sufficient knowledge?” I ask in shock.
“Yes. That is why we practice many stringencies and the utmost strictness, so that everything will extremely mehudar.”
“If there is lack of sufficient knowledge, how can the shechita be extremely mehudar?!” I think to myself, without expressing that thought aloud. I hung up feeling confused and very upset about what I had just heard.
Now I had more questions and even bigger questions than before. After such a strange conversation, I spent a long time trying to gather my wits, and then called Rabbi so-and-so who had directed me to the mashgiach. His line was busy…
I called my husband and related to him the contents of both phone conversations. He was also completely astounded. That evening we sat on the sofa, stunned and speechless. We simply stared into space, and we were so upset that all we could mutter from time to time were words like, “weird”, “unbelievable”, and “it can’t be.”
These conversations, together will the many materials that continued to arrive in my Inbox, clarified that it was all true: A huge calamity was happening right in our kitchen. For years we had been eating, and feeding other people in our home, all sorts of abominable things. It’s no wonder that the Admor of Holmin, shlita, said on more than one occasion that awful tragedies and plagues are occurring everywhere, may Hashem save us, due to this terrible sin. We are simply poisoning our bodies and souls.
That very night I had an amazing and realistic dream, like no other I had ever had before. Anyone who has ever experienced such a dream knows that it is impossible to place any doubt on its reality, because it is more perceptible than anything one could imagine, than anything from the illusory world…I saw the Admor, shlita, the rabbi and tzaddik Rabbi Shalom Yehuda Gross, shlita, sitting in the Heavenly Court, giving testimony about each and every Jew who he was able – or not able – to release from the clutches of the Yetzer Harah. I see the Admor holding tightly to me and my family, with indescribable strength, until I see him drawing me upwards. Birth!!!
I see myself born into the World of Truth. Many souls from Above come and “clean” me from the blood and filth. Up there, they are very happy that the Admor has succeeded in taking me out. I burst into tears (not only in the dream, but in reality as well).
At that moment they tell him that he must continue with his dedicated work of taking out more and more lost souls. I look around me, and try to understand what is going on. I see the Admor speaking before the Heavenly Court.
Afterwards, I see a figure approaching me. The figure radiates light and looks like an angel from the Heavenly Host. I see that it the holy Rabbi Shimon Bar Yochai. He comes up to me and says to me, "I know that you are weary. I know that you feel like you have no more energy to fight. I see that it is hard for you to go against the flow. Not to listen to the foreign spirits. But know that from the moment you began reading the holy Zohar, and specifically from the moment that you began to spread the word of the Zohar, you are protected. I protect you, and the holy Zohar protects you. Just hold on tight, you and your family. Hold on tight to the righteous Admor (the Admor of Holmin), and don't become disconcerted. The birur acharon [final weeding out of those who don't belong] is already at its climax. You will be redeemed." I look at Rashbi, whose face is like that of an archangel, and I try to feel consoled. Suddenly I see in front of me a different white face. Eliyahu Hanavi! He looks at me and points to the Beit Hamikdash, and asks me to look. I turn my glance in the direction of Eliyahu Hanavi's finger, and see an amazing light shining somewhere on the walls. And then I hear Eliyahu Hanavi say, "The time for your Redemption has come. Oh humble ones, oh humble ones. The time for your Redemption has come." I ask Rashbi not to leave me, and ask the tzaddikim of Above to have mercy upon me and hasten the arrival of the Mashiach. And only one voice echoes in the background – "Hold on tight! Don't let go! The birur will be very simple, but the holy Zohar protects those who learn it and purifies their hearts…" And then I heard a terrible, threatening voice: "And I will bring the third part through the fire, and will refine them as silver is refined, and will try them as gold is tried/"
In this dream I saw the Admor, and also all more great and wonderful things that I am forbidden from revealing.
That's all.
The next morning I awoke from a dream in which I saw myself drowning. I felt like I was suffocating. I was about to drown, and suddenly a clear and sharp thought flashes through my mind – I have nothing to fear. Because the time is actually up. All the tzaddikim are departed, and in another moment we will return to the reality of unification and communion with the Holy One, blessed be He.
In conclusion, when I called the rabbi to tell him what I still had to say, and the fact that I saw him walking in the Upper World and standing before the Heavenly Court (before that, I had been thinking about all the Admor's pamphlets, about the Din Torah and the Heavenly Court that the Admor participates in. Now I know he is writing from example of what actually happens Above, according to what is written in the holy books. I didn't know at the time that everything the Rav writes is actually what he has seen somewhere in Heaven). The Rav chuckled modestly and said to me, "Now do you understand why we must engage in acts of self-sacrifice?! Now do you understand that we have reached the End?! We need to take the bull by the horns and not waste a single minute. To spread the study of the holy Zohar as much as possible, as it saves many souls. And one who does not spread the holy Zohar, which is the only weapon we have to push aside and defeat the Sitra Achra, his blood will be on his own head. Men, women, and children! Just know that one who does not study the holy Zohar will not be able to open his eyes in order to understand that the Sitra Achra has taken control of his mind via forbidden foods, via neveilos and treifos. Only one who studies the holy Zohar can purify himself from all the forbidden foods and awaken to the truth!"
In light of the Rav's words, it was clear to me that I had to write this all down. Even though it was difficult for me to write and accept the message, it had to be done in order to make the general public aware of the truth. I know that every minute is crucial. I am in the process of hagalat keilim, and the holy Shabbat is approaching with giant steps. I haven't cooked yet, the house is a mess, and the children are running circles around me…perhaps I will write this all on Motzei Shabbat. But what will become of me, and what will I say on the Day of Judgment when I am asked about the minutes passed, the hours and days that went by without me inspiring others to end their sinning? …for one minute in this world is like eternity in the World of Truth. Not on Motzei Shabbat – I will do it right this minute. It is truly a matter of life and death. I saw. So I know.
I look at the upheaval all around me, and say that in the merit of Rashbi, help me to ensure that all will be prepared for my beloved Shabbat on time. I drop everything and write these words down on paper. I must emphasize that I believe it will take me a long time to succeed – if at all – to absorb all of this and understand how serious it is. But one this is absolutely clear to me, and that is the fact that we have reached the end of the road, and from here on forward only the holy Zohar and the merit of the holy Rashbi, b'ezrat Hashem will be able to save the souls of Israel from the claws of the Sitra Achra (which is in the final throes of death, and therefore is struggling with all its might). We must bring all those who are Yirei Shamayim out of this bitter Exile, to the Redemption of the World!
May it be His will that we all have the merit to wake up and open our eyes, to see beyond the Sitra Achra, which has taken control of our minds. And may we all merit to welcome the Mashiach ben David, with great mercy. To build the Beit Hamikdasha, and partake of the World to Come.
With regards,
A ba'alas teshuva who is willing to engage in self-sacrifice of the sake of truth
(Due the many stories of great rabbis who were nearly killed because of the truth they spoke, such as the Admor shlita, and such as Maran Rabbi Ovadia Yosef, ztz"l, when people tried to assassinate him, and he was saved with siyata d'Shamaya, only because he dared to fire an unreliable shochet and to warn the public about him – I therefore am concerned bout my own safety and the safety of my family. Therefore, I unfortunately am not able to reveal my identity. Please accept my apology.)
See below links to several video clips about this topic:
Anyone who wishes to remain blind can bury his head in the sand, but men of truth will open their eyes, in order to protect their souls, and make a personal accounting, and take extreme care, for "he who confesses and abandons [his sins] will obtain mercy".
https://www.youtube.com/watch?v=r6Oorzu0bsA
https://docs.google.com/file/d/0B22dg9v3C6zrX1IxSFVxUVFkN0U/edit?usp=drive_web
Below is some of what the gaon Rabbi Landau shlita said about the kashrut failings:
https://docs.google.com/file/d/0B22dg9v3C6zrS2d4eGtvZDhzek0/edit?usp=drive_web
In conclusion, this is a link to a small section of the State Comptroller report, regarding meat smuggling from Gaza and the territories:
"The flow of meat to the Israel markets: In the years 2007 – 2009 over 35,000 tons of meat was imported into the Palestinian Authority. According to data from the Ministry of Agriculture, it seems that only about 15,600 tons (44%) of that meat actually entered the Palestinian Authority area. Under these circumstances, there is a growing concern that a large portion of that meat was smuggled into Israel. The criticism raised is that the unit is not maintaining records of all meat imported into the PA. During those years, the Unit revealed 742 instances in which a total of 643 tons of meat destined for the PA reached Israel. This flow of meat into Israel poses a danger to the public health, and to the sensitivities of those members of the public who observe the laws of kashrut."
For more details and clarifications, please contact by email:
Mifal Hazohar Haolami