שאלות ותשובות בבית דין של מעלה – להאדמו"ר מהאלמין
חלק יט
בית דין: למה לא מסרת נפשך שהיהודים בארצנו הקדושה לא יאכלו נבילות וטריפות חלב ודם?
האדמו"ר מהאלמין: האם לא יצאתי ידי חובתי שכעט הרגו אותי הרבה פעמים, והתורה הקדושה אומרת עד כדי הכאה?
בית דין: אבל אמרת בקריאת שמע כל יום (דברים פרק ו' פסוק ה') "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ", למה לא מסרת נפשך כל יום לעורר על כשרות השחיטה, כי ידעת שכל האסונות על עם ישראל וכל הנושרים באים אך ורק על ידי אכילת נבילות וטריפות, וחיברת יותר מארבע מאות ספרים וקונטרסים על זה ולא קיימת די מה שכתבת?
האדמו"ר מהאלמין: איננו מבין הלא אני בן אדם חלש מאוד, איך דנים אותי על זה, הלא יצאתי כבר ידי חובתי עם כתיבת הספרים כמו שאומר החיד"א זי"ע שבספרים מקיימים מצוות תוכחה?
בית דין: זה טוב לאנשים פשוטים, אבל אתה ידעת יותר מכולם, והאנשים פשוט אינם יודעים מה כשר ומה לא, וכל הנושרים שיש בכלל ישראל הכל על חשבונך, כי לא מסרת נפשך בכל יום לשלוח עוד ועוד מודעות ואזהרות ספרים וקונטרסים ועלונים לעורר את אחינו בני ישראל כי כתוב ועמך כולם צדיקים ורוצים לדעת את האמת, ובפרט שיש כהיום מאות אלפים בעלי תשובה ומחכים שיאמרו להם האמת, ובזכותם יבוא משיח, ולמה שתקת??? הלא כתבת בספר סוד הנושרים כי בכל הדורות יצאו מן הדת אך ורק בגלל שאכלו מאכלות אסורות?
האדמו"ר מהאלמין: הלא שלחתי הרבה עלונים וקונטרסים לכל הכתובת שיכלתי ופרסמו בעשרות אלפים, ואיך דנים אותי על דבר כזה ששלחתי ודרשתי הרבה? ועוד שעל ידי כתיבת הספרים ועלונים מקיימים מצוות תוכחה?
בית דין: בשמים מדקדקים על כל דבר, האם קיימת מצות תוכחה בכל יום לכל הפחות מאה פעמים כמו שכתוב בתורה?
האדמו"ר מהאלמין: הלא עסקתי הרבה בפרסום הזוהר הקדוש, וחשבתי כל הזמן כי חבל על הזמן לדבר כל כך הרבה על הכשרות, כי אם אחד אינו לומד זוהר הוא בין כך מקולקל שכל הלימוד שלו הולך לסטרא אחרא ומקבל עונש על לימודו כמו שכתוב בתיקוני זוהר תיקון מ"ג ותיקון ל', ותמכתי יסודותי על הרשב"י ובנו רבי אלעזר בן רבי שמעון זי"ע, שהם ישלימו ויעשו מכולם בעלי תשובה אמיתיים, כמו שאנו שרים: תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי. וַאֲמַרְתֶּם:
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְֹרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְאוֹמֵר, מִקְוֵה יִשְֹרָאֵל יְיָ, מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְֹרָאֵל:
ובפרט שלפי הצה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע שאמר שהזוהר הקדוש מטהר כמו מקוה, מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מְטַהֵר אֶת יִשְֹרָאֵל.
ולכן היה מסירת נפשי על הזוהר הקדוש, כי ידעתי שאם ילמדו דף זוהר ביום אז הדף הזה יטהר את ישראל ואחר כך ישמעו גם מה שאומרים על הכשרות, וראיתי ממש עין בעין שמי שלומד זוהר הקדוש מחפש את האמת!!!
בית דין: הרשב"י הקדוש ורבי אלעזר בנו והתנא הקדוש רבי עקיבא פסקו שאתה צודק, וכך תמשיך בהפצת הזוהר הקדוש, וגם בההתעוררות על הכשרות וכל מה שבידך לעשות עשה!!!
שמע ישראל!!!
אנחנו פשוט בעיר חֶלֶם!!! איפה השכל שלנו?
יש פיגועים, תאונות, צרות ואסונות. וכו' מה הסיבה לכל הבעיות האלה? איך אפשר לתקן? כל יהודי יודע שאם יש צרות, סימן שאבינו שבשמים כועס עלינו בגלל שאנחנו לא בסדר.
ואיפה אנחנו לא בסדר? מידי פעם קוראים בעיתון או שומעים כי כל הבעיות שלנו נגרמות בגלל הטכנולוגיה, האינטרנט או האיפון, וזה מאד עצוב. כי אלה לא עיקר הבעיות שלנו, הם נוצרו בגלל הבעיות שמפטמים אותנו עם נבילות וטריפות חלב ודם!!!
חורבן בית המקדש והשואה האיומה – פגעו בעם ישראל גם ללא האינטרנט והפלאפונים. (זה היה בגלל השחיטה הטריפה)
אחים יקרים! הבעיה היא שאנחנו לא מקיימים המצוה "קדושים תהיו" (הכוונה לאכול רק כשר-לא רק שיהיה עליו הכשר – זה עוד לא אומר שזה כשר) כמו שהקב"ה מצווה!!!
הבעיה שלנו היא חוסר קדושה (ואכילת נבלות וטרפות), ואומרים את זה גדולי עולם, אשר דבריהם הקדושים מובאים כאן.
אנו מבקשים מכם, עם כל הלב, אנא, אל נא נחזור על הטעויות של אבותינו לפני חורבן בתי המקדש, לפני השואה, טעויות אשר שילמנו עליהם מחיר כבד עד מאד.
אנו מבקשים מכל אחד, לקרוא היטב, להתבונן בדברים, לעשות תשובה ולקיים את אשר הקב"ה מצווה אותנו – "קדושים תהיו". (לא לאכול בשר בהמה, ולאכול עוף רק משחיטה קטנה וכשרה)
אם אינכם יודעים כי פגימה היא אותיות מגיפה, וכל שבוע ושבוע ניתוספים 50 עד 70 יתומים חדשים, [זה מה שאנחנו רואים עין בעין] האם יש לך מגיפה גדולה מזו?
האם אתם לא מקבלים כל יום בדואר מקופה של צדקה להודיע לכם כמה יתומים ניתוספו היום, וזה לא אפילו 10 אחוז של הרשימה, כי אלו רק מהם שזכו לאסוף כסף בשבילם, וכמה לא זוכים אפילו לעזור להם, ומה עם כל הנושרים שיצאו מהדת הישראל עבור שאכלו מאכלות אסורות, כל יהודי שוה לפי החשבון הקטן 48 מיליון יהודים.
ב"ה
שאלות ותשובות בבת דין של מעלה
חלק כ'
כשרות השחיטה בישראל כהלכתה חלק ג'
מלחמה לה' בעמלק מדור דור מלחמת הצדיקים עם רבני הערב רב (העמלקים) – בשדי כשרות השחיטה, בד' מאות שנים האחרונים
[לפי בקשת השואל את השאלה נכתוב השם האמיתי שלו]
בית דין: למה לא הפסקת לאכול בשר בהמה ועוף כשראיתה את המכתב של הרב שווימער שסמכת עליו 20 שנה!
אבישי בן לאה: קראתי ולא רציתי להאמין, כי איך יכול להיות שכל הצדיקים שותקים, ולא שמעתי מעוד רבנים שיזהירו אותנו לא לאכול בשר!!! ועוד האם אפשר בכלל לחיות בלי בשר? הלא כתוב כתוב בתורה הקדושה מי יאכילנו בשר?
בית דין: האם לא שמעת גם כן שהגה"צ הרב לנדא שליט"א והגה"צ רבי אמנון יצחק אמרו שאין בשר כשר בעולם? הלא שמעת את הדרשות שלו ולמה אכלת הלאה?
אבישי בן לאה: אם יש לי מאות רבנים שלא אומרים כלום ונותנים הכשרים על הכל, מה הייתי צריך להחמיר יותר? הלא ראיתי שהרבנים הגדולים גם כן אכלו, ואף פעם לא שמעתי מהם מילה אחת שהבשר טרף? תקחו אותם לגיהנום ולא אותי?
בית דין: לא מקובל בבית דין, כאן תשלם על כל מה שאכלת! ותסחוב איתך את כל הרבנים שלא אמרו לך לא לאכול וסמכת עליהם!!!
החותמת והפתילים של הגאון הצדיק רבי דוד שווימער שמסר נפשו על הכשרות
דוד שווימער – רב ומו"ץ שכונת בית ישראל
רחוב לייב דיין 15 פעיה"ק ירושלים תובב"א טלפון 02-5377510
בס"ד, יום שני ה' שבט תשע"א
למעכ"ת הדר"ג הגאונים חברי הביד"ץ שליט"א דפה עיה"ק ירושלים תובב"א, אחדשה"ט בכבוד הראוי
במענה לשאלה שנשאלתי היום במושב בית דין דפה עיה"ק ירושלים, אודות מה שאמרו בשמי שהעופות הנשחטים במפעל "הידורים" שבהשגחת הביד"ץ, יש לחשוש שאינם כשרים, ומה הם הנימוקים לחשש זה, הנני להבהיר כדלהלן:
חשש זה מתבסס על שלושה נימוקים עיקריים שהם:
א. שלטון הפחד שמשליט מנהל המפעל החדש אלעזר ויס על השובי"ם, עד שנתונים הם בלחץ אימתני ובאיום תמידי לפטר אותם ממשרתם אם לא יספיקו די העבודה ומחמת איום זה גם יראים להטריף עוף שאינו כשר.
ב. האיום התמידי המרחף על השובי"ם והמשגיחים ע"י הנהלת ועד השחיטה ויראים לסור מהוראתם, הנוגדת לעתים כל דעת ודין תורה ולעתים הוא היפך מהשגחה על כשרות הבשר והעופות. תחת שיסורו השובי"ם והמשגיחים להוראת הרבנים. באיום "שלא יקבלו משכורת" ו"נראה מי בעל הבית כאן" גם עירובם התמידי בעניינים הלכתיים בשעה שאין תפקידם אלא בניהולו הכספי של וועד השחיטה , משרה אוירת אימה בין השובי"ם ומשגיחי הכשרות היראים לדווח לרבנים על מכשולים.
ג. חשש כבד מלהעניק כשרות לאחד שאינו שומר תורה ומצוות, וביותר לאחד הידוע כאינו נאמן, שהוא בעל מפעל "הידורים" וגופי הכשרות בארץ הקודש, שהכשירו הבשר והעופות במפעלים שתחת בעלותו כבר התנערו ממנו, לאחר שנכחו ברמאותו וזיופיו, (וקלא דלא פסיק שגם וועד הכשרות של עדתינו נוכחו בדגים ששיווק בהשגחת הבד"ץ שהם דגים טמאים).
ויוסבר: אין מן הצורך להכביר במילים, על שלטון הפחד האימתני שמשליט מנהל המפעל אלעזר ויס על השוחטים, הנתונים בלחץ נוראי של הספק העבודה, עד שמן הנמנע שמן עבודה מהירה כזאת לא תצא תקלה תחת ידם, כי הדברים הידועים בין השוחטים, וניתן בניקל לברר אצלם הדבר. ואסביר דברי במקצת : 1) במקום השחיטה ששוחטים העופות, התקין המנהל, עין אלקטרוני המפקח על עבודת השוחטים, ואם משתהים במקצת בעבודתם, מיד מתקשר טלפונית לאחד מן הממונים (ובכוונה תחילה אני נמנע מלנקוב בשמו, כדי שלא לפגוע בכבודו, לפי שגם הוא נתון תחת לחץ נורא זה), כדי ללחוץ עליו לזרזו בעבודתו. 2) אחד מן השוחטים הוותיקים והמפורסמים, מהמיוחדים והמובחרים שבין השוחטים של עדתינו, נפסל בהוראה מפורשת של אחד מהממונים שם (בתיאום עם מנהל המפעל ?) [ובמידת הצורך אף אנקוב בשמו, ויהיה ניתן לבירור] מלשמש כשוחט במפעל החדש, לפי שעבודתו נעשית במתינות ובישוב הדעת, שלא כפי הקצב הדרוש במפעל החדש, וכדבריו של הממונה שאין ביכולתו של שוחט זה "לערוף ראשים". 3) אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה הורה, מטעמים מסחריים, לשוחטים במפעל החדש, בתיאום עם מנהל המפעל, לעבור על תקנת וועד השחיטה, שנתקנה מאז ומקדם ומטעמים הלכתיים, שלא לשחוט יותר מעשר אלף עופות ביום. וזאת לאחר שהממונה האחראי עוזב כבר את שערי המפעל ו"מעיפים אותו הביתה", כלשונו של מנהל המפעל, בתיאום עם אחד מחברי הנהלת ועד השחיטה. 5) תמוהה העובדה מאד, מה שהעידו השוחטים בפניי שמאז שהחלו לשחוט במפעל החדש כמעט ולא נפסל סכין אחרי השחיטה, ואילו במפעל הישן הם מעשים בכל יום שנפסלים סכינים כמה פעמים ביום, ופוסלים כל העופות שנשחטו בהם, מאז הבדיקה האחרונה שנמצאת מהודרת. 6) מוזר מאד שביום שלמחרת שיורד גשם נפסלים במפעל הישן הרבה עופות מחמת פגימת הסכינים (הנגרמים עקב לכלוך העופות) [בתחילת שבוע זה, שהיה לאחר הגשם של יום השבת, נפסלו כמה וכמה סכינים כמו כן לפני כשבועיים נפסלו במפעל הישן 3000 (שלשת אלפים) עופות ביום אחד, מחמת פגימת הסכינים], ואילו במפעל החדש לא נפסל אפילו סכין אחד [כפי עדות השוחטים, ובמידת האפשר אף אנקוב בשמם וניתן לבירור]. 7) תמהים אנו על העובדה שלפני כמה שבועות, סיפק משק אחד עופות הודו לשני המפעלים, גם במפעל הישן וגם למפעל החדש [כעדות המשגיח, שבמקרה הצורך אנקוב את שמו] ובעוד שבמפעל הישן נפסל כל תוצרת של אותו היום, והופסקה השחיטה לשם כך, מחמת ספיקות שנתגלו בבני מעיים, שנבעו מחומר הזרקה מוגבר שהזריקו בעופות, ואילו במפעל החדש נשחט הכל והוכשר ללא שום ספיקות ושאלות. 8) זאת ועוד אנו תמהים, היתכן שבמפעל הישן מובאים מידי יום ביומו כמה שאלות על שתי מרוח, ואילו במפעל החדש לא היה מעולם שאלה כזו. 9) גם מבקשים אנו לברר כמה פעמים נשאלה שאלה על עוף או קורקבן, האם כל זאת אינו אומר דרשני. וכל זאת עקב הלחץ האימתני והפחד התמידי שנתונים בהם השוחטים והבודקים.
וכאן נשאלת השאלה, האם אין בכל הנימוקים אלו לעורר חשש על כשרות השחיטה במפעל החדש.
ומכאן לסעיף השני על האיום התמידי המרחף על השובי"ם והמשגיחים על ידי הנהלת וועד השחיטה, שאם יאמרו דבר שאינו כרצונם, או יפעלו שלא כהוראתם יפוטרו מיד מעבודתם, גם אם הוראתם נוגדת, לעתים, כל דעת ודין תורה, ולעתים הוא היפך מהשגחה על כשרות הבשר והעופות. היתכן כזאת בישראל שיהיו השובי"ם והמשגיחים נתונים ללחץ חיצוני שייראו מלומר את האמת ולדווח לרבנים הממונים על כל מכשול. 1) האם בהוראת אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה למשגיח שלא לנסוע להשגיח בעת העמסה שלא יהיה בהם חשש נפולות, דבר הנוגד כל דעת ודין. המשגיח אף הוזהר שלא יגלה לרב הממונה שאינו נוסע, אלא אדרבה, המשגיח הוזהר לומר בפני הרב, שאכן השגיח על כך. [ובמידת האפשר אנקוב בשמו]. והמשגיח דיווח על הוראה זו למשגיח הממונה עליו, ומשום שדיווח המשגיח הממונה, אודות המכשול לרבנים, פוטר ממשרתו, אתמהה. 2) שלא להתייחס לכך מה שניתנה ההוראה על ידי אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה למשגיח המיועד לכך שאין צורך לנסוע להשגיח בצרכניית "אושר עד" על הבשר והעופות הנמכרים שם. 3) בהוראתו של אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה [שאנקוב את שמו במידת הצורך] ניתנה הוראה לשוחטים שבמפעל החדש, לעבור על תקנת וועד השחיטה, שהורה ראש צוות השחיטה לשוחטים שלא לעבוד יותר משש שעות ביום, כתקנת וועד השחיטה זה מכבר, וזאת כמובן מטעמים הלכתיים, השוחטים ששאלו אודות תקנת וועד השחיטה, נענו באיום שאם לא יעשו כן "נראה מי בעל הבית כאן". 4) עירובם התמידי בעניינים ההלכתיים בכשרות העופות והבשר, בעת שאין תפקידם אלא בניהולו הכספי של וועד השחיטה, משרה אוירת אימה בין השובי"ם ומשגיחי הכשרות, ויראים לדווח לרבנים על מכשולים. ואף משתמשים באיומים כלפי רבנים ומוצי"ם שיפוטרו ממשרתם אם לא ימלאו אחרי דרישותיהם, ויהינו להביע דעתם דעת תורה [כפי שנוכח גם מעכ"ת שליט"א לשמוע בעת הדיון בבית הדין באיומיו של אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה]. ואטו כי רוכלא ניזול ונימני כל המקרים בהם איימו על השוחטים, הבודקים והמשגיחים, כי אם יאמרו דבר שלא כרצון חברי הנהלת וועד השחיטה, או יעשו שלא כרצונם יפוטרו ממשרתם "ונראה מי בעל הבית כאן", ו"מי נותן המשכורת". ועומדים הם תחת איום תמידי שלא לפצות פה שלא כרצון חברי הנהלת וועד השחיטה. והדברים ניתנים לבירור אצל השובי"ם והמשגיחים [כשלא יעמדו תחת איום פיטורין, ולא ייראו לומר את האמת]. 4) גם לא שמעו בקולו של מרן הגאב"ד שליט"א שהורה להם לפרסם הודעה מיוחדת בחנויות המוכרות בשר טרי ללא בלומבס. 5) לא זו בלבד אלא שבתקופה אחרונה מייחדים לעבודה אחראית זו, כשחיטה, וממנים כשוחטים לשחיטה המהודרת של עדתינו, אברכים צעירים אשר רבים מהם אינם יודעים העבודה כראוי, ומן הנמנע שיעשו עבודתם כראוי. במקום אשר עד עתה ידוע היה כי לא ניתנה עבודה זו אלא למבוגרים, יראים ושלמים, הבקיאים היטב במלאכתם. ומתקנת וועד השחיטה שלא למנות שוחטים שהם למטה מגיל שלושים.
האם אין בכל האמור לעיל לעורר חשש, ויותר מזה, על כשרות העופות והבשר הנשחטים במפעל החדש.
ומכאן שהתאמת החשש הכבד מלהעניק הכשר לאחד שאינו שומר תורה ומצוות, שהיה אחד מאבני היסוד בכשרות העופות והבשר, שהעמידם הגאון הגדול מורנו רבי מאיר ברנדסדורפר זצוק"ל, שמסר נפשו עשרות בשנים להעמיד השחיטה המהודרת של עדתינו על מכונה, המפורסמת בכל העולם בהידורה. ונימוקיו עימו: 1) בעוד שאצל יהודי כשר שהוא שומר תורה ומצוות, מפקחים בארבע עיניים שלא יבוא לידי מכשול בעת חולשתו כשיתגבר עליו יצרו, הרי אצל אחד שאינו שומר תורה ומצוות מן הנמנע מלהשגיח כל העת שלא יבוא לידי רמאות, והיה מנמק לומר שדי בכך שמשגיח הכשרות הממונה על הבלומבס יסיח דעתו לרגע אחת, כדי להביא בלומבס למקום אחר, ומיד יקח אחד מהפועלים גלגל שלם של בלומבס המונה כחמש מאות אלף בלומבס, ויעשה בהם כאוות נפשו. להאכיל נבילות וטריפות ברבבות עופות. [באומרו שמבחינה מסחרית כדאי לו לבעל המפעל לשכור פועל מיוחד שיהיה מיועד עבור זה, להמתין להסחת דעתו של המשגיח לרגע אחת ביום, כדאי לקחת גלגל בלומבס, וכך יעלה בידו להכשיר הרבה עופות שפוסלים בשחיטה המהודרת של עדתינו, ואף גרוע מזה רח"ל]. 2) ביותר לאחד כזה שכל מגמתו הוא לשבור את מחירי השוק, ולעיתים הוא מוכר למטה ממחיר הקרן [ולאחר שיעלה בידו להיות המפעל הבלעדי שתחת ההשגחה, יעלה את המחירים] בוודאי יחפש כל הדרכים לרמות ולזייף כדי שעל ידי זה יהיה בידו להוריד המחירים. [לא לחינם כמעט נשחטו לאחרונה במפעל החדש עופות הודו, שלא אושרו על ידי המשגיח הממונה על הזריקות, עד להתערבותו של המשגיח הממונה על הזריקות שזעק ככרוכיא למנוע שחיטה זו, בעוד שמתחילה היה הוא צריך לאשר המשלוח, וללא אישורו אין להביא כלל עופות אלו למפעל]. 3) גם הנהלת וועד השחיטה עצמה ידעה מנתונים אלו, ולשם כך העמידו פנים ברמאות, עד לפני כחצי שנה, שהמפעל החדש נתונה תחת בעלותו של שומר תורה ומצוות, גם כשכבר נודע לכולם מי הוא בעל המפעל האמיתי. 4) תמוהה העובדה מאוד, שבעוד שבמפעל הישן שתחת ההשגחה, שמורים הבלומבס והוואלגראמעס בכספת הנעול במנעול כבד, הרי שבמפעל החדש מונחים הבלומבס והוואלגראמעס, שהם יסוד הכשרות המעידה על כשרות הבשר, בארגז של גבס הנעול במנעול פשוט, ומובן לכל שבניקל יעלה ביד כל אחד המעונין בזה, להוציא משם בלומבס וואלגראמעס כאוות נפשו. 5) מה עוד שכל זה מדובר באחד, כאמור לעיל, שגופי הכשרות השונים בארץ התנערו ממנו עקב רמאותו וזיופו התמידי [שמכיון שחלק גדול מהעופות והבשר בארץ נתונים תחת בעלותו, קל בידו לנייד עופות ובשר מכאן לכאן והדברים מובנים לכל]. 6) ביותר שיש קלא דלא פסיק, שוועד הכשרות של עדתינו החרדית נוכחו, כאמור, שהדגים ששיווק בחותמת הביד"ץ הם דגים טמאים. והיאך ניתן לסמוך עוד על מידת אמינותו על כשרות הבשר והעופות.
נ.ב. כאמור מסיבות הנימנות לעיל בסעיף ב, 4, נמנעתי מלנקוב בשמות האנשים בדברים האמורים כאן, אך במידת הצורך, ובמידת האפשר, ובהסכמת האנשים, במידה ולא יהיו נתונים תחת איומים, אף אנקוב בשמותם באופן שיהיה ניתן לברר כל העובדות הנ"ל לאשורם ולאמיתותן.
לאור כל האמור לעיל, מובן מאליו, שללא דיון ובירור מעמיק כדי לתקן כל המכשולות, ולהחזיר סדרי כשרות השחיטה המהודרת על כנם, כפי שהתקינו לעשות בחיים חיותו של מורי ורבי הגאון הקדוש, צדיק האמת רבינו מאיר ברנדסדורפר זצוקלה"ה, נמנע ממנו על פי דין ודעת תורה, לכתוב מכתב התנצלות או תמיכה.
ואנכי את נפשי הצלתי לאחר מסירת הדברים והנימוקים למעכ"ת שליט"א
הכותב וחותם בצער ודמע בראות כבלע את הקודש
בכבוד הראוי – נ.ב. אף שבודאי אין מקום להשיב לדברי הבלע של אותו הדיוט הקופץ בראש, שמינה את עצמו ליו"ר עדתינו הקדושה ודינו מבואר בשולחן ערוך יורה דעה בסימן רמ"ג. אך מחמת משנה זהירות שלא יתפרסם המכתב במקומות שאינם רצויים ואינם ראויים, מתבקש מעכ"ת הדר"ג שליט"א לגנוז המכתב מעיני רואים, ואף מעיני היוצאים והנכנסים המשמשים בקודש.
יום שלישי ו' שבט תשע"א לאחר שכבר נכתב המכתב אמש, הובא לידיעתי היום על ידי אחד הבודקים החשובים של עדתינו, שבמפעל החדש מתקיים היום שחיטת עופות, בעוד שבמפעל הישן לא מתקיים שחיטה כי העופות מודלקות בשוק, ועל פי הוראתו של רב וועד השחיטה, נמנעים לשחוט עופות כאלו, כדי שלא לבוא לידי חשש טריפה. ואילו במפעל החדש שוחטים עופות מודלקות אלו, והרופא הויטרנרי חותך מקום הדלקת עד למטה, באופן הנמנע לראות את הדלקת, ולבדוק אם הדלקת מגיעה עד צומת הגידין. ובודאי שבאופן זה יש חשש כבד של טריפה על העופות. והבודק שהודיע לי עובדה זו בטלפון, ביקש שלא לומר עובדה זו בשמו, מחשש פן יבולע לו ויפוטר ממשמרתו. [ובמידת הצורך והאפשר אנקוב בשמו בפני חברי הביד"ץ, והדבר יהיה ניתן לבירור].
ב"ה
שאלות ותשובות בבת דין של מעלה
חלק כא
כשרות השחיטה בישראל כהלכתה חלק ג'
מלחמה לה' בעמלק מדור דור מלחמת הצדיקים עם רבני הערב רב (העמלקים) – בשדי כשרות השחיטה, בד' מאות שנים האחרונים
[לפי בקשת השואל את השאלה נכתוב השם האמיתי שלו]
בית דין: למה לא הפסקת לאכול בשר בהמה ועוף בהכשר הרבנות הראשית לישראל כשראיתה את הקול קורא הזה!
אבישי בן לאה: באמת קראתי ולא רציתי להאמין, כי אני סומך עליהם בסגירת עינים! מה אני צריך לחשוש על הרבנות הראשית לישקראל בארצינו הקדושה והטהורה שמסרתי נפשי בצבא להציל את עם ישראל!
בית דין: אבל הלא ראיתה את הבעיות מה שהולך וידעת כי רוב הרבנים הם ערב רב, ולמה האמנת להם?
אבישי בן לאה: ראיתי, אבל סמכתי עליהם, וכי לא נאכל בשר? האם אני במדריגת פרוש? או האם אני במרוקו? ב"ה שיש לנו כסף לקנות אוכל, וכפי מה שאני אוכל יש לי יותר כוח, ובכלל האם אפשר בכלל לחיות בלי בשר?
בית דין: האם לא שמעת שהגה"צ הרב לנדא שליט"א והגה"צ רבי אמנון יצחק אמרו שאין בשר כשר בעולם? הלא שמעת את הדרשות שלו ולמה אכלת הלאה?
אבישי בן לאה: אני סמכתי על הרבנים הצדיקים ואם לא עשיתי טוב תשפטו אותם ולא אותי שמסרתי נפשי למען המדינה!!! תקחו אותם לגיהנום ולא אותי?
בית דין: לא מקובל בבית דין, כאן תשלם על כל מה שאכלת! ותסחוב איתך את כל הרבנים שלא אמרו לך לא לאכול וסמכת עליהם!!!
רצוף כאן קול קורא שיצא נגד כשרות הרבנות
וכמעט כל הבדצי"ם הולכים אחריהם ועבור בצע כסף
מתירים לנו כל האיסורים שבתורה
ועוד כותבים על זה כשר למהדרין מן המהדרין
כשרות רבנות
גליון א'
נתפרסם לאלפים ורבבות
פעמים רבות אנו שומעים מכל מיני 'בקיאים בכשרות', על מוצר פלוני או אלמוני 'כשר, בכשרות רגילה בלבד', כאילו שמעיקר ההלכה יכול אדם לסמוך על כשרות זו, וליהנות ממוצר זה לכתחילה, אלא שהמהדרין שהם השרידים אשר ה' קורא, פשוט 'מחמירים', ואין זה מן הדין אלא חסידות בעלמא.
אך האמת אינה כן, אלא כל הדברים שהנם בהכשר רבנות הנם בחזקת איסור כמו שהיו, ואם איסורם מן התורה, נשארו אסורים מן התורה, ואם איסורם מדרבנן, נשארו אסורים מדרבנן, וחותם ההשגחה אינו מעלה ולא מוריד.
והננו לפרטם בס"ד אחת לאחת:
תחילה בעניני הבשרים:
- קודם כל צריך לדעת שכשמגדלים את העופות, מגדלים עופות במיוחד לשחיטת חלק, ומגדלים עופות במיוחד לשחיטת כשר, וכמו כן מגדלים עופות לטרף, ואינם אותם עופות בגידולם, פירוש העופות שמגדלים לחלק מקבלים תנאים טובים יותר, חימום בחורף, קירור, איורור, מים בשפע, אוכל מיוחד, הקפדה על חיסונים, ועוד.
- ועם כל הנ"ל פעמים שהמגדל נכשל, ויוצא ממשק חלק אווזים גבוהים של טריפה, ואז תוצרתו נשלחת על פי רוב לכשר ולא לטרף, ויתבאר בהמשך.
- השוחטים בחלק (היינו בבדצי"ם למיניהם) הנם מהרמה היותר גבוהה (והתשלום בהתאם), ואילו ברבנות אפילו שוחט מהרמה האחרונה ללא שום ידיעה, יוכל לשמש כשוחט, ורק בתנאי שיודע לשחוט מהר, ואין צורך כל כך בהכנת סכין ראויה, ופעמים רבות שאין בודק סכינים כלל, אלא השוחטים הנ"ל המקולקלים הם הבודקים זה לזה, ואף גומלים זה את זה, ומעלימים עין, גם כי פעמים רבות אינם מבינים כלל בבדיקת סכין, ולא ידע ואשם.
- בבדצי"ם השוחטים שוחטים עשרים או שלושים דקות לכל היותר (תלוי בבד"צ), ואחר כך נחים עשרים או שלושים דקות, ואילו ברבנות שוחטים שעה ויותר, ואין בודק סכין באמצע.
- וע"כ בחלק, אם תימצא סכין פגומה אחר שחיטה, קל להטריף רק כ-60 או 70 עופות, אבל ברבנות 3000 עופות בין בדיקה לבדיקה, מי שיטריף יבולע לו, וע"כ נמנעים ולא מטריפים.
- בבדצי"ם שוחטים בין 10 ל-14 עופות לדקה (כל שוחט), תלוי בבד"צ, ואילו ברבנות עד 25 עופות כל דקה (לשוחט!)
- בשחיטת חלק, כאשר תקרה ריעותא או ספק מעבירים את העופות ל'כשר', וזה נכון לכל התהליך מן השחיטה ועד האריזה, כל מקום שתימצא ריעותא או ספק מעבירים לכשר, כך שכל הנקרא 'כשר' הוא בספק טרף.
- בחלק בודקים כל עוף ועוף, ריאות, וצומת הגידין, וכשיוצא משק חולה ויש הרבה טרף (דבר המצוי מאוד), מיד מפסיקים את השחיטה לחלק, ומעבירים לשחוט לכשר, דהיינו מפסיקים לבדוק, וביאור הדברים 'סוגרים את העינים' ואז הכל כשר, (כי למה לו לבעל העופות לשלם לבודקים וגם יטריפו לו, ישחט 'כשר' שזה ללא בדיקה 'ואין טרף'), ולפי האמת משק שנבדק והוא בחזקת טרף, אין להכשירו אלא בבדיקת עוף עוף, אלא ש'ברבנות' הכל אפשרי.
- בדיקת הריאות וצומת הגידין, נעשית בקצב של 20 עד 35 עופות בדקה (תלוי בבד"צ ובמספר הבודקים) כך שלכל עוף יש רק כ-3 שניות כדי להחליט אם הוא חלק או טרף, וכיון שהבודקים אינם כ"כ תלמידי חכמים (או אינם ת"ח כלל), וע"כ כל עוף שריאותיו יפות, ואין בהם שאלה, עובר לחלק, ועוף שהוא ודאי טרף, מטריפים, וכל מה שבאמצע היינו שיש להסתפק אם הוא כשר, ומן הראוי היה לקחתו אל מורה הוראה שידון בו אם הוא כשר, כמו שהיו עושות אמותינו, אבל כאן למי יש זמן, הכל הולך ל'כשר', פירושו של דבר, כל ספק הרי הוא 'כשר', והאמת שאינו כשר אלא ספק כשר (וספק טרף).
- בחלק פותחים את העוף לאורך גבו, וזאת כדי לודא שלא נשארו בתוכו אברים פנימיים (לב, ריאה, וכיוצא), וכן לוודא שלא נשאר בפנים דם בעין, והעיקר בשביל המליחה שצריך למלוח את העוף מבפנים ומבחוץ כמ"ש בשו"ע יו"ד סי' ס"ט ס"ד, והרמ"א שם אוסר אפילו בדיעבד אם לא מלח מבפנים ומבחוץ.זאת ועוד, פעמים רבות שמלח זה אינו יוצא בשטיפה שלאחר המליחה כיון שהעוף סגור, ומלח זה שנתערב בתבשיל צריך ששים כנגדו להתירו (כמ"ש בשו"ע סי' ס"ט ס"ט).
- אבל ברבנות הולכים לכתחילה, על בדיעבד, וכל שבדיעבד כשר, (ואפילו שהוא רק לאיזה מאן דאמר), ברבנות זה לכתחילה, ועל כן לא חוששים לכל הנ"ל, אלא נשארים העופות סגורים, ופעמים שיש בתוכם ריאות (דבר שלא יכול לקרות בחלק, כיון שצריך לבדוק את הריאות), או שנשאר בתוכו לב, שהדם שבתוכו הוא דם הנפש שחייבים עליו כרת (כמ"ש בכה"ח יו"ד ריש סימן ע"ב), או נשארים שאריות מן הכבד, או סתם דם בעין, ועל מליחה בפנים כלל אין מה לדבר, כי אינם פותחים אלא פתח קטן בתחתיתו של העוף, וזורקים לתוכו (אם נכנס) כמה גרגירי מלח.
- בחלק, יש משגיח שמסתכל על כל עוף ועוף שלא תהיה בו מכה שיש בה צרירות דם, וכל שרואים בו מכה חותכים באותו מקום (כמ"ש בשו"ע סי' ס"ז ס"ד), ויש מקומות שיש משגיח מיוחד שבודק כל עוף ועוף קודם שנכנס אל המליחה, לראות שאין בו מכה של צרירות דם, ועוף שיש בו מכה של צרירות דם, מניחין בצד עד שיחתכו הצרירות.וזאת לדעת, כי דבר זה מצוי מאוד, ולפעמים 30 אחוז ויותר, יש הבעיה הזו של צרירות דם, וברבנות אין דורש ואין מבקש, וכמה פעמים שאמרו להרב של ה'כשר' היאך אתה מעלים עין? הרי מי שאסר לאכול נבלה, הוא שאסר לאכול דם, ואיך אתם מזלזלים בשאט נפש? ואין מענה, כך הוא ב'כשר', ובכל מקומות של ה'כשר'.
- ואילו ב'כשר' אין מי שמסתכל ע"ז כלל, והכל כמות שהוא נכנס אל המליחה, וזה דבר חמור מאד, מכיון שאם נשאר הצרירות ונתבשל כך צריך שישים כנגד הדם, ולסברת הרמ"א צריך שישים כנגד החתיכה שבה הצרירות, והרי זה אוסר את התבשיל.
- בחלק, יש משגיח או שנים בעת האריזה, לשמור שלא תכנס סחורה אחרת.
- ובכשר הפועלים עושים מה שלבם חפץ, או יותר נכון מה שבעל הבית (שע"פ רוב אינו שותו"מ) אומר להם לעשות.
- כל העופות והבשרים של חלק מסומנים בשתי חותמות (פלומבה או הולוגרמה), מה שנקרא "חותם בתוך חותם" כמ"ש בשו"ע יו"ד סי' קי"ח.בשביל דבר אחד מכל האור היה ראוי לאסור "כשר רבנות", ומה גם בהצטרף הכל גם יחד:
- ובאיסור חלב
- והעולה מכל האמור: כי מי שאוכל עוף "כשר", אפשר שנכשל באיסור טריפה, ובאיסור דם, ובבשר שהוחלף, או אולי בכולם גם יחד רח"ל.
- ואילו בכשר, מדבקה ותו לא, הר כתוב בשו"ע דאסור בלא זה? את מי זה מענין!
- במדריך הכשרות של המועצה הדתית והרבנות הראשית ירושלים לשנת תשע"ד, בעמוד 104 כתוב בזה"ל: "בשר וכבש קדמי קפוא (לא למהדרין) בפיקוח מחלקת הכשרות הארצית המיובא ארצה בצורות שונות (קרטונים, רביעים, וכו') צריך לוודא אם מנוקר כדין" (ההדגש אינו במקור).וכאן הבן שואל: מי שקונה בשר קפוא רבנות, מנין יודע לבדוק אם הוא מנוקר כדין? ומי הוא היודע להבדיל בין חלב לשומן? ובשו"ע יו"ד סי' ס"ד סכ"א כתב מרן: "טבח שנמצא אחריו חלב כשעורה מעבירין אותו, ואם נמצא אחריו כזית, מכין אותו מכת מרדות ומעבירין אותו", זה בשו"ע, אבל ברבנות הראשית הוא המנקר המעדף, אולי יקודם בדרגה.ומן הראוי היה להם להשים יד לפה ולא לכתוב זאת, אלא שכנראה הם מפחדים מתביעה כספית, וע"כ הקדימו לכך אליבי, 'אמרנו שצריך לבדוק'.
- וגם בדגים
- אבל עדיין איך קורה שבשר בלתי מנוקר יוצא לשוק? התשובה לכך היא שברה"ר הכשרות אינה חובה, אלא המלצה, הכל לצאת יד"ח, אמרנו, ויצאנו יד"ח.
- אגב, קטע זה מופיע במדריכי הכשרות של המוה"ד ירושלים כבר עשרות שנים, למעט שנת תשס"ז שהושמט מפני מחאת הרה"ר.
- ביאור הדברים, שהמוע"ד והרבנות הראשית לירושלים אומרים: שהקונה בשר קפוא בהכשר הרבנות הראשית הארצית, יכול להכשל באיסור כרת של אכילת חלב, ולכן צריך לוודא אם הבשר מנוקר.
- הגאון הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א בספרו הנפלא 'ילקוט יוסף' ח"ט עמוד קס"ז כתב בשם אביו מרן הראש"ל הגאון ר' עובדיה יוסף זצ"ל בעל המחבר שו"ת 'יביע אומר' ושא"ס וז"ל: "יש להזהר שלא לסמוך על כל ההכשרים הניתנים לדגי טונה המגיעים מחו"ל בקופסאות שימורים… אחר שנתברר שבין דגי הטונה מתערבים סוג של דגי טונה שאין בהם קשקשים" ע"כ, ושם בהערה כתב עוד "ואחד הרבנים נסע לארה"ב וביקר במפעל ונתברר לו שבמקום שמכינים את משלוח הטונה עם ההכשר אין יהודים כלל… ובדק ומצא שאכן יש תערובת של דגי טונה עם קשקשים יחד עם דגי טונה בלי קשקשים", (ומה עם איסור בישולי גויים???) ובהשמטות שבסוף הספר עמוד שי"ב כתב: "הנה הטונה של או יו אינה בהשגחה תמידית, רבני האו יו שולחים איזה אדם שם פעם בחודשיים לבדוק את המפעל", והם סומכים על הגויים שמכניסים רק דג טונה כשר ולא שום דג טמא. "וישנה סוג השגחה אחרת שמהשגיח נמצא בשעת הייצור אולם הם לא מקפידים על בדיקת כל דג בפני עצמו (ומה עושה המשגיח? אולי ישן), ובדיקה זו שייכת גם בהכשרים חסידיים" עכ"ל, ועי"ש עוד דברים מתמיהים.
- פירושים מיותרים
- ועל כל זה הרה"ר חותמת "באישור הרה"ר לישראל" ומלעיטים את אחינו בני ישראל בדגים טמאים ובישולי גויים, והכל "באישור הרה"ר לישראל".
כל בעל נפש יעשה בדעת, ויחשוב קודם שמכניס לפי בשר 'כשר'