ספר
זוהר תורה
פרשת כי תשא
זוהר חלק ב' פרשת כי תשא דף קפז ע"ב
לא היה נגף על ידי הכופר שנתנו בני ישראל
"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וגו'", בוא וראה, הרי אמרו, שאין הברכה שלמעלה שורה על דבר הנמנה, ואם תשאל ישראל איך נמנו, אלא כופר לקח מהם, וזה נתבאר, והמספר לא היה עד שנאסף כל הכופר ההוא ועלה לחשבון, ובתחלה היו מברכים לישראל, ואחר כך היו מחשבים את הכופר, ואחר כך היו חוזרים ומברכים לישראל, נמצאו ישראל מתברכים בתחלה ובסוף, ולא עלה בהם נגף.
המנין היה על השקלים ולא על האנשים
ומפני מה עולה נגף על ידי מנין, אלא לפי שהברכה אין שורה בהמנין, וכיון שנסתלקה הברכה, שולט שם צד הטומאה, ויכול להנזק, לפיכך היו לוקחים הכופר והפדיון, שיעלה עליו המנין, וזה נתבאר.
להורדת /קריאה זוהר תורה "כי תשא" לחץ כאן: זוהר תורה כי תשא יומי – אנדי
זוהר חלק ב' פרשת פקודי דף רכה ע"ב
אם צד הקדושה שורה אין הברכה נמנעת משם
אמר רבי אבא, הרי למדנו, שבכל מקום שצד הקדושה שורה עליו, אף על פי שעומד במספר, אין הברכה נמנעת משם, אמר רבי אלעזר ודאי כך הוא.
למה כשספר דוד את ישראל היה מגפה?
אמר לו, הרי ישראל קודש הם, ובאים מן צד הקדושה, שכתוב: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'" (ירמיהו ב, ג), וכתיב: "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא יא, מד), מפני מה כאשר עשה דוד חשבון לישראל, עלה בהם נגף, שכתוב: "וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד" (שמואל ב' כד, טו)?
כיון שדוד לא לקח מהם כופר היה מגפה
אמר לו, לפי שלא לקח מהם שקלים שהוא הכופר, שכתוב: "וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם", לפי שנצרך להקודש שיתן פדיון של קודש, וזה פדיון הקודש, לא נלקח מהם.
ישראל מושרשים בחכמה שאין שם חשבון
בוא וראה, ישראל הוא קודש לעמוד בלי מספר, ועל כן נצרך שילקח פדיון מהם, ופדיון הזה יעמוד בהמספר, והם לא יעמדו בהמספר, מפני מה, לפי שקודש הוא סוד העליון של כל המדרגות,[א] וכמו שהקודש ההוא עולה על הכל, ויש לו בהתגלות קודש אחר למטה, המתקיים תחתיו[ב] ועומד בחשבון ובמספר, אף כך ישראל קודש הם, שכתוב: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'", והם נותנים קודש אחר הפדיון שלהם העומד במספר.
הפדיון הוא בסוד המלכות והיא מגינה על ישראל
והסוד הוא, שישראל הם העץ העומד בפנים,[ג] הפדיון הוא מקום שעומד בהתגלות ועולה לחשבון, ומגין זה על זה.
המים אינם יכולים להציף את העולם
פתח רבי אלעזר ואמר, "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וגו'" (הושע ב, א), מהו "כְּחוֹל הַיָּם", בשני אופנים נאמר כאן, אופן אחד כחול הים, לפי שהים כאשר יתרוממו גליו בזעף ורוגז, ואותן הגלים עולים להציף את העולם, כאשר מגיעים לשפת הים ורואים חול הים, מיד נשברים וחוזרים לאחור ומשתככים, ואין יכולים לשלוט להציף את העולם.
העמים גם כן נשברים מפני בני ישראל
כדמיון זה, ישראל הם חול הים, וכאשר שאר העמים שהם גלי הים, בעלי רוגז, בעלי דינים קשים, רוצים לשלוט להחריב את העולם, כשרואים לישראל שהם נקשרים בהקדוש ברוך הוא, חוזרים ונשברים לפניהם, ואין יכולים לשלוט בעולם.
ישראל אין להם חשבון כחול הים
אופן שני, "כְּחוֹל הַיָּם", לפי שחול הים, אין לו מספר, ואינו עומד להספר ולא להמדד, ככתוב: "אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר" (הושע ב, א), אף כך ישראל, אין להם מספר ואין עומדים במספר.
f f f
זוהר חלק ג' פרשת בלק דף קפו ע"א
הנכנס למקדש בלא נטילת ידים חייב מיתה
"בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ וגו'", פתח עלם ההוא ואמר, למדנו מפסוק הזה, מי שאינו חושש על נטילת ידים, ומתראה לפני המלך בידים מזוהמות, חייב מיתה, מה הטעם, לפי שידי האדם נשרשות ברומו של עולם, אצבע אחת יש ביד האדם, והיא האצבע שהרימה משה.
הבריח התיכון הוא התפארת
שכתוב: "וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד, וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית", וכתוב: "וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה", אפשר תאמר שזה בריח התיכון אחר הוא, שלא היה בכלל אותן החמשה, לא כן, אלא אותו בריח התיכון מאותן החמשה היה, שנים מכאן ושנים מכאן ואחד באמצע הוא היה בריח התיכון, עמוד של יעקב, והסוד של משה.[ד]
אצבע האמצעית שהיא האמה היא הגדולה והיא התפארת
כנגד זה ה' אצבעות ביד האדם, והבריח התיכון באמצע, זו הגדולה והעליונה מכולן, בה קיימות שאר האחרות.
על ידי חמש אצבעות מתעורר היסוד להשפיע במלכות
והם חמשה בריחים הנקראים חמש מאות שנה, שעץ החיים הולך בהן,[ה] והברית הקדוש נתעורר בחמש אצבעות היד,[ו] וענין נסתר הוא כל מה שאמרתי, ועל כן כל ברכות הכהן באצבעות תולות, והרמת ידו של משה בשביל זה היתה.
הלכלוך לסטרא אחרא ולכן מים אחרונים חובה
ואם כל זה יש בהן, האם אין הדין שיהיו בנקיות כשמברכים בהן להקדוש ברוך הוא, לפי שבהן ובדמיון שלהן מתברך השם הקדוש,[ז] וכך אמר רבי שמעיה החסיד, שכל טנופת וכל לכלוך נצרך לסלקם לצד הטומאה, שהרי צד הטומאה מן הטנופת והלכלוך ניזון, ועל כן, מים אחרונים חובה, וחובה הם[ח].
f f f
זוהר חלק ב' פרשת ויקהל דף ריח ע"ב
מה זוכים על ידי פרשת הקטרת
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים וגו'", אמר רבי שמעון, אם היו האנשים יודעים כמה עליון הוא מעשה הקטרת לפני הקדוש ברוך הוא, היו נוטלים כל דבור ודבור ממנו, והיו מרימים אותו להיות עטרה על ראשם ככתר של זהב, ומי שעוסק בו, צריך להבין במעשה הקטרת, ואם יכוון בו בכל יום, יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא, ויתבטל המות ממנו ומהעולם, וינצל מכל הדינים שבעולם הזה, מצדדים הרעים, ומדין הגיהנם, ומדין של שעבוד מלכות, בקטרת ההוא.
עשן הקטרת גרם יחוד למעלה
כאשר היה עולה עמוד העשן, היה הכהן רואה האותיות של השם הקדוש פורחות באויר, ונתעלו למעלה בעמוד עשן ההוא, אחר כך היו הרבה מרכבות קדושות מסבבות אותו מכל הצדדים, עד שעלה בהארה וחדוה, והיה משמח למי שהיה צריך לשמח, ופעל התקשרות למעלה ולמטה ליחד הכל, וזה נתבאר, והקטרת מכפר על יצר הרע, ועל עבודה זרה שהיא צד הטומאה.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת ויקהל דף ריט ע"א
הקטרת מטהר את המלכות וכך הוא מתיחדת עם הז"א
ובוא וראה, מה כתוב במשה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וגו'", אף על פי שזה נתבאר, אבל עוד צריך להבין, למה נשתנה הדבור במעשה הקטרת מכל שאר הדבורים שאמר לו, אלא קח לך, להנאתך ולטובתך, לפי שכאשר האשה נטהרת, הנאת בעלה היא זו, וזהו הסוד "קַח לְךָ סַמִּים", להעביר הזוהם, שתתקדש האשה בבעלה,[ט] אשרי חלקו של משה.
כדמיון זה הוא, "קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר" (ויקרא ט, ב), שנאמר לאהרן, לכפר על חטאו, על מעשה העגל שהוא גרם להם לישראל, ועל כן כתוב במשה: "קַח לְךָ", להנאתך ולטובתך.
על ידי הקטרת מתאחדים כל הפרצופים באור אין סוף
הקטרת מקשר התקשרות, מאיר הארות ומעביר הזוהם, ד' מתחברת בה', ה' מתחברת בו', ו' עולה ומתעטרת בה', ה' מאירה בי', והכל מעלה רצון לאין סוף,[י] והיה הכל קשר אחד, ונעשה קשר אחד בהסוד של אחד, שהוא קשר העליון של הכל.
שמחה בכל העולמות
מכאן ולהלאה, כיון שהכל נקשר בקשר הזה, מתעטר הכל בהסוד של אין סוף, וסוד השם הקדוש מאיר ומתעטר בכל הצדדים, וכל העולמות בשמחה, ותארנה המנורות, ומזונות וברכות נמצאות בכל העולמות, והכל בסוד הקטרת.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת תרומה דף קנב ע"ב
אותיות תלויות בבית המקדש בסודות ושמות הקדושים
"רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל וגו'", בספרו של רב הממונא הזקן כך מובא, במקום בית המקדש היו תלויות כל האותיות של האל"ף בי"ת, בסודות הנחקקים, ושמות הקדושים משולבים שהיו מצוירים עליו, וכל העולם שלמעלה ושלמטה הכל בסוד האותיות היה נחקק ונרשם, וסוד השם הקדוש העליון, היה נחקק עליהם.
בצלאל ידע צירופי האותיות שעל ידם נבראו שמים וארץ
וכן במשכן נחקקו ונצטיירו האותיות כראוי, שהרי בצלאל היה יודע החכמה לצרף האותיות שנבראו בהן שמים וארץ, ובשביל החכמה שלו נבנה המשכן על ידו, והוא נברר לזה מכל עם ישראל, וכמו שהוא נברר למעלה, כך בקש הקדוש ברוך הוא שיהיה נברר למטה, למעלה כתוב: "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל", למטה "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל".
בצל אל הוא היסוד שיושב בצל אל
ושמו בסוד העליון נקרא כך, "בְּצַלְאֵל", בצל א"ל, ומי הוא, זה צדיק,[יא] שהוא יושב בצל א"ל, והוא שנקרא אל עליון,[יב] והוא יושב כדמיון א"ל ההוא, א"ל ההוא נוטל ששה צדדים,[יג] זה הצדיק נוטל אותם גם כן, א"ל ההוא מאיר למעלה,[יד] זה הצדיק מאיר למטה, א"ל ההוא כולל כל הששה צדדים,[טו] זה הצדיק כולל כל הששה צדדים.
היסוד הוא בן החסד בן הבינה וכן בן א"א
"בֶּן אוּרִי", בן אור הראשון שברא הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, "בֶן חוּר", בן מדרגת החירות של הכל,[טז] דבר אחר "בֶן חוּר", בן אור הלבן מכל הגונים, והוא נמנה למטה יהודה, הכל כראוי.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת ויקהל דף רד ע"א
ש' שיש בה ג' קוין רומזים על האבות שמתייחדים עם הבת
"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת וגו'", אמר רבי יצחק, מהו שבת, אפשר תאמר, בשביל שביתה, שכתוב: "כִּי בוֹ שָׁבַת" (בראשית ב, ג), לפי פשוטו כך הוא, אבל סוד הדבר, כיון שזאת הנקודה עולה, והאור מאיר, אז היא מתעטרת בהאבות,[יז] וכיון שהיא מתעטרת בהאבות, אז מתחברת ומתאחדת בהם להיות אחד, ונקרא הכל שבת שבת, שהרי ביארו, שהוא סוד ג' האבות, שמתיחדים עם הבת יחידה, והיא מתעטרת בהם, והם מתעטרים בעולם הבא, והכל נעשה אחד, וזהו שבת, להיות הכל אחד.
גם אימא לוקחת בכנפיה את האבות ונקראת שבת
ואם תשאל, שבת הגדול שהוא למעלה, למה נקרא שבת, אלא ודאי כך הוא, וסוד הדבר, שבכל מקום זאת הנקודה שהיא העיקר מכל העין נקראת בת, כמו שכתוב: "שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן" (תהלים יז, ח), שלפי שהיא העיקר מכל העין נקראת בת, עולם הבא, הוא ההיכל לנקודה העליונה ההיא,[יח] וכאשר היא מתנשאת ומתחברת בכנפיה להאבות להתעטר למעלה, נקרא הכל שבת, וכן כאשר האבות מתעטרים למעלה בתוך הנקודה העליונה, נקרא שבת,[יט] נקודה התחתונה כאשר מתעטרת בהאבות נקראת שבת.
כשהמלכות מתקשטת יש שמחה בכל העולמות
שהרי זאת הנקודה התחתונה כאשר מתנשאת להתעטר בהאבות, אז כל חדוה נמצאת למעלה ולמטה, וכל העולמות בחדוה.
השכינה שומרת על בני ישראל בשבת
ובזה הלילה, זאת הנקודה תופיע אורה, ותפרוס כנפיה על העולם, וכל שליטי הדין מסתלקים, ושמירה נמצאת על העולם.
על ידי הנשמה יתירה שורה על האדם שמחה
ואז נתוסף רוח נשמה בישראל על כל אחד ואחד, ובשביל נשמה היתירה נשכח כל עצב ורוגז, ולא נמצא כי אם חדוה למעלה ולמטה.
הנשמה רוחצת בבשמי גן עדן כדי שתוכל לשרות על האדם
רוח הזה שיורד ונתוסף בבני העולם, כאשר יורד הוא ירחץ בבשמים של הגן עדן, ויורד ושורה על עם הקדוש,[כ] זכאים הם כאשר זה הרוח נתעורר עליהם.
הצדיקים מתעוררים ברוח ההוא
באותה השעה שזה הרוח יורד, יורדים עמה לתוך הגן עדן ששים מרכבות, מעוטרות לששה צדדים, וכאשר מגיע לגן עדן, אז כל אותן הרוחות והנשמות שבגן עדן, כולם נתעוררים לרוח הזה, וכרוז קורא ואומר, זכאים אתם ישראל עם הקדוש, שרצון רבונכם נתעורר אליכם.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת ויקהל דף רד ע"ב
לשמור על הרוח שלא יעשה עברות וכך יסתלק הרוח
כאן יש סודי סודות ליודעי חכמה, זכאים הם כאשר זה הרוח נתעורר, רוח הזה הוא התפשטות של הנקודה ההיא,[כא] הוא יוצא ממנה ונתפשט בעולם, וזה הוא הסוד של שבת ששורה למטה, ועל כן כתוב בו שמירה, "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת", שבת לא כתוב, אלא "אֶת הַשַּׁבָּת", לרבות זה הרוח השורה על הכל, ונצרך לשמור אותו, יען כי הוא קיים עם האדם, ועל זה כתוב: "כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ" (ישעיהו נו,ו).
הרוח הזה נהנה מסעודות שבת
בסוד הזה יש עוד סוד אחר, רוח הזה נהנה ביום הזה ממה שישראל נהנים ומהעונג שלהם, ולפיכך נצרך לתת לו עונג במאכל ובמשתה ג' פעמים, בשלש הסעודות של ג' מדרגות האמונה, כמו שנתבאר, וזה נוטל חדוה ועונג מאותן סעודות הישראל, אשרי חלקו של זה המהנה לו ומענג לו ביום הזה.
רוח הזה נהנה כל ששת הימים, מרוח העליון של קדמון כל הקדמונים,[כב] וביום השבת כיון שיורד ורוחץ בגן עדן בלילה, מתענג הרוח מעונג הגוף של סעודות האמונה,[כג] ונתעטר זה הרוח מלמעלה ומלמטה, ונעשה שבע מכל הצדדים, בעונג שלמעלה ושלמטה, ויען שהוא עומד עם האדם, נצרך לו לשמרו, ועל זה כתוב: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת", שבת זאת היא נקודה תחתונה ההיא,[כד] "אֶת הַשַּׁבָּת", זה הוא אותו הרוח, שהוא התפשטות נקודה ההיא.[כה]
חצי הרוח מאיר למעלה וחציו למטה
התפשטות זו כאשר נתוסף קדושה וברכה מלמעלה על נקודה ההיא, נתוסף הארה על הכל, והרוח נעשה אור המאיר בכל הצדדים, נחלק לו הארה למעלה ומאיר, ונחלק לו הארה למטה ומאיר, וזהו שכתוב: "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", חלק של נחלה יש לנו כאחד.
החלק שלמעלה נתעטר ביום הזה מעונג העליון הקדוש, ונהנה מזיו העליון של קדמון כל קדמונים,[כו] החלק שלמטה נתעטר ביום הזה מעונג שלמטה, שנהנה באותן הסעודות, ועל כן נצרך לענג לו במאכל ובמשתה, במלבושי כבוד, ובשמחה של הכל.
אם שומר את הרוח כראוי נכלל הרוח במוצאי שבת עם חלק השני
וכאשר נתעטר זה החלק למטה, ונשמר כמו שנצרך, אז עולה למעלה, ומתחבר בחלק אחר ההוא,[כז] וזאת הנקודה נוטלת הכל מלמעלה ומלמטה, ונכללת מכל הצדדים, ולפי שנתעטרה בשבת מלמעלה ומלמטה, כל שאר הימים נותנת שפע לכל, ונתנה לה הממשלה מלמעלה ומלמטה, ובסודות הספר של שלמה המלך, נזכר סוד הזה, ונתבאר על ידי המנורה הקדושה,[כח] אשרי חלקם של ישראל.
f f f
זוהר חלק ג' פרשת שלח דף קעג ע"א
השמחה למעלה כשישראל מקבלים השבת
כל ערב שבת, כאשר מקדשים ישראל יום השבת, כרוז נכרז לארבעה צדדי העולם, האספו מחנות הקדושים, והכינו כסאות, אז נראה שמחה בשלש מאות ותשעים רקיעים, כמה ממונים וכמה שרים מתאספים למקומותם.
העץ החיים מתעורר להתייחד עם המלכות ולהוציא נשמות
כיון שישראל למטה מקדשים השבת, אז נתעורר עץ החיים, שנוקש באותן העלים שלו, רוח אחד הנושב מתוך העולם הבא, ואותן ענפי העץ מתנענעים, ומעלים ריח של העולם הבא, ועץ חיים ההוא נתעורר, ומוציא נשמות קדושות, שיתפשטו על העולם.
נשמה יתירה נכנס באדם
ועל ידי זה נשמות יוצאות ונשמות נכנסות, אלו מעוררות לאלו, אלו יוצאות ואלו נכנסות, ועץ החיים הוא בשמחה.
ישראל בשמחה במנוחה ובעונג
ואז כל ישראל נתעטרים בעטרות של אותן נשמות הקדושות, כולם בשמחה במנוחה, וכל יום השבת יש להם שמחה ההיא ומנוחה ההיא, וכל הצדיקים אשר בגן כולם עולים ומתענגים בעונג העליון של עולם הבא, כשמגיע מוצאי שבת, כל הנשמות פורחות ועולות.
הנשמה יתירה עולה ונשמות הצדיקים יורדות
בוא וראה, כשנכנס השבת, יורדות נשמות לשכון על עם הקדוש, ונשמות הצדיקים עולות למעלה, במוצאי שבת, עולות אותן הנשמות ששכנו על ישראל, ונשמות אחרות יורדות, הן אותן נשמות הצדיקים.
גודל השמחה לנשמה שחידשה בשבת
כיון שעולות כל הנשמות ששכנו על ישראל, הן עולות וקיימות בצורתן לפני המלך הקדוש, והקדוש ברוך הוא שואל לכולן, איזה חדוש היה לכן בעולם ההוא בתורה, זכאות הן אותן האומרות חדושי תורה לפניו, שמחה רבה עושה להן הקדוש ברוך הוא, מאסף לפמליא שלו ואומר, שמעו חדושי תורה שאומרת זאת הנשמה של פלוני, וכולם נותנים מקום לדבור הזה בשתי ישיבות, הם למטה, והקדוש ברוך הוא למעלה יחתום לזה הדבור.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת ויקהל דף רד ע"ב
הרוח שיורד שבת באדם שורה בתוך נפשו של האדם
"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ", כתוב "וַיִּנָּפַשׁ", וביארו, ווי נפש שאבדה, ונכון הוא, אבל אם כן ווי הגוף צריך לומר, שממנו נאבדה הנפש?
אבל סוד הדבר, באדם יש נפש שהוא לוקחת ומושכת אליו לזה הרוח מערב שבת, וזה הרוח שורה בתוך הנפש הזאת, ודר בה כל יום השבת, ואז הנפש הזאת היא יתירה ברבוי ותועלת יותר ממה שהיתה, ועל כן למדנו, שכל נפשות ישראל מתעטרות ביום השבת, והעטרה שלהם הוא מה ששורה רוח הזה בתוכם, כיון שהשבת יוצא, ואותו הרוח עולה למעלה, אז ווי לנפש שאבדה מה שאבדה, אבדה אותה עטרה העליונה, וכח הקדוש ההוא שהיה בה, וזהו "וַיִּנָּפַשׁ", ווי נפש, שאבדה מה שאבדה.
f f f
המלכות מקבלת השפע ביום ומחלקת בלילה
עונת תלמידי חכמים היודעים סודות עליונים, היא מליל שבת לליל שבת, כמו שנתבאר, אבל דבר זה שאלתי למנורה הקדושה, הלא ידוע שזה הכתר התחתון, מקבל מה שמקבל שפע ביום,[כט] ובלילה הוא נותן מזון לכל חיילותיו, כמו שביארו, שכתוב: "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ" (משלי לא, טו), מקבלת השפע ביום ותתן בלילה,[ל] ועתה אמר הרב שהזיווג צריך להיות בלילה הזה?
על ידי הזיווג של שבת המלכות נותנת נשמות חשובות
והשיב שבודאי צריך להיות הזיווג בלילה הזה, מה הטעם, לפי שבלילה הזה היא מפרשת נשמות לכל החכמים היודעים סודות חכמת הקבלה, וחבור וזיווג לא נמצא ביום אחר בכל חדוה בלי ערבוב אחר כמו ביום הזה, ולפיכך אותן הנשמות שמחלקת, מחלקת אותן לחכמים לצדיקים ולחסידים כראוי להם.
בכל לילה יש זיווג
ובכל לילה ולילה הזיווג נמצא בודאי, בחצי הלילה, אבל לא בכל הצדדים כמו זיווג הזה.[לא]
עונת תלמידי חכמים
ולפיכך החכמים בעלי הסוד, צריכים לסדר התשמיש שלהם בלילה הזה, מה הטעם, לפי שבכל ימי השבוע יש להם רוח אחר השורה על העולם, ובלילה הזה יש להם רוח אחר קדוש ועליון היורד לבני קדושים, וזה הרוח נושב מן קדמון כל הקדמונים, ויורד לתוך נקודה התחתונה, לתת בה מנוחה לכל, ושפע זו מתחלקת לכל הצדדים למעלה ולמטה, ככתוב: "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[לב]
וכאשר אותן החכמים יושבים עם אותו רוח הקדוש רוח העליון, צריכים לשמש מטתם, כי זה הרוח מושך אחריו למטה כל אותן נשמות הקדושות, וקדושי עליון נוחלים בכח הרוח הזה, נשמות קדושות לבניהם כראוי.
f f f
זוהר חלק ב' פרשת ויקהל דף רה ע"א
בשבת קודש לא צריכים להתפלל על שמירה
כיון שזה הרוח שורה על העולם, כל רוחות רעים וכל מקטרגים רעים נסתלקים מהעולם, ולא נצרך להתפלל על שמירה, לפי שישראל נשמרים הם בכח הרוח ההוא, וסוכת שלום פורסת כנפיה עליהם, והם נשמרים מכל רע.
שהרי למדנו, שבכל מקום שסוכת שלום נמצאת, צד הטומאה לא נמצא שם, ועל כן, נשמרים הם ושמירה נמצאת.
f f f
בשבעין עיטורין
יום השבת שמחה היא