ספר מעלות הזוהר- בשבח לימוד הזוהר בלשון הקודש

א)                אַל יַשְׁלִיכוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַחֲרֵי גֵּוָם

וכמו שרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ הָרַמְחַ"ל, [רַבֵּנוּ משֶׁה חַיִּים לוּצָאטוֹ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן, בַּעַל הַ"מְּסִלַּת יְשָׁרִים" וְעוֹד], תִּקֵּן בִּישִׁיבָתוֹ סֵדֶר לִמּוּד מְיֻחָד שֶׁל גִּירְסָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּמִשְׁמָרוֹת לְלֹא הֶפְסֵק כְּלָל מֵעֵת לְעֵת, וְקָבַע דָּבָר זֶה כַּתַּקָּנָה הָרִאשׁוֹנָה בִּישִׁיבָתוֹ, וְכוֹתֵב עַל מַעֲלַת הַדָּבָר בְּאִגֶּרֶת לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "זֹאת הָעֵצָה הַיְעוּצָה לְכָל קְהִלּוֹת קֹדֶשׁ לְהִנָּצֵל מֵרֶשֶׁת זוֹ טָמְנוּ שׂוֹנְאֵיהֶם, וּבְוַדַּאי הָיָה לָהֶם לְפַקֵּחַ עַל זֹאת וְלֹא יַחְדְּלוּ, כִּי רַב הַדָּבָר וְעָצוּם מְאֹד… וְעַתָּה אַל יַשְׁלִיכוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַחֲרֵי גֵּוָם, כִּי אֲנִי אִלְמָלֵא נִתְיַשֵּׁר חַיְלִי הָיִיתִי קוֹבֵעַ דָּבָר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, אֲבָל כְּבוֹד תּוֹרַתְכֶם יִקַּח אֶת הָעֵצָה הַזֹּאת וְיִהְיֶה לוֹ לִזְכוּת, כִּי אֵין כָּמוֹהָ לְטוֹבָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ כִּי לֹא דָּבָר קָשֶׁה הוּא כְּלָל". וּמִי לָנוּ גָּדוֹל כְּהָרַמְחַ"ל זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן אֲשֶׁר הָיָה בָּקִי עָצוּם בְּכָל מִכְמַנֵּי הַתּוֹרָה וְלֹא מָצָא עֵצָה לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת מֵעַם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶת הָעֵצָה הַזּוֹ, לִמּוּד בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּרֶצֶף לְלֹא הֶפְסֵק, שֶׁבְּכֹחַ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת וּלְקָרֵב הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים.

ב)                 מֵעָתָּה יוּכְלוּ לְהִתְאַחֵד כָּל צִיבּוּר[א] יִשְׂרָאֵל וְלִלְמֹד בְּנָקֵל אֶת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְלֵהָנוֹת מִזִּיו נֹעַם הָרַשְׁבִּ"י וַחֲבֵרָיו הַקְּדוֹשִׁים.

י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ[ב] בהגלות נגלות הזוהר הקדוש בלשון הקודש, וכל הרואים אומרים ברקאי, והלומדים מברכים ברכת הנהנין, וכל קרי בי רב יוכל מעתה ללמוד בנקל את הזהר הקדוש, ולהנות מזיו נועם פירושי רשב”י וחבריו ולהתחמם בשלהבת הקדושה הגנוזה בחיבורם הקדוש, שהיה סתום וחתום בפני ההמון אשר לאו כל מוחא יוכל להשיגם.

והנה עתה זכינו, בחסדי ה” יתברך ויתעלה אשר הגדיל עלינו לצלול למים אדירים, ולהאיר את כל ספר הזהר הקדוש, אשר כולו פנינים יקרות וים גדול ורחב ידים, שם רמ”ז אין מספר, חיות הקודש שרפים ואופנים, וכל ישראל אחים חברים יכנסו לחיבור הקדוש הזה "ורשות ניתנה לאלו הנשמות שגורשו ממקומם לידבק בזה החיבור" (תיקוני זוהר דף א” ע”ב) לשאוב ממעינות המוסר והחיזוק שבזהר הקדוש ולחסות בצל[ג] כנפי השכינה הקדושה. ותפילת דוד המלך ע"ה (תהלים פרק ל"ו פ' ח-יא) מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן: יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר: מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב. תַּעֲמֹד לְכָל הַהוֹגִים בְּסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה לְעוֹלָמִים, אכי"ר.

ג)                  הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא אוֹר הַגְּאוּלָה הָאַחֲרוֹנָה

מן המעין הזה ישקו כל העדרים בספר הזהר הקדוש אשר הוא "אור הגאולה האחרונה”  (תיקוני זוהר דף א' ע”ב) ואשר האיר פני תבל “בסוף הימים, בדור האחרון” (תיקוני זוהר דף קי”א ע”ב), כדי להטעים את ישראל “מאילן החיים” ואשר “על ידו יצאו מן הגלות” (זהר ח”ג, דף קכ”ד ע”ב). וכבר אמרו גדולי הקדמונים דבלימוד הזהר הקדוש אשר לשונו בלבד מסוגלת לזיכוך הנשמה, אף על פי שאינו יודע מה הוא אומר (אור צדיקים לר”מ פארפוש א”, עמוד התפילה ט”ז, החיד"א, פלא יועץ, רבי חיים פלאג'י, זי"ע, ועוד) כמשל הנכנס לחנות של בושם, אף על פי שלא לקח כלום, מכל מקום ריח טוב קלט עימו” (דגל מחנה אפרים, ליקוטים ד”ה ישקני). “וכל שכן אם יזכה ללמוד ולהבין פירוש מאמר אחד שיעשה תיקון גדול למעלה אשר אי אפשר לשער! (כסא מלך מ”ג ס”), ועוד כתב שם דלימוד שעה אחת בזוהר הקדוש עולה לערך לימוד שנה בשאר חלקי התורה הקדושה[ד]. ועל ידי שזיכנו השי"ת לפרסם לכל את הזוהר הקדוש בלשון הקודש יתקיים מאמר הכסא מלך שיזכה ללמוד ולהבין, ויעשה תיקון גדול למעלה, אשר אי אפשר לשער!

ד)                 עַל יְדֵי תַּרְגּוּם הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לְלָשׁוֹן מִּתְקַיֶימֶת בָּנוּ הַבְטָחַת הָרַשְׁבִּ"י "אֲפִלּוּ נְעָרִים יֵדְעוּ נִסְתָּרוֹת קָרוֹב לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ"

אָמַר לוֹן[ה] רַבִּי שִׁמְעוֹן לֵית[ו] רְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּדָא דְּיִתְגְּלֵי כָּל כָּךְ לְעַלְמָא, וְכַד יְהֵא קָרִיב לְיוֹמֵי מְשִׁיחָא, אֲפִלּוּ[ז] רַבְיֵי דְעַלְמָא זְמִינִין לְאַשְׁכָּחָא[ח] טְמִירִין דְּחָכְמְתָא וּלְמִנְדַע[ט] בֵּיהּ[י] קִצִּין וְחוּשְׁבְּנִין, וּבְהַהוּא[יא] זִמְנָא אִתְגַּלְּיָא לְכֹלָּא.

[תַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ]: אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּזֶה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָעוֹלָם כָּל כָּךְ. וּכְשֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲפִלּוּ נְעָרִים שֶׁבָּעוֹלָם עֲתִידִים לִמְצֹא נִסְתָּרוֹת שֶׁל הַחָכְמָה וְלָדַעַת עַל יָדוֹ קִצִּים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן יִתְגַּלֶּה לַכֹּל.  (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא דַּף קיח.)

ה)                לִמּוּד זֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מַכְנִיס חָשַׁק גָּדוֹל לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, וְלִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה

כי הלימוד הקדוש הזה בספר הזהר הקדוש  – מכניס חשק גדול ללימוד התורה והתפילה בכוונה[יב], שמחה בעשיית המצוות, ובעיקר – אמונה נפלאה בהשי”ת ובתורתו הקדושה כן העידו גדולי הדורות, ואשר יטעם ויחוש החי אי אפשר להכחישו. "והוא מקור לכל ספרי  יראים, וממנו נובעים כל המוסרים ואהבת ה” התמימה” (מכתב בעל ה”עטרת צבי” להרה”ק מאפטא זצוק”ל). "ומי שיודע ספר, ומבין דברי הזהר הקדוש הפשוטים, ימצא בו טוב טעם ודברים מתוקים מדבש, מוסרי השכל שמושכים לב האדם לאביו שבשמים”  (פלא יועץ ערך זהר) "הנה כי כן, ראוי לכל אדם ליקח לו ספר הזהר הקדוש, ולא יעבור מלקרוא הפרשה מדי שבוע בשבוע , וזה גדר גדול לאדם, כדי שלא ישיאנו יצרו לפנות עצמו לבטלה, שהוא רעה גדולה, כידוע (שם), ועוד אשר לימוד הזוהר הקדוש גם בפשוטו יחשב לו כמחדש חידושים נפלאים בתורה (פלא יועץ ערך חידוש)[יג], ובונה בשמים עליותיו כידוע ליודעי ח"ן.

בכל שבת תקבעו ללמוד שיעור בזהר הקדוש

וכבר הורו צדיקים וגדולים, ומהם: הגה”ק רבי יעקב מליסא זצוק”ל : וזל"ק: "בכל שבת תקבעו ללמוד שיעור בזהר הקדוש" (הנהגות ג”) וכן העיד הגה”צ רבי יוסף בלוך זצ”ל, כי ה”חפץ חיים היה מעודד ומזרז, גם לבחורים, ולכל היהודים בשווה, ללמוד בכל שבת את הזהר של אותה פרשה ואמר על לימוד הזוהר הקדוש שאין הגבלה ללומדו כי רובו מדרש (הוספות "בנין יוסף" ל"יסוד יוסף”).

לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מְעוֹרֵר יוֹתֵר מִכָּל מַאַמְרֵי חֲזַ"ל

וְרַבֵּנוּ מָרָן הַחֲזוֹן אִישׁ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה הוֹרָה לְשׁוֹאֲלָיו לִלְמֹד זֹהַר כְּסֵפֶר מוּסָר, וְאַף לָמַד בְּעַצְמוֹ עִם בֶּן אֲחוֹתוֹ, הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמַרְיָהוּ גְּרֵיינְמַן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה. וּבַסֵּפֶר מַעֲשֵׂה אִישׁ מוּבָא, (עֻבְדּוֹת עַל מָרָן הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַחֲזוֹן אִישׁ זַצַ"ל): שֶׁאָמַר: לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מְעוֹרֵר יוֹתֵר מִכָּל מַאַמְרֵי חֲזַ"ל. נִתָּן לְהַאֲרִיךְ עַל כָּךְ בְּעוֹד עֻבְדּוֹת רַבּוֹת, אַךְ דַּי בְּכָךְ לַמֵּבִין.

הרי שולחן ערוך ועליו סעודה השווה לכל איש ואיש, כקטן וכגדול, ללמוד את פרשת השבוע יחד עם הזהר הקדוש

ואם עד כה לא היה כל אחד מסוגל לכך, הרי עתה, על ידי הוצאה זו של הזוהר הקדוש בלשון הקודש, מתורגם ללשון קלה ובהירה – הרי שולחן ערוך ועליו סעודה השווה לכל איש ואיש, כקטן וכגדול, ללמוד את פרשת השבוע יחד עם הזהר הקדוש, כרצון גדולי ישראל, ולהחיש הגאולה ברחמים.

כל העוסק בתורה נעשה בן חורין

אודה ה' בקהל רב ובתוך רבים אהללנו שזכינו למהדורת פאר זו של כל הזוהר בתרגום ללשון הקודש, כל אלה באותיות מאירות עיניים, בפיסוק ובניקוד מלא, למען ירוץ הקורא בהם, וכדברי הזהר הקדוש שהאותיות הן הגוף והנקודות הם הרוח – שמתנענעות אחריהן כחיילים אחר מלכיהם (זהר ח”א דף ט”ו ע”ב), וכמבואר בכתבי האריז"ל דהטעמים – נשמה, נקודות – רוח, והאותיות – גוף.

והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות אל תקרי חָרוּת אלא חֵרוּת, שכל העוסק בתורה נעשה בן חורין[יד], וזכינו למתנת שמים בתרגום מעשה אומן, מועתק במדויק, מילה במילה מארמית ללשון הקודש, תוך שמירה מכל משמר על צורת הלשון המיוחדת של הזהר הקדוש, כדי שגם בתרגומו ללשון הקודש יתלהב הקורא בו ויתעורר לעבודת ה” יתברך, ליראה ולאהבה אותו.

כבר קידמונו גדולים שתירגמו הרבה מן הזהר הקדוש, מארמית ללשון הקודש

הן אמת כי בתחילה יראנו לגשת אל הקודש  ולתרגם את הזהר ללשון הקודש, אך כבר קידמונו גדולים שתירגמו הרבה מן הזהר הקדוש, מארמית ללשון הקודש, ולא מיחו בידם כל עיקר.

ו)                  בזמן הרב הקדוש ר" חיים ויטאל זי"ע
היה קיים ספר זהר בלשון הקודש

ומי לנו גדול מהגאון הקדוש רבי חיים חזקיהו מדיני זי"ע, בעל ה”שדי חמד” (בהסכמתו לספר “זהר תורה”) שסילק כל צד חשש מלתרגם את הזהר ללשון הקודש, כדלהלן:

בעל ה”שדי חמד” מביא כי יש דעה ש”ספר הבהיר” הינו תרגום של הזוהר הקדוש , מארמית ללשון הקודש. אם כי יש גם דיעה הפוכה שהזוהר הקדוש הוא תרגום של ספר הבהיר שהינו חיבור קדום מאד, אך ה”שדי חמד” נוקט לשון ראשון עיקר, וראיתו היא מכך שספר הבהיר אשר לשונו דחוקה, וזאת משום שלא רצה המעתיק לשנות מדברי הזוהר בלשון הארמי”, ומוסיף וכותב הגאון הנ"ל, שמכל מקום אין ספק  כי היה קיים בזמן הרב הקדוש ר” חיים ויטאל ספר זהר בלשון הקודש. שכן בפירושו על זהר בראשית (דף ל”ה ע”ב) הזכיר רבי חיים דברים מן הזהר תוך ציון מקורם:  "זהר לשון הקודש".

ז)                  רבי ישכר בער בן רבי פתחיה מק”ק פראג – שחי בזמנו של רבי חיים  ויטאל – חיבר ספר מופלא, "מקור חכמה” בו תרגם מארמית ללשון הקודש

כמו כן כמה גדולים[טו] תירגמו חלקים ניכרים מן הזהר הקדוש ללשון הקודש והידוע והמיוחד הוא הגאון המקובל רבי ישכר בער בן רבי פתחיה מק”ק פראג – בעל הפירוש "אמרי בינה" על הזהר הקדוש, שחי בזמנו של ר” חיים  ויטאל – אשר חיבר ספר מופלא, "מקור חכמה” בו תרגם מארמית ללשון הקודש כל אשר מצאה ידו בזהר הקדוש ביאורים על התורה בדרך הפשט, תוך שהוא מצמיד לכל פסוק ופסוק מן התורה, מקום מוצא דברי ביאור הכתוב ההוא בזוהר” – כלשונו כהקדמתו.

 

ח)               אמרתי להעמיד חיבורי זה בלשון קצר וצח, להיות לעזר ולהועיל לכל יוצא צבא בצבא העבודה, דת תורתינו הקדושה

רבי ישכר בער בהקדמתו מגלה את הסיבה שהניעתו לשנות מהלשון המקורית של הזהר הקדוש ללשון הקודש, וזל"ק: "מאחר שאין תועלת בהבאת דבריו [של הזהר] בלשונו כהוויתו וצורתו… באשר שכל דברי לשון הזהר הם סתומים וחתומים לרוב המון בני העולם… בכן אמרתי להעמיד חיבורי זה בלשון קצר וצח, להיות לעזר ולהועיל לכל יוצא צבא בצבא העבודה, דת תורתינו הקדושה… כאשר כל דברי הזהר יהיו בעזר ה” יתברך פתוחים ומבוארים לעין כל הרואים וקוראים בו"

הרי שלא מצא הגאון הנ”ל שום פסול בתרגום הזהר הקדוש מארמית, אלא אדרבא, תועלת גדולה ראה בכך לרוב המון העם . גם מצא לנכון לקצר בסגנון הזהר הקדוש – למען יקל יותר להבין את תוכן דברי הזהר הקדוש.

ט)                חיבורו החשוב “מקור חכמה” – זכה להסכמות בעל השל”ה הקדוש ובעל הלבו"ש

יש לציין כי חיבורו החשוב “מקור חכמה” שהופיע לראשונה בשנת ה” אלפים שס”ט – זכה להסכמות נלהבות ממצוקי ארץ, ביניהם בעל השל”ה הקדוש” ובעל הלבו"ש, זכותם תגן עלינו, אף מחבר הספר “שבחי האר”י”, רבי שלמה שלומל, כותב באגרת למחבר : “באתי להודיעו כי אותיותיו, אותיות קדושות פורחות, הגיעוני, וחבלים פרחו בנעימים בשמעי את שמע חכמתך, מוצא מחקר תעלומות חכמה הסתומים והחתומים בספר הזהר :  מי ידמה לך אביר בכל המון ישראל” כשהוא מרעיף עוד שבחים על המחבר, "רבי ישכר בער".

 

 

 

 

י)                  ה”חפץ חיים” זיע”א העתיק בספריו קטעים מן הזהר הקדוש, תוך תירגומם ללשון הקדש

בין גדולי ישראל האחרונים שהעתיקו בספריהם קטעים מן הזהר הקדוש, תוך תירגומם ללשון הקדש, אנו מוצאים את ה”חפץ חיים” זיע”א ובפרט בספרו נדחי ישראל.

יא)            מגדולי מתרגמי הזהר הקדוש היה הצדיק הקדוש "רבי יהודה רוזנברג" זצ”ל מוורשה, בספר "זהר התורה” העתיק הרבה מנגלות הזהר הקדוש על סדרי הפרשיות והעמיד זה בצד זה את לשון הזהר ואת תרגומו.

מגדולי מתרגמי הזהר הקדוש היה "רבי יהודה רוזנברג" זצ”ל מוורשה, אשר חיבר את הספר "זהר התורה” על כל חמשה חומשי תורה, ועוד על חלקי הנ"ך, בו העתיק הרבה מנגלות הזהר הקדוש על סדרי הפרשיות והעמיד זה בצד זה את לשון הזהר ואת תרגומו.

בשנת תרנ”ב כשעמד הגר”י רוזנברג להדפיס את ספרו "זהר התורה", התלבט רבות אם מותר לתרגם את לשון הזהר ללשון הקודש וכתב לגאון ישראל והדרו, רבי חיים חזקיה מדיני, בעל ה"שדי חמד" זצוק"ל, ושטח לפניו את ספקותיו ושאל:

א. אולי נכתב הזהר הקדוש בכוונה תחילה בלשון הארמית, כדי להסתירו מהמוני העם, שלא יבינו את הנכתב, כדברי חז”ל (חגיגה, דף י”ג ע”א) : "כבשים ללבושך (משלי כ”ז) – דברי שהם כבשונו של עולם [סתרו של עולם – רש”י] יחיו תחת לבושך".

ב. שמא יש טעם כמוס בכך שהזהר הקדוש נכתב בלשון ארמית כמו למשל, נוסח הקדוש.

יב)             לא היה שום טעם כמוס בכתיבת הזהר הקדוש מארמית דווקא, דלשון הארמית אין קדושה יותר מללשון הקודש.

ה”שדי חמד”  שלל מכל וכל את חששותיו של הגר”י רוזנברג, ובתשובה מנומקת היטב השיב לו כדברים האלה :

א. החשש שמא נכתב הזהר בלשון הקודש כדי להסתירו אינו נראה כלל, להיפך, הזהר הקדוש הוא מקור יסודות האמונה שלנו, ואיזה כוונה תוכל להיות בזה להסתיר יסודות האמונה מן העולם?! ואדרבא – הלא אין דבר שיוצרך להשריש אותו בלב, בכל מיני התחזקות, כמו האמונה!

ב. הלא כבר היה מעולם זהר מתורגם ללשון הקודש.

ג. הלא גדולי ישראל חיברו פירושים על הזוהר הקדוש, "על פי קבלה עמוקה", וזאת דווקא כדי לגלות את הזהר לעולם.

ד. אם מתרגמים רק את נגלות הזהר, כדי לבאר בהם את המקראות על דרך הפשט, שוב אין החשש של "כבשים ללבושך", שהרי דרש זה נאמר רק על מעשה מרכבה.

ה. לא היה שום טעם כמוס בכתיבת הזהר הקדוש מארמית דווקא, דלשון הארמית אין קדושה יותר מללשון הקודש.

ארמית שימשה דווקא כשפת חולין בימי חז”ל, וכמה דברים שבקדושה הותקנו בשפה זו, רק בשביל שיובנו לכל. כגון "כל חמירא" – שכל איש ואישה יבינו לבטל בלב את החמץ, ואמירת קדיש – בשביל שכל יתום יבין את פירוש המילים ויכון בהם, שיועיל לטובת נשמת המת. וכל זה לדידהו, אבל לדידן בודאי מוטב היה שספר הזהר יחובר בלשון הקודש המובן לנו יותר…

יג)              בזוהר פרשת תרומה (דף קכ"ט ע"א וע"ב) מובא, ש"לשון הקודש – השכינה מתחברת בה", ואילו לשון ארמית היא לשון הסטרא אחרא

ובפרשת תרומה (זוהר[טז] דף קכ"ט ע"א וע"ב) מובא, ש"לשון הקודש – השכינה מתחברת בה", ואילו לשון ארמית היא לשון הסטרא אחרא, ולכך תיקנו לומר קדיש כלשון הסטרא אחרא, כדי שבכך ישבר כח הסטרא אחרא שמובן להם.

יד)             מעליותא היא לתרגם את הזהר הקדוש ללשון הקודש, וקדושה יתירה בלשון הקודש, שמחוברת אל השכינה הקדושה

 הרי שלא רק מותר לתרגם את הזהר ללשון הקודש, אלא דווקא מעליותא היא לתרגם את הזהר הקדוש ללשון הקודש, כי בימינו המון העם אינו מבין ארמית, ואדרבא, קדושה יתירה בלשון הקודש. שמחוברת היא אל השכינה הקדושה.

טו)             ועל ידי שכל העם יתאחדו בלימוד הזוהר הקדוש (ותנעל דלת התירוצים בפני היצר הרע), בכך כולנו כאחד נזכה שיקויים בנו נבואת הרשב”י "זכאה דרא דהאי אתגליא ביה, ובסגולתו "וקראתם דרור"

ועל ידי שכל העם יתאחדו בלימוד הזוהר הקדוש (ותנעל דלת התירוצים בפני היצר הרע), בכך כולנו כאחד נזכה שיקויים בנו נבואת הרשב”י "זכאה דרא דהאי אתגליא ביה, ובסגולתו "וקראתם דרור" ותחזנה עינינו, בביאת בן דוד משיחנו, מלך ביופיו יבוא ויגאלינו, ב”עז” והדר לאלוקינו, ובשכר זאת א-ל חי צורנו חלקינו, יזכינו בחיינו, ל" וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה: (ישעיה פרק י"א ב'). וִיקוּיַם בָּנוּ נְבוּאַת הַנָּבִיא מַלְאָכִי: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְבָקוֹת" (מלאכי פרק ג' א'), יִרְאוּ עֵינֵנוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ, עַל גְאוּלָתֵינוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ בִּגְאֻלַּת עוֹלָמִים בב"א.

 

 

 

 

 

 

טז)             מַעֲלַת וַחֲשִׁיבוּת לִמּוּד הַזֹּהַר

הנה אם אמרנו לבאר גודל מעלת לימוד הזהר, קדושתו ועומקו ורומו, מה אנו ומה כוחנו, כי כל ספרי המוסר והחסידות והיראה מלאים מזן אל זן, אך לקטנו מעט כדי להלהיב את הלבבות אשר לא ראו מאורות, ועתה יפעמו הלבבות בסיעתא דשמיא.

יז)                הַבַּעַל שֵׁם טוֹב צִוָּה לַאֲנָשָׁיו שֶׁקֹּדֶם כָּל תְּפִלָּה יִלְמְדוּ מַאֲמַר זֹּהַר וְתִקּוּנִים

מעלת לימוד הזהר קודם התפילה אשר בכוחו להסיר את טמטום הלב ושאר המונעים את התפילה, מבואר בדברי הרב בעל התניא זצ"ל (ליקוטי תורה כי תבא), וז"ל, להסיר כל המונעים בתפילה וכו', הוא עסק ולימוד דברי מוסר הנמצאים בזהר, (שזוהר הוא) מלשון הארה שמאור במקום החושך, עכ"ל, וכן כתוב בספר מאה שערים (מאמרי בעל התניא זיע"א) וז"ל, טמטום הלב היא שנעשה לב האבן וכו' ועצה היעוצה לזה ללמוד ספר הזהר כי זהר מלשון הארה שמאיר במקום החשך, עכ"ל. וכמו כן כתב המגיד הקדוש מהר"מ מטשערנאביל זצ"ל (בליקוטי תורה הלכה ז'), וז"ל אדם שפגם ולבו מטומטם ואינו יכול לדבר דיבורים זכים, אז צריך להתבונן מגדלות הבורא יתברך וכו' כמו שכתוב בשם הבעש"ט שציוה לאנשיו שקודם כל תפילה ילמדו מאמר זוהר ותיקונים עכ"ל.

יח)             לִמּוּד הַזֹּהַר מוֹעִיל לְהַשָּׂגָה, וּדְבָרָיו מְאִירִים פְּנֵי הָאָדָם, וְנוֹתְנִים כֹּחַ וְחַיִל לְנִשְׁמַת הָאָדָם

עוד מבואר בספרים הקדושים תוספת הכוח והחיזוק הבאים לנשמה עם ביעור הקליפות הבאים בהתמדת הלימוד הזה, וזה לשון בעל טהרת הקודש  הקדמון (למהר"מ גבאי זצ"ל) : וגם דע לימוד הזהר מועיל להשגה, כי דבריו הרמים לבד מאירים פני האדם, ונותנים כח וחיל לנשמת האדם העוסק, וכו' ודבריו הקדושים (של רשב"י) צריכים אנו ללמוד, ועל ידם אולי יזכה להשיג דבר מה, כי אם לא יועיל  להשיג בפעם אחת כולו, יועל מקצתו, כי קליפה אי אפשר להסיר בפעם אחת, כי אם מעט מעט אגרשנו עכ"ל.

יט)              בְּלִמּוּד הַזֹּהַר יוֹסִיף שְׁלֵמוּת לְהַשְׂכִּיל בַּהֲבָנָה אֶת כָּל חֶלְקֵי נִגְלוֹת הַתּוֹרָה

כאשר תגבר ידו בעסק הלימוד הזה, יוסיף חיילים ויתרחב ויתרבה קניינו בשלמות נגלות התורה, כאשר כתב הרמ"ק (בספרו בספרו אור יקר כרך יד שער ג' פ"ג) : כי על ידי לימוד ספר הזהר זוכה להוסיף שלימות להשכיל בהבנה את כל חלקי נגלות התורה, עוד שם  (בפ"א) : שזוכה ע"י הלימוד בספר הזהר כי גם חלק הנגלה מתברך בזכרונו, ע"כ.

כ)                 מֵהַנִּגּוּן שֶׁל הַתִּקּוּנִים בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, וּמֵהַחֲלִישׁוּת הַלֵּב כְּשֶׁמִּתְאַחֲרִים, נַעֲשֶׂה דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְתִקּוּנִים גְּדוֹלִים לְמַעְלָה

כָּתוּב בְּסֵפֶר  שִׂיחוֹת הָרַ"ן (אות, קכ"ז): פַּעַם אַחַת הָיָה רַבֵּינוּ ז"ל מְדַבֵּר מֵעִנְיַן אֱלוּל, וְאָמַר שֶׁמָּה שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר תִּקּוּנִים בֶּאֱלוּל, שֶׁהַנִּגּוּן שֶׁל הַתִּקּוּנִים, וְגַם מֵהַחֲלִישׁוּת הַלֵּב שֶׁיֵּשׁ לְכָּל אֶחָד אָז, מֵחֲמַת שֶׁכָּל אֶחָד מִתְאַחֵר אָז בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ יוֹתֵר מֵרְגִילוּתוֹ, מִכָּל זֶה נַעֲשֶׂה דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְתִּקּוּנִים גְּדוֹלִים לְמַעְלָה.

כא)          עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר יָצָאוּ מִן הַגָּלוּת בְּרַחֲמִים וַחֲסָדִים

לימוד הזוהר הקדוש מקרב הגאולה, כדאיתא ברעיא מהימנא פרשת נשא (דף קכ"ד ע"ב) וזה לשונו: (עם ביאור מתוק מדבש כרך י"ב עמוד קי"א) ובגין דעתידין ישראל [ביאור: ולפי שעתידים ישראל הם התלמידי חכמים שעד עתה עסקו בפשטות התורה , אבל באחרית הימים גם הם עתידים] למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר, [ביאור: לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזהר, ובזכות זה] יפקון ביה מן גלותא ברחמי [ביאור: יצאו על ידו מן הגלות ברחמים וחסדים], ויתקיים בהון  [ביאור: ויתקיים בהם מה שכתוב] "ה' בדד ינחנו"  [ביאור: במידת רחמיו שהוא שם הוי"ה יוצאינו וינחנו מן הגלות], ואין עמו אל נכר  [ביאור: שלא יהיה עוד שום קטרוג על ישראל]. אכי"ר.

כב)           רַשְׁבִּ"י הִמְשִׁיךְ תִּקּוּנִים כָּאֵלֶּה, שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַד הַסּוֹף, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לָשׁוּב יוּכַל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא

… כָּל הַשִּׂמְחָה הִיא מַה שֶּׁזָּכִינוּ שֶׁהָיָה צַדִּיק וְקָדוֹשׁ כָּזֶה שֶׁגִּלָּה תּוֹרָה נוֹרָאָה כָּזֹאת וְתִקֵּן תִּקּוּנִים כָּאֵלֶּה בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה אָנוּ בְּטוּחִים שֶׁלֹּא תִּשָּׁכַח הַתּוֹרָה מִפִּי זַרְעֵנוּ, וְזֶה גָּמַר דַּיְקָא עַל יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ, שֶׁאָז דַּיְקָא תִּקֵּן הַפְּגָם שֶׁל תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁמֵּתוּ קֹדֶם זְמַנָּם, וְגִלָּה אָז הָאִדְרָא זוּטָא, מִלְּבַד מַה שֶּׁגִּלָּה כָּל יְמֵי חַיָּיו הָאִדְרָא רַבָּא וְסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא וְכָל סֵפֶר זֹהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁעַל יְדֵי כָּל זֶה הִמְשִׁיךְ תִּקּוּנִים כָּאֵלֶּה שֶׁבְּכָל דּוֹר וְדוֹר עַד הַסּוֹף, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לָשׁוּב יוּכַל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא עַל יְדֵי תִּקּוּן הַצִּמְצוּמִים שֶׁתִּקֵּן בְּחַיָּיו וּבִפְרָט בְּיוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ הַקָּדוֹשׁ, כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם. (סֵפֶר לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה הֲלָכָה ז' אוֹת נ"ו)

כג)            אֲפִלּוּ הַבַּחוּרִים וּפְּשׁוּטֵי הָעָם יַעַסְקוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ

הזהר הקדוש מלא מוסר והתעוררות ודרושים המעוררים ומלהיבים את לב האדם לעבודת הבורא, ומטעם זה הורו גדולי ישראל בדורות האחרונים, שאפילו הבחורים ופשוטי העם יעסקו בספר הזהר הקדוש, וכמו שמובא בהוספות לספר יסוד יוסף.

כד)           לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, זוֹ הִיא בְּחִינַת הִשְׁתַּטְחוּת עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים

בספר מאיר עינים ׁ(ליקוטים מס' שבת) שהלומד דברי התנא ומכווין לקשר חיותו עם חיות התנא הקדוש, וכן לייחד שכלו והבנתו שמבין המאמר ההוא עם שכל התנא, הרי בזה הוא מדבק רוחו עם רוח הצדיק, ומתוך כך שפתותיו של הצדיק דובבות בקבר, וזו היא בחינת השתטחות על קברי צדיקים, כי החיות והשכל, דהיינו המוחין של הצדיק טמון וקבור בתוך דיבוריו, וכשלומד דבריו של הצדיק בכוונה זו להמשיך החיות והמוחין לתוך דבריו, הרי הוא מכניס חיות מחדש לתוך הדיבורים, ומחיה אותו, ובזה מתדבק רוחו עם רוחו של הצדיק.

כה)             לִמּוּד הַזֹּהַר בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ נֶחְשָׁב שֶׁלּוֹמֵד אֵצֶל הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

וכמו כן כתב בספר ליקוטי אמרים מהרה"ק המגיד הגדול ממעזריטש זצ"ל (מובא בבעש"ט על התורה פרשת שלח כהג"ה אות א.) וזה לשונו : כשלומד וכו' אמר רבי שמעון, תיבת שמעון הוא חיות התנא, וכן שם כל אדם הוא חיות שלו, (ויכוין כי) ושם הוי"ה הוא מחייה ומקשר עם החיות עם המוחין, (והמאמר) והדין שאומר (רבי שמעון) הוא השכל שלו דהיינו המוחין, נמצא כשלומד בדחילו ורחימו מקשר עצמו לרבי שמעון ולומד אצלו, עכ"ל.

כו)              יָכוֹל אֲנִי לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי עַד עַתָּה

כמה גדול כח הלומד בזהר הקדוש שעל ידי זה מעורר ומפעיל וממשיך את נשמת הרשב"י עליו השלום, ממש כפשוטו, לרחם עלינו, כמו שאמרו בגמרא (סוכה דף מה ע"ב): ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני הן.

כז)              בְּכָל רֶגַע תוּכְלוּ לְהִתְקַשֵּׁר לְנִשְׁמַת הָרַשְׁבִּ"י

ואפילו בדורנו הפשוט בכל רגע תוכלו להתקשר לנשמת הרשב"י[יז] – ולזכות לישועות נפלאות, ובוודאי הרשב"י זי"ע יכיר לכם טובה ותושפעו ממקור הברכות[יח], שכידוע שהזוהר הקדוש מגן ומציל מכל הצרות ומונע פגועים ואסונות.

כח)           בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן מַה שֶׁיְּהוּדִי אֶחָד יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר בֵּין בִּימוֹת הַחוֹל וּבֵין בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ

רַבּוֹתֵינוּ הִפְלִיגוּ בְּשִׁבְחָהּ וְעֶרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה הַנִּלְמֶדֶת בְּשַׁבָּתוֹת עַל פְּנֵי זוֹ הַנִּלְמֶדֶת בִּימוֹת הַחֹל, כִּלְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ סוֹף פָּרָשַׁת "שְׁלַח-לְךָ" – זַכָּאָה חוֹלְקֵיהוֹן דְּכָל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְתָא, יוֹמָא דְּשַׁבְּתָּא מִשְּׁאָר יוֹמִין".

מָרָנָא הָרֵי"חַ הַטּוֹב, בְּסִפְרוֹ "בֶּן אִישׁ חַי" פָּרָשַׁת שְׁמוֹת שָׁנָה שְׁנִיָּה, כָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

כָּתְבוּ הַמְּקֻבָּלִים זַ"ל: דְּגָדוֹל פֹּעַל הֲנַעֲשֶׂה מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּיוֹם שַׁבָּת, אֶלֶף פְּעָמִים יוֹתֵר מִן הֲנַעֲשֶׂה מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל יְמֵי הַחוֹל. עכל"ק.

וּבֵאוּרוֹ: עַל פִּי מַאֲמַר חֲזַ"ל, דְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל וְגוֹ' – וְשַׁבָּת קוֹדֶשׁ הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא – זֹאת אוֹמֶרֶת, כְּיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה. (מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר).

אֲשֶׁר עַל כֵּן, כָּל פְּעֻלָּה קְדוֹשָׁה בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ, עוֹלֶה אֶלֶף יָדוֹת, לְעֵרֶךְ יְמֵי הַחוֹל.

וּבְנוֹסָף לָזֶה, נוֹדַע דִּבְרֵי הַכִּסֵּא מֶלֶךְ, וְהוּבָא פְּסָקוֹ בְּכַף הַחַיִּים בְּסִימָן קנ"ה, דְבַּלִמּוּד שָׁעָה אַחַת זֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, עוֹלֶה לְעֵרֶךְ לִמּוּד שָׁנָה תְּמִימָה בְּלִמּוּד הַפְּשָׁט.

הַיּוֹצֵא מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ אֵלֶּה, דְהַלוֹמֵד שָׁעָה זֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ, כְּלוֹמֵד אֶלֶף שָׁנָה פְּשָׁט בְּיוֹם חוֹל.

וּלְפִי זֶה, אִם יִּזְכֶּה לִלְמֹד שֵׁשׁ שָׁעוֹת זֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ, הֲרֵי שֶׁזָּכָה לְתַקֵּן כָּל הַשִׁית אַלְפִין יְמֵי הַבְּרִיאָה.

זֹאת וְעוֹד לְפִי מַה שֶּׁהֵאִיר עֵינֵינוּ בָּעַל "הַכִּסֵּא מֶלֶךְ" דְּלִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עוֹלֶה שָׁעָה אֶחָת לְעֵרֶךְ שָׁנָה שֶׁל לִמּוּד הַפְּשָׁט, וּמָרָנָא הֲרֵי"ח הַטּוֹב זִי"ע בְּסִפְרוֹ "בֶּן אִישׁ חַי" דְּלִמּוּד בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ עוֹלֶה אֶלֶף פְּעָמִים מִיְּמוֹת הַחוֹל, וּבְנוֹסָף עַל כָּךְ חִדּוּשׁוֹ שֶׁל בַּעַל אוֹרְחוֹת צַדִּיקִים הַמְּבָאֵר: דְּלִמּוּד (וְכָל מִצְוָה) הֲנַעֲשֶׂה בְּשִׂמְחָה עֶרְכּוֹ כָּפוּל אֶלֶף – עוֹלֶה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִי"ע:

כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי לוֹמֵד בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ וּבְשִׂמְחָה תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י – "הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ" עוֹלֶה בְּשָׁעָה אַחַת לְעֵרֶךְ שֶׁל מִלְיוֹן שָׁנָה, (לִמּוּד פְּשָׁט בִּימֵי הַחוֹל). 

רַבֵּנוּ מָרְדְּכַי שַׁרְעַבִּי הִתְבַּטֵּא פַּעַם בְּאָזְנֵי מְקֹרָבָיו וְאָמַר: "שָׁעָה שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שָׁוָה לְלִמּוּד שָׁנָה שְׁלֵמָה בְּיוֹם חֹל. וְשָׁעָה אַחַת שֶׁל לִמּוּד זֹהַר וְקַבָּלָה בְּיוֹם חֹל, הִיא כְּמוֹ שָׁנָה שֶׁל לִמּוּד פְּשָׁט בְּיוֹם חֹל. לִמּוּד קַבָּלָה וְזֹהַר בְּיוֹם שַׁבָּת בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה שָׁוָה לְלִמּוּד שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בִּימוֹת הַחֹל".[יט]

כט)           חֶשְׁבּוֹן אֲמִתִּי שֶׁל זְכוּת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, לִיהוּדִי אֶחָד שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לִלְמֹד זֹּהַר שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם

הֲיָדַעְתָּ!!! – לְשׁוֹן הַכִּסֵּא מֶלֶךְ (תִּקּוּנֵי זֹּהַר מ"ג): וְכֵיוָן שֶׁיָּדַעְתָּ כַּמָּה גְּדוֹלָה מַעֲלַת לִמּוּד חָכְמַת הָאֱמֶת כוּ'… יִוָּדַע גֹּדֶל הַחִיּוּב וְגֹדֶל הַשָּׂכָר לְמִי שֶׁלּוֹמֵד הַקַּבָּלָה[כ], כִּי לִמּוּד הַזֹּהַר בְּגִירְסָא בְּעָלְמָא בּוֹנֶה עָלְמִין, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יִזְכֶּה לִלְמֹד וּלְהָבִין פֵּרוּשׁ מַאֲמָר אֶחָד,

יַעֲשֶׂה בּוֹ תִּקּוּן לְמַעְלָה בְּשָׁעָה אַחַת מַה שֶּׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד הַפְּשָׁט שָׁנָה תְּמִימָה.

וְהַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל שָׁעָה אַחַת לִמּוּד זֹּהַר בְּיוֹם, הוּא שָׁוָה ל:

3540 שָׁעוֹת בַּשָּׁנָה

(10 שָׁעוֹת לִמּוּד שֶׁל אַבְרֵךְ בַּשַּׁ"ס בְּיוֹם, 354 יָמִים בְּשָׁנָה)

בְּמֶשֶׁךְ 50 שָׁנָה לִיהוּדִי בּוֹדֵד יַעֲלֶה הַמַּאֲזָן: 172,500 שָׁעוֹת תּוֹרָה.

שֶׁיִּצְטַבֵּר ב 11 דּוֹרוֹת בְּהִתְחַשֵּׁב בְּמִשְׁפָּחָה בַּת 5 יְלָדִים[כא] לְמִסְפַּר עָצוּם שֶׁל אֲנָשִׁים: 48,828,125 שֶׁל הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן

סַךְ הַכֹּל שָׁעוֹת הַתּוֹרָה: 84,228,515,625,000 שָׁעוֹת,

כְּלוֹמַר כ-84,000 מִלְיָארְדֵי [בִּלְיוֹן] שָׁעוֹת תּוֹרָה. (48,828,125 מֻכְפָּל ב- 172,500).

וְכָל הַזְּכוּת הֶעָצוּם מִכֹּחוֹ שֶׁל יְהוּדִי אֶחָד שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לִלְמֹד אֶת הַזֹּהַר וְצֶאֱצָאָיו הָלְכוּ בְּעִקְּבוֹתָיו.

ל)                 חֶשְׁבּוֹן אֲמִתִּי שֶׁל גֹּדֶל הַזְּכוּת לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ

יְהוּדִי הַלּוֹמֵד זֹּהַר שָׁעָה אַחַת בְּיוֹם שַׁבָּת קוֹדֶשׁ שָׁקוּל לְלִמּוּד תּוֹרָה שֶׁל 75 שָׁנָה בִּימוֹת חוֹל.

כְּלוֹמַר אִם לָמַדְנוּ שָׁעָה אַחַת זֹּהַר בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ שָׁקוּל לַפֹּעַל הֲנַעֲשֶׂה מִלִּמּוּד תּוֹרָה בְּמֶשֶׁךְ 75 שָׁנָה

לְשׁוֹן סֵפֶר דֶּרֶךְ צַּדִּיקִים מֵהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מָרְדְּכַי שַׁרְעַבִּי זֵכֶר צַּדִּיק לִבְרָכָה, זי"ע:

לא)          לִמּוּד קַבָּלָה וְזֹּהַר בְּיוֹם שַׁבָּת בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה שָׁוָה לַלִּמּוּד 75 שָׁנָה בִּימוֹת הַחוֹל.

הַחֶשְׁבּוֹן בַּשָּׁעוֹת יִהְיֶה:

24*354*75=637,200 שָׁוָה: 637,200 שָׁעוֹת תּוֹרָה בַּנִּגְלֶה.

זֶה מְבֻסָּס עַל 24 שָׁעוֹת לִמּוּד תּוֹרָה בְּיוֹם.

יוֹצֵא שֶׁשָּׁעָה אַחַת בְּלִמּוּד זֹּהַר בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ בְּשִׁבְעִים שְׁנוֹת חַיִּים שֶׁל אָדָם יַעֲלֶה הַחֶשְׁבּוֹן:

70X52X637,200=2,319,408,000

2 מִלְיָארְד 319 מִלְיוֹן 408 אֶלֶף

זֹאת אוֹמֶרֶת אִם לוֹמְדִים שָׁעָה אַחַת קַבָּלָה בְּיוֹם שַׁבָּת קוֹדֶשׁ בְּמֶשֶׁךְ 70 שָׁנָה, עוֹלֶה הַחֶשְׁבּוֹן יוֹתֵר מִשְּׁנֵי מִלְיָארְד שָׁעוֹת, וַהֲרֵי זֶה בְּהֶשֵּׂג יָדוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי, וְעַכְשָׁו אֶפְשָׁר לְהָבִין לָמָּה כָּל גְּדוֹלֵי הַסְּפָרַדִּים עוֹדְדוּ וְאָמְרוּ שֶׁבִּזְכוּת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ נִגָּאֵל בִּמְהֵרָה. מְבֻסָּס עַל 70 שְׁנוֹת חַיָּיו שֶׁל אָדָם (לְפִי תְּהִלִּים צ') 52 שַׁבָּתוֹת בַּשָּׁנָה.

עַכְשָׁו תָּבִינוּ אִם אַתָּה מְזַכֶּה רַק לִיהוּדִי אֶחָד שֶׁיִּלְמֹד שָׁעָה בַּזֹּהַר בַּשַּׁבָּת זָכִיתָ לְקַבֵּל מִלְיָארְד שָׁעוֹת תּוֹרָה שֶׁיִּצְטַבֵּר ב 11 דּוֹרוֹת[כב] בְּהִתְחַשֵּׁב בְּמִשְׁפָּחָה בַּת 10 יְלָדִים[כג] לְמִסְפַּר עָצוּם שֶׁל אֲנָשִׁים: 100,000,000,000 שֶׁל הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן זֹאת אוֹמֶרֶת מִסְפַּר הַצֶּאֱצָאִים שֶׁל בֶּן אָדָם אֶחָד, וְעֵרֶךְ שָׁעוֹת שֶׁל תּוֹרָה מִשָּׁעָה אַחַת זֹּהַר שָׁוֶה:

סַךְ הַכֹּל שָׁעוֹת הַתּוֹרָה: (2,319,408,000 מֻכְפָּל ב-100,000,000,000 מִלְיָארְד – 223,020,000,000,000,000,000 שָׁעוֹת,

 כְּלוֹמַר כ-223 קְוֶנְטִילְיוֹן 20 קְוַדְרִילְיוֹן שָׁעוֹת תּוֹרָה.

וְכָל הַזְּכוּת הֶעָצוּם מִכֹּחוֹ שֶׁל יְהוּדִי אֶחָד שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לִלְמֹד אֶת הַזֹּהַר וְצֶאֱצָאָיו הָלְכוּ בְּעִקְּבוֹתָיו.

לב)           בֹּאוּ נִתְגַיֵיס כֻּלָּנוּ, הַגְּדוֹלִים עִם הַקְּטַנִּים, גְּאוֹנִים עִם פְּשׁוּטִים, צַדִּיקִים וּבֵינוֹנִים, זְקֵנִים עִם נְעָרִים, מְלַמְּדִים עִם תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רֻבָּן, וְנִפְעַל לְקָרֵב וּלְהָבִיא אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּרַחֲמִים.

בואו נתגייס כולנו[כד], הגדולים עם הקטנים, גאונים עם פשוטים, צדיקים ובינונים, זקנים עם נערים, מגידי שיעורים עם בחורים, מלמדים עם תינוקות של בית רבן, התחילו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את לימוד הזוהר הקדוש, ונפעל בדרך זו לקרב ולהביא את משיח צדקינו ברחמים.

במיוחד להזהיר גדולים על קטנים, אב ילמד עם בנו, מחנך עם חניכו  ומלמד עם תלמידו, שהרי אם אין גדיים אין תיישים, כך יחדור תלמודם מנערותם, לתלמודי תורה, לישיבות ולכוללים, ותורת הסוד תקבל תנופה, ונזכה להיות מבני עלייה כמו שכתוב בכסא מלך בהקדמה לביאורו על תיקוני זוהר.

*   *   *

לג)            מְלַמֵּד צָרִיךְ שֶׁיִּלְמֹד זֹּהַר, שֶׁהוּא בְּחִינַת "עֵץ חַיִּים", וְיוּכַל לְהַמְשִׁיךְ נְשָׁמָה לְתַלְמִידִים, כִּי בָּזֶה שֶׁהָרַב נוֹתֵן שֵׂכֶל יָשָׁר לַתִּינוֹק, בָּזֶה מַנִּיחַ נְשָׁמָה אֲמִתִּית.

וּכְבָר פסק רבי פנחס מקאריץ זצ"ל, מלמד צריך שילמוד זוהר, שהוא בחינת "עץ חיים", ויוכל להמשיך נשמה לתלמידים, כי בזה שהרב נותן שכל ישר לתינוק, בזה מניח נשמה אמיתית.

לד)           כְּשֶׁאָב שׁוֹלֵחַ בְּנוֹ לִמְלַמֵּד לְלַמְּדוֹ אֶצְלוֹ תּוֹרָה, דָּבָר הָרִאשׁוֹן צָרִיךְ לְבָרֵר, אִם הַמְּלַמֵּד שֶׁל בְּנוֹ לוֹמֵד זֹּהַר

בספר חכם הרזים הוסיף על דברתו: כשאב שולח בנו למלמד ללמדו אצלו תורה, דבר הראשון צריך לברר, אם המלמד של בנו לומד זוהר, כי אם לא, אז מי יודע איזה נשמה המלמד ימשיך לבנו – וגם אי אפשר שיהיה להמלמד קצת יראת שמים בלי לימוד הזוהר הקדוש כמבואר בספרים הקדושים.

לה)           בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת פּוֹעֲלִים תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים

דע כי כל מדרגות הנבראים, דומם צומח חי ומדבר, אשר מאז ששה ימי בראשית עד אלף השביעי, מבררים תמיד ניצוצות קדושות מהקליפות, ואפילו המעשים הגשמיים של בני ישראל כמו אכילה ושינה, גורמים בירור הניצוצות הקדושות ופועלים תיקונים גדולים בעולמות העליונים.

וראה נא מה כתב הרה"ק המקובל האלה"י רבי סלמאן אליהו[כה] זצוק"ל בספרו כרם שלמה בפירושו על עץ חיים (שער י"א פ"ה) וז"ל: מבריאת העולם ועד סוף אלף השישי, כל מה שהעולם יגעים, בימים ובנהרות ובעיירות וביבשה ובמדברות, ובמלאכות ובסחורות ובמשא ומתן, ובתלמוד התורה ובתפילות ובמצוות, החיים והמתים, בשמים ובארץ, החסידים והצדיקים, והבינונים, והרשעים, האנשים והנשים והטף והילדים, והחיות והבהמות והעופות הטהורים והטמאים והצמחים והרומשים, וכל מין מזה,  כלול כמה אלפים ורבבות מינים ממינים שונים של בירורים (ולכן כל מין ממינים הנזכרין יש בהם אלפים ורבבות ברואים), אשר אין בריה דומה לחברתה, כל היגיעה הזאת בכל משך הזמן הזה של ששה אלפים שנה של בריאת העולם הכל הוא כדי לברר ולתקן (את הניצוצות שנפלו בין הקל