אור הזוהר 586-590 – ספר זוהר ימות המשיח חלק י- י"ד – מה שלא שומעים מרבני הערב רב

 

 

אור הזוהר 586-590 – ספר זוהר יומות המשיח

.אור הזוהר גליון 586 שבט תשעד חלק י

אור הזוהר גליון 587 שבט תשעד חלק יא

אור הזוהר גליון 588 שבט תשעד חלק יב

אור הזוהר גליון 589 שבט תשעד חלק יג

אור הזוהר גליון 590 שבט תשעד חלק יד

אור הזוהר גליון 586 שבט תשע"ד

ספר

זוהר ימות המשיח

חלק י'

מה שלא שומעים מרבני הערב!!!

 

זוהר לחיילים 14

זוהר לחיילים 15

זוהר לחיילים 16

הסימנים לדור עקבתא דמשיחא

 בסוף הגלות לפני ביאת המשיח, חוצפא יסגי – תגדל ותתרבה החוצפה, ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ופירוש רש"י על כך: לפי שהכל יעסקו במשתאות, ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת, בית ועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו בפני קטנים, בן מנול אביו, בת קמה באמה, כלה – בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתביש מאביו, ועל מי יש לנו להשען? על אבינו שבשמים!

(מסכת סוטה דף מ"ט)

אין מוכיח – כולם אנשים חטאים

לך אדם שיוכל להוכיח – שכולם נכשלים בחטא, וכשמוכיחו, אומר לו: "אתה כמוני…", שכלו החכמים ואין לומד תורה.

(רש"י)

פני הדור כפני הכלב וכן מנהיגיהם

לומר שיהיו עזי פנים, כדכתיב: "והכלבים עזי נפש המה", כי פרנס לפי הדור – שחוצפא יסגי… ומנהיגי הדור יהיו מערב רב כי ג' סמנים יש באומה זו.

(עין יעקב)

היוקר יאמיר על ידי המעוותים שבעם

יהיה היוקר מפני שלא יהיו השנים מבורכות, אלא שיהיה היוקר על ידי המעוותים, היינו: מפקיעי השערים.

(מהרש"א)

על ידי "עז כנמר" לעבודת ה'
יצליחו יראי ה' לעמוד נגד הדור

אפשר לפירוש מה שאמרו זכרונם לברכה בסוף סוטה: בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, דהוי ידוע, שבכל דברי חכמינו זכרונם לברכה, שדברו בגנות הדור מרומז בה גם דבר טוב, שסוף כל סוף, אף על פי שרוב הדור יהיו כמו שציירו אותם שם, מכל מקום ישארו עוד יחידי סגולה דבוקים בהשם יתברך ובתורתו הקדושה, אבל איך יוכלו לעמוד נגד רוב העולם? בעל כורחם יהיו צריכים למדת עזות וחוצפה להיות "עז כנמר" בפני המלעיגין, וזהו כוונת דבריהם זכרונם לברכה, "חוצפא יסגי" – דרק על ידי מדת עזות וחוצפה יוכלו לעמוד נגד הזרם של הדור ולא להסחף.

(חד"ת שלח)

החוצפן יכובד

 "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי" – הפירוש הוא: שהחוצפה תתרבה, עוד מובן למילה "יסגי", דהיינו: גדולה. מגדולי הדור דרשו לפנים, כדי שיוכשרו לגדולי הדור היה צורך, שיהיו מחוננים בתורה, ביראה ובחכמה; אולם בעקבתא דמשיחא יוכתר ל"גדול" כל מי שיש לו מדת חוצפה למדי, ולא עוד, אלא כל מי שחוצפתו גדולה יותר, יהא בר סמכא גדול יותר. אכן רואים אנו כי תנאי מוקדם להיות מנהיג במפלגה היא החוצפה והעזות.

(קונטרס עקבתא דמשיחא להגאון הצדיק ר' אלחנן וסרמן ז"ל)

באחרית הימים המינות תתגבר עד שלא
יאמין האדם שביכולתו לתקן משהו

המשנה בסוטה מובא בשם צדיק אחד, בעקבתא דמשיחא ואין דורש ואין מבקש ואין שואל, על מי לנו להשען על אבינו שבשמים, ואמר: זהו גם כן אחד מן הקללות שהמינות תתגבר כל כך, חס וחלילה, רחמנא לצלן, עד שכל אדם ואדם יאמר: אין לי ביכולת לתקן שום דבר, להוכיח את העם במידי דהפקרות, אלא מוכרח אני להשען על אבינו שבשמים.

(בקונטרס עקבתא דמשיחא בשם הגאון בעל נפש החיים ז"ל)

סימנים נוספים לדור האחרון על פי חכמינו זכרונם לברכה

הדור יהיו שפלים כמו מנהיגי הכלבים, העשירים יהיו קמצנים ואכזרים, אנשי האמת ילכו לגור בכפרים ובמדבריות מפני אנשי השקר, הכבוד יהיה נאהב מאוד לרדוף אחריו, ולא יוכלו להתווכח עמהם להוציא המינות מליבם.

("תנא דבי אליהו זוטא" פרק ט"ז על פי פירוש זקוקין דנורא ובעורין דאשא)

התורה תהיה טפלה נגד חכמתם, המנהיגים יהיו רודפי בצע ורועים את עצמם כמו הכלבים ועל ידי זה יסולק הקטרוג מעל ישראל, על ידי עדרים עדרים יסולק המחלוקת כי כל אחד ילך לו לעדתו. תתרבה העזות ומלבושי פריצות ותשתנה בכל פעם לפי רוח הזמן, עד שתהיה בת קמה באמה.

("תנא דבי אליהו זוטא" פרק ט"ז בפי' הגאון בעל "לב העברי" זצ"ל)

"בדור שבן דוד בא פני הדור כפני הכלב"

כאן ארבעה באורים למאמר הנזכר לעיל:

מראים עצמם כאוהבים, וליבם בל עמם. (מהרש"א)

רבינו המהרש"א: "וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו" כלל בזה מעלות השכליות ומעלות המדות, שכולם יהיו נמאסים בדור ההוא, ופני הדור כפני הכלב… (עיין פירוש רש"י, דברים פרשה כ"ח ל"ד).

נראה לפירוש כי נקרא כלב כי כולו לב נאמן לאדוניו, ואמר שפני אותו הדור יהיו כפני הכלב, שמראה לפנים כאילו הוא אוהב, אבל ליבו בל עמו, כי לפי האמת האהבה, שהיא נראית לפניך, היא נעדרת בלב, על זה אמרו (בפרק ב' דסוטה): "ואין הדור רואה אלא לפנים".

כתב בשער בת רבים על התורה: המנהיגים יתפייסו מהמחרפים אותם בעד מחצית השקל. [ועיין עוד שם על הפסוק "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה" – "ממראה עיניך" – היינו, ממנהיגי העדה, שיהיה לנו מנהיגים כאלו אשר אם נראה אותם נשתגע, עיין שם.]

שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה מ"ט:): בעקבות משיחא פני הדור כפני הכלב, כי הכלב בעת פניו זעומים יכרת כנף מעיל איש בחרון אפו, אך אם האיש ישליך לו פרוסת לחם או עצם אחת – מיד יראהו פנים שוחקות, כי שתי פנים לו.

פרנסי הדור, לפעמים מחרף אותם אחד מהבעלי בתים הבורים והבוערים בעם, והפרנס בחרון אפו ישפוך עליו בוז וקלון בלי שעור, אך כאשר יעבור יום או יומיים ישכך חמתו ובעד כוס יין או מחצית השקל יתפייס.

(ידיו אמונה חלק ב')

ג. המנהיגים ירוצו לפני העם ככלב לפני האדון.

שבן דוד בא פני הדור כפני הכלב" (סוטה ופרק חלק) – מנהגו של כלב להתקדם ולרוץ לפני בעל הבית. לכאורה נדמה, כאילו הכלב מתהלך כאוות נפשו, והאדון נגרר אחריו ומכבד את רצון כלבו. כל זאת לכאורה, והנה באמת יודעים אנו, כי ההיפך הוא הנכון, בעל הבית ילך אל אשר ירצה, והכלב רץ לפניו ונשמע לפקודתו. אם רק יבחר בעל הבית בכוון אחר, מיד הכלב מסתובב אף הוא ומתקדם לפני אדונו בכוון החדש.

כתקונן, עת היהודים נשמעו להוראות התורה, הורו פני הדור את הדרך, הם קבעו להיכן ללכת, והדור צעד בעקבותיהם. בעקבתא דמשיחא ימוגר שלטון התורה, הדור יבחר את הדרך כראות עיניו ופני הדור ירוצו בדרך זו לפני ההמון ככלב לפני האדון.

(הגאון רבי ישראל סלנטר ז"ל בקונטרס עקבתא דמשיחא)

ד. כמו כלב המתנפל על האבן ולא על הזורקו, כן יסרבו להכיר, כי הקדוש ברוך הוא המכה וילחמו עם המקל.

חיים" זכרונו לברכה (בשם הגרי"צ בן בעל "נפש חיים" ז"ל) פירש את המימרא: "פני הדור כפני הכלב" בדרך אחרת. הטבע של הכלב שאם יסקלו אותו באבנים, מיד הוא מתנפל על האבן לנשכה. בשעה שהמן קם על ישראל, יש לדעת, כי המן זה אינו אלא מקל השלוח מן השמים לחבטנו בו. "הוי אשור שבט אפי" (ישעיה), אין שום טעם להלחם עם המקל, כי כלום חסרים מקלות בשמים. הרבה שלוחים למקום. יש לנקוט באמצעים, שימנעו מן העמים, מלהקים "מקלות" עלינו.

עקבתא דמשיחא תהיה הדעה נעדרת, וככלב שוטה ינשכו את המקל. מנהיגנו המתחדשים יכריזו מלחמה על ממלכות אדירות. מה כוחנו מה גבורתינו? מאמרים בעיתונים הם כדורים שאנו יורים בהם אל האויב, והתוצאה מה היא? רק מבעירים את חרונם וזעמם של הנחשים עלינו. המנהיגים רואים את המקל ומסרבים להכיר את המכה במקל. "והעם לא שב עד המכהו" (ישעיה, שם)

יהיו יראים מלומר את האמת

דמשיחא לא ימצא רק אחד בעיר, שלא יפחד לגלות את האמת בפרהסיא בתוך העיר, ולא ימצאו רק שנים, שלא יפחדו לגלות את האמת, על כל פנים, לבני משפחתם – האחד בעיר יגן על כל העיר, והשנים במשפחה יגנו רק על משפחתם.

סימן לביאת המשיח ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד

הנביא אמר שמונה עשרה קללות על ישראל, ולא נתקררה דעתו, עד שאמר להם המקרא הזה: "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד…"

נתקררה דעתו, עד שאמר להם: "ירהבו הנער בזקן" – אלו בני אדם, שמנוערין מן המצוות – ירהבו במי שממולא במצוות כרמון, "והנקלה בנכבד" – יבוא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות.

דמשיחא…ויראי חטא ימאסו… נערים ילבינו פני זקנים… וכיון דקללה זו סימן לביאת המשיח נתקררה בה דעתו של ישעיה.

קטגוריא בתלמידי חכמים

רבי זירא (כתובות קי"ב): אמר רבי ירמיה בר אבא – דור דבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים, כי אמריתה קמיה דשמואל תני רב יוסף בזוזי ובזוזי דבזוזי – שוללים אחר שוללים.

(רש"י)

בתלמידי חכמים… – פירוש רש"י, והכי אמרינן בפרק חלק: "ליוצא ולבא אין שלום…" אמר רב: אף לתלמידי חכמים, שנאמר בהם: "שלום רב לאוהבי…" – אין שלום מן הצר, צרוף אחר צרוף, שנאמר: "ועוד בה עשיריה…" – כמפורש באורך מסכת חולין, וכמה שנאמר: "צרפתנו כצרף כסף", "וצרפתים כצרף את הכסף", ויהיו ישראל בחטאם נמשלו לסיגים דצריך צרוף. "ועוד בה עשיריה" – דהיינו, שעל ידי הצרוף בגלות לא ישארו רק המעשר מהם, שהוא קודש בכל מקום, וכמה שנאמר: "והנותר בירושלים קדוש יאמר לו", וגם עשיריה זו, כשתשאר, ישוב לצרפם שנית. כמה שנאמר: "ושבה והיתה לבער", עד שיהיו ככסף נקי שנצרף שנית, ורב יוסף בא לפירוש, דהצרוף על ידי בזוזי ובזוזי דבזוזי. דהיינו, גלות אחר גלות.

אף בין תלמידי החכמים תמצא מחלוקת

בתלמידי חכמים – הרבה מסטינים ומלמדים חובה יעמדו עליהם

(רש"י).

יש לומר, ביניהם של החכמים עצמם, שלא יאהבו איש את אחיו, ולא ידונו איש את אחיו לזכות, כי אם לחובה ולקטרוג, ועל ידי זה תתרבה מחלוקת ביניהם, ומזה תפוג תורה וחכמה מהעולם, ועל זה יהיה צרוף אחר צרוף, למען ינקו מאלו המדות.

אור הזוהר גליון 588 שבט תשע"ד

ספר

זוהר ימות המשיח

חלק יב

מה שלא שומעים מרבני הערב!!!

הקדוש ברוך הוא "מקים מעפר דל"

במדרש (שמות רבה פרשת בשלח): "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" (שמות ט"ז ד') – הדא הוא דכתיב (ישעיה ל"ג ט"ז): "הוא מרומים ישכון". הדא הוא דכתיב (שמואל א' ב'): "מקים מעפר דל". אלו ישראל, שהיו משוקעין בטיט ובלבנים במצרים, והוציאן הקדוש ברוך הוא בקומה זקופה, שנאמר (ויקרא כ"ו): "ואולך אתכם קוממיות". הוי "מקים מעפר דל".

נתן הקדוש ברוך הוא ליעקב. אמר לו (בראשית כ"ח): "והיה זרעך כעפר הארץ" – כשיגיעו בניך עד עפר הארץ, אותה שעה "ופרצת ימה וקדמה". הוי "מקים מעפר דל", ורממן הקדוש ברוך הוא על הכל שנאמר (דברים כ"ח): "ונתנך ה' אלוקיך עליון…" ראה מה כתיב (שם א'): "ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלוקיך" – אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל הרי רוממתי אתכם על כל העולם, אם תהיו עושים רצוני, אני משרה אתכם במה שבראתי, עד שלא נברא העולם – זה בית המקדש, שנאמר (ירמיה י"ז): "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו" – שם אני מרומם אתכם, שנאמר (שמואל א' ב'): "וכסא כבוד ינחילם" – אותה שעה אני מספיק לכם מעדני גן עדן, שנאמר (תהילים ל"א): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" – לכך אמר: "הוא מרומים ישכון".

באותו זמן; החלשים באמונה – יפלו לגמרי,
והחזקים – יתחזקו למרות הכל

מובא בספר הקדוש "ברית מנוחה" [רבינו האר"י ז"ל מעיד עליו כי כל דבריו ברוה"ק ועמוק עמוק מי ימצאנו], וזה לשונו: שמש ועד מבואו, ובן דוד יוצא ממקומו לפקוד את עוון אדום עליו, וגם להשיב תגמולו בראשו ולשלם עליו כפעלו וכמעלליו אשר עשה לבני ישראל אחיו, ותהיה מהומה גדולה לכל הממלכות, אין שלום ליוצא ולבא, ובקרוביו יקדשו את ישראל יקבץ במהרה… למה? מפני שכאשר האור בא, אז החושך יתאמץ מאוד ויעלה, כי המשחיתים מתפשטים בעולם, וזהו רמז הגאולה – כאשר יבוא יתאמץ הגלות, ורבים מן המשכילים יכשלו בראותם בלבול הגלות והצרות גדולות, וכדי להנצל מפני החרב יצאו מן הדת, וזהו שכתב: "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע", שיושיעם הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו ולא ימאסם לכלותם להפר בריתו איתם כי מלא רחמים הוא, ויחנן ה' צבקות שארית יוסף, ואשרי האדם המחזיק בתומתו ללכת בדרך הטובה ולהרחיק את עצמו מן הרעה בימים האלה, אולי ימלט מן הצרות הנקראים חבלי משיח, וזמן הגאולה כתיב: "וסכסכתי מצרים במצרים, עיר בעיר, ממלכה בממלכה", ואחר כך יהיה שלום ושלוה ומנוחה והשקט, אשר לא נחשבו דורות הראשונים לדורו של משיח, לא דור המדבר ולא דור שלמה המלך עליו השלום, עד כאן לשונו.

 אחי אהובי, שם מלשונו הקדוש: "ורבים מן המשכילים יכשלו", והבן הדברים שתפס בלשונו הקדוש "והמשכילים" – לרמז על החכמים בחכמת החיצונים, רחמנא לצלן, כי אלו לא יוכלו לסבול עול הגלות הנורא, ואלו התמימים בודאי יסבלו ויתחזקו באמונת הבורא ויזכו על ידי זה לאור הגדול והנורא, אשר יאיר פתאום אחר החשכות האיום הזה.

כל אלו הנסיונות, כל אלו התמימי לב יחזקו לבבם בה' הרחמן וישארו באמונתם וימסרו נפשם לה' וישליכו אחר גוום כל אשר להם בשביל שכינת כבודו, יתברך שמו לעד, ובעבור אהבתו הקדושה, שאנחנו נקשרים בו, כמו שכתוב שם ב"ברית מנוחה", שיתעוררו שלושה שמות הקדושים להיטיב ולהציל את ישראל, ואלו שלושה שמות הקדושים והנוראים אלו המה שלושה מאורות הקדושים הלוחמים בעד ישראל תמיד ומושיעים את ישראל בכל צרותיהם, וכן עונים לכל איש מצוער ובעל יסורים להושיעו מצרותיו, וכל שכן כשישראל מתחננים ומבקשים מה'.

דור ללא כהן מורה וללא תורה

הימים (כ' ט"ו ג'-ז') נאמר: "וימים רבים לישראל ללא אלוקי אמת וללא כהן מורה וללא תורה וישב בצר לו על ה' אלוקי ישראל ויבקשוהו וימצא להם ובעיתים ההם אין שלום ליוצא ולבא כי מהומות רבות על כל יושבי הארצות וכתתו גוי בגוי ועיר בעיר כי אלוקים הממם בכל צרה ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם כי יש שכר לפעולתכם".

המעשים הטובים של דור אחרית הימים יחשבו
כמעשים הטובים של צדיקי דור הקדמונים

יתברך יראה בעני עמו, כי סבת שפלות הדור היא, מחמת שאין להם מנהיגי אמת שידריכום, ועל ידי כן תבוא הגאולה – מחמת זה ראוי שגם מעט המעשים הטובים שעושים עוד יחשב כמעשים טובים של הצדיקים הקודמים.

הקדוש "משכיל אל דל" כתב: "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא ה' וירע בעיניו כי אין משפט וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו". (ישעיה נ"ט ט"ו ט"ז).

אז, כשראה ה' שאמת נעדרת והתורה והיראה נתמעטה, עמד על המחקר מה היא סבת הדבר; אם המה באמת רעים וחטאים לה' – יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו, או שהמה רק עניי דעת וחשוכי ראות, ואין להם מנהיגי אמת, שיעוררו אותם ויפקחו עיניהם לילך בדרכי ה' ותורתו, ומעתה, כל זדונותם רק שגגות המה…

– ראה בעין שכלו – "כי אין איש", שסבת דבר זה היא רק משום שאין להם מורה אמת, שילמד וישפיע להם, ויהיה להם בבחינת "איש", "וישתומם" – כשהיה עומד בתמהון ומתבונן בדבר, ראה שהטעם הוא משום – "כי אין מפגיע", שגם אותן שרידים שמוכיחים ומדריכים כדבעי למיעבד – לא עבדו, שיהיה המנהיג מוכיח בקול כמצוה עליו "קרא בגרון ואל תחשך" [וחיה קטנה שקולה גדול נקראת "מפגיע"], (עיין שבת דף ע"ז ע"ב).

אם היה להם מדריך ומוכיח כראוי, אז יודע ה' ועד כי היו שומעים לו ולתוכחתו, וגוף דבר הזה שנגלה לעיני ה', שלבבם נאמן הוא לקיום תורתו, ואילו היה להם רועה נאמן היו המה צאן קדשים בכל עניני קיום התורה והמצות זה גופא עושה רושם למעלה…

שכן, הלא מעט מעשים הטובים שעודם מחזיקים בהם בדרך מצות אנשים מלומדה הלא ראוי ונכון הוא שיגדל ויתרבה עֶרְכָּם וחשיבותם כמעשים טובים של צדיקי הדור המסוימים בדורות שלפנינו…

(חלק ג' כלל י' פרט א')

לפני בוא המשיח יצליחו הרשעים במעשי ידיהם והרבה מישראל יטעו לחשוב שדרכם נכונה היא ויהללו אותם בליבם,

רק היראים את ה' באמת יתחזקו ויאמרו ביניהם שלא כן הדבר

במלאכי (ג' י"ג-ט"ו): "חזקו עלי דבריכם אמר ה' ואמרתם מה נדברנו עליך אמרתם שוא עבוד אלוקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבקות ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלוקים וימלטו".

במה שמאשרים זדים ומספרים מהם ניסים,
כאילו אומרים בפירוש – "שוא עבוד אלוקים"

זה יבוארו הפסוקים הנ"ל, דלא מיירי כאן באלו שאומרים בפירוש "שוא עבוד אלוקים…", דאם כן לא היה מקום לשאול עוד "מה נדברנו"? וכדדייקינן לעיל, אבל הכוונה שהנביא מתנבא, שכל אותן בני אדם מישראל, שיהיו שומרי תורה ומקיימי מצותיו יתברך שמו, אך יהיו מאשרים זדים ומהללים עושי רשעה, באומרם: "נבנו עושי רשעה גם בחנו אלוקים וימלטו", ומשבחים הצלחת הרשעים, במה שניסו אלוקים ועלתה בידם ונמלטו, ובדברי פיהם במה שמאשרים זדים בקצה תבל מליהם לאמר: "שוא עבוד אלוקים", ואף שלא הוציאו דבור זה בשפתותיהם.

הסבר הפסוקים "חזקו עלי דבריכם אמר ה'" – שהטחתם דברים כלפי מעלה ובני ישראל ישאלו בתמיהה: "מה נדברנו"?! כי לא ידעו ולא יבינו, שבמה שמאשרים זדים הרי אמירתם גלויה, לאמר: "שוא עבוד אלוקים", אבל הם טועים ובחשיכה יתהלכון, בחשבם שבמה שמשבחים הצלחת הרשעים ומספרים שה' עשה להם ניסים, בזה הם עושי מצוה, ובאמת כח זה הוא מדרכי הסתת היצר והסתת כח הרשעה לתפוס בדרך זו ברשתם את בני ישראל התמימים להגדיל בעיניהם ניסי הצלחתם וגבורתם, וככה ילכו מדחי אל דחי להאמין בעצם גבורתם לאשר מעשיהם, ולבסוף לעשות כמעשיהם. זה שישיב להם הקדוש ברוך הוא "אמרתם שוא עבוד אלוקים" – פירוש: בזה שאתם מהללים ומספרים ניסי הצלחתם של עושי הרשעה בזה אתם אומרים בשפה ברורה ד"שוא עבוד אלוקים" ואין בו תועלת, חס וחלילה.

(משכיל אל דל)

הרבי מרוזי'ן ראה זאת ברוח קודשו

לספר "באר הגולה" למהר"ל מפראג זי"ע כותב הרבי הקדוש מרוזי'ן, וזה לשונו: ובגלות האחרון, בעקבתא דמשיחא, יהיה נפתח שער הנ' שבטומאה, שהיא מינות ואפיקורסות, רחמנא לצלן, וְשָׂרֵי מעלה מן השמים ישליכו מינות ואפיקורסות עלי ארץ, ותתפשט לארכה ולרחבה, וכל מדרך כף רגל יהיה מלא מינות ואפיקורסות ופריקת עול תורה ומלכות שמים, עד שיצטרך לנפש ישראל התאמצות גדולה ויתרה להתחזק באמונה, שלא יפול ברשתם. עד כאן לשונו הקדוש.

מי שבכל זאת ירצה להחזיק באמונה יקבל סיוע מן השמים

הוא בדורות הללו האחרונים, שכדי להנצל מדעות כוזבות צריך לראות ממש אותות ומופתים, וכמו שכתב הרבי הקדוש מרוז'ין זי"ע בהסכמתו לספר "באר הגולה" בזה הלשון: ובגלות האחרון, בעקבתא דמשיחא, יהיה נפתח שער הנו"ן שבטומאה, שהיא מינות ואפיקורסות, רחמנא לצלן… על כן הבטיחנו הבורא יתברך שמו על ידי נביאו, שכל מי שירצה להחזיק באמונה המורשה לאבותינו, יתחזק, ומן השמים יסיעוהו אחר התאמצותו, שיתאמץ בכל כוחו להציל עצמו מפח יקשם, ויראה לנו נפלאות להצילנו מידם כמו הנפלאות שעשה לנו במצרים… עד כאן לשונו.

 

אור הזוהר גליון 589 שבט תשע"ד

ספר

זוהר ימות המשיח

חלק יג

מה שלא שומעים מרבני הערב!!!

מנהיגים מהערב רב ישלטו חמישה במינם [סימנם נג"ע ר"ע] ויבנו בתי כנסיות, רק כדי להתגבר בכך על העם

בזוהר בראשית: וחמש מינין אנון בערב רב ואנון [סימן נג"ע ר"ע] נפילים גבורים ענקים רפאים עמלקים… ומאלין שאשתארו מנהון בגלותא רביעאה, אנון רישין בקיומא סגי ואנון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר (שם ו'): "כי מלאה הארץ חמס מפניהם…"

מינא תליתאה עלייהו אתמר: "המה הגבורים… אנשי השם", ואנון מסטרא דאלין דאתמר בהון (בראשית י"א): "הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם", ובנין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ספר תורה ועטרה על רישוי ולא לשמא דייה אלא למעבד לון שם, הדא הוא דכתיב: "ונעשה לנו שם", ובסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאנון כעפרא דארעא וגזלין לון…

הזוהר: המתמנה על הצבור ומנהיגם ברחמים, בידוע שנשמתו מכנסת ישראל, אבל המתמנה בכלי חמס, נשמתו משורש נחש. הבונים מוסדות תורה לקנות להם שם ולהתגבר בזה על העם, למשול עליהם ביד חזקה, המה ה"גבורים" מהערב רב.

וזה להם האות כי כל המתמנה על הצבור ומנהיגם ברחמים ונותן נפשו עליהם, בידוע, שנשמתו מכנסת ישראל, כי מרחמם ינהגם. אמנם המתמנים על ישראל בכלי חמס, נפשותיהם באה משורש נחש… כי לא יבנו הם בתי כנסיות ובתי מדרשות רק להיות חרב בידם לעשות חפצם ורצונם להתגבר על העם…"

פז" מהגאון המקובל האלוקי עיר וקדוש כמורנו הרבי רבי שמעון לביא זצוק"ל בעל מחבר זמר "בר יוחאי" בדף פ"ה)

באותה עת, שהערב רב ישלטו על ישראל, יהיה כאילו עבדין שולטים בהקדוש ברוך הוא, חס וחלילה

"רעיא מהימנא": כד ערב רב אנון מעורבין בישראל,מה כתיב (איכה א') "היו צריה לראש…"? בזמנא דערב רב אנון ראשים על ישראל, כביכול, כאילו [סטרא אחרא עבדין שולטני דקודשא בריך היא] עבדין שולטים בהקדוש ברוך הוא.

הערב רב שאור שבעסה שמעכבים
הגאולה יותר מן אומות העולם

מהימנא": ובגין דערב רב אנון שאור שבעסה ואנון אומין דעלמא דמיין למוץ, יתיר מעכבין בגלותא ערב רב לישראל מאומין עכו"ם, כמה דאוקמוה רבנן, מי מעכב? שאור שבעסה מעכב. דאנון דבקין בישראל כשאור בעסה,אבל אומין עכו"ם לאו אנון אלא (תהילים א') "כמוץ אשר תדפנו רוח".

הערב רב אוהבי בצע ועזי פנים
ככלבים ועושים הכל לטובת עצמם

זוהר": "ויפן כה וכה וירא כי אין איש", אלא איש לדרכו פנו, בעסקין דילהון, באורחין דילהון, איש לבצעו מקצהו, בבצעא דהאי עלמא, לירתא האי עלמא, ולאו אנון מסטרא דאלין דאתמר בהון (שמות י"ח) "אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע", אלא כולהו צוחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים: הב, הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי, כתבינו לחיים, ואנון עזי נפש ככלבים דאנון אומין דעלמא דצוחי לגביה, ולית לון בשת אנפין, דלא אית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזור שכינתיה לקודשא בריך היא, דאיהי מרחקא מיניה למהדר לגביה, ואדמיין לכלבים דאתמר בהון (תהילים ק"ו): "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם", ואנון ערב רב. דכל חסד דעבדין – לגרמייהו עבדין.

"היו צריה לראש" – אלו הערב רב

ב"תקוני הזוהר": וי לישראל כד אתבלעו בערב רב… וערב רב אתמר בהון (איכה א'): "היו צריה לראש…", "צריה" – ודאי אנון ערב רב. עליהו אתמר (ישעיה א'): "שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד…" .

חמישה מיני ערב רב הם

הגאון רבינו אליהו מוילנא בספרו "אבן שלמה": אבל עדיין לא ברור גמור, עד שיבררו מן הערב רב… והם דבוקים מאוד בישראל וישראל לומדים ממעשיהם… והם העשירים עליזי גאוותך… ואין בן דוד בא, עד שיכלו גסי הרוח מישראל… כן אי אפשר להפריד הערב רב, רק על ידי קשי הגלות…

יתבררו כל רשעי ישראל בשלושת ימי אפלה. [שם יסבלו צרות גדולות, שיאכלו מלוחים ושאר צרות…] והם גורמים כל בטול תורה ואריכת הגלות… ו"נפילים" הם הרודפים אחר התאוה… "גבורים" הם אנשי השם, שבונים בתי כנסיות ומתנדבין תכשיטין לספרי תורה לעשות להם שם. "עמלקים" הם ראשי ישראל בגלות כלי חמס וגוזלים לעניי ישראל, ועליהם נאמר: "היו צריה לראש…" "רפאים" הם שמתרפים לעשות גמילות חסדים וצדקה עם בעלי תורה. "ענקים" הם המזלזלין בתלמידי חכמים…

הסבר: "עמלקים"- רישין דבני ישראל בגלותא, וגוזלין לעניי ישראל… ו"הנפילים", "גבורים" (בראשית ו' ד') הן "אנשי השם", דכל עובדיהון בשביל לעשות שם. "רפאים" (שם) – הם שאינם רוצים לעשות גמילות חסדים וצדקה עם בעלי תורה. "ענקים" (שם) – המזלזלים בתלמידי חכמים.

(תקוני זוהר צ"ז ע"ב, ד"ה עמלקים)

עזי פנים ורשעים שבדור הם מגלגול נשמתם של הערב רב ובני קין, וכל הגלות והצרות וחורבן בית המקדש הכל על ידי מה שקבל משה לערב רב… ונקראים "ערב רב", מפני שהם ראשי העם בגלות ולכן נקראים "רב"…

 "וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה" – הם הערב רב שהם ראשי העם. "ואת לאה וילדיה אחרונים" – הם עם הארץ הטובים, שהם כפופים תחת הערב רב, "ואת רחל ואת יוסף אחרונים" – הם התלמידי חכמים, שהם שפלים מכולם.

(לקוטים מהגאון רבי אליהו מוילנא זי"ע)

רב ראשים בגלות והוא בעיני הערב רב דהן ראשים בגלותא…

(תקוני זוהר קי"א ע"א, ד"ה וחכמת המסכן, ועיין זהר משפטים קי"ד ע"א)

הערב רב קופצים להורות למרות שלא הוסמכו לכך

ערב רב, שרוצין להיות להם שם רב וגדול והם קופצים להורות, אף על פי שלא הגיעו להוראה.

("יהל אור" בראשית כ"י ע"ב, ד"ה ומשה בגינייהו).

כל הצרות והגלות על ידי הערב רב

הגלות וחורבן בית המקדש וכל הצרות, הכל על ידי קבול משה רבינו עליו השלום לערב רב, וכל עזי פנים ורשעים שבדור הן מנהון, רוצה לומר מנשמתין דילהון, שהן גלגול דילהון וזה שנאמר בגמרא (ביצה ל"ב): "הני מערב רב קאתי".

(תקוני זוהר צ"ז ע"א ד"ה ועלייהו)

חמישה מיני ערב רב הם – הסבר נוסף

כותב הגאון הקדוש מוילנא זי"ע: ישנם חמישה מיני ערב רב והם:

 בעלי מחלוקת ובעלי לשון הרע.

 הרודפים אחר התאוה כמו זנות וכדומה.

 הרמאים שמראים עצמם כצדיקים ואין ליבם שלם.

 הרודפים אחר הכבוד ובונים חרבות לעשות להם שם.

 הרודפים אחר הממון, והמחלוקת תחילה, כי המחלוקת כנגד כולם.

נקראים "עמלקים" ואין בן דוד בא, עד שיעברו מן העולם, ועליהם נאמר (דברים כ"ה י"ט) "תמחה את זכר עמלק" כמבואר בזוהר.

(אדרת אליהו, פרשת דברים)

גמר הברור – להפריד הטוב מן הרע

בעל ה"בני יששכר": גזרו אומר בזוהר בראשית, אשר גם כל העומדים כלי חמס על ישראל בדרין בתראין כתות הערב רב אשר בקרבינו הם יושבים… והנה ידיד הקורא כאשר תראה בדורות הללו [עקבתא דמשיחא] אשר בעוונותינו הרבים… וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורם מעליהם בעצות רעות, בחוקים לא טובים… הנה תצפה לרגלי משיחא, דהנה זה גמר הברור – להפריד הטוב מן הרע.

נוכל להנצל מממשלת הערב רב רק על ידי עזות נגד עזותם

בספר לקוטי מוהר"ן, כי יש רועים של הסטרא אחרא, והם גם כן מפורסמי הדור, וכופין אנשים לתחות שיעבודייהו, ועיקר מלכותם היא על ידי עזות, כי עזות מלכותא בלא תגא… והם ככלבים בעזותם… והם פני הדור כפני הכלב… ועל כן כדי להנצל מהם תחת ממשלתם אי אפשר רק על ידי עזות לעמוד נגד עזותם…

עתה רוב הדור מהערב רב

הפסוקים להאר"י זכרונו לברכה… כתב באמצע דבריו: "ועתה רוב הדור מהם", והרי שכתב כן גם על דורם של האר"י והרבי חיים ויטאל זלה"ה… ומה נאמר ומה נדבר בדור השפל הזה, שבדורות הקודמים היו רובא דרובא מישראל שומרי תורה ומצוות?… אמנם בדור הזה, בעוונותינו הרבים, שמעוטא דמעוטא בתכלית המעוט, אולי לא נשאר אף אחוז אחד ממספר בני ישראל, שיהיו שומרי תורה ומצוות, ואף בין אלה המעטים השומרים תורה ומצוות כהרגלם, אף בהם זעירין אנון שמאמינים בכל הי"ג עיקרים כראוי, וכתות הערב רב מתרבים והולכים… והערב רב שבדורנו אין להם דמיון להערב רב שבדורות הקודמים, כי המה בתכלית הגריעות מירידה התחתונה הבאה טרם ביאת המשיח, ומצב דור כזה משפיע גם על המנהיגים הכשרים…

(ויוא"מ)

על אף הדברים הטובים שבערב רב חייבים למאוס בהם

החסרונות באים, ממה שעושים לנו הערב רב. כמה שנאמר בזוהר הקדוש: דמעיקין לישראל יותר מאומות העולם, והעיקר לחזק עצמו באמונה מאוד, כי ישראל ממצרים נגאלו רק בזכות האמונה, וכן גאולה העתידה, וצריך חזוק באמונה, מחמת שרואים דרך רשעים צלחה… כי גם אם רואים בהם [היינו, הערב רב] דברים טובים כמו תורה ומנהג ודרך ארץ, ובפרט כי מדת שלום היא יסוד לכל, והיא מדה טובה מאוד, אף על פי כן – כמו שהחולה מוכרח להפליט ממנו דמים, והדם הוא הנפש, אשר יש בהם אף קצת תערובות, כמו כן בעקבתא דמשיחא מוכרחים למאוס בכל תהלוכות הנ"ל גם אם יש בזה דברים מועילים כי הוא זמן הברור, וזוהי הבחירה והנסיון בימים האלו…

(דברי שמחה לרבינו שמחה ישכר בער הלברשטאם)

הרבנים יהיו כ"יאק מאק" – שומשומין, ועל
ידם תהא האמת נאבדת והצרות באות

הרב הקדוש מקאמארנא "היכל הברכה": בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, והיוקר יאמיר, אני אמלוך. מרן הקדוש קודש קדשים, רוח אפינו משיח ה': רבי ישראל בעל שם טוב בעת תפלת מנחה פעם אחת הכה על ראשו ומרט שערו, ואמר אחר כך, שראה ברוח קודשו, שקרוב לימי המשיח, יהיו "רביעס יאק מאק", ועל ידי זה נאבדה האמונה והקץ מתארך, וכמעט רוב צרות ורעות של ישראל בא מן זה השתררות ובטול תורה ותפילה ודרכים עקומות עקושות להיות לו דרך מעוקם ומעוקש דרכיו להתפלל שחרית ארבע שעות אחר חצות ומנחה שלוש שעות בלילה. אשרי המדבק עצמו לצדיק אמת, אשר ראשו בשמי השמים העליונים בהארות אור אין סוף.

בשביל הבחירה החופשית – יש מנגד
לכל צדיק אדם המחטיא את הרבים

"תולדות יעקב יוסף" כתוב: ולהבין הענין נראה לי, כי שמעתי ממורי בפרשה "על מה שווא בראת" (תהילים פ"ט), שהיא טענת היצר הרע, והיא התשובה לכל בני אדם, כי בעת רדת נשמה קדושה מלמעלה לגוף האדם, נתעורר הקטרוג מלמעלה מסמאל לומר מעתה לא יוכל לפעול פעולתו להסטין ולפתות, מאחר שזה יחזיר העולם למוטב, ואם כן למה נברא לריק? עד שנותנים לו נגד זה האיש בלע תלמיד חכם שידין יהודאין, שנברא גם כן אשר יתלוצץ מזה איש השלם, ומי שירצה ידבק בזה או בזה, והבחירה חופשית.

מרן אלוקי רבי ישראל בעל שם טוב טענת היצר סמאל, כשיורדת נשמה קדושה וגבוהה לעולם הזה "על מה שווא בראת"? והרי זה יחזיר כל העולם למוטב באמונה גודלה לתורה ולתפילה, והרי אני מלאך רוחני אינו נראה, והוא היה בגוף מדריך בני אדם לדרך טוב ביראה ואהבה, ומי פתי ישמע לי. והיתה התשובה: כל בני אדם! כי לכל צדיק אמת יש נגדו המנגדו, אין בו ממש לא יראה ולא אהבה, אלא משתרר על הבריות. מראה עצמו צדיק. מושך בני אדם להפסק ולחכמות זרות ולדברים שונים, ויש לו תקיפות גדולה, ומעתה הבחירה החופשית, וזהו "כל בני אדם", הכל יהיה בבני אדם לענה וראש.

(זהר חי בראשית ד' שכ"ט ע"ד)

שאמר מרן רבי ישראל בעל שם טוב: "על מה שווא בראת" כי צדיק אמת – באהבתו ובחיות שלו יעלה את כל העולם לקדושה, ועל זה היתה התשובה "כל בני אדם", שכן תהיה דוגמא שלו, שמתלבש בו סמאל הרשע ועושה אותו רבי ורב גדול הדור, ומעתה נשארת הבחירה, כי לרשעים, הערב רב – ראש שהוא כמותם, עץ יבש אין בו לחלוחית טוב, הכל שקר וכזב, וכן מנהיג אנשיו יסוד עזר כנגדו שבאמת התנגדות הוא עזר גדול לעבודת ה' יתברך… עיין שם באריכות.

אור הזוהר גליון 590 שבט תשע"ד

ספר

זוהר ימות המשיח

חלק יד

מה שלא שומעים מרבני הערב!!!

נתקיימו כבר כל הסימנים לעקבתא
משיחא ועתה נותר לצפות לגאולה

ה"חפץ חיים" בספרו "שם עולם": מבאר שענין מצוקי הזמן שנתרבו בעולם הוא הכל הכנה לקץ הימים.

כעת שנתרבו מצוקות הזמן הרבה מאוד, יפלא לב כל איש, מה זה עשה אלוקים בארץ, ומה יהיה אחרית דבר, וכמעט אין כח לסבול גודל העניות והמצוקות שמתרבות יום יום, אכן המתבונן היטיב, ימצא מזה גופא תנחומים קצת, כי הנה ידוע מה שכתב הגאון רבי אליהו, זכרונו לברכה, שכל ימי הגלות דומים להריון, והסוף דומה לחבלי לידה, [וזהו מה שקראו בגמרא (שבת קי"ח) "חבלי משיח" ופירוש רש"י לשון חבלי יולדה,] ובחבלי לידה ידוע, שאם נזדמנה אשה המקשה לילד, בעת שהקשוי נתגבר עליה הרבה עד שאין בכחה לסבול, תנחם אותה המילדת, כי עתה לא ימשך עוד מכאובה ותאמר לה: אל תראי, כי זה סימן שקרוב הוא ללידה, כן הוא ממש בדבר הזה. כל זמן שלא נתגברו כל כך רוב המצוקות, אנו יכולין לחשוב כי ימשך ההריון עוד הרבה זמנים, אבל כעת שהמצוקות נתגברו כל כך שאי אפשר לסבול עוד בודאי יש לצפות להשם יתברך, שיגלה קץ ישועה בזמן קרוב, וכמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "אם ראית צרות מושכות ובאות כנהר – חכה לו, כי יבוא כנהר צר – חכה לו".

שאנו רואים שנפסקו המצוקות לפעמים הוא גם כן כטבע חבלי לידה, שמתרפים ממנה באמצע על איזה זמן קצר, דבלא זה היתה האשה מתה על המשבר, ואחר כך חוזרים עליה החבלים. כן הוא ממש בזמננו למי שיודע עתותי הזמן.

באשה היולדת לפעמים הם תנחומים של הבל, כי לפעמים לא תעצור האשה כח לסבול היסורים ולא תבוא לכלל לידה כלל, חס וחלילה, אבל בזה הלא אנו בטוחים, כי יגיע זמן הלידה בודאי. כמו שנאמר: "האני אשביר ולא אוליד יאמר ה'…" ואם כן אין לך תנחומים גדולים מאלו, ובפרט שאנו רואים בזמננו, שנתקימו כל הסימנים שהובאו בפרק חלק לענין הגאולה. נזכיר כמה מהם לדוגמא, שאמרו שם: "אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר – חכה לו, שנאמר…"

אמרו שם, שלפני ביאת המשיח לא יהיה שכר אדם ושכר בהמה, ואנו רואים זאת בעינינו, שמפני רבוי מסילות הברזל וכלי המכונה לא נצרך לפועלים ולבהמות כל כך והולכים בטל. גם אמר שם, שכל השערים יהיו שקולים, והיינו גם כן מטעם הנ"ל, ששער התבואה כמעט שווה בכל המקומות, ועל ידי זה נדלדל המסחר והמשתכר – אל צרור נקוב. עוד אמרו שם, שאפילו תלמידי חכמים שכתוב בהם: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" – לא יהיה להם אז שלום מפני הצר, וגם זה נתקיים בימינו. עוד שם, שיתמעטו התלמידי חכמים בעת ההיא. עוד שם, "דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים…" עוד שם, "אין בן דוד בא, עד שתכלה פרוטה מן הכיס", ובאמת מקרא מפורש הוא: "והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'", וכן איתא ב"רעיא מהימנא" פרשת בהעלותך, דבגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני, דעני חשוב כמת, עיין שם. כן ב"תקוני זוהר" בכמה מקומות, שתגבר אז העוני והדלות. עוד שם בגמרא כמה סימנים, ובעוונותינו הרבים, אנו רואים שכולם נתקיימו בזמנינו, וגם עיין במשנה סוף סוטה, מה שחשב שם מה שיהיה בעקבתא דמשיחא, וגם זה נתקיים, אם כן בודאי יש להתחזק בבטחון ולצפות לישועה בזמן קרוב.

(שם עולם לה"חפץ חיים" זי"ע)

הקדוש (שמות דף ז' ע"ב): רבי שמעון זקף ידו ובכה ואמר: וי מאן דיזדמן בההוא זמנא וזכאה חלקיה, מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא, וי מאן דיזדמן בההוא זמנא, בגין דכד ייתי קודשא בריך הוא לפקדא לאילתא, יסתכל מאן אינון דקיימין בהדה, בכל אינון דמשתכחי עמה, בכל עובדוי דכל חד וחד, ולא ישתכח זכאי, דכתיב (ישעיה ס"ג): "ואביט ואין עוזר" וכמה עקתין על עקתין לישראל, זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא בגין דההוא דיתקיים בההוא זמנא במהימנותא יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא, ועל ההוא זמנא כתיב (זכריה י"ג): "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב…"

דאינון עקתין מתערי על ישראל, וכל עמין ומלכיהון יתיעטון [יתיעצו] כחדא עליהו ומתערי כמה גזרין בישין, כולהו סלקי בעיטא חדא עליהו, וייתון עקתא על עקתא, בתריתא משכחת קמיתא, כדין יתחזי חד עמודא דאשא קאים מעלא לתתא ארבעין יומין, וכל עמין דעלמא חמאן ליה בההוא זמנא יתער מלכא משיחא לנפקא מגו גנתא דעדן מההוא אתר דאתקרי קן צפור ויתער בארעא דגליל, וההוא יומא דיפוק לתמן יתרגז כל עלמא, וכל בני עלמא מתחבאין גו מערתי וטנרי [וסלעים] דלא יחשבון לאשתזבא, ועל ההוא זמנא כתיב (ישעיה ב'): "ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ". מפני פחד ה' דא ההוא רגיזו דכל עלמא, ומהדר גאונו דא משיח, בקומו לערוץ הארץ, כד יקום ויתגליה בארעא דגליל, בגין דאיהו הוא אתר קדמאה דאתחרבא בארעא קדישא, ובגין כך יתגלי תמן קדמאה לכל אתר.

ויוקיד כמה מגדלין וכמה היכלין, וכמה מגדלין יפלון,
וכמה פרדשכי ורברבי יפלון בההוא יומא

חד קלא ברעם וזיקין, ואתחלחלא ארעא מההוא קלא, וכמה חילין ומשיריין ימותון מניה, וההוא יומא (ממש) יתער בקרתא דרומי רבתא חד שלהובא דאשא בההוא קלא דיתער בכל עלמא ויוקיד כמה מגדלין וכמה היכלין, וכמה מגדלין יפלון, וכמה פרדשכי ורברבי יפלון בההוא יומא, וכולהו יתכנשון עלה לביש, וכל בני עלמא לא יכלין [ס"א יחשבון] לאשתזבא.

יומא עד תריסר ירחין יתיעטון כל מלכיא ויגזרון כמה גזרות וכמה שמדות על ישראל, ויצליחון ביה כמה דאתמר, זכאה איהו מאן דיערע תמן, וזכאה איהו מאן דלא יערע תמן, וכל עלמא יהא בערבוביא סגיא.

תריסר ירחי יקום שבט מישראל דא מלכא משיחא דיתער גו גנתא דעדן, וכל אינון צדיקיא יעטרון ליה תמן ויחגרון ליה מאני זינא ברתון רשימן דמאני דשמא קדישא.

(זוהר הקדוש דף ח' סוף עמוד א')

סמוך ליומי משיחא ישלוט האי חלונא בהאי כוכבא על עלמא, ועל דא ישלטון חיון ומרעין בישין על עלמא, ויתחדתון זינין בישין דא בתר דא, וישראל יהון בעקו, וכד יתדחקון גו חשוכא דגלותא, כדי ינהר לון קודשא בריך הוא נהירו דיממא, ויקבלון מלכותא קדישי עליונין, ויתבטל מלכותא מידא דעממין עובדי כוכבים, וישלטון עליהו ישראל, ויתקיים (ישעיה ל'): "והיה אור הלבנה…"

(זוהר הקדוש פרשת תרומה דף קע"ב ע"ב)

יתגלי מלכא משיחא בכל עלמא וליה אתיהיב מלכותא, ובני עלמא בשעתא דיתגלי יהון משתכחין בעקתא בתר עקתא ושנאיהון דישראל יתגברון, כדין יתער רוחא דמשיחא עליהו וישיצי לאדום חיבא, וכל ארעא דשעיר יוקיד בנורא, כדין כתיב: "וישראל עושה חיל", עד כאן לשונו.

(זוהר הקדוש סוף פרשת בלק דף רי"ב ע"ב)

דור שבן דוד בא ויראי חטא ימאסו, וחכמת
סופרים תסרח, ותהא האמת נעדרת

רעיא מהימנא: בההוא זמנא אלין מארי מתניתין מארי חכמתא עלאה מארי קבלה מארי רזי תורה שעתא דחיקת לון, והאי איהו דאמר: "כאיל תערוג על אפיקי מים", דאנון אפוקי מים דאוריתא לגבי שכינתא, ולית תורה אלא עמודא דאמצעיתא, דיהון אלין אפיקי מים בצערא ביגונא בעניותא, ואלין אנון חבלים צירין דיולדה דאיהו שכינתא דאתמר בה (משלי כ"ג): "ותגל יולדתך", ובאנון חבלים תהא בצערא דלהון, ובאינון חבלים תהא בצערא דלהון, ובאנון חבלים דצוחת בהון, אתערא שבעין סנהדרין דלעילא עד דיתער קול דיליה עד ה', ומיד (תהילים כ"ט): "קול ה' יחולל אילות" דאנון מאיר מתניתין (תהילים מ"ה): "בתולות אחריה" כולהון יהון לון חיל כיולדה ממש בדחקין דדחקא לון שעתא בכמה נשיכין דיצר הרע דחויא דנשיך לה בכמה דחקין.

זמנא אתפתחת לאולדא משיחא בגין חבלים ודוחקים דצדיקין ומארי מדות ומארי רזין דאוריתא, מארי בושת וענוה, מארי יראה ואהבה, מארי חסד, אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע דדחקא לון שעתא, והאי הוא דאוקמוה מארי מתניתין, דור שבן דוד בא, אנשי חיל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, ויראי חטא ימאסו, וחכמת סופרים תסרח, ותהא האמת נעדרת, והגפן תתן פריה, והיין ביוקר.

(בזוהר הקדוש פרשת אחרי ב"רעיא מהימנא" דף ס"ז ע"ב)

שעתא יתער על עמא קדישא עאקין אלין על אלין בדחיקו סגי, ואנון צוחין צוחה בתר צוחה, דמעין בתר דמעין, ויתערון לה, איהי [הכוונה לשכינה הקדושה] אשמעת קלא על בנהא, וקודשא בריך הוא קארי ואמר דא היא אילתי חברתי יונתי שלמתי… כדין כל עלמא בערבוביא עמין בעמין, אומין באומין, ומאן דלא אתחזי למלכא ייתון ליה למשלט, וייתון עמין נוכראין ולישנין אוחרנין דלא ישתמודעין דינא ולא נמוסי מלכותא, וכמה קרבין יחשבון למעבד ובגו שפה רפיא ומלל רכיך יעביד כרעותיה וישלוט, ויחשיב כמה מחשבין לאבאשא, ועל עמא יחידאה יעבד נמוסין בישין, כדין יהא עאקו על עאקו על ההוא עמא יחידאה, ביה זמנא יתתקף קודשא בריך הוא ויפיס לאילתיה בכמה פיוסין ויתקיף בה, ויוקים לה מעפרא איהו ולא אחרא, ותרי מתיבתי ישתארון בהדא, עד כאן לשונו.

(זוהר חדש פרשת בלק בד"ה אראנו ולא עתה)

יתערבו מלכות במלכות במלחמות
קשות עליונות ותחתונות זו בזו

אז יתערבו מלכות במלכות במלחמות קשות עליונות ותחתונות זו בזו, זה נופל וזה קם, וזה נופל וזה לא קם… ומלכויות יתגרו זו בזו ונופלות, ואז יתחיל להאיר כוכב יעקב למלוך ולמשול בכל צדדיו גוי ואלוקיו, דכתיב: "דרך כוכב מיעקב…" וקודם זה ימים ידועים גאולה לגופים ואסיפה לכוחות הטומאה, ומתים חטאים, ורשעים אינם, כי תמו כולם לבית נרתיקם, ומלכויות מתגרות זו בזו במלחמות רבות מעלה ומטה ואובדות ומתבטלות, כי סוגרו דלתיים בשוק.

(ספר "התמונה" המיוחס לרבי נחוניא בן הקנה ורבי ישמעאל כהן גדול תמונה ג' אות ס')

השכינה תדין את ביתה ותביאם על
מסורת הברית, כדי לזככם אל הגאולה

גלותנו זה קרוב לזמן גאולתינו, יתחזקו הצרות לישראל תכלית החוזק ויצר להם, ויאמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו, מפני הצרות הגדולות אשר יסובבום מכל עבר ומכל פינה, ויתרבה הצער, עד אשר לא יפנו אבות אל בנים, ו"כל מי שימצא עצמו לו לשלל 'גבור נוצח' יקרא", והטעם שהשכינה תדין את ביתה ותביאם על מסורת הברית, כדי לזככם אל הגאולה ואל הטוב המובטח לנו על ידי נביאיו.

ההוא, שעורו לא יכילהו שכל ורעיון, שלא תזכר גאולת מצרים והניסים ההם לפני גאולת ישראל וניסים ונפלאות, כאמרו: "ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה…" ויהיו הניסים וגלוי השכינה לישראל בפלא, ויאמרו כולם אשר יזכו אליה: "הנה אלוקינו זה קוינו לו" – ממש מורה באצבע על גלוי שכינה, ולזה מי ומי הזוכים לזה, לכך באותם הימים ירבו הצרות לצרף את ישראל כפי הדין, וכל אחד ואחד כפי חובו יצטער, וכל מי שיקשה ערפו ולא ישוב – יאבד, ומי שיתן צוארו בעול התשובה וקבלת הצרות בסבר פנים יפות ויתן שכמו לסבול – יצטרף ויזכה,

הוא שהגיע עת הקליפות להבטל מן העולם, וכל עוד שיש בישראל רשעים אחוזים בהם, האיך אפשר שיתבטלו החיצונים ורשעים עדין ברשעתם, והקדוש ברוך הוא בעל הדין והמשפט ביושר ובאמונה ואין עוול, ולכך יצטרפו צרוף אחר צרוף, עד שיהיו כסף נקי וטהור. הנהגה זאת תהיה בתכלית קשי הדין, והקליפה גובה כל חלק חובם מכל מקום, ובימים ההם ובעת ההוא יתכתתו גוי בגוי חרב איש ברעהו, וישראל יהיו ביניהם בצער גדול, וכל אחד ואחד ירצה לבזוז את הרחלה הזאת ולאכול את בשרה, והקדוש ברוך הוא ירחם על עם ה' בזכות ג' אבות הקדושים, ויצטרפו ויתלבנו מתוך הצרות, ומתוך הדין הזה יפיל הקדוש ברוך הוא זרע עמלק ויכלהו מן העולם וימחהו מתחת השמים.

(ספר הקדוש "אלימה" עיין כל תמר ה' פרק כ"ד)

(זוהר חי ד' כ"ח ע"א דפי הספר קי"ב ע"ג)