זוהר התהלים המחולק – עכשיו , כל אחד יוכל לקשור בינה עם המלכות, ונזכה בקרוב ממש , לביאת המשיח צדקינו, במהרה בימינו אמן
כל יהודי ויהודי מוזמן לקחת חלק גדול לקרב את הגאולה בקרוב ממש,
החודש הזה אנו צריכים לרחמים גדולים מאוד כידוע, לכן בקרוב בעזרת ה' נתחיל לשלוח את פרקי התהילים של זוהר תהלים, ועל ידי שכל אחד יעזור לפרסם נזכה בקרוב לביאת משיח צדקינו בב"א
"ישמחו התלמידים ויגילו בלומדים" אשר זכינו להוציא ולפרסם ספר זוהר הקדוש, עם פירוש זיו הזהו, של המקובל האלוקי הרב רוזאנברג.
"בוא וראה באלו שורוות תשבחות שאמר דוד יש בהם סודות ודברים עליונים בסודות החכמה, משום שכולם נאמרו ברוח הקדוש , שהיה שורה על דוד שאמר שירה, וע"כ כולם ברוח הקודש . עכ"ל דהיינו ספר תהילים נאמר בסוד ד' וברוח הקודש (פרשת ושילח אות רע"ו)
להורדת ספר זוה תהילים בקובץ pdf: לחץ כאן זוהר תהלים A5 32 עמודים (6)
כרי
כה תהילים המחולק מתוקן. .
לצפייה, ביטויוב , לחץ על הקישורים הבאים:
http://www.youtube.com/user/SuperEthan74/
http://www.youtube.com/user/SuperEthan74/videos
תהילים המחולק עם פירוש הזוהראַ֥שְֽׁרֵי |
|
א. אַ֥שְֽׁרֵי-הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר | לֹ֥א הָלַךְ֮ בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים וּבְדֶ֣רֶךְ חַ֭טָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵ֝צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב: ב. כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהוָ֗ה חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה: ג. וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֪וּל עַֽל-פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ | יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא-יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ: |
פסוק א' – אַשְׁרֵי הָאִישׁ. הוּא אֱהִי"ה אֲשֶׁר אֱהִי"ה. רֹאשׁ לְכָל הָרָאשִׁים ([1]) וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר [שִׁיר זַ] רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל. וְזֶה תְּפִילִין שֶׁל רֹאשׁ. וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כְּאַרְגָּמָן. זוֹ תְּפִילִין שֶׁל יַד. וּבוֹ מְשַׁבְּחִים לְבַת בָּזֶה הָאָשֵׁרִי [וְעַל כֵּן בראשי"ת שֵׁם אַשְׁרֵי שֵׁם בַּת] זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב [בְּרֵאשִׁית ל] בְּאַשְׁרֵי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת. {הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּעֲלִים אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה} מִי זוֹכֶה לִיכָּנֵס שָׁמָּה, ([2]) אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים. שֶׁהִיא עֵצָה רָעָה מִצַּד שֶׁל עֵץ הַדָּת טוֹב וְרַע. [מִי הָרְשָׁעִים. זֶה סִמֵּא"ל וְנָחָשׁ] וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמַד. אֵיזֶה דֶּרֶךְ חַטָּאִים. זוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ [מִשְׁלֵי ל] כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִּיהָ וגו'. וּבְמוֹשָׁב לֵצִים לֹא יָשַׁב. אֵיזֶה מוֹשַׁב לֵצִים זוֹ [לילי"ת] אִמָּם שֶׁל עֶרֶב רַב. שֶׁהִיא מְטַמְּאָה כְּנִדָּה בְּמוֹשָׁבָה. וְכֵן עֶרֶב רַב מְטַמְּאִים בְּמוֹשָׁבָם לַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בֵּינֵיהֶם, כְּנִדָּה. וּמִי שְׁמִּתְדַבֵק בְּאוֹתוֹ אשר"י. שֶׁהוּא הַכֶּתֶר וְהָרֹאשׁ שֶׁל הַתּוֹרָה. נֹאמַר בּוֹ וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם. וְזֶה עֵץ הַחַיִּים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל: (תיקוני זוהר יג
פסוק ב' – אמר רבי פנחס אשרי חלקו, מי שעמלו בתורה תמיד. ומי שמתייגע בה, מה כתוב בו. כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים. למה נסמך זה לזה. אלא מי שמתייגע בתורה יומם ולילה לא יהיה כעץ יבש ([3]) אלא כעץ שתול על פלגי מים.
מה עץ יש בו שרשים. ויש בו קליפות. ויש בו מוח. ויש בו ענפים. ויש בו עלים. ויש בו פרחים. ויש בו פירות. שבעה מינים אלה עולים לשבעה [פעמים] עשר לשבעים ([4]) אף דברי התורה יש בהם פשט המקרא. דרוש. רמז מה שמרמז על חכמה. גימטריאות. סודות נעלמים. סודות נסתרים אלה על אלה. פסול וכשר טמא וטהור אסור ומותר ([5]) מכאן ולהלאה מתפשטים ענפים לכל צד.
|
ד. לֹא-כֵ֥ן הָרְשָׁעִ֑ים כִּ֥י אִם-כַּ֝מֹּ֗ץ אֲֽשֶׁר-תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ: ה. עַל-כֵּ֤ן | לֹא-יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים: ו. כִּֽי-יוֹדֵ֣עַ יְ֭הוָה דֶּ֣רֶךְ צַדִּיקִ֑ים וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד:
|
והיה כעץ ודאי.ואם לא, אין הוא חכם בחכמה. בוא וראה כמה חביבים אותן העמלים בתורה לפני הקב"ה. שאפילו בזמן שהדין תולה בעולם וניתנה רשות למשחית להשחית. הקב"ה פוקד להמשחית על אותן העמלים בתורה שלא ישלם עליהם להשחית. כמו שכתוב [דברים כ'] "כי תצור אל עיר ימים רבים" וגו' בשביל עוונותיהם הרבים שחוטאים לפני. לא תשחית את עצה. איזה עצה. זה ת"ח. שהוא עץ החיים. עץ שנותן פירות. וזה ביאור החברים. (זוהר פרשת בלק דף רב.)
הסודות הם מצד של מלך – כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ. הרי ביארו החכמים שאין לאדם לעסוק בתורה אלא במה שלבו חפץ ([6]) יש מי שלבו חפץ בסתרי תורה במעשה בראשית ובמעשה מרכבה. ויש מי שאינו רוצה אלא בפשטות התורה. הפשטים הם מצד של עבד ([7]) והסודות הם מצד של מלך. זכאי הוא העץ שהוא שתול על פלגי מים של התורה. ועוד יותר מי שהוא מצד של עץ החיים. שנאמר בו אשר פריו יתן בעתו, זו השכינה. ואינו יוצא מן העת שלה.. ועלהו לא יבול. כמו שמלתך לא בלתה מעליך ([8]) וכל אשר יעשה יצליח. אלו מצות עשה. שנאמר עליהם וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו: (זוהר חדש דף ג')
פסוק ג' – וְהָ יָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל נַחֲלֵי מָיִם, הַנּוֹתֵן פֵּרוֹתָיו בְּעִתּוֹ וְעָלָיו אֵינָם מִּתְיַיבְּשִׁים – כֵּן הָאִישׁ הַזֶּה, כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. זו עתו של צדי"ק. שהיא ליל שבת. שמדת הצדי"ק ממנו פורחות נשמות חדשות בישראל ערב שבת. שנקראות [בשביל זה] פנים חדשות. (תיקוני זוהר תיקון ו' דף כא.)
פסוק ד' – לֹא כֵּן הָרְשָׁעִים, יִהְיוּ הֵם כְּמוֹ קַשׁ שֶׁכָּל רוּחַ הוֹדְפוֹ. יש עץ למטה של עבודה זרה. שאין לו מוח אלא קליפה מבפנים ומבחוץ ועליו נאמר לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. והיא אשרה שנוטעים אומות העולם לפני ד מות עבודה זרה. שהפירות שלו הם מוץ אשר תדפנו רוח. (תִּיקוּנֵי זוֹהַר תִּקוּנָא תְּמָנְיָא וְשִׁתִּין דַּף קָט:)
רוח הקודש מפזרת את הרשעים בכל העולם – רבי אלעזר ורבי אבא ורבי יוסי כאשר הלכו לראות אותו העלם בנו של רב המנונא סבא. אמר להם עלם ההוא. אתם החברים שלא שמשתם לרבי שמעיה החסיד תאמרו שבחמשת מיני דגן לא נמצא חלק לצד הטומאה. ולא כן. שהרי כל מה שמתבלה בארץ יש בו חלק לצד הטומאה. ואיזה חלק יש לו. מוץ אשר תדפנו הרוח. שכתוב לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. וזהו הוא רוח הקודש. וכתוב [תהילים קג] כי רוח עברה בו ואיננו וגו'. לפי שרוח הקודש מפזר אותו בכל צדדי העולם. (פָּרָשַׁת בָּלָק – יְנוּקָא דַּף קפ"ט.)
פסוק ו' – כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבַד, וְזֶה, לְפִי שֶׁיּוֹדֵעַ ה' וּמָכִיר אֶת דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים שְׂנוּאָה וה' מְאַבְּדָהּ. הקב"ה יודע ומשגיח בדרך הצדיקים להטיב להם ולהגן עליהם – אמר רבי אלעזר מהו כי יודע ה'. (תְּהִלִּים א) אלא הקב"ה יודע ומשגיח בדרך הצדיקים להטיב להם ולהגן עליהם. והוא הולך לפניהם לשמור אותם. ולפיכך מי שיוצא לדרך צריך להיות אותו הדרך של הקב"ה וישתתף לו עמו. ובשביל זה כתוב כי יודע ה' דרך צדיקים. ודרך רשעים תאבד. היא מעצמה. לפי שאין הקב"ה נודע לו לאותו הדרך שלהם. ואינו הולך עמהם. (זוֹהַר פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים דף פז ע"ב)
|
לָ֭מָּה |
|
א. לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם וּ֝לְאֻמִּ֗ים יֶהְגּוּ-רִֽיק: ב. יִ֥תְיַצְּב֨וּ | מַלְכֵי-אֶ֗רֶץ וְרוֹזְנִ֥ים נֽוֹסְדוּ-יָ֑חַד עַל-יְ֝הוָה וְעַל-מְשִׁיחֽוֹ: ג. נְֽ֭נַתְּקָה אֶת-מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבֹתֵֽימוֹ: ד. יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג-לָֽמוֹ: ה. אָ֤ז יְדַבֵּ֣ר אֵלֵ֣ימוֹ בְאַפּ֑וֹ וּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ יְבַהֲלֵֽמוֹ: ו. וַ֭אֲנִי נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י עַל-צִ֝יּ֗וֹן הַר-קָדְשִֽׁי: ז. אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק יְֽהוָ֗ה אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ: ח. שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי-אָֽרֶץ: ט. תְּ֭רֹעֵם בְּשֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּנַפְּצֵֽם: י. וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ: יא. עִבְד֣וּ אֶת-יְהוָ֣ה בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה: יב. נַשְּׁקוּ-בַ֡ר פֶּן-יֶאֱנַ֤ף | וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כִּֽי-יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל-ח֥וֹסֵי בֽוֹ: |
פסוק ב' – עתידים לומר נילחם עם ה' ואחר כך עם עמו – "יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ". אמר רבי יצחק, למדנו שעתידים אותן שבעים שרים מכל הצדדים (העמים) להתאסף בזמן ההיא עם המונים מכל העולם, ולעשות מלחמה על ירושלים עיר הקדושה, ולטכס עצות על הקדוש ברוך הוא, ומה יאמרו, נתיצב על אדונם לראשונה, ואחר כך על עמו ועל היכלו.
ה' יכריתם מן העולם – אז עתיד הקדוש ברוך הוא ללעוג להם, שכתוב "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ", בזמן ההוא ילבש הקדוש ברוך הוא גאותו עליהם, ויכריתם מן העולם, כמו שכתוב: "וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם, הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו" (זכריה יד, יב).
ה' יחיה את כל המלכים שעשו צרות ויענישם – רבי אבא אמר משמו של רב ייסא הזקן, וכך אמר רבי שמעון, עתיד הקדוש ברוך הוא להחיות לכל אותן המלכים שהעיקו לישראל ולירושלים, לאנדריאנוס ללופינוס לנבוכדנצר ולסנחריב, ולכל שאר מלכי האומות שהחריבו את ביתו, ולהשליטם כבתחלה, ויתאספו עמהם שאר האומות, ועתיד הקדוש ברוך הוא להפרע מהם בפרסום סביב ירושלים, זהו שכתוב: "וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם", אשר יצבאו לא כתוב, אלא "אֲשֶׁר צָבְאוּ", וזה הפסוק לזמן ביאת המשיח כתוב. (זוהר חלק ב' פרשת בשלח דף נח:)
פסוק ד' – ה' מאיר פניו לרשעים בתחלה ואחר כך הורגם – אמר רבי יהודה, "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק", זה יצחק, שבא מצד בחינת היין , מאיר בתחלה ומשמח, ואחר כך מרגיז ומגרש, זהו שכתוב: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם", ולא כתיב יושב שמים, "יִשְׂחָק", יאיר וישמח, ובאופן זה הדין מאיר ומשמח להם להרשעים, ואחר כך מה כתוב: "אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ", וכך הדרך להרשעים, הקדוש ברוך הוא מאיר להם בעולם הזה, ומאיר פנים להם, כמו היין שמאיר בתחלה, ואחר כך זועם והורג.
הרשעים יכולים לחזור בתשובה – והקדוש ברוך הוא, מאריך להם להרשעים, אם יחזרו בתשובה לפניו הרי טוב, ואם לא יכריתם מעולם הבא, שלא יהיה להם חלק בו, ויוכרתו מהכל. הבא ליטהר מסייעין לו ואם באים להטהר, עוזרים להם, והקדוש ברוך הוא מטהר אותם, ומקרבם אליו, וקורא להם שלום, זהו שכתוב: "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב וגו'" (ישעיהו נז, יט). (זוהר חלק ג' פרשת מצורע דף נד.)
פסוק ז' – בינה מאירה בז"א לעולם וז"א במלכות – "אֲסַפְּרָה אֶל חֹק ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה וגו'". אמר רבי אלעזר, כתיב: "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ" (במדבר כג, ט), מגבעות מלא באות ו', משלים לשני צדדים , אחד שהרי גבעה ההיא אינה נפרדת מן בנה לעולם, ואין עוזבת אותו, ולכך נכלל ו' עמה לעולם, ואחד, שזאת הגבעה שלמטה הבן שנכלל בה. הבינה תיקח את מלך המשיח ותחזק אותו. נצרך לעתיד לבוא כאשר יבוא מלך המשיח, לנשאות לו לגבעה העליונה, ולהכניסו בתוך כנפיה, בשביל להגביר אותו, ולהקימו בחיים העליונים , וממנה יצא ביום ההוא משיח בן דוד. משיח יבשר לחק-מלכות שיוצא מבינה ונמסר למלכות והחק תוציא אותו. וזהו הסוד "אֲסַפְּרָה אֶל חֹק ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ", עתיד אני לומר למקום ההוא שנקרא חק, ולבַשֵר לו [ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך] ביום ההוא ממש, יוציא אותו חק ההוא מתחת כנפיה, בחיים רבים, בהרבה עטרות, ובהרבה ברכות, כראוי. משיח בן יוסף יקבל חוזקו מהמלכות – וחק הזה לא ישאר בלבדו , כי יתכלל בו משיח אחר בן יוסף, ושם יתגבר, ולא במקום אחר, ולפי שזאת הגבעה התחתונה אין בה חיים , ימות משיח זה ויהרג, ויהיה מת, עד שתלקט חיים גבעה הזאת, מן גבעה העליונה ההיא ויקום. (זוהר חלק ג' פרשת בלק דף רג:)
בשנת י"ג מקבל נפש דאצילות ממלכות – אמר זקן ההוא, כתוב "ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה". בוא וראה כל מי שזוכה להגיע לי"ג שנים ולהלאה, נקרא בן לכנסת ישראל , וכל מי שהוא מבן עשרים שנים ולמעלה וזוכה בהן, נקרא בן להקדוש ברוך הוא, בודאי כמו שכתוב "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א). בן כ' מקבל רוח דאצילות מז"א. כאשר הגיע דוד לי"ג שנים, וזכה ביום ההוא שנכנס לארבע עשרה שנה, בכן כתוב: "ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ", מה הטעם, לפי שמקודם לזה לא היה לו מדרגת בן, ולא שרתה עליו נשמה העליונה, שהרי בשנות הערלה היה, ולפיכך נאמר: "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ", היום ודאי ילדתיך, אני ולא צד אחר כמו שהיה עד עכשיו, אני בלבדי, בן עשרים שנה מה כתוב בשלמה "כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי" (משלי ד, ג) לאבי ממש בודאי. (זוהר חלק ב' פרשת משפטים דף צח.)
פסוק יא' – לעבוד את ה' ביראה או בשמחה – "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה". אמר רבי יצחק, כתוב "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה", וכתוב: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב), אלו המקראות סותרים זה את זה. לעבדו ביראה ומתוך כך יבא לעבדו בשמחה אלא כך למדנו, "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה", שכל העבודה שצריך האדם לעבוד לפני רבונו, בתחלה נצרך יראה, לירא ממנו, ובשביל יראת רבונו, יבא לזה אחר כך שיעשה בשמחה מצות התורה, ועל כן כתוב: "מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה" (דברים י, יב). "וְגִילוּ בִּרְעָדָה", שאסור לאדם לשמוח הרבה בעולם הזה, וזהו בעניני העולם, אבל בדברי תורה ובמצות התורה נצרך לשמוח, ואחר היראה יגיע האדם לעשות בשמחה מצות התורה, שכתוב "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה".
המלכות נקראת יראה – רבי אבא אמר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה", סוד הדבר הוא, "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה", איזו יראה כאן, אלא כמו שביארנו, שכתוב: "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת" (משלי א ז), וכתוב: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" (תהלים קיא, י), יראת ה' הקדוש ברוך הוא כך נקרא. רבי אלעזר אמר, "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה", מי שרוצה לעשות עבודת רבונו, מאיזה מקום יתחיל, ובאיזה מקום יכוון העבודה לייחד שם רבונו, חזר ואמר ביראה, ביראה היא ההתחלה מלמטה למעלה. (זוהר חלק ג' פרשת אחרי דף נו.)
פסוק יא' – קודם הכל צריך לקבל על עצמו עול יראת ה' במלכות – כשור הזה שנותנים עליו עול תחלה, בשביל להוציא ממנו טוב לעולם, ואם לא יקבל עליו עול ההוא, אינו עושה כלום, כמו כן נצרך לו לאדם לקבל עליו עול היראה תחלה, ואחר כך יעבוד עמו בכל מה שנצרך, ואם לא יקבל עליו עול הזה תחלה, לא יוכל לעבוד.
בראשונה תפילין של יד שהיא במלכות – זהו שכתוב: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה", מהו ביראה, כמו שכתוב "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'", וזו מלכות שמים, ולפיכך נקרא עול מלכות שמים, ועל כן זאת היא ראשית הכל, מי מוכיח כי כן, תפלה של יד שהיא לראשונה , לפי שבה נכנס לשאר הקדושה, ואם זאת לא נמצא אצלו, אין שורה בו הקדושה שלמעלה, ולפיכך כתוב "בְּזֹא"ת (מלכות) יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ג). (זוהר חלק ג' פרשת בהר דף קח.)
פסוק יב' – אבא ואמא העטירו את ז"א במוחין קדישין ובברכות וציוו לכולם לעבדו – "נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף". פתח עלם ההוא ואמר, סוד הדבר נכתב בסוד עליון "מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע" (משלי ל, ד), שם ההוא ידוע, ה' צבאות שמו, שם בנו, ישראל שמו, שנאמר: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב) , וזה הבן אשר שמו ישראל כל מפתחות האמונה בו תלוים, וכל הברכות שלמעלה ושלמטה לאותו הבן ששמו ישראל עולות ומתעטרות, והוא מתפאר ואומר, "ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה", וכך הוא בודאי, שהרי החכמה והבינה הכתירו אותו, וברכו אותו בכמה ברכות, ואמרו ופקדו לכל, "נַשְּׁקוּ בַר", נשקו ידים לזה הבן ששמו ישראל, כביכול נתן לו ממשלה על כלם, שכלם יתפללו להשם הוי"ה ברוך הוא. "פֶּן יֶאֱנַף", לפי שהכתירו אותו בדין וברחמים, מי שזוכה לדין נידון, מי שזוכה לרחמים ירוחם. (זוהר חלק ג' פרשת בלק דף קצא:)
|
מִזְמ֥וֹר |
|
א. מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד בְּ֝בָרְח֗וֹ מִפְּנֵ֤י | אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ: ב. יְ֭הוָה מָֽה-רַבּ֣וּ צָרָ֑י רַ֝בִּ֗ים קָמִ֥ים עָלָֽי: ג. רַבִּים֮ אֹמְרִ֪ים לְנַ֫פְשִׁ֥י אֵ֤ין יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה: ד. וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה מָגֵ֣ן בַּעֲדִ֑י כְּ֝בוֹדִ֗י וּמֵרִ֥ים רֹאשִֽׁי: ה. ק֭וֹלִי אֶל-יְהוָ֣ה אֶקְרָ֑א וַיַּֽעֲנֵ֨נִי מֵהַ֖ר קָדְשׁ֣וֹ סֶֽלָה: ו. אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה הֱקִיצ֑וֹתִי כִּ֖י יְהוָ֣ה יִסְמְכֵֽנִי: ז. לֹֽא-אִ֭ירָא מֵרִבְב֥וֹת עָ֑ם אֲשֶׁ֥ר סָ֝בִ֗יב שָׁ֣תוּ עָלָֽי: ח. ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה | הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי אֱלֹהַ֗י כִּֽי-הִכִּ֣יתָ אֶת-כָּל-אֹיְבַ֣י לֶ֑חִי שִׁנֵּ֖י רְשָׁעִ֣ים שִׁבַּֽרְתָּ: ט. לַיהוָ֥ה הַיְשׁוּעָ֑ה עַֽל-עַמְּךָ֖ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּֽלָה: |
פסוק א' – דוד שמח שה' פורע לו על עוונותיו בעולם הזה – "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ". אמר רבי יהודה, מקרא זה העירו בו החברים, אבל "מִזְמוֹר לְדָוִד", למה אמר שירה, אם לפי שבנו הוא שעמד עליו, יותר היה לו לומר קינה, שהרי רעה קטנה של קרובו, יותר תרע ותקניט לאדם מרעה גדולה של איש זר, אלא "מִזְמוֹר לְדָוִד", ודאי היה לו לומר שירה כי כך חפץ דוד, שדאג שהקדוש ברוך הוא יענישו על חטאו בעולם העליון, כיון שראה שכאן בזה העולם רוצה להענישו שמח.
אמר שירה לפי שהיה לו הרבה שומרים מכל הצדדים – ועוד לפי שראה שגדולים ממנו היו בעולם שברחו, וכלם היו בלבדם, יעקב ברח, שנאמר: "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם" (הושע יב, יג), וברח בלבדו, משה ברח שנאמר: "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה" (שמות ב, טו), וברח בלבדו, ודוד שברח, כל אותן משולי הארץ, וכל גבורי הארץ, וראשי ישראל, כלם ברחו עמו, וסבבו אותו מימינו ומשמאלו לשמרו מכל הצדדים, כיון שראה טובה הזאת אמר שירה. (חלק א' פרשת ויצא דף קנא:)
פסוק ד' – דוד שאל למה אין חותמים ברכה גם בשמו – "וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי". פתח רבי יוסי ואמר, "וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי", אמר דוד, אף על פי שכל בני העולם יבאו להתגבר עמי מלחמה, "וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי", בוא וראה כתוב "מָגֵן בַּעֲדִי", אמר דוד להקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם מפני מה אין עושים בי חתימה של ברכה, כמו שחותמים ברכה באברהם, שנאמר: "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ" (בראשית טו, א), ואומרים מגן אברהם?
לפי שעשה תשובה חותמים גם בשמו של דוד – אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד, אברהם כבר בחנתיו וצרפתיו, ועמד לפני בקיום של שלימות, אמר לו דוד אם כן "בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי" (תהלים כו, ב), כיון שעשה מעשה ההיא של בת שבע, הזכיר דוד לפניו מה שהיה מבקש, ואמר: "בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי" (שם יז, ג), אמר אני אמרתי "בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי", ואתה "בָּחַנְתָּ לִבִּי", אני אמרתי "צָרְפָה כִלְיוֹתַי", ואתה "צְרַפְתַּנִי, בַל תִּמְצָא", לא מצאת אותי כראוי, "זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי", מי יתן שאותו דבר שחשבתי לא היה עובר על פי, ועם כל זה חותמים בו ברכה, שאומרים מגן דוד, ולפיכך אמר דוד, "וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי" ודאי מדרגה הזאת היא כבודי שאני מתעטר בו. (זוהר חלק א' פרשת לך לך דף פב.)
פסוק ח' – יעקב ועשו בכו – "שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ". אמר רבי יוסי, הרי למדנו אל תקרא שברת אלא שרבבת, שהרי נתרברבו שיניו של עשו, על שחשב לנשכו ליעקב, ועל כן כתוב: "וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ" (בראשית לג, ד), זה בכה וזה בכה כמו שביארו החברים. (זוהר חלק א' פרשת וישלח דף קעא:)
פסוק ט' – ישראל ישובו יחד עם ה' מן הגלות במהרה – "לַי"י הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה". פתח רבי שמעון ואמר, "לַה' הַיְשׁוּעָה", כך למדנו, זכאים הם ישראל, שבכל מקום שגלו, השכינה הגלתה עמהם, וכאשר יצאו ישראל מן הגלות, הגאולה למי, לישראל או להקדוש ברוך הוא?
אלא זה נתבאר בכמה מקראות, וכאן, "לַה' הַיְשׁוּעָה" ודאי, מתי, "עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה", בזמן שהקדוש ברוך הוא ישגיח בברכות על ישראל, להוציאם מן הגלות ולהטיב להם, אז "לַה' הַיְשׁוּעָה" בודאי, ועל זה למדנו, שהקדוש ברוך הוא ישוב עם ישראל מן הגלות, זהו שכתוב: "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ" (דברים ל, ג). (זוהר חלק ג' פרשת לך לך דף צ:)
|
לַמְנַצֵּ֥חַ |
|
א. לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינ֗וֹת מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: ב. בְּקָרְאִ֡י עֲנֵ֤נִי | אֱלֹ֘הֵ֤י צִדְקִ֗י בַּ֭צָּר הִרְחַ֣בְתָּ לִּ֑י חָ֝נֵּ֗נִי וּשְׁמַ֥ע תְּפִלָּתִֽי: ג. בְּנֵ֥י אִ֡ישׁ עַד-מֶ֬ה כְבוֹדִ֣י לִ֭כְלִמָּה תֶּאֱהָב֣וּן רִ֑יק תְּבַקְשׁ֖וּ כָזָ֣ב סֶֽלָה: ד. וּדְע֗וּ כִּֽי-הִפְלָ֣ה יְ֭הוָה חָסִ֣יד ל֑וֹ יְהוָ֥ה יִ֝שְׁמַ֗ע בְּקָרְאִ֥י אֵלָֽיו: ה. רִגְז֗וּ וְֽאַל-תֶּ֫חֱטָ֥אוּ אִמְר֣וּ בִ֭לְבַבְכֶם עַֽל-מִשְׁכַּבְכֶ֗ם וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה: ו. זִבְח֥וּ זִבְחֵי-צֶ֑דֶק וּ֝בִטְח֗וּ אֶל-יְהוָֽה: ז. רַבִּ֥ים אֹמְרִים֮ מִֽי-יַרְאֵ֪נוּ֫ ט֥וֹב נְֽסָה-עָ֭לֵינוּ א֨וֹר פָּנֶ֬יךָ יְהוָֽה: ח. נָתַ֣תָּה שִׂמְחָ֣ה בְלִבִּ֑י מֵעֵ֬ת דְּגָנָ֖ם וְתִֽירוֹשָׁ֣ם רָֽבּוּ: ט. בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֮ אֶשְׁכְּבָ֪ה וְאִ֫ישָׁ֥ן כִּֽי-אַתָּ֣ה יְהוָ֣ה לְבָדָ֑ד לָ֝בֶ֗טַח תּוֹשִׁיבֵֽנִי: |
פסוק ה' – לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע – "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה". אמר רבי יוסי, "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ", מקרא זה נתבאר, שצריך האדם להרגיז יצר הטוב על יצר הרע, ונכון.
צריכים לפחד מה' כדי שינצל ממלאכי החבלה – אבל בשעה שנחשך הלילה, והאיש שוכב על מטתו, כמה שרי הדינים נתעוררים בעולם, והולכים ומשוטטים, והאנשים צריכים לחרד מלפני הקדוש ברוך הוא, ולפחד ממנו, בשביל שלא תהיה נפשו נמצאת ביניהם, וינצל מהם.
שלא להוציא מפיו איזה שם מהם – וצריך האדם להזהר שלא יוציא מפיו איזה שם מהם, למען לא יעורר אותם אליו, ולא יהיו נמצאים אצלו , זהו שכתוב: "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה", שלא יוציא מפיו איזה שם מהם. (זוהר חלק ג' פרשת בחוקותי דף קיג:)
|
לַמְנַצֵּ֥חַ |
|
א. לַמְנַצֵּ֥חַ אֶֽל-הַנְּחִיל֗וֹת מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: ב. אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה | יְהוָ֗ה בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי: ג. הַקְשִׁ֤יבָה | לְק֬וֹל שַׁוְעִ֗י מַלְכִּ֥י וֵאלֹהָ֑י כִּֽי-אֵ֝לֶ֗יךָ אֶתְפַּלָּֽל: ד. יְֽהוָ֗ה בֹּ֖קֶר תִּשְׁמַ֣ע קוֹלִ֑י בֹּ֥קֶר אֶֽעֱרָךְ-לְ֝ךָ֗ וַאֲצַפֶּֽה: ה. כִּ֤י | לֹ֤א אֵֽל-חָפֵ֘ץ רֶ֥שַׁע | אָ֑תָּה לֹ֖א יְגֻרְךָ֣ רָֽע: ו. לֹֽא-יִתְיַצְּב֣וּ הֽ֭וֹלְלִים לְנֶ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ שָׂ֝נֵ֗אתָ כָּל-פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן: ז. תְּאַבֵּד֮ דֹּבְרֵ֪י כָ֫זָ֥ב אִישׁ-דָּמִ֥ים וּמִרְמָ֗ה יְתָ֘עֵ֥ב | יְהוָֽה: ח. וַאֲנִ֗י בְּרֹ֣ב חַ֭סְדְּךָ אָב֣וֹא בֵיתֶ֑ךָ אֶשְׁתַּחֲוֶ֥ה אֶל-הֵֽיכַל-קָ֝דְשְׁךָ֗ בְּיִרְאָתֶֽךָ: ט. יְהוָ֤ה | נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ לְמַ֥עַן שׁוֹרְרָ֑י (הושר) הַיְשַׁ֖ר לְפָנַ֣י דַּרְכֶּֽךָ: י. כִּ֤י אֵ֪ין בְּפִ֡יהוּ נְכוֹנָה֮ קִרְבָּ֪ם הַ֫וּ֥וֹת קֶֽבֶר-פָּת֥וּחַ גְּרוֹנָ֑ם לְ֝שׁוֹנָ֗ם יַחֲלִֽיקוּן: יא. הַֽאֲשִׁימֵ֨ם | אֱֽלֹהִ֗ים יִפְּלוּ֮ מִֽמֹּעֲצ֪וֹתֵ֫יהֶ֥ם בְּרֹ֣ב פִּ֭שְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵ֑מוֹ כִּי-מָ֥רוּ בָֽךְ: יב. וְיִשְׂמְח֨וּ כָל-ח֪וֹסֵי בָ֡ךְ לְעוֹלָ֣ם יְ֭רַנֵּנוּ וְתָסֵ֣ךְ עָלֵ֑ימוֹ וְֽיַעְלְצ֥וּ בְ֝ךָ֗ אֹהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ: יג. כִּֽי-אַתָּה֮ תְּבָרֵ֪ךְ צַ֫דִּ֥יק יְהוָ֑ה כַּ֝צִּנָּ֗ה רָצ֥וֹן תַּעְטְרֶֽנּוּ: |
פסוק ד' – יְֽהוָה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶֽעֱרָךְ-לְךָ וַאֲצַפֶּֽה – פתח רבי אלעזר ואמר, ה' בקר תשמע קולי, מהו בקר, אלא זה הבקר של אברהם שנתעורר בעולם, שנאמר (בראשית כב) וישכם אברהם בבקר, שהרי כשהעיר השחר בקר ההוא נתעורר בעולם, והוא עת רצון לכל, לעשות טובות לכל העולם לצדיקים ולרשעים, ואז עת תפלה היא להתפלל לפני המלך הקדוש, וע"כ בשעה שהאיר השחר כל אותן אסירי המלך מוצאים מנוחה[9] זמן תפלה הוא עליהם, וכל שכן אותן החוזרים בתשובה ומתפללים תפלתם לפני המלך הקדוש, לפי שבאותה שעה ממונה אחד יוצא לצד דרום ורפאל שמו, וכל מיני רפואות בידו, ומן צד הדרום יוצא רוח אחד ומגיע אצל ממונה ההוא שנתמנה על הרפואות, וכאשר תגיע התפלה לפני הקב"ה פוקד לבית דין שלו שלא יפתחו בידן, לפי שהחיים בידי הקב"ה הוא ולא בידיהם, ומתוך שאז הוא עת רצון מבקש הקב"ה זכותו של איש ההוא, ואם נמצא בתפלה[10] או שהוא בעל תשובה, מרחם עליו.
בשעה ההיא – קולות צפרים המקננות נשמעים[11] שכתוב (תהלים קד) אשר שם צפרים יקננו, ואותן הצפרים מהללות ומשבחות להקב"ה, ואילת השחר ההיא נתעוררת בעולם[12] ואומרת (שם לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו', ואז ממונה ההוא יוצא ועושה כל מה שנצטוה, ואפשר תאמר שמיני הרפואות בידו כפי שאמרנו, לא כן, שהרי הרפואה לא נעשית אלא בידי המלך הקדוש, אבל בשעה שפוקד הקב"ה רפואה לאיש ההוא ממונה ההוא יוצא, וכל אותן המקטרגים שממונים על חליים רעים מפחדים ממנו, ואז רוח ההוא שנוסע מן צד הדרום ממציא לו לאיש ההוא [רפואה] ואז הרפואה נמצאת, והכל בידי הקב"ה, וע"כ כתוב ה' בקר תשמע קולי[13] ולא כתוב ה' תשמע קולי (בבקר) אלא לעומת בקר של אברהם נאמר:
בקר אערך לך ואצפה – שני בקר למה, אלא אחד בקר של אברהם, ואחד בקר של יוסף[14] שנאמר (בראשית מד) הבקר אור, ותרגומו צפרא נהיר, האיר בודאי, אערך לך ואצפה, אערך לך מה, אלא אסדר לך מנורה שלך להדליק[15] ככתוב (תהלים קלב) ערכתי נר למשיחי, ולעומת הבקר של יוסף נאמר, שאותו סדור של המנורה שלו הוא, ואצפה, מהו ואצפה, הלא כל בני עולם מצפים ומחכים לטובו של הקב"ה, ואפילו בהמות השדה, ומהו שבחו של דוד יותר מכל בני עולם, אמנם דבר זה שאלתי וכך אמרו לי, והוא דבר אמת שבא מרחוק, אור הראשון שברא הקב"ה היה מאיר עד שלא יכלו העולמות לסבלו, מה עשה הקב"ה, עשה אור אחר לאורו להתלבש זה בזה[16] וכן כל שאר האורות, עד שכל העולמות נתקיימו בקיומם ויכלו לסבול, ובשביל זה נתפשטו המדרגות ונתלבשו האורות, והם נקראים כנפים עליונות, עד שהגיעו לזה הבקר של יוסף, והוא מקבל כל אורות העליונים[17] ומתוך שכל אורות העליונים בו תלוים זיו שלו עולה מוסף העולם עד סוף העולם שלמעלה, ועוד העולמות שלמטה לא יכלו לסבול[18][19] בא דוד והתקין זאת המנורה שתהיה צפוי לזה הבקר של יוסף, שיתכסה בה ולקיים העולמות שלמטה בסדור זאת המנורה, וע"כ כתוב בקר אערך לך ואצפה, כמש"כ (שמות לז) ויצפהו זהב טהור, (ולפי שזאת המנורה של דוד בה תולה התקון) ולפי שזאת המנורה של דוד היא ובה הוא תולה אמר שהוא יהיה צפוי לזה הבקר: (זוהר ג-רד)
פסוק ה' – כי לא אל חפץ רשע את הלא יגרך רע. פתח רבי יהודה ואמר, בוא וראה מי שמתדבק ביצר הרע ונמשך אחריו טמא הוא ומטמאים אותו, כמו שנאמר (בראשית ו) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, כי רבה רעת האדם, כל רעות היו עושים ולא נשתלמו חטאותם עד שהיו שופכי דמים לחנם על האר%
פרק ה'
זוהר חלק ג' פרשת בלק דף רד
בוקר הוא עת רצון להתפלל
"י"י בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה". פתח רבי אלעזר ואמר, "ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי", מהו בקר, אלא זה הבקר של אברהם שנתעורר בעולם, שנאמר: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" (בראשית יט, כז), שהרי כשהעיר השחר, בקר ההוא נתעורר בעולם, והוא עת רצון לכל, לעשות טובות לכל העולם, לצדיקים ולרשעים, ואז עת תפלה היא להתפלל לפני המלך הקדוש.
באותה שעה יוצא רפאל ורפואות בידו
ועל כן בשעה שהאיר השחר, כל אותן אסירי המלך מוצאים מנוחה[א], זמן תפלה הוא עליהם, וכל שכן אותן החוזרים בתשובה ומתפללים תפלתם לפני המלך הקדוש, לפי שבאותה שעה ממונה אחד יוצא לצד דרום ורפאל שמו, וכל מיני רפואות בידו, ומן צד הדרום יוצא רוח אחד, ומגיע אצל ממונה ההוא, שנתמנה על הרפואות, וכאשר תגיע התפלה לפני הקדוש ברוך הוא, פוקד לבית דין שלו שלא יפתחו בדין, לפי שהחיים בידי הקדוש ברוך הוא הוא, ולא בידיהם.
אם עוסק בתורה או בתשובה חס עליו ה'
ומתוך שאז הוא עת רצון, מבקש הקדוש ברוך הוא זכותו של איש ההוא, ואם נמצא בתפלה[ב], או שהוא בעל תשובה, מרחם עליו.
נשמות הצדיקים מודים, והשכינה מליצה טוב על בניה
בשעה ההיא קולות צפרים המקננות נשמעים[ג], שכתוב: "אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ" (תהלים קד, יז), ואותן הצפרים מהללות ומשבחות להקדוש ברוך הוא, ואילת השחר ההיא נתעוררת בעולם[ד], ואומרת: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ וגו'" (שם לא, כ), ואז ממונה ההוא יוצא, ועושה כל מה שנצטוה.
הרפואה ביד ה'
ואפשר תאמר שמיני הרפואות בידו כפי שאמרנו, לא כן, שהרי הרפואה לא נעשית אלא בידי המלך הקדוש, אבל בשעה שפוקד הקדוש ברוך הוא רפואה לאיש ההוא, ממונה ההוא יוצא, וכל אותן המקטרגים שממונים על חליים רעים מפחדים ממנו, ואז רוח ההוא שנוסע מן צד הדרום, ממציא לו לאיש ההוא [רפואה], ואז הרפואה נמצאת, והכל בידי הקדוש ברוך הוא.
כשמדת החסד מתעוררת תשמע קולי
ועל כן כתוב: "ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי"[ה] ולא כתוב ה' תשמע קולי (בבקר), אלא לעומת בקר של אברהם נאמר.
בוקר של חסד ובוקר של חסד דיסוד
"בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה". שני בקר למה, אלא אחד בקר של אברהם, ואחד בקר של יוסף[ו], שנאמר: "הַבֹּקֶר אוֹר" (בראשית מד, ג), ותרגומו צפרא נהיר, האיר בודאי.
אתקן את השכינה
"אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה", אערך לך מה, אלא אסדר לך מנורה שלך להדליק[ז], ככתוב: "עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי" (תהלים קלב, יז), ולעומת הבקר של יוסף נאמר, שאותו סדור של המנורה שלו הוא.
מה השבח של דוד יותר מכולם שציפה?
"וַאֲצַפֶּה", מהו ואצפה, הלא כל בני עולם מצפים ומחכים לטובו של הקדוש ברוך הוא, ואפילו בהמות השדה, ומהו שבחו של דוד יותר מכל בני עולם, אמנם דבר זה שאלתי, וכך אמרו לי, והוא דבר אמת שבא מרחוק.
ה' ברא לבוש לאורו
אור הראשון שברא הקדוש ברוך הוא, היה מאיר עד שלא יכלו העולמות לסבלו, מה עשה הקדוש ברוך הוא, עשה אור אחר לאורו, להתלבש זה בזה[ח], וכן כל שאר האורות, עד שכל העולמות נתקיימו בקיומם ויכלו לסבול.
ואפילו ביסוד היו האורות גדולים ולא יכולים לסבול
ובשביל זה, נתפשטו המדרגות ונתלבשו האורות, והם נקראים כנפים עליונות, עד שהגיעו לזה הבקר של יוסף, והוא מקבל כל אורות העליונים[ט], ומתוך שכל אורות העליונים בו תלוים, זיו שלו עולה מסוף העולם עד סוף העולם שלמעלה, ועוד העולמות שלמטה לא יכלו לסבול[י].
דוד תיקן המלכות, ואצפה מלשון ציפוי
בא דוד, והתקין זאת המנורה[יא], שתהיה צפוי לזה הבקר של יוסף שיתכסה בה, ולקיים העולמות שלמטה בסדור זאת המנורה, ועל כן כתוב: "בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה", כמו שכתוב: "וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר" (שמות לז, ב), (ולפי שזאת המנורה של דוד בה תולה התקון) ולפי שזאת המנורה של דוד היא, ובה הוא תולה, אמר שהוא יהיה צפוי לזה הבקר.
זוהר חלק א' פרשת בראשית דף נו:
חטא דור המבול נתמלא בהוצאת זרע לבטלה
"כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע". פתח רבי יהודה ואמר, בוא וראה, מי שמתדבק ביצר הרע ונמשך אחריו, טמא הוא ומטמאים אותו, כמו שנאמר: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" (בראשית ו, ה), כי רבה רעת האדם, כל רעות היו עושים, ולא נשתלמו חטאותם עד שהיו שופכי דמים לחנם על הארץ, שהם היו משחיתים דרכם על הארץ, זהו שכתוב "רַק רַע כָּל הַיּוֹם", כתוב כאן רע, וכתוב שם "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה'" (בראשית לח, ז)..
חומר הדברים שחטא הזה מביא
שאין נקרא רע אלא מי שמשחית דרכו, מטמא עצמו ומטמא את הארץ, ונותן כח ותוקף לרוח הטומאה שנקרא רע, הוא אינו נכנס בהיכל העליון, ואינו רואה פני השכינה, לפי שבחטא הזה מסתלקת השכינה מן העולם, ועל כן כתוב: "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע".
זוהר חלק ג' פרשת אמור דף צ.
הפוגם ברית אינו זוכה לראות פני השכינה
רבי שמעון אמר, בוא וראה, כל מי שמוציא זרע לבטלה, אינו זוכה לראות פני השכינה, ונקרא רע, שכתוב: "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע", וזהו מי שמוציא זרע בידו או באשה אחרת שאינה כשרה, ואפשר תאמר שאם מוציא זרע באשתו כשהיא מעוברת או כאשר אין יכולה להתעבר גם כן אסור, לא, אלא כמו שאמרנו.
יבקש מה' שיזמין לו אשה כשרה
ולכך יבקש האיש מהקדוש ברוך הוא, שיזמין לו כלי כשר, שלא יפגום זרעו, ומי שמוציא זרע בכלי שאינו כשר, פוגם לו לזרעו, אוי לו למי שפוגם זרעו.
זוהר חלק א' פרשת נח דף סב.
תיקון פגם הברית בתשובה גדולה
עוד אמר רבי שמעון, בוא וראה, כל חטאי האיש כלם הפגם של החטא נתתקן בתשובה, והחטא של משחית דרכו ושופך זרע על הארץ, משחית עצמו ומשחית לארץ, עליו נאמר: "נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי" (ירמיהו ב, כב), וכתוב בו: "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע" מלבד בתשובה גדולה.
זוהר חלק א' פרשת וישב דף קפח.
חטא הזה הוא החטא המטמא ביותר
רבי חייא אמר, בוא וראה, בכל אותן החטאים שנטמא בהם האדם בעולם הזה, החטא שנטמא בו האדם ביותר בעולם הזה ובעולם הבא הוא, מי ששופך זרעו על חנם, ומוציא הזרע בידו או ברגלו ונטמא בו, כמו שכתוב: "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע", ובשביל זה אינו נכנס מעבר לפרכת, ואינו רואה אור פניו של קדמון הימים, ועל זה כתוב: "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (ישעיהו א, טו).
זוהר חלק א' פרשת ויחי דף ריט:
עונש יותר מכולם
וכתוב "אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ" (שם ג, יא), מהו "גְמוּל יָדָיו", אמר רבי יצחק, הרי למדנו, כל מי שמוציא זרעו על חנם נקרא רע, ואינו רואה פני השכינה, שכתוב: "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע", וכתוב: "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה'" (בראשית לח, ז), אף כך "אוֹי לְרָשָׁע רָע", אוי לזה הרשע שהוא רע, שעושה עצמו רע, "כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ", להכליל מי שמזנה בידיו להוציא ולהשחית זרעו לחנם, ולזה יענשו בעולם ההוא יותר מכלם.
נענש לפי שהוא שופך דמים הרבה
כלם עולים והוא אינו עולה, ואם תשאל למה יגרע משאר רשעים שהרגו נפשות, אבל הם הרגו אנשים אחרים, וזה הרג בניו ממש ושפך דמים הרבה.
חטא שאין עליו תשובה ואינו זוכה לראות פני השכינה
בוא וראה בשאר רשעי עולם לא כתוב וירע בעיני ה', ובזה כתוב "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה" (שם פסוק י), מה הטעם, לפי "וְשִׁחֵת אַרְצָה" (שם פסוק ט), למדנו שאמר רבי יהודה, אין לך חטא בעולם שאין לו תשובה מלבד זה החטא[יב], ואין לך רשעים שאין רואים פני השכינה מלבד זה, שכתוב: "לֹא יְגֻרְךָ רָע", כלל.
זוהר חלק א' פרשת וישב דף קפח.
אשרי חלקו של השומר עצמו
אשרי חלקו של איש שהוא ירא שמים, ויהיה נשמר מדרך רע, ויטהר עצמו להתיגע ביראת רבונו:
זוהר חלק א' הקדמת הזוהר דף יא.
יקדים למסור פקדונו ביד ה' וינצל מכל הדברים הרעים
"וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ". אמר רבי שמעון, בוא וראה, עצה לאיש, כאשר הוא עולה בלילה על מטתו, צריך לקבל עליו עול מלכות שלמעלה בלב שלם[יג], ולהקדים למסור אליו פדיון נפשו, ומיד ינצל מכל חליים רעים, ומכל רוחות רעות, ולא ישלטו עליו.
יקח עצה מן האבות הקדושים קודם תפילתו
ובבקר כאשר יקום ממטתו, צריך לברך לרבונו, וליכנס לביתו, ולהשתחות לפני היכלו ביראה גדולה, ואחר כך יתפלל תפלתו, ויקח עצה מן האבות הקדושים, שכתוב: "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ", וכך ביארו, יהיה נזהר האיש שלא יכנס לבית הכנסת, אלא אם נמלך תחלה באברהם יצחק ויעקב[יד], לפי שהם תקנו תפלות לפני הקדוש ברוך הוא, זהו שכתוב: "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ", זה אברהם, "אָבוֹא בֵיתֶךָ", זה יעקב, "אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ", זה יצחק, וצריך להכליל אותם בתחלה, ואחר כך יכנס לבית הכנסת ויתפלל תפלתו, בכן כתוב: "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיהו מט, ג).
[א] אסירי מלכא, היינו החולים, שבבקר הוטב להם מעט, ואז עת רצון להתפלל עליהם, או שהם בעצמם יתפללו על רפואה.
[ב] היינו תפלת החולה עצמו, או תפלת אחרים עליו.
[ג] אלו הנשמות שבגן עדן.
[ד] זו השכינה הקדושה.
[ה] פירושו של הוי"ה, בקר הוא שם הוי"ה בנקוד סג"ל מדת החסד שנקרא בקר, שרשו של אברהם אבינו.
[ו] בקר דאברהם זו ספירת חסד, ובקר של יוסף זו ספירת היסוד.
[ז] פירוש, כך אמר דוד לעומת ספירת היסוד, שעל ידי תהילות ותשבחות שלו, יפעל סדר ותקון של המנורה, שהיא מדת המלכות, שתהיה ראויה ומוכנת, שיתקשר עמה ספירת היסוד, להאירה בהארת שפע העליונה.
[ח] פירוש, שכל ספירה התחתונה היא בבחינת לבוש לספירה העליונה אשר עליה.
[ט] כי שפע כל הספירות תתקבץ תחלה לבקר של יוסף, שהיא ספירת היסוד, ומשם למלכות, ולפיכך "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (בראשית לט, ו).
[י] פירוש, שהעולמות של עולם העשיה, לא יוכלו עוד לסבול אותה הארה הגדולה, ועל ידי הצמצום של השכינה הקדושה, נתתקן הכל.
[יא] כי שרשו של דוד, היא מדת המלכות, והשכינה הקדושה.
[יב] הן ראיתי נחיצות להאריך כאן מעט, בדברי רבי יהודה, שלחטא זה אין מועיל תשובה, יען כי ראיתי איזה ספרי מוסר, שהביאו דברים אלה כפשוטן, ואני ראיתי וידעתי אנשים שנכשלו בזה, והם יצאו מדעתם, ונשתגעו מחמת הצער והיאוש, כי סברו שלעולם לא יעלו מן הגיהנם, ועוד ראיתי וידעתי אנשים שבעבור זה יצאו לתרבות רעה, כמו אלישע אחר, כיון שאין מועיל להם תשובה, כל זה הביאנו להראות הטעות שטעו איזה ספרי מוסר בכוונת דברי הזהר, ולמה לא ראו דברי רבי יהודה, שהובא כאן בתחלה, אשר שם לא נזכר כלל שאין מועיל תשובה לזה, ולמה לא ראו דברי רבי שמעון שאמר "בר בתשובה סגי". ומדוע לא ראו דברי רבי ייבא סבא (משפטים קו.) וזה לשונו: תנינין לית מלה בעלמא דקיימא קמי תשובה, ולכלא קודשא בריך הוא מקבל ודאי, ואי תב בתיובתא הא אזדמן לקבליה אורח חיים, ואף על גב דפגים מאי דפגים, כלא אתתקן וכלא אתהדר על תקוניה וכו', דתשובה מתבר כמה גזרין ודינין, וכמה שלשלאין דפרזלא, ולית מאן דקיימא קמי דתיובתא וכו', בגין כך, בר נש דא, אף על גב דפשע ופגים באתרא דלא אצטריך, אי תב לקמיה, מקבל ליה, וחס עליה, דהא קודשא בריך הוא מלא רחמין איהו וכו', יעויין שם באריכות, והובא זה המאמר בזהר תורה, שהוצאתי לאור בפרשת נצבים, על הפסוק ושבת עד ה', ואני מוסיף לומר, כי הלא זה החטא נקרא עושה רע, כמובא כאן בזהר, ואם כן הלא בפירוש כתוב "פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע, לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם", (תהלים לד, יז) ואחר זה כתוב: "צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם" (שם פסוק יח), אמנם לבעבור שיהיה מובן היטב דברי רבי יהודה, נצרך להקדים כמובן, שזה החטא הוא על שני אופנים, אופן אחד הוא המוציא זרע לבטלה בידיה או באנתו אחרא, וזה הוא קודם שנושא אשה הכשרה לו, או אפילו אם בעל אשה הוא, חוטא לפעמים באופן הזה, אופן שני הוא זה שאינו רוצה לישא אשה ולהוליד בנים, ובעבור זה הוא מוציא זרע לבטלה למלאות תאותו, או אף אם נושא אשה הוא בא עליה באופן שלא תתעבר, והנה באופן א' מובא כאן בזהר שהוא פוגם על ידי חטא זה דיהיב חילא ותוקפא לרוח מסאבא, דאקרי רע, כי האדם נברא בצלם אלהים, ואם מוציא זרע לבטלה, לא באשתו הכשרה לו, הוא גורם שהשפע מעולמות העליונים שנקראים עלמא דדכורא לא תשפע לעולם העשיה על ידי מדת המלכות, שנקראת עלמא דנוקבא, ואז השפע כמו הפקר, ורוח מסאבא דאקרי רע, ישלול וישדוד ויונק השפע בכח גדול, וזה פגם גדול במדת המלכות והשכינה הקדושה, ולפיכך, הוא נענש מדה כנגד מדה, דלא חמי אפי שכינתא, בגין דבהאי אסתלק שכינתא מעלמא, וסוד ענין זה מובן יותר לבעלי חכמת הקבלה, ובודאי שעל אופן זה מועיל תשובה, כדברי רבי שמעון "בר בתשובה סגי", וכדברי רבי ייבא סבא, וזה נרמז בפסוק "חַיִל "בָּלַע "וַיְקִאֶנּוּ וגו' (איוב כ, טו) כמובא בספרים קדושים שעל ידי תשובה מוכרח להחזיר הגזלה, אבל כיון שקשה גזל הנאכל ודי למבין, לפיכך אמר רבי שמעון, שעל זה כתוב: "נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי" (ירמיהו ב, כב), ועל החטא של אופן הזה יסובבו דברי רבי יהודה במאמר הראשון, וגם דברי רבי שמעון בר יוחאי כמובן לכל מבין, ועוד ראיה שמועיל תשובה, על חטא של אופן הזה, שהרי באבן העזר סימן כ"ג מובא בחלקת מחוקק סעיף קטן א', מה דאיתא בספר חסידים סימן קע"ו, שאם אחד מתירא שלא יכשל באשת איש או באשתו נדה חלילה וחס, טוב לו להוציא זרע לבטלה, משיכשל חלילה וחס באיסור אשת איש או בנדה, רק יתענה וכו' יעויין שם, ואיך יתיר לעבור על חטא שאין מועיל לו תשובה, כדי שלא יעבור על חטא שמועיל לו תשובה, אלא ודאי שמועיל לו תשובה.
אבל אם זה החטא הוא באופן השני שאינו רוצה להוליד בנים, נמצא שהוא כמו רוצח שמשחית נפשות, וכן היה החטא של בני יהודה ער ואונן שהשחיתו ארצה, למען לא תתעבר תמר, והיה להם דין רוצחים, ועל אופן הזה יסובבו דברי רבי יצחק, שאמר כלהו סלקין והיא לא סליק, ומקשה רבי יצחק, למה יגרע זה מרוצח, ומתרץ דהאי קטיל בניו ממש, ואושיד דמין סגיאין, ועל זה מביא רבי יצחק דברי רבי יהודה, שאין מועיל תשובה על החטא של אופן הב', כי איש כזה שאינו מקיים מצות פריה ורביה, בהבל בא ובחשך ילך, ויכרת מארץ זכרו, והנה מעתה יובן היטב מאמרי הזהר, ולא יקשה מן דברי רבי יהודה על דברי רבי יהודה.
ואמרתי, כי טוב להביא כאן, מה שזכינו לראות דברי קדוש הגאון האדיר שר התורה, כאחד הראשונים, מופת הדור בוצינא דנהורא, צדיק יסוד עולם, הכהן הגדול אדומו"ר ר' צדוק הכהן זצ"ל מלובלין, בספרו שהופיע לאור עולם זה מקרוב, בשם "פרי צדיק" על התורה, ומובא שם בפרשת נח סוף מאמר ב' וזה לשונו, המקבל עליו עול תורה, דברי תורה רפואה ותיקון לכל עון ולכל חטאת, ואף לפגם הברית שהחמיר בזוהר הקדוש (חלק א' דף ריט:) כוונתו רק שאין לו תיקון לעשות מהם זכיות, אמנם בתשובה ובתורה מועיל שינצל מעונש על כל פנים ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב: ובאמצע מאמר ו' כתב שם וזה לשונו: מה שאיתא בזוהר הקדוש בענין פגם הברית, דלא אית ליה תשובה, הוא על דרך מה שאיתא בבני עלי (ראש השנה דף יח.) בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה, וכעין זה בפגם הזה, לא אית ליה תשובה, השורש תשובה מבחינת בינה לבא כידוע, וזה אי אפשר לתקן בשלמות וכו' אבל בתורה שהיא ממדת חכמה מתכפר, וזהו שנאמר: "וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (משלי ד, כב), והיינו לפגם זה שנקרא בשר, כמו שכתוב "רָר בְּשָׂרוֹ וגו'" (ויקרא טו, ג), ובקדושה בשר קודש, ובהיפוך נקרא בשר חמורים, והתורה מרפא אף לפגם הזה: עוד שם בפרשת וישב בענין "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה'" (בראשית לח, ז) כתב וזה לשונו, הפוגם בברית נקרא רע היפוך של טוב, שאין טוב אלא צדיק, שנאמר: "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב" (ישעיהו ג, י), ולכן כשאירע לדוד המלך עליו השלום אותו מעשה, אמר "וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי" (תהלים נא, ו), מפני שהקדוש ברוך הוא שונא זימה וכו', וכנראה מהזוהר הקדוש שאין מועיל תשובה לפגם זה, ובאמת ידוע שאין דבר עומד לפני התשובה ועל הכל יש תיקון אם רק נותן אל לבו זאת, ויתמרמר על גודל הפגם, להיות נשמר בזה מכאן ולהבא, ממילא יוכל לחסות בה' שיהיה נתקן הכל, ושם בסוף זה המאמר מסיים שגם על ידי קדושת שבת נתקן הכל, וכדאיתא בגמרא (שבת קיח.) שכל המשמר שבת כהלכתה אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו, כמו שנאמר: "שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע", (ישעיהו נו,ב) רע דייקא, וכתוב מחללו מחול לו עכ"ל.
ולי הפעוט יש להוסיף כי כן מובא במדרש רבה קדושים פרשה כ"ג, רב הונא אמר, אם נכשל אדם בעבירה, חייב מיתה בידי שמים, מה יעשה ויחיה, אם היה למוד לקרות דף אחד קורא שני דפים, ואם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שנים וכו' יעוין שם, וצריך להבין מה זה שאמר חייב מיתה בידי שמים, מה כוונתו בזה, ואם עבר על עבירה שחייב מלקות אין לו תקנה זו, אבל המבין יבין שכוונתו על חטא של פגם הברית, המדובר ביותר בפרשת קדושים, כי על החטא של מוציא זרע לבטלה, לא נמצא שום עונש אחר בתורה, אלא מיתה בידי שמים, כמו שנאמר: "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה'" (בראשית לח, ז), והנה כמו ברפואת הגוף יבקש הרופא רפואה שיש בה כח הפוך מן כח המחלה להחליש המחלה, כן הוא ברפואות הנפש אם זה החטא נקרא רע, הרפואה לזה היא התורה שנקראת טוב, ככתוב: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד, ב): סוף דבר הכל נשמע אל נא אחי תרעו, כי הפגם של זה החטא גדול הוא, הן בנשמה והן בהגוף, כי על ידי מעשה אונן נחלש האבר עד שאינו ראוי להוליד, וזה דבר ידוע לכל הרופאים, אבל מי שנכשל בזה אל יתיאש חלילה וחס, רק יעשה תשובה לבל ישיב לכסלה עוד, ואל יהיה שונה באולתו, אלא ירבה בתלמוד תורה, ובשמירת שבת כראוי, ואז לא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב חטאת נעורים, כי תלמוד תורה מגינה ומציל.
[יג] פירוש שיקרא קריאת שמע בכוונה, גם יקדים לומר קודם שישן הפסוק "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי" (תהלים לא, ו).
[יד] צריך להבין כוונתו, מה שאומר שאין ליכנס לבית הכנסת, אלא אם נמלך תחלה באברהם יצחק ויעקב, ולעיל אמר שיקח עצה מן האבות הקדושים, ולבסוף אמר דבעי לאכללא לון ברישא, ובתר כן ייעול לבי כנישתא, ויצלי צלותיה, ונראה לי לפרש על פי מה שאמרו על ג' דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים, וזהו נגד ג' האבות, גמילות חסדים מדרגות אברהם, עבודה מדרגת יצחק שהוא בעצמו נתרצה להיות קרבן לה', תורה מדרגת יעקב כידוע, ועל פי זה יש לפרש כוונת הזהר שקודם התפלה נצרך לקחת עצה מן האבות הקדושים, כי עצת אברהם היא לעבוד לה' יתברך בצדקה וגמילות חסדים, עצת יצחק היא לעבוד לה' יתברך בעבודת הקרבנות, ועצת יעקב היא לעבוד לה' יתברך בתלמוד תורה, ובשלש אלה יכנס להתפלל, ואפשר לומר שבעבור זה נתקן לומר תחלה הברכה ותגמלנו חסדים טובים ברוך אתה ה' הגומל חסדים טובים לעמו ישראל, כדי להזכיר לנו להתדבק במדתו של אברהם ליתן צדקה או לעשות למי גמילות חסדים, ועל ידי זה יגמל ה' יתברך חסדים טובים לנו, אחר זה נתקן לומר תורה שבכתב פרשת העקדה ופרשת עבודת הקרבנות בשביל ונשלמה פרים שפתינו, כנגד מדתו של יצחק, ואחר זה לומר תורה שבעל פה, פרק משניות של איזהו מקומן של זבחים, וגם ברייתא דרבי ישמעאל אומר, שכל זה הוא תלמוד תורה כנגד מדתו של יעקב, נמצא שכל ישראל נוטלים קודם התפלה עצת אברהם יצחק ויעקב, דהיינו גמילות חסדים עבודה ותלמוד תורה, ואחר כך יכנס לבית הכנסת להתפלל משם ולהלאה, ויוכל לומר בפה מלא הפסוק "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ" (תהלים ה, ח).
