ספר משכן הקדושה- הפותח מאה חלונות של אורה

ספר משכן הקדושה להאיר לארץ ולדרים ומלאה הארץ דעה, וימלא כבוד ה' את הארץ

להורדה ספר משכן הקדושה קןבץ pdf ,  לחץ כאן:….

 

 

 

 

 

 

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכו' ככל אשר

אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית

כל כליו וכן תעשו"

ורז"ל דרשו )סנהדרין מ"ו( וכן תעשו לדורות.

רצונו לומר אל תחשבו שתכלית כוונתי הוא

עשיית המקדש החיצוני. אלא תדעו שכל תכלית

רצוני בתבנית המשכן וכל כליו, רק לרמז לכם

שממנו תראו וכן תעשו אתם את עצמיכם שתהיו

אתם במעשיכם הרצויים כתבנית המשכן וכליו.

כולם קדושים ראוים ומוכנים להשרות שכינתי

בתוככם ממש. זהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

דייקא שככל אשר אני מראה אותך את תבנית

המשכן וגו'. תכלית כוונתי שכן תעשו את

עצמיכם. וכן אמר הוא ית"ש לשלמה אתר גמר

בנין המקדש )מלכים א ל'( הבית הזה אשר אתה

בונה הוא רק אם תלך בחקתי גו' ושכנתי בתוך

עמי ישראל דיקא. לזאת כשקלקלו פנימיות

המקדש שבתוכם. אז לא הועיל המקדש החיצוני

ונהרסו יסודותיו רח"ל. )נפש החיים שער א' פ"ד

בהגה"ה(

" ציווה כי כל אחד יבנה לו מקדש מחדרי ליבו,

כי יכין את עצמו להיות משכן לה' ומעוז לשכינת

עוזו, וכן מזבח להעלות כל חלקי נפשו לה' עד שימסור

נפשו לכבודו בכל עת. )הגאון המלבי"ם ז"ל

תוכן:

הקדמה ד

• פרק ראשון יסודות הקדושה מאה ברכות יא –

• פרק ג' מיסודי עבודת האדם בעוה"ז כג

• פרק ד' תחת התפוח עוררתיך לה

• פרק ה' הלכות אמירת הברכות מו

• פרק ו' עצות לכוונה בברכות נב

• פרק ז' הנהגות צדיקים בברכותיהם נח

• פרק ח' השכר והעונש באמירת ברכות סד

• פרק אחרון גם זו לטובה

"בלבבי משכן אבנה להדר כבודו,

ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו, ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה, ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה."

  רבי יצחק הוטנר זצ"ל(לפי ההשקפה הראשונה מכיון שהעוה״ז הוא הפרוזדור,   לסבול ולהצטער בכל ימי חייו.

ורק על ידי יסורים ומכאובים זוכים לעוה"ב ולפום צערא אגרא   אבל אצל הסבא ר' נתן צבי פינקל מסלבודקה זצ"ל למדנו שלא  כן הוא הדבר.

כל העבודה לה׳ וקיום מצותיו צריך שיהיה בתעגוג ועדון  והאדם לא נברא אלא להתענג על ה׳ תמיד בלא  שום  הפסק אפילו  של שעה אחת.

רק שבעוה"ב שם אין כל מפריע ל לעונג ועדון זה. ובעולם  הזה  שהוא הפרוזדור רבו המפריעים.

ועל האדם להתגבר על הכל ולהיות מתענג על ה' תמיד וכפי אותו השיעור שהצליח האדם להתענג על ה' בפרוזדור כן הוא  זוכה להתענג על השי"ת בעוה"ב. )ר' יצחק אייזיק שר(

      וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּ ש וְ שָכַנְתִּי בְּתוֹכָם )שמות כה, ח(

 

יסוד המשכן והשראת השכינה עיקרו באדם שאם יתקדש

עצמו כראוי בקיום המצות כולן שהם תלויין גם כן בשורשן

העליון )בפרקי אברי השיעור קומה כביכול של כלל כל העולמות כולם.(

אז הוא עצמו המקדש ממש ובתוכו ה' ית"ש. כמו שנאמר

היכל ה' היכל ה' המה. )ירמיה ז'(

וכמאמרם ז"ל. ושכנתי בתוכם בתוכו

כמו שכתב רבינו חיים ויטאל ז"ל : )שער רוח הקודש(

'אמר לי מורי ז"ל כי : עיקר השגת האדם אל רוח הקדש

תלויה ע"י כונת האדם וזהירות בכל ברכת הנהנין. לפי שעל

ידם מתבטל כח אותם הקליפות. הנאחזות במאכלים

החומריים, ומתדבקים בהם באדם האוכל אותם.

וע"י הברכות שעליהם, הנאמרות בכוונה, הוא מסיר מהם

הקליפות ההם. ומזכך החומר שלו, ונעשה זך, ומוכן לקבל

קדושה. והזהירני מאד בזה.'

)ואמנם בואדי שההולך בסדר הברייתא של ר' פנחס בן יאיר וכן עסק

התורה הוא המביא לידי רוח הקודש כמ"ש בתנא דבי אליהו.(

ולמדנו מכאן שהעצה על כל העצות להתקרב אל הקדושה

ולהשריש ולעקור כל רע ופסולת מקרבו — להיית נזהר במאה

ברכות שאדם מברך בכל יום לברכם כל אחד בכוונה ישרה

ומעומק לבו.

כי ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה אלו המאה ברכות אשר

בהם תלוי כל חיותך — כי זה כל עיקר ומזון נפשך רוחך ונשמתך.

רבי אהרן ראטה זצ"ל, נועם הלבבות(

וכך כתב במשנת חסידים כי מלבד התועלת הטבעי שיש לגוף

האדם מגופניות האוכל או המשקה שנהנה הוא מעורר בכוונת

ברכתו הבל פיו של הקב"ה שאמר "ויהי" שהוא החיות

והרוחניות שבו וזן לנפשו הרוחניות מזון הראוי לה ממנו:

אבל הבלתי מברך על ההנאה או שמברך בלא כוונה גורם

לאוכל ההוא להיות כגוף בלא נשמה ולפי שאין החיות שבו

מתעורר לצאת אין כחו יפה לזון הנפש הרוחנית שבאדם

האוכלו אלא דבר מועט והוא מתגלגל במים:ב

ב אמרו עליו על רבנו האר"י זצ"ל שפעם אחת הלך עם תלמידיו הק׳ ביער עבות והעמיקו

לילך הרבה עד שהגיעו למעין מים במקום רחוק מיישוב אדם ובתוך המים ראו צפרדע

יח ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

כלומר: מזון הנפש השכלית איננה מחומר שבמזון רק –

בהברכה שמברך בלב שלם ובנפש חפיצה, זו מזון הנפש, לא

זולת! רק על יד התעוררות ברכת המזון בכוונה רצויה יתעורר

ניצוץ הקדושה שבמזון מבחינת חלק הנפש ומזון הנפש

השכלית שבאדם. )רבינו יואל סיקריש בעל הב"ח, משיב נפש(

ויש לרחם על נשמותינו. שהנה הגוף מדושן עונג ונהנה

מגשמיות המאכל, והנשמה גם לה ניתן חלקה ונהנית מהברכות

של אותו מאכל. ואם ברכתו אינה ברכה אין נשמתו נהנית –

וגוזל ממנה חלקה, ולא תהיה כהנת כפודנקית? אתמהה!

ע"כ ישים אל ליבו לכוין בהם היטב.

אחר שהתברר לנו שמאה הברכות הם יסוד משכן לבנו הרי

עשינו בית קיבול, כלי, לאור השכינה שישפע בנו.

גדולה מאד שלא פסקה מלקרקר בקול גדול , ביקש האריז״ל להושיט לו מעט מים בכלי ,

אתז הכלי בידו ושקע בדביקות עצומה אמן מה כשפניו הק׳ בוערות כלפיד אש ואח״כ בירך

״שהכל נהיה בדברו״ בכוונה עצומה עד מאד . תיכף אחרי זה הבחינו התלמידים שהצפרדע

פסקה מלקרקר ונותרה ללא רוח חיים , הבינו התלמידים כי דברים טמירים טמונים בכל

המעשה הזה ושאלו את פי רבם לומר להם פשר הדבר .

נענה להם האריז״ל ואמר , לפני דורות הרבה היה איש ת״ח וצדיק גדול מאד , ופעם אחת

תקפו צמאון עז וכשביקש לשתות מעט מים שכח לברך עליהם ברכת ״שהכל״ ונתעורר

עליו בשמים קטרוג גדול בעבור זה עד שניתנה רשות לבעל דבר להיטפל אליו , ויעש כן

והצליח להביאו לידי כך שפעם אחת שכח מלברך ברכהמ״ז אחר אכילתו ועי״כ הצליח

לגודרו מעבירה לעבירה וירד מדחי אל דחי עד שהכשילו בעריות ולבסוף המיר דתו רח״ל .

בבוא שעתו לעמוד לדין בשמים נפסק עליו שיתגלגל בצפרדע החיה במים כיון שחטאו

הראשון שממנו נמשך היה ע״י שתיית מים , ובאם יגיע שם איש יהודי ויברך שם ברכת

״שהכל״ בכוונה יוכל להעלותו משם , אך דא עקא שנתגלגל לשהות במקום נידח כזה שרגל

אדם אינה עוברת בו ולכן שהה שם זה כמה מאות שנים מבלי שיוכל אפי׳ להגיע לגיהנום

ע״מ לקבל עונש על חטאיו .

וכעת ע״י ברכת ״שהכל״ שאמרתי כאן זכתה נשמתו לצאת מן הצפרדע ולבוא לגיהנום כדי

שתוכל להזדכך שם עד שתהא ראויה ליכנס לגן עדן . )מעשה דומה מסופר על הבעש"ט אך

לא בברכות הנהנין כי אם בנטילת ידים(

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה יט v

אולם תנאי גדול ישנו בכדי שהשכינה תשכון בתוכינו והוא –

השמחה. כמו שאמרו חז"ל )שבת לא( אין השכינה שורה לא

מתוך ולא עצבות מתוך עצלות אלא מתוך שמחה של מצוה.

וכמו שאמר דוד המלך ע"ה : ישמח לב מבקשי ה'. לב מבקשי

ה' צריך שיהיה בשמחה בכדי שישכון בתוכו..

פ"ב השמחה בשבע ברכות ויצירת האדם –

קצת מחכמי הקבלה אמרו: כי יש למעלה מערבות רקיע שמיני ששמו "מעון"*

ושם נהרי שמחה ולכך אנו אומרים "שהשמחה במעונו".

)רבינו בחיי פר' תרומה(

השי"ת שמו נקרא קדוש שהוא מקור הברכה. שהברכה והקדושה

דבר אחד, כי הברכה נמשכת מן הקדושה, כענין שכתוב, "שאו

ידיכם קדש וברכו את ה ' " )רבינו בחיי, כד הקמח שער הקדושה(

וצריך האדם לזהר בברכות לאמרם בכוונה, כי כל ברכה היא אבן

טובה שאין כערכה, כמובא בזהר הקדוש )פרשת עקב(.

ועוד, אם רגיל לומר הברכות בשמחה ובחיות ובכוונה, מזדכך כל

גופו ממשכא דחויא בישא )הוא עור הנחש שנמשך על אדם הראשון

לאחר חטאו כמבואר בפרקי דרבי אליעזר(

כמובא בשער רוח הקדש מרבנו האר"י ז"ל )דף יא ע"א([,

וממשיך קדשה גדולה על נפשו, וכל שכן אם עונים אמן אחר

הברכה, כמבאר שם בזהר הקדוש )פרשת עקב(,

כי כל ברכה שאין עונין אחריו אמן, הוי כפלג גופא.

)שומר אמונים(

כ ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

נהרי ששון נהרי שמחה נהרי גילה נהרי אהבה נהרי דעות נהרי רצון

משתפכין ויוצאין לפניו מלפני כסא הכבוד, ומתגברין והולכין בשער

נתיבות ערבות רקיע, מקול נגינות כנורות חיותיו, מקול רנה מפי אופניו,

מקול זמירות צלצול כרוביו, ומתגבר קול ויוצאין ברעש, בשעה שישראל

אומרים לפניו קדוש קדוש קדוש וגו':)פרקי היכלות פרק י אות ג(

הברכה השביעית בשבע ברכות היא ברוך וכו' אשר ברא ששון

ושמחה. )מסכת כלה פ"א, כתובות ח.(

י"ב לשונות של שמחה שיש בברכה אחרונה, והם אשר ברא

ששון ושמחה וכו', שהם כולן מדות נבראות מחכימות לדעת

הבריות המזדוגות ומשפיעות להם שמחה לשמח עצמם. )רמב"ן

זלה"ה, דרשה לחתונה(

בברכה זו עשר לשונות של שמחה כנגד עשרה מאמרות שבהן

נברא העולם. )זוהר חדש מדרש רות מאמר שבע ברכות וכן איתא

בזוהר תרומה דף קס"ט ע"ב(

אשר ברא ששון ושמחה אגב דשייכא בריאה בחתן וכלה אמר

לשון בריאה לששון ולשמחה והם נהרות של מעלה כדאמרינן

בהיכלות. 'ונהרי שמחה ונהרי ששון משתפכין ויוצאין מלפני

כסא הכבוד' ונהרות אלו לשמח בריאה של חתן וכלה. עכ"ל.

)רבינו יהודה ב"ר יקר זלה"ה(

אשר ברא. ר"ל לכבודו, שכבוד ה' בשמחת הנפש כדי שתהיה

מוכנת לקבל מהודו, כי היגון סותם מקום הנפש והויא מחיצה

מפסקת בינה לבין אלקיה, שאין ראוי לאדם שיכעוס, רק

שיקבל גזירת ה' מאהבה, שכל מי שנותן מחשבת היגון בלבו,

קרוב לכפור בה' יתברך. הלא תראה שאין השכינה שורה לא

מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה, וזהו –

כבודו ית'. )כל בו(

נמצינו למדים כי גם הששון והשמחה היתה להם בריאה ממש,

הכל לתועלתו יתברך, שיעבדו בני ישראל את הקב"ה עמהם.

)אור המאיר (

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה כא v

כאשר יש לאדם שמחה ויש לו במה לשמוח, מחוייב הוא

לדעת שהקב"ה נתן לו זאת. כשם שהאויר הוא בריאה כך

ששון ושמחה הם בריאה שברא הקב"ה, ולכן השמחה שלך

היא בריאה מהקב"ה, ואתה שמח מפני שהקב"ה נתן לך ששון

ושמחה. דבר זה נצרך מאד לדעת, שהוא מיסודות האמונה,

חיוב האמונה הוא לא בזה שאומרים בפה ": ה' יעזור" וכדומה,

אלא אמונה כפי שהתורה דורשת, וכפי שבני תורה צריכים

לחיות עם הכרה שאין דבר בעולם מלבדוג, אין ראובן ואין

שמעון, אין חתן ואין כלה, יש רק "אשר ברא ששון ושמחה

חתן וכלה" כי את הכל הקב"ה עשה. )ר' אלעזר מנחם מן שך

זלה"ה , מחשבת זקנים(

כל אדם שאין לו אשה אינו אדם )יבמות סג.( וכאשר הוא נושא אשה אזי

נעשה אדם וכבריה חדשה ויש לו הזדמנות להשיג שלימות ושמחה

)יבמות סב:( והשמחה הגדולה תמלא אותו ויהלל בכל נשימה וידע ויבין

באותה העת כי

האדם וכל הנלווה אליו מתנה וחסד השי"ת –

אהללה ה' בחיי, אזמרה לאלקי בעודי! אודה ואהלל את ה' כל עוד אני חי ובכל

רגע של חיים.

האדם רגיל להיות חי, וכל עצם מהותו ויכולתיו הם דבר שהוא מובן מאליו.

וזאת כי כשנולד עדיין לא היה מודע לעצם קיומו, ובהתפתחותו ובהרגלו לחיות –

יום יום שכח ולא ידע מה גדול הוא תענוג החיים, ומה גדול הוא חסד הבורא

בעצם בריאתו.

לו יצוייר כי נברא האדם בגיל העשרים והוא מפותח בכל אבריו.ד

הנה יפקח את עיניו ויראה עולם מופלא מסביב. שמים וארץ. עצים ופרחים –

דומם צומח חי וכו'

יניע את רגליו ויפסע פסיעה אחת. מה גדול אושרו.

ג כי הקב"ה מקום העולם ואין העולם מקומו )ב"ר סח, ט ועיין בדעת תבונות אות נח ונפש החיים שער ג(, ועז וחדווה במקומו

! והבן הדברים.

ד עיין שיר השירים רבה פ"ג, כד 'בר קפרא אמר: אדם וחוה כבן עשרים שנה נבראו'.

כב ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

"הנני! אני נמצא וקיים." ומאד יתפעל מכל מהותו האדם. –

"איזה תענוג לנשום" יחשוב "יכול אני להניע את ידי ורגלי"

בפנים ליבי פועם, יש לי פה אני יכול לדבר ולאכול! מה טובה האוזן בה אני יכול

לשמוע.

הנני, אני אדם. אני נמצא אני חי וקיים. כמה מאושר אנכי בכל חושי, אשרי!

ומציאותי לא נוצרה בעצמה, ומוכרח שהיה מי שהמציאני.

ואז יכיר את בוראו ויקבל עול מלכותו וכה יאמר:

"מודה אני לפניך בוראי, שבראתני, הנני מוכן ומזומן לשרתך, אעשה רק את

רצונך!"

ולשמחתו לא יהיה קץ, שמחה אמיתית על עצם מציאותו והוויתו שירגיש את

עצמו קיים. אין בכוחינו לתאר את השמחה הזאת כלל! )ר' רפאל יונה

טיקוצ'ינסקי זצ"ל , ושב ורפא לו(

ואמנם האדם אינו חושב מחשבות מעין אלו כי התרגל לכך, לכל אלו.

עצם הראיה, הנשימה, פעימות הלב, עבודת הלב מחזור הדם מן הלב לאברים

וחוזר, תפקוד הריאות והכליות ופעילות המח וכו' וכו' זהו דבר טבעי, כך היה –

ויהיה לעולמים.

אך האמת שהבורא יתברך 'מחדש בטובו בכל יום מעשי בראשית',

ונאמר "חדשים לבקרים רבה אמונתך" )איכה ג כג ( שבכל יום האדם נעשה –

בריה חדשה, בבחינת )תהילים ב( "אני היום ילדתיך", וכאילו היום נולד.

ובהתבוננות פנימית יותר בכל רגע ורגע נעשה האדם בריה חדשה, ונושם בכל –

עת ובכל שעה.

ונראה שמסיבה זו סידרו את נוסח ברכת "אשר יצר" שתפתח בהזכרה שהשי"ת

"יצר את האדם בחכמה".

כי לכאורה יפלא מדוע צריך להזכיר את ענין יצירת האדם בחכמה בכל פעם

ופעם?

הלא היה יכול לומר "ברוך וכו' אשר ברא באדם נקבים נקבים וכו'" ותו לא.

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה כג v

אלא מכיון שהאדם מתחדש בכל יום ובכל שעה צריך להזכיר שהשי"ת יצרו,

ויצרו בחכמה.

על כן יצייר האדם בנפשו את הציור הנ"ל שהנה הוא נעשה בריה חדשה, ועושה

"היכרות" כביכול עם העולם ועם עצמו.

הנה הוא נמצא, חי, קיים. ובא מן ההעדר למציאות, ובואדי שיש לחיים אלה

מטרה ואינו חי בשביל "סתם".

ובעבור זאת יכיר בטובתיו וחסדיו של המקום ב"ה ויודה לו וישבחו ויאהבנו

במאד מאד, ויאבה לדעת אותו, ואזי יזכה להדבק בו ויתענג עליו בזה ובבא.

אך נראה שמחסדי המקום ב"ה שהאדם לא ירגיש בכל עת. כי אילולי כן היה

קשה תפקודו.

ופעמים שנעשה האדם חולה באחד מאבריו אזי יש לו לזכור ולהעריך את כל

הזמן שהיה בריא.

וכן באם חש כאב באחד מאבריו יזכור את כל הימים שלא חש בו כאב כלל.

ונראה שייחד האדם זמנים לצייר את הציור הנ"ל כגון בברכות השחר, ופעם

ביום בעת שמברך "אשר יצר".

ואזי יטעם מעט מן האור והשמחה של אותו אדם שאך עתה נוצר.

כי שמחתני ה' מה גדולה שמחת החיים –

כמה מאושר האדם שבכל יום הוא חי, איזה אושר ושמחה לחיות. ולכן יברך

בשמחה "ברוך המחזיר נשמות לפגרים מתים".

ידמה האדם בנפשו כאילו הוא עומד למות והנה ניתנה לו הזדמנות נוספת

לחיות, ויצא ממות לחיים.

ילך האדם לבית הקברות ויביט אל כל הקברות המתים אינם יכולים להתקדם,

הם המתים לא מתלוננים והיו חפצים מאד לצאת מקבריהם והם יתנו הכל

בכדי שיתנו להם ולו דקה אחת בכדי להודות לה' ולברך, ללמוד תורה ולקיים

מצות.

נאמר "נתת שמחה בלבי" בליבנו ישנו מעין של שמחה צריכם רק לפתוח את –

הברז…

כד ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

פרק ג' מיסודי עבודת האדם בעוה"ז

אמרו בזוהר הקדוש )פרשת לך לך( כַּד בעְיָא )נפשא( לְנָחֲ תָא לְהַּאי עָלְמָא,

אוֹמֵי לָ ה ק ודְ שָא ברִיךָ ה וא לְמִיטַּר פִ ק ודֵי אוֹרַּיְי תָא ולְמֶעְ בד רְע ו תֵי ה. ומָסַּר

לָ ה מְאָה מַּ פְ תחָאן דבִרְכָאן.

פירוש כשהנשמה באה לרדת לעולם הזה, משביע אותה הקב"ה שתשמור –

מצוות התורה ושתעשה רצונו , ומוסר לה מאה מפתחות של ברכות לכל יום

ויום.

ופירש בעל המגלה עמוקות : "ברוך אתה בבואך, וברוך אתה בצאתך" בביאתך

לעולם מוסרין לך מאה מפתחות של ברכות והמלאך גבריאל מלווה את

הנשמה ומוסר לה מאה ברכות לשמירה.

באת לעולם עם הברכות ותצא עם הברכות שברכת.

וזהו השאלה שה' שואל מעמך בבואך לעולם מאה ברכות. –

והסיבה שהברכות נקראו מאה המפתחות כי הן מאה עצות ודרכים איך להזכר

בהשי"ת ולהתקרב אליו . )הרמ"ק ז"ל(

הצדיק רבי אהרן ראטה זצ"ל מח״ס שומר אמונים בספרו שלחן הטהור מתאר

בלשון ארמית את ההוראה שהנשמה מקבלת מן השמים לפני ירידתה לעוה״ז,

ואלו הם דבריו )מתורגמים ללשון הקודש (

״דע, כי בשעה שנשמת האדם צריכה לצאת לאויר העולם, בא אליה מלאך

גבריאל ואומר לה, את בת קדושה של המלך,

תדעי שתצטרכי לצאת מזה העולם העליון לרדת לעולם השפל, ולתקן שם

התיקון של המלך הקדוש, ולתקן אלו המדריגות העליונות שתלויות בך.

וזאת היא עבודתך בהעולם שתלכי לשם, צריך שתדעי, בת קדושה, שתתנסי

שם בכמה נסיונות, ועוד שתצטרכי להתחבר שם עם כמה מיני אש רעה

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה כה v

שיסובבו אותך מכל צד, אחד, הגוף הרע, ושני, היצר הרע וכל חיילותיו,

שמלאים כל אויר העולם, והם יסובבו אותך ויפתוך לסור מדרך הקדושה,

להתדבק בתאות טנופת של עוה״ז השפל, ותסתכני שם מאד שלא תפלי

ח״ו לרשת שלהם. לכן אמסור לך בשליחות של הרבש״ע מאה מרגליות

קדושות שהן מאה ברכות דלעילא, שכל חפציך לא ישוו להן.

ובכן בת קדושה של המלך העליון, אם תזהרי באלו הק׳ ברכות קדושות

לברך אותן כראוי, ובכוונה וברצון הלב, ביראת ואהבת אדונך, שכר טוב

ושמחה רבה וברכות ואורות רבות תקבלי, עד שאי אפשר לפרוט בשפתים,

וכל זה שמור לך בשכר אלו הברכות הקדושות.

וצריכה את לדעת, שבזכות אלו הברכות מעליונות, יפתחו לך מאה אורות

ואוצרות עליונות, וכל עולמות הקדושים העליונים יקבלו שפע ואור גדול

מאלו הברכות כשהן נאמרות כראוי.

ועי״ז כולם ישתדלו בעדך לסייע אותך לקרבך לעבודות אבינו הקדוש, ואף

הגוף שיהיה משכנך וחברך שם, יזדכך בטהרה רבה, וכשיזדכך גופך באור

הקדוש של אלו הברכות, אזי יכנע היצר הרע ויעזוב אותך מלפתותך לרדוף

אחר תאות זרות, ותתקדשי ותטהרי מכל צד.

וכשיגיע זמנך לחזור לאדונך, תצטרכי ליתן חשבון על כל ברכה איך היא

יצא מפיך, ואיך היא נתפרדה ממך, אם בהתעוררות של הנשמה ורוח לכוון

בה דעתך ולבך. ובזה יוצאת בת קדושה לעוה״ז התחתון לעבוד ולתקן

עבודת ותקנת רבונו של עולם״.

אמרו בברכות )סג.( שבבית המקדש היו אומרים : "ברוך ה' אלוקי ישראל מן העולם

ועד העולם"

ופירש"י : מפרש בתוספתא שתקנו מן העולם ועד העולם להודיע שאין העולם

הזה לפני העולם הבא כלום, אלא כפרוזדור לפני הטרקלין, כלומר הנהיגו ברכותיו

בעולם הזה כדי להיות רגילים לעולם הבא שכולו ארוך.

כו ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

רצונו לומר שתברכו בעוה"ז שהוא הפרודור כדי ששתרגלו לברך בעוה"ב, כי אם לא

מברכים בעוה"ז כיצד יברכו בעוה"ב?

ונראה שמקור ממדרש תהילים )קמ"ה( : מאי דכתיב "ואברכה שמיך לעולם ועד"

לא כעכשיו, אם עשה להם נסים אומרים שירה, ואם לאו אין אומרים שירה. אלא

לעתיד לבוא אינם בטלים, אלא הם אומרים השירה והברכה תמיד. שנאמר,

ואברכה שמך לעולם ועד. )ונראה שדורש "לעולם" בעוה"ז "ועד" בעוה"ב( אין לנו – –

מלאכה, אלא לברכך ברכות חדשות. וכן הוא אומר, )שם סח, כ( ברוך ה' יום יום

וגו': היינו שיברכו בכל יום ברכות חדשות.

וכן אמרו )במזמור קד( שיעשה פיהם של צדיקים כמעין הנובע לעתיד לבא שאינו פוסק

מלומר שבחו של הקב"ה.

וכתב הרמב"ם בפי' המשניות )סנהדרין פ"י, אבות פ"ד מי"ז ( "שאין אחר המות שלמות ולא

תוספות, אמנם ישלים האדם ויוסיף מעלה בעוה"ז"

ולכן הדרך והכוונה בהן אנו מברכים את ברכותינו בעוה"ז כן נברכם בעוה"ב, האם

רצונינו שכך ייראו ברכותינו בעוה"ב? ועל ציוו :"התקן עצמך בפרוזדור"! )אבות פ"ד

מט"ז(

כי כל מה שהאדם נכשל בו תמיד בעוה"ז כן יעשה לעוה"ב. כיצד? הרי שהיה גונב –

בגיהנם יגנוב אור ושלג בעל כרחו שלא בטובתו.

וכמ"ש )סוטה ג:( כל העובר עבירה אחת בעוה"ז מלפפתו וקשורה בו ככלב והולכת

לפניו ליום הדין )נ"א: ליום המיתה(. )הרמח"ל(

רק בעוה"ז הוא עבודת הברכות. כמ"ש "ועתה ישראל מה ה' שואל" ולא לעוה"ב. שם

אינם אלא כמלאך המשבח ומברך, ובעוה"ז השפעתם עצומה בכל העולמות. )כמו שכ'

האור החיים(

וכבר אמרו )הרמב"ן ז"ל( כל המקודש מחבירו חרב מחבירו. ולכאורה מכל שש

מאות ועשרים מצות התורה )תרי"ג דאוריתא, וז' דרבנן( כת"ר הילומים שעל

הראש, אין מצוה שאדם דש בעקביו ומזלזלים בה כמו הברכה, ממש בולעים –

את המילים ולא אומרים אותם כמו שצריך, וכל שכן שחסרה הכוונה, והרי

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה כז v

הברכה בלא כוונה אינה עולה מעלה. כי הכוונה היא כמו כנפים שבהם יכולה

הברכה לעלות מעלה )זוהר(

ובאמת ובתמים אין ספק שמי שיזהר לומר כל ברכה מילה במילה, ואף עם כוונה

וזה ענין של הרגל עליו נאמר : חיים כולכם היום. – –

)הגרש"ד פינקוס זצ"ל(

"בכל יום אברכך" בצורה הראויה, ואזי "ואברכה שמך לעולם ועד" וכך אזכה –

לברכך בעוה"ב.

וכ"כ הרמ"ע מפאנו על המאה ברכות )מאמר הנפש( ואמרו שהמתמיד בהם בעוה"ז

זוכה בההיא עלמא לברך בכל יום עשר ברכות בגן כל ימי החפץ, וברכה אחת בכל

יום בעדן כשיגיע זמנו לעלות אליו, והטעם היא לפי שמאריכין בנעימותן בכל

עולם כראוי לו וכן במקדש היו מאריכין במטבע ברכות של תפלה ואין עונים אמן

אחריהם, אלא מטבע ארוך היה להם לענות אחר ברכותיהם ששכר מצוה מצוה.

וכל זמן שהאדם חי ויכול לברך עוד אפילו עוד ברכה אחת בלבד בכוונה אינו יכול –

לקרוא לימיו "ימים שאין לי חפץ בהם".

הבו לה' כבוד

אמרו בפרקי דרבי אליעזר )פ"ג( עד שלא נברא העולם נתייעץ הקב"ה בתורה

ששמה תושיה לברוא את העולם, השיבה לו ואמרה:

"רבון העולמים אם אין צבא ואם אין מחנה למלך, על מה הוא מולך? ואם אין עם

מקלסין למלך איזה הוא כבודו של מלך?

שמע אדון העולם וערב לו.

אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא

לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא

השם יתברך אדון העולם, הוא מלך בעצמו ומלך בטרם הבריאה. וברא את

העולם כדי לגלות מלכותו ע"י ברואים שימליכו אותו מרצונם ואז בפי כל יקרא

מלך.

כח ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר "כל הנקרא בשמי

ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו" ואומר :" ה' ימלוך לעולם ועד. )סוף פרק קנין

תורה(

ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי דברו

)תהילים(

הבט נא השמימה וספור המלאכים אם תוכל לספור אותם. היש מספר לגדודיו?

אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבבון )דניאל( כולם עומדים ברום עולם שמחים

בצאתם וששים בבואם עושים באימה וביראה ברתת ובזיע רצון קונם.

מזיעת החיות נעשה נהר של אש שבו טובלים )שס"ה טבילות( לפני גשתם

לעבודתם לשרת בקודש.

וכולם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה בשירה ובזמרה, ונהרי ששון נהרי

גילה נהרי דיצה נהרי אהבה יוצאין ומשתפכין לפני כסא הכבוד מקול ניגון

חיותיו מקול צלול כרוביו. ומברכים ומשבחים ומפארים ומעריצים ומקדישים

וממליכים את שם הא' המלך הגדול הגבור והנורא מלך הכבוד קדוש הוא.

ומקדישים ליוצרם בנחת רוח, בשפה ברורה ובנעימה קדושה כולם כאחד עונים

ואומרים ביראה קדוש…

ובאמת שיש לכאורה לתמוה על מה שאנו אומרים בכל יום נקדש את שמך

בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום, דהלא הוא גאוה יתרה לכאורה,

ודומה לאחד שלבוש בבלויי סחבות, הגיד לפני המלך שמשמש לפניו כאחד

מגדולי המלכות העומדים לפני כסאו. ואף בזה, האדם שנברא מן האדמה עפר

ואפר, עומד ומציע לפני השם יתברך שמוכן לשמש לפניו כאחד מצבא המרום

העליונים.

אבל באמת כאשר נתבונן במקרא, נראה בבירור, שעיקר בריאתו של איש ישראל

הוא לעבודת ה', לעשות חוקיו ומשפטיו ולרומם ולהלל שמו יתברך, וכמו

שכתוב 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו', והוא בבחינה זו כמו אחד מצבא המרום

]שנשמתו אשר הפיח השם יתברך בו יש בה קדושה נוראה וכמו שכתוב נר ה' נשמת אדם והיא

מעולם הבריאה וכמו שכתבו המקובלים[ אלא שהמלאך עומד ומקדש שמו של הקב"ה

במרום והוא נברא לקדש שמו ית' בארץ, וכמו דכתיב 'ונקדשתי בתוך בני

ישראל'.

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה כט v

ומשום זה נקרא השם יתברך אלקי ישראל כמו שנקרא אלקי הצבאות, ועבור זה

היתה עיקר יציאת מצרים להיות לנו לאלקים כמו שמפורש בתורה, דהיינו לייחד

שמו יתברך עלינו שהוא אלקינו ואנחנו שלוחיו בעולם לעשות רצונו. וענין זה

קבלנו בעת תוקף השירה, ואמרנו 'זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו.' )ר' ישראל

מאיר הכהן "החפץ חיים", שם עולם ח"ב פ"י(

'וביחוד מעסק תורתנו הק׳ יש להבורא ית׳ נחת גדול וגם מה שמהללים ומשבחים

אותו ומספרים תהלותיו מגיע לו ית׳ נחת גדול,

ואף שברא הבורא עולמות עליונים ושרפים וחיות ואופנים עד אין קץ ותכלית

וכולם משבחים ומפארים ומהללים את שם ית״ש כמבואר במזמור "הללו את ה׳ מן

השמים" עם כל זה – ברא גם כן את האדם התחתון בגוף הגשמי להללו ולשבחו גם

כן להשם ית' ויתעלה,

ועיקר זאת תורת האדם הוא אנחנו עם קדוש, כמאמר הכתוב "אדם אתם" ודרשו

רבותינו ז"ל אתם קרוים אדם.

וזה מבואר בפסוק " : הן לה׳ אלקיך השמים וגו' רק באבותיך חשק וגו' ולא עוד

אלא שיש להבורא ית׳ יותר שעשוע ותענוג משבחיו של אדם התחתון יותר משבחים

של כל העולמות כולם . " )ר' אלכסנדר זיסקינד, יסוד ושורש העבודה(

כי האדם הוא קרוץ מחומר וכולם שרפים עליונין כולם קדושים, ויש לו יצר הרע,

וזהו השבח היותר נעלה שבריה כזו תפאר ותרומם למלך עולמים.

האור החיים )במדבר פרק טז פסוק כב( כתב שיש ב' דרגות בחפץ שיש לבורא

האחד הוא שבח והלל אשר יתגו לו צבא מעלה, למעלה ממנו שבח והלל אשר

יתנו לו נשמות הצדיקים מב' אוצרות החיים, אוצר אחד של נשמות שעדיין לא

באו לעולם הזה שעליהם אמרו ז"ל )יבמות סב.( עד שיכלו נשמות שבגוף, ואוצר

ב' של נשמות שכבר באו לעולם הזה וחזרו ונתנו באוצר החיים, וכולם נותנים

שיר ושבח והודאה לבורא יתעלה שמו בסוד )משלי טז( כל פעל ה' למענהו.

למעלה מהם השיר והשבח העולה מהנשמות אשר הם בעולם הזה אשר הם תוך

הבשר והוא מונעם מהכיר ה' והם מתעצמים לאהוב ה' ולשבחו ולהודות

למאמרו זה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מהכל.

ואמרו רבותינו ז"ל בחולין )צא:( חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת

שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם

אחת ביום ואמרי לה פעם אחת בשבת ואמרי לה פעם אחת בחודש ואמרי לה

ל ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

פעם אחת בשנה ואמרי לה פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעם אחת ביובל ואמרי

לה פעם אחת בעולם וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות שנאמר שמע

ישראל ה' וגו' ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות כדכתיב

קדוש קדוש קדוש ה' צבאות ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד

שיאמרו ישראל למטה שנאמר ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלהים.

'כתב ר' אברהם גלאנטי "נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר" דמלאכי

השרת זמן קבוע להם בבוקר לשיר כמו שכתוב "שלחני כי עלה השחר" אבל

ישראל בכל עת שירצו וזה שאמר "נפשי לה'" נפשי יותר קרוב לה' –

מה"שומרים לבוקר" דהיינו ממלאכי השרת, ופירש הטעם למה שהרי מלאכי

השרת שומרים לבוקר דוקא מה שאין כן אני, אלא בכל עת שארצה אני מתפלל.

וזה שאמר ) תהילים לד, ב( "אברכה את ה' בכל עת תמיד תהילתו בפי, בה' –

תתהלל נפשי וגו'" ר"ל "אברכה את ה' בכל עת" שאני רוצה, מה שאין כן

מלאכי השרת שאינם יכולים לומר רק לעיתים ידועים כגון לאשמורות, ובזה

תתהלל נפשי להתפאר עליהם לומר שמעלתי יתירה עליהם דנפשי לה' קרוב

יותר משומרים לבוקר.' )ר' ברכיה ברך שפירא, זרע ברך(

הכתר והכבוד לחי עולמים

ויברכו שם כבודך. ויגידו באיים צדקך.

וידרשוך עמים לא ידעוך. ויהללוך כל אפסי ארץ.

ויאמרו תמיד יגדל ידוד.

)ויזבחו לך את זבחיהם.( ויזנחו את עצביהם. ויחפרו עם

פסיליהם. ויטו שכם אחד לעבדך. וייראוך עם שמש מבקשי

פניך. ויכירו כח מלכותך. וילמדו תועים בינה. וימללו את

גבורתך. וינשאוך מתנשא לכל לראש. ויסלדו בחילה פניך.

ויעטרוך נזר תפארה. ויפצחו הרים רנה. ויצהלו איים במלכך.

ויקבלו על מלכותך עליהם. וירוממוך בקהל עם. וישמעו

רחוקים ויבואו.

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה לא v

כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה:

כחות העליונים משבחים בכל יום במאה מיני שבחות וברכות, וכנגדם

תקנו ישראל מאה ברכות בכל יום.

והמברך אותם נקרא גם הוא מהעליונים.ה

וכשמברכם בכל יום בכוונת הלב המלאך סנדלפון עושה אותם עטרה –

)עי' חגיגה יג: ותוס' ומהרש"א( ומשביע העטרה והיא עולה ומתיישבת

בראש הקב"הו. וכמו שנאמר: "ברכות לראש צדיק" צדיקו של עולם, –

חי העולמים.

ובזוהר אמרו שהמלאך מט"ט יורד ונוטל את המאה ברכות וקושר מהם

כתרים לרבו )זוהר בראשית לז ע"ב(

וכן נמצא במדרש מעיין חכמה : אמרו על סנדלפון שהוא גבוה מחבירו

מהלך ת"ק שנה ועליו כתוב 'והנה אופן אחד בארץ אצל החיות' זה

סנדלפון שעומד אחר המרכבה וקושר כתרים לקונו.

ה רזיאל המלאך

ו רבינו אפרים על התורה.

לב ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

וכי תעלה על דעתך שמלאכי השרת יודעין היכן הקב"ה שרוי? והלא

כתיב 'ברוך כבוד ה' ממקומו', במקומו לא נאמר אלא ממקומו מלמד

שאין מכירין מקומו של הקב"ה, אלא משביע סנדלפון את הכתר

שמכתירין מקומו של הקב"ה בקדושות ועולה הכתר מעצמו ויושב בראש

אדוניו, מיד כל חיילי מרום חלים וזעים וחיות הקדש דוממות ושרפי

הקדש נוהמים כאריה ועונים השרפים ואומרים: "קדוש קדוש קדוש ה'

צבאות מלא כל הארץ כבודו".

וזה פירושו קדוש בעליונים קדוש בתחתונים קדוש בכל עולמים הוי"ה

הנקדש בסוד צבאות ישראל, ובשעה שמגיע הכתר לכסא הכבוד מיד

גלגלי המרכבה מתגלגלים ומתרעשין אדני שרפרף וכל רקיעים כולם

אוחזם חלחלה ובשעה שהכתר עובר על כסא הכבוד לישב במקומו כל

חיילי מרום פוצחים פיהם ואומרים: "ברוך כבוד ה' ממקומו".

בא וראה שבחו של הקב"ה שבשעה שמגיע הכתר בראשו מחזיק ה'

ראשו לקבל הכתר מעבדיו, וכל חיות ושרפים וגלגלי המרכבה וכסא

הכבוד וחיילי מעלה וחשמלים וכרובים מתגדלים ומתחברים ומתגאים

ונותנין הוד והדר וממליכים אותו כולם ואומרים בפה אחד: "ה' מלך ה'

מלך ה' ימלוך לעולם ועד".

וזהו פירוש ה' מלך קודם שנברא העולם; ה' מלך משנברא העולם; – –

ה' ימלוך לעולם ועד לעולם הבא. ואף הקב"ה ישתבח שמו מסכים –

עמהם ואומר: "ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה".

כל ברכה שאנו מברכים בכוונה עולה מעלה ונעשית כתר מלוכה

בראש הקב"ה.

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה לג v

רבינו חננאל מסביר שבוואדי שאין הכוונה שמכתיר כמו שקושר עטרה לראש

גשמי ח"ו כי הוא אינו גוף ואין לו דמות הגוף, אלא הכוונה שזהו ביטוי של

ההמלכה שאנו ממליכם בברכותינו.

כתב החפץ חיים שיתבונן בברכות שהוא מלך עולם ומברכו על כל )ליקוטי

אמרים פ"ט(

אי אפשר להמליך בהיסח הדעת! הרי צריכים להתכוין להמליך את

המלך השי"ת עלינו!

כאשר הברכה נאמר בשלמות ובכוונה אזי הכתר נוצץ ומבהיק

וקבועים בו יהלומים!

מרן הסטייפלר זצ"ל כשהיה מברך הרגישו הנוכחים בחוש איך שהוא ממליך את –

השי"ת עליו, כשהיה שואג בקול "אלוקינו, מלך העולם!" הכל חשו שהוא הוא לבדו

מלך העולם.

והבלתי זהירות בהן כראוי היא גם מאביזרייהו של חילול ה', וההפך הוא קידוש

ה'. כי כל ברכה יש בה שם ומלכות. )ר' יחזקאל סרנא זצ"ל(

ועתיד הקב"ה להראות לכל צדיק עטרה שתיקן בתפילותיו ותהלותיו

ששיבח בכוונת לבו ולשמה ובשמחת לבב.

כשהאדם מברך בכוונת הלב בברכות שטבעו חכמים הכבוד מוסיף זיו

וזוהר, ולעתיד לבא יזכה לאותה אורה ועליך יזרח ה' )ישעי' ס, ב(, כי הכבוד

והזוהר מתרבה בברכה דכתיב )תהלים קמה, י יב( וחסידיך יברכוכה, כבוד –

מלכותך יאמרו, וכבוד הדר מלכותו. )ר' אלעזר מגרמייזא ,סודי רזי(

וכתר הברכות שאומר בכוונת לבו לעתיד יעטר לצדיק. )שם, פי' רוקח לתפילה(

וכל ברכה וברכה תעטרהו, וכל אחד נכווה מחופת חבירו…

לד ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

עתידין הצדיקים לישב ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה

)ברכות יז(

זה שאמרו "עטרותיהם בראשיהם" – –כלומר דעה שידעו, שבגללה זכו —

לחיי העולם הבא, מצויה עימהן, והיא העטרה שלהן. )רמב"ם פ"ח מהל'

תשובה(

ואת הדעה הזאת ישיג ע"י הברכות שמתעוררים בעת הברכה בדעת

והכרת הש"ית. וזאת עבודתנו להכירו וליראה מלפניו.

וכמו שאמרנו : התקינו ברכותיו בעוה"ז כדי שתהיו רגילין לעוה"ב.

ולפי שהרגילו את עצמם בכך בעוה"ב ישיגו את השי"ת, ויהנו מזיו

שכינת עוזו.

"ועטרותיהם" דוקא, כלומר עטרות הברכות שעיטרו השכינה יהיו

בראשיהם ממש )וכמו שאמרנו לעיל(

וזהו שאמר רבי יהושע בן לוי : כל האומר שירה בעוה"ז זוכה ואומר שירה

לעוה"ב )סנהדרין צא:(

וכןי ש לדרוש את הפסוק שפתחנו בו על הברכות שמלווות את האדם מבואו

ועד צאתו. כשנולד אדם מברכים ברכת "הטוב והמטיב" וכנשפטר מן העולם

מברכים "דיין האמת" וזהו "ברוך אתה" מברכים לשם בלשון נוכח "ברוך

אתה", בבואך לעולם, כפי שאמרו חז"ל )בבא מציעא קז( ו"ברוך אתה" –

בצאתך מן העולם שיברכו דיין האמת.

וכן מנהג הצדיקים להפטר מן העולם לאחר ברכה, יש מהם שנפטרו לאחר

ברכת "אשר יצר" ומהם אשר נפטרו לאחר ברכת "שהכל".

רבי ישראל מרוז'ין הגדיר את הברכה שצדיקים מברכים לפני מותם כ"ברכת

הנהנין", שכן נשמתו של צדיק שואפת להתדבק במקור שממנו חוצבה

בבחינת "צמאה לך נפשי". וכשקמים לתחיה מברכים "ברוך בורא נפשות

רבות".

נפלא מאד זוהי כל עבודת בעוה"ז להנהיג ברכותיו!

כאן עלינו להתלמד לברכו ית', להכיר טובתו ולראותו-

כדי להיות רגילים לעוה"ב, להכירו ית' ולהכיר טובתו.

ומי שלא התרגל בזה, איך ובמה יהנה מזיו השכינה בעוה"ב?

הלא לא התרגל לראות יה בארץ החיים!

)רבי שלמה וולבה זלה"ה, עלי שור(

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה לה v

כל הברכות שתקנו לנו חז"ל )על כל הנאה שבעולם( שלפי ההשקפה הראשונה נראה

שהטילו עלינו עול ומס לברך כל אלו בכל יום.

אמנם בהתבוננות נגלה שכל אלו הן לחנך אותנו בדעת אלקים להתענג על ה' תמיד.

שעל ידי הברכות אנו מתעוררים להכיר ולהרגיש את אושר החיים. שהשי"ת זן ומפרנס

אותנו וממציא לנו את כל ההנאות שבעולם. ואינה דומה הנאתו של אדם כשהוא נהנה

מן ההפקר, למי שהוא מקבל פרס מבית המלך שהמלך בעצמו הכין לו.

והמתבונן בכל מילה ומילה שבכל ברכה וברכה, רואה ומרגיש את הענין הנפלא הזה

לאמיתו.

הנה בברכת המזון מוצא המברך את עצמו כבן המתגעגע על אביו ומתפרק עליו

בהודאות ובקשות שעל עצמו ועל כל עם ה'.

בהפליגו בביטויים עשירים ונשגבים על כבוד שמים, מלכות בית דוד, ובנין ירושלים,

יחד עם החיים החן והחסד שחנו השי"ת.

והשותה מעט מים לצמאונו ומברך לפני שתייתו ולאחריה מביע הוא בברכתו את –

רחשי לבבו שהוא המאושר שיש לו אב בשמים השמח מהנאתו ומברכתו גם יחד, –

שהרי כילד שעשועים הוא, אהוב ורצוי לפניו ית' בשעה שהוא מצפצף והוגה בשפתיו:

"שהכל נהיה בדברו", ו"בורא נפשות רבות".

)ר' יצחק אייזיק שר(

עד מתי ל"מלומדה" הרעה הזאת? )ראה משנ"ב סי' ה'(

הוי זהיר בברכות. וכשאתה מברך דע לפני מי אתה

מברך.

אל תעש ברכתך קבע ומשא, אלא שבח והודאה

בשמחה לפני המקום ברוך הוא.

לו ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

פרק ד' תחת התפוח עוררתיך –

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן

ואמר לו , ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי,

תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי . )קהלת רבה ז(

מעשה בשני תפוחים

היה היה פרדס גדול ורחב ידים פרדס תפוחים. בו עצים רבים

ותפוחים ירוקים. והנה הגיע זמנו של גרעין אחד להזרע

באדמה. גרעין בגוון חום אדמדם אשר מתוכנת בחכמה

נפלאה. המידע אשר בו יכול להכיל 0111 ספרים הדרכות

מכוונת ומדיוקות כיצד לגדול ומתי וכמה ואיזה פירות להוציא

וכו'.

והנה לאט לאט נשקע באדמה והחל לצמוח… הוא גדל

וגדל לתפארת וכעבור זמן התפתח עד להיותו עץ

ולאחר זמן נוסף התחילו לגדול התפוחים.

אחד התפוחים שם הולך וגדל לתפארת, ומחשבה

מתנוצצת בו "תכלית בריאתי להרבות כבוד בוראי ובזה אקיים

את מטרת בריאתי ויברכו עלי בני ישראל" הוא מחכה ומצפה

"מי יתן ויהודי יברך עלי!"

עבר יום חלפו להם יומיים והוא ממתין בסבלנות ומייחל "מי

יתן ויברכו עלי"

והמחשבה התמידית בקרבו " נועדתי בכדי שיברכו עלי לאלקי

ישראל"

שבועות מספר עברו "מי יתן, מי יתן" הוא זועק בלחישה.

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה לז v

והנה הגיע היום. והוא מרגיש יד אוחזת בו ותולשת אותו

ממקומו ומניחה אותו בתוך ארגז גדול. "הנה מתקרב רגע

הגאולה" חשב. הארגז הגדול מתרוממם ונוחת על המשאית.

התפוח הסתכל מסביב וראה את חבירו לענף עץ התפוחים.

"גם אני רוצה שיברכו עלי" כאומר לו "ואשמח מאד שיברכו

בכוונה".

הנהג מתניע והרכב נוסע לכיון חנות הירקות והפירות. "עוד

מעט עוד מעט יגיע זמני, עוד רגע קט תהיה גאולתי!" הארגז

מתרומם ונח על דוכן התפוחים.

בכליון עינים הוא ניצב שם מביט אל העוברים ושבים. ובוחן

כל אחד מהם אולי הוא הגואל אולי הוא זה שישלים ויזכני

לקיים את תכלית מציאותי בעולם?

והנה נכנס אדם עטור זקן לבן צח כשלג ויראת ה'

ניכרת על פניו, הוא מושיט את ידו, וידו אוחזת בו

ומגביהה אותו. האדם מהרהר :"על התפוח הנאה הזה

ראוי לברך להשי"ת!" כעבור כמה רגעים הוא כבר

בשקית, ובתום השעה הוא כבר נצב על השולחן.

האדם ההוא מעיין בו ובוחן אותו וקורא בהתרגשות:

"רבש"ע! תסתכל איזה תפוח נפלא בראת בעולמך! איזה מראה

ירוק בוהק ומפתה, החכמה הגדולה באטימותו למים, והניחוח

המענג… איך אוכל להתחיל להודות לך אפילו על העץ שעליו

הוא גדל, ורק לחשוב שעשית את כל זה בשבילי!"

ולאחר הקריאה הזאת הוא בירך בקול תודה ובדקדוק המילות

בקול רם וברור. אט אט יוצאות מפיו בקדושה ובטהרה,

המילות הקדושות שהתפוח כה קיווה לשמוע:

לח ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

"ברוך" התפוח התמלא שמחה עד מאד, זהו זה עוד כמה שניות

נשלמה בריאתי. "אתה" איזה התרגשות, מברכים עלי למלך

הנורא. "ה'" כולו רועד בפחד "אלקינו" דומה שגם יד המברך

רעדה קמעא. "מלך העולם" הנני זוכה שיקויים בי ציווי של

אדון העולם, מלכי ואלקי!

"בורא" הוא יצר אותי מאין! מגרעין קטן. וגידל ופיתח אותי

עד כה! "פרי העץ" כל הווייתו אומרת שמחה. מרוב חדווה הוא

כבר לא יכול להתקיים במציאות. ומרוב עליצותו החל לומר

שירה ברון. ומרוב ששונו הוא כבר התבטל לגבי האור הגדול

שנוצר מאמירת הברכה. ומחשבתו האחרונה היתה "ברוך

המקדש שמו" ברוב גילה "אשרי!!!" קול גדול ולא יסף. –

חבירו גם הוא חיכה בשקט אך בקוצר רוח ל"מברך הגואל".

והנה הוא מרגיש יד אוחזת בו, ובמהירות מניחה אותו בשקית.

"אשרי שזה יביא אותי לתיקוני!". תוך כמה דקות הוא כבר

מונח על השולחן ויד תפסה אותו בחפזון ומפיו יצא איזה

מילמול מהיר :"בוכתא אדולינו מלכולם בורא פריהעץ"ז ביובש,

בהבעה קפואה. "רק רגע, אינני מבין מה נעשה פה." והנה

כאבים עזים מתחילים לבעור בכל הווייתו, אוי וי! הוא לא

בירך כמו שצריך!"

והנה מרגיש שהוא מתקרב לקיצו "אהה עלי!" רוח נכאה נכנסת

בו, והחל ממרמר בבכי עצום, ואין עוזר : "וי לי שלא נתקיימה

בי תכלית בריאתי!" וידום…

ז ומעשה שראה הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל אחד ממלמל בפיו את הברכה לפני אכילתו. לאחר

שגמר ניגש אליו ר' שלום, והחל ממלמל כמבקש דבר מה. האדם ההוא לא הבין את דברו ושאלו

"מחילה רבי, לא הבנתי את מה שאמרתם" ושוב ר' שלום מילמל באוזניו. "מחילה רבינו אם יכול

הרב להגיד קצת יותר ברור". והמחזה חזר ונשנה כמה פעמים "מחילה, לא נעים לי מכבוד הרב

שהרב אומר לי משהו ואיני מסוגל להבין". עד שאמר לו ר' שלום :" כך דיברת עם הקב"ה! אפשר

להבין בן אדם כזה?" ואז הבין אותו אדם שכך נראת ברכתו.

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה לט v

לפחות הוא היה מוצא נחמה אם המברך היה מברך ברכה אחרונה, אך למעשה הוא שכח.

בידנו ההחלטה מה גורלו של התפוח והאם סופו יהיה כמו

התפוח הראשון הוא שמא ח"ו ינוח בחלקו של המברך השני…

מדברי מרן המשגיח רבי שלמה וולבה זלה"ה

כל ברכה היא עבודה שלמה. ואם היינו מכוונים בכל ברכה שאנו מברכים במשך

היום ולא זורקים ברכה מפינו –

אי אפשר לתאר לאיזו מדרגה היינו זוכים בדביקות!

אי אפשר לתאר איך היינו מתקרבים לבורא עולם!

הברכות שאנחנו אומרים יכולות לרומם אותנו ולקרב אותנו אליו ית׳ .

אם היינו אומרים כל ברכה בכונה היינו כבר קדושי עליון! .

אם היינו מברכים בכוונה את כל מאה הברכות שמברכים ביום וכך לכמה ימים

היינו מגיעים כבר לרוח הקודש .

ומה רב ההפסד אם מברכים כה הרבה ברכות בלי שימת לב! הלא כמה יראת

שמיים מפסידים!

וכמה שמות קדושים אומרים בלי כוונה!

אם היינו עושים עבודה מזה לומר י' ברכות )לא מאה( היה זה גם כן דבר גדול. –

אם נעשה 'עסק' מברכה מי יודע עד כמה היינו מתעלים על ידי זה. –

עד כדי כך שחז"ל אומרים : שהמברך כאילו קיים את כל המצוות. )עי' ילקוט תהילים לד(

ענין כל המצוות הוא לקרב את הכלל ישראל להקב"ה.

וענין הברכות הוא אותו הדבר. מאה ברכות ממלא את כל ימו של היהודי.

מהבוקר שמברכים : "המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי" ועד הערב שמברכים:

"המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי"

הכל בא ללמדנו שהכל מאיתו ית' ואין דבר מעצמו.

זה משנה את כל המבט שלנו על העולם ועל החיים שלנו.

"טעמו וראו" ע"י הברכות. "כי טוב ה'". –

מ ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

אם היינו מתחזקים בזה היינו חיים עולם אחר. חיינו היו חיים הרבה יותר קרובים

לבורא עולם.

והנה אנחנו איננו מסוגלים מיד, מחר, לכוין בכל המאה ברכות.

אבל אם היינו עושים פעם קצת "עבודה" מזה, לכל הפחות עשר ברכות בכוונה…

אח"כ היינו הולכים הלאה להתרגל בברכות בכוונה. –

היה זה כפי שחז"ל אומרים : כאשר האדם מברך את הברכות כאילו קיים את כל –

המצוות. דהיינו שהיה משיג את הסגולה הזאת של התקרבות להקב"ה ככל המצוות.

ההתחזקות בברכות והכוונה בהן יכולה לרומם אותנו בלי גבול!

אם היינו מכוונים בכל מאה ברכות שבכל יום אי אפשר לגעת לאיזו מדרגה היינו

מגיעים!

הצרה היא שאנחנו כפי שהגמרא קוראת לזה )ברכות מז.( זורקים ברכה מפינו! –

אנחנו מברכים מאה ברכות בכל יום והיינו צריכים למשש אמונה בידים!

"ברוך אתה"! וכמה אלפי תפילות במשך השנה הולכות לאיבוד. משלושים ושש

אלף ברכות ואלפי תפילות היינו צריכים להיות קדושי עליון ! –

ומה יצא מכל זה ? כלום!

האלטער מקלם היה אומר : "א בריה מאכט פון בלאטע גאלד, און א שליימזל –

מאכט פון גאלד באלטע" . )החכם עושה מבוץ זהב, ואילו השליימזל עושה מזהב בוץ( – – –

דהיינו מדבר קטן כגון ברכות הנהנין אפשר לעלות מעלה מעלה, אבל אנחנו

שליימזלים ולא יוצא מזה כלום!

הדרך הראויה לקבל על עצמו ברכת "הזן" בשימת לב מרובה וכן בברכת "אשר –

יצר".

היסוד בכל עבודה מעשית הוא : "תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת. –

אם הרוצה להתחזק בברכות הנהנין יקבל על עצמו לומר בשימת לב את כל

ברכות הנהנין לא יצליח בזה. ועלול להתייאש מכל עבודה מעשית. –

במשך הזמן יוכל להוסיף על קבלתו הראשונה בהדרגה, החינוך המתקבל משמירת

קבלה זו מתפשט ממילא על שאר הברכות.

אם מברכים מאה ברכות בכל יום אפשר להגיע ליראת שמים

במדרגה הגדולה ביותר כדרשת חז"ל 'ואתה ישראל מה ה' שואל

מעמך וכו" )מנחות מג:(.

אך כמובן רק כשיודעים ומבינים מה שמדברים ומכוונים בכל –

ברכת "שהכל" ו"אשר יצר" אזי יבוא האדם מאה פעמים ביום ליראת

שמיים ואם היינו יודעים מה שאנו מברכים לא היינו צריכים ללמוד

מוסר אבל בכדי לדעת מה שמברכים צריכים ללמוד מוסר! –

)רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל(

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה מא v

נורא תהילות עושה פלא, שם פה לאדם, ונפח באפיו נשמת חיים, וממנה יש בו כח

הדיבור ונקרא מדבר.

מעלתו שנקרא "מדבר" ו"אדם" אינה אלא כשמוציא דיבורו בהשכל ודעת, שלכך

נתן בכדי שיעמול בתורת בוראו ולמצוה ולגמ"ח, ויהלל ויקלס אותו וההכרח לתקשר

עם סביבתו. אך שכמוציא פיו לרע הרי "אדם" אינו, ונשפלה מדריגתו מבהמה. –

וכל דיבור האסור מזהם סביבתו. ונעשה מלאך ועולה מעלה ובוקע רקיעים, ואומר –

לפני רבון העולמים: "פלוני יצר אותי!"

ומדה טובה מרובה בדיבור טוב ומצוה והברכה שטס מעלה והמלאך קושר ממנו – –

כתרים לחי העולמים.

כל מלה ומלה נכתבת, אין דיבור נעלם. הקול נשאר בחלל האוויר ועתיד ליתן הדין…

זוהי מעלת ועיקר האדם וכך הוא דומה למלאכי השרת.

מתנה מופלאה זו ניתנה לו בצירוף הוראות מפורטות כיצד ומתי ומה ולמי ידבר. ודרך

החיים והמוות לפניו. וציווהו הבורא שישתמש בה בחכמה.

כתב האלשיך בפרשת תצוה והן אמת כי רבה רעת האדם אשר לשונו לא מטוהרה היא

עד אין קץ, ועל כן גבלו ראשונים והציבו ציונים לעורר לב האדם לשמור פתחי פיו.

כי הנה הרמב"ם ז"ל עמד וימודד ה' מדות בחלקי הדבור )פירושו לאבות א יז(

ויקרא להן שמות:

א. מצוה בו, ב. נזהר ממנו, ג. נמאס, ד. אהוב, ה. מותר.

הראשון, תפלה ולמוד תורה וקריאתה, והשני, כעדות שקר ורכילות וקללת

חברו כו', והשלישי, סיפורי ההמון כמאורעות הימים היא שיחה בטלה, הרביעי,

בשבח המעלות השכליות ומדותיות ובגנות הפחותות שהכוונה לעורר הנפש אל

השלמות, והחמישי הוא מה שצריך לדבר בו מסחורתו ומאכליו ומשקיו, ע"כ:

והנה הן אמת, כי לו החי יתן אל לבו כי פעלו יוצרו ויפח באפיו נשמת חיים חלק

אלוה ממעל ויתן בפיו תורת ה' תמימה משיבת נפש חמדה חמודה מכל מלאכי

אלהים לדבר בו לילה ויום לקדשו לכהנו לו, כי על ידי היות תורת ה' בפיו כי

יעסוק בה לשמה כל העולם כלו כדאי הוא לו, נקרע ריע אהוב, אוהב את המקום,

אוהב את הבריות )אבות ו א(, וכאשר תצא מפיו תורה בטהרה כל שרפי קדש

משרתי אלקינו יקרבו ויאתיון להתעלס באהבים הנחמדים, כמאמרם ז"ל )חגיגה יד

ב( כי בדרוש רבי אלעזר במעשה מרכבה נתמלאה הבקעה מלאכי אלהים ואש מן

השמים. ולא בלבד מעשה מרכבה, כי אם גם בפשטה, כמאמר מדרש חזית )שיר

השירים רבה א י ב( שהיה בן עזאי דורש והאש מלהטת סביבותיו והוגד לרבי

מב ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

עקיבא ובא ויאמר לו שמא במעשה מרכבה היית דורש אמר לו לאו כו'. ומה גם כי

הלא כל עבודת האדם לקונו או רובא דרובא בפיו ובשפתיו תהיה. כי הבקר אור

והנה לפניו קריאת שמע ותפלת השחר, ולפניהם ולאחריהם שירי זמרת יה וברכות

והודאות הרמות ונשאות אשר אהב ה' מכל שירי שרפי קדש, כמאמרם ז"ל

)בראשית רבה סה כא( על פסוק )בראשית כז כב( הקול קול יעקב כי אין רשות

למלאכים לשבח לקונם עד ישבחוהו ישראל למטה. ומדי צאתו מבית תפלתו, אם

מתופשי התורה הוא שונה הלכות בבית מדרשו יום יום, וכהתימו יאכל קימעא

ובשפתיו יברך הזבח נטילה המוציא ברכת מזון, ודברי תורה על שולחנו. וכי ינטו

צללי ערב, יתפלל מנחה ועוד מעט תפלת ערבית. וגם בלילה לא ישכב עד יאכל

טרף, קריאת שמע:

ויקם בעוד לילה לעסוק בתורה. הנה כי כל היום וכל הלילה לא תשבות לשונו

מלעבוד את ה' תמיד. וגם אשר אין תורתו אומנותו, לא יעדר משלש תפלות ביום

וקבוע עת למוד ביום ובלילה. וגם כל תרי"ג מצות אשר יעשה ימלא פיו תהלתו

יתברך על כל מצוה ברכה. וגם כל פרי אשר יאכל ואשר ישתה יברך תחלה וסוף:

וכל פעולה גשמית אשר יעשה לא יבצר מתת חלק לפיו ולשפתיו להודות לשם ה',

אפילו כי יפנה גופו הקטנים עד הגדולים על כל נטילה ברכה:

כלל הדברים כי כלי הדבור הן הם יהיו לבני ישראל כלי יקר משרתי אלהינו,

העומדים יום ולילה לשרת בם את ה' מכל יתר אברי האדם, אל דמי להם. ומי בער

לא ידע לדון קל וחומר ולומר האם מלך בשר ודם יערב לו להשתמש בכלים

מכלים אחד מעבדיו, האם לא יזהר וישמר האיש ההוא בל יתגאלו כליו בשום

חלאה ואבק ועפר, כי אם יכבסם בנתר וירבה למו בורית למען יהיו מגוהצים וזכים

לשרת בם את המלך, והוא מלך אשר הנשמה טפלה לו והגוף עיקרו כי מחומר

קרוץ ככל עובד אדמה:

וקל וחומר בן בנו של קל וחומר עד נחדל לספור כי אין מספר לגדודי ההפרשים

בינו לבין מלך מלכי המלכים אשר כל העולמות הוא בראם וכולם כאין נגדו, אשר

ברוב חסידות ענותנותו למעשה ידיו יכסוף ישרתהו בכלי חרש מחרשי אדמה פינו

ולשוננו ושפתינו אתנו, ובהם בחר להללו ולשבחו תמיד יתר מכל חלקי גויתנו, מי

זה החי לא יתן אל לבו ליזהר לבלתי טמאם לבל ידבק בם מאומה מן החרם

ולשמור לפיו מחסום מדבר דבר אשר לא כתורת ה' ולשומרה בקדושה וטהרה. כי

הם כלי הקדש אשר ישרת בם את המלך הקדוש ולא ישרתהו בכלי צואים:

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה מג v

כי איך תכון תפלת שוחה עמוקה פי זרות ולשון מדברת גדולות קטרת לפניו והם

כלי גללים מגואלים, ואיך יערב לפניו יתברך ניב לשון אנשי לצון ולא יקצוף על

קולו וחבל מעשה ידיו.

ומי האיש אשר לא ישים הדברים האלה על לבו ויקרענו לשנים עשר קרעים

ותרדנה עיניו דמעה ויתמרמר ויאמר בקול מר:

"אוי לי כי נדמתי כי איש טמא שפתים אנכי, כי ה' אלהים נתן לי לשון למודים וכלי

יקר שפתי דעת טהורים וברים לעבוד בם את ה' אשר בהמה שמן חלקי בתורה

ומצות, ואוי לי על שברי נחלה מכתי, אנה אוליך את חרפתי כי כלי הקדש אשר בם

בחר ה' לעבדו טמאתים כמתים, זעם מלאתים, ותחת עשותי בהם שרפי קדש

פרקליטים בראתי משחיתים, ובלעדי הרעה הגדולה כי פעלתי עולה אוי לה לאותה

בושה אוי לה לאותה כלימה, כי איך אשא פני אל האדון ה', כי כל העבודה אשר

עבדתיו, שונה הלכות ותפלות ותשבחות, הלא היו בכלי טמא ועבד אויל הייתי

לפניו, ואם אב הוא איה כבודו ואם אדונים הוא איה מוראו, ואויה לי כי כעסתיו גם

כעס מעלה מנחה ומקריב דורון לפני האדון בכלים מכלים שנואים, וגם כי הכרתי

משוגתי, במה אתרצה אל אדני ויהיו לרצון אמרי פי, כי איך בפי אתודה על חטאת

פי והוא טמא":

על כן ישפוך את נפשו לפני ה' בכל צדקותיו יפליא למן היום אשר נתן אל לבו יהי

עמו להבין ולהשכיל לשמור לפיו מחסום נאלם דומיה בל ישמיע לאזנו מה שפה

דובר נבלה ידבר, ויהיה כחרש לא ישמע לקול מלחשים שמע שוא, וכאלם לא

יפתח פיו לדבר דבר אשר לא צוה ה', פן ישוב לכסלה כאשר בתחלה. ומן אז חדל,

יעתר אל אלוה וירצהו כי יהיו דבריו קרובים אל ה', כי מעתה יהיו אמריו אמרי

קדוש בכלי יקר:

והנה חשבתי למשפט, אחלקה שכם הדברים הרעים שבתרמית לשון רמיה אל שבע

תועבות נפשו יתברך מסתבכים ומתאחזים זו בזו. א:

גניבת דעת ודברי חונף מתהלל במתת שקר וכיוצא באלה, ב. נמשכת מזו הביא

שמע שוא והוציא דבה, ג. היא הליצנות והתול הוללות כקלות ראש ודומה למו,

ד. אשר יריבון אנשים והכה איש את רעהו בשוט לשון וגדופים, ה:

מד ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

והיא לשון הרע וספר בגנות חברו ובבן אמו יתן דופי, ו. רכילות לשלח מדנים בין

אחים, ז. נבלות הפה. והן אמת כי אמן של אלו אשר היא יולדה השבעה היא שיחה

בטלה, כי ממנה פנה ממנה יתד לבא אליהם וממנה יהיו כלנה:

כי הלא נראה יושבי קרנות יועדו יחדו לנוע על העצים תחת כל עץ רענן או בפתח

שער חצר אשר יהיו שמה מקומות לשבת, ויהיו מושבם בית מועד לכל חי איש לא

נעדר אשר לא יעבור תחת שבט לשונם, ובגדולים יחלו בהלכות מלכים

ומלחמותיהם שמה יבאו את אשר יתיצבו מלכי ארץ ואשר רוזנים נוסדו יחד בחדרי

משכיתם שבתם וקימתם, ואיך זה נופל וזה קם, וכל איש נותן טעם לפגם הנופל

איך נפל שדוד ולשבח הקם וגבורתו, ומועצת אי זה הדרך היה טוב למלך הדרום או

למלך הצפון, ואיש עצתו יודיע לעומדים לפניו, ואשר אתו סיפורי מלחמות ודברי

הימים ישמיע למו ובשמחת האיש במענה פיו יבדה מלבו המצאות כוזבות, למד

לשונו דבר שקר למשוך לבבם אליו, ומשם ילמד לדבר חונף באמרי שקר וגניבת

דעת. וככלותם לדבר על שרי עם ועם, ידברו על הארץ ועל המזון על המחיה ועל

הכלכלה, אם מעט ואם הרבה יאכל כל איש לפי אכלו, ויספרו ברע עושק ושמע

שוא, זה יאמר פלוני הרע לי וקפח מזוני, וזה יאמר גם אני כמוך עשוק וגזול מפלוני

אלמוני. ואם נוגע הנדבר בו סרה אל אחד מהיושבים, יקום לריב עם אשר בזדון

דברו, ויחרפו ויגדפו זה את זה ויוציאו דבה זה על זה, ובני לויה ישמחו לראות

בקלון רעיהם ויתלוצצו עליהם ויעשו מושב לצים. ואם אחד מהיושבים יתן אל לבו

פן יקצוף האיש אשר חירף רעהו יקום לגנוב דעתו ויחניפנו ובקרב לבו שמח לאדו.

ועל פי דרכם יאונה לידם בחרף איש את עמיתו דברי נבלות לבזותו, לא ישיב ידו.

ובנוסעם מבית מועדם כל ריע רכיל יהלוך אל אשר לא נמצא אתם, ועליו דברו שם

רעות. באופן כי כל שבעה תועבות הנאמרות יחד כלן מסתעפות משיחה בטלה

כסידרן או שלא כסדרן. ועל כן היטיבו אשר דברו רבותינו ז"ל באומרם )אבות ג ב(

שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים, כי מהשיחה בטלה

יתעתדו לליצנות, ולא הזכירו האחרות על כי משנים בלבד לא יחוייבו כמדובר רק

המות הזה. על כן שומר נפשו ירחק משיחת חולין, כי רעה בעיני אדונינו שבשמים

היא. ולו יוכל איש לבלתי דבר כל דבריו כי אם בתורה ומצות ובקדשי שמים מה

טוב חלקו ומה נעים גורלו, ועוד מעט בצרכי מחייתו. אך עצור במילין מי יוכל. אך

ראה זה מצאתי יכול איש לשמור עצמו לבלתי דבר על הנוגע לזולתו מן הוא

והלאה, ואף גם זאת בקוצר מילין. כי אז טוב לו למלט נפשו מכמה דברי עונות

המתרגשים בהניח דברי עצמו וישור על האנשים:עכ"ל

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה מה v

עוד ידוע ידע, המטמא פיו ולשונו בטומאת הדבור מאחת מהנה שהוזכרו, אז כל

דברי תורה ותפלותיו כולם נטמאו ומחוץ למחנה מושבם, ואדרבא מקבל עונש

עליהם, כי המביא דורון חשוב למלך ונותן הדורון בכלי מלא קיא צואה, הנה

מתקצף עליו המלך בכפלים. וארז"ל אמר ר' אליעזר, אדם נאה משובח ומוציא דבר

מגונה מפיו למה הוא דומה, לטרקלין נאה וביב של בורסקי קבועה בו, כל העובר

ושב אומר כמה נאה טרקלין זה אלא שביב של בורסקי בתוכו, ע"כ. ואפילו דבור

שאינו של איסור אלא הוא של בטלה, הוא פוגם בפיו, שלא נברא אלא להיות כלי

שרת שבו ינוח קדושת התורה והתפילה. ובירושלמי )ברכות פ"א ה"ב( אמר ר' לוי,

אלו הוינא על טורא דסיני הוי בעינא שני פיות, כי בפה שמדבר דברי תורה אין

ראוי לדבר בו דברי חולין, המבדיל בין קודש לחול. וזהו פירוש הוידוי דברנו דופי,

ודופי הוא שני תיבות דו פי, רוצה לומר שנים, בלשון רז"ל )יבמות קיח, ב(, טב –

למיתב טן דו, ואמר שדברנו כאילו היה לנו שתי פיות, והפה של תורה ותפלה היה

נשאר משומר. ודבור ההכרחיי שהוא בעסק משא ומתן באמונה נקרא דבור של

מצוה, כי טוב תורה עם דרך ארץ, ויהיה כוונתו לשם שמים, שעוסק במשא ומתן

כדי שהעוני לא יעבירנו על התורה חס ושלום, ואז שכרו הרבה: )של"ה שער

האותיות אות ש(

ה' שפתי תפתח ישים בלבו כי הקב"ה שם אלו שפתים שומרים לפה ולשון לבל

ידבר דברים בטלים, ויהיו סגורים מאין יוצא ובא, כאיש אשר שם שומר למקום

אשר בית נכותו שם, והיש יותר בית נכות מן הלשון אשר החיים והמות תלוים בו,

והשפתיים שומרים ואינם ראוים להפתח כלל, כי לא מצאתי לגוף טוב יותר

משתיקה, והם דלתים סגורים ואינם ראוים לפתחן אלא ברצון ה', לפתוח אותם

לתורתו וכל דבר חפץ חפצי שמים, ולכך אמרו בעלי נוטריקון, אדני במלוי

אותיותיו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד בגימטריא תרע"א, שאז השערים נפתחים, וע"ז נאמר

]תהילים קיח, יט[ פתחו לי שערי צדק אבא בם וכו', כי שפתים הם שערים, אם הם

לעבודת ה', הם שערי צדק והם שומרים לפה, וא"כ מי הוא איש אשר יש לו קצת

בינה אשר לא יתן אל לבו להתפלל ולהודות לה', אני צריך תפלה מה' שיפתח

שפתי, ואיך אני פותח שפתי כל היום בדברים בטלים נבול פה, לצנות, שקרנות,

גנות חבירו, לשון הרע, רכילות ומסירות, ובוטה לחבירו כמדקרת חרב, הוי וי, מה

יענה איש כזה ומה יאמרו מלאכי השרת, הלא יצחקו לו, ויאמרו, חסר לב קרא לו,

להתפלל מבקש מה' שיפתח שפתיו, וכל היום שפתיו חומה פרוצה שפתי חלקות

מו ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

ודברי רמיה ואין דומיה לו, כל היום בראש הומיות יקרא, וקרא זה אל זה בדברים

בטילים ולשון תרמית. ולכן זאת ישים על לבו שפתיו לא יהיו נעות רק לדבר חפץ,

ואז יפה יאמר ה' שפתי תפתח, והם באמת שערי צדק לבוא בם להודות לה'.

)יערות דבש(

כתב הג"ר חיים ברלין זצ"ל במכתב שנגלה אליו ר' יצחק בלאזר זצ"ל אחרי פטירתו

בחלום "ואמר לי ישר כח שלא הגדתי עליו שבח, ושאלתי מה נעשה בדינו בעולם

ההוא, ואמר לי שדין של מעלה הוא חמור מאד שאי אפשר לשום אדם בעולם הזה

לשער כלל. וביחוד מקפידים מאוד על דיבורים האסורים שנדברו שלא כהוגן".

חתן הגר"י בלאזר זצ"ל, הג"ר חזקיהו יוסף מישקובסקי זצ"ל, הוסיף על דברי האיגרת

הזאת, כי שמע בעל פה מהגר"ח ברלין זצ"ל שאחרי שאמרו לו בחלום, שדין של

מעלה חמור מאד וכו', הוסיף ואמר "אמנם על תלמיד חכם יש הרבה מליצי יושר

אולם מקפידים מאד על חטא הלשון" עכ"ד.

ונורא הוא כי הלוא ר' יצחק בלאזער עצמו היה שומר מאד את דיבורו. וכ"כ בין

קבלותיו, שקיבל על עצמו להזהר בדיבור וכל מיני דברים האסורים, אף דברים

בטלים. רק אם יהיה הכרחי או משם גמ"ח. ובמקום אחר כתב: להזהר אף מדברים

בטלים מכל שכן שאר וכו' ובמקום אחר כתב: להחמיר מאד אבק לשון הרע. הגדר

לזה הוא הבדידות. התרחקות מחברת אנשים בכל האפשרי, להרחיק מלילך מבית

הכנסת בחברת אנשים. הנעת הלשון יהיה האבר הכבד שבאברים כמו שכתב

החסיד בעל חובות הלבבות. להרגיל לחשוב ולהתיישב. ולצייר כי היצה"ט קורא

ואומר: "אל תדבר, הק רואה וכו' וכן בשאר ענינים.

וכן כתב בעל החפץ חיים ששמע עליו שמראש _____________חדש אלול עד אחר יום הכפורים היה

משים עצמו כאלם, כעצת חכמינו זכרונם לברכה.

תחשוב קודם ברכתך כמה וכמה איסורים גדולים פגמת בלשונך — ואת נבזה וחדל אישים,

בזוי ומשוקץ כמוך האיך תוכל לישא שמו הגדול והנורא בפיך. )ר' אהרן ראטה, נועם

הלבבות(

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה מז v

הכנות לברכה

יש נוהגין לרחוץ פיהם שחרית

מפני הרירים שבתוך הפה, מפני

הפה שיברך את השי"ת צריך

שיהא נקי. )ס' המנהגות לר' אשר וכלבו

סי' א' וכ"כ האבודרהם והביאם הב"י וכ"כ

בשו"ע ס"ד סי"ז ושם: כי צריך להזכיר את השם בקדושה ובטהרה.(

ומי יתן ויהיה נקי מלכלוך רע יותר מלשון רע, מניבול הפה, –

כי לא ייתכן להזכירו כי אם יהיה הפה קדוש מכל אלו.. )שם,

וברבינו מנוח על רמב"ם הל' תפלה פ"ז ה"ד ואין צריך להזכיר שצריך ג"כ לנקות פיו –

מלשון הרע ומניבול פה שהם הלכלוכים הגדולים.(

נהגו המדקדקיםח לברך כל ברכותיהם מעוטרים בכובע

)ולבושים בחליפה(. בכדי שיברך באימה ויראה. )אורחות חיים לרא"ש

ליום שלישי ובביאור עלי ארח שם וכן ראוי לנהוג לכתחילה למי

שאפשר לו ועכ"פ בברכת המזון שהוא מדינא דגמרא )ברכות נא.

עי' במג"א סי' קפ"ג סק"ה ובאר היטב שם סקי"א ובמשנ"ב שם(.

ואחד שקיבל על עצמו שלא לברך שום ברכה בעולם בלא כובע

הגדול היינו שאינו מברך בכובע הקטן הנקרא בלשון "כיפה" מה

יעשה בימי הקיץ שפעמים נוסע במכונית שלו וכדומה ונמצא

בלא כובע הגדול, והוא צמא מאוד למים האם רשאי לברך בלא

כובע הגדול?

בעת הדחק יכול לברך בלא כובע גדול , אבל יותר טוב להתנות כן

בשעת הקבלה. )שו"ת באר משה )ח"ג סימן ל"ו עיי"ש( ועיין מג״א סי׳ רל״ח

סק״א.(

ח כן נהגו המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, הסטייפלער, רבי שלמה וולבה זלה"ה, רבי משה

שמואל שפירא והיתה לו מסירות נפש מיוחדת על כך רבי רבי נתן מאיר וואכטפויגל ועוד.

קודם אמירת הברכה נכון

שיכוין לצאת ידי חובת

מצות ברכות מדרבנן,

ומצות מאה ברכות,

ולפני ברכת המזון יש לכוין

לצאת ידי חובת ברכת

המזון דאורייתא.

פ"ה הלכות אמירת הברכות כהלכתן –

מח ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

א. אסור לאדם שיזרוק הברכה מפיו בלא כוונת הלב

ובמהירות.

מפני שבזה מראה שהברכה דומה עליו כמשא כבד שרוצה

לפורקו ואינו מברך אלא משום שהוא חייב והרגל קבוע לו

ומנהג אבותיו. )ברכות מז., רש"י רא"ש ומאירי שם רבינו יונה בס' היראה,

בית יוסף סי' קכ"ד חיי אדם כלל ה' משנ"ב סי' ה'(

ועובר בזה על מה שכתוב בתורה:" ואם תלכו עמי קרי" )ויקרא

כו, כא( שהוא אזהרה שלא לקיים את המצות בדרך ארעי.

ונאמר עוד: "בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו רחק ממני" )ישעיה כט,

יג( ואומר: "ויפתהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו

" )תהילים עח,לו לז( –

ב. אלא יברך במתינות ובכוונה שלמה. )רא"ש ומאירי שם חיי אדם

ומשנ"ב שם(

יכוין שמברך לבוראו המלך השי"ת הנמצא מולו ממש. ) כפי

הוראת לשון הברכה "אתה" בלשון נוכח. ועי' ביסוד ושורש העבודה

שער האשמורות שמזהיר על זה( ומודה על כל מה שמטיב עמו.

ויחשוב על גודל חסדי השי"ת אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו

מאכל זה או צוהו על המצוה הזו. )ס' חסידים סי' מו(

ג. ויכוין בלבו פירוש המילות שמוציא בשפתיו. )טור שו"ע סי'

ה'( ולא יחשוב על דבר זולת תוכן הברכה. )ס' חסידים סי'

שו"ע הגר"ז(

ד. ויוציא המילות ברורות מפיו ובניקוד הנכון, בשפה ברורה

ובנעימה. )סמ"ג, הגהות מיימונות, דרכי משה סי' ה'(

ה. ראוי לברך בקול רם. )ראשית חכמה שער הקדושה פט"ו ס'

חרדים, של"ה, אליה רבא, והביאו המשנ"ב סי' תרמג( ועל כל

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה מט v

פנים צריך להשמיע לאוזנו מה שמוציא בשפתיו.) שו"ע סי'

ר"ו סעיף ג'(

ו. וצריך ליזהר שלא ידלג שום תיבה או אות, כאילו מונה

מעות ולא יבליעים אלא יוציאם כולם בשפתיו. )דרכי –

משה סי' ה'( וכמו שכתוב :"ימלא פי תהילתך". )משנ"ב סי'

קע"ב סק"ז( ויזהר להפריד בין תיבה שהאות האחרונה שלה

והאות הראשונה של התיבה שלאחריה שוות, ויעשה

אתנחתא בינהם )טור שו"ע או"ח סי' ס"א סעי' כ כב( כגון –

"לחם מן הארץ )שו"ע סי' קס"ז ס"ב(ט כמו כן אין להוסיף –

ולשנות מנוסח הברכה לא להוסף מילם או אותיות ולא

לגרוע. )רמב"ם פ"א ה"ז מהל' ק"ש(

ואל יעשה כמנהג אותם אלו הממלמלים בשפתותיהם ואומרים

: "בּוּךְ תָּּה אֲדוֹלֵינו מֶלֶכוֹלָּם" )יסוד ושורש העבודה, החיד"א, הרב

חסד לאלפים סי' מו, הבן איש חי, כף החיים סי' ה'( שאינו כלל ברכה

)כי כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה ברכות מ, שו"ע ריד( , –

ועליהם נאמר: "הבשר עודנו בין שיניהם" )תיקוני זוהר )קמ:(

והביאו הגר"א כמקור לדברי השו"ע בסימן נ"א שלא יאמר הזמירות

במרוצה.( ויחזור ויברך כראוי. ואין עונים אחריו אמן. )פשוט

וחסד לאלפים סי' רי"ד( והוא יותר גרוע מברכה לבטלה )שם(

ז. המברך צריך שיראה כאילו שכינה כנגדו.)כדרך שכ' בטור

שו"ע סי' צח, פרישה סי' ה'(

קודם הברכה ישהה מעט ויחשוב לפני מברך )ברכות כ"ח( ומה

מברך. )סי' תתמ"ב(

ויברך באהבה ויראה ושמחה רבה. )זוהר פרשת ויקהל וראשית

חכמה שער הקדושה, ס' חרדים, חיי אדם(

ט והנזהר בזה אינו ניזוק בסעודה. )רבי נתן שפירא בפי' לברכת המזון, הביאהו אליה רבה סק"ד וכף החיים(

נ ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

ח. ובהזכרת שמותיו ית' יכוין פירוש המילות.

בהזכירו שם "הוי"ה" יכוין לפירוש קריאת שהוא "אדון

הכל" וכן לפירוש כתיבתו שהוא "היה הווה ויהיה". . )ס'

היראה לרבינו יונה, ארחות חיים, טור שו"ע סימן ה'(

ובהזכרת שם "אדנות" יכוין שהוא אדון הכל. )מג"א שם(

ובהזכירו שם "אלקים, אלקינו" יכוין שהוא תקיף, ובעל –

היכולת, ובעל הכחות כולם. ושליט בעליונים ותחתונים.

ולדעת הגר"א בביאורו )עיי"ש(י לפי עומק הדין בשם "הוי"ה"

שלא בשעת קריאת שמע מספיק לכוין רק "שהוא אדון כל"

והביאו המשנה ברורה. ובני ספרד נוהגים כדעה הראשונה.

ט. לכתחילה צריך להזכיר השמות ביראה ופחד, ויזדעזעו

אבריו בשעה שמזכיר את השם.) הרוקח הלכות תשובה סימן

כה, ארחות צדיקים שער התשובה, של"ה מסכת תמיד פרק דרך

חיים, סידור האר"י ז"ל, חיי אדם סי' ה' ועיי"ש שהחמירו בזה(

אך לכל הפחות יאמרם בדרך כבוד ובכוונה, ויזכור שהוא מדבר

נוכח מלך מלכי המלכים ומזכיר את שמו הנכבד והנורא.

)ויש שאמרו שדבר זה היה שייך רק לדורות שלפנינו אך בדורינו

די אם נכוין כוונת השמות כי עלול לגרום לחלאים רח"ל, אף

שראינו מגדולי ישראל שנהגו, כן יש לדעת שדבר זה צריך לבוא

מעצמו מפנימיות מדרגת היראה של האדם ולא בתנועות ורעדות

חיצונות טרם מילא ליבו ביראה באמת(יא

י אך קצת קשה מהאורחות חיים שכתב שיכון בהזכירו השם שהוא היה והווה ויהיה ולא חילק בין ק"ש

לשאר הזכרות. וצ"ע

יאכך אמר לי הרב מחבר גליונות "ליראה את השם הנכבד והנורא" בענין כוונת השמות.

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה נא v

י. ראוי שבאמירת הברכה לא דיו שיכוין פירוש המילות אלא

שירגיש באמת מה שהוא אומר )וזוהי "כוונה" שיתכוון למה

שאומר"(. כגון שאומר ברכת בורא פרי העץ שיכוין

שהשי"ת בזה הרגע ממש "בורא פרי העץ" ומקיים את

מציאותו, וזה האמת כי הוא מחדש בטובו בכל יום תמיד

מעשה בראשית וכן בשאר ברכות.

יא. אסור לעשות שום מלאכה בשעת הברכה. )ירושלמי

ברכות פ"ו, שו"ע סי' קצ"א סעיף ג.( ואפילו תשמיש קל אסור

לעשות. )מג"א שם( ומכל מקום אם בירך כשהיה עסוק

יצא.

יב. אין איסור הליכה בשעת הברכה, אך לכתחילה אין ראוי

לעשות כן בכדי שיברך בישוב הדעת. )רבי שלמה זלמן

אויערבך(

נחלקו הפוסקים בדין מי שלא כיון בברכתו. יש אומרים

שהכוונה היא לא לעיכוב )אף שלכתחילה יש לכוין( ובדיעבד –

יצא. )עי' מהר"ל בנתיבות עולם נתיב העבודה פי"א, משנ"ב סי' ס' סק"ז

וסי' קצ"ג שעה"צ ג וכדרך שכ' בסי' קא שבשמו"ע באם כיון באבות

אע"פ שלא כיון בכל הברכות יצא'(

ויש אומרים שאפילו בדיעבד לא יצא. )שו"ע הגר"ז סי קפ"ה אות

א ב עיי"ש( –

ולמעשה נוקטים ספק ברכות להקל בדיעבד, אבל לכתחילה

צריך ליזהר מאד בכוונת הברכה ובפרט בברכת המזון שהיא

דאורייתא, כיון שיש אומרים שאפילו בדיעבד לא יצא. )שם(

ויש ליזהר שלא לדבר בקול רם בסביבת המברך מפני שמטריד

כוונתו. )רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, ס' ותן ברכה משמו(

נב ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

וכתב הב"ח )בסי' צח( שאם יתעורר האדם בדעתו לכוין, ודאי

הקב"ה עוזרו כי הבא ליטהר מסייען אותו.

פרק ו' עצות לכוונה בברכות –

והרי כמה כללים לכוונה בברכות:

ראשית כל יש לקיים כאן "המבדיל בין קודש לחול". –

מצוי מאד שעוסקים בדבר מה, ומדברים עם אחר, ובעת

הזאת הראש עסוק במסכת חולין, ואז לוקחים את המאכל

ומברכים בלי לחשוב כלל, ועל זה נאמר בשבת )ג:( : . "כי קאי

רבי בהאי מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתא, דלמא לאו

אדעתיה, וכספתיה"

)כאשר עוסק רבי במסכת הזו אל תשאל אותו במסכת אחרת, אולי אין

דעתו עליה ויתבייש( –

ולכן יש לעצור ולהפרד ממסכת חולין לכמה שניות, ולעסוק

במסכת קידושין.

לחשוב ולהתבונן : אני עכשיו בא לומר ברכה. לפני מי אני

מברך? איזה זכות גדולה שאני מברך לפניו! על מה אני מברך?

וכך לומר את הברכה.יב

אלו הן כללי מנוחת הנפש קודם הברכה והתבוננות הדרושה :

יב והיינו: שלא ייכנס בקיום המצווה בפתע פתאום, שאין דעתו עדיין מיושבת עליו יכול

להתבונן במה שהוא עושה, אלא יזמין עצמו לדבר ויכין לבו במתון, עד שיכנס

בהתבוננות . ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות ולפני מי הוא הולך לעשות. שהרי

בהיכנסו בעיון הזה, קל הוא שישליך מעליו הפניות החיצונות, ויקבע בלבו הכוונה

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה נג v

א. יש להמנע מן העצבות ומן הכעס שהם מפריעים גדולים לעבודת

השי"ת בכלל, ולעבודת ולכוונת הברכות בפרט. )ס' ארך אפים(

ולכן יש להיות להיות בשמחה וברוגע קודם שיבוא לברך. ואף יש

שהורו שיאכל האדם מאכל שישמחו בכדי שיוכל לברך על המזון

בשמחה.)פלא יועץ(

לימוד דף גמרא רש"י ותוספות בעיון משרה שמחה על האדם

ובהירות המחשבה, ויש האומרים שמטהר את המחשבה כמו מקוה.

וקודם ברכה מה טוב אם יוכל ללמוד, והיו צדיקים שטבלו קודם

אכילתן.)שלחן הטהור( ותמיד ראוי לישון בלילה כפי שצריך לבריאות

גופו ולצלילות דעתו ויעזור לכוונה כי ברכתא בעיא צילותא.

ויש האומרים "לשם יחוד" טרם כל ברכה אשר יברכו. )סי' אור

הישר( ויש אשר הקדימו תפילה לפני הברכה שיהיה ביכולתם לכוין.

ב. לפני הברכה יחשוב לפני מי מברך )יעיין בשכלו ברוממות הבורא( –

לפני מלך עליון גדול ונורא, מלך מלכי המלכים הקב"ה הנמצא

נוכחו ושומע כל מילה מברכתו.יג

האמיתית הרצויה .)מסילת ישרים פרק יז( וכבר בחנתי בעצמי כאששר עשיתי מצווה

בפתאום לא קיימתיה כראוי )חיי אדם סוף כלל סח( –

יג אמר במסכת ברכות )ז.( תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע, פעם אחת נכנסתי

להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם

ונשא, ואמר לי "ישמעאל בני ברכני", אמרתי לו, יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את

כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך, ותתנהג עם בניך במידת הרחמים, ותכנס להם לפנים

משורת הדין, ונענע לי בראשו. )מסכת ברכות ז:(

הנה הגמרא הנ"ל עצומה מאוד מאוד, מה שבן אדם ילוד אשה יכול להגיע לשיא

הפסגה, אפילו לברך את הקב"ה, ביום המקודש ביותר לעם ישראל.

אבל אם אנו נעמיק יותר ונתבונן, נראה, שגם אנו יכולים להגיע לזו הדרגה, שהרי

כשאנו לוקחים ביד כוס מים, או עוגיה וכדומה, לפני שאנו מברכים, נתבונן מעט את

מי אנו מברכים. את מקורות? את העריה? את מובלי המים? או את טחנת הקמח? אף

פעם לא חשבנו על זה, אבל הרי אנו מברכים את ה' זוכים להגיע "למעין דרגה" של

רבי ישמעאל לברך את ה', והוא פלא פלאים.

אם כן כמה חשוב "לא לזרוק ברכה" מהפה ללא כוונה כלל רק כדי להתפטר מהברכה.

נד ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

)ויצייר בנפשו שהנה הוא עומד לפני מלך(.

אשר ברא את השמים והארץ וכל צבאם, מלאכי עליון שרפי אש

ואופנים אראלים וחשמלים )עי' מזה בפ"ב ה"ז מהל' יסדה"ת(

וכולם עובדים אותו באימה וביראה ובשמחה, "ששים ושמחים לעשות

רצון קונם".

ואילו היה עומד ומברך לפני מלך בשר ודם אנוש כערכו –

הלוא בוואדי שתאחזנו פלצות, ק"ו לפני המלך הכבוד

ג. יחשוב מי מברך )יעיין בשכלו בשפלות הנברא( –

בשר ודם. בריה קטנה שפלה ואפילה העומדת בדעת מעוטה. )עי' ריש

פ"ב מהל' יסוה"ת( והקב"ה בחר בו מכל צבא מעלה. ורוצה דוקא

בברכתו כביכול, וישמח על אשר נפל בחלקו. )ועי' חולין צא: דיש מלאכים

שמברכים אחת ליום, לשבוע, לחודש, וכו' והוא בכל יום תמיד.(

ג. : על מה ולמה מברך )תוכן הברכה וענינה(: –

יחשוב בחסד הבורא ית' וחכמתו הגדולה שסידר וגילגל הדברים עד

שיבוא דבר )מאכל, מצוה( זה אליו. )על דרך משל : אם מברך על תפוח –

יאחזנו בידו ויתבונן בו ויכיר חסדי הבורא וחכמתו הנפלאה ביצירת –

התפוח למן הגרעין הזעיר )שהמידע שבתוכו עשוי להכיל 0111 ספרים, והוא מתוכנן –

בצורה כה נפלאה( שהתפתח בפלאי פלאות עדי היותו לעץ גדול, ובו

תפוחים נחמדים למראה וטובים למאכל. והכל בשבילו להתענג בו. )עי'

בתוס' בברכות לז. ד"ה "בורא נפשות" וע"ע בנוס' ברכת האילנות )שם מג:( ( וכל תפוח

נחתם בכתובתו של האדם שאליו הוא ראוי להגיע.

ויציייר בדעתו את כל הדרך הזו שעבר עד הגיע הדבר לידו בצורה הזו.

)וכפי המעשה שהובא בפ"ד הנקרא תחת התפוח עוררתיך(

וע"ז מברך בורא פרי העץ. וכן בשאר הברכות.

ויחשוב במחשבתו בשמחה עצומה "גבורות ה׳ גבורות ה׳ בזה הבריאה וחכמתו

הנפלאה בזה, איך נתהוה פרי זו או תבואה זו במאמרו ית״ש ויתעלה זכרו

לעד! . "

וכזה יכוין בכל ברכת הנהנין אף בשתית המים אחר ברכת שהכל . נם בשעת

אכילת הפרי הן פרי אילנות או אדמה או פת הבאה בכיסנין.

ויעלה על מחשבתו גבורות ה' וחכמתו הנפלאה של הבורא ית״ש ויתעלה

בבריאה זו הפרי אילן או אדמה בטעמה המתוקה .

וביחוד בשעה שאדם רעב מאוד או צמא מאוד כאיל תערוג על אפיקי מים, שאז

בודאי נהנה מאוד מהמאכל או מהמשקה אף במשען לחם לבד ובמשען מים –

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה נה v

אזי יחשוב במחשבתו כוונה הנ״ל בשמחה עצומה ויכוין לתת בזה הכוונה נחת

רוח ליוצרו ובוראו ית״ש ויתעלה. )יסוד ושורש העבודה(

ד. יברך מתוך הכתב או בעצימת עיניו.

ה. יברך בקול רם.)כי הקול מעוור את הכוונה. ראשית חכמה(

ו. יחשוב שזו הברכה הראשונה שיברך בחייו. )כי הרי בכל רגע הוא

מתחדש, והברכה הזאת אינה דומה לחברתה ופועלת תיקון שלא נעשה

מעולם(

ז. יחשוב שזו הברכה האחרונה שיברך בימי חייו.)כי הרי רגע המות

אינו ידוע(

ח. יחשוב על ערך הברכה שהיא שווה 01 זהוביםיד.) חולין פז. (

ט. יברך בניגון התעוררות. )והוא לא עיקר, כי הרי יכול להתעורר בקולו

וליבו ריקן(

י. יחשוב בשעה שמברך רק מעניין הברכה ולא זולת כלל.

יא. יחלק הברכה לג' חלקים: ברוך אתה ה' אלקינו, מלך העולם,

שהכל נהיה בדברו.

יב. כשאומר מילת "אתה" ידגישנה. ויזכר בזה שמברך לפני מלכו –

שנמצא מולו ממש. )רבי שלמה ברעווודה שליט"א(

יד וכיון שהברכה שוה עשרה זהובים נראה שזהו מה שכתוב : כי טוב יום בחצרך מאלף בחרתי

הסתופף בבית אלהי וגומר בתי כנסיות נקראות חצרות קדש ולפי שהאדם מחוייב לברך בכל יום

מאה ברכות בב"ה ושכרן עולה אלף זהובית ליום אחד ואלו היו נותנין לאדם הברירה בין אלף

זהובים מזומנים בעולם הזה לבין שכר מאה ברכות לעולם הבא פשיטא שהיה בוחר לקחת אלף

זהובים ואמר המשורר שהוא אינו כן כי טוב בעיניו שכר מאה ברכות שמברכין ביום אחד בב"ה

מאלף זהובים וז"ש כי טוב יום בחצרך מאלף. , תורת חיים(

נו ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

יג.קודם כל ברכה שמברך אפילו ברכת שהכל על מים וברכת אשר יצר

וכדומה יסתכל בציצית ול ידי זה יזכור לפני מי הוא מברך, כדכתיב

וראיתם אותו וזכרתם וכו'

יד. ואין צורך להזכיר שאסור לעשות שום מלאכה כלשהי אפילו קלה

בעודו מברך כנזכר בירושלמי ונפסק בשו"ע.

והכלל הכולל יש לברך כל ברכה בכוונה ופי' המילות, בנחת ובשמחה, –

ובמורא בהזכרת השם.

זכור מלאכי ומשרתי עליון האיך מזכירים שמו הגדול והקדוש באימה ובפחד

גדול ובמורא —

וסגור עיניך בשעת ברכתך ותכווין כי מהקולות היוצאים מפיך במהרה , נעשה

להבות שלהבות אש ואח"כ עולים למקום קדוש עצום ונורא : ותכוון כוונת

השם בכל רצון לבך ונשמתך ותגמור – כל הברכה במחשבה זכה וצלולה

ותכניס בה כל כוונתך : )ר' אהרן ראטה, נועם הלבבות(

. ונראה שיחשוב האדם זה קודם שיברך בכדי שתהייה כוונתו סדורה )לפי ס' סוד

רבינו בחיי צריך שיכון קודם התיבה ומפשטות הטוש"ע וכן משמע מהמשנ"ב שיכוין בעת

האמירה, והבוחר יבחר.(:

" אני מברך למלך מלכי המלכים! העומד נוכחי!

ברוך אתה אני מודה ומשבח ומכיר בזה שהוא מקור הברכות והשפע

ה' אדון הכל )היה הווה ויהיה ומהווה הכל(

אלקינו תקיף ובעל היכולות ובעל הכוחות כולם בעליונים ובתחתונים !

האלו' שלנו! ומשגיח עלינו בהשגחה פרטית!

מלך העולם ומלך על כל העולם בכללות והריני מקבל עלי עול מלכותו

ואני לא כפוי טובה על הדבר, אלא אני מכיר טובה עליו". )ר' בנימין יהושע

זילבר זצ"ל(

וכשמברך על כל דבר בכוונה מכיר בזה שהשי"ת אבינו האב הרחמן, נתן לו זאת

ובזה יכיר חסדו הגדול ויתענג. ומזה יתחזק בעבודתו דלכך נברא האדם.

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה נז v

ובזכות זה יזכה ליראת השי"ת, וכן לאהבתו, בזה שמודה ומכיר שהוא

ר'אש ו'מקור כ'ל ב'רכות, ושפע ברכות יושפעו עליו ממקור החיים.

ויזכה לתענוג האמיתי שהוא הדביקות בו ית'.

)עי' מזה היטב והשבות אל לבבך בריש מסילת ישרים(

ומתי שליבו בל עמו אפשר שבזה נאמר הדין של בכל לבבך כמו שכתוב:

"ואהבת את ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" ודרשו ז"ל )ברכות

פ"ט( בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך, והוא הדין בכלל לבבך ובכל

נפשך אפילו נוטל את לבבך.)הרמ"מ מקאצק( –

כאשר רואה שאינו יכול לכוין בברכותיוטו עם כל זה יברך, –

ובמחשבתו יכוין שהוא עכשיו בא לברך את ה', ויאמר שהוא מכווין

ככל הכוונות שכיוונו אנשי כנסת הגדולה כשסידרו הברכות. ויתחנן

מקירות ליבו לאלקיו שיעזרנו לכוין בברכותיו.

מצאתי כתוב בספר תפילות ישן

רבונו של עולם, רחם עלינו ושמרנו והצילנו מזה ברחמיך הרבים ובחסדיך

העצומים. ועזרנו והושיענו וזכנו תמיד לברך ברכת הנהנין ובפרט ברכת

הפרות בכוונה גדולה ועצומה. ולא נזרוק ברכה מתוך פינו חס ושלום, רק

נזכה תמיד להתגבר ולהתחזק בכל עז בכל עת שנרצה לאכל איזה פרי או

ליהנות מהעולם הזה איזה הנאה, לברך הברכה בכוונה גדולה כראוי,

טו וכידוע מהראשונים שביארו מ"ש "ע"ל לבבך" שמדבר על מאה ברכות והמשך חכמה

שכתב שבכל לבבך הוא מילי דברכות

דבר הברכות וכוונתן אינו אלא עניין נעים ומצוה הוא.

ובזה נאמר "וגילו ברעדה". ורחמנא ליבא בעי )סנהדרין קו:(

וכל המברך ברכותיו בכוונה ימלא ליבו אושר ושמחה ותתרומם נפשו על

שזכה לברך לאדון הכל.

)ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל(

נח ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

באפן שלא יזיק לנפשנו כלל כל מה שנאכל ונשתה ונהנה ממנו, רק

אדרבא נזכה להשלים את נפשותינו ולהוסיף בנפשנו חיות דקדושה והארה

גדולה על ידי כל דבר שנאכל ונשתה ונהנה ממנו. ותעזרנו ותושיענו שיהיו

כל אכילותינו ושתיותינו וכל הנאותנו בקדושה ובטהרה גדולה לשמך לבד

בלי שום הנאת הגוף כלל, ונהיה בכלל הצדיקים האוכלים לשבע נפשם

דקדושה..

…ותהיה בעזרי, ותשמרני ותצילני תמיד שלא אהנה מהעולם הזה בלא

ברכה. ונזכה לברך על כל דבר שנאכל ונהנה, ברכה תחלה וסוף בכוונה

עצומה, בכוונה קדושה וטהורה לשמך הגדול והקדוש יתברך לעד

פ"ז הנהגת הצדיקים בברכותיהם

הגר"א מוילנא

רבינו הגר"א ז"ל יותר מחמשים שנה שלא ישן בלילה בנשימה אחת יותר מחצי

שעה, ואף עת היו עמודי בריאותו רופפים לא הניח תלמודו הקדוש. ותיכף התגבר

כארי ועמד באימה וביראה ורחץ ידיו.

וברך ברכת השחר בשמחה ואהבה עזה, אשר לא יסופר!

ואח׳׳כ עמד על רגליו מקודם חצות עד אור הבוקר…

)מתוך הספד בנו רבי אברהם ז"ל(

רבי דוב בער ממעזריטש

מוה"ר דב בער ממעזריטש זצלה"ה, אמר שהעולם מזדעזעין באומרם תיבת ה', ואני

מזדעזע תיכף בתיבת ברוך. )אור לשמים, נח(

רבי לוי יצחק מבארדיטשוב

כאשר היה רבי לוי יצחק מברך ברכה היה כל גופו מזעזע בפחד גדול ונורא ועצום

והיה נרתע לאחריו במורא עד שמצאו אותו בפינה השניה של החדר לאחר סיום

הברכה. )שלחן הטהור(

רבי משה לייב מסאסוב

וזה לשונו במכתבו: )וכמובן שכל הנכתב הוא לפי דרגתו הרמה שאין לנו בה

השגה, אך העתקנו בכדי להראות חשיבותה של ברכה כהלכתה( :

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה נט v

"אנכי השפל והנבזח בא כמשיב מפני חכבוד ומפני היראה .

מפני הכבוד אשר מי אנכי הקטן שבקטנים מעולם לא יראתי מפני אדוני

חאדונים ואם לא חטאתי רק זאת שאני אומר מאה ברכות בכל יום בלא

יראה ופחד אשר בעוונותי הרבים אני מכעיס להשי״ת ב״ה וב״ש מאה

פעמים בכל יום אוי לי ואוי לנפשי מה שאני פוגם בכל יום בלא זה ובלא

זאת אשר אם אין יראה אין כלום אזי אני מחוייב לקיים בעצמי מאוד

מאוד הוי שפל רוח בפני כל אדם .

רבי ברוך בער לייבובץ

ר' ברוך בער ליבוביץ זצ"ל היה מברך בכוונה עצומה כל ברכה והיה מפחד להזכיר

את שם ה' ית' עד שלפעמים בני הבית היו מזרזים אותו כשהתמהמה בעשיית

ההבדלה מחמת הזכרת שמים )עי' בגמ' נדרים ח: וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה אלו הם

בני אדם שהן יראין להוציא שם שמים לבטלה(

ואכן מחזה נפלא היה זה לראות אותו מברך על המזון, כשהחל לברך היה מגמגם

ב…ב…ב… עד שהוציא מפיו את המלה "ברוך".

החזון איש

וכך מסופר על רבנו החזו"א זלה"ה שהיה מברך בכל כוחו עד שהיו הוורידין בולטים

ממצחו. וכן העיד רבי חיים ברים זצ"ל שראה את החזון איש בכל פעם שבירך אשר

יצר נעמד ליד הקיר ופניו מוסבים אל הקיר והיה מתאמץ כל כך בברכתו עד שכל

פניו נתאדמו ממאמץ בברכת השבח.

ופעמים שהיה חלוש מאד מלימודו ולא היה בכוחו לברך בכוונה שהיה דורש מאמץ

גדול ועיונו העצום בכוונת השמות היה מזיק את מוחו ורפואתו היתה תלוי

במנוחתו השלמה והיה במצב פיקוח נפש ולכן היה אוכל בלא ברכה. טז

טז רבים שואלים: מדוע לא היה יכול מרן בעל החזון איש זלה"ה לברך לברך בלי עיון

גדול ולא יצטרך לעבור על האיסור החמור של נהנה מעוה״ז בלא ברכה אך הביאור

הוא שמרן זצ״ל היה מקיים מה שכתב החיי אדם )מובא לעיל בהלכות אמירת הברכות(

לומר השמות הקדושים באימה ופחד ומרוב יראתו הגדולה מהשי"ת לא היה מסוגל

להוציא שם מפיו בלי התבוננות עמוקה באימה ויראה ולכן לא היה אפשר לו כלל

לברך באופן פשוט כמנהג רוב האנשים . )מצות המאה ברכות כהלכתה(

ס ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

ר' יעקב חיים סופר

כשהיה ר' יעקב חיים סופר זצ"ל )בעל "כף החיים"( מברך ברכות הנהנין היה זהיר מאד

לברך בכוונה עצומה ובהתלהבות יתירה מתוך דחילו ורחימו , עד שכל מי שזכה

להיות במחיצתו באותה שעה היה מתפעל ומתרגש מברכותיו הנאמרים בשפה

ברורה ובנעימה קדושה ובכוונה עצומה .

הסטייפלער

כשהיה ר' יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל צריך להזכיר שם שמים אחזתו חיל ורעדה.

פעם אחת היה חלש ולקח תפוח במטרה לאכלו ואמר : " )מה אעשה( ואין בי כח

להזכיר את שם השם! )ארחות רבינו(

רבי יחזקאל לווינשטיין

הגר׳ יחזקאל לווינשטיין זצ״ל היה מברך ברכת המזון וברכות הנהנין במתינות

ובכוונה נפלאה ובקול תודה. וברכותיו היו משאירות רושם חזק של אמונה על

שומעיהן , שהיו רואים איך שהוא מרגיש שמקבל מזונותיו מידו של הקב״ה .

ותמיד עד יומו האחרון , לא זרק ברכה מפיו והיה אומר רק בהכנה , והיה נזהר

ללבוש הכובע העליון לפני הברכה , עד הברכה האחרונה בחייו.

רבי בן ציון במברגר

קבלה היתה לו לרבי בן ציון במברגר זצ"ל משגיח פונביז' בין קבלותיו, עליה עבד

ואודותיה דיבר ברבים, בשיחות ובוועדים, והיא עבודת התפילה והברכות. –

רבי בן ציון עבד על עצמו שיהיו ברכותיו יוצאות מפנים הלב, ולכך היה מתבונן

קודם כל ברכה, במנוחת הנפש, במחשבה תחילה ־ מה אני מברך ולפני מי אני

מברך, ואח״כ בשעת הברכה, באומרו ״ברוך אתה״ היה חש בעצמו כעומד לפני

המלך ומדבר ישיר להקב״ה. ובהזכירו שם אדנות היה תובע מעצמו לא רק כוונת

המילים, אלא אף כוונת הלב, לקבל ולהרגיש אדנותו יתברך. באמירת ״מלך

העולם״ היה מקבל ע״ע עול מלכות שמים ממש. וכך בסיום הברכה, פעלה בלבו

מדת הכרת הטוב, הן בברכות הנהנין והן בברכת המצוות, להכיר תודה להקב״ה

על חסדו הגדול שעשה עמו..

רבי רפאל ברוך טולידאנו

פעם אחת בילדותי ראיתי ת״ח גדול וחסידא קדישא, הוא הגאון כמהר״ר רפאל

ברוך טולידאנו זצ״ל, מברך ברכת בורא פרי העץ על תפוח, והרים את התפוח

בשתי ידיו למעלה, ונשא פניו בוערות כלפי שמיא, ואמר את הברכה בדביקות

גדול וקול מרגש, מתון כמונה מרגליות, ובדקדוק רב, והזדעזע בהזכרת שם שמים

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה סא v

מאד, כאילו זהו הפעם הראשונה שבירך ברכה להשי״ת על פרי, ודבר זה השאיר

עלי רושם עמוק עד היום. )ר' יעקב משה הלל שליט"א(

רבי אליהו לופיאן

מי ששמע את הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל, עונה אמן בקולו

הרועם היה שב מיד בתשובה שלימה. ולא רק ענית אמן, אלא כשהיה

רבי אליהו לופיאן זצ"ל מברך ברכה בקול וברהיטות ובהדגשת תיבות

הברכה, היה מרטט בכל גופו, ולא גופו בלבד של רבי אליהו היה מרטט,

אלא לבות השומעים גם כן היו מרטטים, מקולו המרעים כארי, ומזכיר

את השם בסלודין. והיה המראה, כמראה הכהן הגדול הקורא אנא השם,

שהכהנים והעם העומדים בעזרה היו כורעים ומשתחוים ונופלים על

פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

.רבי נתן מאיר וואכטפויגל

בכל פעם שהמשגיח רבי נתן מאיר זצ"ל הזכיר את השם כל גופו היה

מרתת, וגם העומדים אחוריו היו יכולים לראות שעכשיו הוא מזכיר את

שם השם!

גם בשעת עשיית קידוש ראוהו מזדעזע בשעה שהזכיר את השם.

ולפעמים היה צריך לחזור ולמלא שוב את הכוס. )לקט רשימות(

כללו של דבר ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלהיו, עד

שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר

יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא

משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהתשתמשו מדברים

גשמיים. ואמנם זה בהיות שכלו ודעתו קבועים תמיד בגדולתו יתברך,

ורוממותו וקדושתו , עד שימצא כאילו הוא מתחבר למלאכים העליונים

ממש עודהו בעולם הזה.כבר אמרתי שאין האדם יכול לעשות בזה מצדו,

אלא להתעורר בדבר ולהשתדל עליו, וזה אחר שכבר ימצאו בו כל

המדות הטובות שזכרנו עד הנה מתחלת הזהירות ועד יראת החטא, בזאת

יבא אל הקודש ויצליח, שהרי אם הראשונות חסירות ממנו, הרי הוא כזר

ובעל מום שנאמר בו וזר לא יקרב , אך אחרי הכינו את עצמו בכל הכנות

אלה, אם ירבה לידבק בתוקף האהבה ועוצם היראה בהשכלת גדולתו

יתברך ועוצם רוממותו, יפריד עצמו מעניני החומר מעט מעט, ובכל

פעולותיו ובכל תנועותיו, יכוין לבבו אל מצפוני ההתדבקות האמיתי, עד

שיערה עליו רוח ממרום וישכין הבורא יתברך את שמו עליו כמו שעושה

לכל קדושיו, ואז יהיה כמלאך ה' ממש וכל מעשיו אפילו השפלים

והגשמיים כקרבנות ועבודות . )מסילת ישרים פרק כו, מידת הקדושה(__

הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל כל ימי חייו שהיה מברך את כל

הברכות בכוונה עצומה, ואנשים היו באים להאזין לברכותיו כגון ברכת

המזון ו"אשר יצר" פעם אחת כשבירך ברכת המזון בעת חוליו שמעו אותו

חוזר ואומר שוב את כל פרק 'נודה לך' עוד טרם שהחל לומר 'ועל הכל'.

וכל זאת כפי שנימק והסביר לאחר מכן שבפעם הראשונה לא אומרו

בכוונה והודאה ללא כוונת הלב אינה הודאה.

רבי אביגדור מילר

נכדו של הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל ראה אותו יושב לאכול תפוח.

לפני אמירת הברכה, הוא בחן את התפוח וקרא, "ריבונו של עולם,

תסתכל על התפוח הנפלא הזה שאתה יצרת !

החוכמה באטימות למים, היופי של הצבע האדום העמוק המפתה, והניחוח

המענג שבו הוא מבושם.

איך אני יכול להתחיל להודות לך אפילו על העץ שהוא צומח עליו?

ולחשוב שאתה עשית את כל זה בשבילי!"

עם האמירה הזאת, הוא ביטא את מילות הברכה באופן ברור ומדיוק, כמי

שמדבר אל המלך השי"ת שנמצא לפניו .

הרב שך

בסוף ימיו של מרן הרב שך זצ"ל, כשהפסיק לאכל כדרך כל אדם והיה

נזקק למזון דרך הוורידים, מצאו אותו ממרר בבכי. שאלו אותו על מה הוא

בוכה ? ואמר: "מעתה לא אוכל לברך יותר ״שהכל נהיה בדברו״ …

יהודי המברך ברכה זו , באופן שאינו ״מצות אנשים מלומדה״ , ולא

בתור נוסחה , שצריך לאמרה כדי לשתות את כוסו.

. אלא מכניס הוא בה את כל כוונתו – וכביכול אף את כל עצמו

ומהותו – לתוך תוכה של הברכה , לפנימיות הכרזתה הנשגבת

ולעומק ענינה הנאדר בקודש , יהודי זה ירגיש בנעימות נפלאה

ושמחה עצומה המתפשטת בבל נימי נפשו ומתנגנת על מיתרי לבו

– שהרי לבו ונפשו מכירים היטב כי ברגע זה של אמירת הברכה

בכל הודה ותפארתה , בו ברגע מתקיימת תכלית ברייתה והוייתה

של הבריאה באופן השלם שבשלימות , ומה לו עוד לחפש בעולמו

אלא להתענג על ה׳ וליהנות מזיו ההכרה כי ה׳ אלקי ישראל מלך ,

ומלכותו בכל משלה.)בשמחה ובטוב לבב(

סד ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

פרק ח' השכר והעונש באמירת הברכות –

יהודי! הידעת שיש לברך כל ברכה בכוונה? )רא"ש ברכות מז. טור שו"ע סימן ה'(

הידעת שאסור לברך במהירות ובלא כוונה )ברכות מז., רא"ש שם בית יוסף סי' קכ"ד

חיי אדם כלל ה' משנ"ב סי' ה'(

00 בשנה, ובשבעים – ,, האדם מברך בכל יום מאה ברכות, ג' אלפים בכל חודש, 33

שנה 3,333 ,,,, )שני מיליון וחמש מאות עשרים אלף( –

מניין הברכות רב הוא, אך מהי איכותו? האם כולן נאמרו בכוונה הראויה ושפה

ברורה?

אם נקליט את עצמנו בשעה שאנו מברכים האם נשמע ברכה? אולי מילמול מהיר של

הברות.

המילמול המהיר "בּוּךְ תָּּה אֲדוֹלִינו מֶלֶכוֹלָּם" אינו ברכה. ואינה ראויה להמנות – –

במנין הברכות,

ואדרבה לחטא תחשב ח"ו )סדר היום, ובספר חסד לאלפים והבן איש חי כינוהו 'מנהג

בורים'(

ובמקום לגרום קידוש השם וריבוי כבוד שמים הרי היא מהווה חילול השם!

)פלא יועץ( וענוש יענש )ס' חסידים מו(

תקנת הברכות אינה עול על פינו וכמס שמוטל עלינו. אין זה מלמול סמלי

בעלמא שנדרש על האדם להוציא בשפתיו לפני ולאחרי פעולות שהוא

נוקט במשך היום!

הידעת שכל ברכה עולה למעלה ונעשית כתר להשי"ת? )ראה חגיגה יג ורוקח(

הידעת שברכה בלא כוונה אין לה כח לעלות מעלה )זוה"ק(

הידעת שהמאה ברכות המה מאה מפתחות להתקרב להשי"ת? )זוה"ק(

והם דרך האור לדופקים בתשובה )אור החיים(

וברכה בכוונה חשובה ומקובלת יותר מתענית )שו"ת מעיל צדקה(

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה סה v

ידעת שכחן של המאה ברכות למנוע מגפות וצרות?

כל המברך ניצול מצ"ח קללות שבמשנה תורה )רוקח(

ובזכותם אנו חיים וקיימים בגלות )ס' הקנה(

ורק אלו שזהירים בברכותיהם יזכו לקבל שלום עליכם מהמשיח )הגרח"פ שיינברג זצ"ל(

ובזכותו של המברך מאה ברכות תבא הגאולה )הרמ"א(

וכל המברך מאה ברכות בכוונה מובטח לו שהוא בן עולם הבא )ארחות חיים(

וזוכה לגן עדן של ורדים )הרוקח(

וכל המברך באהבה ויראה ושמחה ניצול מדינה של גיהנם )החיד"א(

ולהיפך ח"ו באם מברך ללא כוונה נידון בגיהנם. )החיד"א( –

ומי שאינו מכניס לפיו מאכל בלא ברכה ראשונה ואחרונה כשמת אין התולעים שולטי

בגופו! )שפתי כהן(

והמברך בכוונה ניצול מגלגול כדרך שבירך בכוונה ותיקן המתגלגל, כן יהיה הדין .

שינצל הוא שלא יתגלגל )קול ששון(

יהודי! השי"ת שואל מאיתנו יראת שמים האם מילתא זוטרתא היא? )ברכות לג:(

כן! איזו היא דרך ליראת שמים הוי אומר מאה ברכות! )ראה מנחות מג: ומהרש"א שם(

באמירת מאה ברכות בכוונה נעשה האדם ירא שמים ואינו זקוק לספרי מוסר! )הגרש"ז

אויערבך זצ"ל(

ופעם אחת בא אליו תלמיד חכם מופלג שהיה חולה מסוכן ל"ע, ושאלו איך להתחזק

כדי לעורר רחמים על עצמו בעת צרתו.

אמר לו הגרש"ז: "אמנם איני ראוי להגיד לאחרים, אבל אומר לך מה אני הייתי עושה

אילו הייתי במצב דומה.

אני הייתי מחזק את עצמי באמירת מאה ברכות, שתהא אמירת 'ברוך' כמו שצריך,

ואמירת 'אתה' וכן אמירת השם כפי שצריכים לומר. אם אצליח בזה, הרי זה עבורי

המוסר הגדול ביותר".

סו ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

ברכות בכוונה הם הדרך לאושר ושמחה!

ובכן יהודי גם ____________אתה יכול לברך בכוונה.

רק בחר לך ברכה אחת בתור התחלה )כי הלא הקופץ מדריגות נופל( –

ועצור לחמש שניות )ויש שעצרו כרבע דקה( לפני אמירתה חשוב :ודע

לפני מי אתה מברך הבורא הגדול הגבור והנורא… שנמצא מולך ממש והוא

שומע כל מילה מברכתך

וזכותך הגדולה שזכית לברך את בוראך… )ישנם מלאכים שזוכים רק פעם

בחיים ראה חולין צא( ואיזו ברכה תברך

ותברך בקול רם )משנ"ב סי' תרמ"ג( ובמתינות )רא"ש ברכות מז. חיי אדם ה'

ומשנ"ב סי' ה( ותתרכז רק במילות הברכה

בשביל ברכה יש זמן! )כמה זמן אנו מקדישם במשך היום לעבודת השם?(

ואל תאמר : וכי יש לי זמן עבור זה? הדבר יקח זמן מרובה!

כי הרי המרגיל בדבר לא לוקח לו בכלל הרבה זמן.

ובשום אופן אל תתבייש מהמלעיגים! )שו"ע סי' א(

המזלזל בחבירו ושותק נלקחים ממנו זכויותיו ועוברים לחבירו )הרמ"ע מפאנו(

וכך עשה לתקופה עד אשר תקנה טבע בזה.

ורשום לעצמך אם הצלחת בזה וקנוס עצמך על כל ברכה במסגרת

שקיבלת על עצמך שנאמרה בחפזון.

זכור : המברכים בעוה"ז יזכו לברך לעוה"ב! האם נרצה שכך יראו

ברכותינו? הדבר בידנו!

דברי האורחות צדיקים שאל יחשוש האדם לגאוה כשמברך בכונה

"ואחרי שתסתלק מכל זה, יסיתך היצר ויאמר לך: לא יתכן שתהיה

עבודתך שלמה עד שתתרחק מהגאוה לגמרי, כגון שתכסה מעשיך הטובים

ולהורות הפוך ממה שהיה כבר בלבך. תתפלל קצר… )ותברך בחופזה(

אך הישר הוא : להתפלל בכוונה באריכות )לברך במתינות ובכוונה(

ולכן צא ולמד ביאורי הברכות ומשמעותן ודרוש מעל ספר, לך אצל חכם וילמדך )ברכות

לה.( בכדי שלא תהיה כעוף המצפצף! )ראה לבוש מו(

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה סז v

ואם יכבדוהו על זה וישבחוהו אין מזיק לו בשבח, אחרי שלא כוון לזה –

בשעת המעשה.

לכן בעת אשר תעשה מעשה הטוב, תבחין בעצמך ממי אתה מקווה

הגמול, אשר מהאל – הוא שלם, אבל אם מאחרים אינו שלם. וגם תבחין –

אם זה המעשה אשר תעשה לפני העולם, אם היית עושה בייחוד בחדרי

חדרים בזה העניין אשר אתה עושה ברבים, ואם יתברר לך זה, אז מעשך

שלם."

)אורחות צדיקים שער הגאוה(

הרוצה להזהר בברכות שבהם הוא מכבד לבורא

ית' יש לו להזהר ביותר בבין אדם לחבירו ובזה יווכח

כוונתו האמיתית בברכה ושבח שנותן להשם.

וזאת מפני שהבורא ית' נסתר ונעלם מההשגה בעוה"ז

ואינו רואה אותו ובכל זאת עובד אותו ומברך בכוונה.

וחבירו שהוא נראה לעיניו ובכל זאת לא שת ליבו

להתנהג עמו כראוי זהו אות שגם עבודתו וברכותיו –

אינם באמת, וומעולם לא הפנים את מהות הברכה.

וכמו שמצאנו בתנחומא )תשא, ב( את מוצא כששלח

יעקב את יוסף אצל אחיו… השליכוהו לבור, אמרו

נאכל ונשתה ואחר כך נעלהו ונהרגהו, אכלו ושתו באו

לברך.

אמר להם יהודה: " אנו מבקשין להרוג נפש ונברך

לאלקינו? אין אנו מברכין אלא מנאצין!"

על זה נאמר )תהלים י'( ובוצע ברך נאץ ה' .

ואמרו עוד במדרש : "גזילה אחת דוחה מאה ברכות".

סח ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

פרק אחרון הכל טוב –

עקב אשר בית החתן והכלה יהיה קרוב לציונו של התנא האלהי 'נחום

איש גם זו' ראינו לנכון לדבר מעט על מידתו שהיה אומר על הכל "גם

זו לטובה" מאחר שהכל מהשם יתברך שהוא הטוב האמיתי ומקור

הטוב בודאי שהכל הוא טוב באמת. ולכן "מצא אשה, מצא טוב". –

והטעם שאין מברכין על הרעה הטוב והמיטיב אף על פי שבאמת הוא

טוב, כי איננו מסוגלים להרגיש בטובותו ובברכה צריכים להרגיש את

הנאמר בברכה שבאמת כך הוא. ואין בליבנו הסכמה מוחלטת לדבר.

שבעינינו הוא נראה כרעה, ולכן מברכים "דיין האמת".יז )מפרשים(

יז ועל זה כתיב "דמינו אלקים חסדך בקרב היכלך." )תהילים מח, י( משל

למלך אחד במדינה גדולה שהיו לו שרים רבים, ובניהם היה אחד

שהיה אהוב עליו במיוחד ונאמן אליו, ושאר השרים קנאו בו וישנאהו

ולא יכלו לראות בטובתו.

ויהי היום ויחפץ המלך לשלוח מתנה אל השר האהוב, למען הראות

חיבתו אליו.

ויוודע הדבר אל השרים, ויוועצו יחדו ויאמרו איש אל רעהו "נארבה נא

בדרך לשליח המלך ונקח ממנו את המתנה בעבורינו".

ויעשו כן, ויארבו בשבילי הדרך המובילה אל בית השר. והנה הרץ

היוצא דחוף בדבר המלך רוכב על סוסו לקראתם, ויקראו אליו לאמר

:"עמוד, והבה לנו את אשר שלח המלך בידך אל השר", ויתן להם,

ויאמרו לו :"אין זה מתנה, קח ולך, דבר זה מצוי מאד ואינו בעל ערך,

המשך בדרכך."

וימשיך השליח בדרכו ויבא בית השר, ויפתח לו ויאמר השליח:

"נשלחתי הנה מאת המלך ירום הודו להביא לך את מתנתו, ויאמר אליך

"התבונן בעץ" ויצא השליח לדרכו.

ויהי אחר צאת השליח, וירא השר והנה אבן מונחת על השולחן, ויתמה

עד מאד, "הלזה תקרא מתנה מאת המלך אשר לו אוצרות רבים?

הוא הרי אוהבני ורצונו להיטיב עמי, וכיצד יטיב עמי באבן פשוטה זו?

אולי אין זה אבן פשוטה, אולי מראה מיוחד לה, או טעם וריח

מיוחדים?"

וינסה השר בכה ובכה וימצא שאכן אבן פשוטה היא ולא סגולות

מיוחדת לה.

ויאמר בליבו 'האתעצב על דבר זה? אין זה אלא לנסותי, האשמח אם

לאו,' ויטיב ליבו ויאמר 'זו מתנה מאת המלך, ובואדי שהוא דבר טוב,

אינני רואה את כעת הטוב, אך מובטחני שהוא טוב גמור, ואולי אף

מסתתר הוא בתוככי האבן הזו.'

ויסכים בליבו הסכמה גמורה שזוהי טובה אשר המלך שלח אליו.

ספר משכן הקדושה השמחה והברכה סט v

ויכתוב מכתב אל המלך ויודה לו על המתנה אשר נתן לו.

לימים טייל בגינת האגוז אשר לו, ויזכור את האבן שקיבל מאת המלך

ואת מאמר השליח "התבונן בעץ", ויתבונן באגוז שבחיצוניותו הוא

קשה זוהי הקליפה, ובפנימיותו רך וטוב והוא הפרי, והדרך להשיג את

הפנימיות היא לשבר את הקליפה בפטיש, ויחשוב 'נראה שאת זה רמז

המלך באומרו "התבונן בעץ", שעל מנת להשיג את הנסתר אצטרך

לשברו בפטיש".

וישוב לביתו ויקח את הפטיש בידיו ויכה הכאה גדולה על האבן,

ותשבר ותתחלק, וימצא בתוכה יהלום.

וישמח שמחה גדולה על זאת, וילך אל המלך בששון ויאמר אל המלך

"מודה אני לפניך על היהלום ועל האבן".

והנמשל המלך הוא מלך מלכי המלכים הקב"ה, והשר הוא עמו האהוב –

ישראל, והשרים הם שאר האומות ושריהם, והמתנה הוא השפע והחסד

אשר רצונו להשפיע לנו, אך שרי האומת מתקנאים בנו ואומרים " אין

הם ראויים, וכי הלהם תביא שפע טוב זה?"

ואכן הקב"ה מביא יסורים על ישראל עם סגולתו, וחושבים הם שרק

צרות ויסורים מקבלים היהודים, ושמחים בכך.

אך האמת אינו כן, אלא הוא מלביש את הטוב ומסתירו בתוך רע, ובזה

אין קיטרוג. ולסיבה זו נקרא "גומל חסדים טובים לעמו ישראל" כי

באמת הכל חסד אך החסדים הגלויים נקראים חסדים טובים, והשאר

גם הוא חסד.

וכתבו שכשהקב׳׳ה רוצה להשפיע חסדים בעולם על ישראל עמו, אזי

מצמצם הקב״ה את השפעת חסדיו עם מדת גבורה, דין. שיהיה

להשפעת החסד היורדת דין קדימה לאלה הראוים לקבלה, נמצא לפי

זה, שכל השפעת החסד מהשי׳׳ת, מקבלים כל הראויים לזה, איש איש

לפי חסדו הראוי. מה שאין כן כשמשפיע החסד בלא שום צמצום דין,

לא ידקדק בין ראוי לשאינו ראוי, בין קרני ראם, לביצי כנים, בין ארזים

לאזובי קיר, בין שבטי ישראל לבין חוטבי עצים ושואבי מים. ובין

אומות העולם. שאעפ״י שאינם ראויים מקבלים מצד חסד הנם. לפי זה

נמצא, שהשפעת החסד אינה בשפע רב להראויים לה. לפי שהאינם

ראויים מחסרים מהשפע, לפי שגם המה מקבלים מן החסד, ולכן היא

טובה גדולה לנו בני ישראל, אם הקב״ה משפיע השפע בעולם בלבוש

דין, כי ע"ז נשאר כל החסד שמשפיע הבורא ב״ה אצל ישראל עמו,

נמצא, שמה שמצמצם הקב״ה ע״י הדין והגבורה את השפעת החסד,

הוא ג״כ חסד בשבילנו. וזה הוא פירוש הפסוק )תהלים קי״ז( כי גבר

ע ספר משכן הקדושה השמחה הברכה v

v

עלינו חסדו, כדי שיושפע עלינו כל השפע, גבר עלינו חסדו, היינו ע״י

מדת גבורה צמצם את החסד שיחול רק עלינו.

בברכות )ס:( שואלת הגמ' על המשנה "חייב אדם לברך על הרעה כשם

שהוא מברך על הטוב", האם הכונה שכשם שמברכים על הטוב "הטוב

והמיטיב" כך מברכים על הרעה "הטוב והמיטיב"? , בידיעה שהכל

באמת הוא טוב ואם כן אינה רעה כלל ונברך גם עליה "הטוב

והמיטיב"?,

והרי כבר למדנו שעל בשורות טובו