אמרי שלום
על תהלים
רי הגבר אשר תיסרנו י"ה ומתורתך תלמדנו (תהלים צ"ד י"ב). וצ"ב הלשון אשרי הגבר דקאמר כאן, גם יש לדקדק ההמשך ומתורתך תלמדנו, מה שייך ענין לימוד התורה אצל יסורים.
ואפשר לפרש עפ"י מה שמובא בספרים דאם נגזרו על האדם נגעים ח"ו יכול לבטל הגזירה ע"י שעוסוק בתורת נגעים ואהלות, וכן הוא כאשר עוסק באמירת תהלים, כמו שביקש דוד המלך ע"ה שיהא האומר תהלים חשוב כעוסק בנגעים ואהלות.
וזהו שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה, פירוש דתיבת אשרי לא קאי סתם על המתייסר ביסורים ח"ו, אלא על סיפא דקרא ומתורתך תלמדנו, פי' אשרי הגבר שאם נגזר עליו ח"ו יסורים, יודע ומבין להפך הגזירה ולצאת חובת היסורים ע"י ומתורתך תלמדנו, שעוסק בתורת אותן יסורים, כגון נגעים, וכדומה, ועליו נאמר אשרי כיון שאינו נצרך ליסורים ח"ו שיתכפרו עוונותיו, אלא שיוצא ידי חובת היסורים בלימוד התורה.
ובזה יש לפרש מה שאומרים בזמר מה ידידות (בליל שב"ק) ותינוק ללמדו ספר למנצח בנגינות, ולהגות באמרי שפר בכל פינות ומחנות. וצ"ב הכוונה במ"ש ותינוק ללמדו ספר למנצח בנגינות, מהו השייכות בין ללמדו ספר למ"ש אח"כ למנצח בנגינות, וגם מה שסיים ולהגות באמרי שפר בכל פינות ומחנות, מהו ההמשך למ"ש מקודם ותינוק ללמדו ספר למנצח בנגינות, וגם מ"ש "בכל פינות ומחנות" צ"ב.
ואפשר לומר הכוונה, דהנה ידוע דבשב"ק נהגו ישראל להרבות באמירת תהלים, ובפרט נהגו לאסוף התינוקות בשב"ק אחה"צ שיאמרו תהלים ביחד.
ואפשר לומר הטעם בזה, על פי מאמר חז"ל הנ"ל במדרש שוחר טוב שדוד המלך ע"ה התפלל שזמירותיו יהיו חשובים כעוסק בנגעים ואהלות. ויל"ד מהו הענין שביקש דוד המע"ה שתהא חשובה אמירת תהלים כעוסק בנגעים ואהלות דייקא.
ונראה בהקדם הידוע גודל חשיבות ספר תהלים שע"י אמירתה מבטל האדם כל גזירות רעות ומרעין בישין מעליו ומעל כל בני ביתו ומעל כל ישראל.
וכבר הבאנו במקום אחר הסיפור שמובא בספר תמימי דרך שבימי הבעל שם טוב הק' זי"ע נגזרה גזירה בשמים על מושב אחד של ישראל לכליון, וקרא אליו הבעש"ט את חבריו, הצדיקים הנסתרים ר' מרדכי ור' קהת, וטכס עצה כיצד לבטל את הגזירה. והבעש"ט עשה עליית נשמה, וראה כי כבר נגזרה גזרה ואין להשיב.
בהילוכו בחזרה דרך ההיכלות, ראה בהיכל אחד אור גדול ביותר. התבונן וראה כי זהו היכלו של איש כפרי אחד, שהוא גומר את התהלים חמש פעמים בכל יום, ואותיות התהלים מתנוצצות בהיכל זה. נסע הבעש"ט אל הכפרי הזה, ואמר לו: – אילו היית יודע שבעולם הבא שלך תוכל להציל ישוב מישראל, היית עושה זאת? השיב הכפרי: – אם יש לי עולם הבא, אני נותנו במתנה להצלת אותו ישוב. וכן הוי, שנתבטלה הגזרה בזכות אמירת תהלים שהי' היהודי ההוא גומר את התהלים ה' פעמים בכל יום.
ובספה"ק עטרת צבי ויחי על זוה"ק (דף רמ"ט ע"א) כתב וזל"ק מרבותי קבלתי פי' הפסוק מי ימלל, היינו מי שרוצה למלל ולשבר הדינים מלשון וקטפת מלילות, אז ישמיע כל תהלתו – יקרא ספר תהלים מראש ועד סוף מבלי הפסק, ובזה ממתיק וממלל כל הדינים, וכל אחד לפי כח כונתו ועומק מחשבתו וקירות לבו והכנתו בכל אבריו וחושיו הידוע למשכילים וכו' עיי"ש, אז בודאי יהיה לבו בטוח בה' שיהיו לו לרצון אמרותיו לפני אדון כל ויומתקו מעליו כל הדינים וכל המקטרגים, ויתהפכו למליצי יושר, וישיג מבוקשיו במהרה בקרוב לכל טוב ורצון אמן ואמן עכל"ק. ובספר רשפי אש (אות קכ"א) וז"ל רבי [הה"ק רי"מ] זצוק"ל אמר מי ימלל גבורות ה' לשון מוללין מלילות, ר"ל מי ישבר ויפרר הגבורות והדינים מי שישמיע כל תהלתו, שע"י אמירת כל התהלים יוכל לבטל כל הדינים והגבורות שבעולם. ושם (באות קכ"ב) ראה שני אנשים שהיו אצל מרן הבעש"ט הק' זצוק"ל זי"ע, שלאחד מהם אמר הבעש"ט הק' שזכה למדריגה ע"י אמירת התהלים, ולאחד אמר שזכה למדריגה ע"י לימוד גפ"ת.
ובזה יתבאר מ"ש רז"ל שביקש דוד שיהא חשוב אמירת תהלים כעוסק בנגעים ואהלות, דהנה ע"י שלומדים מסכת נגעים ואהלות, ניצולים מהנגעים וממיתה ח"ו שלא יצטרכו לבוא לידי שאלה במסכת אהלות, כמ"ש חז"ל (מנחות דף ק"י ע"א) כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת.
ובזה יל"פ מ"ש חז"ל (ברכות ס"ג ע"א) א"ר טבי א"ר יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר (משלי כ"ד) התרפית ביום צרה צר כחכה. פי' דאם לא הי' מרפה עצמו מדברי תורה הרי הי' עוסק גם בפרשת נגעים או שאר פרשיות שמדברים מעניני צער ח"ו, ובזה הי' נפטר מחיוב היסורים אם נגזר עליו ל"ע, אבל כיון שמרפה עצמו מדברי תורה אינו יוצא בזה חובת היסורים, ע"כ אין בו כח לעמוד ביום צרה ח"ו. וזהו שביקש דוד שתהא חשובה אמירת תהלים כעוסק בנגעים ואהלות, דכמו שבלימוד פרשיות נגעים ואהלות יכול לצאת בזה חיוב יסורים שנגזר עליו רח"ל ועי"ז מבטל הגזירה, כמו כן ע"י אמירת תהלים מבטלים הגזירות.
ובזה יתבאר מ"ש בליל שב"ק, ותינוק ללמדו ספר למנצח בנגינות, פי' דאמירת תהלים שהוא ספר למנצח בנגינות, דכולו שירות ונגינות להקב"ה, הוא חשוב כמו לימוד התורה הקדושה בספר, או יש לפרש ותינוק ללמדו ספר, דתינוק שעדיין צריכין ללמדו ספר אם רוצים ללמוד אתו, אבל למנצח בנגינות יכולים כבר לקיים עמו בשב"ק, כיון שאמירת תהלים יכולים לקיים גם הילדים, ע"כ אמר ותינוק ללמדו ספר, יש עצה בשב"ק למנצח בנגינות, ועי"ז יהא חשוב כאילו קיים ולהגות באמרי שפר בכל פינות ומחנות, דאמירת תהלים בחינת למנצח בנגינות, שהרי התהלים הוא כולו נגינה, היא בבחינת אמרי שפר, כמו שביקש דוד המע"ה שיהא חשוב כעוסק בתורה. וזהו שמסיים בכל פינות ומחנות, דבחינת ביטול הגזירה הזו שייכת בין במי שעוסק בתורה ממש, ובין במי שאינו יכול לעסוק בתורה, יש עצה לבטל הגזירות ע"י למנצח בנגינות, וזהו בכל פינות ומחנות, דבכל פינות בית המדרש יכולים לבטל גזירות רעות, יש מי שמבטל אותם ע"י למנצח בנגינות, ויש מי שמבטל אותם ע"י ולהגות באמרי שפר, ודו"ק.
ויש להוסיף עוד בדרך רמז מה שמסיים ולהגות באמרי שפר בכל פינות ומחנות, כי פינות מלשון פונה אני, מחנות היינו מחנות הסט"א וחיילותיהם שרוצים להצר לאדם ח"ו ע"י שיביאו עליו יסורין מחמת עונותיו, לזה אמר ולהגות באמרי שפר, על ידי שהוגים בתורה הקדושה שהוא אמרי שפר, זוכים בכל פנות ומחנות, לפנות את המחנות של הסטרא אחרא שלא יוכלו לשלוט עליו ח"ו.
באופן אחר יש לפרש מה שאמר הכתוב אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה ומתורתך תלמדנו, ודקדקנו בתיבת אשרי מה הכוונה בזה. ויש לומר דהנה אמרו חז"ל (ברכות דף ה' ע"א) אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו וכו', פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה.
וזהו שאמר הכתוב כאן, אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה, פירוש אשרי לאדם אשר אם יארע ח"ו שהקב"ה ייסר אותו ביסורים ח"ו, ומתורתך תלמדנו, יפשפש במעשיו עד שימצא שאין בידו שום עון זולת ביטול תורה, כי סימנא מילתא שאין בו עון אחר זולת ביטול תורה, ועון זה יכול לתקן על ידי שיעסוק בתורה.
ובפשטות אפשר לפרש סיום הכתוב ומתורתך תלמדנו, על דרך שאמרו חז"ל (עירובין נ"ד ע"ב) חש בראש יעסוק בתורה וכו' חש בכל גופו יעסוק בתורה, וזהו ומתורתך תלמדנו, דעל ידי לימוד התורה יפטור מיסורי גופו כנ"ל.
ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקולו תשמעו. (תהלים צה, ז). וצריך ביאור השייכות של תיבות ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו לסיום הכתוב, היום אם בקולו תשמעו.
ויש לפרש דהנה אמרו חז"ל (סנהדרין צ"ח ע"א) ששאל ר' יהושע בן לוי למשיח אימת אתי מר ואמר לו היום, למחר שוב שאל אותו ואמר לו היום, אמר לו אתמול גם כן אמרת היום ולא באת, אמר לו ה'יום א'ם ב'קולו ת'שמעו, וכתב על זה בספה"ק מגן אברהם להמגיד מטריסק זצ"ל (מאמרי חנוכה) שרימז לו בראשי תיבות שבגימטריא ת"ח כמנין צו"ם קו"ל ממו"ן, היינו שכשיעשו ישראל תשובה בצום קול ממון אז יבוא משיח עכ"ד.
אמנם באמת מקום יש בראש להקשות דהלא כמה שנים יעשו באפילה כנסת ישראל שיושבת בגלות המר ועדיין לא נושענו, ואף שהרבינו בשלש אלה צום קול ממון.
אמנם יתכן לומר דקו"ל אינו קול בעלמא, אלא הקול עולה למעלה דוקא על ידי תפילת העני, כמאמר הכתוב (תהלים ק"ב א') תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, והכוונה בכפל הלשון אפשר לומר, דעל ידי שנותנים צדקה לעני ועי"ז יכול להתפלל כראוי שתיקרא תפילה לעני, אז ולפני ה' ישפוך שיחו היינו העשיר שנתן לו די מחסורו, דעל ידי מה שנתן לעני הגון די מחסורו, עולה תפילתו בזה ג"כ.
ומצינו שביקש ירמי' על אנשי ענתות הכשילם בעניים שאינם מהוגנים (עיין ב"ק דף ט"ז ע"ב), כי הרבה צריכים לחפש עד שמוצאים עני הגון באמת, תלמיד חכם וירא שמים שאז חשובה הצדקה שנותנים לפני הקב"ה.
וידוע הסיפור שהביא בספה"ק היכל הברכה פרשת ואתחנן (על פסוק הטיבו כל אשר דברו), מהרה"ק הרבי ר' זושא מהאניפאלי זי"ע, וז"ל:
"וסיפר לי מורי חמי הצדיק המפורסם מוהר"ר אברהם מרדכי מפינטשוב ששמע מאיש אלקים קדוש מוהר"ר ר' זוסיא מאניפאלי שסיפר לו איך בעניותו היה שמש בעיר אוסטראה והיה דרכו להתענות שנים ושלשה ימים, ואחר כך היה הולך לבקש מאיזה בעל הבית שיתן לו על לחם להשיב נפשו. ופעם אחד אמר בלבו שזהו חסרון אמונה לילך ולבקש לחם אלא יבטח באלקיו באמונה שלימה שלא יחסר מזונו, ופעם אחד התענה שלשה ימים כדרכו ואחר התענית לא היה מי שיתן לו מעט לחם והלך והתענה עד שהיה קרוב למות ולא היה מי שיתן לו שום דבר, והיה רעש גדול למעלה ולא היה בכל המקום מי שיזדמן לפניו זה המצוה הגדולה לקיים נפש קדוש כזה. כי לא היה אפילו אחד שיהיה ראוי לזה אף שהיו שם אנשים כשרים הרבה לא היו ראוים למצוה זאת שישלח לו השם יתברך דורון כזה כמבואר בזוהר (ויקהל דף קצ"ח ע"א), וברא לו השם יתברך שני דדין בפיו, אחד הוציא דבש ואחד הוציא חלב, ושלשה חדשים היה ניזון מזה הדבש וחלב שהיה יונק מן הדדין שבפיו, ואחר עבור שלשה חדשים בא אליו אחד ואמר לו זוסיא קח לך ששה גראשין וקנה לך לחם אזי ברגע נפסק זה הדבש וחלב, כך סיפר הצדיק בפיו למורי וחמי", עכ"ל בספר היכל הברכה.
ובאמת צריכים להתפלל הרבה על זה שימצא עני ת"ח הגון שתהא הצדקה חשובה לפני הקב"ה.
וזהו ולפני ה' ישפוך שיחו, שתעלה תפילת העשיר לפני ה' על ידי שנותן לעני הגון שמתפלל להשי"ת.
ולפי זה מובן מה שלא נושענו עדיין לצאת מגלות החל הזה אף שהרבינו בצום קול ממון, אמנם נתינת הצדקה צריכה להיות על דעת זה שיהיה עני הגון ושעל ידו תעלה תפילת העשיר גם כן, וכיון שלא דקדקנו כל כך לתת לעני הגון דייקא, לכן לא הועילה תפילתנו כל כך להיות עולה לרצון לפני אדון כל.
ובזה יבואר שפיר ההמשך, ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו, אם נדע שכולנו צאן מרעיתו וכמו שיש לעשיר ב"ה מה לאכול ושאר צרכים גשמיים, כמו כן דואג לעני הגון ג"כ ביודעו שישראל הם צאן ידו של הקב"ה, דייקא אז היום אם בקולו תשמעו, פירוש דוקא אז יזכו לגאולה כאשר ישמעו בקול השי"ת, כי הקול צריך להיות ביחד עם נתינת צדקה לעני הגון, וזהו ה'יום א' ב'קולו ת'שמעו ר"ת בגימטריא צו"ם קו"ל ממו"ן, ודו"ק.
אוהבי ה' שנאו רע שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם (תהלים צז, י). ויש לדקדק בכפל הלשון, אוהבי ה' שנאו רע, דכיון שהם אוהבי ה' בוודאי שהם שונאי רע.
ובפסוקים הקודמים כתיב שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה וגו', כי אתה ה' עליון על כל הארץ מאד נעלית על כל אלהים, אוהבי ה' שנאו רע וגו'.
ואפשר לפרש ההמשך על פי הידוע שאהבת השי"ת ואהבת ישראל משולבים זה בזה, כמו שכתב בספר תפארת חיים בסיום משניות (עמוד רי"ב) לש"ב וז"ל: ושמעתי אומרים בשם הצדיק הקדוש מוויזניץ בעל ההילולא זי"ע (בעל אהבת ישראל) שהתנצל לאחד ממקורביו שעשה חשבון הנפש בעצמו, ורעדו כל אבריו בראותו את עצמו כי מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, אמנם באותו רגע צהלו פניו הקדושים וניחם את עצמו ואמר, הלא דברי חכז"ל שרירים וקיימים והם אמרו (אבות פ"ג מי"ג) כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, ואני יודע בנפשי שאני אוהב את כל איש אשר בשם ישראל יכונה, וממילא גם הם אוהבים אותי כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (משלי כ"ז, י"ט), וכמו שכתבו המפרשים מה שאמרה רבקה ליעקב (בראשית כ"ז מ"ג-מ"ה) קום ברח לך וגו' עד אשר תשוב חמת אחיך ממך, היינו שאם אתה לא תכעוס על אחיך וישוב חמת אחיך ממך, זה יהיה לך אות ומופת שגם אחיך לא יכעוס עליך. אמנם כן מורא יעלה על ראשי אפשר שאהבה זו היא אהבה התלויה בדבר ואינה מתקיימת, אבל אחרי שובי נחמתי שאי אפשר שתהא אהבה התלויה בדבר אם אני יודע שאין אני שום בעל דבר, כיון שאינני מחזיק את עצמי בהתנשאות, ואם כן ניחא שפיר שרוח הבריות נוחה הימני ורוח המקום נוחה הימני, עכ"ל עיי"ש.
וידוע הסיפור מהרה"ק מצאנז זצ"ל שאמר לאחד שביקש ממנו ברכה לאהבת השי"ת, שאלו אם הוא אוהב את כל ישראל, וכאשר השיב בחיוב, אמר לו הדברי חיים אם כן בודאי אוהב כבודו את השי"ת, כי אהבת השי"ת ואהבת ישראל תלוים זה בזה ע"כ. והוא על דרך שאמרו רז"ל בזוה"ק אורייתא קוב"ה וישראל חד הוא.
והנה איתא בספה"ק תפארת שלמה (בליקוטים) על מאמר הכתוב (תהלים ד, ח) נתתה שמחה בלבי מאת דגנם ותירושם רבו, פירוש שנתתי שמחה בלבי על ידי מה שראיתי שדגנם ותירושם של ישראל רבו, שיש להם כל טוב ושפע עולם הזה. עיי"ש.
והנה הצדיק נקרא ציו"ן כידוע דציו"ן בגימטריא יוס"ף, והיינו מי שמצוין במעשים טובים, גם ידוע מספרים לפרש הכתוב וראה בטוב ירושלים, דכל יהודי נקרא ירושלים על שם ירא ושלם, וגם אמרו חז"ל על פסוק (תהלים קכו, א) בשוב ה' את שיבת ציון דישראל נקראו ציון, כמו שנאמר (ישעיה נא) ולאמור לציון עמי אתה, ועל זה אמר הכתוב וראה בטוב ירושלים, שתראה רק את הטוב של כל יהודי ע"כ. וזהו שמעה ותשמח ציון, שעיקר שמחת בני ישראל שנקראים ציון, וביותר שמחת הצדיקים תוגדל כאשר ישמעו ותגלנה בנות יהודה, שפשוטי העם שנקראים בנו"ת יהודה, גם כן יש להם שמחה וגילה, זהו עיקר שמחת הצדיקים.
ועל זה מסיים למען משפטיך ה', כי כן הוא המשפט שיהיה לישראל כל טוב, כאשר כתב התוספות יום טוב (בפ"ה דברכות) בטעם לשבח שאומרים נברך אלקינו שאכלנו משלו, דאלהי"ם היינו מדת הדין, דמן הדין הוא שהקב"ה יתן מזון לברואיו, משא"כ בברכת התורה אומרים ברוך ה' המבורך לעולם ועד, כי התורה ניתנה לישראל מצד חסד ה' ולא מצד החיוב עיי"ש. וזהו למען משפטיך ה', שהוא מן המשפט שהקב"ה יתן לישראל כל טוב שיהי' ותגלנה בנות יהודה.
והנה איתא בספה"ק דברי חיים פרשת לך על מאמר הכתוב אל הארץ אשר אראיך, עפ"י מה שכתב בספה"ק אור המאיר על מה שאמרו ארץ ישראל גבוה מכל הארצות, פירוש הארציות של בני ישראל הוא גבוה מן הארציות של אומות העולם, כי הם חוטאים במעשי הארציות עיי"ש. וזהו ג"כ אל הארץ אשר אראיך, שהקב"ה אמר לאברהם אבינו ע"ה לך לך מארצ"ך, מהארציות שהיה לך עד עתה, אל האר"ץ אשר אראך, לעבוד את השי"ת גם בעניני עוה"ז עכ"ד.
וזהו כי אתה ה' עליון על כל הארץ, כאשר יודעים שהקב"ה הוא עליון על כל האר"ץ, ואפשר להעלות את כל הגשמיות אליו יתברך, אז ממילא מאד נעלית על כל אלהים, אלהים רומז לטבע העולם כמו שכתבו בספרים אלהי"ם גימטריא הטבע, מאד רומז לממון על שם הכתוב ובכל מאודך, וזהו מאד נעלית על כל אלהים.
ולזה אמר אחר כך אוהבי ה' שנאו רע, פירוש שאוהבי ה' שונאים את הרע שיש לישראל כאשר אינם במצב טוב ח"ו בגשמיות, רק עיקר תפילתם הוא שיהיה שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם, ומובן שפיר מה שאמר כפל הלשון, אוהבי ה' שנאו רע, דתיבות שנאו רע קאי על הרע שיש לאחרים ח"ו, את זה שונא הצדיק, אלא שנותן שמחה בלבו כאשר דגנם ותירושם של בני ישראל רבו, וכנ"ל.
בתהלים קי"ז הנ"ל, כי גבר עלינו חסדו, פי' אם הוא בחי' גבורה ח"ו, "כי גבר", מ"מ "עלינו חסדו", יודעים אנו שכל זה הוא מחסדו ית', ורק שאנו מבקשים שנראה במו עינינו את החסד שבו.
הללוי' הללו עבדי ה', הללו את שם ה' (קלה,א)
לכאורה צ"ב מדוע אמר מקודם עבדי ה' ואח"כ את שם ה', (ועיין זוה"ק פ' ויחי מה שכתב בזה). ואפשר לתרץ דעבדי ה' קאי על הזבולון שמפרנס את היששכר כדי שיוכל לעסוק בתורה יומם ולילה בלי שום טירדות פרנסה, דהתמכין דאורייתא (זבולון) הם בבחינת עבדים, שעובדים כעבד לרבו, כך הם עובדים להקב"ה בבחינת עבד, והללו את שם ה' קאי על יששכר שעוסק בתורה הקדושה, דהנה מובא בספר אמרי אמת (ליקוטים עניני שבת) בשם הבעש"ט זי"ע, שעל ידי שהאדם מתדבק באותיות התורה, ועל ידי שיש בהאותיות דביקות בהשורש, נוטל את האדם גם כן להשורש, כי אותיות התורה הם שמותיו של הקב"ה.
ועוד מובא בספר אור הגנוז לצדיקים (פרשת מקץ) בשם הבעש"ט זי"ע דאותיות התורה הם כלים וחדרים של השי"ת, שעל ידי כוונת האדם, ממשיך בהן את אצילות אור עליון, כמו שאמר בזוה"ק קוב"ה ואורייתא כולא חד, ולתוכן צריך האדם לתת כל הכוונה שהיא הנשמה, וזהו דביקות הקב"ה ואורייתא וישראל כולא חד.
נמצא מכל הנ"ל דכל התורה שמותיו של הקב"ה. ואפשר לפרש דזהו שאמר הכתוב הללו את שם ה', פי' דקאי על יששכר שעוסק בתורה שהוא שמותיו של הקב"ה, וע"י לימודו מהלל את שם ה' כביכול דבכל אות שהוא לומד בתורה הרי הוא עסוק בזה בשמן של הקב"ה, ודו"ק.
ויש להוסיף עוד דע"כ הקדים לומר הללו עבדי ה', בחינת זבולון, תמכין דאורייתא, קודם להללו את שם ה', שרומז ליששכר העוסק בתורה, דהנה במקום אחר בתהלים כתב להיפך והקדים קודם הללו את שם ה' ואח"כ הללו עבדי ה', ואפשר לומר עפימ"ש רש"י ז"ל בפרשת וארא (ו', כ"ו, ד"ה הוא אהרן ומשה) וז"ל, יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד. וכן מובא בזוה"ק (פרשת ויחי דף רמב.) דיששכר וזבולון שהם הלומדי תורה והתומכים בה שקולין אהדדי, כי שניהם ביחד מבטיחים את קיום התורה, ולא עוד אלא שזבולון מוקדם תמיד לברכה הן בברכות יעקב אביהם והן בברכות משה רבינו.
ועפי"ז מובן דכיון שהם שקולים כאחד, יששכר וזבולון, ע"כ כתיב פעם א' קודם עבדי ה' ופעם אחרת הקדים שם ה', וכמו שמפרש הרה"ק מרוזשין זי"ע הפסוק מקבילות הלולאות, דפסוק אחד כתוב קודם הללו את שם ה' ואח"כ הללו עבדי ה', ובפסוק אחר הללו עבדי ה' ואח"כ הללו את שם ה', להודיעך ששני ההילולים מקבילים, בין ההילול על הצדיק בין ההילול על השי"ת, עכדה"ק. (וראה עוד בתפארת שלמה לחנוכה שכתב "סיפור ממעשה הצדיקים זהו תורה, ולכן אמרו יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, כי נעשה מזה – משיחתן – תורתן של בנים, וזה ג"כ הללו עבדי ה' הללו את שם ה', ר"ל דההילול של השי"ת הוא להלל ולשבח את הצדיקים"].
ולענינינו מובן ג"כ הענין דע"כ במקום אחד מקדים עבדי ה', ובמקום השני מקדים את שם ה', להורות לזה שיששכר וזבולון שוים כאחד זל"ז.
וענין הזה, שיששכר וזבולון שוין כאחד, כתב גם החיד"א זצ"ל במדבר קדמות (מערכת מ' אות ל"ו) דהמחזיק ת"ח אף אם הוא ע"ה מלמדין אותו תורה לעוה"ב, וע"ע ספר חסידים אות תתשס"ד.
והוי עובדא אצל הרה"ק מצאנז בעל דברי חיים זי"ע שלמד פעם איזה תוספות מוקשה, ובא חסיד א' שכבר לא הי' בעוה"ז ובחייו הי' גביר אשר פזר נתן לאביונים והי' נותן הרבה כסף להדברי חיים, והגביר הזה לא הי' בר הכי שיוכל לתרץ תוס' מוקשה, וכעת אמר לו הפשט. ואמר הרה"ק מצאנז אח"כ, דכיון שלא היה בקי כ"כ שיוכל לומר לי הפשט בתוס' הזה, ומ"מ אמר לי, הרי מוכח מזה שהתמכין דאורייתא לומדים עמהם תורה בגן עדן העליון וזהו שכרם, והם יושבים ביחד עם התלמידי חכמים בגן עדן.
ומובא בספר י"ג אורות להאדמו"ר ר' יעק'לי שליט"א מפשעווארסק (דף כ"ח-כ"ט) בשם הגה"ק מקאלאשיץ זצ"ל שסיפר, שהי' איש אחד שמו ר' יוסף ראפע (ממקורביו ותומכיו הראשונים של הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז) וזכה אחר פטירתו ג"כ לבוא להדברי חיים, כי פעם אמר הד"ח שבפמליא של מעלה שבחו את הפלפול שאמרתי בחג השבועות בעת סעודת החלב. ומנין לי זאת. מחמת שר' יוסף ראפע (שנפטר מגבר) בא אלי וחזר לפני הפלפול כמתכונתו, ואמר לי ששבחוהו בפמליא של מעלה. וסיים רבינו הד"ח ואמר: כפי הנראה אם זוכים לכך, מלמדין לו לאדם תורה בעולם הזה. (כי בחיים חיותו לא הי' ר' יוסף בר הכי לחזור על פלפול של הדברי חיים), עכ"ל שם (עיי"ש עוד מה שהטיב ר' יוסף הנ"ל בחיים חיותו עם הרה"ק מצאנז).
אך לכאורה צ"ב דהרי פשוט הוא שיששכר חשוב יותר שבמציאות הוא יושב ועוסק בתורה, וא"כ מדוע הם שקולים. אך יתבאר עפימ"ש החתם סופר שזבולון מקבל חלק חבירו יששכר כמו שלמד תורה לשמה, ורצה להיות לו חלק בכל חלקי התורה בבחינת תורה לשמה ע"כ. וא"כ הרי התומך תורה יש לו בין מצות צדקה ובין מצות לימוד תורה לשמה, משא"כ יששכר יש מהעוסקים בתורה שלומדים לשמה אבל יש גם שאינם זוכים ללמוד תורה לשמה.
ואולי אפשר לפרש בזה מאחז"ל באבות ששכר מצוה מצוה. דידוע מספה"ק דבכל מקום שנאמר "מצוה" סתם היינו מצות צדקה. וזהו י"ל הכוונה שכר מצו"ה, היינו השכר של מצות צדקה שיש לזבולון שהוא תומך ביששכר שיוכל לעסוק בתורה, הוא "מצוה", פי' המצוה המובחרת של עסק התורה לשמה ג"כ, כי לזבולון יש שני מצוות, מצות צדקה ומצות לימוד תורה לשמה.
ובספר כנף רננים מפרש הפסוק (דברים ל"ג י"ח) שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך, דיששכר יעסוק בתורה, ועל ידי כן יתחלקו ביניהם חלק כחלק גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. נמצא שבעולם הזה היה זבולון שרוי תמיד בעצבות, מפני שהיה טרוד תמיד בעסקיו ולא היה יכול לעסוק בתורה, ואילו יששכר היה שרוי בשמחה משום שהיה תמיד עוסק בתורה (וכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב) ומוצא את פרנסתו ברווחה ע"י שזבולון תמך בו, ולעומת זה בעולם הבא יהיו הדברים הפוכים, זבולון ישמח לראות כי הרבה תורה עלה בחלקו, ואילו יששכר יתעצב אל לבו על אשר נתן מחצית מתורתו תמורת ענינים גשמיים. וזהו שאמר הכתוב, "שמח זבולון בצאתך", שמחתו של זבולון תהיה בעיקר בצאתו מן העולם, לכשיראה כי אף על פי שמיעט ללמוד תורה יש לו בכל זאת חלק גדול בתורה, "ויששכר באהליך", ואילו שמחתו של יששכר תהיה בעיקר בעולם הזה, כל זמן שישב באהלה של תורה, אבל בעולם הבא לא ישמח לכשיראה כי חסרה לו מחצית מתורתו…
מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה
וצ"ב כפל הלשון, קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה. ואפשר לפרש דאף כשאדם הוא בצער ח"ו מ"מ צריך להתפלל בעיקר על צער השכינה שיש לו כביכול צער כשאדם מישראל בצער, כמאמר הכ' (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה, וכמ"ש רז"ל (סנהדרין מו.) כשאדם מישראל בצער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, ועל זה צריך להצטער בעיקר בעת צערו ח"ו, שיש מזה צער להשכינה הקדושה.
ועד"ז פי' הבעש"ט הק' זי"ע הפסוק (תהלים כ') ימלא ה' כל משאלותיך, פי' דעיקר משאלותיו של אדם הישראלי צריך להיות "ימלא ה'", שיתמלא שם הוי' בשלימות, שלא יהא צער להשכינה הקדושה.
ובזה נבין כפל הלשון, מן המיצר קראתי י-ה, כשהייתי במיצר ח"ו קראתי להשי"ת, אך בזה עדיין לא ענני ה', כי לא התכוונתי להתפלל על צער וגלות השכינה כביכול, ואימתי ענני, על זה מסיים הכתוב, במרחב י-ה, כשהתפללתי על זה שהשכינה הק' יש לה צער מזה שאדם מישראל בצער ח"ו, ועל זה ביקשתי שלא יהא צער להשכינה הק', ויתרחב עי"ז שם י-ה, אז ענני במרחב י-ה, ודו"ק.
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו, יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו, יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו. (קיח, א-ג) אפשר לפרש עפ"י המובא בספה"ק לפרש מאמר הכתוב (תהלים ) הראנו ד' חסדך וישעך תתן לנו, דאנו מאמינים שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות דף ס' ע"א), וכמאמר הבעל שם טוב לפרש הפסוק כי גָבַר עלינו חסדו, דאף מה שנראה כגבורות ג"כ חסדו הוא. אך לפעמים הטובות הם מכוסים ואינם נראים לעין האדם, וע"ז צריכים להאמין דבאמת הכל חסדים. ועל זה מתפללים הראנו ה' חסדך, דאף שאנו מאמינים שהכל הוא לטובה, מ"מ רוצים אנו לראות את החסדים במו עינינו, שיתן לנו חסדים נגלים ולא חסדים נסתרים בתוך הדינים ח"ו. וזהו "הראנו ה' חסדך", ע"י שוישעך תתן לנו, שתתן לנו הישועה וממילא נראה בפירוש שהכל הי' חסדים, ע"כ.
וכן פירשו בזה מה שאומרים בברכת השחר, ותגמלנו חסדים טובים, הגומל חסדים טובים לעמו ישראל, ודקדקו בכפל הלשון, חסדים טובים, הלא ודאי שהחסדים טובים הם. וכתבו שהכוונה בזה הוא שתגמלנו חסדים כאלו שנראה בעינינו שהם טובים, וזהו הסיום הגומל חסדים טובים לעמו ישראל, עכ"ד.
ואפשר להוסיף על זה דזהו שמסיים הברכה בתיבות לעמו ישראל, וצ"ב כפל הלשון. אך י"ל דידוע מספרים דעם רומז על הפשוטי עם, וישראל נקראים הבעלי מדרגה. וזהו שאומרים הגומל חסדים טובים, שמתפללים שתגמלנו חסדים כאלו שנראה בעינינו שהם טובים, ואף שהבעלי מדרגה מאמינים דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, מ"מ כיון שהפשוטי עם הנקראים "עמוֹ" אינם משיגים ואינם מבינים דבר זה כ"כ, ע"כ אנו מבקשים ותגמלנו חסדים טובים, שיהיו חסדים טובים בנגלה בין לעמו בין לישראל.
וזהו שאמר הכתוב, הודו לה' כי טוב, אם מאמינים שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ומודים להשי"ת על זה כי טוב, יזכו לראות את החסדים בעיניהם ג"כ, ויתגלה לעיני כל כי לעולם חסדו.
ובזה יבוארו הפסוקים שלאחריו, יאמר נא ישראל וגו' יאמרו נא בית אהרן, וצ"ב מדוע אמר בכל פעם תיבת נא. וקושיא זו יש לתרץ, עפימ"ש חז"ל (ברכות דף ט' ע"ב) אין נא אלא לשון בקשה, ועל זה מבקש יאמר נא ישראל, יאמרו נא בית אהרן, יאמרו נא יראי ה', דאף אם לפעמים אין רואים שבתוך הצרות ויסורים ל"ע טמונים החסדים, מ"מ מבקש הקב"ה כביכול מאתנו שנאמר שהכל הוא חסדים, כדי שבסוף נרגיש באמת דהכל כי לעולם חסדו.
ואפשר להוסיף עוד, דתיבת נא פירושו ג"כ עכשיו, כנודע. וזהו יאמר נא ישראל, יאמרו נא בית אהרן, יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו, דאף אם עתה ברגע זה אכתי אין רואים בחוש את החסדים הטמונים, מ"מ יאמרו כבר עתה כן, כדי שיהי' באמת כי לעולם חסדו, בב"א.
שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, שאו ידיכם קודש וברכו את ה' (תהלים קלד, א-ב). וצ"ב מדוע אמר לשון עבדי ה', ב' למה אמר העומדי ם בבית ה' בלילות, ולא אמר בימים, או שהיה צריך לומר רק בבית ה', הלא גם ביום יש חשיבות להעומדים בבית ה'.
ואפשר לומר דהנה ידוע דהגלות מכונה בשם לילה, וכמו דאיתא במדרש פרשת בראשית על פסוק והארץ היתה תוהו ובהו וכו' זהו גלות בבל וכו', ובפסחים (ב' ע"ב) מכונה העולם הזה בתואר לילה, ועיקר עיכוב ישראל בגלות הוא מחמת שמדברים בבתי כנסיות בעת התפילה כמובא כל זה בספרים, ובתי כנסיות ובתי מדרשות נקראים מקדש מעט, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק אוהב ה' שערי ציון, ואין לו להקב"ה בעולם הזה אלא ד' אמות של הלכה בלבד.
והנה עבדי ה' נקראים הצדיקים ששומרים שלא ידברו בני ישראל בעת התפילה, ומוכיחים אותם שלא יעברו על האיסור החמור שלא לדבר בעת התפילה, כמבואר ספר חסידים (סימן ה') שמחויב להוכיח את עוברי עבירה ולהלבין פניהם מן העבירות עד שיכה אותם ויבזו אותם ויקללם עיי"ש, והרמב"ם כתב שצריך למחות עד כדי הכאה, (עיין הלכות דעות פ"ו ה"ז), וגם כתב שכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס בעון אלו (עיין שבת נ"ה).
וזהו שאמר הכתוב, שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה', שעומדים ומעוררים את ישראל, בלילות, פירוש על ענין לילה שהוא גלות שנקרא לילה, דהטעם שנמצאים עדיין בגלות הוא מחמת בית ה', פירוש מה שמזלזלים בקדושת מקדשי מעט דזהו עיקר הטעם מה עדיין עומדים בלילות, ומיושב קושיתינו על תיבת בלילות.
והנה החתם סופר ז"ל כתב בחידושיו למסכת כתובות דאם אין מדברים בעת התפילה עולים התפילות דרך ירושלים ובית המקדש, ואם מדברים בעת התפילה עוברים התפילות דרך מקום תִפְלה ח"ו ונשארים שם רח"ל.
וזהו מה שאמר הכתוב העומדים בבית ה' בלילות, שעבדי ה' העומדים על המשמר שלא ידברו ישראל בעת התפילה, זוכים שהתפילה שנקראת עבוד"ה כמאמרם ז"ל (תענית ב' ע"א) איזה עבודה שבלב הוי אומר זו תפילה, יעמדו "בבית ה'", שעוברים על יד בית המקדש שנקרא בית ה'.
וממשיך הכתוב שאו ידיכם קודש וברכו את ה', אם ישאו ידיהם בקדושה קודם התפילה, וברכו את ה', יוכלו לברך להשי"ת כראוי בלי בלבול של המדברים בעת התפילה, והבן.
הללוי' הללו את שם ה' הללו עבדי ה', שעומדים בבית ה' בחצרות בית אלקינו (קלה, א-ב). וצ"ב כפל הלשון, הללו את שם ה', וגם הללו עבדי ה', מה שייך כאן שם ה', היה די שיאמר הללו עבדי ה' (כיון שאמר תחילה הללוי'). וגם צ"ב אומרו בחצרות, היה לו לומר רק בבית אלקינו, כמו שאמר תחילה בבית ה'.
ואפשר לומר בביאור הכתוב, דהנה ידוע עיקר עבודת הצדיקים הוא לחשוב תמיד שעדיין לא הגיע לקצה העבודה, ועומדים תמיד פתח הבית, וכמו שכתב בספה"ק נועם אלימלך (פרשת וירא) על מאמר הכתוב והוא יושב פתח האהל, שאברהם אבינו ע"ה היה נדמה לו תמיד שיושב רק פתח האהל, וגם כעת שזכה לגילוי נפלא כזה וירא אליו ה' וגו' מכל מקום הוא רק יושב פתח האהל עכתודה"ק (ובאוהב ישראל שם הביא דבר זה בשם הרה"ק רבי משה מפשעווארסק זצ"ל עיי"ש).
ובאבות (פ"ד מט"ז) רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור קודם שתכנה לטרקלין עיי"ש. והענין בזה, דלהצדיק נדמה תמיד כמו שעומד רק בפרוזדור הבית ועדיין לא נכנס לטרקלין היינו לדרך העבודה.
והנה ידוע מהבעל שם טוב זצ"ל שאמר לתלמידו הרה"ק רבי צבי סופר סת"ם, קודם שציוה לו לכתוב תפילין עבורו, שיראהו תפילין דמארי עלמא, ולקחו למדבר ושם ראה נהר וטבלו שניהם שם. והרגיש הבעל שם טוב שמישהו מסתתר שם, ואחר כך ראו שם את הרה"ק רבי זאב קיצעס זצ"ל ושלחו משם. חזינן מזה שהצדיקים זוכים להתגלות תפילין דמארי עלמא.
וזהו כוונת הפסוק, הללוי' הללו את שם ה' הללו עבדי ה', שעומדים בבית ה', דעבדי ה' זוכים לראות שם ה', היינו התפילין דמארי דעלמא דכתיב בהו שמותיו יתברך, וזהו בחצרות בית אלקינו, שזוכים ליכנס בהיכלא דמלכא להיות עומדים בבית ה' בחצרות בית אלקינו, ומכל מקום דרכם תמיד להתנהג בענוות הרוח, שאף שכבר עומדים בבית ה' היינו בפנים הבית להיות זוכים להתגלות השכינה ומראות נפלאות, מכל מקום נדמה להם שהם נמצאים רק בחצרות בית אלקינו, שעומדים בחצר ולא בפנים בית ה'.
הודו לה' כי טוב (קלו, א). הלבוש כתב הטעם שאומרים הלל הגדול בשבת מפני שיש בו כ"ו פעמים כי לעולם חסדו כנגד כ"ו דורות מבריאת העולם עד מתן תורה שכולם לא נתקיימו אלא בחסדי השי"ת, כי אין קיום לעולם בלא תורה, והתורה הניתנה בשבת, ועיין עוד במסכת פסחים דף קי"ח ע"א.
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. (קלו, א) במזמור זה יש כ"ו פסוקים (עיין רד"ק). והוא כנגד שם הוי' בגימטריא כ"ו שם הרחמים להורות כי שם הרחמים כי טוב הוא לעולם טוב ולעולם חסדו, ואע"פ שרואים וחושבים שיש איזה מדת הדין ח"ו ידעו שהוא רק רחמים וחסדים כי לעולם חסדו.
ועיין ילקוט מעם לועז שמביא בשם הרד"ק על אמרם ז"ל כ"ו דורות מבריאת העולם ועד שקיבלו את התורה, וזן אותם בחסדו, כי לא היתה תורה בבני אדם שיזונם בזכותה, וכשקיבלו ישראל את התורה ניזון העולם בזכותם [ועיין עירובין נד. החש בכל גופו יעסוק בתורה שנמר ולכל בשרו מרפא]. פותח ואומר: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, הוא פונה לכל בני העולם ואומר להם, הודו לה' כי הוא טוב ומטיב לעולם, וחסדו אין לו הפסק.
לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו (קלו, ד) יש לדקדק בלשון נפלאות גדולות לבדו. גם צריך ביאור קישור הדברים למה שאמר אחר כך כי לעולם חסדו.
ואפשר לומר בהקדם מה שכתב בספה"ק מגן דוד להרה"ק מטאלנא זצ"ל (לראש חודש חשון) על פסוק זה לעושה נפלאות גדולות לבדו, דהנה יש ב' מיני פרנסות, פרנסה ברוחניות ופרנסה בגשמיות, והשפעת הפרנסה בגשמיות הוא בחית לעושה נפלאות גדולות לבדו, שהקב"ה עושה נפלאות נפלאות ונסים בכל עת ורגע עם כל בריותיו וזן אותם למעלה מהטבע, ובחינת פרנסה ברוחניות הוא כשאדם מרגיש בלבבו חיות אלקות ומאמין באמונה שלימה שיש בורא אחד יחיד מיוחד שברא כל העולמות והוא מנהיג את כל העולמות, וגם פרנסה בגשמיות נמשך על ידי שיש לאדם פרנסה ברוחניות, כמאמרם ז"ל כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים עכלה"ק.
ועל דרך זה אפשר לומר לענינינו, דבא הכתוב להדגיש שרק הקב"ה לבדו עושה הכל כמו שאנו אומרים בי"ג עיקרי האמונה להרמב"ם ז"ל, שהבורא יתברך לבדו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ואע"פ שרואים לפעמים שהאדם מפסיד כסף על ידי הלואה או מסחר והשני אינו רוצה לשלם לו, מכל מקום צריך לדעת שהכל בהשגחה פרטית, ובוודאי נשאר חייב לו מגלגול הקודם ועכשיו לקח ממנו בחזרה, כמ"ש בזוהר (ר"פ משפטים דצ"ד ע"א) עה"פ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, אלין סדורין דגלגולין ע"ש, ועיין בדגל מחנה אפרים שם, ובספר דברים ערבים שם אות י"ח מביא המעשה הידוע מהבעל שם טוב זצ"ל, כשהמגיד זצ"ל ביקש מרבו הבעש"ט שיאמר לו הפי' בזוהר הנ"ל, ועיין במקור מים חיים שם אות א'.
וזהו לעושה נפלאות גדולות לבדו, שהנפלאות מסתרי הבריאה עושה רק השי"ת לבדו והוא לבדו יודע סיבת כל דבר מדוע הוא כן, וגמר אומר, כי לעולם חסדו, דמה שנסתובב לפעמים דבר שנראה כהיפוך השכל הפשוט, הוא מנפלאות תמים דעים ית"ש דהוא לבדו יודע הסיבה, ובאמת הוא מחמת חסד השי"ת שיבוא כל אדם על תיקונו הגמור, לכן קורה לפעמים שאחד מפסיד כסף אצל חבירו ואף שאינו מבין מדוע קרה לו כן, צריך להאמין שהקב"ה עושה נפלאות גדולות לבדו וממנו יצאו כבושים.
גם אפשר לומר על פי הנ"ל שכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, על כן גם אם לפעמים נדמה לעיני בני אדם שאינו ראוי לכל החסד שזכה אליו מהשי"ת, מכל מקום צריך להאמין שהקב"ה עושה נפלאות גדולות לבדו, ומה שהיטיב לזה אף שמצד הדין אינו ראוי לכך, הוא רק מחמת כי לעולם חסדו, שהוא חסד השי"ת שהטיב עמו, או יש לומר כי לעולם חסדו, שגם האדם הטה חסדו לאחרים על כן זכה הוא גם כן לכך אף שאינו ראוי מצד עיקר הדין, כי לעולם חסדו, פירוש שעשה חסד לעולם היינו עם אנשים אחרים, על כן זכה ג"כ לחסד, וכאמרם ז"ל שגדול כח הצדקה שמכפר אפילו על עבירות במזיד.
על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון, על ערבים בתוכה וגו' (קלז א-ב) צ"ב המשך הכתוב שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון, למה שאמר אחר כך על ערבים בתוכה.
ואפשר לומר דהנה איתא במסכת שבת (דף קי"ט ע"ב) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה. ובמחזיק ברכה להחיד"א ז"ל (אורח חיים סימן ר"צ) כתב, ראה עיני ספר חזיונות כתובים באמצע מיד הקדש רבנו הרב חיים ויטל זצוק"ל בכתב ידו ממש, ושם נאמר דרבינו האריז"ל היה מזהירו תמיד ובחלום ידבר בו שירבה דרשיו להוכיח העם ולהחזירם בתשובה ובזה תלויה הגאולה, ואין קץ לשכרו ע"כ.
וידוע מגודל החיוב עלינו בזה בכל מיני דרכים לסבב ולילך בכל העיירות להוכיח וללמד את העם דעת ה'. ודבר נפלא כתב הגה"ק רבי הילל מקאלאמייא זי"ע בהתנצלות (בתחילת הספר) משכיל אל דל וז"ל שם: … הנה אחז"ל (שבת דף נ"ה ע"א) אמרה המידת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו. אמר לו הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו רבש"ע היה בידם למחות ולא מיחו. אמר לו גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם. אמרה לפניו רבש"ע אם לפניך גלוי להם מי גלוי, וכתיב ויחלו באנשים הזקנים, תנו ר' יוסף אלו בני אדם שמקיימין את התורה כולה מא' ועד תי"ו. (עיין ילקוט שופטים רמז ס"ח) וז"ל: ו"כל מי שסיפק בידו למחות ואינו מוחה להחזיר ישראל למוטב, כל דמים שנשפכים בישראל נשפכים על ידיו", א"ת אותם ע"ב אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו היו להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושיע ופנחס בן אליעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עירותיהם של ישראל: יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך הארץ. הם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם כל אחד רץ לכרמו ולזיתו, וכשעשו בגבעת בנימין דברים מכוערים ודברים שאינם ראוים יצא הקב"ה להחריב את כל עולם כולה, ונפלו מהם ע"ב אלף. ומי הרג אותם סנהדרי גדולה ופנחס עמהם.
(וז"ל מדרש רבה איכה דף נ"ב ע"א) וממקדשי תחלו באותו שעה קפצה קטיגוריה לפני כסא כבוד אמרה לפניו רבון העולמים, איזה מהן נהרג על שמך, איזה מהן נפצע מוחו על שמך, איזה מהן נתן נפשו על שמך.
והנה הב"ח (חלק ח"מ סי' ט') הקשה מדוע מימות שמואל הנביא עד עתה לא מצינו אחד מגדולי ישראל שקינא לעשות כמעשיו ולילך בדרכיו לסבב בכל שנה, גלגל, ומצפה, וכל ערי ישראל להדריכם. ובאמת יש לומר תירוצים על קושי' זו אבל קשה מאד לסמוך לעשות הלכה למעשה על תירץ זה.
והיוצא לנו עכ"פ מזה הוא שאם יש דרך לסבב גלגל, ומצפה, וכל ערי ישראל, להדריכם ולנהלם ועל דרך זה לא יהיה שייך תירוץ הנ"ל [שהרי לא מנהיג ולא נביא אתה, ומי שמך לאיש ומי שלח עבורך,ומי קראך לבוא לכאן, אטו ראשי שבטי ישראל אתה, הלא גם לנו יש רב ומנהיג, ואין אנו צריכים לך] בודאי בלי שום ספק שרמי' עליו לסבב ולילך כדרך שעשה שמואל, כמו שאמר יחזקאל "צופה "נתתיך, [וראה להלן מה שהבאנו מהחפץ חיים זצ"ל, דכל רב בישראל נקרא צופה,(המעתיק) ] וכל ישראל ערבים זה בזה, מכש"כ בדור היתום הזה לעת עתה בעוה"ר אשר נתקיים בכמה מקומות אזלת יד ואמרו חכמינו ז"ל נתמעטו התלמידים ופירש"י (חלק דף צ"ז תלמידים כאלו נתמעטו המחזיקין ידי ישראל להחזירן למוטב) ואם לא יעשה כן בודאי הוא עתיד ליתן את הדין עבור שהוא בכלל עצומים כל הרוגיה הגיע להוראה ואינו מורה, כי עיני ראו ולא זר, לא פעם אחת ושתים ושלש אלא פעמים אין מספר, שדברתי עם בני אדם כאלו עד שכמעט לא היה ניכר בהם שום צורות צלם ישראלי ולבסוף כשנכנסתי עמהם בדברים דברי רכים וכבושים ורכים [כמו שצותה תורה (בפ' וארא) "ויצום "אל "בני "ישראל פירש"י להנהיגם בנחת]. %D